פסק דין 1. ביום 8.7.92 רכשו התובעים רכב מסוג דייהטסו אפלאוז L המיוצר ע"י נתבעת מס' 1 ושווק ע"י נתבעת מס' 2 כשלוחתה. ביום 26.7.92 קבלו התובעים את הרכב המוזמן. 2. התובעים טוענים כי ברכב התגלתה בעיה בתיבת ההילוכים שבעטיה הפנתה נתבעת מס' 2 את התובעים לטיפול במוסך חיש 2000. במוסך זה נעשו שני ניסיונות לפתרון התקלה אולם אלא לא צלחו. 3. בעקבות זאת הפנתה נתבעת מס' 2 את התובעים לטיפול במוסך מורשה אחר שלה - מוסך רייזמן, שאכן מציין במכתב ששלח לאחר בדיקת הרכב לנתבעת 2 כי ישנם רעשים מהגיר ובעיות שונות נוספות. גם במוסך רייזמן נעשו שתי ניסיונות של החלפת תיבת ההילוכים ותיקון התקלה, אולם התובעים טוענים כי התקלה נותרה בעינה. דיון: טיעוני התובעים: 4. התובעים צרפו חוו"ד של שמאי, מר מוגליבקין, מיום 6.6.94, הקובעת כי הפגם בתיבת ההילוכים לא תוקן, וכי פגם זה גורם לירידת ערך מינימלית של 20% משווי הרכב. 5. התובע טוען כי הנתבעים הודו בסעיף 6 לכתב ההגנה כי אכן היו בעיות ברכבו: "סעיף 6 לכתב התביעה מוכחש, פרט לכך שנתגלה כי שילוב ההילוך האחורי במכוניתו של התובע איננו פועל בצורה חלקה - והדבר תוקן כאמור לעיל". התובע אף מסתמך על דבריו של מר נבו (המפקח על מוסכי השרות של טלקאר) שענה לשאלת בא כוחו עו"ד אילן (בפרוטוקול ג', עמ' 40-41): "ש. מה כתוב בהתניית האחריות? מתי אתם חייבים לבצע תיקון? ת. בכל מקרה שבו מתגלה ע"פ שיקול דעתה של החברה, שיש איזשהו פגם בייצור, ולא כתוצאה מנזק או רשלנות שהלקוח יצר וגרם". לאור העובדה שמפקח זה אכן אשר טיפול במסגרת האחריות ברכב, טוען התובע כי ברור כי טלקאר מצאה כי אכן היה פגם בייצור במקרה זה, שאינו קשור לשימוש הלקוח. 6. התובע טוען שנגרם לו נזק ראייתי גדול ע"י הנתבעות בכך שלא שמרו כל רישומים על הבדיקות שנעשו ברכבו, ובכך שלא שמרו את תיבת ההילוכים שפורקו מהרכב מנעו ממנו את האפשרות להציב את תיבות ההילוכים לבדיקת מומחה מטעמו. בא כוחו מסתמך על ההלכה שנקבע בביהמ"ש העליון בע"א 285/86 נגר נ' וילנסקי (פ"ד מ"ג (3) 284) בה נקבע כי כאשר התנהגותו של א' גורמת לכך כי אבדו או פחתו סיכוייו של ב' להוכיח כי טענותיו נכונות, על ב' לפצות את א' בגין הפגיעה בזכויותיו. לטענתו הפיצוי עשוי להיות ישיר בהערכת הנזק שנגרם, אך גם עשוי להיות עקיף - העברת נטל הראייה על שכמו של ב' להוכיח כי טענותיו של א' לגוף העניין אינן נכונות. התובע טוען שכפי שבפס"ד עמר נ' קופ"ח (פ"ד מ"ו (י) 712) בו השתמש לראשונה ביהמ"ש בדוקטרינת הנזק הראייתי להגיע לתוצאות ממשיות, קבע ביהמ"ש כי אי רישום טיפולים, סבוכים ואבחונים במהלכו של הריון, אשר מנעו מהתובעים לברר לאחר מכן מדוע נגרם נזק לילוד, מעבירים את נטל הראיה להוכיח כי ניהול ההריון אכן היה תקין אל ביה"ח, פעולותיה של טלקאר גרמו לתובעים נזק ראייתי, ועל כן יש להפעיל את דוקטרינת הנזק הראייתי כנגד טלקאר, ולהעביר את נטל הראייה על כתפיה להוכיח כי טענות התובעים אינן נכונות. התובעים טוענים כי הנתבעים לא יכולים לעמוד בנטל זה כיוון שהם לא הביאו ראיה כלשהי על מצבן של תיבות ההילוכים. 7. הביסוס המשפטי לטענות התובעים: א. טענה (ע"פ ס' 11 (2) לחוק המכר) כי ההסכם שלהם עם הנתבעים, הופר ע"י הנתבעים בכך שסופק להם רכב עם תיבת הילוכים פגומה, ולכן הוא שונה באופן מהותי מזה שהוזמן. ב. כמו כן טוענים התובעים כי גם אם ההסכם לא היה מופר, אחריות הנתבעות בנזיקין היא ברורה כיוון שהנתבעות התרשלו, ספקו מוצר לא תקין, ולא עמדו בחובת הזהירות אשר הן חייבות בה. טיעוני הנתבעות: 8. הנתבעות טוענות כי מדובר בתביעת סרק לאור העובדה כי מאז שנת 92 ועד היום נוהג התובע במכונית כשאין לו "כביכול" היכולת להשתמש בהילוך אחורי, כיצד יש להאמין לטענה חסרת הגיון שכזו?... 9. הנתבעות טוענות שהנתבע סירב להצעתם (הכלולה במוצג נ1/) להחליף את מכוניתו במכונית אחרת, וכמו כן העובדה שהתובע לא ניסה להחליף בעצמו את מכוניתו, מעידות על כך שאין פגם של ממש במכוניתו וכי התובע "דחה כל פשרה בסברו כי הנתבעת הוא מעין "כספומט" להוציא ממנו כסף בטענות סרק" (סכומי הנתבעות, עמ' 2). 10. הנתבעת מס' 2 טוענת כי התובע שלח מכתב לנתבעת מס' 1 במטרה שתלחץ עליה לתת לו מכונית חדשה, ומגדירה זאת כאקט של סחיטה. 11. הנתבעות הציגו את חוות דעתו של העד יואל שמיר, מהנדס רכב מנוסה לטענתם, שטען שעשה כל שניתן כדי שהבעיה תתגלה, אך היא לא נתגלתה. 12. הנתבעים מסתמכים על ת"א 4450/97 (ביהמ"ש שלום הרצליה, עמ' 5, שורות 8-10 לפסה"ד): "מיותר לציין, כי מי שעליו נטל ההוכחה להוכחת מחדל או מעשה רשלני של אחר, עליו גם החובה להצביע על המחדל או המעשה ולהכביד להיכנס לפרטי הפרטים, ואין די באמירה כללית של מומחה ללא ביסוס של ממש". לאור זאת טוענים הנתבעים שעקב כך שהתובע לא הציג חוו"ד מקצועית טכנית אלא רק חוו"ד של שמאי רכב - שאיננו מומחה טכני, לא הרים התובע את נטל ההוכחה להוכחת טיעוניו. מסקנות: 13. אני מקבל את עמדת התביעה בנוגע לכך שברכבו של מר דשבסקי אכן היו בעיות בתיבת ההילוכים ובגיר. אני מסתמך על מכתבו של מר ישראל רייזמן (מנהל מוסך רייזמן מוסך שירות של דיהטסו) אל מר נבו (המפקח על מוסכי השרות של טלקאר) בו אכן מאשר מר רייזמן כי יש רעשים מהגיר ובעיות נוספות. כמו כן אני מסתמך על מכתביו של מר נבו למר דשבסקי ועל עדותו (פרוטוקול ג' עמ' 40-41) בו אמר כי טלקאר מבצעת תיקון ברכב רק כאשר היא מגלה שיש פגם ביצור. עצם העובדה שטלקאר החליפה לנתבע שלוש פעמים תיבות הילוכים, שערכן רב כידוע, מוכיחה כי טלקאר הבינה והסכימה כי אכן ברכב שקבל מר דשבסקי, בניגוד לרכב חדש נורמטיבי, היו פגמים בייצור וזו הסיבה שטלקאר החליטה להחליף את תיבות ההילוכים ע"מ למצוא פתרון לבעיה. 14. לאור מסקנתי זו אני דוחה את טענת הנתבעות כי מדובר בתביעת סרק, בטענה שהתובע נוהג ברכב ש"כביכול" פגום בצורה משמעותית. אולם מצד שני תמוהה בפני העובדה שהתובע נוהג ברכב כבר תשע שנים ולא עושה מאמצים גדולים להחליפו, אם בדרך עצמאית ואם בהיענות להצעת טלקאר. התנהגות זו של התובע מלמדת אותי כי הבעיות שישנן ברכבו של התובע אינן בעיות חמורות מדי, כיוון שכל בר דעת מבין שרכב בו לא ניתן לשלב הילוך אחורי כלל וכלל, הינו רכב שלא ניתן לנהוג בו ולו יום אחד נוסף. לאור העובדה שהתובעים נוהגים ברכב זה תשע שנים, אני מסיק שמדובר בבעיה שנפתרת באחד הניסיונות לאחר הופעת התקלה, ולכן אני מייחס אל הבעיה כמטרד הקורה כנראה לעתים רחוקות ולא כבעיה מהותית חמורה יום יומית/תמידית. 15. אני מקבל את טענת התובעים שנגרם להם נזק ראייתי גדול ע"י הנתבעות, בכך שלא שמרו הנתבעות כל רישומים על הבדיקות שנעשו ברכב, ובכך שלא שמרו את תיבות ההילוכים שפורקו מהרכב מנעו ממנו את האפשרות להציב את תיבות ההילוכים לבדיקת מומחה מטעמו. מחדלים אלו של הנתבעות תמוהים בעיני, במיוחד בנוגע לרישומים, כיוון שכיום, כעידן המחשבים, כל מוסכי השרות של כל יבואן מחוברים באותה תוכנה ויש להם את כל היסטוריית הרכב. קל וחומר ברכב חדש שנתגלו בו בעיות ועבר טיפולים רבים מחויבת היתה טלקאר לשמור את כל הרישומים הנוגעים לרכב. מסכים אני כי לאור התנהגותה ומחדליה של טלקאר יש להפעיל את דוקטורינת הנזק הראייתי כנגדה, ולהעביר את נטל הראיה אליה ע"מ להוכיח כי טענות התובעים אינן נכונות. עצם העובדה שטלקאר לא שמרה את תיבות ההילוכים, מונעת ממנה את סטירת טענות התובעים שטוענים כי תיבות ההילוכים שהותקנו ברכבם לא היו תקינות. 16. איני מקבל את טענת נתבעת מס' 2 כי המכתב ששלח התובע לנתבעת מס' 1 הוא אקט של סחיטה. אני רואה בכך זכות מלאה של התובע לנסות לקדם לזרז ולדאוג לאינטרסים האישיים שלו. 17. לאור העובדה שישנן הבדלים מהותיים ומשמעותיים בין חוו"ד מר מוגילבקין מטעם התובע וחוו"ד מר שמיר מטעם הנתבעות (0% מול 20%), אני מתייחס לחוות דעת אלו בזהירות רבה. יחד עם זאת אין אני מקבל את טענת הנתבעים שעקב כך שהתובע לא הציג חוו"ד מקצועית טכנית אלא רק חוו"ד של שמאי רכב, לא הרים התובע את נטל ההוכחה להוכחת טענותיו. נראה לי כי אחוז ירידת הערך המתאים בהתאם לנסיבות מקרה זה הוא 8% בלבד! 18. הפיצוי: א. שכ"ט שמאי - 860 ש"ח מיום 6.6.94. בשערוך ליום 10.7.01 = 1,756 ש"ח. ב. הוצאות אחרות, עגמת נפש - לדעתי זכאי התובע ל3,000- ש"ח מיום 26.7.92. בשערוך ליום 10.7.01 = 8,299 ש"ח. ג. הפיצוי בגין הליקויים ברכב - אינני מקבל את עמדת התביעה המבקשת רכב חדש ותקין משנת יצור 92, כי אין הדבר בר ביצוע וכי אין הדבר מוצדק בעיני. יחד עם זאת אני מעריך שלאור הבעיות שהיו ברכב (שאינן נורמליות ברכב חדיש) מגיע לתובעים פיצוי על ירידת ערך שווי רכבם של 8% בלבד, וזאת בעיקר בשל העובדה שהתובעים נוהגים ברכב מזה תשע שנים (ולא מזדרזים להחליפו), עובדות אלו מלמדות אותי כי הבעיה אינה חמורה מדי וכי הרכב תקין וכשיר לשימוש יום יומי. התשלום על הרכב ביום 26.7.92 היה 46,256 ש"ח. 8% מסכום זה = 3,700 ש"ח. בשערוך הסכום ליום 10.7.01 = 10,237 ש"ח. 19. בסה"כ אני פוסק לתובעים סכום של 20,292 ש"ח בערכים של יום פסה"ד וכן שכ"ט עו"ד בשיעור 15% + מע"מ. הסכומים צמודים למדד מיום פסה"ד + ריבית כחוק. רכברכב חדשהילוכיםתקלות ברכב