הסכם ספק ירקות

פסק דין א. התובע, מרדכי עטיה (להלן: "התובע") הוא סוחר ירק אשר סיפק לנתבעת, קו-אופ צפון, אגודה צרכנית שיתופית בע"מ (להלן: "הנתבעת") ירק הכולל סלרי, פטרוזיליה, שורש, שמיר, כוסברה ונענע (להלן: "הירק"), לטענתו תקופה של כשלושים שנה. לטענת התובע בכתב התביעה, בעשר השנים הראשונות סיפקו את הירק לנתבעת גם ספקים נוספים, אך כעשרים שנה לפני הגשת התביעה (שהוגשה ביום 13.4.94) הגיעו הצדדים להסכם, לפיו יהיה התובע ספק יחיד של הירק לנתבעת. התובע, מצדו, התחייב לספק כל כמות ירק שתידרש על-ידי הנתבעת בכל סניפיה, במשך כל השנה, וכך אכן עשה התובע, לטענתו, למעלה מ- 20 שנה. בחודש מאי 1993, נדרש התובע ע"י הנתבעת לספק לנתבעת ירק ארוז בשקיות ניילון. התובע אכן נערך לביצוע עבודות האריזה, רכש מתקן קירור מיוחד בבית האריזה, הזמין שקיות ניילון מתאימות, שכר פועלים לעסוק באריזת הירק, והסכים לספק את הירק כשהוא ארוז. זאת, בשים לב לתקופת עבודה משותפת של כשלושים שנה, ולאור הסכם הבלעדיות בינו לבין הנתבעת. ביום 21.11.93, התקיימה פגישה בין התובע לבין מר יוסי אשכנזי (מנהל אגף הסחר אצל הנתבעת, תצהירו נ1/), ומר שלמה סולומון (מנהל מחלקת ירקות אצל הנתבעת, תצהירו נ3/), שדרשו מן התובע להוריד באופן משמעותי את מחירי הירק שהוא מספק. משהודיע התובע שאינו מסוגל לעמוד בדרישות אלה, הפסיקה הנתבעת את הקשרים עם התובע ללא הודעה מוקדמת, וחדלה להזמין ממנו ירק שנהג לספק לה במשך שנים רבות, בהיותו, לדבריו, ספק יחיד. טוען התובע בכתב התביעה כי: הנתבעת הפסיקה את הקשרים עמו לאחר הודעה מראש של 10 ימים בלבד. הנתבעת ידעה, ולחלופין, היה עליה לדעת, שלצורך הספקת כמות הירק הנדרשת על-ידה, חייב היה התובע להתקשר עם חקלאים לצורך זריעה וקצירת הירק שעליו לספק לנתבעת. הנתבעת ידעה, ולחלופין, היה עליה לדעת, שהתקשרות התובע עם החקלאים לצורך הספקת ירק היא לשנה מראש, היא גם ידעה, או היה עליה לדעת, שבהפרת ההסכם עם התובע ייגרם לו נזק רב, במיוחד עקב התחייבויותיו כלפי חקלאים שנה מראש. טוען התובע, שהתנהגות הנתבעת גרמה לו נזקים בכך שלא נתנה לו הודעה מוקדמת מספקת להפסקת ההתקשרות, בשעה שידעה, או היה עליה לדעת, שהתובע התקשר עם החקלאים שנה מראש, לצורך הכנת הספקה שוטפת של ירק עבור הנתבעת לכל ימות השנה. הנתבעת גם ידעה, שהתובע הוציא הוצאות מיוחדות לפי דרישתה, כדי לספק ירק ארוז בניילונים, ובקירור מתאים. כמו כן ידעה הנתבעת, או אמורה הייתה לדעת, שנגרמו לתובע הוצאות מיוחדות בגין דרישותיה, וכי שכר פועלים לצורך האריזה, וכן צריך היה להזמין גלופה ושקיות ניילון בכמות גדולה. התובע דורש מן הנתבעת פיצוי בסכום של 564,000.- ש"ח, כדלקמן: 300,000.- ש"ח עבור ירק בשדה שלא נקצר והתקלקל; 45,000.- ש"ח בגין מתקן קירור מיוחד; 4,500.- ש"ח בגין גלופות להדפסת שקיות ניילון; 40,000.- ש"ח עבור שקיות הניילון; 15,000.- ש"ח, תשלום לפועלי אריזה שפוטרו; ועוד 160,000.- ש"ח בגין הפסדים נוספים עבור אי הספקת הירק לנתבעת. עד כאן תמצית הטענות שבתביעה. ב. בכתב ההגנה מעלה הנתבעת את הטענות הבאות: אין זה נכון שהתובע היה ספק הירק היחיד של הנתבעת, בין אם בכל תקופה שהיא, ובין אם בעשרים השנים האחרונות שקדמו להגשת התביעה. הנתבעת קנתה במקביל בכל התקופה ירק גם מספקים אחרים, בשוק הסיטונאי ומחוצה לו. אין זה נכון שהיה הסכם כלשהו להספקת ירק קבועה בין הנתבעת לבין התובע, בין אם במפורש, בין אם במשתמע, בין אם בעל-פה, ובין אם בכל צורה אחרת. התובע, כך נטען, היה אחד מתוך כמה ספקים שסיפקו לנתבעת כמויות ירק משתנות במשך השנים שלפני הגשת התביעה, ואופי ההתקשרות בין הצדדים היה בלתי קבוע, כפי שהדבר נהוג עם עשרות ספקים שונים. הקניות שביצעה הנתבעת מן התובע היו חד פעמיות, ללא התקשרות מחייבת ארוכת טווח. ההתקשרות, כך טוענת הנתבעת, הייתה חד פעמית בכל הזמנה, לפי יכולת ההספקה של התובע, לפי צרכיה של הנתבעת, לפי טיב הסחורה של התובע, ומצב השוק. גם לתובע לא הייתה כל התחייבות כלפי הנתבעת להספקת ירק בכמויות מסויימות, או בתקופה מסויימת, או באיכות מסויימת. לא הייתה לנתבעת, ואין לה, מחוייבות לקנות את הירק דווקא בשוק הסיטונאי, והיא קנתה גם ממי שאיננו עובד בשוק. העיקרון הוא, כך טוענת הנתבעת, שוק חפשי ותחרות חופשית. הנתבעת הייתה רשאית, וכך היא גם עושה, לבחור את ההצעה הזולה ביותר, או הנוחה ביותר, מבין סוחרי השוק הסיטונאי, או סוחרים חיצוניים. לגבי עטיפת הסחורה בניילון, מציינת הנתבעת בהגנתה, שהיוזמה לכך באה מצד התובע, ומסבירה, שבשנים האחרונות עברו סוחרים רבים להספקת סחורה בשקיות ניילון, דבר שמגדיל את איכות הסחורה ויכולת ניצולה. התובע נוכח לדעת שהנתבעת מגדילה את קניית הירק מסוחרים אחרים, שנהגו לעטוף את הירק בניילון, ומקטינה את כמות הקניות אצלו. לכן, פנה התובע אל הנתבעת והודיע לה שיתחיל לספק ירק בניילון, וכך עשה, כדי שיוכל לעמוד בתנאי התחרות הטבעית בשוק, אך לא הייתה מצד הנתבעת דרישה לשימוש בניילון. הנתבעת מכחישה את הצורך של התובע להוציא הוצאות לביצוע העטיפה בניילון. עוד מציינת הנתבעת, שהתובע, כמו שאר ספקי הירק, מכניס חבילות של ירק לתוך שקיות ניילון ללא איטום מיוחד, וללא פעולת מכונה, כשהעבודה ידנית, בעזרת פועלים. לגבי נסיבות הפסקת הקשר (סעיף 5 של התביעה), טוענת הנתבעת בהגנתה, שכאשר היא נוכחה לדעת שמחיריו של התובע גבוהים, ללא הצדקה וללא השוואה למחירי שאר הספקים, הודיעה הנתבעת לתובע כי תמשיך להזמין אצלו סחורה במחירים ריאליים. בעניין זה התקיימו בין התובע לנציגי הנתבעת שיחות כמעט יומיומיות, הואיל וקנייני הנתבעת נמצאים בשוק מדי יום, והזמנת הסחורה נעשתה בכל יום כעסקה חדשה, לפי תנאי השוק. התנודות במחירים, כך נטען בהגנת הנתבעת, לא היו גדולות, והיה ברור שמחירי התובע תמיד גבוהים יותר מאלה של מתחריו. התובע הודיע לנציגי הנתבעת בשנת 1993, כי אין בדעתו להוריד מחירים, כדי להשתוות לשאר הסוחרים, אלא בכוונתו להעלות מחירים. משלא הגיעו הצדדים להבנה לגבי מחירים סבירים, כך טוענת הנתבעת, הודיע התובע לנתבעת, שהוא מפסיק לאלתר למכור לה סחורה שלו, כל זאת על בסיס שיקוליו ותחשיביו. אין הצדקה לטענת התובע, לפיה הפסקת ההתקשרות מצד הנתבעת הייתה בלתי סבירה. בהתייחס לטענת התובע שהנתבעת ידעה, או חייבת הייתה לדעת, שלצורך הספקת הירק הנדרש על-ידי הנתבעת, מתקשר התובע עם חקלאים לצורך הספקת הירק לשנה מראש (סעיף 6 של כתב התביעה), טוענת הנתבעת בהגנתה, שהתובע מספק ירק בכמויות גדולות ללקוחות רבים, וקניותיה של הנתבעת היו חלק לא גדול מסך המכירות של התובע. בדיעבד, התובע גם לא התנהג כמי שנפגע, או נותר עם עודף סחורה. טוענת הנתבעת, שכל הספקים מסוגו של התובע קשורים בהסכמים שונים עם חקלאים ומגדלים, והסכמיו של התובע, אם אמנם היו, לא היו קשורים דווקא לקשריו עם הנתבעת. עוד טוענת הנתבעת, שגידולי ירק נעשים במחזורים של שלושה חודשים, ואפילו התקשר התובע בהסכמי גידול עם חקלאים, אין הוא יכול לטעון להתחייבות לגבי "ירק בשדה" לתקופה העולה על שלושה חודשים. עוד נטען על-ידי הנתבעת, שלא ידוע לה על התקשרויות של התובע בכלל, או על התקשרויות מתוך הסתמכות שלו על מכירות צפויות לנתבעת בפרט. אם נכנס התובע להתקשרויות כאלה, הרי עשה זאת על דעתו בלבד, ועל יסוד תחזית מכירות בלתי ריאלית מצדו. עוד נטען על-ידי הנתבעת, שהתובע מעולם לא התנה הזמנות של הנתבעת בהתחייבויותיו כלפי צדדי ג', ומעולם לא קשר בין הדברים, ולא הייתה לנתבעת כל מחויבות בגין התקשרויות אלה. טענה נוספת של הנתבעת היא, שאם נותר התובע עם עודפי סחורה, הרי הוא לא עשה להפחתת הנזק. בהתייחס לטענת התובע, שהנתבעת גרמה לו נזק על-ידי כך שלא נתנה לו הודעה מוקדמת (סעיף 7 של כתב התביעה), טוענת הנתבעת, שבמערכת היחסים העסקית בינה לבין התובע לא היה מקום ולא היה צורך לתת הודעה מוקדמת על סיום היחסים, הואיל ולא הייתה התקשרות עתידית. לחלופין: לאור הדיאלוג הממושך בין הצדדים במשך שנת 1993 ביחס למחירי הסחורה, הייתה לתובע התרעה מספקת על קיום אפשרות, שהנתבעת תצמצם או תפסיק את קניותיה מן התובע. התובע הוא שקבע את תאריך הפסקת ההתקשרויות בין הצדדים על-ידי הודעתו החד צדדית, כי יפסיק לאלתר לספק סחורה לנתבעת. עוד נטען על-ידי הנתבעת, שהנזקים הנטענים בכתב התביעה אינם נובעים ממערכת יחסיו של התובע עם הנתבעת, וכן שהנזק הנטען מוגזם ובלתי מציאותי, ומקצת הנזקים הנטענים אינם אלא השקעה באמצעי ייצור, שהתובע המשיך להשתמש בהם (שקיות ניילון, גלופות, וכו'). בסיכום ההגנה (סעיף 12) טוענת הנתבעת, שלא הייתה התקשרות מחייבת לתקופה מסויימת בין הצדדים, פרט להתקשרויות אד-הוק בכל פעם לכל הזמנה, ולא הייתה לנתבעת כל מחוייבות כלפי התובע, גם אופי עבודתו של התובע ומאפייני הענף מובילים למסקנה, שלא יכולה הייתה להיות כל התקשרות מחייבת ומתמשכת בזמן, וכן טוענת הנתבעת, שטענות התובע נוגדות ערכים ומדיניות של חופש מסחרי, תחרות מסחרית בריאה, וכלכלת שוק נכונה. לחלופין טוענת הנתבעת, שהפסקת ההתקשרות מצד הנתבעת הייתה סבירה, הגיונית ומוצדקת, ונעשתה תוך זמן סביר, מבלי שנגרמו לתובע נזקים, למעט נזק שגרם לעצמו ברשלנותו הוא. עד כאן תמצית טענות הנתבעת בהגנתה. ג. בישיבת קדם-משפט מיום 22.12.96 הבהירו באי-כח שני הצדדים את תמצית עמדותיהם לבית המשפט. רואה אני לנכון להביא תמצית הדברים כדלקמן: ב"כ התובע, עו"ד ש. טויסטר, ציין, שהתובע היה שנים רבות הספק של הנתבעת לצורך הספקת סוגי ירק מסויימים. כדי לספק את הירק בכמויות הדרושות נהג התובע להתקשר עם חקלאים, שגידלו את הירק, וההתקשרות הייתה שנתית. עמדת ב"כ התובע היא, שכאשר רוצים לבטל לספק את המינוי שלו כספק קבוע, יש לתת לו הודעה מוקדמת לתקופה סבירה, כמו לכל סוכן, ומשלא נעשה הדבר, דורש התובע פיצוי לגבי הפסדיו באותה תקופה סבירה, שלגביה צריך היה לתת לו הודעה, שלא ניתנה, ובנוסף נוצרו נזקים משניים, כגון, שהנתבעת ביקשה מן התובע לספק סחורה באריזה מסויימת, ולשם כך השקיע התובע השקעות, ולאחר שהנתבעת ביטלה את מינויו של התובע כספק, לא הצליח התובע לנצל את המכונות וההשקעות. מאידך גיסא, ציין ב"כ הנתבעת, עו"ד ד. גושן, שלא הייתה התקשרות קבועה בין הצדדים, ונוהג הסוחרים בתחום זה הוא קיום התקשרות אד-הוק לכל מכירה, כששני הצדדים יודעים שאין מחוייבות, וכל אחד מהם יודע, שיכול בכל יום להתקשר עם ספק או לקוח אחר, כך נהגו במקרה זה, כך נוהגים בשוק הסיטונאי תמיד. הפסקת ההתקשרות, לטענת ב"כ הנתבעת, נעשתה ביזמת התובע, ולא ביזמת הנתבעת, וזאת עקב וויכוח מסחרי על גמישות במחירים. גם לגבי הנזק, המוכחש לכשעצמו, טוען ב"כ הנתבעת, שככל שקיימת התקשרות בין הספק לבין החקלאים, הרי ההתקשרות היא לתקופות קצרות, לא לשנה. באשר למכונה להטבעת גלופה על שקיות ניילון, ורכישת שקיות ניילון - אלה נשארו ברשות התובע והוא לא הפסיד דבר. בתשובה לשאלת בית המשפט, האם ההתקשרויות אד-הוק התקיימו במשך שנים ברציפות בין התובע לבין הנתבעת, השיב ב"כ הנתבעת, שהיו קניות במקביל מן התובע ומסוחרים נוספים, ונציגי הנתבעת רכשו מן התובע בשוק הסיטונאי סוגי ירק מסויימים, כפי שגם קנו מבעלי חנויות אחרים בשוק, היו עליות והיו ירידות. בנסיבות אלה, לא היו אמורות להתפתח אצל התובע (כך טוען ב"כ הנתבעת) ציפיות משפטיות לגיטימיות להמשך ההתקשרות. אדרבא, התובע חייב היה להבין, שאם התחרות הטבעית תגרום לכך שמישהו מן הסוחרים ימכור במחירים נמוכים יותר, או בתנאים נוחים יותר, כי אז תרכוש הנתבעת את הסחורה מן המתחרה, וכך אכן קרה בענייננו, הואיל והתברר שהתובע יקר יותר מאחרים. הקניינים מטעם הנתבעת ביקשו מן התובע להתאים את עצמו למחירי המתחרים, אך התובע לא הסכים והפסיק את ההתקשרות מיזמתו. זו תמצית עמדות באי-כח שני הצדדים, כפי שבא לידי ביטוי בעמ' 5-6 לפרוט'. ד. הצדדים הגישו תצהירי עדות ראשית. מטעם התובע הוגש תצהיר מר עמי אוסובסקי, ת1/, שהוא חקלאי ומגדל במשק שלו שבכפר ברוך, ולפי האמור בתצהירו, היה התובע רוכש מן המצהיר כמויות גדולות של ירק מסוג סלרי, שורש, פורי (לוף), אותם יש לשתול כשלושה חודשים לפני האיסוף, ובדרך כלל, שותלים אותם בספטמבר-אוקטובר (לעתים גם תחילת נובמבר), על-מנת שניתן יהיה לאסוף יבול במהלך החורף ועד סוף אפריל, ולקראת פסח יש דרישה רבה לירק. בנוסף, היה המצהיר מכין עבור התובע סוגי ירק נוספים, שאותם זורעים, כגון: פטרוזיליה, שמיר וכוסברה. כל סוגי הירק נאספים מספר פעמים, חלקם בארבעה קצירים, וחלקם בשניים. בתצהירו מפרט המצהיר את שטחי זריעת הירק שנזרעו עבור התובע, ושהיו מיועדים לאיסוף או קציר לתקופה דצמבר 93' - פברואר 94', כגון, למשל, 20 דונם סלרי, 16 דונם פטרוזיליה, ועוד. מציין המצהיר, מר אוסובסקי, שבחורף 93', הקטין התובע את כמויות הסחורה שלקח מן המצהיר בטענה שהלקוח העיקרי שלו חדל לקחת את הירק ממנו, והדבר היה בסוף נובמבר או תחילת דצמבר 93'. כתוצאה מכך הפסיק מר אוסובסקי לקצור או לאסוף את הסחורה, ושטחים נשארו בשטח לא קצורים וללא איסוף. הואיל והתובע לא לקח את מרבית הירק שהוכן עבורו, ולאחר שהירק לא נאסף, והושחת, דרש מר אוסובסקי מן התובע תשלום מלא עבור הירק שנשאר בשטח. התובע שילם עבור הירק כ- 200,000 ש"ח, בתשלומים אחדים, מתוך זה, כ- 60% עבור סחורה שלא נאספה ונשארה בשדות. התובע המשיך לרכוש אצל מר אוסובסקי ירק בכמויות קטנות כשנה נוספת, אך מאז אין המצהיר עובד אתו עוד. מר אוסובסקי נחקר בחקירה נגדית על תצהירו בישיבת 22.10.98 (עמ' 11 - עמ' 15 לפרוט'). בעדותו ציין מר אוסובסקי, בין יתר הדברים, שהקציר או האיסוף משדותיו התבצע על-ידי עובדיו של התובע, אם כי מר אוסובסקי דאג להעמסה על הרכב. בשנה הספציפית, מי שהחליט להימנע מלקצור את היבול היה התובע, הואיל ולא הייתה לו הזמנה (עמ' 13 לפרוט'). בנוסף ציין מר אוסובסקי, שהסכום הכולל ששילם לו התובע באותה שנה היה בערך כ- 250,000 ש"ח, זאת לאחר שבדק כל קבלה. ב"כ התובע מסר באותה ישיבה, בעמ' 14 לפרוט', שהסכום המדוייק של הקבלות בגין התשלומים ששילם התובע למגדל החקלאי מר אוסובסקי לתקופה 15.8.93 עד אוגוסט 94' הוא כ- 257,000 ש"ח. הואיל והקבלות לא צורפו לתצהיר העדות הראשית, אלא הובאו במהלך עדותו של מר אוסובסקי, הוזמן המצהיר והופיע להמשך עדות לישיבה נוספת של ביהמ"ש ביום 25.2.99, עמ' 32 - 33 לפרוט', כדי להשיב לשאלות ב"כ הנתבעת בנושא הקבלות. ה. תצהיר עדות נוסף מטעם התובע הוגש על-ידי מר חליל שחאדה (מוצג ת2/), שהוא חקלאי ומגדל ירק, ולדבריו, אחד מלקוחותיו החשובים היה התובע. בחורף 93-94, גידל המצהיר מר שחאדה עבור התובע סוגי ירק שונים, בשטח של כ- 20 דונם, אך לקראת תקופת האיסוף העיקרי, דצמבר 1993, הודיע התובע למר שחאדה, שלא יוכל לקבל את מלוא הסחורה, הואיל והלקוח העיקרי שלו חדל לרכוש ממנו סחורה, ולפיכך לקח התובע ממר שחאדה רק 40% מן הסחורה שהוכנה. התובע שילם למר שחאדה עבור הסחורה שמר שחאדה גידל עבורו בערך כ- 100,000 ש"ח, למרות שהתובע לקח 40% בלבד מן הכמות. גם מר שחאדה נחקר בחקירה נגדית בישיבת 22.10.98 (עמ' 15 סיפא + 16), ופירט את סוגי הירק שהוא גידל עבור התובע, ואישר את חתימתו על מכתב מיום 16.2.94 (שצורף כנספח ט' לתצהיר התובע ת3/), מכתב בו נטען על ידי מר שחאדה כי התובע לא עמד בהתחייבותו לרכוש ממנו שורש וסלרי בשני שלבים, האחד באוקטובר, השני בדצמבר, לפי 5 דונם שורש ו- 5 דונם סלרי, בכל אחד משני השלבים. הוגש מטעם התובע תצהיר עדות נוסף, של מר אליהו בן ברוך, שגם הוא גידל ירק (נענע) עבור התובע. מר אליהו בן ברוך לא הופיע כדי להיחקר על תצהירו, למרות שבית המשפט קבע ישיבה נוספת לנובמבר 1999, שנועדה לאפשר העדתו של מצהיר זה (עמ' 63 לפרוט', ישיבת 1.9.99), אך ב"כ התובע הודיע, ביום 2.11.99, שלא עלה בידו לאתר עד זה, ולכן בוטלה הישיבה וניתנה החלטה בדבר הגשת הסיכומים. משלא הופיע מר בן ברוך למתן עדות ביחס לתצהירו, עלי להתעלם מתצהירו. ו. תצהיר עדות נוסף היה של התובע עצמו, מוצג ת3/, שאליו גם צורפו נספחים שונים. בתצהירו סיפר התובע, שבמשך למעלה משלושים שנה סיפק ירק לנתבעת. בעשר השנים הראשונות היו גם ספקים נוספים שסיפקו ירק לנתבעת, אך לפני כעשרים שנה הגיע התובע להסכם עם הנתבעת, לפיו יהא התובע ספק יחידי של ירק לנתבעת, ככל שהנתבעת תזדקק לכך בכל סניפיה, במשך כל השנה, ואכן, כך אומר התובע בתצהירו, הוא סיפק לנתבעת את כל הירק משך למעלה מעשרים שנה. בשנים האחרונות הסתכמו מכירותיו לנתבעת בלמעלה מ- 50% מכלל מחזור עסקיו. בהמשך תצהירו מספר התובע על הפגישה במאי 93' בינו לבין נציגי הנתבעת, כאשר נתבקש לספק לנתבעת ירק ארוז בשקיות ניילון, והיערכותו לכך (רכישת מתקן קירור לבית האריזה, הזמנת שקיות ניילון מתאימות, ושכירת פועלי אריזה). בתאריך 21.11.93 התקיים מפגש בין התובע לבין נציגי הנתבעת, מר אשכנזי ומר סולומון, כשהתובע נדרש להוריד משמעותית את מחירי הירק שהוא מספק לנתבעת, הגם שלפי טענתו, הובטחה לו תוספת מחיר בגין אספקת ירק ארוז. התובע הודיע לנציגי הנתבעת שאין הוא יכול לעמוד בדרישות אלה להורדת מחירים, ובתגובה הפסיקה הנתבעת את קשריה העסקיים עם התובע ללא הודעה מוקדמת ממשית (ההודעה הייתה של כ- 10 ימים בלבד), ומאז אין הנתבעת מזמינה ירק מן התובע, שנהג לספק לה ירק כספק יחיד במשך שנים רבות. בנוסף, מציין התובע בתצהירו את התקשרותו עם חקלאים לצורך הספקת הירק תקופה של שנה מראש, ומוסיף, שהפרת ההסכם מצד הנתבעת גרמה לו לנזק רב, עקב התחייבותו כלפי החקלאים לרכוש מהם את כל התוצרת שנה מראש. בתצהירו חוזר התובע על חישוב הנזק, כפי שמופיע בכתב התביעה, וכאמור, מצרף נספחים שונים. התובע נחקר ארוכות בחקירה נגדית על תצהירו בישיבת בית המשפט מיום 22.10.98, עמ' 17 לפרוט' עד עמ' 31 לפרוט'. ז. מטעם הנתבעת הוגש תצהיר עדות ראשית של מנהל אגף הסחר, מר יוסי אשכנזי, מוצג נ1/, שסיפר בתצהירו, שב- 1993 ירדו מחירי הירק בשוק הסיטונאי במידה משמעותית, והמחירים שהציעו מתחריו של התובע היו נמוכים בהרבה מאלה שהתובע דרש. במשך השנה רכשה הנתבעת כמויות ירק ניכרות מספקים אחרים בשוק (גלילי ונחמיאס), שמחיריהם היו נמוכים בהרבה. נציגי הנתבעת פנו לתובע במשך השנה, ציינו בפניו שאין הצדקה למחיריו המופרזים, והצביעו על הקניות הגדולות אצל מתחריו. נציגי הנתבעת הסבירו לתובע, שהם מעוניינים לקנות במחירים הזולים ביותר, ואם לא יעמוד בתחרות שבשוק, יצטמצם הקשר העסקי אתו, ואולם התובע, למרות שהיה מודע למצב, ולרכישות הרבות שביצעה הנתבעת אצל מתחריו, לא הוזיל את מחיריו, הגם שבנובמבר 93', הפרשי המחירים בין תוצרתו של התובע לבין זו של מתחריו הגיעו להפרש של 15% עד 50%. ביום 21.11.93 התקיים מפגש בין התובע לבין המצהיר יוסי אשכנזי ומנהל מחלקת הירקות אצל הנתבעת, מר שלמה סולומון. באותו מפגש הודיעו לו נציגי הנתבעת, שאם ברצונו להמשיך להיות גורם מתחרה בשוק, ועל-מנת שהנתבעת תרכוש אצלו ירק בכמויות הדרושות, עליו להתאים את עצמו למחירי השוק, אך התובע הודיע שמחירי השוק אינם מעניינים אותו, והוא אף מתכוון להעלות את מחירי סחורתו. ביום 24.11.93 נפגש מר שלמה סולומון עם התובע, והציג בפניו את המחירים שנציגי הנתבעת גיבשו, ואלה אף היו גבוהים ב- 10% מן המחירים שהוצעו על-ידי מתחריו של התובע, ואולם מר שלמה סולומון מסר לאחר המפגש שהתובע מסרב סירוב מוחלט למחירים החדשים, וכן הודיע התובע, שהוא מפסיק לספק סחורה לנתבעת החל ממוצאי שבת של יום 27.11.93 (מכתב מר סולומון מיום 25.11.93 אל המצהיר מר אשכנזי, נספח ב' של נ1/). ביום 25.11.93 שיגר ב"כ התובע מכתב דרישה אל הנתבעת (נספח ג' לתצהיר נ1/), בו מציין עו"ד טויסטר, לאחר שהוא מפרט את המחירים החדשים שהציבה הנתבעת, שמרשו - התובע - הודיע לנציגי הנתבעת, שאין הוא יכול להמשיך לספק במחירים אלה, ולכן הוא נאלץ להפסיק את ההספקה מתום השבוע. המצהיר מר אשכנזי טוען, שהתובע הפיץ בשוק שרצונו לתבוע את הנתבעת ולגרום לה לשלם פיצוי גדול ככל האפשר. אין בדעת התובע להגיע להסדר כלשהו לגבי העתיד, או לפחות למכור לנתבעת את הירק בשדה שלא נקצר במחירים החדשים של השוק, כדי לצמצם את הנזקים במידה ניכרת. המצהיר מר אשכנזי מציין, שהנתבעת מוכנה הייתה לרכוש מן התובע את המוצרים שברשותו במחירי השוק, אך התובע גם לא ניסה למכור את הסחורה לגורמים אחרים, וגם לא ניסה להיפטר מן הסחורה במחירי "מבצע", לצורך צמצום ההפסדים, אלא העדיף להשמיד את היבול שהזמין אצל חקלאים ולתבוע את מלוא המחיר במאות אלפי שקלים מן הנתבעת. מוסיף מר אשכנזי, שבדצמבר 1993 זימנה הנתבעת את התובע לפגישה נוספת אצל המצהיר מר אשכנזי, בהשתתפות מר שלמה סולומון, שוב הציעו נציגי הנתבעת לתובע למכור את סחורתו לנתבעת במחירי השוק הקיימים, אך תשובת התובע הייתה, שהוא לא מוכן לכך, ודורש מן הנתבעת פיצוי כספי, שאותו יקבל בבית המשפט. נציגי הנתבעת גם הודיעו לתובע, שהרשת עומדת לפתוח מספר סניפים חדשים ולגדול בהיקף קניותיה, אך התובע עמד בסירובו. אנשים נוספים מטעם הנתבעת ניסו במהלך דצמבר 1993 לגרום לתובע לחזור בו מניתוק הקשר, אך תשובת התובע הייתה, שהוא רוצה לגרום לנתבעת לשלם לו פיצוי גבוה. מר יוסי אשכנזי נחקר בחקירה נגדית על תצהירו בישיבת בית המשפט מיום 25.2.99 (עמ' 34 - עמ' 41 לפרוט'). ח. תצהיר עדות נוסף מטעם הנתבעת היה של מנהל מחלקת הירקות, מר שלמה סולומון, מוצג נ3/, המציין כי התובע לא היה ספק הירק היחיד של הנתבעת, וכי הנתבעת רכשה במקביל כל הזמן ירק גם מספקים אחרים, בשוק הסיטונאי ומחוצה לו, ולא היה כל הסכם להספקת ירק קבועה בין הנתבעת לבין התובע, לא הסכם בעל-פה, לא בהתנהגות, ולא בכל דרך אחרת. אופי ההתקשרות של הנתבעת עם התובע היה בלתי קבוע, כפי שנוהגת הנתבעת עם עשרות ספקים בכל התחומים, והקניות שביצעה הנתבעת מהתובע היו חד פעמיות. התובע ידע במשך כל השנים, שהנתבעת רוכשת ירק מספקים נוספים בשוק הסיטונאי ומחוצה לו, במקביל לקניותיה מן התובע. התובע מעולם לא מחה על כך, ולא העלה טענה כאילו מפרה הנתבעת את ההסכם עמו. לתצהיר מר סולומון מצורף כנספח א' פירוט קניות הירק על-ידי הנתבעת מן התובע ומשני מתחריו, מר גלילי ומר נחמיאס, החל מ- 1989 עד 1993. כמו כן מצורפים לתצהיר מר סולומון תעודות של החזרות סחורה פסולה לתובע לגבי השנים 91-93 (נספח ב' לתצהיר נ3/). המצהיר מציין, שאם מוחזרת התוצרת לתובע, ברור שאת התוצרת החליפית תרכוש הנתבעת מספקים אחרים. באותה מידה גם לא הייתה לתובע התחייבות כלפי הנתבעת להספקת ירק בכמות מסויימת, תקופה מסויימת, או איכות מסויימת, וכאמור, ההתקשרות בין הצדדים הייתה חד פעמית בכל הזמנה, לפי יכולת ההספקה של התובע, צרכיה של הנתבעת, התחרות בשוק, וטיב הסחורה, כשהעיקרון הוא שוק חפשי ותחרות חופשית. מוסיף מר סולומון, שהנתבעת לא דרשה מן התובע לספק סחורה עטופה בניילון. היזמה לכך באה מצד התובע, לאור השינוי בהרגלי הצריכה של הלקוחות, שדרשו ירק ארוז בשקיות ניילון. כאשר נוכח התובע שהנתבעת מגדילה רכישת ירק מסוחרים אחרים, שנהגו לעטוף את הירק בניילון, הודיע התובע שגם הוא יתחיל לספק ירק בניילון, כדי שיוכל לעמוד בתנאי התחרות הטבעיים בשוק, מה עוד שעטיפת הירק בניילון אינה מחייבת הוצאות מיותרות, הואיל והפעולה היא הכנסת חבילות ירק לשקיות ניילון ללא איטום מיוחד, ללא פעולת מכונה, אלא בעזרת פועלים בלבד. רכישת מתקן הקירור, שקיות הניילון והגלופות היו לצורך עמידת התובע בדרישות המתקדמות של השוק המתפתח. בתצהירו, נ3/, חוזר המצהיר מר סולומון על מה שכתב מר יוסי אשכנזי בתצהירו נ1/, דהיינו שבשיחות, בנובמבר 1993, בין התובע לבין מר אשכנזי ומר סולומון, הודיע התובע שלמרות שמחירי השוק ירדו, אין הוא מתכוון להשתוות לשאר הסוחרים, אלא יעלה את המחירים, וכאשר הצדדים לא הגיעו להסכמה לגבי מחירים סבירים, הודיע התובע, על-פי שיקוליו ותחשיביו, שהוא מפסיק למכור את הסחורה שלו לקו-אופ, ולכן אין הצדקה לטענת התובע, שהפסקת ההתקשרות הייתה בהתרעה קצרה מדי, הואיל והתובע הוא שהפסיק את הקשר, בהודיעו שאינו מוכן למכור את הסחורה במחירי השוק. גם לאחר הגשת התביעה הציעו נציגי הנתבעת לתובע להמשיך בעבודה משותפת, על בסיס מחירי שוק ראויים וסבירים, אך התובע הודיע שאין הוא מוכן לחדש את הקשר, אלא אם יפוצה תחילה, בהתאם לתביעה שהגיש. לטענת מר סולומון, מספק התובע ירק בכמויות גדולות למספר רב של לקוחות, וקניותיה של הנתבעת היו רק חלק מסך המכירות של התובע, כ- 40%, ואף פחות. עוד טוען מר סולומון, שבאופן רגיל ספקים מסוגו של התובע קשורים בהסכמים שונים עם חקלאים ומגדלים. הסכמיו של התובע לא היו קשורים דווקא לקשריו עם הנתבעת, שלא הייתה צד להסכמים כאלה, ולא ידעה עליהם או על פרטיהם. כמו כן אומר מר סולומון שגידולי ירק מתבצעים במחזורים של שלושה חודשים, וגם אם התקשר התובע בהסכמי גידול עם חקלאים, אין הוא יכול לטעון להתחייבות לגבי "ירק בשדה" לתקופה העולה על שלושה חודשים. מכל מקום, התובע לא היה רשאי להיכנס להתקשרויות מתוך הסתמכות שלו על מכירות צפויות לנתבעת, ואם עשה כן התובע, הרי עשה זאת על דעתו בלבד. מר סולומון גם טוען, שהסכום הכספי שהתובע טוען לו באשר להפסד בגין ירק שהתקלקל בשדה איננו סביר ואיננו מתקבל על הדעת. מר שלמה סולומון העיד בבית המשפט ביחס לתצהירו בישיבה מיום 6.6.99, עמ' 51 - עמ' 62 לפרוט'. ט. בנוסף, הוגשה מטעם הנתבעת חוות-דעתו של השמאי/אגרונום אסף שיפמן מיום 10.2.98, מוצג נ2/, באשר לניתוח הנזקים שנגרמו לתובע, לפי טענתו, בגין גידולי ירק, אשר הזמין, לטענתו, למטרת שיווקם לנתבעת, ואשר נותרו בשדות והושמדו לאחר שהתובע נמנע מלאסוף את היבולים לאחר ניתוק הקשר בינו לבין הנתבעת. מר שיפמן מתייחס בחוות-דעתו נ2/ לשווי התשלומים ששילם התובע למגדלים החקלאיים בגין גידולי ירק אלה, וכן מתייחס הוא לרווח אשר נמנע מן התובע, עקב הפסקת הקשר, ובנוסף גם לסוגיית הקטנת הנזק על-פי גרסתה של הנתבעת, דהיינו, מה היה הפסד הרווח של התובע אילו היה משווק את הירק שבשדות באותה שנה לנתבעת על-פי המחירים החדשים, לעומת התוצאה הנזקית שנגרמה כאשר התובע נמנע כליל מלשווק ירק זה. מר אסף שיפמן העיד בבית המשפט, מטעם הנתבעת, וזאת בישיבה שהתקיימה בתאריך 25.2.99, עמ' 41 סיפא עד עמ' 48 לפרוט'. י. באי-כח שני הצדדים הגישו סיכומיהם בכתב. בא-כח התובע טוען בסיכומיו שהיקף המכירות של התובע לנתבעת עולה על 50% מסך כל מחזורו העסקי, וזאת על פני תקופה של כשלושים שנה, כשלגרסת התובע, הוא סיכם לפני כעשרים שנה עם הנתבעת, שיהא ספק הירק הבלעדי שלה. ב"כ התובע מבקש לאמץ את גרסת התובע, לפיה הוא אכן היה ספק הירק הבלעדי של הנתבעת, ולדחות את גרסת עדי הנתבעת, שהיו ספקים אחרים שסיפקו ירק לנתבעת, ולאמץ את דברי התובע, שלטענתו, הספק מר נחמיאס סיפק באותה תקופה בעיקר בטטות ולא ירק. נכון הוא שהתובע לא התנגד לכך שהנתבעת תרכוש ירק מספק אחר, אך זאת לגבי שלושה סניפים חדשים שנפתחו לאחר שקו-אופ צפון התאחד עם קו-אופ זבולון (צרכן קרית-חיים), כל עוד הרכישות שרכשה הנתבעת מן התובע הלכו וגדלו וסיפקו את פרנסתו. ב"כ התובע גם מפנה למאזנים שצורפו לתצהיר התובע ת3/, מהם עולה כי הכמויות שרכשה הנתבעת מן התובע גדלו מדי שנה, למעט שנת 1993, אך זו משקפת מכירות רק עד לשני שלישים מחודש נובמבר 93'. כמו כן, בשנת 1993, הידרדרה מערכת היחסים בין התובע לבין מר שלמה סולומון, מנהל מחלקת הירקות של הנתבעת. מכל מקום, אפילו בשנת 1993, הגיעו רכישות הירק של הנתבעת מן התובע לכדי כ- 500,000 ש"ח. עוד טוען ב"כ התובע שעדי הנתבעת אינם בקיאים בעובדות, ולא העידו מידיעה אישית, ומכל מקום, היקף עבודת הנתבעת עם התובע עלה על 50% מכלל עסקו של התובע, והתובע שימש משך עשרות שנים ספק בלעדי או לחילופין, עיקרי, של הנתבעת. גם את האמור בחוות-דעתו של מר אסף שיפמן מבקש ב"כ התובע לדחות, הואיל ומר שיפמן לא נפגש עם הספקים של התובע, הוא גם לא נפגש עם התובע כדי לקבל ממנו נתונים, והתבסס במידה רבה על מה ששמע מן המתחרה העיקרי של התובע, מר רון גלילי. אין לקבל את טענת הנתבעת, שהספקת הסחורה נעשתה על-ידי כך שזו הוזמנה בצהרים ונתקבלה בערב, שכן רק מי שהכין עצמו לקלוט הזמנות בהיקפים כאלה יכול לבצע את ההספקה, והנתבעת ידעה זאת. עוד טוען ב"כ התובע, שאפילו בשנה בה בוטל ההסכם בין הצדדים, סיפק התובע לנתבעת כפליים מאשר רון גלילי. בשנים שלפני 1993 סיפק התובע פי ארבע עד חמש יותר מאשר גלילי. ההכנות, כדי לעמוד בביצוע הספקה בהיקף כזה, מחייבות התקשרות עם מגדלים חקלאיים. שום חקלאי סביר לא יגדל עשרות דונמים של ירק מבלי שיהיה לו הסכם מראש, והתובע הצהיר בעדותו הראשית, סעיפים 9 ו- 10, שהתקשר עם חקלאים בחוזים שנתיים. יש להגיע להסכמים עם היצרנים כבר בחודשי הקיץ, על-מנת שניתן יהיה להכין את השטחים לזריעה המתבצעת בסתיו. מוסיף וטוען ב"כ התובע (עמ' 5 של סיכומיו), שגם אלמלא היה הסכם בלעדיות מוגדר בין הצדדים, ברור שבפועל, ובמשך שנים רבות, היה הסכם בין הצדדים, לפיו סיפק התובע לנתבעת כמעט את כל תצרוכת הירק שלה. די בכך כדי לחייב את הנתבעת ליתן לתובע התרעה מוקדמת ראוייה לפני שהיא מפסיקה את רכישותיה. הנתבעת אינה יכולה לדרוש בנובמבר שינוי דראסטי במחירים ולבטל את ההסכמים והרכישות בהודעה מוקדמת של שבוע ימים. הנתבעת ידעה שחקלאים לא היו מסכימים לגדל ירק, אלא אם כן היה להם הסכם עם קונה, שיסכים לרכוש את הסחורה, ולכן, כדי לספק את הירק שהנתבעת הייתה זקוקה לו, היה צורך להתקשר עם חקלאים בהסכמים שנתיים, ולהתחייב בפניהם לרכוש את הירק במשך כל השנה. אין זה מתקבל על הדעת שההסכם עם התובע יופסק בטרם חלפה העונה. התובע הכין את עצמו עם כמויות מספיקות, כדי שיוכל לספק את הסחורה גם בתקופות שבהן הצריכה גדלה (למשל בחורף, ובתקופות החגים), ולפיכך, כאשר חדלה הנתבעת לרכוש ממנו את הירק, נשאר התובע עם כל הסחורה בידו, דהיינו, החורף שבו הצריכה גדלה מתחיל בסוף נובמבר, וחג הפסח, שגם בו הצריכה גדלה, הינו במרץ-אפריל, ולכן נזקיו של התובע גדולים יותר מאשר החלק היחסי של הכמויות. טוען ב"כ התובע, שהיה על הנתבעת לתת לו הודעה מוקדמת, שתאפשר לו לקצור ולשווק את הסחורה שנזרעה על-יסוד ההסכם שבין הצדדים, משמע, הסחורה שהוכנה לשיווק עד לאביב-קיץ 94'. טוען ב"כ התובע, שאילו הייתה הנתבעת מודיעה בעוד מועד לתובע שהיא תרכוש מרון גלילי (שהוא חקלאי המגדל ירק ויכול למכור במחיר מוזל ונמוך מאשר מחירי הסוחרים), החל מתום העונה, את כל הסחורה לה נזקקת הנתבעת, ושהיא גם תתקשר עם גלילי בעתיד, הייתה הנתבעת יוצאת ידי חובתה. י"א. לדעת ב"כ התובע, לא ניתן להתעלם ממכתבו של מתחרהו של התובע, מר אלי נחמיאס, מיום 15.11.93, נספח א1/ לתצהיר מר יוסי אשכנזי נ1/, שבו הצעת מחיר זולה לשיווק ירק עבור "חודש המבצע", ובסמיכות לכך החלו הדרישות והלחצים על התובע להוריד מחירים, וכאשר התובע לא יכול היה לעמוד בכך, נפסקו ההזמנות. ב"כ התובע מצביע על כך, שבמכתב מר אלי נחמיאס מיום 15.11.93, נספח א1/ של נ1/, נאמר ברישא: "להלן הצעת מחיר לשיווק ירק עבור חודש המבצע, כפי שסיכמנו", ומכאן, שמדובר על עניין שהיה "סגור" קודם לכן בין הנתבעת לבין נחמיאס, והנתבעת, כך נטען, ניצלה לרעה את מכתבו של נחמיאס. אילו הפנו תשומת-לב התובע לכך שמדובר בחודש מבצע בלבד, ייתכן וגם התובע היה הולך לקראת הנתבעת בנושא זה. טוען ב"כ התובע, שהנתבעת נמנעה מלהביא לעדות את מר נחמיאס, למרות טענות התובע, שנחמיאס לא סיפק ירק, אלא רק בטטות, ושמכתבו מיום 15.11.93 מתייחס לתקופת המבצע בלבד. לענין שיעור הנזק טוען ב"כ התובע, בין היתר, שמרשו העיד על כך שהלקוח היחיד שרצה לרכוש סחורה ארוזה בניילון הייתה הנתבעת, ולכן השקעותיו של התובע לגבי מתקן קירור מוגדל, גלופות וניילון, נעשו עבור הנתבעת, וגרסה זו לא נסתרה. אשר לטענה שהתובע יכול היה להקטין את נזקו ע"י כך שהיה מסכים למחיר החדש, המוזל, שהציבה הנתבעת, מציין ב"כ התובע, שמרשו הסביר שמחיר זה לא כיסה את העלויות של המשכת העיבוד, הקציר, האריזה וההובלה, ואילו המשיך בעבודה בתנאים אלה של המחיר החדש, היה מפסיד סכומים נוספים. גם אין לקבל לעניין זה את עדותו של מר אסף שיפמן, כך טוען ב"כ התובע, בשים לב לכך שהמומחה לא ידע את העובדות ולא התאמץ לוודא אותן, והסתמך רבות על מתחרהו של התובע, מר רון גלילי, לא נפגש ולא ביקש להיפגש עם התובע, כדי לקבל נתונים ממנו, וגם לא נפגש עם הספקים של התובע. ב"כ התובע מצביע על כך, שבסעיף 9 לתצהיר עדותו הראשית, ת3/, סיפר התובע על התקשרותו עם החקלאים בחוזים שנתיים, שנועדו להבטיח הספקה ללקוחות, ובייחוד לנתבעת, במשך כל השנה, וכן מצביע ב"כ התובע על סעיף 12 בתצהיר התובע, ת3/, לגבי סכומי הנזק שנגרמו לו. ב"כ התובע מדגיש, שמרשו כלל לא נשאל בחקירתו הנגדית ביחס לשטח המעובד ולכמויות שציין בתצהירו, זאת למרות החקירה הנגדית המפורטת והארוכה. בנוסף מצביע ב"כ התובע על מכתבו של מדריך משרד החקלאות מיום 20.12.93 אל המגדל, מר עמי אוסטובסקי (נספח י' של תצהיר ת3/), בו מציין המדריך, שבסיור בשדות מסתבר שבגידולים רבים חל עיכוב בקצב הקציר, וכתוצאה מכך מתכלים הצמחים ויורדת האיכות לרמה שאינה ראויה לשיווק, ודברים אלה לא נסתרו. יש גם לקבל את דברי התובע בכל הנוגע להשקעתו בניילונים, כשטענות התובע בעניין זה נתמכות על-ידי החשבוניות של חברת רשת-או-פלסט מיום 16.11.93, נספח ד' של תצהיר התובע ת3/, וכן החשבוניות של חברת סופר קירור חיפה, נספח ג' של תצהיר התובע ת3/, בכל הנוגע להגדלת חדר הקירור. לסיכומיו גם צירף ב"כ התובע נספח ובו פירוט המכירות, הקניות והרווח של התובע מדי שנה, החל מ- 1989 עד 1993. ב"כ התובע מצביע על כך שהרווח של התובע עלה מ- 8% בשנת 1989 לקרוב ל- 14% בשנת 1990, ולאחר מכן ל- 19%, הן ב- 91' והן ב- 92', ולפתע, בשנת 93' נופל הרווח הנקי ל- 5.5% בלבד. ההסבר לכך נעוץ בהפחתת הקניות, וביטול הקניות בסוף נובמבר ובדצמבר 93', שזו תקופת החורף, בה מתגברות המכירות של הירק. כל זאת יש להבין על רקע העובדה שהנתבעת רכשה כ- 50% מהירק שמכר התובע, כעולה מן הטבלה שבעמ' 1 לסיכומי ב"כ התובע. לכן, כך טוען ב"כ התובע, הפסדי הרווח של התובע מסתכמים בלמעלה מ- 200,000 ש"ח, גם אם בתצהירו, סעיף 12(ו), ציין התובע למען הזהירות, שהפסד הרווח מסתכם ב- 160,000 ש"ח, זאת בנוסף ליותר מ- 300,000 ש"ח ששולמו למגדלים עבור סחורה שנשארה בשטח, כשיודעים אנו שרק לשלושת המגדלים הגדולים איתם התקשר שילם התובע כ- 350,000 ש"ח. מציין ב"כ התובע, שכל פריט בנזקים הנטענים על-ידי התובע מגובה במסמכים, ולכן יש לפסוק לזכותו את סכום התביעה. עד כאן תמצית סיכומיו של ב"כ התובע. י"ב. שונה לחלוטין עמדת ב"כ הנתבעת, הטוען שהנתבעת נהגה במשך מספר שנים לרכוש ירק אצל התובע. במהלך נובמבר 1993 ביקשה הנתבעת לרכוש אצל התובע ירק במחירי השוק, ואילו התובע עמד על כך שיוכל למכור לה את הירק במחירים גבוהים יותר. מחמת חילוקי-דעות אלה הופסקו הקשרים המסחריים בין התובע לבין הנתבעת. ב"כ הנתבעת מצביע בסיכומיו על כך שהעיקרון המסחרי הנוהג הוא של תחרות חופשית, וקיומו של תהליך מקח וממכר בתנאי שוק חפשי, כששוק הירקות בפרט נתון לשינויים תמידיים של מחיר. עמדת ב"כ הנתבעת היא, שאין אמת בטענה לפיה הגיעו התובע והנתבעת להסכם, לפיו יהא התובע ספק יחיד של הירק לנתבעת, בוודאי לא ספק בלעדי, והרי הנתבעת רכשה כל העת ירק גם מספקים אחרים בשוק הסיטונאי ומחוצה לו. התובע לא הוכיח כלל את טענתו בדבר הסכם בינו לנתבעת, שהוא יהא ספק יחיד של הירק לנתבעת. לדעת ב"כ הנתבעת, יש ליתן את מלוא המשקל הראייתי לטבלת קניות הירק של הנתבעת בשנים 89' עד 93', שצורפה כנספח א' לתצהיר מר שלמה סולומון, נ3/. טבלה זו מתבססת על הנהלת החשבונות הממוחשבת של הנתבעת, שאמינותה אינה מוטלת בספק. אשר לטענת ב"כ התובע בדבר הבדלים בין נתוני הטבלה, נספח א', לבין אישורי המס במקור, שצירף התובע לתצהירו, מציין ב"כ הנתבעת בעמ' 6 של סיכומיו, שלא בהכרח יש קורלציה בין הנתונים מהם הורכבה הטבלה נספח א' לבין הנתונים אליהם התייחסו אישורי המס שצורפו לתצהיר התובע. ב"כ הנתבעת מצביע על עדויותיהם של מר שלמה סולומון ומר יוסי אשכנזי, מהן עולה שהתובע לא היה ספק הירק היחיד של הנתבעת, וכי היו ספקים נוספים, בוודאי שהתובע לא היה ספק בלעדי. לא נכרת כל הסכם מחייב בין התובע לבין הנתבעת בדבר בלעדיות באספקת ירק לנתבעת, לא זו בלבד שלא נעשה הסכם בכתב, אלא גם לא נעשה הסכם כזה לא בעל-פה ולא בהתנהגות. יתר על כן, התובע ידע על כך שהוא איננו ספק בלעדי, והוא לא התנגד לכך, כעולה, למשל, מדברי התובע בעמ' 24 לפרוט', שורות 10-13, ומכאן ששני הצדדים לא התייחסו לקשרים העסקיים שביניהם כיחסים בלעדיים. עוד טוען ב"כ הנתבעת שהסכם בלעדיות הוא בבחינת הסדר כובל, לפי סעיף 2(א) ו- 2(ב)(3) לחוק ההגבלים העסקיים, תשמ"ח1988-, ומכאן שהוא גם בגדר הסכם אסור, לפי סעיף 4 של אותו חוק. ב"כ הנתבעת מצביע על כך שלפי הראיות, היוזמה לספק לנתבעת סחורה ארוזה בשקיות ניילון באה מצד התובע, זאת מכיוון שהייתה דרישה של לקוחות הנתבעת לקנייה של ירק בשקיות ניילון ארוזות, ולכן קנתה הנתבעת ירק ארוז מן הספק גלילי. ככל שהקניות מגלילי עלו, ירדה כמות הקניות מן התובע (הטבלה נספח א' לתצהיר סולומון, ת3/), דהיינו, היתה מגמה של ירידת קניית ירק מן התובע והגדלה בקניית ירק מגלילי ומנחמיאס. זו הסיבה שהתובע פנה מיוזמתו לנתבעת והודיע שהוא נערך למכירת ירק ארוז בשקיות ניילון. לא הייתה כל דרישה כזו מצד הנתבעת. הסיבה להפסקת ההתקשרות בין התובע לבין הנתבעת נבעה מכך שהייתה בשנת 1993 ירידה משמעותית של מחירי הירק בשוק הסיטונאי, והמחירים שהציעו מתחריו של התובע היו נמוכים מאלה שהתובע דרש (דברי יוסי אשכנזי ודברי שלמה סולומון). בעוד שהתובע טוען שהמצב השתנה בשנת 1993 בגלל קשרים טובים יותר של מר סולומון עם גלילי, טוען ב"כ הנתבעת כי הרכישות הגדולות יותר של ירק על-ידי הנתבעת מגלילי ומנחמיאס נבעו הן מדרישת הלקוחות לירק ארוז בניילון, והן משום שמחיריהם של גלילי ונחמיאס היו נוחים יותר. ב"כ הנתבעת מצביע בעמ' 18 של סיכומיו על השוואת מחירים בין הצעת המחיר של הספק נחמיאס לירק ארוז, לבין מחירי התובע כפי שמופיעים במכתב ב"כ התובע, המצורף כנספח ג' לתצהיר העדות הראשית של יוסי אשכנזי (נ1/), וזאת כדי להראות שמחיריו של התובע גבוהים מאלה של הספק נחמיאס הן בחודש מבצע (שבו ניתן להוריד עד 15% מן המחיר) והן בזמנים רגילים. ב"כ הנתבעת גם מצביע על דברי התובע בעמ' 26 לפרוט' מהם עולה, שגם הספק גלילי, שהיה חקלאי, סיפק במחירים זולים לעומת התובע. ב"כ הנתבעת מציין, שנציגי הנתבעת לא הפסיקו מיד את הקשרים עם התובע, אלא פנו אליו וביקשו להוריד מחירים. במכתב ב"כ התובע אל הנתבעת מיום 25.11.93, נספח ג' של נ1/, פורטו המחירים החדשים שהציעה הנתבעת לתובע וגם אלה גבוהים בערך ב- 10% מן המחירים של הספקים השונים, ובהם גם נחמיאס. ב"כ הנתבעת שולל את טענות התובע שלקניין של הנתבעת שלמה סולומון יש אינטרס אישי נגד התובע, עובדה היא, שמר סולומון פנה לתובע כדי לתת לתובע הזדמנות להוריד את מחיריו ולהתאימם למחירי השוק. עובדה היא, שכאשר התובע התאים את עצמו למקובל בשוק במכירת ירק ארוז, קנתה הנתבעת באמצעות הקניין שלמה סולומון גם מן התובע. כמו כן, מצביע ב"כ הנתבעת על דברי השמאי אסף שיפמן בעמ' 43 לפרוט', מהם עולה, שגם אם היה התובע מוריד מן הרווח שלו, כפי שהתבקש על ידי הנתבעת, עדיין היה נשאר לו עודף הכנסות על הוצאות. ואולם התובע משיקוליו, החליט להפסיק את ההתקשרות עם הנתבעת ולהגיש תביעה משפטית, ומכאן, שהיוזמה להפסקת ההתקשרות היתה של התובע. י"ג. עמדת ב"כ הנתבעת, כמפורט בעמ' 20 לסיכומיו היא, שהתובע לא יכול היה, או לא רצה להתמודד עם מתחריו בשוק, סירב להתאים את עצמו למצב השוק ולכללי התחרות החופשית, ורצה להמשיך את ההתקשרות בתנאים המועדפים שמהם נהנה בעבר ולכן הציג מצג בפני בית המשפט כאילו יפסיד ממכירת ירק במחירים החדשים, למרות שהדבר איננו נכון, ולמעשה התובע הפסיק מיוזמתו את פעילותו עם הנתבעת. כך גם למעשה עולה מן האמור במכתב ב"כ התובע אל הנתבעת מתאריך 25.11.93 נספח ג' לתצהיר העד יוסי אשכנזי, עמ' 2, ש' 17, שם כותב ב"כ התובע: "מרשנו השיב שאין הוא יכול להמשיך ולספק במחירים אלה והוא נאלץ להפסיק ההספקה מתום השבוע". גם מנהל מחלקת הירקות של הנתבעת, מר שלמה סולומון, כותב ביום 25.11.93 אל מר יוסי אשכנזי שתשובת התובע היתה שאין הוא מעוניין להמשיך לשווק לנתבעת במחירים אלה ולכן מפסיק התובע לספק סחורה לנתבעת החל מיום 27.11.93 (נספח ב' לתצהירו של יוסי אשכנזי, נ1/). מכאן, ששני הצדדים כתבו באותו מועד שמי שהחליט להפסיק את ההתקשרות היה התובע. על כך שאין לתובע הסכם מחייב עם הנתבעת לומד ב"כ הנתבעת גם מכך שהתובע עבר לספק סחורה לנתבעת כשהסחורה ארוזה בניילון, זאת משום שחלה ירידה בכמות הסחורה שהזמינה הנתבעת אצל התובע, שהרי לנתבעת היו חלופות לרכישת ירק כשהוא ארוז, כגון, הספק גלילי והספק נחמיאס, ואלה גם היו חלופות זולות יותר. אילו היה לתובע חוזה מחייב עם הנתבעת שלפיו חייבת הנתבעת לרכוש סחורה דווקא מן התובע (כטענתו), כי אז לא היתה כל סיבה לחייב את התובע למכור את הירק כשהוא ארוז. מתוך כך שהתובע נערך לספק את הירק בניילון מיוזמתו, ומתוך חשש לפגיעה בהמשך מכירותיו לנתבעת, למד ב"כ הנתבעת ששני הצדדים ידעו שהם אינם קשורים בהסכם מחייב, ואכן לאחר שהתובע התאים את עצמו למכירת ירק ארוז, רכשה הנתבעת ירק ארוז גם מן התובע, אך אז התגלו הפרשי מחירים משמעותיים בין התובע לספקים אחרים. הנתבעת לא הפסיקה להזמין אצל התובע, אלא נתנה לו הזדמנות להוריד מחירים ואף הציעה לו מחירים הגבוהים ב - 10% ממחירי השוק, אך התובע לא הצליח להתמודד עם תנאי התחרות החדשים ולכן יזם את הפסקת ההתקשרות. עוד מצביע ב"כ הנתבעת על כך, שכבר בתאריך 25.11.93 מופיעה במכתבו של ב"כ התובע (נספח ג' של תצהיר יוסי אשכנזי, נ1/) דרישה לפיצוי המתייחסת, בין היתר, לתשלום 300,000 ש"ח בגין ירק בשדה שטרם נקצר, והרי זהו נזק שעתיד להתרחש רק בעוד שבועות, כאשר הירק בשדות ניזוק והושמד, ואם כך, כיצד ידע התובע לנקוב בסכום זה של 300,000 ש"ח כבר בתאריך 25.11.93? גם ביחס למכתביהם של המגדלים אליהו בן ברוך ושחאדה חליל (נספחים ח' וט' שצורפו לתצהיר התובע ת3/), מציין ב"כ הנתבעת שאלה הוכנו ביוזמת התובע לצורך התביעה כנגד הנתבעת וכדי להוכיח, כביכול, נזק שנגרם לתובע על ידי הנתבעת, כטענתו, כשמדובר בשני מכתבים הנושאים אותו תאריך, 16.2.94, ערוכים באותו אופן, ונושאים בתחתית העמוד את אותו שם הקובץ במחשב בו הם מאוחסנים לפי מספר רץ. לעומת זאת, הנתבעת מוכנה להמשיך לעבוד עם התובע במחירי השוק והצהירה על כך במהלך נסיונות הפשרה השונים (עמ' 22 לסיכומי ב"כ הנתבעת). עמדת ב"כ הנתבעת היא שהתובע יזם את הפסקת ההתקשרות על יסוד שיקולים כלכליים מוטעים והערכות סובייקטיביות שגויות, בעוד שהנתבעת לא היתה הגורם להפסקת ההתקשרות. דרישותיו הכספיות של התובע באות במקום התמודדות מסחרית עם מתחריו, כראוי בשוק הוגן וסדיר. י"ד. לענין הנזק טוען ב"כ הנתבעת, שמרשתו לא צפתה ולא יכולה היתה לצפות את הנזק הנטען על ידי התובע. לענין האריזה בניילון טוען ב"כ הנתבעת, שחבילות הירק מוכנסות ידנית בעזרת פועלים לתוך שקיות ניילון ללא איטום מיוחד וללא פעולת מכונה (סעיף 6(ו) לתצהיר שלמה סולומון, נ3/), כך שהנתבעת לא היתה צריכה לצפות שהתובע יוציא הוצאות מיוחדות לאריזה בניילונים. לענין הסכמי הגידול עם החקלאים: הסכמיו של התובע לא היו קשורים דווקא להתקשרותו עם הנתבעת, שלא ידעה ולא היתה צריכה לדעת על הסכמים מסוג זה (סעיף 10(א) לתצהיר שלמה סולומון, נ3/). מכל מקום, גידולי ירק נעשים במחזורים של 3 - 5 חודשים ולכן לא היתה הנתבעת צריכה לצפות שהתובע יתקשר בהסכמי גידול למשך תקופה של שנה. ב"כ הנתבעת מצביע גם על דברי השמאי אסף שיפמן בעמ' 44 לפרוט'. לטענת ב"כ הנתבעת, מרשתו לא ידעה על כל התקשרות של התובע עם צדדים שלישיים ולא היתה אמורה לדעת עליהם, או לקחת אותם בחשבון בשיקוליה. לגבי מתקן הקירור, שקיות הניילון והגלופות להדפסה - טען התובע שאלה הוזמנו כתוצאה מישיבתו עם אנשי הנתבעת במאי 1993, לפי עדות התובע בעמ' 24 לפרוט'. ואולם, כעולה מנספח ג' 1 + ג' 2 לתצהיר התובע ת3/, החשבוניות של חברת סופר קירור חיפה בגין הגדלת חדר הקירור הינן מתאריך 31.12.92. מכאן, שהחלטת התובע לבצע את הרכישות האלה נעשתה עוד לפני שנדרש על ידי הנתבעת לספק ירק ארוז, וללא קשר לשיחתו עם אנשי הנתבעת, ומה עוד, שהמתקן, השקיות והגלופות משמשים את התובע גם לאחר סיום יחסי העבודה עם הנתבעת. התובע עצמו העיד בעמ' 25 לפרוט' שהמתקן משמש אותו כיום ל- 40% מן הסחורה המיועדת אליו. לגבי שקיות הניילון מציין ב"כ הנתבעת שהגלופות אינן כוללות את המלים "קו-אופ צפון" ומכאן, שמדובר בהשקעה בנכסים שאינם מתכלים והשימוש בהם איננו קשור לנתבעת דווקא, ונשאר לצרכיו של התובע. ב"כ הנתבעת מצביע על כך שמנספח ה' לתצהיר התובע ת3/ עולה, שבתאריך 17.10.93 כתבה רשת או פלסט לתובע שהוא איננו מושך את הסחורה שהוזמנה על ידו, הכוונה לשקיות הניילון, והרי תאריך 17.10.93 הוא כחודש לפני הפסקת ההתקשרות עם הנתבעת, מכאן שאי משיכת שקיות הניילון אירעה מחמת קשיים, או שיקולים אחרים של התובע וללא קשר להפסקת ההתקשרות עם הנתבעת. לענין אובדן הירק שהושאר בשדה ולא נקטף (300,000 ש"ח) מציין ב"כ הנתבעת בסיכומיו, שלא היתה סיבה הגיונית להחלטת התובע שלא לקטוף את הירק ולהשאירו להתקלקל בשדה, ולא ניתן לחייב את הנתבעת בגין החלטת התובע להזניח את הירק ושלא לקטוף אותו. נזק זה נגרם באשמת התובע שהיה אחראי על קצירת היבול (עדות עמי אוסובסקי בעמ' 13 לפרוט'). מציין ב"כ הנתבעת שמרשתו היתה מוכנה לעבוד עם התובע ולא היתה מניעה לכך שהתובע יקטוף את היבול שבשדה וימכור אותו לנתבעת, אפילו במחירים נמוכים יותר, או שיקטוף לפחות חלק מן הירק ללקוחות אחרים, ואת היתרה ימכור לנתבעת בתנאי השוק, ואח"כ יתווכח על גובה המחיר, כך לפחות היה מציל מחזור אחד של גידולים שכבר נזרעו. במקום זאת בחר התובע בדרך של השארת היבול בשדה, מה שהוביל להשמדתו. עוד תוהה ב"כ הנתבעת כיצד יכול היה התובע לקבוע את סכום הנזקים שנגרמו לו 4 ימים בלבד אחרי המפגש בינו לבין אנשי הנתבעת (מכתב ב"כ התובע מיום 25.11.93, נספח ג' לתצהיר יוסי אשכנזי, נ1/), דהיינו, עוד לפני שהיו בידו דרישות הפיצוי של המגדלים? טוען ב"כ הנתבעת בסיכומיו, שהמכירות לנתבעת היו רק 50% עד 60% אחוז מהיקף עבודתו של התובע, ואם כך, אין לקבל את טענתו לנזק בסך 300,000 ש"ח בגין ירק בשדה שטרם נקצר, שהרי התובע לא הוכיח שכל היבול לא נקצר והושמד מחמת שהיה מיועד לשימוש הנתבעת בלבד. התובע גם לא הוכיח מהו החלק שהיה מיועד לשימוש הנתבעת מתוך היבול שהיה בשדות. לפי העמדה ש- 50% מהיקף עבודתו של התובע היה עם הנתבעת, הרי המסקנה היא שלפחות 150,000 ש"ח מן הנזקים הנטענים בדבר ירק בשדה שטרם נקצר אינם קשורים לנתבעת. טוען ב"כ הנתבעת, שגם אם תתקבל עמדתו של התובע, לא ייתכן שהנתבעת תהא אחראית לנזק שנגרם מעבר למחזור אחד של גידול ירק. אם התברר לתובע בנובמבר 93' שהנתבעת לא תקנה ממנו יותר את הכמויות הגדולות של ירק שתכנן לגדל לא היה כל הגיון לשתול את הגידול הבא באותה שנה לתקופה של שלושה עד ארבעת החודשים הבאים. אין ספק שהתובע הורה שלא לשתול את מחזור הגידולים הבא באותם היקפים, ולכן לא היתה אמורה להיות השמדה של ירק בשדה, לא במחזור הבא ולא ביתרת תקופת השנה. מחזור אחד של גידול ירק אורך 3 - 4 חודשים באופן רגיל, ועד 6 חודשים במקרים חריגים (חוות דעת השמאי אסף שיפמן, נ2/ ועדות עמי אוסובסקי בעמ' 11 לפרוט'). כמו כן, טוען ב"כ הנתבעת שהסכומים הנטענים לגבי נזק בגין ירק שלא נקצר לא הוכחו ונטענו בהינף יד. המגדל היחיד שצירף מסמכים כתובים להוכחת התשלומים ששולמו לו על ידי התובע היה המגדל עמי אוסובסקי, וזאת רק בשלב חקירתו הנגדית על תצהירו. שאר המגדלים לא צירפו הוכחות בכתב לפיהן ניתן לאמת את הסכומים הנטענים על ידי התובע. לטענת ב"כ הנתבעת, הסכום ששולם על פי הנטען, על ידי התובע לעמי אוסובסקי (257,000 ש"ח) איננו קשור רובו ככולו לנזק הנטען על ידי התובע. מדובר בקבלות בגין שנה שלמה, אוגוסט 93' עד אוגוסט 94' (עמי אוסובסקי בעמ' 15 לפרוט'), והרי הפסקת ההתקשרות עם התובע היתה רק בנובמבר 93', ואילו מאוגוסט עד נובמבר 93 נקנתה הסחורה מן התובע באופן רגיל. לגבי התקופה מנובמבר 99' עד אוגוסט 94', לא הוכיח התובע איזה חלק מן התשלומים ששילם לעמי אוסובסקי היה מיועד לגידולים שנועדו לצריכת הנתבעת. עמי אוסובסקי אישר בחקירה הנגדית שלפי הקבלות אין הוא יכול להבחין איזה מן הסכומים היה עבור סחורה שבפועל סופקה לתובע ומה היה עבור סחורה שהושמדה בשדה (עמ' 33 לפרוט'). בהעדר הוכחה על החלק הספציפי של הנזק שניתן לייחס לנתבעת, מבקש ב"כ הנתבעת להתעלם לחלוטין מהוכחה זו. גם את טענת התובע בדבר תשלום לפועלי אריזה שפוטרו (15,000 ש"ח) מבקש ב"כ הנתבעת לדחות. התובע טען שפיטר את העובדים וחייב היה לפצותם, הואיל והעבודה עם הקו-אופ נפסקה, ואילו מפסק דינו של בית הדין לעבודה ביחס לעובד עלי טראביה (צורף כנספח לתצהיר התובע ת3/) עולה, שעובד זה הפסיק להגיע לעבודה באוגוסט 93' לאחר שנפצע בתאונת דרכים. לקראת סוף דצמבר 93, משמע, לאחר הפסקת הפעילות בין התובע לנתבעת, הסכים התובע לקבל את עלי טראביה מחדש לעבודה, אך טראביה לא הסכים לעבוד כמקודם, וביקש מכתב פיטורין. לכן, הסכום שפסק בית הדין לעבודה לזכות עלי טראביה איננו נובע מהפסקת העבודה בין הנתבעת לבין התובע. גם פסק הדין לגבי העובד זידאן חלאילה שצורף לתצהיר התובע ת3/ איננו מלמד על כך שהפיטורין קשורים לניתוק הקשר המסחרי בין הנתבעת לבין התובע, שכן פסק הדין ניתן על דרך הפשרה ללא הנמקה, לפי סעיף 79א' של חוק בתי המשפט. לגבי העובד השלישי טל גלעד, לא צורפו כל ראיה או פסק דין. סכום נוסף שנטען בתביעה הוא 160,000 ש"ח כהפסדים נוספים עבור אי אספקת הירק לקו-אופ. גם לענין הזה טוען ב"כ הנתבעת שהתובע לא הביא כל ראיה לנזק בתחום זה. מה עוד, שאין הנתבעת אשמה בהפסקת ההתקשרות עם התובע, הואיל והתובע היה היוזם הבלעדי של הפסקת ההתקשרות. לטענת ב"כ הנתבעת לא עשה התובע דבר להקטנת הנזק, הגם שהנתבעת מוכנה היתה להמשיך לעבוד עם התובע במחירי השוק שהיא הציעה והתובע, במקום להביא להשמדת היבול, יכול היה להמשיך לעבוד עם הנתבעת בתנאי השוק, אך התובע פעל ל"ניפוח" הנזקים. אילו היה התובע בוחר בהקטנת הנזק, וממשיך לעבוד עם הנתבעת בתנאי השוק, היה חוסך הפסדים בסך 106,000 ש"ח ומונע את הפסד היבולים שלא נקטפו (על ידי מכירתם לנתבעת במחירי השוק) וכן מונע את הנזק שנגרם מאובדן השקעתו במתקן קירור, שקיות ניילון וגלופות, ותשלום לפועלים שפוטרו. ב"כ הנתבעת מצביע על האמור בחוות דעתו של השמאי אסף שיפמן, נ2/, שערך חישוב לפיו הרווח שנמנע מן התובע הינו 21,405 ש"ח. לכן סבור ב"כ הנתבעת שמרשתו אינה נושאת באחריות כלשהי, ולחילופין, אילו פעל התובע להקטנת הנזק, לא היה שיעור הנזק עולה על 21,405 ש"ח. עד כאן תמצית סיכומיו של ב"כ הנתבעת. ט"ו. תחילה עלי לדון בשאלה, האם היה הסכם בלעדיות בין התובע לבין הנתבעת. נראה לי שלא הוכח קיומו של הסכם בלעדיות בדבר הספקת ירק על-ידי התובע לנתבעת. התובע לא היה ספק בלעדי של ירק לנתבעת, הוא גם לא היה הספק היחיד של ירק לנתבעת, והתובע ידע על כך. אינני מקבל את טענת ב"כ התובע בסיכומיו, עמ' 5, שהעובדה שהנתבעת רכשה כמויות של ירק מספקים אחרים מעידה על הפרת הסכם הבלעדיות על-ידי הנתבעת. כאמור, לא היה הסכם בלעדיות, גם לא היה הסכם לפיו יספק התובע לנתבעת כמעט את כל תצרוכת הירק שלה. בקביעת מסקנה זו אני מתבסס על האמור בתצהיר מנהל מחלקת הירקות של הנתבעת, מר שלמה סולומון, מוצג נ3/, שכותב, בסעיף 4 של תצהירו, כי התובע לא היה ספק הירק היחיד של הנתבעת, שלא היה הסכם כלשהו להספקת ירק קבועה בין התובע לנתבעת, בין בעל-פה, בין בכל צורה אחרת, שטענת התובע בדבר קיומו של הסכם והיותו ספק ירק יחיד אינה מתקבלת על הדעת, וכי הנתבעת רכשה ירק גם מספקים אחרים, בשוק הסיטונאי ומחוצה לו. התובע ידע על כך ולא מחה. דבריו אלה של מר שלמה סולומון נתמכים על-ידי טבלת קניות הירק של הנתבעת בשנים 1989-1993, נספח א' לתצהירו של מר סולומון. מטבלה זו עולה כי רכישות הירק שנעשו על-ידי הנתבעת מן התובע היו אכן רכישות מאסיביות. על-פי טבלה זו, התובע היה אכן ספק עיקרי של ירק לנתבעת, מאידך גיסא, לא ניתן לומר שהתובע היה ספק בלעדי, או יחיד. מפאת חשיבות הדברים, אני רואה לנכון להביא את נתוני טבלת רכישות הירק, נספח א' בתצהיר שלמה סולומון להלן: 1989: הנתבעת רכשה מן התובע ירק ב 260,176.- ש"ח; מן הספק המתחרה של התובע, רון גלילי: 39,591.- ש"ח; ומן הספק המתחרה אלי נחמיאס: 4915.- ש"ח. 1990: הנתבעת רכשה מן התובע ירק ב 555,615.- ש"ח; מגלילי - כלום; מן הספק אלי נחמיאס: 18,203.- ש"ח. 1991: הנתבעת רכשה ירק מן התובע ב- 599,120.- ש"ח; מן הספק המתחרה גלילי: ב85,910.- ש"ח; ומן הספק אלי נחמיאס: 13,208.- ש"ח. 1992: הנתבעת רכשה מן התובע ירק ב 691,844.- ש"ח; מן הספק המתחרה גלילי: 201,986.- ש"ח; ומן הספק אלי נחמיאס: 458.- ש"ח. 1993: הנתבעת רכשה מן התובע ירק ב 555,694.- ש"ח; מן הספק המתחרה גלילי: 306,776.- ש"ח; ומן הספק אלי נחמיאס: 32,415.- ש"ח. טענת התובע, שנחמיאס סיפק לנתבעת בעיקר בטטות, ולא ירק (עמ' 2 לסיכומי ב"כ התובע), לא הוכחה. מכתבו של נחמיאס מיום 15.11.93, שצורף כנספח א1/ לתצהיר יוסי אשכנזי, נ1/, מתייחס לפרטי ירק שונים, ולא לבטטות, ומכל מקום טענה זו של התובע לא הוכחה. ב"כ התובע מצביע על כך שלפי אישורי הנתבעת בדבר ניכויי מס, רכשה הנתבעת מן התובע ב- 1989 ירק ב- 314,618.- ש"ח (נספח א1/ של תצהיר התובע ת3/), בעוד שלפי הטבלה נספח א' של תצהיר שלמה סולומון, הרכישה ב- 1989 הייתה בסכום של 260,176.- ש"ח. מר שלמה סולומון טוען בתצהירו, בסעיף 4(ו), שהטבלה מבוססת על הנהלת החשבונות הממוחשבת של הנתבעת. ב"כ הנתבעת מציין בסיכומיו, עמ' 6, שלא בהכרח קיימת קורלציה בין הנתונים שמהם הורכבה הטבלה, נספח א' לתצהירו של שלמה סולומון, לבין הנתונים אליהם התייחסו אישורי המס שצורפו לתצהיר התובע, וייתכן שהטבלה אינה מתייחסת לאותם סוגי מצרכים שנקנו מן התובע, ואשר אליהם מתייחסים אישורי המס. אינני שולל הסבר זה של ב"כ הנתבעת. מכל מקום, לענייננו, אין הדבר משנה את המסקנה, ממנה עולה, שהתובע היה אכן ספק עיקרי של ירק לנתבעת עד 1993, אך הוא לא היה ספק בלעדי, ולא היה ספק יחיד, כך שעמדתה זו של הנתבעת מוצאת תמיכה ואחיזה בנתוני רכישת הירק על-ידי הנתבעת, ולמרות ההבדל בין הנתונים שבאישורי המס, עליהם הצביע ב"כ התובע, לבין הנתונים שבנספח א' לתצהיר שלמה סולומון, אני סבור שניתן להתבסס על נתוני הטבלה נספח א' לתצהיר שלמה סולומון כנתונים אשר מבססים את טענתה של הנתבעת, שהתובע לא היה ספק בלעדי, ואף לא ספק יחיד של ירק לנתבעת, אם כי, כעולה מן הנתונים עצמם, הוא היה ספק עיקרי, שהנתבעת רכשה ממנו על פני תקופה של שנים כמויות מאסיביות של ירק, עד לשנת 1993, כולל. ט"ז. התובע ידע שהנתבעת רוכשת ירק לא רק ממנו, אלא מספקים נוספים. רכישת הירק מספקים אחרים לא היתה מעשה אשר נעשה בהיחבא, ולא היתה בגדר הפרת הסכם. התובע העיד, בעמ' 17 לפרוט', שכאשר הנתבעת פתחה סניף בקניון הוחלט שאת הירק לסניף זה שבקניון, ולעוד שני סניפים, האחד בכרמל והנוסף ברוממה, ביחד: שלושה סניפים, יספק רון גלילי מתל עדשים, והיה זה בתקופה שמר שלמה סולומון נכנס לתפקידו. לגבי מר אלי נחמיאס טען התובע, בעמ' 18 לפרוט', שאצל נחמיאס קנתה הנתבעת בטטות. כבר ציינתי קודם לכן, שטענתו זו של התובע לא הוכחה. התובע נשאל מפורשות האם היה מודע לכך שבשנים 1989 - 1993 רכשה הנתבעת ירק, במקביל ממנו, ומה"ה נחמיאס וגלילי, והתובע אישר זאת, אם כי הוסיף וטען שמנחמיאס קנו בטטות. בהמשך אישר התובע שהוא היה מודע לכך שהנתבעת רכשה ירק גם מגלילי, ואמר בעמ' 18 לפרוט': "והוא התחיל להוריד ממני לאט לאט סניפים". ובהמשכו של אותו עמוד 18 לפרוט': "קו-אופ הוריד ממני סניפים והעביר לגלילי, אכן הייתי מודע לזה". ועוד בהמשך: "כל זמן שהם לקחו את ה - 60% - 70% חשבתי שאני אסתדר עם זה. וחשבתי שאם תיגמר הסחורה, הם ירצו להמשיך לעבוד איתי בתנאים שלי, טוב, ואם לא, אין לי סחורה בשטח, ואני לא מתחייב כלפי חקלאים, וכך אני גומר את העסקה עם קו-אופ, מבלי שהיה נגרם לי כל נזק אילו כך נהגו". בהמשך בעמ' 19 לפרוט', מעיד התובע שבשנת 92' - 93' כשחש שכמויות הרכישה יורדות הוא פנה אל מר שלמה סולומון ואמר לו שאין הוא (משמע, מר סולומון) יכול להוריד מן התובע סניפים בזה אחר זה, הואיל ויש לתובע ירק בשטח וצריך לסיים את הירק שיש לתובע בשטח, הואיל ואלה דברים שהתובע מזמין מראש. התובע הוסיף ואמר, בעמ' 21 לפרוט', שכל עוד הנתבעת רכשה 60% מן הסחורה היומית שלו (כלומר 60% מחבילות הירק שהוא הביא), ואת יתר 40% הוא מכר, (הכוונה לאחרים), במחסן שלו, לא עניין את התובע שהוא הספק היחיד, אם לאו. אם לסכם את הדברים: התובע היה מודע לכך שהוא איננו הספק הבלעדי וגם לא הספק היחיד, התובע ידע על כך שהנתבעת רוכשת ירק גם מספקים אחרים. לא למותר לציין, שהתובע היה ספק ותיק מאוד, שסיפק ירק לנתבעת על פני תקופה של כ - 30 שנה (ואני מתייחס לאמור בסעיף 3 של תצהיר התובע, ת3/, כשטענתו זו של התובע לא נסתרה). התובע היה איפוא בקיא במהלכים של הספקת הירק, ובסופו של דבר גם אין המדובר במספר רב של ספקי ירק, וברי, שהתובע היה מודע לכך שיש ספקים נוספים. גם עולה מעדות התובע שהוא חש בעובדה שכמות הירק שהנתבעת רכשה ממנו היתה בירידה, אך כדבריו, כל עוד רכשו ממנו בערך 60% מחבילות הירק שלו, לא עניינה אותו העובדה שהנתבעת רוכשת גם מספקים נוספים. מכל מקום, אין ספק שכמויות הירק שהנתבעת רכשה מן התובע היו מאסיביות, וכעולה גם מנספח א' של תצהיר שלמה סולומון התובע היה ספק עיקרי של ירק לנתבעת. לפי חישוביו של ב"כ התובע, על-פי הטבלה שבעמ' 1 לסיכומיו, הרכישות של ירק שנעשו על ידי הנתבעת מן התובע בשנים 1989 - 1993 היו בהיקף של כ- 50%, ואף למעלה מזה, מכלל מחזור המכירות של התובע. י"ז. ב"כ הנתבעת מתייחס בסיכומיו (עמ' 14 - עמ' 16) לכך שהסכם בלעדיות הוא הסכם אסור על-פי חוק ההגבלים העסקיים, תשמ"ח1988-, ודעתי כדעתו, בשים לב להגדרת הסדר כובל שבסעיף 2 לחוק ההגבלים העסקיים, דהיינו, הסדר כובל הוא הסדר שנעשה בין בני אדם המנהלים עסקים, כשאחד הצדדים לפחות מגביל עצמו באופן שעלול למנוע, או להפחית את התחרות בעסקים (סעיף 2א לחוק). לפי סעיף 2(ב)(3) לחוק ההגבלים, חלוקת השוק כולו, או חלקו, לפי מקום העיסוק, או לפי האנשים, או סוג האנשים שעימם יעסקו - יראו חלוקה כזו כהסדר כובל. סעיף 4 לחוק קובע שלא יהיה אדם צד להסדר כובל כולו, או מקצתו. האמור בענין זה על ידי ב"כ הנתבעת מקובל עלי, אך בכל הכבוד, אין הוא רלוונטי לענייננו משום שלפי קביעתי לא היה הסכם בלעדיות בין התובע לבין הנתבעת, לא בכתב ולא בדרך אחרת, והתובע לא היה ספק בלעדי וגם לא ספק יחיד של ירק לנתבעת. י"ח. מאידך גיסא, נכון הוא שהתובע סיפק ירק לנתבעת על פני תקופה של בערך 30 שנה (טענה שלא נסתרה), כשלפי הנתונים בין 1989 ל- 1993 רכישות הירק של הנתבעת מן התובע היו רכישות מאסיביות, הוא היה ספק ירק עיקרי של הנתבעת, אם כי בשתי השנים האחרונות, דהיינו, 1992 - 1993 התחילו בהדרגה לגדול רכישות הירק של הנתבעת בעיקר ממתחרהו של התובע, רון גלילי, ואולם עדיין היו הרכישות של התובע גבוהות יותר. רכישות הירק של הנתבעת היו בהיקף של כ- 50% ואף למעלה ממחזור מכירות הירק של התובע. ב"כ הנתבעת טוען בסיכומיו שהתובע הוא זה אשר יזם את הפסקת ההתקשרות, וכי התובע גרם להפסקת ההתקשרות בין הצדדים על יסוד שיקולים כלכליים מוטעים והערכות סובייקטיביות מוטעות לגבי אופן המסחר בשוק הירקות ולגבי יחסיו העסקיים עם הנתבעת בפרט. לדעת ב"כ הנתבעת אין בסיס לדרישותיו של התובע לפיצוי, היות והנתבעת לא היתה היוזמת להפסקת ההתקשרות, ודרישותיו של התובע באו במקום התמודדות מסחרית עם מתחריו כראוי בשוק הוגן וסביר (עמ' 22 לסיכומי ב"כ הנתבעת). י"ט. אינני סבור שניתן לקבוע כי התובע היה זה אשר יזם את הפסקת ההתקשרות, או שהוא היה זה אשר גרם להפסקת ההתקשרות. ב"כ הנתבעת טוען שמערכת היחסים אשר אפיינה את הקשרים בין התובע לבין הנתבעת היתה של מסחר חופשי, כמקובל בשוק הירקות לפי עקרונות השוק החופשי והתחרות החופשית, כשאין כל מחוייבות מצד הלקוח להמשיך ולרכוש אצל אותו ספק, בין אם למחרת היום, בין אם ביום אחר. הלקוח איננו מחוייב להסכים ולקנות באותו מחיר שוב, כשם שהספק אינו חייב לספק ללקוח אותה סחורה, או אותה סחורה באותו מחיר, גם למחרת, או ביום אחר. לגבי נסיבות הפסקת ההתקשרות מצביע ב"כ הנתבעת על כך שמחירי הירק של התובע היו גבוהים ממחירי השוק, הן אלה של הספק גלילי (שהוא גם חקלאי) והן של הספק נחמיאס, הן ביחס לחודשי מבצע, והן ביחס לחודשים רגילים (עמ' 18 - 19 לסיכומי ב"כ הנתבעת תוך הצבעה על מכתבו של מר אלי נחמיאס מיום 15.11.93 המצורף לתצהירו של יוסי אשכנזי, נ1/, נספח א' 1). נציגי הנתבעת פנו אל התובע ודרשו ממנו להוריד את המחירים. אני מפנה לתצהירו של יוסי אשכנזי בדבר פגישה ביום 21.11.93 במשרדו, בהשתתפות התובע ומר שלמה סולומון, שם הם ציינו בפני התובע: "שאם ברצונו להמשיך להוות גורם מתחרה בשוק, ועל מנת שנקנה אצלו ירק בכמויות הדרושות לנו - עליו להתאים עצמו למחירי השוק". (סעיף 10 של נ1/, ההדגשה שלי - י.ג.) ביום 24.11.93 הציג מר סולומון לתובע את המחירים שנראו הוגנים בעיני הנתבעת ואשר עדיין גבוהים ב- 10% מן המחירים שהוצעו על ידי מתחריו של התובע. לא למותר לציין, שחלק מהצעתו של נחמיאס היה במסגרת של חודש מבצע שבמסגרתו ניתן להוריד בתקופות מסויימות עד 15% מן המחיר (עמ' 18 לסיכומי ב"כ הנתבעת). התובע לא היה מוכן לקבל את המחירים החדשים והודיע שהוא מפסיק לספק סחורה לנתבעת. אני מפנה לאמור בסעיף 14 של תצהיר יוסי אשכנזי נ1/, סעיף 7(ו') בתצהיר שלמה סולומון נ3/, ומכתבו של מר סולומון אל מר יוסי אשכנזי מיום 25.11.93, נספח ב' של נ1/, בו נאמר כך: "בהתאם להחלטתנו מיום 21.11.93 הודעתי למרדכי עטיה על מחירי הקניה שקבענו לאחר פגישתנו עמו. תשובתו היתה שהוא אינו מעוניין לשווק לנו במחירים אלה והחל ממוצאי שבת 27.11.93 הוא מפסיק לספק לנו סחורה ועומד להגיש נגדנו תביעה משפטית בגין הפסקת פעילות עמו..." (ההדגשה שלי - י.ג.). ב"כ התובע שיגר ביום 25.11.93 את מכתבו (נספח ג' של נ1/) אל הנתבעת בו הוא מציין שמר סולומון הודיע לתובע ביום 24.11.93 כי הנתבעת מוכנה לשלם לתובע תשלום נמוך ממה ששולם לו עד כה [כגון: 65 אגורות מחיר חדש, לעומת 70 אגורות מחיר ישן לפטרוזיליה, שמיר וכוסברה. 1 שקל לנענע, לעומת 1.30 ש"ח מחיר ישן. 1.10 ש"ח לסלרי שורש, לעומת 1.3 ש"ח מחיר ישן]. בעמ' 2 של מכתב ב"כ התובע נאמר: "ובמידה ואין הוא מספק במחירים החדשים, אין אתם מוכנים לקבל ממנו את הסחורה. מרשנו השיב שאין הוא יכול להמשיך ולספק במחירים אלה והוא נאלץ להפסיק האספקה מתום השבוע". כ. אינני סבור שבנסיבות אלה ניתן להגיע למסקנה שהתובע הוא זה שגרם להפסקת הקשר, או יזם את הפסקת הקשר. העובדה היא, שהתובע סיפק ירק לנתבעת תקופה של כ- 30 שנה כשאורך התקופה לא נסתר על ידי הנתבעת. ב"כ הנתבעת מציין שלא היתה מחויבות של הנתבעת להוסיף ולרכוש ירק מן התובע, וכי כל התקשרות יומית היתה בבחינת התקשרות חדשה, מבלי שהיה בה כדי ליצור מחויבות ביחס לרכישה ביום שלאחר מכן, או בכלל, בין אם לגבי עצם רכישת ירק, בין אם לגבי טיב הסחורה ומחיר הרכישה. מר שלמה סולומון כותב בסעיף 4(ה') של תצהירו נ3/, שהקניות שביצעה הנתבעת מן התובע היו חד פעמיות בכל פעם, ולא היתה התקשרות לטווח ארוך, אלא בבחינת הזמנה יומית מדי יום, לפי יכולת האספקה של התובע, צרכיה של הנתבעת, התחרות בשוק וטיב הסחורה של התובע, כשהנתבעת רשאית לבחור לעצמה את ההצעה הזולה ביותר, או הנוחה ביותר (סעיף 5 בתצהיר שלמה סולומון, נ3/), כך, למשל, בתקופת החורף ובתקופות החגים צריכת הירק גבוהה יותר, הצריכה גם תלויה בימות השבוע (עדות שלמה סולומון בעמ' 57 סיפא לפרוט'). ואף על פי כן, עובדה היא, שרכישות הירק של הנתבעת מן התובע נמשכו תקופה של כ- 30 שנה. מן הנתונים הכספיים כפי שהובאו בפני בית המשפט, עולה שבשנים 1989 - 1993 היה התובע ספק הירק העיקרי של הנתבעת, ורואים אנו שבכל אחת מן השנים 1990 - 1993 רכישות הירק של הנתבעת מן התובע עלו על 500,000 ש"ח בשנה, ב- 91' הרכישות היו כמעט 600,000 ש"ח, וב- 92' 691,000 ש"ח. ברי, שמדובר ברכישות מאסיביות, כשהנתבעת הייתה לקוחה בהיקף של 50% ומעלה מהיקף מכירות הירק של התובע. אלו הן עובדות שלא ניתן להתעלם מהן, ולא ניתן לגמד זאת ל"התקשרות יומית" ללא כל מחויבות מעבר לכך, כטענת ב"כ הנתבעת בסיכומיו, ובמיוחד בשים לב, לעובדה החשובה שרכישות אלה נמשכו על פני תקופה של בערך 30 שנה! כ"א. על כל האמור, יש להוסיף עובדה חשובה נוספת, והיא, שהתובע, שהיה כאמור הספק העיקרי של הירק לנתבעת, לא היה חקלאי, כך שהירק שהוא סיפק לנתבעת לא הגיע ממקורותיו העצמיים (במובחן, למשל, מן הספק המתחרה, רון גלילי, שהוא עצמו חקלאי), ולכן היה על התובע להתקשר עם מגדלים חקלאיים על-מנת שאלה יגדלו את הירק בו מדובר. התובע שילם למגדלים חקלאיים אלה (כמו למשל, העד עמי אוסובסקי, והעד חליל שחאדה, וכן גם המצהיר, אליהו בן ברוך, שבסופו של דבר לא הגיע למתן עדות), ולאחר גמר הגידול היה התובע דואג לאסוף את התוצרת באמצעות עובדים שלו, ולמכור חלק מן הירק לנתבעת, ואת היתר, ללקוחות אחרים. אינני מקבל את טענת ב"כ הנתבעת, לפיה הנתבעת לא ידעה ולא חייבת הייתה לדעת שהתובע מקבל את התוצרת החקלאית ממגדלים חקלאיים שאיתם הוא מתקשר. כותב מנהל מחלקת הירקות של הנתבעת, מר שלמה סולומון, בתצהירו, נ3/, סעיף 10(א): "באופן רגיל, כל הספקים מסוגו של התובע קשורים בהסכמים שונים עם חקלאים ומגדלים, והסכמיו של התובע לא היו קשורים דווקא לקשריו עם קו-אופ. מכל מקום, קו-אופ לא הייתה צד להסכמים כאלה, ולא ידעה עליהם או על פרטיהם". מוכן אני לקבל שהנתבעת אכן לא היתה צד להסכמים עם המגדלים, ואף לא ידעה על פרטיהם של ההסכמים עם החקלאים, אך אין ספק, והדבר עולה מתוך הרישא לסעיף 10(א) בתצהירו הנ"ל, נ3/, של שלמה סולומון, שהנתבעת ידעה שהתובע, כמו ספקים אחרים מסוגו, קשור בהסכמים שונים עם חקלאים ומגדלים. בוודאי נכון הדבר כשנזכור שמדובר בספק העיקרי של הנתבעת, אשר סיפק ירק לנתבעת תקופה של בערך 30 שנה. במערכת זו של קשר מסחרי ארוך-שנים, מוזר הוא לטעון שהנתבעת לא ידעה שהתובע מקבל את הירק ממגדלים חקלאיים, שהרי מניין יקבל התובע את הכמות הגדולה של הירק שהוא מספק לנתבעת, כשהוא עצמו איננו חקלאי? (במובחן מן הספק רון גלילי, שהוא עצמו חקלאי, ועיינו בעדות התובע בעמ' 26 לפרוט', ש' 20). השמאי מטעמה של הנתבעת, מר אסף שיפמן, אומר בעדותו בבית המשפט, עמ' 44 לפרוט': "סיטונאי כזה יש לו מספר חקלאים ומספר לקוחות, והוא מספק להם לפי מה שיש לו, לא חייב לחתום איתם על חוזה לטווח ארוך..." ובהמשכו של אותו עמוד אומר עוד מר שיפמן: "חקלאי סביר לא יגדל גידול בלי שיש לו הסכם, אבל ההסכם הזה מוגבל לתקופת הגידול בלבד. במקרה שלנו, תקופה של 4-5 חודשים, שאותו חקלאי גידל, מעבר לזה לא חייבים להתקשר..." (ההדגשה שלי - י.ג.) עולה מן האמור לעיל, שהתובע, אשר סיפק לנתבעת שנים ארוכות כמויות מאסיביות של ירק, בהיותו הספק העיקרי שלה, היה קשור, וחייב היה להיות קשור, בהסכמים (בין אם בעל-פה, בין אם בכתב) עם מגדלים חקלאיים, למשך אורכה של עונה חקלאית, על פני ארבעה או חמישה חודשים, על-מנת שיוכל לרכוש את התוצרת החקלאית מאותו מגדל, ולספק את הירק לנתבעת. עובדה זו הייתה ידועה לנתבעת, וחייבת הייתה להיות ידועה לה, כפי שניתן להבין מן האמור בסעיף 10(א) של תצהיר שלמה סולומון: "באופן רגיל, כל הספקים מסוגו של התובע קשורים בהסכמים שונים עם חקלאים או מגדלים...". יחד עם זאת יובהר שאינני מקבל את הטענה לפיה היה התובע קשור בהסכם עם המגדלים החקלאיים למשך שנה מלאה, אלא מקובל עלי שההתקשרות היתה למשך עונה חקלאית. כ"ב. נחזור עתה לנסיבות הפסקת ההתקשרות בין הצדדים בנובמבר 1993: ראוי לתת את הדעת על כך, שהפנייה של נציגי הנתבעת אל התובע, בתאריך 21.11.93, בדרישה להוריד את מחירי הירק שהוא מוכר להם, באה לאחר שהחלקות החקלאיות שמהן הזמין התובע את הירק כבר נזרעו/נשתלו. אני מפנה בעניין זה לאמור בחוות-דעתו של השמאי אסף שיפמן, נ2/, עמ' 5 רישא: "עקב הפסקת הזמנות החברה מהתובע בסוף נובמבר 1993, החלקות שכבר נזרעו היו עתידות להמשיך לתת יבול מספר חודשים נוסף..." (ההדגשה שלי - י.ג.) הפנייה מצד נציגי הנתבעת אל התובע הייתה במצב שבו כבר נוצרה ההתקשרות עם המגדלים החקלאיים למשך העונה החקלאית, ולאחר שהחלקות החקלאיות כבר נשתלו. לא למותר להוסיף ולציין, שהתמחיר של הספק נקבע, בין היתר, גם בשים לב לתשלום שעל הספק לשלם למגדל החקלאי. לצורך זה אני מפנה לאמור בחוות-דעתו של מר אסף שיפמן, נ2/, בפרק המתייחס לחישוב הרווח לסיטונאי, עמ' 5, כשבעמודה שבראשה כתוב "מחיר פדיון לחבילה", מופיע, בין היתר, הפריט של תשלום למגדל. גם בעמ' 6 של חוות הדעת, במסגרת פרק עקרונות השומה, מופיע בסעיף קטן 4 התשלום למגדל עבור יחידה. דרישתה של הנתבעת להורדת מחירי הירק שמכר התובע לנתבעת הוצגה, איפוא, לתובע בשלב שלאחר התקשרותו עם המגדלים החקלאיים, כשהחלקות החקלאיות כבר נזרעו, וכאשר המחיר למגדל הינו אחד מן הגורמים אשר משפיעים על מחיר הירק, כפי שאנו למדים גם מתוך חוות-דעתו של השמאי אסף שיפמן. כ"ג. ב"כ הנתבעת מצביע בסיכומיו על חשיבותם של עקרונות השוק החופשי והתחרות החופשית, על חשיבות חופש ההחלטה של הצרכן וחופש ההיצע של היצרן (עמ' 4 של סיכומיו). אלה עקרונות שבהחלט ראויים להגנה, אך כנגד זאת, יש גם להקפיד על ניהול משא ומתן, בדרך המקובלת, בין שני צדדים שווים. במקרה שבפנינו, הצבת הדרישה להורדת מחיר הירק, בשלב שבו התובע כבר הספיק להתקשר בהסכמים עם המגדלים החקלאיים (כשהנתבעת יודעת על כך שהתובע רוכש את הירק ממגדלים חקלאיים), ולאחר שהחלקות כבר נזרעו/נשתלו העמידה את התובע בפני מצב שבו לא היה באפשרותו להיענות לדרישה להורדת מחירים. יתר על כן, מן הראיות עולה, שהדרישה שהוצבה בפני התובע להורדת המחירים הייתה למעשה דרישה שמשמעותה: או שתסכים להוריד את המחיר, בהתאמה לספקים האחרים, או שנפסיק לרכוש ממך. אני מפנה לסעיף 10 בתצהירו של מר יוסי אשכנזי, המספר על תוכן הפגישה שהייתה במשרדו ביום 21.11.93 עם התובע, בנוכחות מר שלמה סולומון: "אמרנו לו, שאם ברצונו להמשיך להוות גורם מתחרה בשוק, ועל-מנת שנקנה אצלו ירק בכמויות הדרושות לנו - עליו להתאים עצמו למחירי השוק" (ההדגשה שלי - י.ג.) חיזוק לכך ניתן למצוא גם במכתבו של מר שלמה סולומון אל מר יוסי אשכנזי מיום 25.11.93, נספח ב' לתצהיר נ1/, דהיינו מכתב ששלח מר סולומון אל מר אשכנזי לאחר שבתאריך 24.11.93 הציג מר סולומון לתובע את הצעת המחירים החדשים, כפי שדרשה הנתבעת. במכתב זה כותב מר סולומון: "בהתאם להחלטתנו מיום 21.11.93, הודעתי למרדכי עטיה על מחירי הקניה שקבענו לאחר פגישתנו עמו..." (ההדגשה שלי - י.ג.) רואים אנו מן האמור לעיל, שהנתבעת לא ניהלה משא ומתן עם התובע כדי לבחון האם ניתן להגיע להסכמה הדדית בדבר הורדת המחיר, אלא הנתבעת הציבה בפני התובע דרישה (סעיף 10 בתצהיר יוסי אשכנזי: "אמרנו לו שאם ברצונו להמשיך להוות גורם מתחרה בשוק, ועל-מנת שנקנה אצלו ירק בכמויות הדרושות לנו"), וכן דברי שלמה סולומון במכתבו מיום 25.11.93 אל מנהל אגף הסחר, יוסי אשכנזי ("הודעתי למרדכי עטיה על מחירי הקנייה שקבענו לאחר פגישתנו עימו"), משמע: הנתבעת היא שקבעה, הנתבעת היא שהציגה את הדרישה, כשהיא מצפה שהתובע ייענה לדרישתה, כפי שהוצגה, אם ברצונו להמשיך להיות גורם מתחרה בשוק, וזאת במצב שבו התובע כבר התקשר עם המגדלים החקלאיים, למשך עונה חקלאית, ולאחר שהחלקות כבר נזרעו/נשתלו. כ"ד. לכן, כאשר בנסיבות אלה מודיע התובע לנתבעת, שאין הוא יכול להמשיך ולספק במחירים אלה, ונאלץ להפסיק את ההספקה מתום השבוע (כפי שכותב ב"כ התובע אל הנתבעת במכתבו מיום 25.11.93, עמ' 2, נספח ג' של נ1/), אין לראות זאת, בנסיבות אלה, כהפסקת ההתקשרות ביוזמת התובע. אין בידי לקבל את טענת ב"כ הנתבעת, שהתובע הוא שיזם את הפסקת ההתקשרות או הוא שגרם להפסקת ההתקשרות, שהרי הדרישה, שיש לראותה כ"דרישה אולטימטיבית", הוצגה על-ידי הנתבעת. התובע נדרש להוריד את המחיר, אם ברצונו להמשיך להיות גורם מתחרה בשוק, ועמדתו הייתה, שאין ביכולתו לספק ירק במחיר החדש, כפי שהנתבעת דרשה ממנו, וראוי לזכור שוב, שמדובר בשלב שבו התובע כבר היה קשור בהסכם עם המגדלים החקלאיים למשך אותה עונה חקלאית. בנסיבות אלה, אין לראות את התובע כמי שיזם את הפסקת ההתקשרות. גם אין זה מתקבל על הדעת שהתובע היה יוזם את הפסקת ההתקשרות, שהרי הנתבעת הייתה לקוח שרכש מן התובע לפחות 50% ממחזור מכירות הירק שלו. הנתבעת הייתה לקוחה מכובדת וחשובה של התובע. אין זה סביר שהתובע היה מוותר בקלות על לקוחה כה חשובה, שהוא סיפק לה ירק תקופה של בערך 30 שנה, אך התובע נקלע למצב, שבו הוצגה לו דרישה שהוא לא יכול היה להיענות לה, ולכן אין לראותו כמי שגרם להפסקת ההתקשרות. הדרך הראויה שהיה על הנתבעת לנקוט בה, בנסיבות אלה, הייתה לדרוש מן התובע את הורדת המחירים, תוך התחשבות בכך שהתובע היה באותו זמן קשור בהסכמים עם המגדלים החקלאיים, ולכן היה על הנתבעת לעמוד על כך שהורדת המחירים תהיה החל מתום העונה החקלאית, שהייתה אמורה להימשך בערך עוד ארבעה עד חמישה חודשים לאחר נובמבר 1993. כ"ה. בנסיבות אלה, שבהן הועמד התובע, שהיה ספק ירק עיקרי של הנתבעת תקופה של כשלושים שנה, בפני דרישה מיידית להורדת המחירים, לאחר שכבר התקשר עם המגדלים החקלאיים, ולאחר שהחלקות כבר נזרעו, מבלי שניתנה לתובע אפשרות להמתין לסיום העונה החקלאית, יש לחייב את הנתבעת בתשלום פיצוי לתובע עבור הנזקים שנגרמו לו מחמת הפסקת ההתקשרות בין הצדדים, לתקופה שמנובמבר 1993 ועד תום העונה החקלאית. אוסיף ואציין, בניגוד לעמדת ב"כ הנתבעת - הרואה כל רכישת סחורה ע"י הנתבעת מן התובע כהתקשרות חד-יומית - שלא ניתן להתעלם מאורך התקופה של כשלושים שנה, במהלכה סיפק התובע ירק לנתבעת, כספק עיקרי, ובכמויות מאסיביות. לדעתי, יש לראות את מהות ההתקשרות שבין הצדדים כהתקשרות שלא נקבע מועד לסיומה, ולכן ניתן להביא לסיומה על-ידי מתן הודעה בדבר סיום ההתקשרות בתוך פרק זמן סביר, כשהסבירות של הזמן אמורה להיקבע על-פי נסיבות המקרה. רצונה של הנתבעת להביא להורדת המחירים, ולחילופין, לרכישת ירק מן התובע בתנאים נוחים יותר, וכן רצונה של הנתבעת להקפיד על עקרונות שוק חפשי ותחרות חופשית, הינם אינטרסים נכונים ולגיטימיים של הנתבעת, אך יחד עם זאת, יש גם לקחת בחשבון את המתקשר השני שבחוזה. גם למתקשר השני יש אינטרסים לגיטימיים. התקשרות שלא נקבע לה מועד סיום, לא כל שכן התקשרות שנמשכה על פני שנים ארוכות, יכול שתגיע לידי סיום, ובלבד שתינתן על כך הודעה בתוך פרק זמן סביר לצד שכנגד. כאשר נוכחה הנתבעת לדעת שהתובע איננו מוכן להיענות לדרישתה להורדת המחיר, רשאית הייתה הנתבעת להביא את ההתקשרות לידי סיום, ובלבד שהנתבעת תאפשר לתובע להמשיך לספק לה את הירק, עד לסיום העונה החקלאית, בשים לב להתקשרותו של התובע עם המגדלים החקלאיים. יחסית לתקופת התקשרות של כשלושים שנה לערך בין צדדים אלה, הרי הצגת דרישה למתן הודעה לתובע, שההתקשרות עימו תסתיים בתוך כארבעה-חמישה חודשים [דהיינו, בתום העונה החקלאית, שלגביה התקשר התובע עם המגדלים] היא בגדר הצבת תנאי סביר לצורך סיום ההתקשרות. ב"כ הנתבעת טוען בסיכומיו, עמ' 19, ששיקוליו של התובע בדבר הפסדים שייגרמו לו עקב הורדת המחירים הוכחו כשיקולים שגויים מבחינה כלכלית. טענה זו, לדעתי, אינה מעלה ואינה מורידה, הואיל וכל אחד משני הצדדים להתקשרות זו, שלא היה לה מועד סיום, רשאי היה להביא לסיום ההתקשרות, ובלבד שיתן לצד שכנגד הודעה בתוך פרק זמן סביר. כ"ו. ראוי עתה לבחון את האמור בנושא זה בפסיקה. בעניין ע"א 127/86, רייכר נגד פוליתם בע"מ, מ"ב(3) פ"ד, עמ' 114, התקיימו היחסים המסחריים בין המשיבה (יצרנית טקסטיל) לבין המערער, כסוכן של המשיבה, על פני תקופה של שנתיים בלבד. דרישתו של המערער לפיצויים בגין הפרת חוזה הסוכנות בינו לבין המשיבה נדחתה, ובית המשפט ציין, שם, בעמ' 119, שהיקף הרכישות של המערער מן המשיבה באותן שנתיים היה מצומצם ביותר, יחסית לכושר הייצור של המשיבה. מסקנת בית המשפט הייתה, שלא נוצרו יחסים של יצרן וסוכן בלעדי, אלא יחסים של מוכר וקונה, שעם סיומם, ממילא לא היה להם המשך. בענייננו, במובחן מן האמור בע"א 127/86, מדובר על קשרים מסחריים שנמשכו כשלושים שנה, כשהתובע היה ספק ירק עיקרי של הנתבעת, ובכמויות ניכרות, כך שלא היה מדובר בתקופה קצרה שאין לה המשך. בענין ע"א 442/85 זוהר נ' מעבדות טרבנול, מ"ד(3) פד"י, עמ' 661, שעסק בתביעתו של מפיץ ציוד רפואי כנגד יצרן התרופות, כותב כב' השופט (כתוארו אז) א' ברק: "מקובל על הכל, כי בחוזה בכלל, ובחוזה הפצה בפרט, שלא נקבע מועד לסיומם, הרשות בידי כל אחד מן הצדדים להפסיקם, ובלבד שהוא קובע תקופת זמן סבירה בין מועד ההודעה לבין מועד הפסקת החוזה... כיצד נקבעת סבירותה של התקופה ממתן ההודעה ועד לסיום החוזה? לדעתי, סבירות הזמן נקבעת על-פי המטרה העומדת ביסודה..." (שם, בעמ' 704). בענין ע"א 270/86 רגובי ואח' נ' תנובה, מ"ה(1) פד"י, עמ' 620, היה מדובר בתביעתם של המערערים שנתנו שירותי מחשב למשיבה, על כך שבוטל הסכם העסקתם. יצויין, כי העסקתם של המערערים בע"א 270/86 ע"י המשיבה נמשכה ארבעה חדשים בלבד, ואחת השאלות שבמחלוקת היתה האם ניתנה להם הודעת הביטול במועד סביר, אם לאו. בעמ' 633 נכתב: "בענייננו, הודעת הביטול ניתנה על-ידי המשיבה במועד בלתי סביר. בקביעת המועד הסביר לביטול יש להתחשב בכך שהצדדים שבעניננו ציפו לשיתוף פעולה ממושך ביניהם. כתוצאה מציפיה זאת הסיטו המערערים את מרכז הכובד של פעילותם לעבר המשיבה וצמצמו, מי באופן מלא ומי באופן חלקי, את מתן שירותיהם ללקוחותיהם הקודמים... מצד שני ניתוק הקשר החוזי בין הצדדים נעשה בתום תקופה של ארבעה חודשים בלבד. לכן, ניתן להניח, שפרק הזמן שנדרש למערערים לשם התארגנות מחדש לא היה ממושך במיוחד, שכן הם טרם ניתקו לחלוטין את כל קשריהם הקודמים עם לקוחותיהם...". באותו מקרה קבע ביהמ"ש שהודעת ביטול של 60 יום מראש היא סבירה. בעניין ע"א 355/89 עזבון המנוח חינאווי נ' מבשלת שיכר לאומית, מ"ו(2) פד"י, עמ' 70, כותב כב' השופט מ. חשין, בעמ' 76: "חוזה שלא נקצב לו מועד מסויים אינו ניתן, כעקרון, לאכיפה. כל אחד מן הצדדים רשאי להביאו לידי סיום בהודעה לצד האחר, ובלבד שאותה הודעה ניתנה זמן סביר מראש. ואם אין ניתנת הודעה זמן סביר מראש - זכאי הנפגע לפיצוי ששיעורו נקבע לפי משכו של אותו זמן סביר. ומהו משך הזמן הסביר בענייננו? ... אורכו של אותו "מועד סביר" הנדרש לסיומו של הסכם שאינו קצוב בזמן, נגזר מן היסודות המהותיים, המזינים, מעיקרו של דין, את קביעת הצורך בהודעה מוקדמת ובשאלה זו עשויים להתגלע חילוקי דעות..." (שם, בעמ' 77). בהמשך, בעמ' 78, מציין כב' השופט מ. חשין שהואיל ובהסכם ההפצה שנעשה ב- 1970 נקבע שההסכם יוכל להתחדש למועד של שנה, ולאור הנסיבות כולן, שיעור פיצוי שווה ערך להודעה של שנה מראש הינו שיעור פיצוי סביר (למעט ביחס לאזור הפצה שרכשו התובעים בכסף מלא). בענין ע"א 47/88 הרשטיק ואח' נ' יכין חק"ל, מ"ז(2) פד"י, עמ' 429, שימשו המערערים, בעלי סוכנות הפצת מזון, כמפיצים בלעדיים של מוצרי המשיבה. כב' השופטת ד. דורנר כתבה, שם, בעמ' 432: "סבירותה של תקופת ההודעה תלויה בנסיבותיו של כל מקרה ומקרה, שאותו יש לבחון לאור מטרתה של הדרישה להודעה מוקדמת...". ובהמשכו של אותו עמוד: "לי נראה, כי אמת המידה לדרישת ההודעה המוקדמת היא גמישה, ומטרתה נגזרת מנסיבות המקרה, לרבות תנאי ההתקשרות. הגם שזכותו של צד להסכם, שלא נקבע מועד לסיומו, להתירו אחרי מתן הודעה לצד השני מבוססת על פירוש החוזה, הרי מדובר בנורמה המבטאת חזקה כללית...". ובעמ' 434: "ברור, כי המטרה שלשמה נדרשת ההודעה אינה זהה בכל סוגי החוזים. מטרת ההודעה נגזרת מנושא החוזה, ממטרתו ומהיחסים בין הצדדים...". בענין שנדון בע"א 47/88 קבע ביהמ"ש קמא פרק זמן של שלושה חודשים כמועד סביר, וביהמ"ש העליון אישר שתקופת ההודעה היתה סבירה (שם, בעמ' 434). כ"ז. במקרה שבפנינו, היה לנתבעת אינטרס לגיטימי להביא להורדת מחירי הירק, ומשסירב התובע להיענות לדרישתה, רשאית היתה הנתבעת להביא את קשריהם המסחריים של הצדדים, שנמשכו כשלושים שנה, לידי סיום, אך לא היה מקום לעשות זאת בשלב שבו התובע, שהיה ספק הירק העיקרי של הנתבעת, קשור בהסכמים עם המגדלים החקלאיים מהם רכש את הירק, כשבמועד בו פרץ הסכסוך בין הצדדים (נובמבר 1993) הספיקו המגדלים כבר לזרוע/לשתול את החלקות. לכן, היה על הנתבעת בנסיבות אלה להודיע לתובע שאם לא ייאות להוריד את המחירים כדרישתה, תחדל היא מלרכוש ממנו ירק בתום העונה החקלאית, משמע, תקופה של בערך 4 - 5 חודשים (לפי סוג הגידול). עד לאותו מועד היה עליה לכבד את המחיר ה"ישן". פרק זמן זה היה מאפשר לתובע לספק בצורה מסודרת את הירק שגידלו עבורו המגדלים בחלקות החקלאיות, ולקבל את התמורה לפי המחיר ה"ישן", שהרי התובע התחייב מצידו כלפי המגדלים החקלאיים, לפני חודש נובמבר 93', ואילו מתום המועד של אותה עונה חקלאית היה כל אחד מן הצדדים משוחרר מחבות כלשהי איש כלפי רעהו. הואיל והנתבעת לא נהגה כך, עליה לפצות את התובע בגין הנזקים שנגרמו לו מחמת שהנתבעת נמנעה מלרכוש ממנו את הירק באותה עונה חקלאית. כ"ח. אתייחס תחילה לפריטי נזק אותם טען התובע בכתב התביעה ואשר לדעתי אין הוא זכאי להם. כוונתי למחיר מתקן קירור מיוחד בסך 45,000 ש"ח, סעיף 8(ב) לתביעה, גלופות להדפסת שקיות ניילון בסך 4,500 ש"ח, סעיף 8(ג) לתביעה, שקיות ניילון בסך 40,000 ש"ח, סעיף 8(ד) לתביעה, ותשלום לפועלי אריזה שפוטרו בסך 15,000 ש"ח, סעיף 8(ה) לתביעה. אינני סבור שרכישת מתקן הקירור, שקיות הניילון והגלופות להדפסת השקיות נעשו על יסוד דרישתה של הנתבעת. לדעתי נעשו רכישות אלה מתוך רצונו של התובע למודרניזציה של דרכי השיווק, וכדי לאפשר לו להתמודד עם מתחריו בשוק. יתר על כן, פריטים אלה אותם רכש התובע (מתקן הקירור, הגלופות, ושקיות הניילון) אינם פריטים שאמורים לרדת לטמיון בגין הפסקת הקשר העסקי עם הנתבעת והינם מתאימים לצרכי השיווק העדכניים ההולכים ומשתכללים עם הזמן. בצדק מצביע ב"כ הנתבעת בסיכומיו (עמ' 25) על כך שעבודת הגדלת חדר הקירור אצל התובע ע"י חברת ספקי קירור היתה, לפי החשבוניות (ג1/ + ג2/ של תצהיר התובע ת3/) בתאריך 31.12.92, משמע, בטרם פנו נציגי הנתבעת אל התובע בבקשה כי יספק ירק ארוז בשקיות ניילון, פנייה שהיתה במאי 93', כגרסת התובע, בסעיף 5 של תצהירו ת3/. מעיון בחשבוניות של חברת רשת או-פלסט, נספח ד' לתצהיר התובע, עולה שלפחות חלק מאריזות הניילון הוזמן עוד ביום 24.3.93 (ד1/ + ד2/), משמע, במרץ 93', חודשיים לפני המועד שהנתבעת פנתה לתובע בבקשה שיספק ירק בשקיות ניילון, כגירסתו. ממכתב רשת או-פלסט, מיום 17.10.93, נספח ה' של תצהיר התובע, בו מלינה החברה על כך שהתובע לא דאג למשוך את הזמנת האריזות ממחסן החברה, עולה שעוד כחודש לפני ניתוק הקשר בין התובע לבין הנתבעת נמנע התובע מלמשוך את האריזות המוזמנות ממחסן החברה, ומכאן, שאין קשר בין המנעותו מלעשות שימוש באריזות אלה לבין ניתוק היחסים בינו לבין הנתבעת. מקובל עלי האמור בתצהיר שלמה סולומון נ3/, סעיף 6, שהרגלי הצריכה של הלקוחות במרכולים השתנו, ועלתה הדרישה לירק ארוז בשקיות ניילון, מכאן שהיערכות התובע לשיווק הירק בדרך זו תואמת את מגמת המודרניזציה, והציוד שנרכש למטרה זו יוכל גם לבוא לידי שימוש בלי קשר למכירת הירק לנתבעת דווקא. התובע אישר בעדותו, בעמ' 25 לפרוט', שמתקן הקירור משמש אותו גם כיום, אם כי רק ל- 40% מן הסחורה שמיועדת אליו. התובע גם אישר בעדותו, עמ' 25 לפרוט', שהגלופות נמצאות ברשותו עד היום, והן אינן כוללות את המלים "קו-אופ צפון", כך שהתובע יוכל לעשות בגלופות אלה שימוש גם לאחר הפסקת הקשרים בינו לבין הנתבעת. לאור האמור לעיל אין התובע זכאי לפיצוי בגין השקעותיו במתקן הקירור, שקיות הניילון והגלופות. כ"ט. באשר לטענות התובע בענין פועלי האריזה שפוטרו, סעיף 8(ה) של התביעה: מעיון בפסק-דינו של ביה"ד לעבודה שחייב את התובע בתשלום פיצויי פיטורין לעובדו מחמוד עלי טרבייה (צורף כנספח לתצהיר התובע) עולה שעובד זה נפגע בתאונה באוגוסט 93', ולאחר ששב לעבודה ליום אחד, הלך לביתו ולא חזר עד סוף דצמבר 93', מועד בו שב לעבוד אצל התובע, אך דרש לעבוד עבודה חלקית, ואילו התובע הסכים להעסיקו רק יום עבודה מלא. על רקע זה נטש העובד את העבודה אצל התובע - משמע, ללא כל זיקה לניתוק הקשרים בין התובע לבין הנתבעת. באשר לעובד נוסף של התובע, חלאילה זיידאן סאלח, עולה מפסק דינו של ביה"ד לעבודה כי התובע חוייב בתשלום פיצוי לעובד לפי סעיף 79א' של חוק בתי המשפט, כשפסה"ד שניתן הוא פס"ד של פשרה ללא הנמקה, ולגבי עובד שלישי, טל גלעד, (לפי כרטיס העובד שצורף לתצהיר של התובע), אין בפנינו פסק דין ביחס לחיוב התובע בתשלום פיצויי פיטורין לאותו עובד. לכן, אין בפנינו תשתית ראייתית שיש בה כדי להצביע על כך שפיטורי העובדים, או מי מהם, הינו תוצאה הנובעת מהפסקת שיווק הירק ע"י התובע לנתבעת. ל. אעבור עתה לדון בשני פריטי הנזק הנותרים: האחד: ירק בשדה שלא נקצר והתקלקל בסך 300,000 ש"ח (סעיף 8(א) של התביעה), והפסדים נוספים עבור אי הספקת הירק לנתבעת, בסך 160,000 ש"ח, סעיף 8(ו) של התביעה, כשבתשובתו לשאלה 4(א) בתצהיר התשובות לשאלון [נספח ז' לתצהיר התובע] ציין התובע: "ההפסדים הנוספים הם בגין אובדן הרווחים הצפויים". כך גם התייחס לכך ב"כ התובע בסיכומיו, עמ' 9. השאלה מה הנזק שנגרם לתובע נבחנה, לבקשת הנתבעת, ע"י השמאי אסף שיפמן בחוות דעתו מיום 10.2.98, מוצג נ2/. מעמ' 3 של חוות הדעת עולה שמספר חודשי הגידול נע בין שלושה חודשים (לגבי כוסברה ושמיר), ארבעה חודשים (לגבי פטרוזיליה ונענע), ועד חמישה חודשים (לגבי סלרי ראש ושורש). בעמ' 5 של חוות הדעת פירט מר שיפמן את חודשי השיווק שנותרו ממועד הפסקת הזמנת הירק על ידי הנתבעת (סוף נובמבר 93') לגבי החלקות שכבר נזרעו, כדלקמן: כוסברה ושמיר: 3 חודשי שיווק. פטרוזיליה ונענע: 4 חודשי שיווק. סלרי ראש ושורש: 5 חודשי שיווק. מר שיפמן חישב את התשלום שבוצע למגדל החקלאי ביחס לכל אחד מסוגי הירק והגיע למסקנה שסך התשלום למגדלים הסתכם ב- 31,411 ש"ח. כמו כן חישב מר שיפמן את הרווח לסיטונאי, כלומר, לתובע, לפי מחיר פדיון לחבילת ירק, בניכוי עלות החבילה, כשהיתרה היא הרווח לסיטונאי. עלות חבילת הירק שנוכתה מורכבת מתשלום למגדל החקלאי, עבודת קציר, עבודת אריזה, שקית פלסטיק והובלה. לפי מחיר הפדיון ה"ישן" של התובע היה הרווח לסיטונאי מגיע ל- 96,727 ש"ח. בעמ' 7 של חוות דעתו נ2/, כותב מר שיפמן: "מניתוח המחירים והעלויות עולה כי הפסדי התובע עקב התחייבויות לחקלאים המגדלים על סמך השטחים שכבר היו זרועים, מסתכם ב- 31,411 ש"ח והפסד התובע על סמך אובדן רווחים מהירק שנמנע ממנו לשווק לחברה מסתכם ב- 96,727 ש"ח". מוסיף מר שיפמן ומסביר, בעמ' 7 של חוות דעתו, ובעמ' 8, שאילו היה התובע מקבל את הסכמת החברה לקנות ממנו במחירים חדשים, לפי מחיר הפדיון ה"חדש" כפי שהוצע לו (עיינו, המחירים ה"חדשים" שהוצעו במכתב ב"כ התובע מיום 25.11.93, נספח ג' של נ1/), היה הפסד הרווח שנמנע מן התובע מצטמצם ל- 21,405 ש"ח. מסכם מר שיפמן ומציין בעמ' 8 של חוות דעתו שסך הפסד הרווח של התובע מחמת הפסקת השיווק לחברה לפי המחיר ה"ישן" הינו: 128,138 ש"ח. (31,411 ש"ח תשלום למגדלים + 96,727 ש"ח רווח שנמנע לפי מחיר הפדיון ה"ישן"). ואילו הפסד הרווח לתובע, אילו שיווק את הירק לנתבעת לפי המחיר ה"חדש", היה מגיע רק ל- 21,405 ש"ח. ל"א. רואים אנו שבעוד התובע טוען שנזקו בגין ירק בשדה שלא נקצר, והתקלקל, הגיע לכדי 300,000 ש"ח, מגיע השמאי מר שיפמן בחישוביו לסכום של 31,411 ש"ח בלבד. מר שיפמן מסר עדותו (עמ' 41 - עמ' 48 לפרוט'), ונשאל, בין היתר, על כך שהתובע, לגרסתו, שילם למגדלים סכום העולה בהרבה על הסכום של 31,411 ש"ח, שציין מר שיפמן בחוות דעתו. מר שיפמן השיב והסביר שהסתמך לצורך חוות דעתו במידה רבה על רון גלילי (עמ' 45 לפרוט'), שהוא ספק מתחרה של התובע, ובנוסף הוסיף מר שיפמן וציין, בעמ' 48 לפרוט', שהסתמך גם על ידע אישי ועל שיחות עם אחרים, שלא הופיעו בחוות דעתו, והכוונה לחקלאים. בבואי לבחון את השאלה מהו הסכום ששילם התובע למגדלים החקלאיים לצורך הכנת הירק שעמד לשווק לנתבעת, בטרם נותקו הקשרים העסקיים בין התובע לנתבעת, עלי לבחון, בהתאם לראיות כפי שהובאו בפניי, מה הסכומים שהוכח בפועל כי התובע שילם למגדלים החקלאיים להכנת הירק שהיה בדעתו לספק לנתבעת במהלך העונה החקלאית שבסמוך לנובמבר 1993. המגדל החקלאי עמי אוסובסקי טען בתצהירו, ת1/, סעיף 10, שהתובע שילם לו עבור הירק 200,000 ש"ח, מתוכם 60% היה תמורת סחורה שלא נאספה ונשארה בשדות. המגדל שחאדה חליל טען בתצהירו ת2/ שהתובע שילם לו 100,000 ש"ח (סעיף 6 בתצהירו) עבור הסחורה, הגם שהתובע נטל ממנו רק 40% מהכמות. המגדל אליהו בן-ברוך טען בתצהירו שהתובע שילם לו את מחיר הסחורה במלואה בסך 95,000 ש"ח הגם שרק מחצית הסחורה סופקה ואילו את השאר התובע לא לקח וזו נרקבה. [ציינתי כבר שמר בן-ברוך לא הופיע למתן עדות למרות שנקבעה למטרה זו ישיבה נפרדת ליום 7.11.99, אך ב"כ התובע הודיע ביום 2.11.99 שלא עלה בידו לאתר את העד, לכן אתעלם מתצהירו של מר בן-ברוך]. המגדל שחאדה חליל הופיע והעיד (עמ' 15 סיפא- עמ' 17 רישא לפרוט') ואישר שחתם על המכתב מיום 16.2.94, נספח ט' לתצהיר התובע, אך לא הציג חשבונות וקבלות, ובעדותו בעמ' 16 סיפא לפרוט' אמר שחאדה חליל: "קודם כל אני חתמתי על המסמך הזה ואני יודע שאני גידלתי לבן אדם ובגלל זה חתמתי על המכתב. ואין לי משהו אחר. אני יודע שגידלתי עבור הבן אדם הזה" (ההדגשה שלי - י.ג.). לא הובא, איפוא, כל מסמך שיהא בו כדי להוכיח מהו הסכום ששילם התובע למר שחאדה חליל, מתי ובגין איזו תקופה? מכאן שלא ניתן היה לאמת את הסכום הנטען בתצהירו של שחאדה חליל ת2/, ולברר כמה, כיצד, מתי ובגין איזו תקופה שילם לו התובע את הסכום הנטען. ל"ב. נבחן עתה את דברי העד עמי אוסובסקי, אשר העיד בעמ' 13 לפרוט', ואמר שכאשר בדק כל קבלה וקבלה, הגיע לסכום של סביבות 250,000 ש"ח, ואת הקבלות העביר לב"כ התובע עו"ד טויסטר, ומדובר בקבלות מיום 15.8.93 עד אוגוסט 94' (עמ' 14 לפרוט', ומר אוסובסקי אישר זאת בעמ' 15 רישא לפרוט'). מסתבר שסך הקבלות מגיע ל- 257,000 ש"ח (עמ' 14 לפרוט'). ב"כ הנתבעת הלין, ובצדק, על כך שהקבלות הנ"ל לא צורפו, כנדרש, לתצהיר מר אוסובסקי, ועלו לראשונה במהלך עדותו של מר אוסובסקי, עיינו: החלטה מיום 22.10.98, בעמ' 14 לפרוט'. הפגם תוקן במובן זה שמר אוסובסקי חזר והופיע לעדות ביום 25.2.99 (עמ' 32 - 33 לפרוט') ואישר שהקבלות (אוגוסט 93' - אוגוסט 94') הינן בגין שיקים שקיבל מן התובע, אך אין פירוט בגין איזו סחורה, גם אין תאריכי הספקת סחורה על הקבלות (נושאים אלה אושרו בפרוט' ע"י ב"כ התובע). עלינו לבחון, איפוא, מהו הסכום ששילם התובע למר אוסובסקי בגין הכנת הירק לצורך הספקתו לנתבעת בעונה החקלאית הסמוכה לנובמבר 1993. מקובלת עלי עמדת ב"כ הנתבעת, בעמ' 28 לסיכומיו, שהואיל והפסקת ההתקשרות בין התובע לנתבעת היתה בנובמבר 1993, הרי הסחורה שנרכשה מאוגוסט עד נובמבר 93' אינה חלק מן הנזק הנטען, לכן יש להפחית מן הסכום של 257,000 ש"ח את שלושת החודשים מאוגוסט - נובמבר 93': 64,250 ש"ח = 3/12 X 257,000 ש"ח, נותר איפוא, הסכום של 192,750 ש"ח (257,000 ש"ח בניכוי סך של 64,250 ש"ח ביחס לתקופה מאוגוסט עד נובמבר 93'). ל"ג. ממשיך וטוען ב"כ הנתבעת בעמ' 28 לסיכומיו: "לגבי התקופה מ- 11/93 ועד 8/94: התובע לא הוכיח איזה חלק מן התשלומים ששילם לאוסובסקי היו מיועדים לגידולים שנועדו לצריכת הנתבעת. ב"כ התובע עצמו מאשר כי על הקבלות מופיעים מספרי שיקים ותאריכי פרעון בלבד ולא מופיע עבור מה נתקבלו ואין תאריכי הספקה של הסחורה על הקבלות... הכיצד ידע אם כן, איזה חלק מתוך הסכומים שבקבלות שולם עבור סחורה שסופקה לתובע ע"י אוסובסקי במהלך יתרת השנה (11/93 - 8/94) ואיזה חלק שולם עבור "גידולים שנשארו בשדה והתקלקלו"?". ב"כ הנתבעת מבקש איפוא, שביהמ"ש יתעלם לחלוטין מהוכחה זו, ולדעתי, מסקנתו זו של ב"כ הנתבעת מרחיקת לכת ובלתי מוצדקת. התקופה הרלוונטית אליה עלינו להתייחס היא מספר החודשים שנותרו לשיווק מאז הפסקת ההתקשרות בין התובע לנתבעת (בנובמבר 93') לפי המפורט בעמ' 5 לחוות דעת מר שיפמן נ2/. ציינתי שמדובר ב- 3 או 4 או 5 חודשים, לפי סוג הגידול, והייתי מעמיד את חודשי השיווק שנותרו על 4 חודשים בממוצע. לאחר שהפחתנו מן הסכום של 257,000 ש"ח את שלושת חודשי הגידול שמאוגוסט עד נובמבר 93', נותר סך של 192,750 ש"ח ביחס לתשעת החודשים שמנובמבר 93' עד אוגוסט 94', לכן ל- 4 חודשי השיווק שנותרו, כמוסבר לעיל, יש לייחס את הסכום היחסי המגיע בגין התקופה של 4 חודשי השיווק הנ"ל, מתוך תשעת החודשים שמנובמבר 93' עד אוגוסט 94': 85,667 ש"ח = 9 חודשים / 4 חודשים X 192,750 ש"ח. לא ניתן להתעלם לחלוטין מכך שגם מר שחאדה חליל גידל ירק עבור התובע. מר שחאדה חליל העיד במפורש בעמ' 16 לפרוט' שהוא גידל עבור התובע ב- 93' סלרי ראש ושורש. בהעדר מסמך להוכחת ביצוע תשלום ע"י התובע למר שחאדה חליל (כדי לבחון כמה שולם, ומתי ולגבי איזו תקופה) הייתי מעמיד בדרך האמדן את התשלום שביצע התובע בגין גידול ירק ע"י מר שחאדה חליל עבור התובע ל- 4 חודשי השיווק הנ"ל, שבסמוך לנובמבר 93', על - 10,000 ש"ח, כך שסך הוצאות הגידול למגדלים החקלאיים הוא 95,667 ש"ח, אך הואיל ורכישות הנתבעת היו כ- 50% ממחזור המכירות של התובע (עמ' 1 בסיכומי ב"כ התובע) יש לייחס רק 50% מן התשלום הנ"ל לגידול ירק שהיה מיועד לנתבעת בארבעת חודשי השיווק הנ"ל, דהיינו, 47,834 ש"ח. ל"ד. מכאן לענין הרווח שנמנע מן התובע, לפי מחיר הפדיון ה"ישן" כמוסבר בחוות דעתו של מר שיפמן (נ2/): מר שיפמן הגיע למסקנה שהרווח שנמנע מן התובע לפי מחיר הפדיון ה"ישן" היה 96,727 ש"ח, בשים לב לכך שהתשלום למגדל החקלאי הסתכם ב- 31,411 ש"ח, זאת בלקחו בחשבון את התשלום למגדל, כמוסבר בעקרונות השומה שבעמ' 6 של חוות הדעת . משהגעתי למסקנה שהתשלום למגדלים, כמוסבר לעיל, היה 47,834 ש"ח (ולא 31,411 ש"ח כהערכת מר שיפמן) יש לתקן בהתאם לכך, ולפי אותו יחס, את סך הרווח שנמנע מן התובע. בהתאם לאותו יחס יעמוד הרווח שנמנע מן התובע, לפי מחיר הפדיון ה"ישן", על 147,296 ש"ח (במקום 96,727 ש"ח), משמע, נזקו של התובע היה עומד על 47,834 ש"ח בגין התשלום למגדלים + 147,296 ש"ח מניעת רווח, לפי מחיר הפדיון ה"ישן", ובסה"כ: 195,130 ש"ח. ל"ה. מציין מר שיפמן בחוות דעתו שאילו היה התובע משווק לנתבעת את הירק לפי מחיר הפדיון ה"חדש" (במקום להשאיר את הירק בחלקות ולהניח לו להתקלקל) היה הפסד הרווח של התובע מצטמצם לכדי 21,405 ש"ח בלבד (במקום 96,727 ש"ח ש"ח, כמוסבר בעמ' 8 של חוות דעת מר שיפמן נ2/). התובע נשאל האם עשה להצלת המלאי, והאם ניסה למכור את המלאי שנשאר באיזשהו מחיר (עמ' 27 סיפא לפרוט'). תשובת התובע בעמ' 28 לפרוט' לא היתה ברורה. לפיכך פנה ביהמ"ש אל התובע בשאלה מפורשת מדוע לא ראה לנכון למכור את הירק, במחיר גרוע ככל שיהיה, זאת כדי לעמוד במחוייבותו כלפי החקלאים, ולמנוע מן היבול להתקלקל, ולהגיש לאחר מכן תביעה בגין הפרש הנזק. תשובת התובע בעמ' 28 לפרוט' היתה: "אם הייתי נותן להם במחירים שהם רצו הייתי עושה את העלות של הניילונים ושל העובדים שארזו את זה והנסיעות , אז אני חושב שלא הייתי מגיש תביעה על 300,000 ש"ח, אלא על מיליון ש"ח, ההוצאות היו רודפות אותי כל הזמן". נראה לי שתשובה זו אינה משכנעת, ואינני סבור שהתובע עשה להקטנת הנזק. אני ער לטענת ב"כ התובע בסיכומיו, עמ' 7, המצביע על כך שדי בעיכוב של מספר שבועות כדי לפגוע קשה בתוצרת. המדריך החקלאי של המגדל עמי אוסובסקי מאשר במכתבו מיום 20.12.93 (נספח י' של תצהיר התובע ת3/), משמע, כחודש בלבד לאחר ניתוק הקשר בין התובע לנתבעת, שחל עיכוב בקציר וכתוצאה מכך התכלו הצמחים (התוצרת) והאיכות ירדה עד כי אינה ראויה לשיווק. טוען ב"כ התובע בעמ' 7 סיפא לסיכומיו: "מתי ניתן היה לתובע לחפש רוכש חליפי לסחורתו על-מנת להקטין את נזקיו. לא הקטנת הנזק מבקשת הנתבעת אלא כניעה ומכירה במחירי הפסד". לעומתו טוען ב"כ הנתבעת בעמ' 30 לסיכומיו שהתובע לא דאג להקטנת הנזק, אלא גרם להגדלה והפרזה, ואילו פעל להקטנת הנזק על ידי כך שהיה מוכר לנתבעת במחיר ה"חדש" (ותובע לאחר מכן את הפרש הנזק לגרסתו) היה חוסך הפסד של 106,703 ש"ח (לפי השמאי מר שיפמן), בדרך זו, כך ב"כ נתבעת, היה התובע מונע הפסד היבולים שלא נקטפו בחלקות, ושניתן היה למוכרם לנתבעת. מסכם ב"כ הנתבעת וטוען, בעמ' 31 סיפא לסיכומיו, שאילו היה התובע מוכר את הירק העודף לנתבעת במחירי השוק החדשים, היתה נותרת בידי התובע תביעה רק על הפסדים בגין הורדת המחירים, ואילו התובע ניסה להתעשר שלא כדין על חשבון הנתבעת. ל"ו. בבואנו לבחון את שאלת הקטנת הנזק, ע"י כך שהתובע ימכור את הירק לנתבעת במחירי הפדיון ה"חדשים", לא ניתן להתעלם מכך שלדעתי נוצר קושי מבחינת התובע בהמשך קיומו של הקשר המסחרי בינו לבין הנתבעת, לאור המחלוקת הקשה שנתגלעה בין הצדדים בנובמבר 1993. על מנת לקיים קשר מסחרי בין צדדים לחוזה יש צורך בבסיס של שיתוף פעולה ואמון הדדי. בסיס זה התערער במערכת היחסים שבין התובע לבין הנתבעת (מכל מקום, מבחינת נקודת המבט של התובע), לאור דרישת הנתבעת שהתובע ימכור את הירק במחיר ה"חדש" שאותו קבעה הנתבעת, על אפו ועל חמתו של התובע. ספק אם לאור מחלוקת זו שהעכירה את מערכת היחסים שבין הצדדים ניתן היה לדרוש מן התובע למכור את הירק לנתבעת במחיר ה"חדש" כפי שהנתבעת דרשה ממנו. מאידך גיסא, מקובלת עלי עמדת הנתבעת שאין להשלים עם כך שהתובע איפשר לתוצרת החקלאית להתקלקל (בחלקה לפחות) במקום לעשות מאמץ סביר ולפעול למכירת התוצרת, ולו בסכומים שנראו בעיניו כמחירי הפסד, ולתבוע לאחר מכן את היתרה בלבד. התובע לא הראה שניסה לעניין רשת שיווק אחרת בירק שהוכן בחלקות החקלאיות או לעניין לקוחות אחרים. אין לשכוח שלגבי חלק מסוגי הירק נשוא הדיון יש יותר מקציר אחד, ואף יותר משניים. לכן, גם אם בגלל הפסקת הקשרים המסחריים בין הצדדים, נפגעה האפשרות לקציר אחד, עדיין נותרה אפשרות לעשות שימוש ביבול של הקצירים הבאים (עיינו: פירוט מספרי הקצירים בחוות דעת מר שיפמן נ2/, עמ' 3). התובע לא הראה שעשה נסיון כלשהו להקטנת הנזק, ולצמצום ההפסדים בשעה שחובתו היתה לפעול באופן סביר להקטנת הנזק. מטעם זה הייתי מעמיד את סה"כ הפסדיו של התובע, על דרך האמדן, על סך של 120,000 ש"ח, נכון למועד הגשת התביעה. ל"ז. התוצאה מכל האמור לעיל היא, שאני מחייב את הנתבעת לשלם לתובע את הסכום של 120,000 ש"ח, בתוספת שכ"ט עו"ד בשיעור של 17.5% מן הסכום שנפסק, ומע"מ כחוק על שכר הטרחה, שישאו הפרשי הצמדה למדד וריבית כחוק מיום הגשת התביעה (13.4.94), משמע, מדד ידוע פברואר 1994, ועד התשלום המלא בפועל. כמו כן, תשלם הנתבעת לתובע את אגרת המשפט אשר תחושב על-פי גובה הסכום שנפסק, וזאת נכון להיום. חוזהירקות