החלטה מונחת בפני בקשתם של המבקשים, וכן של חברת ש.א.פ בע"מ (להלן: ש.א.פ), לחייב את כונסת הנכסים של זכויות במקרקעין של פושטת הרגל מגל (להלן: הכונסת), לחתום על טפסים מתאימים להעברת זכויותיה של גב' מגל (להלן: החייבת) אל המבקשים. עובדות המקרה 1. ביום 31.5.00 אישר בית המשפט הסכם בין המבקשים לבין הכונסת והנאמן לנכסי החייבת (להלן: הנאמן), בו נקבעו הנקודות הבאות: א. הכונסת הוסמכה לחתום על מסמכים הדרושים להעברת זכויות החייבת במקרקעית אל המבקשים. ב. בתמורה לכך, ויתרו המבקשים על הוכחת חוב כנגד החייבת, בסך 118,000 ₪. ג. הנאמן יקבל לקופת פשיטת הרגל את כספי הכינוס: אם ביום ההעברה יפחת הסכום מערכם בש"ח של 250,000$, תשלם ש.א.פ את היתרה לקופת פשיטת הרגל. וכך קבע לעניין זה סעיף 5 להסדר: "על-פי ההסדר יקבל הנאמן לקופת פשיטת הרגל את כספי הכינוס המחוזקים בחשבון נאמנות ע"ש עו"ד ברגרזון ובנצור בסך בשקלים השווה לסך 250,000$. נפל הסכום בחשבון הנאמנות מן הסך האמור לפי השער היציג הידוע ביום ההעברה, תעביר חברת ש.א.פ בע"מ לקופת פשיטת הרגל כל סכום שידרש, אם ידרש, להשלם הסכום לסך האמור" (ההדגשות אינן במקור - ו.א). ד. כמו כן, התחייבה ש.א.פ להעביר לקופת פשיטת הרגל סכומים שונים, זאת, בין היתר, גם לכיסוי שכר-טרחת הנאמן. 2. עד למועד הגשת הבקשה, לא חתמה הכונסת על הטפסים. לטענת המשיבים, נובע סירוב זה מהודעת הנאמן, כי אין בכוונתו לשאת בתלשום מסי המכירה אשר חלים על העברת הזכויות למבקשים. טענות המבקשים 3. מיסי המכירה צריכים לחול על המוכר, קרי, הנאמן הפועל בשם החייבת, בעוד המבקשים צריכים לשאת במס הרכישה בלבד. 4. כיוון שההסכם צריך להיות מבוצע כמכלול אחד, טוענים המבקשים כי זכותם לעכב את אחד התשלומים שהתחייבה ש.א.פ להעביר לנאמן, על סך 55,000 ₪. בינתיים, נכונים המבקשים להפקיד סכום זה בנאמנות אצל הכונסת, אלא שהמשיבים סרבו לכך. תגובת הכונסת 5. כינוס נכסי המקרקעין של החייבת הסתיים לפני מספר שנים, ועל הכונסת הוטל להעביר את הכספים בקופתה לחשבון נאמנות שמנוהל על-ידי הנאמן. 6. הכונסת הודיעה זה מכבר כי תחתום על כל הטפסים, לאחר שיובהר מי נושא במס השבח בגינו תחוייבנה העברות המקרקעין. זאת, משום שהחתימה על הטפסים יוצרת את החבות במס - וקופת הכינוס ריקה. 7. הכונסת מבקשת מבית המשפט לשחררה מתפקידה, ולהורות כי המחלוקות ילובנו בין המבקשים לנאמן. תגובת הנאמן 8. סעיף 5 להסכם קבע כי אם הכספים שיועברו לנאמן יהיו קטנים מסך של 250,000$, תעביר ש.א.פ את היתרה להשלמת הסכום דנן. כמו כן נקבע בהסכם כי בנוסף להשלמה דנן, תעביר ש.א.פ לקופת הנאמן סך של 35,000 ₪, וכן סכום נוסף של 20,000 ₪ לכיסוי שכר הנאמן. זאת, כאשר ההסכם קובע כי שכר הכונסת והתשלומים לנושה המובטח ישולמו בעדיפות ראשונה. 9. חובו של הנושה המובטח ושכר-טרחתה של כונסת הנכסים שולם. היתרה, כ 250,000$, הועברה לקופת הנאמן. אלא, שכאשר פנה הנאמן למבקשים בדרישה לקבל את כל הסכומים שנועדו לכיסוי שכר טרחת הנאמן, נענה בשלילה, מן הטעם כי הכונסת טרם חתמה על המסמכים. 10. הנאמן שולל גישה זו של המבקשים, זאת מפני שאין לכרוך את התפקיד שהוטל על הכונסת לבין שכר הנאמן. 11. למעשה, העמידו המבקשים תנאי חדש לאמור; אין בכוונתם לשלם את היתרה טרם יטופל נושא מס השבח על-ידי הנאמן. לא זאת, אלא אף זאת; הגדילו המבקשים עשות ובקשו כי הכספים המיועדים לתשלום שכר הנאמן יופקדו בנאמנות בכדי לשמש "בטוחה" לתשלום מס השבח. 12. גישת המבקשים לעניין אופן ביצוע החיובים בהסדר, הינה בלתי נכונה, ודומה כי כל תכליתה להמנע מתשלומי מיסים אשר הוסכם כי יחולו עליהם, ולהטילם על קופת פשיטת הרגל. 13. לפי ההסדר, העברת הכספים צריכה היתה להתבצע סמוך לאישור ההסדר ועובר להעברת הכספים לקופת פשיטת הרגל. כמו כן, התחייבה ש.א.פ להעביר לקופה את היתרה, בכדי להשלים את הסכום לסך של 250,000$. 14. גם אם הכספים שבחשבון הנאמנות (אשר הועברו לקופת הפש"ר) היו מיועדים גם לתשלום מס השבח, הרי כל תשלום כזה יחייב מניה וביה את ש.א.פ להשלים את הסכום בקופה לכדי 250,000$, יוצא מכך, כי תשלום המס נופל מניה וביה על המבקשים. 15. שכר טרחת הנאמן הינו תשלום שאינו תלוי בחיובים אחרים. יש לשלול כל נסיון ליצור התניה פסולה בינו לבין שאלת מס השבח. עמדת כונס הנכסים הרשמי 16. הסעיף הרלוונטי להסכם, סעיף 5, קובע כי הנאמן יקבל לקופתו 250,000$ המופקדים בחשבון נאמנות, ואם יהיה הסכום נמוך יותר - תשלים ש.א.פ את החסר. בנוסף לכך התחייבו המבקשים גם להעביר סכום נוסף לשכר-טרחת הנאמן. 17. אם היתה כונסת הנכסים, טרם העברת הכספים בידיה, נושאת בתשלום מס שבח, היה הסכום שהתקבל פוחת מ 250,000$, וש.א.פ היתה נאלצת להשלים. יוצא, כי החבות במס מוטלת מניה וביה על המבקשים, בכפוף לכך שאם במועד העברת הכספים היו בקופת הנאמן מעל 250,000$, יהיה עליו להשיב את הסכום העודף. 18. מתוכן ההסדר עולה כי אין מקום להתנות את התשלום עבור שכר טרחת הנאמן, שהרי סכום זה צריך להשתלם בנוסף לכל סכום אחר שהיה על ש.א.פ לשלם. תגובת המבקשים לתגובת הנאמן 19. מלשונו המפורשת של סעיף 5 עולה כי הבדיקה האם הסכום שהועבר הינו 250,000$ תעשה ביום העברת הכספים. במכתב ששיגר הנאמן אל המשיבים ביום 24.7.00, הכיר בכך אף הוא, כדלקמן: "לאחר העברת הכספים בפועל לחשבון יתברר סופית באם סכום זה עומד על הסך של 250,000$ כפי שסוכם, ובאם יש צורך להוסיף כספים וכמה, על מנת להגיע לסכום זה ע"י חברת ש.א.פ". 20. לטענת המבקשים, הועבר סכום של 256,000$, ולכן ש.א.פ אינה חייבת בהשלמה כלשהי, לא כעת ולא בעתיד. 21. לעניין החבות במס; המסים שבמחלוקת מוטלים על המוכר על-פי דין, כשם שמס הרכישה מוטל על הקונה. זאת, אלא אם החוזה קובע במפורש כי הקונה הוא שישא בהם. הנאמן, הבא בנעלי פושטת הרגל, הוא המוכר, ולכן עליו לשאת במסים דנן. 22. את הכספים הדרושים לשכר-טרחת הנאמן יש להעביר כאשר יתברר כי ההסדר עומד להתבצע במלואו, כולל העברת הזכויות. זאת, גם לאור סעיף 8 בהסכם, הקובע כי יש לבצעו כמקשה אחת. לא המבקשים היו מי שהשהו את ביצוע ההסדר. 23. לכן, מן הדין להפקיד את הסכום דנן בנאמנות, עד שיוברר נושא מסי המכירה, ותתברר היקף החבות בהם. עד כאן העובדות וטענות הצדדים, ולהלן החלטתי; 24. אין חולק, כי מס שבח ומס מכירה הינם חיובי מס החלים על המוכר, אלא אם כן נקבע אחרת בחוזה בין הצדדים. זאת, בין אם המדובר בקביעה מפורשת המטילה את המסים דנן על הקונה דווקא, ובין אם מדובר בקביעה משתמעת, קרי, במצב בו עולה מהגיונו של החוזה כמכלול ומאומד דעת הצדדים כי הוחלט להטיל את המסים דנן על הקונה דווקא. השאלה העיקרית, שיש להכריע בה בנסיבות המקרה דנן, הינה זו: האם החיוב שהוטל על ש.א.פ להעביר 250,000$ לטובת המשיבים (כיום, למעשה, מדובר אך ורק על קופת פשיטת הרגל) בוצע והושלם בעת שהועברו הכספים בפועל מחשבון הנאמנות לקופת פשיטת הרגל או שמא הוא מטיל עליה "אחריות" למצב קופת הנאמנות או פשיטת הרגל לאחר מכן? משמעות השאלה היא: בהנחה שנעשתה בדיקה מיד לאחר שהועברה יתרת חשבון הנאמנות אל קופת פשיטת הרגל, האם "יוצאת" ש.א.פ בכך, בכל מקרה, מן התמונה, או שמא היא מחוייבת, בנסיבות מסוימות, להישאר בתמונה ולהשלים, בנקודת זמן זו או אחרת, את הסכום שמקורו בקופת הנאמנות עד לסך של 250,000 דולר? 25. פתרון שאלה זו הוא שיכריע, למעשה, אף את פתרון המחלוקת בדבר מיהות הצד החייב במס השבח ומס המכירה; זאת, שכן אם נכונה החלופה השניה, אזי יתכן מאד כי אין עסקינן אלא ב"מעגל" של חובת תשלום, לפיו תשא ש.א.פ בחובת תשלום המסים בין במישרין, לפי החוזה, ובין בעקיפין, על-ידי חיוב להשלים את הסכום שיגרע מקופת פשיטת הרגל. זוהי, למעשה, השאלה העיקרית העומדת להכרעה בבקשה דנן; לא נותר, בעניין זה, אלא להתחקות אחר אומד-דעת הצדדים והגיונו של החוזה עצמו. 26. עסקינן, למעשה, בהסכם פשרה בין המבקשים לנאמן, אשר נועד לסלק מחלוקות רחבות היקף ששררו בין הצדדים בסוגיות שונות ולא מעטות הנוגעות "ליחסי" המבקשים עם קופת פשיטת הרגל, וכך לסיים במהירות וביעילות את היחסים בין הצדדים. ואלו הם הסעיפים הרלוונטיים למחלוקת בין הצדדים: סעיף 5 להסכם קובע כדלקמן: "על-פי ההסדר יקבל הנאמן לקופת פשיטת הרגל את כספי הכינוס המחוזקים בחשבון נאמנות ע"ש עו"ד ברגרזון ובנצור בסך בשקלים השווה לסך 250,000$. נפל הסכום בחשבון הנאמנות מן הסך האמור לפי השער היציג הידוע ביום ההעברה, תעביר חברת ש.א.פ בע"מ לקופת פשיטת הרגל כל סכום שידרש, אם ידרש, להשלם הסכום לסך האמור" (ההדגשות אינן במקור - ו.א). סעיפים 8 ו - 9 להסכם קובעים כך: "8. תוקף הסדר הפשרה כפוף לאישורו על-ידי בית המשפט כמכלול אחד. 9. ההסדר המאושר יסלק ויסיים את כל המחלוקות, התביעות והטענות שבין הצדדים, ובמסגרתו יכנסו לקופת פשיטת הרגל סכומים נכבדים כמפורט לעיל, שנתקבלו ממכירת הנכסים שהיו משועבדים לטובת בנק לאומי לישראל (הנכס נשוא הבקשה - ו.א) וזאת לטובת נושיה הרגילים של הגברת מגל". (ההדגשות שלי - ו.א). 27. הנקודה הראשונה הבולטת לעיין מעיון בחוזה היא כי מדובר בחוזה מסוג שנועד לא לפתיחתה של מערכת יחסים ארוכה של שיתוף פעולה בין הצדדים, אלא לחיסול יעיל ומהיר של מערכת היחסים בין הצדדים, בתנאים מוסכמים. לעניין מהותם של הסכמים מסוג זה ואומד הדעת מאחוריהם נזדמן לי כבר להתייחס, בהחלטתי בפש"ר 1030/01 פרייס נ' מזכר בע"מ. באותה מקרה נידונה שאלת תחולת זכות קיזוז הנובעת מהסכסוך בין הצדדים אל מול חיוב נשוא הסכם פשרה, וכך החלטתי: "לעניין זה יוער, כי לשיטתי, אין להכיר בזכות קיזוז העומדת לחברה במקרה דנן, אלא אם ניתנה לה במפורש בהסכם - קל וחומר שלא אל מול שטר עלום לטובת צד ג'. זאת מדוע? במקרה דנן, אין עסקינן בפרשנותו של חוזה רגיל בין שני צדדים, הפותחים "דף חלק" של מערכת יחסים חדשה (ונכון לכריתת החוזה נטולת סכסוכים) ביניהם. עסקינן בהסכם פשרה, אשר לא בא לעולם אלא כדי להביא לסיומו של סכסוך מקיף ומר בין הצדדים, אשר לכל אחד מהם, סביר להניח, היו טענות רבות כרימון כלפי הצד השני. הסכם הפשרה קבע מערכת חיובים מסוימת ועצמאית של הצדדים, אשר נועדה לחסל במהירות וביעילות את מערכת היחסים ביניהם. במצב זה, חזקה על הצדדים שלא התכוונו להכיר בזכויות קיזוז "ישנות" על רקע מערכת היחסים העכורה בתוך החברה, אשר לא בא אותו הסכם אלא בכדי לשים לה קץ. אם רצה אחד הצדדים לסתור חזקה זאת, היה עליו לציין זאת במפורש בגוף החוזה". 28. דומה, כי מעצם מהות חיונית ועקרונית זו העומדת בבסיסם של הסדרי פשרה מסוג זה, עולה חזקה פרשנית השוללת את האפשרות לפיה התכוונו הצדדים להציב בחוזה תניה אשר תחייב אותם להמשיך את היחסים ביניהם לטווח ארוך; זאת, כאשר על הטוען ההיפך מוטל הנטל לסתור חזקה זאת. החזקה, בנסיבות המקרה דנן, גורסת כי אין מקום לפרש תניה מתניות החוזה כמאלצת את ש.א.פ להשאר כ"אחראית" למצב קופת פשיטת הרגל לאורך זמן. נהפוך הוא; מפירוש אומד דעת הצדדים עולה, כי על ש.א.פ לשלם את חלקה ובכך לתרום את חלקה, במהירות האפשרית, לסיום ביצועו של ההסכם ולניתוק היחסים בין הצדדים. 29. אלא, שאין בכך, עדיין, בכדי להכריע את הבקשה; זאת, שכן מוטל על בית המשפט לבדוק האם בנסיבות המקרה, סתר המשיב את החזקה, קרי, הוכיח כי למרות הנטיה הראשונית לפרש את ההסכם כמטיל על ש.א.פ "לשלם ולהעלם", הרי שיש בסופו של דבר מקום להגיע למסקנה אחרת. 30. מעיון בנסיבות המקרה, עולה כי לקופת הנאמנות אין מעמד פעיל; כל מהותה, ככל אשר ביחסים בין המבקשים לנאמן בפשיטת הרגל עסקינן, הינה להעביר את יתרת הכספים שנותרו לאחר פרעון חובו של הנושה המובטח לקופה. זאת, בכדי שניתן יהיה לשום את ערכם ולקבוע את חיובה של ש.א.פ כלפי קופת פשיטת הרגל, אם בכלל. כמו כן, הוטל על הכונסת התפקיד הטכני לכאורה של חתימה על הטפסים הדרושים למבקשים בכדי להעביר את הקרקע נשוא ההסכם על שמם. יוצא, כי לקופת הנאמנות ולמצבה אין כל מעמד עצמאי בהסכם. כל מהותה, מרגע שיצא הנושה המובטח מהתמונה, הינה "תקבול" עבור קופת פשיטת הרגל, אשר על ערכו להמדד, לפי ההכנסה המהותית שהוא מניב לקופת פשיטת הרגל. מסקנה זו מתחזקת גם מקריאת נוסחו של סעיף 9 להסכם, שהוא מעין "פסקת מטרות" המעידה בצורה אמינה למדי על אומד דעת הצדדים בעת כריתתו. 31. משהגענו לכאן, יוצא כי הדגש הפרשני צריך להיות מושם על הערך שמועבר מחשבון הנאמנות, בסופו של יום, אל קופת פשיטת הרגל. קריאת סעיף 9 ביחד עם סעיף 5 אינה מותירה מקום למחלוקת, שערך זה אמור שלא ליפול מ 250,000$, ואם איין, על ש.א.פ להתכבד ולהשלים אותו. מכך יוצא, לכאורה, כי עמדת המשיב בדין יסודה; מה לי סכום התשלום שנעשה, במישרין או בעקיפין, מחברת ש.א.פ לחשבון הנאמנות, ומה לי מי משני אלו ישא בתשלום מס השבח, כל עוד התקבול הסופי שיועבר מקופת הכונסת אל הנאמן בפשיטת רגל לא יפחת מ 250,000 דולר? מעבר לעניין זה, צורת ההתחשבנות בין הכונסת לבין המבקשים אינה זוכה אלא לחשיבות משנית בלבד. 32. יוצא, כי קיימת לכאורה סתירה בין מסקנה זו לבין מהותו של הסכם הפשרה, אשר אומד הדעת מאחוריו מעיד על רצון לניתוק מהיר של היחסים בין הצדדים, ושולל השארת ש.א.פ כ"ערבה" לאורך זמן למצב קופת הנאמנות. דומה, כי התשובה הנכונה לעניין זה הינה כדלקמן; מקריאת סעיף 8, הגם שהוא מדבר על אישור בית-המשפט, אין ספק כי הוא מביע אומד-דעת ברור של כל הצדדים לראות את ההסכם כולו כמכלול אחד שיש לאשרו ואף לבצעו בד-בבד או למצער במהירות עובר לאישורו, עולה כי הצדדים לא חזו את התמשכות ההליכים. 33. בפועל, העבירה הכונסת את תוכן קופת הנאמנות אל קופת פשיטת הרגל, ואז נתבקשה על-ידי המבקשים לחתום על הטפסים הדרושים להעברת הזכויות. אלא, שכאשר קופתה ריקה, לא יכלה לעשות זאת טרם הוברר מי נושא בתשלומי מס השבח (וכן בירור החבות בו וערכה הכספי) - ועל כך נפלה מחלוקת בין הצדדים. דומה, כי התארכות ההליכים, אשר הביאה גם למעבר זמן בין מועד העברת הכספים והבדיקה המקורית לבין ניתוק היחסים בין הצדדים, היתה בבחינת תקלה או מחלוקת שלא נצפתה מראש. אילו היו דברים מתנהלים למישרין, ובירור החבות במסים לא היתה מתעכבת, לא היתה כרוכה הפרשנות הראויה של "התקבול המהותי" בעיכוב גדול של הסכם הפשרה ובהותרת ש.א.פ כאחראית ל"שלומה" של קופת פשיטת הרגל. על רקע זה יש להבין ולפרש גם את מכתבו של הנאמן אשר מצוטט בכתב התשובה אשר הגישו המבקשים, ואין בו בכדי לסתור את האמור לעיל; נהפוך הוא. מסיבה זו, אין כל סתירה בין אומד הדעת הכללי העולה מהסדר הפשרה לבין אומד דעתם המשתמע של הצדדים בעניין מהות התקבול שיכנס לקופת פשיטת רגל, ודין עמדת הנאמן בעניין זה להתקבל. אמור מעתה; על אף כי תשלום מס השבח ומס המכירה חל, בדרך-כלל, על המוכר, הרי שבנסיבות המקרה משתמע מהסדר הפשרה אחרת. 34. יוצא מכל זאת, כי דין הבקשה להדחות, במובן זה שהמבקשים הם שאמורים לשאת בתשלומי המסים, אם וככל שאלו חלים על העברת הקרקע. מניה וביה, יוצא מכך כי על המבקשים מוטל גם להעביר, לאלתר, את הסכומים בהם התחייבו בהסכם לכיסוי שכר טרחת הנאמן. בשולי הדברים, יוער בעניין זה, כי למרות טענותיו של הנאמן, לא מצאתי כי עיכוב הסכומים בידי המבקשים היה בו, לכשעצמו, התנהגות בחוסר תום-לב. המבקשים צדקו בטענתם, כי באופן מקורי, הייתה כוונה לבצע את ההסכם כולו, כמכלול, ואין המדובר בחיובים מנותקים זה מזה; אין כל סיבה, מן הדין או מן הצדק, לחייב את המבקשים לשאת בשכר-טרחת הנאמן, כל עוד אין הם מקבלים את התמורה החוזית העיקרית אשר הובטחה להם בהסכם. זאת בשל מחלוקת חוזית, אשר פתרונה לא היה כה פשוט ומובן מאליו. יוצא, כי המבקשים סברו בתום-לב, גם אם בטעות, כי המשיבים, והנאמן בפרט, הפרו את חוזה הפשרה. משכך, עמדה להם זכות, לכאורה, להפעיל את התרופה הקנויה לנפגע מדחייה בלתי מוצדקת לכאורה בקיום חיובו החוזי של הצד שכנגד, וזאת לפי האמור בסעיף 43(א)(3) לחוק החוזים (חלק כללי): "אם על הצדדים לקיים חיוביהם בד בבד - כל עוד הנושה אינו מוכן לקיים את החיוב המוטל עליו". אמנם, בסופו של יום התגלה כי עמדתם המשפטית של המבקשים הייתה שגויה, אולם אין בכך, כאמור, בכדי לקבוע כי התנהגותם לקתה בחוסר תום-לב. 35. בכפוף לכל האמור לעיל, דין הבקשה להדחות. המבקשים ישאו, ביחד ולחוד, בהוצאות הנאמן ובשכר-טרחת עורך-דין בסך 5,000 ₪ + מע"מ, אשר ישאו ריבית והצמדה כדין מהיום ועד ליום התשלום בפועל. פשיטת רגל