פסק דין העובדות 1. המבקש 1, יעקב הוכצייט; מורישם של המבקשים 2-6, יצחק שגיא ז"ל; והמשיב, מנחם עידן - שלושה אחים המה, בניו של מר שלום הוכצייט ז"ל, שנפטר בשנת 1981. בתאריך 23.11.62 נרשמה חברת גוש 6635 מס' 1013 בע"מ (להלן - החברה) ברשם החברות. עפ"י חלוקת המניות בחברה, היתה לשלום הוכצייט ז"ל, למשיב וליצחק שגיא ז"ל - מניה אחת לכל אחד, ובסה"כ 3 מניות. מניה רביעית הוקצתה, עפ"י תזכיר האגודה לחברת 66 קבלני ת"א (להלן - חברת 66). רכושה של החברה כיום הינו 3 דירות בעיר ת"א. 2. על פי המסמכים שצורפו לתיק - ודומה כי למעט המשיב אין איש מעלה ספק במידת האותנטיות שלהם - העביר מר שלום הוכצייט ז"ל (להלן - האב או שלום) את מחצית המניה שהיתה ברשותו ביום 10.6.76 לבנו, מר יעקב הוכצייט, הוא המבקש בבקשה זו (ראה נספח ג' לתצהיר המבקש - ת/1). בישיבת הנהלת החברה מיום 31.8.76, בה נכחו שלושה חברי הנהלה, ביניהם שלום הוכצייט: "הוחלט לאשר את ההעברה הנ"ל" (נספח ד' לת/1). ביום 13.9.76 מסר שלום הוכצייט לרשם החברות "הודעה על פי סעיף (5) 31 שלפקודת החברות" בדבר אישור "העברת 50% מזכויות 1 מניה רגילה הרשומה על שם שלום הוכצייט למר יעקב הוכצייט" (נספח ה' לת/1). מסיבה שלא הובררה די צורכה, לא נרשם דבר העברת מחצית המניה ע"ש המבקש אצל רשם החברות. 3. ביום 27.6.80 נערך ונחתם הסכם בכתב בין שלום הוכצייט ז"ל לבין שלושת בניו, המסדיר את נושא המחצית השניה של המניה שנותרה בידי האב (נספח ז' לת/1 - להלן ההסכם). עפ"י ההסכם הנ"ל התחייב האב "להעביר למנחם יעקב ויצחק את המחצית השניה של זכויותיו בחברה בחלקים שווים ביניהם וללא תמורה" (סעיף 3 להסכם). בהסכם הנ"ל צויין מפורשות כי המחצית הראשונה של המניה השייכת לאב הועברה, או שסוכם על העברתה, מהאב למבקש, ועל כן ההסכם עצמו עוסק רק במחצית השניה של המניה. וכך נאמר בהסכם, בין היתר: ”והואיל והוכצייט אשר ביום 27.6.73, כי יעקב זכאי בכל עת לרשום מחצית מזכויותיו של הוכצייט בחברה על שמו והוכצייט ויעקב מעוניינים עתה לבצע את הרשום הנ"ל; וברצון הוכצייט להעביר את המחצית השניה של זכויותיו בחברה ע"ש מנחם ויעקב ויצחק בחלקים שווים ביניהם; ... 2. הוכצייט התחייב בעבר להעביר מחצית זכויותיו ליעקב ללא תמורה וההעברה הפורמלית טרם בוצעה, לפיכך מתחייב הוכצייט לבצע את ההעברה כדין”. לא למותר לציין, כי על ההסכם חתומים כל המעורבים - האב ושלושת הבנים, לרבות המשיב עצמו. 4. בשנת 1998 הגישו המבקשים בקשה לפירוק החברה לביהמ"ש המחוזי בת"א. ביום 11.3.99 ניתן צו לפירוק החברה, חרף התנגדותו של המשיב. ביום 30.1.00, עפ"י הצעת השופט י' לויט, נקבע עו"ד יגאל סלונים למפרק קבוע של החברה. ביום 8.5.00 קבע המפרק, עפ"י המסמכים והראיות שהיו בפניו, את חלוקת המניות בין המבקשים והמשיב, כדלהלן: למבקש 1, יעקב הוכצייט 22.222% למבקשים 2 - 6, יורשי המנוח יצחק שגיא ז"ל 38.888% למשיב מנחם עידן 38.888% בהחלטתו הודיע המפרק לצדדים על זכותם להגיש ערעור על החלטתו לביהמ"ש המחוזי בתוך 30 יום. המשיב פנה בעקבות החלטת המפרק לביהמ"ש המחוזי בת"א הדן בענייני פירוק חברות (תיק פש"ר 1480/98, בש"א 11139/00), והשופטת ו' אלשייך החליטה כי ראוי שהמחלוקת בין הצדדים "תתברר בפני ערכאה מוסמכת הדנה על פי סדרי הדין האזרחי הרגילים" (החלטה מיום 6.12.00). 5. בפני בקשת המבקשים לאשר את החלטת המפרק ולהצהיר על חלוקת המניות בין שלושת האחים (או יורשיהם), כפי שנקבע ע"י המפרק וכפי שעולה מהמסמכים שהוגשו כראיות בתיק זה. המשיב מתנגד לבקשה, שכן לטענתו העברת המחצית הראשונה של המניה למבקש בשנת 1976 הינה מחוסרת כל תוקף משפטי ולא נעשתה כדין ע"י האורגנים המוסמכים של החברה. אשר להסכם משנת 1980, עליו חתום גם המשיב, טוען הוא טענה מופלאה ולפיה: "...ההסכם מיום 27.6.80 (על שני חלקיו) מעולם לא מומש מחד, וכי טענות המבקשים חסרות כל בסיס עובדתי ראייתי ו/או משפטי מאידך" (סעיף 22 לתצהירו - נ/8). לטענת המשיב, הזכויות עפ"י חלוקת המניות הנכונה חייבת להתבצע כדלהלן: 44.44% לו; 44.44% ליורשי יצחק שגיא ז"ל; 11.12% ליעקב הוכצייט. ההכרעה 6. לאחר שבחנתי את המסמכים שהוגשו בתיק זה ואת חומר הראיות, לרבות עדויות המבקש והמשיב, הגעתי לכלל מסקנה ברורה כי דוקא טענות המשיב הן "חסרות כל בסיס עובדתי ראייתי ו/או משפטי" - ומוטב היה להן שלא נטענו משנטענו. לא מצאתי כל פגם או רבב במסמכים שהוצגו לעניין החלטתו של שלום הוכצייט ז"ל להעביר את המחצית הראשונה של המניה לבנו יעקב בשנת 1976 - החלטה שאושרה כדין ע"י הנהלת החברה ודיווח עליה הועבר כחוק לרשם החברות (נספחים ג - ה לת/1). הנני קובע איפוא, כי העברת 50% מהמניה של האב לבנו יעקב נעשתה כדין והיא תקפה לחלוטין. 7. לא מצאתי כל ממש בטרוניותיו המוזרות והתמוהות של המשיב כנגד פעולות שנעשו ע"י המבקשים בתקופות מאוחרות יותר - בשנים 1994 ו- 1995 - כגון, דיווח למס שבח ונסיון לשינוי התקנון. ראשית, אין בפעולות אלה כדי לפגוע כהוא זה בתקפות העברת מחצית המניה בשנת 1976 וזאת אף אם דבר ההעברה לא נירשם בסופו של דבר ע"י רשם החברות (ככל הנראה מחמת תקלה כלשהיא), ואף לא בתקפות ההסכם משנת 1980, כפי שטוען ב"כ המשיב בסיכומיו. שנית, לא ייפלא כי המבקשים חיפשו כל דרך לממש את זכויותיהם עפ"י רצון אביהם המנוח, וזאת נוכח סירובו העיקש, הבלתי מתפשר והבלתי מובן - יש להודות - של המשיב, דוקא, אשר פעל בכל דרך לא דרך כדי לסכל את מימוש הזכויות הללו. כאן המקום לציין, כי המשיב פנה שוב ושוב לערכאות שונות באותו עניין, אך נדחה בכולן (בית המשפט המחוזי בת"א בתמ"א 1579/95; ע"א 3407/95 של בית המשפט העליון שם נקבע לגבי ערעור של המשיב על החלטת בית המשפט המחוזי כי "טוב לו לערעור זה שלא הוגש משהוגש"). התרשמתי, לצערי, כי איש ריב ומדון הוא המשיב שבפני, המוכן להסתכסך עם אחיו, בשל כ- 5% בלבד מהזכויות בחברה. אכן, שנאת אחים לשמה. 8. ואם לא די במסמכים התקפים והמבוססים משנת 1976 כדי לבסס את זכויותיו של המבקש 1 במחצית המניה הנדונה, הרי שבא ההסכם משנת 1980, עליו חתום גם המשיב, כדי לבסס לחלוטין זכויות אלה. כפי שצויין לעיל, נאמר בהסכם מפורשות "כי יעקב זכאי בכל עת לרשום מחצית מזכויותיו של הוכצייט בחברה על שמו..."; וכי "הוכצייט התחייב בעבר להעביר מחצית זכויותיו ליעקב וההעברה הפורמלית טרם בוצעה..." (ראה נספח ז' לת/1). לא זאת אף זאת - ההסכם דן לא רק במחצית הראשונה של המניה, שסוכם על העברתה למבקש, אלא גם במחצית השניה של המניה שתועבר לשלושת הבנים בחלקים שווים. כלומר, אין ספק - ולו ספק ספיקא - כי המשיב ידע גם ידע והסכים גם הסכים בעת חתימתו על ההסכם כי המדובר עתה בחלוקת המחצית השניה של המניה בלבד, בעוד שהמחצית הראשונה שייכת כולה למבקש. 9. הסברו העגום והמגומגם של המשיב לסיבת חתימתו על גבי ההסכם, מעורר הרהורים נוגים ביותר לעניין אמינותו המפוקפקת למדי, ממילא. משנשאל המשיב, פעם ופעמיים, גם ע"י בית המשפט, האם לא ניתן לראות בחתימתו על גבי ההסכם משנת 1980 משום ידיעה והסכמה להעברת מחצית המניה ע"ש המבקש, השיב הלה, מניה וביה: "ת. לא היתה שום הסכמה, הוא לחץ - הכל עורבא פרח הוא לחץ על הורי להעביר לו, הוא טען שמגיעה לו מניה שלמה. לא היתה כל התחייבות. אני לא חתמתי על אישור שיש התחייבות של אבי. אני לא בטוח אם קראתי את זה, אני לא יודע על איזה התחייבות של אבי. אני בטוח שבאותו תאריך לא היתה התחייבות כזאת. בשנת 76 ההתחייבות לא תופסת כי זה לא עבר אישור הדירקטוריון ולא נרשם אצל רשם החברות. רק הפעולה של יעקב לא נרשם ברשם החברות, יש לי אישור על כך" (עמ' 11 לפר'). ופעם נוספת: "חתמתי על המסמך משנת 80 תחת לחץ של כל המשפחה ולא נכנסתי לניסוחים" (עמ' 12 לפר'). כך! חוששני, כי זהו הסבר בלתי הגיוני לחלוטין, שלא לומר לא אינטליגנטי במיוחד. טענת המשיב כי חתם על המסמך "תחת לחץ", כאשר אינו בטוח כלל כי "קרא את זה" - אשר הועלתה אגב, לראשונה רק בביהמ"ש - אינה מתקבלת על דעתי והנני דוחה אותה בשתי ידיים. מוטב היה גם לטענה זו שלא הועלתה. סוף דבר 10. הנני נעתר לבקשת המבקשים ומצהיר בזאת כי חלוקת הזכויות בחברת גוש 6635 מס' 1013 בע"מ (בפירוק) תהיה כמבוקש בסעיף 20 להמרצת הפתיחה. הנני מחייב את המשיב בתשלום הוצאות לכל המבקשים (שישה במספר) לרבות שכ"ט עו"ד ומע"מ, בסך כולל של 50,000 ₪, בצירוף ריבית והצמדה מהיום ועד התשלום בפועל. חוזהדיני חברותמניות