מנהל מיוחד של חברה - העברת זכויות בפוליסות ביטוח המנהלים

החלטה מונחת בפני בקשתו של מר פסי גולדנברג (להלן: המבקש), כי אורה למנהל המיוחד של חברת מולטימדיה קיד - בינה בחינוך בע"מ (להלן: המנהל המיוחד), לחתום על כל הטפסים והמסמכים הדרושים כדי להעביר לבעלות המבקש את הזכויות בפוליסות ביטוח המנהלים שלו ואת זכויות כעובד החברה. המנהל המיוחד וכונס הנכסים הרשמי מתנגדים לבקשה. לאחר שהונחו בפני הבקשה, התגובות לה וכן תגובות לתגובות, מצאתי כי ראוי לעשות שימוש בסמכותי לפי תקנה 241 לתקנות סדר הדין האזרחי, וליתן החלטה שלא במעמד הצדדים. טענות המבקש 1. המבקש היה בעל מניות ועובד בכיר בחברה עד שפוטר עם מינוי המנהל המיוחד. 2. בזמן עבודת המבקש, הופרשו משכרו סכומים עבור פוליסות שונות. כדי לשחרר את הכספים, על-פי חוק, נדרשת חתימת המעביד - ובמקרה דנן המנהל המיוחד. המבקש מציין, כי המנהל המיוחד חתם זה מכבר על הטפסים הדרושים עבור יתר העובדים. 3. אלא, שהמנהל המיוחד מסרב לחתום על הטפסים, למרות שמדובר בחובתו, ובזכותו של המבקש, ככל עובד, לממש את זכויותיו. תגובת המנהל המיוחד 4. המנהל המיוחד השהה את חתימתו על טפסי המבקש, וזאת בשל: א. אי סדרים בכל הנוגע לכספים אותם קיבל המבקש מהחברה. ב. חשדות כלליים שבדבר פעילות המבקש בחברה. 5. מידע שהגיע אל המנהל המיוחד מפרקליטם של בעלי מניות בחברה, עו"ד בכר, מעלה השגות בדבר זכאות המבקש לקבלת הכספים. על טענות אלו נמנע המבקש מלהגיב לגופו של עניין. 6. אחת הטענות כנגד המבקש היא כי הוא העלה את משכורתו זמן קצר לפני הפירוק הזמני. אם יתברר חשד זה כנכון, הרי גם חלק מהכספים אשר הינם "הפרשות עובד" אינם מגיעים לו. 7. לנוכח העובדה כי המנהל המיוחד נעדר סמכויות חקירה, יש להמתין בעניין זה עד למינוי מפרק קבוע לחברה. תגובת המבקש לטענות המנהל המיוחד 8. המנהל המיוחד פועל בניגוד לדין, על-סמך "חשדות" עלומים, וכך גורם למבקש נזקים. זאת, גם בשל עוינותו הגלויה של המנהל המיוחד כלפי המבקש. 9. זכויות המבקש הן ברורות וחד-משמעיות, ואי לכך חתימה על הטפסים היא חובה המוטלת על המנהל המיוחד לפי החוק: סעיף 6.5 לחוזה ההעסקה של המבקש קובע כדלקמן: "החברה תחזיק את פוליסת המנהלים מס... ("הפוליסה") על שמו של העובד לכל אורך תקופת הסכם זה. תנאי הפוליסה ישארו ללא שינוי לכל אורך תקופת הסכם זה, אלא אם כן הוסכם ספציפית בכתב הן ע"י החברה והן ע"י העובד. הפוליסה תכלול סעיף העברת בעלות אוטומטית, שיעביר את הפוליסה לבעלות העובד מיד עם סיום הסכם זה" ( ההדגשות במקור - ו.א ). מכאן, יוצא, כי לצרכי הפוליסה אין כל נפקות לשאלה האם התפטר המבקש או פוטר. עולה מכאן חובה חוזית מפורשת של החברה, ואי לכך גם של המנהל המיוחד, לאפשר את שחרור הפוליסה לידי המבקש. סירובו לכך, בשל "חשדות עלומים" הינו מנוגד לדין. 10. עמדת המנהל המיוחד הופכת את היוצרות; הדין קובע כי כדי להטיל עיקול על כספים של אדם, יש להגיש ראשית כל תביעה כספית, ואז לשכנע בצורך בסעד זמני זה. לשיטת המנהל המיוחד, די ב"חשדות" בכדי לעכב כספים שזכאות המבקש להם אינה שנויה במחלוקת. זאת, אף בניגוד להוראות חוק יסוד כבוד האדם וחירותו, אשר בעקבותיו נקבע, ברע"א 5242/95 סינגל נ' דנבאר, כי למען הטלת עיקול זמני, יש להביא כמות רבה יותר של ראיות, באיכות טובה יותר מבעבר. על מנת לקבל צו עיקול, לאחר כניסת חוק יסוד כבוד האדם וחירותו לתוקף, יש להציג הן ראיות מהימנות להוכיח זכות לקבלת הסעד העיקרי, והן ראיות מספיקות לכך שהמנעות ממתן הסעד הזמני עלול להכביד על ביצוע פסק הדין. 11. במקרה דנן, כל שיש למבקש הן חשדות עמומים שהועלו על-ידי עו"ד בכר, אשר אין איש העומד בתצהיר מאחוריהם, ואין בכך בכדי לעכב זכות הקנויה למבקש כדין. 12. מכתבו של עו"ד בכר רצוף שקרים והוצאת דיבה, והמבקש מכחיש כל שנאמר בו. בין היתר, טוען המבקש כי לא בוצעה כל פעולה של תרמית או רישום כוזב. המפרק פעל על בסיס מכתב זה בלא בדיקה ראשונית של העולה מתוכו. תגובת המנהל המיוחד לתשובת המשיב 13. הסיבה העיקרית שעמדה תחילה לנגד עיני המנהל המיוחד בסרבו לשחרר את הכספים היתה העובדות שעלו ממכתבו של עו"ד בכר, וביחוד בסירובו של המבקש להתייחס עניינית לחשדות אלו. 14. ואלו עיקרי הטענות העולות מהמכתב: א. המבקש לא פוטר מעבודתו, אלא התפטר. המנהל המיוחד מצרף לביסוס טענתו זו עותק ממכתב ההתפטרות של המבקש. ב. טענה כי המבקש העלה ללא סמכות את משכורתו ומשכורת מקורביו באופן ניכר חודשים ספורים לפני הפירוק. ג. חשש למעשי הפרת אמונים, תרמית, מעילה ורישום כוזב במסמכי תאגיד. 15. טענות אלו, בחלקן לפחות, נראות ככאלו שיש לבודקן. כך למשל, המבקש מצהיר במפורש, במכתבים ששלח, כי התפטר ולא פוטר. כמו כן, מהמסמכים שמצרף המבקש עצמו, עולה בבירור כי הפרשות המעביד (קרי, החברה) לטובת ביטוח המנהלים גדלו במהלך שנת 2000, בכ-32%, דבר המעיד על הגדלה משמעותית של המשכורת. 16. המבקש יכול היה להזים חלק גדול מהחשדות נגדו, אם אין בהם ממש, על-ידי הצגת עובדות פשוטות, כגון תלושי משכורת. אלא, שלא כך נהג המבקש, המסרב להתייחס לטענות לגופו של עניין. חובתו של המנהל המיוחד, לכל הפחות, לעמוד על כך כי המבקש יגיב תגובה עניינית. מכך נמנע המבקש בעקביות, וזאת למרות החלטת ביניים מפורשת של בית המשפט מיום 15.8.01. 17. לעניין חוזה העבודה של המבקש: לא רק שתוקפו של חוזה זה שנוי במחלוקת, הרי אין בו, אף לגופו, כדי לסייע למבקש. לא רק שבחוזה לא מופיע מספר הפוליסה, וכך הוא נעדר מסוימות, הרי שחלה בנסיבות דנן הלכת בג"צ 846/93 ברק נ' ביה"ד הארצי לעבודה, הקובעת כדלקמן: "אין זה מתיישב עם המטרה העסקית של החוזה, כי תכליתו (האובייקטיבית) הינה להעניק לעובד הפורש דמי ביטוח, מקום שפרישתו קשורה בביצוע עבירות חמורות כגון גניבה והפרת אמונים, הפוגעות באינטרסים של המעביד". (ההדגשות במקור - ו.א) הלכה זו פורשה על ידי בית המשפט המחוזי בבאר-שבע בהמ' 13768/97 כדלקמן: "אכן, כל עוד לא נקבע סופית כי עמדת המפרקים, או המנהלים המיוחדים, מוצדקת לעניין מניעת ביצוע התשלומים על-פי פוליסת ביטוח המנהלים, הכספים נשוא ביטוח זה אינם חלק מקופת הפירוק, אך המפרקים או מי מטעמים רשאים ומוסמכים לעכב התשלומים עד לבירור הדברים כמנהליה של אותה חברה". (ההדגשות במקור - ו.א). אם כך לגבי פיצויי פיטורין, שהם זכות קוגנטית הקבועה בחוק, הרי כך מכח קל וחומר לגבי כספים שהזכות לקבלתם היא חוזית בלבד. 18. חלק מטענות בעלי המניות מתייחס לכספים הצבורים עצמם, שכן אחת הטענות היא כי המבקש העלה את משכורתו שלא כדין, ומכך נגזרה גם כמות הכספים שהועברה על-ידי החברה לזכות המבקש. דומה, כי די היה בראיות אלו אף להביא להטלת עיקול. 19. איזון האינטרסים נוטה לטובת המנהל המיוחד, שכן המשך עיכוב הכספים לא יזיק למבקש, שכן ישארו מופקדים כפי שהיו במהלך כל שנות עבודתו. לעניין זה יאמר, כי מלבד טענה כללית, לא הוכיח המבקש כל נזק הנגרם לו מעיכוב הכספים. מאידך גיסא, אם ישוחררו בטרם עת ויסתבר בסופו של יום כי יש ממש בטענות כנגד המבקש, הרי קופת הפירוק עשויה לעמוד מול "שוקת שבורה". עמדת כונס הנכסים הרשמי 20. המבקש הפר את החלטת בית המשפט מיום 15.8.01, אשר הורתה לו להגיב עניינית ובפירוט לטענותיו של עו"ד בכר, והסתפק בהכחשה כוללנית. 21. לאור עובדה זו, ולאור ההלכות שנקבעו בפסקי הדין אותם ציטט המנהל המיוחד, יש מקום לעכב את הכספים עד למיצוי החקירה בעניינו. זאת, מאחר והטענות נגדו אינן ניתנות לביטול בהינף יד. 22. הכונס הרשמי מציע לשחרר את הכספים בכפוף להפקדת ערבות בנקאית כנגד שחרורם. תגובת המבקש לעמדת הכונס הרשמי 23. עמדת המנהל המיוחד מהווה, למעשה, היפוך מוחלט של כל דיני נטל הראיה. מעמדתו ומעמדת הכנ"ר יוצא, כי על המבקש להוכיח כי לא הפר אמונים בכדי שישוחררו כספי התגמולים, זאת בעוד המשיבים אינם מצרפים כל ראיה, מלבד מכתב של אדם שאינו צד לבקשה זו, שאינו מהווה עדות קבילה. 24. על המבקש לא מוטל כל נטל להביא אסמכתאות בשלב זה, אל מול מכתב כזה שאינו מגובה בתצהיר, ואינו יותר מהטחת האשמות סתמית. 25. פסקי הדין שמביא המנהל המיוחד תומכים דווקא בעמדת המבקש, שכן עולה מהם כי בכדי למנוע את שחרור הכספים יש להוכיח, ולו לכאורה (לפי מידת הנטל הדרושה בסעד זמני), כי העובד אכן ביצע את המעשים האסורים המיוחסים לו על-ידי המעביד. 26. הכספים המצויים בחברת הביטוח, בין שהופרשו על-ידי המבקש כעובד ובין שהופרשו על-ידי המעביד, הינם קניינו של המבקש, ואין הסוגיה דנן קשורה כלל ועיקר לנושא פיצויי הפיטורין. 27. לעניין שחרור הכספים, אין נפקות לשאלה האם פוטר המבקש או התפטר. כמו כן, אין חולק כי החוזה, תהא זהות החתומים עליו אשר תהא, אושר כדין בכל מוסדות החברה, והוכן על-ידי עורך-דינה של החברה. זאת, כאשר עסקינן בחברה ציבורית, אשר המבקש לא היה אלא מיעוט במועצת המנהלים שלה. 28. מכל הסיבות האלו, מסרב המבקש להצעה שבסיפא לדברי הכונס הרשמי. עד כאן העובדות וטענות הצדדים, ולהלן החלטתי; 29. עסקינן, למעשה, בנסיון מצד המנהל המיוחד לעכב כספי פוליסה של המבקש, זאת בשל חשדות מחשדות שונים המיוחסים לו. חשדות אלו עשויים, בסופו של יום, כך לטענת המנהל המיוחד, לשלול מהמבקש את זכאותו לקבל את כספי הפוליסה. חשדות אלו הינם כדלקמן: א. המבקש לא פוטר מעבודתו, אלא התפטר. המנהל המיוחד מצרף לביסוס טענתו זו עותק ממכתב ההתפטרות של המבקש. ב. טענה כי המבקש העלה ללא סמכות את משכורתו ומשכורת מקורביו באופן ניכר חודשים ספורים לפני הפירוק. ג. חשש למעשי הפרת אמונים, תרמית, מעילה ורישום כוזב במסמכי תאגיד. 30. המבקש טוען, מנגד, כי פעולת המנהל המיוחד הינה "היפוך נטל הראיה" וזאת שלא כדין, זאת שכן לעת עתה, נמנעות ממנו זכויות המגיעות לו לכאורה בשל "חשדות עמומים" כלשונו. יתר על כן; אין חולק כי מצבו של המבקש "מחמיר" לאור העובדה כי המנהל המיוחד, לעת עתה, אינו מוסמך לבצע חקירות. 31. לעניין נסיבות עזיבת המבקש את החברה; לאחר שעיינתי בפוליסה ובטענות הצדדים, נחה דעתי כי לאור תנאי חוזה ההעסקה, אין משמעות מרובה לשאלה זו, שכן הזכות לקבלת הכספים צומחת למבקש עם סיום עבודתו בחברה. בנסיבות המקרה, לא מצאתי מקום לפקפק בתוקפו של חוזה ההעסקה עצמו. צודק אמנם המנהל המיוחד בטענתו, כי אם היה מוכח כי המבקש גנב מן החברה, או ביצע מעשים דומים שלא כדין, אזי מן הצדק היה לשלול ממנו את זכויותיו לקבלת כספים אלו, הגם שהיא מעוגנת בחוזה. אלא, שהאשמות אלו לא רק שלא הוכחו עדיין, ונותרו, כטענת המבקש, בגדר חשדות בלבד. 32. מה נפקותם של חשדות אלו, אם כן, לעניין כספי הפוליסות? לעניין זה, מן הראוי להבחין בין שני סוגים של חשדות; א. חשדות "כלליים" אשר אין קשר ישיר בינם לבין זכותו של המבקש בכספי הפוליסה, אולם הוכחתם יכולה לשלול אותם מן המבקש, על דרך של סנקציה או קיזוז. לקבוצה זו שייכים, בין היתר, חשדות לגניבה מן המעביד, מרמה והפרת אמונים, וכיוצא באלו. ב. חשדות אשר מכוונים ספציפית כלפי זכאותו של המבקש בכספים נשוא הבקשה, אשר משמעותם האמיתית הינה מחלוקת לגבי הסכום המגיע למבקש. 33. פסקי הדין אשר צוטטו בידי המנהל המיוחד, והיו נשוא מחלוקת רבתי בכתבי בית הדין, התייחסו למעשה, כולם, לסוג החשדות הראשון. לאחר עיון בעמדות הצדדים, נחה דעתי כי דין עמדת המבקש בעניין זה להתקבל. אין זה מן הדין, כי המנהל המיוחד יוכל להפעיל את "הסנקציה" כלפי המבקש מראש, וזאת לא רק בטרם הוגשה תביעה כדין, אלא אף בטרם החלה חקירה. לעניין זה יוער, כי צודק המבקש בטענתו, כי אף אם בסעד זמני עסקינן, לא יכול היה המנהל המיוחד לקבלו טרם הגיש תביעה והוכיח את נחיצותו למניעת הכבדת ביצוע פסק הדין, לכשינתן. אמור מעתה; אין די בחשד בעלמא, אף אם הוא מבוסס לדעת המעביד או המפרק, בכדי לשלול מהעובד זכויות אשר אינן קשורות קשר ישיר לנזק הנטען נשוא החשד. הלכה אחרת לא רק שתתנגש בהגנה החוקתית על זכות הקניין הנפרשת בחוק יסוד כבוד האדם וחירותו, אלא שהיא עשויה, במידה רבה של וודאות לתת תמריץ למעבידים להעלות חשדות סרק כנגד עובדים שאין הם חפצים לשלם להם את המגיע להם עם ניתוק יחסי עובד-מעביד בין הצדדים. מן הראוי לזכור, לעניין זה, כי בעוד סעד זמני כגון עיקול זמני נתון לשיקול דעת בית המשפט, הרי כאן עסקינן ב"סעד עצמי" הנתון לשיקולו המוחלט של המעביד, ועשוי לגרום לעובד נזקים קשים שלא כדין. מכאן, שאין להכיר בסעד "עצמי" כזה, טרם הגשת תביעה כנגד העובד, אלא בנסיבות חריגות. ביתר המקרים, יש לקבל את גישת המבקש ולהתייחס לעיכוב כספי עובד בידי המעביד בגין האשמות שאינן קשורות במישרין לאותם כספים בצורה דומה ליחס הנהוג כלפי סעד העיקול הזמני, קרי, לדרוש מהמעביד לא רק הוכחה כי סיכוייו להצליח בתביעתו טובים, אלא גם הוכחה כי בלא עיכוב אשר כזה, יקשה עליו להפרע מן העובד בסופו של יום, כאשר ינתן פסק הדין. 34. שונה הוא הדין בהקשר לסוג החשדות השני שמעלה המפרק, קרי, החשד כי המבקש העלה את משכורתו באופן חריג ותמוה בחודשים ערב הפירוק. מעצם היות שיעור הפוליסה תלוי בעצם מהותו בהפרשות שהינן תלויות-משכורת, הרי משמעות טענה זו היא כי המבקש מנסה לקבל לחזקתו, שלא כדין, כספים השייכים לקופת הפירוק, אשר אין הוא זכאי להם כלל, לשיטת המנהל המיוחד. יוצא מכך, כי אין עסקינן אך ורק ב"חשד" אשר יכול להביא ל"סנקציה" כנגד המבקש אם יוכח. עסקינן למעשה במחלוקת מהותית על הסכום שזכאי המבקש לקבל לרשותו. יתר על כן, המנהל המיוחד צרף לכתבי טענותיו ראיות לכך שסכום ההפרשות לפוליסה בחודשים האחרונים ערב הפירוק "קפץ" בצורה תמוהה, המתיישבת עם טענתו כי השכר הועלה בצורה חריגה. לעניין זה, לא טרח המבקש להשיב, וזאת תוך התעלמות מהחלטת ביניים מפורשת של בית משפט זה, מיום ה 15.8.01, אשר הורתה לו להגיב לגופו של עניין לטענות המועלות כנגדו. 35. יתכן, כי התנהגות זו של המבקש אין בה די בכדי לקבוע ממצאים עובדתיים חלוטים בדבר צדקת טענתו של המנהל המיוחד. אלא, שלא בכך עניינה של הבקשה שלפני. דומה, כי לצורך עיכוב הסכומים שבמחלוקת בידי המנהל המיוחד על להכרעה הסופית במחלוקת זו, קמה התנהגות זו של המבקש ועומדת לו לרועץ. משקמה בין הצדדים מחלוקת על הסכום המגיע למבקש, ומשלא טרח המבקש להזים את החשדות כנגדו, דומה כי אין כל סיבה לאלץ את המנהל המיוחד להקנות למבקש את היתרון הדיוני כי הכספים נשוא המחלוקת ישהו אצל המבקש דווקא עד לבוא ההכרעה. 36. מכל הסיבות האלו, הגעתי להחלטה הבאה: המנהל המיוחד יעביר למבקש, לאלתר, את הסכומים נשוא הבקשה אשר היו מגיעים למבקש לפי משכורתו טרם ההעלאה הנטענת בשכרו ערב הפירוק, ויחתום על כל מסמך הנדרש לשם העברתם של כספים אלו. יתרת הכספים יופקדו בקופת המנהל המיוחד, מבלי שישתמש בהם אלא ברשות שיבקש מבית המשפט. כל זאת, עד להכרעה בפלוגתות הרלוונטיות בין הצדדים. בנסיבות המקרה, אינני עושה צו להוצאות. העברת זכויותמנהל מיוחדפוליסהביטוח מנהלים