החלטה מונחת בפני בקשתה של חברת מקומונים בשרון תעשיות בע"מ (להלן: המבקשת) למתן צו כינוס לנכסיו של המשיב, וזאת בשל החובות שצברה כלפיה, לטענתה, רשימת המועמדים בראשה רץ המשיב במסגרת הבחירות המוניציפליות בנתניה, ובשל מעשה פשיטת רגל נטען של הברחת נכסים. המשיב מתנגד לבקשה. עובדות המקרה 1. המשיב התאגד במסגרת רשימת מועמדים "יא-יואל אלראי", בראשה עמד ודרכה הצליח להבחר למועצת עיריית נתניה בחודש נובמבר 1998. כמו כן, שימש המשיב כאחד מבאי כוחה של הרשימה בהתאם לסעיף 11 לחוק הרשויות המקומיות (מימון בחירות). 2. במסגרת המרוץ למועצה, התקשרו הצדדים בהסכם, לפיו נתנה המבקשת לרשימה שירותי פירסום. הרשימה לא פרעה את חובה בטענות מטענות שונות, ובסופו של דבר נפתחו הליכים משפטיים. 3. ביום 21.3.01, חייב בית משפט השלום בנתניה את הרשימה לשלם למבקשת סך שך 169,451 ש"ח בתוספת הוצאות משפט, הצמדה וריבית. לא הוגש ערעור על פסק הדין, והוא הפך חלוט. טענות המבקשת 4. הרשימה היא "חבר בני אדם" כהגדרתו בסיף 2(א)(4) לפקודת פשיטת הרגל. 5. במהלך שלושת החודשים שקדמו לבקשה, עשה המשיב עצמו מעשה פשיטת רגל, כאשר העביר סך של 376,000 ש"ח שהתקבל כמימון בחירות ממשרד הפנים מחשבון הרשימה לחשבון פרטי של בנו. טענות המשיב 6. המשיב לא היה כלל ועיקר צד לדיון בבית משפט השלום בנתניה, ולא ניתן נגדו פסק-דין. 7. המבקשת התקשרה עם גוף משפטי, ופסק הדין ניתן אך ורק כנגד גוף זה. המשיב מעולם לא הזמין שירות אישי מהמבקשת, וכמו כן הוא מכחיש ששימש בא-כוחה של הרשימה. כך או כך, טוען המבקש כי נציגי רשימת מועמדים אינם מתחייבים באופן אישי בחובותיה. 8. כל מהותה של הבקשה אינה אלא הפעלת לחץ פסול על המשיב, העולה לכדי שימוש לרעה בהליכי בית משפט. 9. המשיב טוען כי "למיטב ידיעתו", הטענות בדבר הברחת כספים לחשבון אישי "אינן מדויקות". תגובת המבקשת לטענות המשיב 10. החייב הוא שמשך את המבקשת במשך זמן רב בטענות שווא, כשהוא מתנה את התשלום המגיע לה, שלא כדין, בהגעת כספי מימון בחירות ממשרד הפנים. 11. המבקשת שבה וטוענת כי 376,000 ש"ח שהתקבלו הועברו לחשבון פרטי של בנו של החייב, למען העדפת נושים וכן כיסוי חובות אישיים של החייב. 12. טענות החייב אינן רלוונטיות, באשר קיים פסק-דין המחייב אותו אישית בתשלום החוב. 13. החייב אישר, אישית, בכתב-ידו, במסמכים רבים שהוחלפו בין הצדדים, את קיום חובה של הרשימה כלפי המבקשת. כמו כן, בבקשה לביטול פסק הדין שניתן (בקשה אשר נמחקה בסופו של דבר), כתב המבקש בעצמו כי "התחייב לשלם לתובעת 75,000 ש"ח, רק לאחר שיקבל את מימון הבחירות". 14. המבקשת מבהירה כי אין בכוונתה לדרוש מהחייב לפרוע באופן אישי את חובות הרשימה, אלא כל כוונתה היא לאלצו להשיב את הסכומים אשר נטל לחשבונו האישי של בנו שלא כדין. 15. מלבד מעשה פשיטת הרגל הנטען, חטא המשיב גם בהפרת חובה חקוקה, שכן העברת הכספים הינה הפרה של חוקי הבחירות. 16. רשימה מוגדרת בסעיף 1 לחוק הרשויות המקומיות (מימון בחירות) כ"רשימת מועמדים בבחירות למועצת עיריה או למועצה מקומית, למעט למועצה אזורית, שאינה סיעה". מכאן יוצא, כי רשימה כזו אינה תאגיד שניתן לפרקו לפי פקודת החברות או פקודת האגודות השיתופיות. להוכחת טענתה, מביאה המבקשת גם את ההגדרה של מפלגה בחוק המפלגות, הנוקב גם הוא במושג "חבר בני אדם". 17. אין צורך בהכרה מפורשת של החוק באישיות המשפטית של "תופעה" (כלשון המבקשת - ו.א), אלא הכרה כזו יכולה להיות גם בדרך משתמעת. מפלגה הוגדרה בבג"צ 1635/90 זרזבסקי נ' שמיר כגוף מורכב, המהווה מחד התאגדות בתחום המשפט הפרטי, ומאידך יחידה חוקתית הפועלת בתחומי המשפט הציבורי. 18. מכל האמור לעיל עולה, לשיטת המבקשת, כי הרשימה מהווה אישיות משפטית הבאה בגדר "חבר בני אדם" ואינה מהווה גוף הניתן לפירוק. 19. בנסיבות דנן, התקיים מעשה פשיטת רגל, על-ידי העברת הכספים, שאינה מוכחשת אלא בצורה לקונית ומתחמקת מאד. עד כאן העובדות וטיעוני הצדדים, ולהלן החלטתי; 20. עסקינן בניסיון להטיל אחריות אישית על חבר סיעה לחובותיה, להבדיל מניסיון לגבות כספים ממפלגה או סיעה חדלת פרעון. אין חולק, כי המשיב לא קיבל מהמבקשת טובת הנאה אישית החורגת מקידום הסיעה בבחירות (זאת גם אם היה המעשה כרוך בטובתו האישית). קרי, כל מסכת ההתקשרות והמכתבים בין הצדדים לא היתה אלא לעניין הקשר החוזי אשר נחתם בין המבקשת לסיעה, לעניין אספקת שירותי פרסום, והחוב שנוצר בעקבותיו. 21. מסיבה זו, אין כל רלוונטיות לשאלה האם ניתן לפרק מפלגה או סיעה מוניציפלית לפי כללי חוק החברות. השאלה הרלוונטית, בנסיבות המקרה דנן היא אחרת; משנתגבש חוב חלוט של הסיעה, נשוא פסק דין כספי אשר ניתן כנגד הסיעה, האם ניתן להטיל בגינו אחריות אישית על אי-מי מחבריה, כאילו היה זה, מלכתחילה, חוב אישי שלו? 22. כאשר בהתאגדויות עסקינן, מכיר הדין שני סוגים עיקריים של התאגדות; א. גופים המהווים ישות משפטית נפרדת, ואי לכך יכולים לתבוע ולהתבע בפני עצמם. ב. גופים שאינם מהווים ישות משפטית נפרדת. 23. הכלל הבסיסי והרחב הוא כי כאשר בישות משפטית נפרדת עסקינן, אין חבריה חבים, באופן אוטומטי, בחובותיה של הישות ביחד ולחוד. בכדי לחייבם בחובותיה, יש לבצע מהלכים מהסוג המוכר בדיני החברות כהטלת אחריות אישית או הרמת מסך ההתאגדות. לעומת זאת, כאשר בסוג הגופים השני עסקינן (כגון שותפות רגילה), הכלל הבסיסי הינו כי כל חברי הגוף חבים ביחד ולחוד בחובותיו. 24. כיצד, איפה, יש לסווג סיעה הרצה לבחירות מוניציפליות? החוק הרלוונטי לסיעות כאלו, חוק הרשויות המקומיות (בחירות), אינו מכיל סעיף מפורש בעניין זה. לעומת זאת, חוק המפלגות, העוסק בסיעות הרצות לבחירות לכנסת, מכיל גם מכיל סעיף מפורש, שזה לשונו: "13. מפלגה תאגיד (א) מפלגה רשומה היא תאגיד כשר לכל חובה, זכות ופעולה משפטית". יוצא איפה, כי מעצם הגדרתה של מפלגה כתאגיד, עולה גם כי חל עליה, מניה וביה, עקרון הישות המשפטית הנפרדת. דבר זה הינו גם כורח ההגיון; מפלגות עשויות להפוך לגופים גדולים ומורכבים מאד, עליהם חלה מערכת מסובכת של דיני מימון נשוא המשפט הציבורי, אשר נועדה לפקח ולאזן את הוצאותיהן ודרך התנהלותן הכלכלית. דבר זה אינו עולה בקנה אחד עם הטלת חבות אישית במלוא חובות המפלגה על כל חבר וחבר בתוכה. 25. דומה, כי דין זה צריך לחול, מאותן סיבות עצמן, גם על סיעה הרצה לבחירות מוניציפליות, אשר אין הבדל עקרוני, לעניין זה, בינה לבין מפלגה. דומה, כי גם המבקשת עצמה הכירה בכך, בעקיפין, כאשר לאורך כל הדרך נהגה כלפי הסיעה כפי שנוהגים בגוף משפטי, בעל מעמד וישות עצמאיים. 26. חיזוק לאותו עניין עצמו בא אף מכתב התשובה של המבקשת עצמה; פסק-דין ז'רז'בסקי, אותו היא מצטטת, אך מחזק את העובדה כי אין עסקינן בגופים פשוטים ודמויי שותפות, אלא בגופים מורכבים ודו-מהותיים, אשר מלבד כללי המשפט הפרטי (כאלו החלים על חברות למשל) חלים עליהם מערכות כללים מורכבות מתחום המשפט הציבורי. יוצא, כי לצד האפשרויות הרגילות והמוכרות במשפט הפרטי לגביית חובות מישות משפטית (כגון נקיטת הליכי הוצאה לפועל), מעמיד המשפט הציבורי מגוון של דרכי פעולה כנגד סיעה אשר אינה פורעת את חובותיה. דומה, כי במסגרת זו, תוכל המבקשת למצוא גם דרכים להתמודד עם המשיב אישית, אם יוכח כי ביצע עבירות על חוקי מימון הבחירות. על אחת כמה וכמה, מתחזקת עמדה זו נוכח הודאת המבקשת עצמה, כי כל כוונתה לאלץ את המשיב להשיב את הכספים שנטל, לשיטתה, שלא כדין. דומה, כי לא הליכי פשיטת רגל הינם ההליכים המתאימים לכך. 27. דומה, כי נהפכו היוצרות אצל המבקשת, ונשתכח ממנה קו התיחום הברור בין הישות המשפטית (בקיומה הכירה בפה מלא בכתבי טענותיה), לבין חבריה. סעיף 2(א)(4) לפקודת פשיטת הרגל, אותו הביאה הן בכתבי בית הדין שלה והן בדברי בא-כוחה בעת הדיון אינו יכול לסייע לה בעניין זה. כל מטרתו של סעיף זה הינה להבהיר כי אדם שהינו חבר בחבר בני אדם הפועל בארץ נתון לסמכות בית המשפט הישראלי, ככל שבענייני פשיטת רגל עסקינן. מכאן ועד הסקת המסקנה כי אין כל הבדל בין הסיעה כישות משפטית לבין חבריה - רב הדרך. 28. מכל זאת עולה, כי הבקשה אשר לפני לא נועדה אלא לנסות ו"לדלג" על שלב הכרחי העומד בדרכה של המבקשת, והוא לנסות ולחצות את מסך הישות המשפטית הנפרדת, מהלך שהוא הכרחי בכל נסיון להטיל על פרט המתאגד בישות משפטית אחריות לחובותיה או מקצתם. על שלב זה לא ניתן לדלג, וכפי שטענה, ובצדק, באת-כוחו של כונס הנכסים הרשמי, מקומו אינו בבית משפט זה. 29. כמו כן, מן הראוי להעיר כי בנסיבות המקרה, טרם הוכח אף "מעשה פשיטת הרגל" לו טוענת המבקשת, אשר אינו, למעשה, אלא האשמה בגניבה, פשוטו כמשמעו. לא הובאו בפני אלא טענות בעלמא, ומולן הכחשה (אף אם רפה למדי) של המשיב. אין די בכך בכדי להשתית על כך מעשה פשיטת רגל שניתן לבסס עליו צו כינוס. 30. מכל הסיבות אשר נמנו לעיל, דין הבקשה להדחות. המבקשת תשא בהוצאות המשיב ובשכר טרחת עורך-דין בסך 10,000 ₪ + מע"מ, אשר ישאו הצמדה וריבית כדין מהיום ועד ליום התשלום בפועל. פשיטת רגל