החלטה מונחת בפני בקשתה של חברת בזק בע"מ (להלן: בזק), כי אחייב את רו"ח צבי יוכמן, הנאמן בהקפאת ההליכים של חברת תבל תשדורת בינלאומית לישראל בע"מ (להלן: תבל), לשלם לה תמורה אשר לטענתה מגיעה לה עבור שירותים שסיפקה לחברת תבל. הנאמן וכונס הנכסים הרשמי (להלן: הכנ"ר) מתנגדים לבקשה, וזאת בטענה כי עסקינן בחובות עבר אשר בגינן על בזק להתכבד ולהגיש תביעת חוב לנאמן. לאחר שהונחו בפני הבקשה, התגובות לה וכן תגובות לתגובות, מצאתי כי נסיבות העניין הולמות עשיית שימוש בסמכותי לפי תקנה 241 לתקנות סדר הדין האזרחי, ליתן החלטה שלא במעמד הצדדים. וכך אני עושה. עובדות המקרה 1. ביום 1.1.90 נחתם בין בזק לתבל הסכם לאספקת שירותי תכנון, התקנה ותחזוקה של רשת טלויזיה בכבלים. במסגרת ההסכם, התחייבה בזק לספק לתבל שירותים שונים. לטענת בזק, עיקר רשת הכבלים שהוקמה בעקבות ההסכם פרושה בתשתיות של בזק עצמה, בעוד היתרה, בתשתית עצמאית שהקימה תבל. 2. במסגרת ההסכם, התחייבה תבל לשלם לבזק תשלומים רבעוניים המחושבים לפי אורך רשת הכבלים אשר הוקמה ותוחזקה עבור תבל. כמו כן, נקבע בהסכם כי כל תשלום אחר שיהיה על תבל לשלם, יצורף לתשלום הרבעוני הקרוב. 3. תבל נכנסה לקשיים, ולא עמדה בתשלומים. אי לכך, נחתמו בין הצדדים ביום 28.6.01 שני הסכמי הלוואה, שנועדו לסייע לתבל לעמוד בתשלום חובותיה. אלא שלמרות זאת, המשיכה תבל שלא לעמוד בחיוביה. 4. לאור טענתה של בזק, כי תבל מפרה את ההסכמים, שלחה בזק ביום 8.1.02 הודעה על ביטול ההסכם, אם לא תתוקנה ההפרות בתוך שלושה חודשים. לטענת בזק, ההפרות לא תוקנו. ביום 9.4.02, הודיעה בזק לתבל כי הודעת הביטול נכנסה לתוקף. אלא שלמרות זאת, המשיכה בזק, לפנים משורת הדין, לספק לתבל שירותים, תוך נסיון להגיע להדברות. אלא, שטרם החלה הדברות זאת, נכנסה תבל להקפאת הליכים ומונה נאמן לנכסיה. 5. בזק דרשה מהנאמן כי יגיע עמה להסדר מראש על תשלומים שתקבל על המשך מתן שירותים בזמן הקפאת ההליכים ולחלופין כי ינתנו לה בטחונות להבטחת התשלום דנן. 6. בפגישה שנערכה בין הצדדים, דרש הנאמן מבזק להמשיך ולספק שירות בעלות עצומה, בעוד הוא מוכן לשלם אך ורק בשליש מהתשלום הרבעוני. יתרת התשלום, לשיטתו, מיועדת כתמורה להתחייבויות אשר בזקר השלימה, ולכן עסקינן בחובות עבר. טענות המבקשת 7. תבל חייבת לה סכומי עתק, דבר בו הודתה במפורש בסעיף 87(א) לבקשה למינוי נאמן שהגישה. מאידך, בזק מספקת לתבל שירותי תקשורת רבים בהיקף גדול, ויש חשש כי תבל לא תשלם אף בגין שירותים אלו. 8. התשלום הרבעוני שמשלמת תבל לבזק הינו בהיקף של 10 מיליון ₪, כאשר ממנו 8 מיליון מיועדים לשירותים "רגילים", והיתרה לשירותים מיוחדים, כגון עבודה מעבר לשעות העבודה הרגילות, ניתוקי בתים חד-משפחתיים וכ"ו. 9. אספקת השירותים לתבל עולה לבזק הון עתק. בזק אינה מוכנה לספקם בעד שליש מהתמורה החוזית הנקובה בהסכם. 10. בהסכם עצמו נקבע תשלום אחיד עבור מלוא שירותי בזק והעמדת רשת הכבלים לרשות תבל, ואין בהסכם כל הבחנה בין תשלומים עבור הקמת רשת הכבלים לבין תשלומים עבור תחזוקת הרשת. 11. לא יעלה על הדעת כי בזק, כחברה מסחרית, תמשיך לספק לתבל שירותים בלא לקבל עבורם תמורה מלאה, בעוד תבל מספקת ללקוחותיה שירותים בתשלום המתאפשרים כתוצאה ממתן השירותים אותם מספקת בזק. 12. לאור הפרת ההסכם מצד תבל, לא חלה על בזק כל חובה על פי דין או הסכם, להמשיך ולספק לה שירותים. תגובת הנאמן לבקשת בזק 13. הנאמן הסכים לשלם לבזק תמורת השירותים השוטפים עבור תקופת הקפאת ההליכים. אלא שבזק מנסה, במסווה של בקשה "תמימה" לקבלת הסכומים המגיעים לה, לחייב את הנאמן לשלם לה אף עבור חובות עבר. 14. ההסכם שנחתם בין הצדדים מבחין, כפי שעולה מהגדרת המונח "שירותי בזק" שבסעיף 1 שלו, בין שירותי התקנה. כמו כן, מהרישא של סעיף 33 להסכם בדבר "חישוב התמורה" עולה כי "התמורה הכוללת" עליה הסכימו הצדדים מורכבת הן מתשלום עבור שירותי התקנה והן מתשלום עבור שירותי תחזוקה, כאשר: א. התשלום עבור שירותי ההתקנה נפרש על 12 שנים ממועד מסירת רשת הכבלים לתבל, וזאת גם לפי סעיף 33ז' להסכם. ב. התשלום עבור תחזוקה שוטפת משולם לבזק כל עוד ההסכם בתוקף. 15. אמנם, סעיף 33 להסכם אינו מפריד במפורש בין שני הרכיבים, אולם ניתן ללמוד על מרכיבי התמורה ואופן חישובם מסעיפים אחרים של ההסכם. המסקנה העולה מכך היא כי מרכיב התמורה עבור שירותי ההתקנה מהווה 65% מכל תשלום רבעוני. אם חולקת בזק על דרך החישוב של הרכיבים השונים, עליה להתכבד ולפעול בהליך המתאים לבירור מחלוקת עובדתית זו, אשר אינה דרך בקשה למתן הוראות. 16. מאז חתימת ההסכם פעלה תבל בדיוק לפי ההבחנה דנן. בדו"חות הכספיים של תבל מופיעה ההשקעה של תבל ברשת הכבלים כהשקעה הכוללת גם את עלויות ההתקנה של בזק, זאת להבדיל מעלויות התחזוקה השוטפות. 17. לאור האמור לעיל, הענות לבקשתה של בזק תהיה בגדר העדפת נושים אסורה. 18. מחד גיסא, בזק טוענת כי ביטלה את ההסכם. אם כך הוא הדבר, אין היא יכולה עוד לבקש אכיפתו, אלא לכל היותר לעתור לשכר ראוי על שירותים שנתנה. תביעה כזו הינה תביעה עובדתית מורכבת אשר אינה מתאימה להידון בפני בית משפט זה. כמו כן, פעלה בזק בניגוד למנגנון לישוב סכסוכים המצוי בסעיף 47 להסכם. 19. אין כל צורך להעמיד לרשות בזק בטחונות לביצוע תשלומים עבור מתן שירותים בתקופת ההקפאה, משום שמעמד תשלומים אלו המגיעים לה הינו כדין הוצאות פירוק, ולכן פרעונם מצוי בקדימות לחובות אחרים ולמעשה מובטח. 20. הבעלות ברשת הכבלים המותקנת על-ידי בזק בתשתיות של בזק שייכת לתבל ולא לבזק, כפי שנקבע בתנאי הזכיון ואף עולה ממכתב שר התקשורת דאז, מר ג' יעקובי, מיום 1.6.89, והן ממכתב של בזק מיום 28.8.91. רשת הכבלים היא רשת עצמאית העומדת בפני עצמה, עם כל הציוד המחובר אליה, ללא קשר לרשתות הטלפוניות של בזק. הנאמן מציין כי לכל היותר היא מותקנת, בחלקה, בתוך צנרות ותעלות של בזק. הנאמן מוסיף וטוען כי תבל סיפקה את החומרים והציוד הדרוש להתקנה על חשבונה. לכן, שירותי בזק אינם כוללים מתן זכות שימוש בתשתית זו, השייכת לתבל מניה וביה. תשובת בזק לתגובת הנאמן 21. בזק מבהירה, כי בקשתה אינה מתייחסת לחובות עבר, במובנם של חובות שנצברו עד ליום מתן צו הקפאת ההליכים, אלא אך ורק לתשלומים השוטפים. 22. גם אם מעמדה של בזק הוא מונופוליסטי, הרי שדיני ההגבלים העסקיים אינם אוסרים אלא על סירוב בלתי סביר לספק שירות. מאידך גיסא, ההלכה הפסוקה קבעה כי סירוב סביר ומוצדק הוא לסרב לסחור עם מי שלא פרע תשלומים בעבר, או שמי שמצוי בקשיים כלכליים חמורים. סירוב הנאמן לתת לבזק תמורה חוזית מוסכמת, מקנה לבזק זכאות סבירה לסרב להמשיך ולספק לתבל שירותים. 23. לא ניתן לפצל את התשלומים השוטפים על-פי ההסכם לאספקת שירותי תכנון, התקנה ותחזוקה. זאת לאור העובדה כי מן ההסכם עולה, וכך אף סוכם בין הצדדים, כי התשלומים הרבעוניים הינם תשלומים בגין מלוא השירותים שמקבלת תבל מבזק. פרשנות זו חוזקה על-ידי התנהגות הצדדים במהלך ההסכם והבנתם אותו. 24. מאחר והנאמן "נכנס לנעליה" של תבל, הוא מחוייב לקיים את ההסכם לפי הוראותיו המפורשות ולכן בהתאם לפרשנותה ואומד דעתה של תבל. אין הנאמן יכול לפרש "פרשנות מקורית" משל עצמו, שכל מטרתה להמנע מתשלום תשלומים שוטפים ולהופכם ל"חובות עבר". 25. סעיף 5 להסכם מגדיר את מהות ההסכם כקבלת שירותי בזק, במטרה לאפשר לתבל להשתמש ברשת הכבלים. מהות הסעיף, וההסכם כולו הינה מתן זכות שימוש ברשת אשר תקים בזק עבור תבל. אין לתת להסכם ולאומד דעת הצדדים פרשנות אחרת מזו שהם עצמם ביקשו לתת. מתן פרשנות אחרת להסכם תעביר שלא כדין חלק ניכר מהתשלומים השוטפים לתחום חובות העבר, וזאת מתוך תובנה, כי בהסדר הנושים העתידי יאלצו הנושים לוותר על חלק גדול מחובות העבר העומדים לרשותם. 26. על הנאמן להחליט, האם הוא מקיים את ההסכם, ואזי עליו לשלם לבזק מלוא התמורה המגיעה לה לפיו, או מבטלו, על כל המשתמע מכך. יוצא מכך, כי בזק זכאית למלוא התשלום, ולחליפין הינה זכאית לבטל את ההסכם, זאת הן לאור ההפרה מצד הנאמן, והן לאור הודעת הביטול כדין אשר נתנה בזק לתבל בטרם ניתן צו הקפאת ההליכים. 27. משמעות עמדת הנאמן היא כי על בזק להמשיך ולקיים את כל חיוביה לפי ההסכם, בעוד הוא משלם כראות עיניו, תשלום המהווה שליש בלבד מן המגיע לפי ההסכם. פרשנותו ה"כלכלית" של הנאמן להסכם הינה מופרכת וחסרת כל בסיס. ההסכם קובע תשלום רבעוני שוטף אחד עבור כלל ההתחייבויות של בזק, ואין בהסכם כל הוראה לפיה ניתן ללמוד על חלוקה. דבר זה מגובה בהוראת סעיף 33 להסכם הקובע כי התמורה המשולמת היא סופית ומוחלטת, ולא תשתנה מכל סיבה שהיא, ומהווה את התמורה הכוללת והמוסכמת עבור מילוי כל התחייבויות בזק לתבל בהסכם, לרבות בהתקנת רשת הכבלים ובאחזקתה השוטפת. 28. החריג אשר מוכר בדיני הפירוק לדיני החוזים הינו יכולת מפרק לותר על נכס מכביד, כולל חוזה בלא רווח. אלא שאם כך בוחר המפרק לעשות, הרי שויתור זה פוטר אף את הצד השני מחבויותיו. לא מוכר מצב בו ניתן מחד גיסא להפר הסכם, ומאידך גיסא לאוכפו על הצד שכנגד. 29. מנגנון חילוקי הדעות בסעיף 47 אינו רלוונטי, שכן במקרה דנן אין חולק כי תבל הפרה את ההסכם ואינה מקיימת את חובותיה. לכל היותר, יש מחלוקת בין הצדדים לגבי היקף ההתחייבויות שעל הנאמן לקיים לפי ההסכם. כמו כן, איש מהצדדים לא פנה אל משנהו, בתקופה הרלוונטית, בבקשה להפעיל את המנגנון המוסכם לישוב חילוקי הדעות. עד כאן עובדות המקרה וטענות הצדדים, ולהלן החלטתי; 30. מהותה ועיקרה של הבקשה בפני היא בשאלת סיווגו של החלק השנוי במחלוקת, מן התשלום הרבעוני נשוא הסכם בזק-תבל. א. אם יסווג אותו חלק כתשלום בעבור שירות שוטף, הרי שעסקינן בהוצאות פירוק, אשר יש לשלמן במלואן טרם יחולק דיבידנד לשאר הנושים. ב. מאידך גיסא, אם יסווג כתשלום עבור שירות או עסקה שבעבר, הרי שאין עסקינן אלא בחוב של החברה שבהקפאת ההליכים, בגינו יש להגיש תביעת חוב כדין, והוא ישולם בצוותא-חדא עם שאר החובות, בכפוף לדיני הקדימה הרגילים בחלוקת דיבידנד לנושיה של חברה חדלת-פרעון. 31. עיקר טענתה של בזק, הוא כי אומד דעת הצדדים המקוריים לחוזה, כפי שבא לביטוי בחוזה עצמו, קבע תשלום גלובלי אחד, המסווג כתשלום על שירותים שוטפים. לטענת בזק, כל נסיון להפריד תשלום זה לרכיביו הוא מלאכותי, לא מעוגן בלשון ההסכם וכוונת הצדדים לו ואף נוגד אותם במפורש. כמו כן, טוענת בזק את הטענות הבאות: א. הנאמן, כמי שבא בנעלי תבל, מחוייב לאומד דעתה החוזי. לכן, אין להתיר לו להציג "פרשנות מקורית" משלו, אשר תרע את מצבה של בזק, בכך שתהפוך תשלום שוטף לחובות עבר, אשר יתכן ולא ישולמו במלואם במסגרת הסדר נושים עתידי. ב. רשת הכבלים נשוא ההסכם שייכת לבזק. התשלום, אשר הנאמן מנסה להופכו לתשלום בגין ההקמה, אינו אלא דמי שימוש שגובה בזק מתבל, וככאלו, ראויים הינם להחשב כתשלום שוטף, להבדיל מתשלום על עסקת עבר. ג. אם לא ישלם הנאמן את כל הכספים המגיעים לבזק, הרי תעמוד לה זכות לבטל את ההסכם ולהפסיק את מתן השירותים. זאת, גם ובעיקר לאור הודעת ביטול אשר שלחה בזק לתבל, ונכנסה לתוקפה באפריל, טרם החלה הקפאת ההליכים. המסגרת הנורמטיבית 32. טרם וראשית לכל, מן הראוי לעמוד על אבחנה חשובה ובסיסית, אשר חשיבותה רבה להבנת המחלוקת דנן ולהכרעתה. אבחנה זו עוסקת במשמעות המשפטית מרחיקת הלכת אשר כרוכה בהגעתם של חברה או חייב לכדי חדלות פרעון, קרי, למצב בו היקף חובותיהם עולה על היקף נכסיהם. מעבר זה, מן התחום הסולבנטי אל תחום דיני חדלות הפרעון חורגת מתחולתם ה"טכנית" של דינים חדשים, המצויים בפקודת החברות ובפקודת פשיטת הרגל, אלא כרוכה בהכרח בשינוי מקיף של עצם התפישה המשפטית הבסיסית, ככל שהדבר נוגע למעמד היחסים בין הגוף חדל הפרעון לישויות אחרות. א. כל עוד בגוף סולבנטי עסקינן, מושלת בכיפה תפיסת האוטונומיה של הרצון הפרטי, המתבטאת בעקרון חופש החוזים, ובעקרון הריסון העצמי ואי-ההתערבות בשיקוליהם הכלכליים וברצונם של המתקשרים. הנטל להוכיח עילת התערבות בחוזה מוטל על הטוען לו, ולא פעם אין הוא מן הקלים להרמה. זאת, בין היתר, מעצם תפיסת החוזה המסחרי כמנגנון לחלוקת סיכויים וסיכונים בין הצדדים, השואפים להגשים מטרה כלכלית-מסחרית משותפת. אם כשל אחד הצדדים מלהגן על עצמו בפני סיכון פלוני, והלה יתממש, לא ימהר בית המשפט לפגוע בזכויות המתקשר שכנגד כדי להטיב את מצבו של המתקשר אשר נפגע. על רקע זה, קבע חוק החוזים (חלק כללי) במפורש, כי טעות בכדאיות החוזה לא תחשב כעילת בטלות מחמת פגם ברצון. ב. מאידך גיסא, משעסקינן בגוף חדל-פרעון, אשר מטרתו העיקרית הינה האדרה, ככל האפשר, של אחוז החובות שהוא חב לנושיו, משתנה תפיסה זו, ודגשים חדשים תופסים את מקומה. בתחום זה, עומד לנגד עיניו של בית המשפט, ראשית לכל, הצורך להגן על כלל נושי החברה, אשר הינם צדדים שלישיים, אשר לא היו, בדרך-כלל, צדדים לחוזים אשר ערכה החברה בעודה סולבנטית, ולא הם היו בעלי היכולת לנווט את מהלכיה ולנתב את מדיניות לקיחת הסיכונים של החברה, אשר השפיעה בסופו של יום על מעמדם. יוצא, כי את מקום החופש רחב ההיקף של ההתקשרות וההתניה תופסת מערכת של כללים קוגנטיים, שמטרתם העיקרית הינה כפולה: (1) הגנה על נושי החברה מפני מהלכים שלא כדין, אשר נקטה החברה טרם התמוטטה, ועשויים לפגוע בהם או להרע את מעמדם שלא בצדק. (2) אכיפת עקרון השיוויון בין הנושים, וזאת בכפוף למערכת דיני הקדימה הקבועים בדיני חדלות הפרעון. 33. מן האמור נובע, כי אופן ההתבוננות בחוזה מסחרי עשוי להשתנות בצורה משמעותית כשמדובר בחברה חדלת פרעון, המצויה בפירוק או הקפאת הליכים. החוזה ייבחן לא רק כמכשיר המבטא את האוטונומיה של הצדדים, אלא גם, ובעיקר, בדרך השפעתו על נושי החברה. בשלב זה, מתמקדת פרשנות החוזה לא רק באומד דעתם הסובייקטיבי של הצדדים לחוזה ובתוצאות שניסו הללו להשיג במסגרת היחסים ביניהם. תחום חדלות הפירעון מכניס לתמונה נדבך חדש, והוא בדיקת המהות הכלכלית האמיתית והמהותית של העסקה בין הצדדים, וזאת כדי לבדוק את תוקפה במישור היחסים בין החברה לנושיה, וזאת להבדיל ממישור היחסים ה"פנימי" בין הצדדים לחוזה. אמנם, פרשנות החוזה לפי אומד-דעתם הסובייקטיבי של הצדדים עשויה לשמש לא פעם כלי-עזר לבדיקת המהות הכלכלית של העסקה, אולם מעמדה אינו בהכרח מכריע כשם שהיה יכול להיות אלמלא הפכה החברה לחדלת-פרעון. על בית המשפט להדרש ולחקור בשאלה, האם לא השתמשו הצדדים בכוחם החוזי באופן המרע את מצבם של צדדים שלישיים, שימוש אשר עם כניסת החברה לחדלות פרעון הופך לשימוש שלא כדין שאין לתת לו תוקף. מכאן נובע, בין היתר, כי מפרק או נאמן בהקפאת הליכים אינו "חליף" רגיל של האורגנים הקודמים של החברה, אשר אין הוא יכול לערער בשום מקרה על אומד-דעתם החוזי של האורגנים שאת מקומם ירש. מפרק או נאמן אינם רוכש גרידא, אשר רכש את השליטה בחברה בעסקה של קניה מרצון. מפרק ונאמן הינם בראש ובראשונה בעלי תפקיד מטעם בית המשפט, אשר אמונים על הגנת עניינים של כלל נושי החברה והאינטרס הציבורי גם יחד. ככאלו, זכותם וחובתם בנסיבות המתאימות "להרהר" אחר אומד-דעתם של האורגנים של החברה (קל וחומר אחר טענה המושמעת בדיעבד לעניין אומד דעתם), ככל שאמור הדבר בפרשנותם של חוזים שנחתמו. כלום יעלה על הדעת כי מפרק חברה, למשל, יהיה כבול לאומד-דעתו של מנהל החברה, אשר חתם על חוזה עם צד ג', כאשר אומד-דעתם של שני הצדדים לחוזה התכוון לגרום, או אף גרם בדיעבד, להעדפת נושים אסורה? 34. על רקע מצב עניינים זה, פסק בית המשפט העליון את אשר פסק בתקדים המנחה ע"א 455/89 קולומבו נ' בנק למסחר בע"מ ואח'. בפסק דין זה, אשר ניתן על רקע קריסתה של חברת מאמא יוקרו בע"מ, וקבע הלכה כללית, לפיה, הכינויים בהם בוחרים צדדים לכנות את העסקאות ביניהם אינם מכריעים, אלא המהות הכלכלית האמיתית של העסקה. באותו מקרה, דובר על נסיון להסוות עסקת משכון כעסקת קונסיגנציה. וכך קבע לעניין זה כב' השופט בך: "הסיבה שחלק משיטות המשפט מעדיפות את הגישה הריאליסטית - כלכלית בתחום המשכון, וקובעות שיש להתייחס לעיסקה על פי מהותה ולא על פי חזותה, נעוצה בראש ובראשונה ברצון להגן על נושים אחרים של החייב, ולהבטיח כי לא יווצר מצב בו יכרתו עיסקאות משכון נסתרות, שתפגענה בזכויותיהם של אותם נושים. גישה זו מקובלת גם בארצות הברית, שם לא יכירו בזכות הבעלות של נושה, כאשר כל מטרתה היא להוות בטוחה לתשלום חוב. חוק המשכון, בסעיף 2 (ב) שבו, מנסה להתמודד עם התופעה האמורה של הסוואת עיסקאות משכון. החוק אומר לנו, כי יש להתעלם מן החזות החיצונית של העסקה, ולבדוק האם מבחינה מהותית מדובר בעיסקה שכוונתה שיעבוד נכס כערובה לחיוב. אם מתבקשת המסקנה שאכן מדובר בעיסקה שכוונתה שיעבוד נכס כערובה לחיוב (וזהו המצב במשפט שלפנינו), אזי יחול על המקרה חוק המשכון על פי מיצוות המחוקק". אף כי הוטחה ביקורת בהלכת קולומבו, בעיקר מצד מלומדים, הרי שביקורת זו התמקדה בישום הספציפי של ההלכה הכללית, קרי, בחשש כי אותה פסיקה רוקנה את מושג הקונסיגנציה מתוכן אמיתי. מאידך גיסא, דומה כי אין עוררין על העקרון הכללי, שהינו יכולתו וחובתו של בית המשפט הדן בגופים חדלי-פרעון להתערב ביחסים החוזיים שבין הצדדים, ולבחון את העסקה לפי מהותה הכלכלית האמיתית. 35. לעניין תחולתה ומהותה של הלכת קולומבו, הזדמן לי להתייחס, בהחלטתי בפש"ר 1370/01, בש"א 13844/01, קידמה נ' דורית לוי-טילר, כדקלמן: "המסקנה העולה מהלכת קולומבו הינה כי חופש החוזים אינו כולל את החופש להטעות צדדים שלישיים על-ידי שימוש במונחי קונסיגנציה ומונחים דומים אחרים לשם הסוואת משכון. כאשר מתברר לבית המשפט, כי המטרה היחידה, או הדומיננטית, של תניית שימור בעלות הינה יצירת משכון כערובה לחיוב, אזי "מפשיט" בית המשפט את העסקה ממונחי ההסוואה שלה, ונותן לה את משמעותה האמיתית. זאת, כמעין היקש ויצירת הרמוניה חקיקתית מסעיף 13 לחוק החוזים, הדן בגורלו של חוזה למראית עין" 36. זאת גם ובעיקר בהליכי פירוק, כאשר הנחת היסוד המרחפת ברקע הינה, כי אין בנכסי החברה כדי לפרוע את מלוא חובם של כל נושיה. קרי, כי כל הטבה לפנים משורת הדין כלפי נושה אחד של החברה תבוא בהכרח על חשבון יתרת הנושים ותפגע בזכותם הקניינית למקסם את התמורה שיקבלו על חשבון חובם, תמורה אשר הינה לא פעם מצומצמת מעיקרה. דומה כי לעניין זה, דין אחד להסוואת עסקה פלונית כעסקה אלמונית ולהסוואת סוג תשלום פלוני כסוג תשלום אחר, אשר מעמדו בסולם דיני הקדימה שונה. כשם שהסוואת משכון שלא כדין, שנועדה ליצור לחובו של נושה פלוני מעמד קנייני מועדף שלא כדין תפסל, כך עשוי להפסל גם מצג המשנה באופן מלאכותי את סיווגו של תשלום פלוני, באופן המאפשר לו לקבל עדיפות שלא היתה לא, לו היה נבחן לפי מהותו הכלכלית האמיתית. זאת, היות ובשני המקרים יוצאים שאר נושי החברה נפגעים שלא כדין. לעניין זה, אין אף נפקא מינא אם התכוונו הצדדים ליצור מצג שווא בעת חתימת החוזה, כך שאין מדובר אלא בחוזה למראית עיין, או שמא נוצרה תוצאה זאת בדיעבד, בלא כוונת זדון מצידם של הצדדים לחוזה. בשני המקרים מוטל על הנאמן ועל בית המשפט לאמוד את משמעותה הכלכלית האמיתית של העסקה, ולבחון את תוקפה ומהותה ככזו על נושי החברה. הכרעה בנסיבות המקרה דנן 36. בזק ותבל התקשרו ביניהן בהסכם מורכב ובעל ערך כלכלי גדול, שמהותו תכנון, הקמה ותחזוק של רשת כבלים לצרכיה של תבל. סעיף ההגדרות של החוזה מכיר הן בשירותי התקנה והן בשירותי תחזוקה, מונחים אשר כל אחד מהם מוגדר בנפרד. זאת, כאשר הצירוף של שניהם גם יחד מוכתר בביטוי הכללי "שירותי בזק". כך נאמר בסעיף 5 להסכם שכותרתו "מהות העסקה": "בזק מתחייבת לספק לתבל, ותבל מתחייבת לקבל מאת בזק את שירותי בזק, הכל לפי הוראות הסכם זה, ובמטרה לאפשר לתבל להשתמש ברשת הכבלים כמפורט בסעיף 54 להלן בהסכם הזה". סעיף 54, אליו מפנה סעיף המהות, גורס כדלקמן: "לתבל תהיה זכות לכך שרשת הכבלים שתמצא בתשתיות, לרבות תשתיות בזק, תשמש באופן בלתי מותנה ובלתי מופרע להעברת כל אותות שהם לצורך שירותי טלוויזיה בכבלים, לרבות הפעלה, בקרה, הזמנה וגביה של שירותי שידור, שירותי קניות, שירותי שמירה ועזעקה ושירותים דומים בכיוון הלוך מהמוקד אל המינויים ובכוון חזור אל המוקד ולכל מטרה מוסכמת אחרת. האמור לעיל לא יתפרש כגורע מכך שביצוע שירותי בזק יהיה בכפיפות להוראות ההסכם". 37. מפאת חשיבות הניסוח החוזה להבנת היחסים בין הצדדים, יובאו להלן עיקריהם של סעיפים אחרים בחוזה, שיש להם חשיבות להכרעה בבקשה דנן. א. סעיף 6 לחוזה, העוסק בתכנון העסקה, קובע במפורש כי תכנון רשת הכבלים יתבצע בידי תבל או בידי צד ג' מטעמה. בזק, לעומת זאת, תהיה המבצעת של עבודות ההתקנה, בהתאם לתכנון, ואף תספק לתבל מידע ועזרים, כאמור בסעיף 9 לחוזה. ב. סעיף 22(ג) לחוזה מחייב את בזק לבצע את ההתקנה במתחמים השונים לפי רצונה והסדר שיקבע בידי תבל. סעיף 22(ו) מכריז על רשימת העבודות הכלולות בגדר "עבודות התקנה". ג. עבודות התחזוקה, לעומת זאת, מצויות ומפורטות בחלק נפרד, הוא פרק ו' להסכם. הסעיף המרכזי לעניין זה, סעיף 30, מטיל את האחריות לתחזוקה על בזק. ד. כמו כן, קובע סעיף 18 לחוזה כי תבל תרכוש על חשבונה חלק ניכר מן הציוד המשמש להקמת רשת. לבזק נתונה רשות להתנגד להצבת ציוד פלוני, רק אם זה לא יאפשר לה להתקין או לתחזק את הרשת בעלות סבירה. רכישת יתרת הציוד מוטלת, לפי סעיף 20 לחוזה, על בזק. ה. לצד הנחת העבודה, כי הביצוע יהיה בידי בזק בתוך תשתית של בזק, מתייחס סעיף 15 לחוזה למצב בו, בשל אי-עמידה בלוח הזמנים, תהיה תבל רשאית להתקין את הרשת בעצמה ועל חשבונה. בפועל, לפי גרסתה של בזק, הרי שרוב התשתית הוקמה בפועל על ידה, ומיעוטה באופן עצמאי על ידי תבל, כאמור בסעיף 15 דנן. ו. פרק ז' לחוזה, הדן בחיובים הכספיים, קובע כי התשלום הגלובלי עבור כל שירותיה של בזק, יקבע לפי מפתח סבוך ומפורט שקובעים הצדדים באותו פרק. מן הראוי לציין במיוחד, בפרק זה, את סעיף 33(ז) סיפא, אשר עוסק בבלאי טבעי של רשת הכבלים. לאחר שבזק תודיע על כך לתבל, ניתנות לתבל שתי ברירות: (1) לחדש את הציוד שהתבלה על חשבונה. (2) להמנע מחידוש, ואזי פטורה בזק מאחריות לשינוי לרעה הנובע מהבלאי. ז. פרק ח' לחוזה, העוסק באפשרות ביטולו עקב הפרה על-ידי תבל מאפשר לבזק, בתנאים מסויימים, לעשות שימוש כרצונה ברשת, או למוסרה לזכיין אחר. כמו כן, במקרה כי בזק לא תמצא זכיין למסור לו את השימוש, מתחייבת תבל להחזיר לבזק את ההוצאות שהוציאה על הקמת הרשת, וזאת בניכוי סך השווה ל-50% מסך כל התשלומים ששילמה תבל. במקרה זה, קבועות הוראות התחשבנות בין הצדדים. כמו כן, קובע סעיף 37(ד) סיפא כי אם שווי השימוש בידי בזק יעלה על סך הנזק המותר לקיזוז בגין חובות תבל, תחזיר בזק לתבל את היתרה דנן. 38. מהן, איפה, המושכלות העולות מהתאור דנן אודות מהות התשלומים נשוא החוזה? טרם תוכל שאלה זו להיות מוכרעת, מן הדין להדרש למחלוקת אחרת, והיא מעמדה של תבל ברשת הכבלים שהוקמה. לעניין זה, תאורטית, יכולות לבוא בחשבון מספר אפשרויות. בקצה אחד, מצויה האפשרות כי בזק מכינה את הרשת עבור תבל, מתוך הסכמה להעביר את הבעלות, בשלב זה או אחר, לתבל. בקצה השני נמצאת האפשרות כי בזק אינה מכינה אלא אמצעים לצרכיה שלה ועבור בעלותה שלה, אמצעים אשר בהם, באופן זמני, הואילה להקנות לתבל זכות שימוש, אשר דומה במהותה לשכירות זמנית. במקרה הראשון, ברור שיש אבחנה חדה בין תשלומי התקנה, לבין תשלומי אחזקה, שכן ישנו הבדל חד בין כובעה של בזק כ"מתקינה" לבין כובעה כ"מתחזקת" אשר אין בידה זכות קניין על הרשת. במקרה הקצה השני, אין כל חשיבות להוצאות התקנה, באשר אין מותקנת אלא רשת של בזק על חשבונה. במצב זה, כל התשלומים לא יהיו אלא דמי שימוש או דמי החזקה. בתווך, מצויות אפשרויות נוספות, מורכבות יותר וחד-משמעיות פחות. 39. מעיון בסעיפים הרלוונטיים בחוזה, עולה כי התמונה ה"פשוטה" שניסתה בזק להציג, כאילו אין עסקינן אלא בדמי שימוש, אינה מדוייקת, וזאת בלשון המעטה. מהחוזה עולה, כי לא רק שתבל משתתפת באופן פעיל בהתקנה על-ידי רכישת ציוד, הרי שהשליטה על ההתקנה, ובעיקר על תכנון ההתקנה, הינה קודם כל ובעיקר בידיה. אין מנוס מלהסיק כי הרשת נבנתה באופן מובהק, בעבור תבל ותוך התאמה לצרכיה המיוחדים. לכך מצטרף גם האמור בסעיף 15, המאפשר לתבל להתקין בתנאים מסויימים בעצמה ועל חשבונה חלק מהמערכת. אין ספק, כי הקניין בחלקים אלו המוקמים לפי סעיף 15 הינו נחלתה של תבל. זאת ועוד; סעיף 33(ז) סיפא, אשר מטיל את האחריות לתיקון הבלאי על תבל, מתיישב יותר עם העובדה כי הקניין ברשת מוקנה, לפחות בחלקו, לתבל. אמנם, לא פעם מחוייב אף שוכר גרידא לתקן על חשבונו בלאי במושכר, אלא שאופציה זו אינה מתיישבת עם הברירה השניה המוקנה לתבל באותו סעיף, להמנע מתיקון הבלאי תוך קבלת אחריות לתוצאותיו לעניין הרעת השירות הקשור באותו ציוד. הדעת נותנת, כי משכיר (או מקנה זכות שימוש) סביר, אשר מתכוון לקבל את הציוד לבעלותו עם תום השכירות, היה נמנע ממתן ברירה כזו לשוכר, אשר משמעותה אפשרות כי המושכר יתבלה וינזק, בלא שיהא לאל ידו של המשכיר לעשות דבר-מה בנידון. פרשנות זו מתייחסת לחוזה "חד סטרי", אשר זכות השימוש שבו נמהלת, בסופו של יום, עם התפרקות מוחלטת של המקנה-מקים מכוחות הבעלות. 40. הבעיה המרכזית מולה ניצבת פרשנות זו של החוזה, הינה האמור בפרק ח', הדן באפשרות של ביטול ההסכם, וכתוצאה ממנו החזרת כל הזכויות ברשת לבזק, אשר רשאית להכניס לשם משתמש אחר. אלא, שעיון מדוקדק בפרק זה מעלה, כי בעיה זו פחותה בעוצמתה מהנראה במבט ראשון. א. לעניין זה, מן הראוי לשים לב במיוחד לאמור בסעיף 37(ב), אשר קובע כי אם לאחר הביטול לא יעלה בידי בזק למצוא משתמש אחר, תהיה זכאית כי תבל תשפה אותה על הוצאות ההקמה, וזאת בניקוי של 50% מהתשלומים אשר שילמה תבל לבזק לפי ההסכם. ב. כמן כן, סעיף 37(ד) קובע במפורש כי במקרה שבזק, או אי-מי מטעמה, ישתמשו ברשת, תהיה תבל זכאית בשווי השימוש שיעשה, אשר יקוזז מיתרת חובה לפי ההסכם, או אף ישולם לה פוזיטיבית, אם ימצא כי הוא עולה על יתרת חובה. 41. ביטול חוזה עקב הפרה הינו במהותו, סעד של "חזרה לאחור", קרי, הצדדים חוזרים ל"מצב הבסיס" ששרר טרם כריתת החוזה, תוך חיוב הדדי בהשבה של כל אשר קיבל אחד הצדדים ממשנהו. לא פעם (כבנסיבות המקרה דנן), מצטרף לסעד הביטול אף סעד של פיצויי-נזק ("פיצויים שליליים"), המחייב את מפר החוזה לשפות את הנפגע על נזקי ההפרה, תוך החזרתו, ככל שניתן, למצב זהה למצב בו היה עומד אלמלא בא החוזה לעולם מלכתחילה. דומה כי בדרך זו, יש לפרש את האמור בפרק ח' להסכם, זאת כאשר סעד ההשבה עקב ביטול והפיצויים ה"שליליים" כרוכים בתוכו ומעורבים זה בזה. 42. מנסיבות המקרה ונוסח הפרק הרלוונטי, כמו גם מפרשנות חוזית השואפת לקוהרנטיות בין פרק זה לבין פרשנותם הסבירה של יתר חלקי החוזה, עולות המסקנות הבאות: א. מטרת החוזה, אם וכאשר הוא יוצא לפועל ככתבו וכלשונו, הינה הקמת רשת הכבלים בידי בזק עבור תבל ולפי דרישותיה המיוחדות, וסופה הקניית זכויות קניין (אשר אין צורך בשלב זה לעמוד על היקפן המדוייק) לתבל. ב. אלא, שהחוזה לוקח בחשבון גם אפשרות של הפרה מצד תבל, אשר תזכה את בזק בזכות ביטול החוזה. במקרה זה, לא תצא העברת הזכויות אל הפועל, וזכות הקניין המלאה ברשת תהיה בידי בזק. זאת, בין אם מכח אי-מעבר הזכות, ובין אם מכח הפקעת הזכויות שעברו מתבל עקב ההפרה. ג. מנוסחו של פרק ח' עולה במפורש, כי סעד הביטול לוקח בחשבון כי אין עסקינן בשלילת שימוש גרידא ממי שאין בידו כל זכות קניינית החורגת משכירות או זכותו של בר-רשות; זאת, בשל צמד הסעדים להם זכאית תבל במקרה זה: (1) תשלום שווי בעד זכות השימוש של בזק ברשת. (2) השבה של כספים ששילמה תבל, בקיזוז 50%, סכום אשר מהווה ככל הנראה הערכה של נזקי בזק עקב ההפרה. ד. שני אלו כאחד אינם מתיישבים עם מצב בו נעדרת תבל זכויות קנייניות כלשהן ברשת, מלבד שכירות או זכות שימוש. כאשר משכיר מסלק את השוכר מן המושכר עקב הפרה, הרי אין כל הגיון בכך כי יאלץ להשיב לשוכר ולו חלק מתשלומי השכירות עבור מועדים בהם השתמש השוכר בנכס, להבדיל מן המצב בו דמי שכירות משולמים מראש עבור תקופה שטרם חלפה. קל וחומר, שאין הבעלים הבלעדי של הנכס נאלץ לשפות את המפר חסר זכות הקניין עבור עצם הזכות לעשות שימוש בנכס בעצמו או להשכירו לאחר! זאת ועוד; סעיפים אלו בחוזה הינם כלליים וגורפים, ואינם מוגבלים בשום פנים ואופן אך ורק לאותו חלק מן הרשת שהוקמה על-ידי תבל באופן עצמאי. 43. אמנם, אין חולק כי אין בחוזה סעיף מפורש העוסק בהעברת הבעלות ברשת כמכלול מבזק לתבל, העברה אשר לאחריה לא תהיה תבל אלא קבלן. החוזה בנוי, כטענת בזק, באופן דומה לחוזה שכירות או מתן זכות שימוש. אלא, שמסעיפי החוזה ומהגיונו אשר נסקרו לעיל עולה במפורש תמונה שונה; עולה מן החוזה אומד-דעת המקנה גם מקנה זכויות קניין לתבל, זכויות אשר החוזה מתחשב בהן ומקנה להן ערך כספי גם במקרה של ביטולו עקב הפרתו על-ידי תבל עצמה. המסקנה העולה מהגיון החוזה הינה, אם כן, כי עסקינן ב"שכירות" אשר הופכת בהדרגה להקניית בעלות על הרשת, ולמצער בעלות חלקית. באופן זה, מזכיר החוזה, במידת מה, הסכם "שכר-מכר" או "ליסינג". עם מגמה זו מתיישב אף סעיף 33(ז), אליו הרבה הנאמן להפנות בטענותיו. סעיף זה קובע כי לאחר 12 שנים, יופחת התשלום עבור קטעי הרשת שהותקנו בידי בזק. אף כי משקלו של סעיף זה לכשעצמו אינו מכריע, הוא מתיישב עם הפרשנות שהובאה לעיל. זאת, כאשר אומד-דעתם של הצדדים מורה כי בפרק זמן זה תסולק למעשה עלות ההתקנה, וכל שיוותר הוא עלות האחזקה, המשולמת לבזק בכובעה כאחראית על תחזוק הרשת. בכך, דומה סעיף זה (אף כי אינו זהה בסכומים), לסעיף הדן בכבלים שפרשה בזק בתוך תשתית עצמאית אשר הקימה תבל. מכל האמור לעיל עולה גם כי סעיף 54 לחוזה אינו מכריע או משנה את התמונה, דומה כי לאור העולה מן החוזה, (וגם לאור הסיפא שלו עצמו, המכפיפה אותו במפורש לחיוביה החוזיים של בזק), הרי שאין מדובר אלא בעיקר בהבהרה, כי זכות השימוש של תבל קיימת לכל אורך התקופה, ותוקפה מוחלט (בכפוף לסייגי החוזה עצמו), בכל סוגי השימושים אשר נמנו בסעיף. לכן, נראה כי את סעיף 54 יש לפרש כהבהרה דקלרטיבית שבאה לתרום לבטחון החוזי שבין הצדדים. לפרשנות זו תורם גם מיקומו של הסעיף, סמוך לסוף החוזה, בנפרד מהפרקים בחוזה אשר עסקו בבניית מערכת החובות והזכויות בין הצדדים, ונידונו בהרחבה בהחלטתי זו. 44. ממושכלות אלו עולה, כי החוזה מכיל, למעשה, שני "חיובי מסגרת" מהותיים, אותם הוא כורך יחדיו לתשלום גלובלי אחד. חיובים אלו הינם חיובים הנוגעים להתקנת הרשת בידי בזק מחד-גיסא, וחיובים בגין תחזוק הרשת בידי בזק מאידך גיסא. הפרדה זו הולמת ומשתלבת אף עם האמור בסעיף ההגדרות בחוזה, אשר מכיל הגדרות שונות ונפרדות עבור כל אחד מחיובים אלו. חיובים אלו, מבחינה מהותית, אינם תלויים זה בזה. תאורטית, יתכן היה מצב בו היתה בזק מתקינה את הרשת, אולם האחזקה היתה מוטלת, בין אם מיד ובין אם החל מחלוף תקופה מסויימת, על חברה אחרת. הצדדים הם שבחרו לכרוך שני תשלומים אלו יחד, במסגרת "תשלום רבעוני גלובלי". 45. אין חולק, כי כל עוד היתה תבל חברה סולבנטית, יכולה היתה לערוך את תשלומיה החוזיים כרצונה; ברצותה מפרידה את התשלומים לפי מהותם השונה וברצותה כורכת אותם יחד כ"תשלום גלובלי". אלא, שלא כך הוא כאשר נקלעה החברה להקפאת הליכים, ואין חולק כי מצבת נכסיה קטנה ממצבת חובותיה. במצב זה, על בית המשפט להעמיק מעבר לרצון הצדדים כפי שהתבטא בחוזה, למצוא את מהותה הכלכלית של העסקה ביניהם, ולתת לכך את התוקף המשפטי המתחייב מאותה מהות, וזאת לפי הדינים הקוגנטיים של חדלות פרעון. לכן, אם נמצא כי חלק מהתשלום הגלובלי מהווה, באופן ריאלי, תשלום עבור "חובות עבר", הרי מן הדין ומן הצדק שלא לאשר לנאמן לשלמו בתור "הוצאות הקפאת הליכים" הבאות בקדימות לתשלום יתר חובות הנושים. נהפוך הוא; במקרה זה, על בזק להגיש הוכחת חוב כדין, ואין היא יכולה להשמע עוד בטענה כי משום שתשלום זה נכרך יחד עם תשלומים אחרים התואמים את מושג הוצאות ההקפאה, הרי יש בכך כדי להעלות אף את מעמדו של תשלום זה בהתאם, וזאת על חשבון יתרת הנושים. 46. בדיקת התשלום דנן, על רקע מהותו שנסקרה בהרחבה, אינה יכולה להביא אלא למסקנה כי מדובר בתשלום המגלם את הוצאות ההתקנה ומחירה, אשר מהותם תשלום עבור מעשה אשר עשתה בזק בעבר עבור תבל, וזאת להבדיל מהוצאות האחזקה, שהינן הוצאות שוטפות. מהותה האמיתית של העסקה שבפני היא יצירה של מערכת ספציפית עבור תבל, כאשר עולה בבירור מהגיון החוזה כי המערכת עוברת, בסופו של דבר, לבעלותה המלאה ולמצער לבעלותה החלקית של תבל. במצב זה, למרות שהתשלום החוזי גלובלי, אין מנוס מלאבחן את "הוצאות ההתקנה", כפי שהן נקראות אף בחוזה עצמו, ולקבוע כי עסקינן בתשלום חובות עבר. אין נפקא מינא, לעניין זה, אם התשלום עבור ההתקנה נפרס על פני תשלומים עתיים רבים, או שהינו תשלום גדול וחד-פעמי. מעבר לחלוקת הסיכונים החוזית, אשר מקבלת פנים שונות בשני המקרים דנן, הרי שמדובר עדיין בתשלום תמורה עבור מוצר. מצב זה הינו, במובהק, מצב של חוב עבר. זאת, בלא להכנס כלל ועיקר אל המחלוקת שבין הצדדים לעניין "פרשנותו הכלכלית" של הנאמן לחוזה. במקרה דנן, מדבר החוזה בעד עצמו. 47. מכל האמור לעיל, יוצא כי דין תביעתה העיקרית של בזק להדחות במובן זה, שאין היא זכאית לתשלום במעמד "הוצאות הקפאה" עבור עלויות ההתקנה, אלא אך ורק עבור עלויות האחזקה. לעניין עלויות האחזקה, תרופתה של בזק הינה הגשת תביעת חוב כדין, כמוה כיתר נושיה של תבל. אכן, צודקת בזק בטענתה, כי יש בכך 'חוסר צדק' או 'הרעת מעמד' באשר היא תכננה צעדיה בהתאם לצפי כי תזכה בתשלום השוטף פרי החוזה. אלא, ש"חוסר צדק" זה, אם להשתמש באותו מונח, הוא נחלתם הכללית של דיני הפירוק. כל חוב אשר לא נפרע הוא קניינו של הנושה, אשר "נלקח" ממנו בחלקו (ולעיתים אף במלואו) בשל מצב חדלות הפרעון. בכך, אין הבדל בין מעמד בזק למעמדם של נושים גדולים אחרים, החולקים עמה את הנשיה העצומה העומדת מול חברת תבל. כל מהות דיני הפירוק, פשיטת הרגל והקפאת ההליכים הינה נסיון לנווט את אותו "חוסר צדק" כללי, ולנסות למזער את נזקיו הכלליים והאישיים, תוך שמירה על עקרונות של שיוויון ומדיניות משפטית-חברתית המגולמת במערכת דיני הקדימה. 48. משהגענו לכאן, לא נותר אלא להתייחס במילים ספורות לטענתה החלופית של בזק, כי עומדת לה אף זכות לבטל את החוזה. דומה, כי אין מקום להכריע בטענה זו כאן, משום שלא אוזכרה אלא בשולי הדברים, ולא לובנה די הצורך בכתבי הטענות של הצדדים. אלא, שפטור בלא כלום אי אפשר; אין חולק, כי לנפגע מהפרה יסודית של חוזה מוקנית זכות הביטול על דרך של סעד עצמי, וזאת לפי הוראת חוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה). זכות זאת מתרחבת, לאחר שהנפגע התריע ונתן למפר ארכה לתיקון ההפרה, והלה לא עמד בה. במקרה דנן, לאחר שתבל לא תקנה דרכיה, שלחה בזק הודעת ביטול. אלא, שלמרות הודעה זו, המשיכה בזק לספק שירותים, ואף הגישה לבית המשפט בקשה זו, אשר כל מהותה הינה בקשה לאכיפת חוזה. יתכן כי בכך, וזאת בלא להכריע דבר בעניין, ויתרה בהתנהגותה על הודעת הביטול ששלחה. אמנם, אין מניעה עקרונית כי בהתמשך ההפרה (ואין חולק כי כניסה לחדלות-פרעון משמעה הפרה ברורה של מרבית החוזים עליהם חתומה החברה), תגיש בזק הודעת ביטול חדשה. אמנם, תעלה השאלה האם בתור מונופול, החב חובה מוגברת של תום-לב, יכולה בזק "לשוב ולהזכר" בהפרות החוזה אשר ארעו לפני תום הקפאת ההליכים, וזאת אך ורק (או בעיקר) לאור העובדה כי עמדתה המשפטית בבקשה הנוכחית נמצאה בלתי מוצדקת. אלא, שכפי שצויין קודם לכן, לא זה המקום להכריע באותן שאלות נכבדות. 49. מעבר לכל אותם נימוקים וקושיות משפטיות, עומד למעשה אף שיקול אחר, לבר-משפטי, אשר טוב תעשה בזק אם תתן דעתה אליו; משמעות ביטול החוזה בידי בזק והפסקת שירותיה תפגע אנושות בפעילותה של תבל. אי לכך, תהיה המשמעות קריסה של הסדר הנושים העתידי אותו מנסה הנאמן לגבש, ואשר דומה כי הוא מהווה אפשרות ריאלית יחידה כי נושי החברה, כולל בזק עצמה, יוכלו לקבל באמצעותה חלק נכבד מחובם. בנסיבות המקרה דנן, דומה כי מכניסת החברה לפירוק ומימוש נכסיה כחברה בלתי פעילה, לא יזכו הנושים (ובעיקר אלו הבלתי מובטחים), אלא לאחוז זעום מכלל חובם. טוב תעשה בזק, כאמור, אם תתן דעתה לעניין זה ותנסה לבוא בדברים עם הנאמן, וזאת לטובת שני הצדדים גם יחד. בנסיבות המקרה, לאור נזקיה הגדולים בלוא-הכי של בזק ולאור רצוני לעודד הדברות בין הצדדים, אינני עושה צו להוצאות. טלויזיה