פסק דין 1. התובעת, חברה העוסקת ביבוא ומכירת חלקי חילוף ומתן שירותי מוסך לכלים הנדסיים ומשאיות, סיפקה חלפים ציוד ושירותי מוסך לנתבעת 1, חברה קבלנית לעבודות עפר (להלן: "הנתבעת"). הנתבע 2 (להלן: "הנתבע"), מנהל ובעל השליטה בנתבעת, ערב לחובותיה כלפי התובעת עפ"י כתב ערבות מיום 8/6/92 (נספח א' לכתב התביעה, המסומן ת / 1). 2. הנתבעת נקלעה לקשיים כלכליים, שיקים שמסרה לתובעת עבור הציוד ושירותי המוסך חוללו, וחשבוניות שהוצאו לה לא נפרעו. 3. התביעה הוגשה על סך של 40,466.20 ₪ (קרן), אשר בצירוף הפרשי הצמדה וריבית נכון ליום הגשת התביעה מהווים סך של 40,477 ₪ בשל החובות הבאים: א. שישה שיקים שחוללו בשל היעדר כיסוי, בסך 28,273.42 ₪. ב. שיק מעותד בסך 3,622.27 ₪, שלגביו טענה התובעת הפרה צפויה. ג. תשע חשבוניות שתמורתן לא שולמה, סה"כ 8,570.93 ₪. 4. ביום 24.2.00 ניתן ע"י השופט ע. קמא בביהמ"ש המחוזי בירושלים צו המורה על הקפאת הליכים נגד הנתבעת (בש"א 1686/00) בניסיון להבריא את החברה ולהגיע להסדר נושים. הסדר הנושים הוגש לביהמ"ש המחוזי בירושלים ביום 24/7/00 ואושר על ידו, אולם ההסדר לא צלח, ובוטל ע"י בית המשפט המחוזי ביום 3/12/00. 5. עיקר טענותיו של הנתבע הינן כדלקמן: א. עפ"י חוק הערבות אין הערב, דהיינו הנתבע, חייב ביותר מחיובו של החייב, ועפ"י סעיף 5 לחוק הערבות במידה והוקטן חיוב הנערב, מופטר הערב באותה מידה, ומאחר שחיובה של הנתבעת כלפי התובעת בהסכם הנושים הינו כ- 25% מסכום תביעות החוב של הנושים בפריסה של 60 תשלומים, שהוא סכום הנמוך מסכום התביעה, אין הנתבע חב ביותר מסכום הסדר הנושים, אף שההסדר בוטל. ב. הנתבע מכחיש את החוב עפ"י החשבוניות. ג. השיק נשוא התביעה בסעיף 3(ב) לעיל, לא חולל עד למועד הגשת התביעה, ולפיכך לא קמה בגינו עילת תביעה, מה גם שהעתקו לא צורף, לא לכתב התביעה ולא לתצהיר מטעם התובעת. 6. היקף ערבותו של הערב. ב"כ הנתבע מסתמך על סעיף 4 לחוק הערבות התשכ"ז - 1967, לפיו אין הערב חב ביותר מחיובו של החייב, ומאחר שסכום חיובה של הנתבעת הועמד בהסדר הנושים על סכום נמוך בהרבה מהסכום הנתבע, אזי אין הנתבע חייב אלא את הסכום בהתאם להסדר הנושים. כמו כן מסתמך ב"כ הנתבע על סעיף 5 לחוק הערבות, וטוען כי מאחר והנתבעת הופטרה בהסדר ע"י נושיה מכ- 75% מחובותיה, לרבות ע"י התובעת, מופטר הערב, דהיינו הנתבע, באותה מידה, וערבותו תחול אך ורק על הסכום שהוסכם בין הנושים לנתבעת עפ"י הסדר הנושים. ב"כ הנתבע מפנה לע"א 691/69,השותפות בש - רבסקי (מאיר בש את אליעזר רבסקי ואח' נ' בנק לסחר חוץ בע"מ ו-30 אח', פד"י כ"ה (1) 465, בו נאמר בעמ' 474: "פשרה שנעשתה שמהלך פשיטת רגל אינה פוטרת את הערבים של פושט הרגל (ראה... פקודת פשיטת הרגל) אולם לא מצינו הוראה כזו לגבי הסעיף 117 או 202 לפקודת החברות. על כן יכול היה המשיב לחשוש שבמקרה שיסכים להסדר עם החברה לא יוכל לקבל את העודף מן הערבים." לטענת ב"כ הנתבע, לאור הלכה זו, אין בביטול הסדר הנושים כדי לפגוע בטענתו זו שכן משהופטר הערב כדי הסכום שויתר עליו הנושה מסכום חובו של החייב, אין לחייבו בו שנית אך משום שלאחר מעשה חזר בו הנושה וביטל את ההסדר שבינו ובין החייב. אינני מקבלת טענה זו. מלכתחילה לא הפטיר הסדר הנושים, אשר בוטל, את הנתבע. סעיף 9(ו) להסדר הנושים קבע: "אין בהוראות ההסדר כדי לגורע מזכויות הנושים כלפי מר דוגה על פי ערבויות אישיות עליהם חתם, לרבות זכויות הנושים ע"פ סכומי החוב המקוריים להם ערב מר דוגה." לפיכך גם אלמלא בוטל הסדר הנושים, היה הנתבע ערב לחוב כפי שהיה ללא כל הפטר . משבוטל הסדר הנושים, לא השתנה מצבו של הערב עפ"י כתב הערבות. טענה נוספת שמעלה ב"כ הנתבע היא כי משנעשה הסדר בין הנושה לחייב חלה ערבותו של הנושה רק על הסכום המופחת, והחזרת הסכום לגודלו המקורי משמעו שינוי בכתב הערבות, ועל כן יכול הנתבע לבטלו לפי סעיף 5 (ג) לחוק הערבות. גם דין טענה זו להידחות. הסכם הערבות (ת/1) קובע במפורש, בסעיף 5: "במידה ונגד הלקוח ו/או מיוזמת הלקוח יפתחו לגבי הלקוח הליכי פשיטת רגל ו/ או פירוק ואשר לא יוסרו תוך חודש מיום תחילת ההליכים, תחול ערבותי זו מייד עם תום חודש זה אף על כל הסכומים שיגיעו מן הלקוח אף אם מועד פרעונם טרם הגיע ואני מתחייב לפרעם לכם עם דרישתם הראשונה מבלי שלקיום הסדר ו / או פשרה בהליכי פשיטת הרגל ו /או הפירוק תהא כל השפעה על גובה ערבותי זו שכאמור תחול בכל מקרה על כל הסכומים שיגיעו לכם מן הלקוח, בין שמועד פרעונם הגיע ו / או טרם הגיע." בהתאם קבע גם הסדר הנושים, שבוטל, כי אין בו כדי לפגוע בהסכמי ערבות בין הנתבע לנושים (ובהם התובעת). הוראות חוק הערבות האמורות הינן דיספוזיטיביות, והנתבע ויתר על תחולתן בכתב הערבות. 7. החוב עפ"י החשבוניות. לטענת הנתבע מוכחש החוב עפ"י החשבוניות, והוא אינו יכול לדעת אם אכן סופקו הציוד והשירותים שבגינם הוצאו החשבונות. לטענת הנתבע לא עלה בידי התובעת להוכיח רכיב זה של תביעתה, כיוון שלא הוגשו אישורי הנתבעת לקבלת הציוד והשירותים. כן טוען ב"כ הנתבע כי אין לחשבוניות כל ערך ראייתי, והיה על התובעת לזמן לעדות את עובדי הנתבעת שחתמו על החשבוניות. עד התביעה, יעקב כהן, מנהל מחלקת אשראי וגבייה אצל התובעת פירט בתצהירו כל אחת מהחשבוניות נשוא התובענה, וכן הגיש עותק החשבונית, ובה פירוט לכל ציוד שסופק או שירות שניתן, מועדו ומחירו. הוא גם העיד כי החשבוניות מציינת את מספר ההזמנה שעל-פיה סופק הציוד או השירות נשוא החשבונית, וכי עותק של החשבונית נשלח בדואר ללקוח, דהיינו לנתבעת. הנתבע העיד בחקירתו הנגדית כי אינו זוכר אם סופקה סחורה אם לאו, שכן, לטענתו, עבר אירוע מוחי והיתה לו בעיית זיכרון. בסיכומיו נטען כי התובעת סיפקה לנתבעת סחורה באופן שוטף ובמשך תקופת זמן לא מבוטלת, והנתבע שניהל חברה בהיקף גדול, היא הנתבעת, אינו יכול לזכור את כל ההתחייבויות שנטלה על עצמה הנתבעת. אמנם הנטל הוא על התובעת להוכיח את החוב, ואולם, לא הרי מידת ההוכחה שנדרשת ממנה כאשר ישנה הכחשה בנוסח כאמור לעיל, כמידת ההוכחה הנדרשת ממנה אילו, למשל טען הנתבע כי השירות עפ"י חשבונית ספציפית לא סופק או כי הנתבעת כלל לא קיבלה שירותים או ציוד מהתובעת. בנסיבות העניין, עמדה התובעת בנטל המוטל עליה להוכיח את החוב. זאת ועוד, בהתחשב בכך שהנתבע הוא בעל השליטה בנתבעת ומנהלה, היתה לו גישה לכל המסמכים והעדים הנדרשים. יתרה מזו, הנתבע העיד כי בעבר אכן בוצעו עסקאות בין הנתבעת לתובעת, והוא אף אישר כי אנשים ששמותיהם רשומים בחשבונית כמי שעפ"י הזמנתם בוצעו האספקה והחיוב (אילן ומאיר), היו עובדים של הנתבעת, וכי יתכן כי אחרים בנתבעת, חוץ ממנו, קיבלו ציוד או שירותים עבור הנתבעת מהתובעת. בנוסף לאמור לעיל, קובע סעיף 3 לכתב הערבות: "ספרי החשבונות שלכם (היינו של התובעת) יהוו הוכחה נגדי על כל הסכומים המגיעים לכם כאמור ועל מועד פרעונם." לאור כל האמור לעיל, נשאה התובעת בנטל המוטל עליה להוכיח את החוב הנובע מהחשבוניות, והשיקים, למעט השיק נשוא סעיף 3(ב) לעיל. 8. השיק שלא חולל. לטענת הנתבע לא קמה עילת תביעה בגין השיק נשוא התביעה כאמור בסעיף 3(ב) לעיל (להלן: "השיק"), שכן השיק לא הוצג לפירעון. ואולם, התביעה לסכומו של השיק בעניינינו, אינה תביעה שטרית אלא תביעה לחוב בגין ציוד או שירותים שנתנה התובעת לנתבעת. טענתו השניה של הנתבע בעניין זה היא כי חוב זה לא הוכח שכן התובעת לא צירפה את העתקו של השיק, לא לכתב תביעתה ולא לתצהירו של עד התביעה. מנגד טוענת התובעת כי על חוב זה הצהיר עד התביעה בתצהירו, ומאחר ולא נחקר בעניין זה, לא נסתרה עדותו זו. לכך משיב ב"כ הנתבע כי משלא נשאה התובעת בנטל המוטל עליה להוכיח את התביעה בגין השיק, לא היה מוטל עליו לחקור את עד התביעה בעניין זה. מקבלת אני את טענתו של ב"כ הנתבע כי משהכחיש הנתבע בכתב הגנתו את החיוב, בין היתר, עפ"י השיק, היה על התובעת, הגיש את השיק (או העתקו) כראייה. משלא עשתה כן, לא עמדה בנטל ההוכחה המוטל עליה, ולא די, בנסיבות, בעדותו של עד התביעה בתצהירו על החוב ללא כל תמיכה ראייתית. בנסיבות אלה לא הייתה חובה על ב"כ הנתבע לחקור את עד התביעה בעניין זה. לפיכך אני דוחה את התביעה בגין השיק נשוא התביעה כאמור בסעיף 3(ב) לעיל. 9. סוף דבר. לאור האמור לעיל, אני מקבלת את התביעה עפ"י סעיפים 3(א) לעיל (שישה שיקים שחוללו בשל היעדר כיסוי, בסך 28,273.42 ₪), ו- 3(ג) לעיל (תשע חשבוניות שתמורתן לא שולמה, סה"כ 8,570.93 ₪). התביעה עפ"י סעיף 3(ב) לעיל (שיק מעותד בסך 3,622.27 ₪) - נדחית. הנתבעים 1 ו- 2, יחד ולחוד, ישלמו לתובעת 36,844.35 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום הגשת התביעה (17.4.00) ועד למועד התשלום בפועל. כמו כן ישלמו הנתבעים, יחד ולחוד, לתובעת הוצאות אגרה בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום תשלום האגרה ע"י התובעת ועד למועד התשלום ע"י הנתבעים, וכן שכ"ט עו"ד בסך 5,000 ₪ בתוספת מע"מ ובצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מהיום ועד למועד התשלום בפעול. ערבים (ערבות)ערבות