פסק דין התביעה והרקע העובדתי 1. לפניי תביעה כספית לתשלום שכר טרחה בגין שירותים חשבונאיים שסיפקה התובעת לנתבע. ואלו בקצרה העובדות הצריכות לעניין ואשר אינן שנויות במחלוקת: התובעת, בר-לב ושות', הינה חברה שמפעילה משרד רואי חשבון (להלן: "בר-לב"). היא מספקת שירותים חשבונאיים, לרבות שירות הקרוי "ביקורת חקירתית". הנתבע, המרכז הבינלאומי לשלום במזרח התיכון, הוא חברה בע"מ שהוקמה בשנת 1982 ועוסק בקידום רעיון השלום באזורנו (להלן: "המרכז"). בחודש אוקטובר 1998 אישר חבר הנאמנים של המרכז, בו מכהנים אישי ציבור מכובדים ומוכרים מהארץ ומהעולם, את מינויים של חברי הנהלה לתפקידים שונים במרכז. מר עופר ברונשטיין (להלן: "ברונשטיין"), שכיהן קודם לכן כמנכ"ל, מונה ליו"ר הנהלת המרכז; הגב' זהבה גלאון (להלן: "גלאון") מונתה למנכ"ל המרכז; ומר צבי כסה (להלן: "כסה") מונה ליו"ר ועדת כספים. 2. בראשית חודש דצמבר 1998 פנתה גלאון, שכהנה באותה תקופה כמנכ"ל המרכז, לבר-לב וביקשה לשכור את שירותיה. היא הזמינה ביצוע עבודות ביקורת חקירתית במרכז, לאור חשדות שהתעוררו אצלה ביחס לאי סדרים כספיים. בשלב הראשון היקף העבודה שהוזמנה היה של 10 שעות עבודה, בתעריף של 100 דולר לשעה בתוספת מע"מ. מאוחר יותר, הסתבר לגלאון ולבר-לב כי קיימים לכאורה ממצאים ראשוניים, המצדיקים עריכת ביקורת מעמיקה יותר. סוכם כי יושקעו שעות עבודה נוספות וכי התעריף לשעת עבודה יופחת לתעריף נמוך יותר, לפי המקובל אצל רשות החברות הממשלתיות. הביקורת החקירתית התבצעה וביום 06.01.1999 נמסרה לגלאון טיוטת דו"ח המסכמת את הממצאים. 3. רובם של ממצאי הדו"ח נגעו לפעילותו של יו"ר הנהלת המרכז, שהיה המנכ"ל הקודם, הוא מר ברונשטיין. הם חשפו לכאורה חריגות ואי סדרים כספיים כגון: תביעת סכומים עודפים באמצעות שימוש באסמכתאות כפולות, שימוש בחשבוניות פיקטיביות, דיווחים כוזבים בנוגע להוצאות אירוח, שימוש בנכסי המרכז לצרכים פרטיים ועוד (טיוטת הדו"ח צורפה כנספח ג לכתב התביעה). יצוין כי הטיוטה לא הושלמה לכדי דו"ח ביקורת סופי ומלא. 4. לאחר שגלאון קיבלה לידיה את טיוטת הדו"ח, היא יידעה את יו"ר ועדת הכספים במרכז מר צבי כסה, והדו"ח הוצג לו גם על ידי רואה החשבון מר יניב בוכניק מטעם בר-לב. לבקשתו של מר כסה הציג רו"ח בוכניק את ממצאי הדו"ח גם לרואה החשבון של המרכז, מר עמוס פרושן (להלן: "רו"ח פרושן"), בפגישה שנערכה במשרדו של פרושן ביום 08.01.1999. ביום 11.01.1999 התקיימה פגישה נוספת במשרדו של רו"ח פרושן, בהשתתפות מר כסה ומר ברונשטיין עצמו. במהלכה הציג רו"ח בוכניק את טיוטת הדו"ח וממצאיו למר ברונשטיין. רו"ח בוכניק הוזמן גם לפגישה שנערכה ביום 18.01.1999 במשרדו של עו"ד אבי עמירם, בא כחו של ברונשטיין. בפגישה נכחו מר ברונשטיין והגב' גלאון. הצדדים הוסיפו להיפגש ביניהם בניסיון להגיע להסדר בתוך כתלי המרכז. פגישה אחת התקיימה בעניין זה בבית של מר כסה ונכחו בה גם עו"ד עמירם, רו"ח פרושן ורו"ח בוכניק. בשלב מאוחר יותר ביקשה גלאון מרו"ח בוכניק לערוך עבורה מסמך המרכז את ממצאי הדו"ח. ביום 10.03.1999 הוא שלח אליה מסמך כזה. ביום 15.04.1999 שלח רו"ח בוכניק מסמך דומה גם למר כסה, לבקשת האחרון. 5. ביום 23.05.1999 ניסתה גלאון להציג את ממצאי הדו"ח בישיבת ההנהלה, אולם הדבר לא התבצע, עקב התנגדותם של מספר חברי הנהלה. לבסוף סוכם בישיבה כי תוקם ועדת בדיקה פנימית אשר תסייע בהשגת הסדר ותפתור את הפרשה בתוך כתלי המרכז. בשלב מאוחר יותר החליטה הועדה הפנימית שהיא איננה הפורום הראוי לבדיקת הטענות והמליצה להנהלה להעביר את הנושא בכללותו לבדיקה מקצועית של רואה חשבון חיצוני. המשטרה, שממצאי הדו"ח הועברו גם אליה, ביקשה שלא לערוך בדיקה כזו , בשל החשש שיהיה בכך משום שיבוש ראיות. נפתחה חקירה משטרתית, אולם לא הוגש כתב אישום עד לשלב זה. בסופו של דבר, לאחר משא ומתן הוחזרו חלק מן הכספים על ידי ברונשטיין. במסגרת עריכת התחשבנות בגין זכויותיו, קוזזו מהכספים, שהגיעו לו מן המרכז, סכומים אשר נמצא כי שולמו לו ביתר. גלאון הפסיקה לעבוד במרכז עם הבחרה לכנסת. 6. במקביל להתרחשויות אלה, פנתה בר-לב למרכז בדרישה לקבל את שכר הטרחה בגין עריכת הביקורת החקירתית הראשונית. היא ציינה כי הושקעו 222 שעות עבודה, אך מצאה לנכון לחייב את המרכז עבור 140 שעות עבודה בלבד בתעריף של 262 ש"ח לשעת עבודה. למרכז נשלחו 2 חשבונות לתשלום: חשבון מיום 22.02.1999 עבור 75 שעות עבודה על סך 22,990 ש"ח. חשבון מיום 8.06.1999 עבור 65 שעות עבודה נוספות על סך 19,925 ש"ח. הנהלת המרכז לא שילמה את החשבונות. ביום 22.12.1999 הגישה בר-לב את התובענה דנן לתשלום שכר טרחתה בגין הביקורת החקירתית שביצעה. סכום התביעה הועמד על סך 45,090 ש"ח והוא כולל ריבית והפרשי הצמדה נכון ליום הגשת התביעה. המרכז מצדו שלח הודעת צד ג' כנגד גלאון ותבע לחייבה בכל חיוב במידה ויוטל על המרכז. טענות הצדדים 7. טענות הצדדים בתמצית הן כדלקמן: בר-לב טוענת כי היא התקשרה כדין עם המרכז לביצוע הביקורת, באמצעות גלאון כמנכ"ל. בתוקף תפקידה כמנכ"ל, הייתה גלאון בעלת סמכויות ניהול רחבות ובכוחה היה לחייב את המרכז. אי לכך חייב המרכז בתשלום השכר של בר-לב. היא מדגישה כי טענות באשר לחוסר סמכותה של גלאון הועלו על ידי המרכז רק בשלב מאוחר, כאשר היה ברור כי לא ניתן לסיים את הפרשה בתוך כתלי המרכז. מלכתחילה נאמר כי הכסף ישולם, אך התבקשה דחייה בשל בעיות נזילות של המרכז. לחלופין, טוענת בר-לב כי המרכז חייב בתשלום שכרה מכוח דיני עשיית עושר ולא במשפט, היות ונהנה עקב עבודתה מהחזר כספים ששולמו לברונשטיין ביתר. 8. המרכז טוען כי הביקורת החקירתית הוזמנה על ידי גלאון שלא בסמכות. למעשה, הזמנת הביקורת הייתה כנגד מר ברונשטיין, יו"ר הנהלת המרכז. זאת פעולה חריגה אשר מצריכה את אישור הגורמים המוסמכים במרכז, לפי הוראות פקודת החברות (נוסח חדש), התשמ"ג- 1983 (להלן: "פקודת החברות"). המרכז מדגיש כי גלאון הייתה מסוכסכת עם ברונשטיין, על כן יזמה באופן אישי חקירה נגדו. אין להטיל את הוצאות הביקורת על המרכז, אלא עליה אישית. 9. גב' גלאון מצטרפת לטענותיה של בר-לב. היא מדגישה כי פעלה בסמכות ומתוך דאגה עניינית וכנה לטובתו של המרכז. היא מוסיפה כי על פי הנוהג במרכז, המנכ"ל נהנה מסמכויות נרחבות וכי עניינים שונים לא הובאו בפני ההנהלה, אלא טופלו על ידי המנכ"ל. גלאון מציינת כי היא לא שיתפה אחרים בהחלטה לערוך ביקורת חקירתית ופעלה לבדה, מחשש שאין במרכז גורמים חסרי פניות, ומחשש שידיעה על הבדיקה עלולה לשבש את ביצועה. עוד טוענת גלאון כי לא חלות על המקרה הוראות פקודת החברות. המושג "ביקורת חקירתית" שונה מהמונח "חקירה עסקית" המופיע בפקודת החברות. הפרוצדורה הקבועה בפקודת החברות לביצוע חקירה לא חלה במקרה דנן, שכן לא נעשתה כלל "חקירה" במובנה בפקודת החברות. דיון ומסקנות הזמנת הביקורת החקירתית 10. לית מאן דפליג כי גלאון הזמינה עבודה אשר מוגדרת על ידי בר-לב כ"ביקורת חקירתית". ביקורת כזו אכן התבצעה הלכה למעשה. כמו כן אין חולק על כך שהדבר נעשה, תחילה, ללא מעורבות גורמים אחרים במרכז. כך העידה גלאון עצמה (בעמ' 8 לפרוטוקול מיום 10.05.2001): "לא בדקתי לפני איך מזמינים ביקורת חקירתית. ...הבנתי שמסמכותי כמנכ"ל מחשש שאי הסדרים האלה עלולים לפגוע גם בי אני חייבת לבדוק את זה ואז הזמנתי את הביקורת החקירתית". ובהמשך היא מציינת (בעמ' 9 לפרוטוקול): "בשום שלב לא קיבלתי אישור מחברי הנהלת המרכז להזמין ביקורת...לא עידכנתי אף אחד מחברי ההנהלה לפני הזמנת הדו"ח". טיבה של ביקורת חקירתית והדין החל 11. התחום של "ביקורת חקירתית" הוא תחום חדש יחסית שפותח רק בשנים האחרונות. עוסק בו בעיקר משרדה של בר-לב. ביקורת זו מתמקדת באיתור אי סדרים בניהול כספי של גופים שונים. הרקע לעריכת הביקורת הוא בדרך כלל חשד כי מתבצעים מעשים שלא כדין של מנהלים, או עובדים. בפועל בודקים האם מסמכי הנהלת החשבונות של הגוף המבוקר, תואמים את הפעולות שבוצעו הלכה למעשה. מכל מקום, המושג "ביקורת חקירתית" אינו מופיע בדין הישראלי, כך שאין לו משמעות ונפקות משפטית מוגדרת. 12. מסמכי ההתאגדות של המרכז נערכו בהתאם להוראות פקודת החברות. בסעיף 104 למסמך ההתאגדות נקבע כך: These Articles shall be construed with reference to the provisions of the Companies Ordinance, 1929, and the terms used in these Articles shall be taken as having the same respective meaning as they have used in that Ordinance. במסמכים אלה הוסמכה ועדת ביקורת לבדוק את פעילותו הכלכלית של המרכז. סעיף 1504(d) קובע: The Control Committee shall examine the financial and other activities of the Center and its institutions and of those carrying on the Center activities and shall be entitled to receive reports and other explanations upon demand. בסעיף 1503 נקבע כי רואה חשבון יתמנה על פי הוראות פקודת החברות: The appointment, powers, rights, salaries and duties of the auditor or auditors shall be regulated by the law in force for the time being. 13. הבדיקה השוטפת של עסקי החברה נעשית בדרך כלל על ידי ועדת הביקורת ורואה החשבון של החברה. המרכז טוען כי כאשר מבקשת חברה לבצע ביקורת על ידי גורם חיצוני, עליה לעשות זאת בהתאם לסעיפים 223-230 לפקודת החברות. סעיפים אלה מקנים סמכויות לבעלי המניות להזמין חקירת עסקים, מעבר לבדיקה השוטפת שמבצעים מנגנוני הפיקוח והביקורת שמינתה החברה. לגישת המרכז, את הסמכות לבצע ביקורת חקירתית יש להסיק מסעיפים אלה. 14. דא עקא, אותה "חקירת עסקים", מכח פקודת החברות עליה מסתמך המרכז, הוא סעד שניתן לבעלי המניות של החברה ולא למנהליה, וזאת כדי לאפשר להם הגנה על האינטרסים שלהם כבעלי מניות מול החברה. כגון במצבים שאינם מרוצים מאופן ניהול עסקי החברה, או נתעורר בלבם חשד ביחס לפעולות הדירקטורים (ראה: א' פלמן, דיני חברות בישראל להלכה ולמעשה (הוצאת כרטא, ה' בר-מור עורכת, תשנ"ד, כרך שני) בעמ' 1093 ; י' כהן, דיני חברות (הוצאת איריסים, 1991) בעמ' 487). מאידך, כאשר מנהל בחברה בעצמו מבקש להזמין בדיקה חיצונית של עסקי החברה, הוא אינו כבול בהכרח להסדרים שבפקודת החברות שנועדו לתת הגנה לבעלי מניות. כך גם בנוגע להזמנת ביקורת החקירתית, שהיא נושא חדש ומטבע הדברים אין לו עדיין עיגון ספציפי בדין הקיים. גם בחוק החברות החדש, משנת 1999, לא מאוזכר מושג כמו "ביקורת חקירתית". בהקשר זה יצוין כי המרכז צירף לסיכומיו שני מאמרים שפרסם מנהלה של בר-לב, רו"ח יהודה ברלב, בנושא ביקורת חקירתית (י' ברלב, "עריכת ביקורת חקירתית - הגיבוי החוקי, רואה החשבון מ(4) 282 ; י' ברלב, "ביקורת חקירתית - המתודולוגיה והפרקטיקה" (חלק ג'), רואה החשבון מז(5) 469). במאמרים אלה עמד הכותב על כך כי מבקר חקירתי פועל למעשה ללא מעמד פורמלי, וכי מגוון רחב של חוקים קיימים, מלבד פקודת החברות, מאפשרים לדעתו לבצע ביקורת חקירתית. עם זאת, המאמרים אינם דנים בשאלה מיהו הגוף המוסמך בחברה, להורות על ביצועה של "ביקורת חקירתית". על כל פנים, ברי כי אין אינדיקציה לפיה חברה, או מנהל בחברה, המעונינים לערוך "ביקורת חקירתית", חייבים לפעול לפי פרוצדורה כלשהי המוגדרת בפקודת החברות. 15. למעשה, הזמנת ביקורת חקירתית היא הזמנת שירות כמו כל שירות אחר. נשאלת השאלה מה היקף סמכותו של המנכ"ל להזמין שירותים ולחייב את המרכז. טוען המרכז כי הזמנת השירות נתונה בסמכות "הגורמים המוסמכים". הזמנת ביקורת חקירתית על דעת המנכ"ל בלבד היא חריגה מסמכות, אשר אין בכוחה לחייב את המרכז. מנגד, עומדת גלאון על טענתה כי סמכויותיה הרחבות אפשרו לה להזמין בשם המרכז שירותים רחבים מספקי שירותים שונים, ובכלל זה גם ביקורת חקירתית. אבדוק איפא את מבנה המרכז ואת סמכותו של מנהל המרכז. סמכותו של מנכ"ל המרכז 16. בפקודת החברות, על פיה התאגד המרכז, אין התייחסות ספציפית לסמכותו של מנכ"ל. ממסמכי ההתאגדות של המרכז (ת/2) עולה כי השליטה במרכז וניהולו הם בידי חבר הנאמנים (Board of Trustees), אשר מתפקד כמעין אסיפה כללית של בעלי מניות. חבר הנאמנים ממנה הנהלה (International Executive Committee), אשר בידיה מופקדת משימת הניהול השוטף של המרכז. חברי ההנהלה נחשבים לדירקטורים במשמעות של פקודת החברות. חבר הנאמנים ממנה גם ועדת ביקורת אשר תבחן את ענייניו הכספיים של המרכז ותדווח לנאמנים. ההנהלה רשאית להוסיף ולמנות ועדות משנה ולהאציל אליהן מסמכויותיה. בין היתר מונתה גם ועדת משנה לענייני כספים, אשר בראשה עמד מר צבי כסה. 17. יצוין כי בחוק החברות החדש יש התייחסות מפורשת להקניית סמכויות ניהול וביצוע למנכ"ל. סעיף 121(א) לחוק החברות, התשנ"ט- 1999 קובע: "למנהל הכללי יהיו כל סמכויות הניהול והביצוע שלא הוקנו בחוק זה או בתקנון לאורגן אחר של החברה, והוא יהיה נתון לפיקוחו של הדירקטוריון". לעומת זאת, במסמכי ההתאגדות של המרכז, שנערכו בהתאם לפקודת החברות, לא מצאתי התייחסות ברורה וישירה למינוי מנכ"ל, או לסמכויות המוקנות לו. כל אשר נמצא הוא הוראה כללית בסעיף 1301 המתירה לחבר הנאמנים להסמיך אדם לעשות פעולות בשם המרכז. כותרת הסעיף היא: "THE SEAL, THE STAMP AND THE RIGHT OF SIGNATURE" לשונו של סעיף 1301[c] הבא במסגרת הוראה זו היא כדלקמן: The Board of Trustees shall be entitled to authorize any person or persons [ even if he or they is or are not members of the Board of Trustees ] to act and sign on behalf of the Center, and the acts and signatures of such person or persons on behalf of the center shall bind the center insofar as such person or persons acted and signed within his or their powers aforesaid. (ההדגשות שלי -י.ש.) הנה כי כן, ניתן היה למנות אדם ולהסמיכו לפעול ולחתום בשם המרכז. ככל הנראה אדם זה היה המנכ"ל. המרכז מצדו לא התייחס בסיכומיו ולא הצביע על אותם גורמים במרכז המוסמכים להזמין ביקורת חקירתית. הוא גם לא פירש מדוע סמכותם שוללת מסמכות המנכ"ל. 18. מחומר הראיות עולה כי בפועל מנכ"ל המרכז, קודם ברונשטיין ואחר כך גלאון, נהנה מסמכויות נרחבות. ראה עדותו של צבי כסה, יו"ר ועדת כספים, בעמ' 23 לפרוטוקול: "...המנכ"ל שהוא בעל הסמכויות המוציא והביא. למנכ"ל יש כמעט את כל הסמכויות תלוי איך הוא מפעיל אותם". ובעמ' 26: "המנכ"ל במרכז הוא הסמכות להכל. זהבה היתה מנכ"ל היא נבחרה כדין". אופי ההסדרים ביחס לפעילות השוטפת, כפי שעולה מעדותו בעמ' 28, היה: "...במסגרת הנוהלים שהיו במרכז המנכ"ל היה יכול לעשות פעולות ולהזמין דו"ח. המנכ"ל עשה ודיווח לאנשים מסביבו. היו דברים שהובאו לישיבת ההנהלה תלוי מה...דברים שוטפים בוודאי שעופר עשה בלי אישור המרכז. גם בנסיעות לחו"ל המנכ"ל היה - 90% מחליט לעצמו. אם היה צורך באירוח נוסף הוא הביא את זה לדיון או דיווח. חלק מהדברים הביא מראש וחלק בדיעבד". ובהמשך בעמ' 29: "אישור פעולות ספציפיות לא עבר לעתים תכופות לכן אמרתי שהמנכ"ל היה בעל סמכויות רחבות, וזה הביטוי שלי שדברים לא הובאו לעיתים קרובות להנהלה". בנוסף התייחס העד לסמכות המנכ"ל לאשר בעצמו הוצאות ולהזמין שירותים. כך בעמ' 27 לפרוטוקול: "מנכ"ל היה מוסמך לרכוש מחשב למרכז, לא היה צריך אישור הנהלה. מנכ"ל וודאי מוסמך לפנות לרו"ח פרושן לבצע עבודה". ובעמ' 29: "את מימון פרוייקט הלייזר אני לא יודע מי אישר...זה לא הגיע להנהלה, מקסימום לוועדת כספים אבל גם לוועדת כספים זה לא הגיע...זה משהו לא שיגרתי ולא הועבר להנהלה". ואפילו ב"כ המרכז עצמו, עו"ד ימיני, מאשר בעמ' 32 לפרוטוקול: "יש למנכ"ל סמכויות רחבות מאוד. על זה אין וויכוח". 19. ממכלול הראיות של כל הצדדים עולה כי לאור אופי הפעילות של המרכז, שהנהלתו והדירקטורים היו בעיקר אנשי ציבור, כל הפעילות השוטפת נעשתה על ידי המנכ"ל. אי לכך כל ההזמנות של טובין ושירותים עבור המרכז, נחתמו על ידי המנכ"ל. כך בימי המנכ"ל ברונשטיין וכך בתקופתה של גלאון. המסקנה המתבקשת היא כי המנכ"ל היה מוסמך לחייב את המרכז בגין הזמנת שירותים. לפיכך גם גלאון הייתה רשאית להזמין שירותים ולחייב את המרכז בגינם. יתרה מזאת, עולה כי במגוון פעולות רחב נהנתה גלאון מעצמאות מלאה, ללא צורך לפנות תחילה לדירקטוריון או לועד הנאמנים, ואיש לא השיג על סמכותה, ולא ניסה להטיל עליה הגבלות. האם סמכות המנכ"ל כללה הזמנת ביקורת חקירתית? 20. טענת המרכז כיום מתמצית בכך כי הזמנת ביקורת חקירתית, היא פעולה חריגה, המצריכה אישור מיוחד של בעלי תפקידים וגופי הנהלה נוספים, מלבד המנכ"ל. בהקשר זה יש לציין כי מכל העדויות עולה שהמרכז אף פעם לא התנהל בצורה מסודרת. שררה בו, בלשון המעטה, אי בהירות ניהולית. גופי ההנהלה והועדות, לרבות ועדת כספים, התכנסו לעיתים נדירות. אסתפק לעניין זה במספר דוגמאות מדברי העדים: בעדותו של מי ששימש היועץ המשפטי של המרכז, עוה"ד גלייזר, נאמר בעמ' 20 לפרוטוקול מיום 7.3.2001: "הניהול לא היה תקין לפחות מבחינה פורמלית". ובעמ' 22: "מבחינתי היו הרבה אי סדרים בנוגע לניהול בסגנון שתארתי קודם. הדגש שלי על אדמיניסטרציה של ניהול המרכז, לא רק בענינים המהותיים של מטרות המרכז אלא כיצד בוצעו הפעולות השוטפות". וראה גם דבריו של כסה בעמ' 24: "כולנו ידענו שעל נוהלים מסודרים המרכז לא יקבל פרס". ובעמ' 26: "אני מתאר לעצמי שבתנאים של הנהלה שעובדת בצורה מסודרת יש פרוצדורה להזמנת ביקורת אבל שיש חשדות ומתחים אני מתאר לעצמי שנוהגים אחרת...". ודברי רו"ח פרושן בעמ' 30 לפרוטוקול מיום 07.03.2001: "לנו הייתה תחושה שאילו הייתה בקרה טובה יותר בטיפול בחשבונות עצמם דברים כאלה שנחשפו בדו"ח הביקורת לא היו". 21. בחברה שפעולתה תקינה מקובלים נוהלי עבודה קבועים, אשר מגדירים בדיוק את היקף סמכויות המנכ"ל ובעלי התפקידים. נוכח העובדה כי סדר טוב לא שרר במרכז, איש גם לא טרח לקבוע בו נהלים וכללי עבודה מוגדרים. מאידך, הטילו על המנכ"ל לקיים פעילות שוטפת. אך סביר שהמנכ"לים פעלו לפי הבנתם. במצב בו אנשי המרכז, חבר הנאמנים וההנהלה המצומצמת לא דאגו להציב את הרף, אין להתפלא כי תוך כדי הפעילות השוטפת נקבע הרף מעצמו "בלהט העבודה" על ידי שני המנכ"לים שכיהנו, תחילה ברונשטיין ואחריו גלאון. בנסיבות אלה, אין בסיס לממצא כי גלאון כמנכ"ל, חרגה מסמכותה. היקף ההרשאה שניתן לגלאון וגדרי סמכותה ממילא לא נתחמו מעולם באופן ברור, לכן גם לא היה ממה לחרוג. מעניינת בהקשר זה עדותו של מר ברונשטיין עצמו, אשר סבר כי הזמנת בדיקה דומה היא בתחום סמכותו (עמ' 3 לפרוטוקול): "אם הייתי חושד שמנהלת החשבונות נוטלת כספים מכספי החברה הייתי בודק אם יש לדברים בסיס... אם המנכ"ל חושד באי סדרים כספיים חובה לבדוק את זה". 22. יצוין כי גם במהלך הדיון בפני ובמסגרת סיכומיו, לא הבהיר המרכז מיהו הגוף המוסמך להורות על ביקורת חקירתית, או על בדיקת רואה חשבון חיצוני. אף ברונשטיין בעדותו אינו מצליח להצביע באופן ברור על הגורם ממנו הייתה צריכה גלאון לקבל אישור (עמ' 33 לפרוטוקול): "גלאון צריכה היתה לקבל אישור מועדת הכספים מהיועץ המשפטי מיו"ר ההנהלה ואם יש צורך גם מההנהלה. ובהמשך: "יועץ משפטי לא נותן אישורים איתו מתייעצים. ועדת כספים ההנהלה ויו"ר נותנים אישורים." ברונשטיין עצמו ציין באופן כוללני דוגמאות של גופים. הוא לא ציין, אפילו לא לצורך הטיעון, למי מהם באופן ספציפי צריך היה לפנות לצורך קבלת האישור. לכן קשה לדרוש מגלאון, כי תדע למי לפנות. לאור כל אלה במצטבר, מסקנתי היא כי גלאון כמנכ"ל המרכז הייתה מוסמכת להזמין שירותים, לרבות ביצוע ביקורת חקירתית, וכי על המרכז לכבד את החשבון ולפרוע אותו. אישור בדיעבד 23. גם אם נצא מההנחה כי הזמנת הביקורת הצריכה אישורים נוספים, ניתן להסיק מחומר הראיות כי בפועל היא אושררה על ידי ועדת הכספים, ולו בדיעבד. לא היה בכך כל חריג לאור הנוהג במרכז לאשר פעולות והוצאות כספים בדיעבד. ראה למשל דבריה של הגב' אביבה לוי, מנהל החשבונות של המרכז (עמ' 13 לפרוטוקול): "אישור בדיעבד היה כאשר בוצעו פעילות או טסו לחו"ל ואחר כך הייתה ישיבת הנהלה ואישרו". ואכן, לאחר שנודע לאנשי המרכז על הזמנת הביקורת החקירתית, השתלשלות האירועים מלמדת על אישור בדיעבד של ההזמנה. ראשית, מספר ימים לאחר שנשלחה הטיוטה הראשונית לגלאון היא הוצגה בפני כסה על ידי נציג בר-לב. אחר כך היא הוצגה גם בפני רו"ח פרושן בפגישה שהתקיימה במשרדו ביום 08.01.1999, עם נציג בר-לב, רו"ח בוכניק. לאחר שקיבל כסה לידיו את טיוטת הדו"ח הראשונית, הוא עצמו ביקש לערוך בדיקות נוספות וריכוז של הממצאים. הוא לא התכחש לחובת התשלום והבטיח לבר-לב כי יעביר להם תשלומים מיד לאחר שיוזרמו כספים לקופת המרכז. ראה עדותו של רו"ח בוכניק מטעם בר-לב (עמ' 5 לפרוטוקול): "בשלב מסויים זהבה (גלאון -י.ש.) מסרה לי שהשקים עבור החשבון הראשון הוכנו בהנהח"ש הועברו לחתימת כסה בעל זכות החתימה השניה והאחרון התקשר אליי ואמר לי שבגלל שיש למרכז קשיי נזילות זמניים אדחה קבלת התשלום והוא מוכן לשלוח לי כתב התחייבות שהסכום ישולם שיהיה למרכז כסף". ובמיוחד עדות כסה עצמו בעמ' 27 לפרוטוקול: "נכון שבוכניק פנה אליי בטלפון ודיבר על חשבונות. אמרתי לו שעבור עבודה מגיע כסף וצריך להעביר את זה דרך המוסדות. נכון שאמרתי לו היו מוכנים שיקים. ובהמשך בעמ' 28: "זה נכון שאמרתי ליניב (בוכניק -י.ש.) שיש שני דברים, גם אם זה יאושר תהיה לנו בעית נזילות". בנוסף לכך, כסה העיד כי לאחר שהוצגו בפניו ממצאי הבדיקה, נעשה ניסיון לקיים בירור פנימי על מנת לפתור את המחלוקות בתוך המרכז וללא פרסום. כסה יזם מספר פגישות בהן השתתפו מלבדו, גם גלאון, ברונשטיין ועורכי דינם, והוזמנו גם רו"ח פרושן, ונציג בר-לב, רו"ח בוכניק. הצדדים ניסו להגיע לפשרה על בסיס הדו"ח, לפיה יוחזרו הכספים שלקח ברונשטיין ביתר. פגישה אחת אף נערכה בביתו של כסה. 24. בכל ההזדמנויות הללו לא הועלתה הסתייגות מביצוע הביקורת החקירתית על ידי בר-לב. כסה או רו"ח פרושן, אשר ניתן להניח כי טובת המרכז היא שעמדה לנגד עיניהם, לא טענו כי גלאון הזמינה את הדו"ח בחוסר סמכות. עד רבה, כסה הניח כי בהוצאות העבודה ישא המרכז, על אף שידע שההזמנה לא אושרה מראש על ידי ההנהלה (ראה עמ' 5 ו- 28 לפרוטוקול). זאת ועוד, אילו הייתה הסתייגות ממעורבות בר-לב, ודאי לא היו מזמינים ממנה שירותים נוספים. לא היו מזמינים את נציגיה לישיבות ולא היו מערבים אותה בניסיונות ההסדר הפנימי. נראה איפא כי הסיבה האמיתית לאי התשלום ולנסיונות המאוחרים להתנער ממנו הייתה פשוט מחסור באמצעים נזילים מצד המרכז. 25. יחד עם זאת, אין להימנע מלציין כי ראוי היה שגם בר-לב, מבצעת הביקורת החקירתית, תנהג ביתר זהירות. היה עליה להקפיד עוד בטרם ביצוע העבודה, לוודא כי הזמנת העבודה אושרה על ידי הגופים המתאימים. מי שאמון על ביצוע ביקורות מן הסוג הנדון, מתיימר לפתח את התחום ויודע כי זהו תחום חדש, שאינו מוסדר עדיין על ידי החוק, ראוי שיאיר את עיני הלקוח ויעמידו על המצב המשפטי, שהרי מנכ"ל שאינו משפטן או רואה חשבון, אינו בקיא בהכרח בדקויות מעין אלה. עשיית עושר ולא במשפט 26. מעבר לחיוב מכח דיני החוזים, ניתן לחייב את המרכז גם מכח דיני עשיית עושר ולא במשפט, החלים אף הם בנסיבות דנן (השווה: ד"נ 20/82 אדרס חמרי בניין בע"מ נ' הרלו אנד ג'ונס, פ"ד מב(1) 221). בעקבות עריכת הביקורת החקירתית הוחזרו כספים למרכז, על דרך קיזוז כספים שהגיעו לברונשטיין מן המרכז. המרכז הפיק מהבדיקה טובת הנאה וקופתו עשתה עושר. כך מאשר העד עופר ברונשטיין עצמו (בעמ 33 לפרוטוקול): "בסופו של דבר אני לא החזרתי כספים כי כספים קוזזו מהסכומים שהיו מגיעים לי. נכון שהופחתו סכומים בגין סכומים שקיבלתי ושלא הגיעו לי" (ההדגשה שלי -י.ש.). ראה גם עדותו של העד פרושן, רו"ח של המרכז (עמ' 30-31 לפרוטוקול): "אני יודע שבעקבות הממצאים נעשתה התחשבנות עם עופר וחויב חשבונו והוא נאלץ להחזיר והוא אכן החזיר... אני חושב שמובן מאליו שדו"ח הביקורת הועיל למרכז. זה הועיל למרכז ביחס למערכת הבקרה שמנהלת החשבונות הייתה מסוגלת להפעיל". בנוסף ראה בסעיף 27 לתצהירו של רו"ח בוכניק מטעם בר-לב: "...במהלך הישיבה לא דובר על כספים שיחזיר מר ברונשטיין לנתבעת, (למרכז - י.ש.) אלא על קיזוז חלק מהם מסכומי הפיצויים להם הוא זכאי לטענתו" (ההדגשה שלי - י.ש.). 27. הפועל היוצא הוא כי סירוב המרכז לשלם עבור השירות, למרות שבזכותו הוחזרו לו כספים, מהווה התעשרות שלא כדין על חשבונה של בר-לב. מאחר והמרכז זכה לטובת הנאה וקיבל החזרים מברונשטיין, על המרכז להשיב לבר-לב את שווי טובת ההנאה שהפיק מעריכת הביקורת החקירתית. הצדדים לא פירטו בפניי מהם הסכומים המדויקים שהחזיר ברונשטיין למרכז. רק כדי לסבר את האוזן, יצוין כי לפי טיוטת דו"ח הביקורת שהגישה בר-לב, על ברונשטיין להשיב לקופת המרכז למעלה מ- 300,000 ש"ח. סכום זה אף אם לא הושב במלואו, גבוה לאין ערוך מן הסכום הנתבע. הודעת צד ג' 28. נותר איפא לדון בהודעת צד ג'. מלאכה זו תהיה קצרה, שכן במסגרת הדיון בחבות המרכז, דנתי כבר בהרחבה במערכות היחסים השונות. סקרתי בהרחבה את סמכויות המנכ"ל ואת העדר נהלי העבודה הסדירים, שכתוצאה מכך פעילות המנכ"ל לא הייתה מוגבלת בסייגים ברורים. כן הגעתי למסקנה כי בפועל הזמנת העבודה אושרה על ידי הגורמים שנהגו להיות אלה, אשר מחייבים את המרכז. יתכן אמנם כי לאור המציאות של יחסים עכורים, ראוי היה לפעול בדרך המלך ולפנות לקבל אישור פורמלי מההנהלה או מועדת הכספים, שהרי הביקורת החקירתית אינה הזמנת שירות שגרתי. אולם אין לכך כל דרישה מוגדרת. למעשה, ממצאי הביקורת שעוסקים רובם ככולם בהוצאות שהוצאו לכאורה ללא אישור ולצרכים פרטיים, מובילים למסקנה כי לא הייתה עבודה מסודרת ובקרה מסודרת. יתכן כי לצורך גילוי הוצאות אלה, ניתן היה להסתפק בבדיקה פשוטה יחסית. ניתן היה אולי למצוא דרכי בדיקה חסכוניות יותר, כגון להטיל את הבדיקה על רואה החשבון הקבוע, מבלי להוציא את העבודה לגורם חיצוני. אך במובן מסוים זו חכמה שלאחר מעשה ולא ניתן היה לדעת מראש מה יהיו הממצאים. בסופו של דבר התגלו הממצאים שהתגלו, ובאופן כוללני התמונה היא כי לא שררו במרכז נהלי עבודה וסדרים נאותים. בהקשר זה יש גם מקום לשאלה מה אחריות הנהלת המרכז כולה וכל אלה שעמדו בראשו ונטלו חלק בהפעלתו השוטפת. אין גם להמנע מהבעת צער על כך שנושא כה נעלה שלשמו הוקם המרכז, והוא "השלום" באזורנו, נפרט לפרוטות והצמיח מחלוקות, מהסוג הנדון בתיק זה. נוכח אופן הפעילות של המרכז ונהלי העבודה "הנזילים" והבלתי מוגדרים על פיהם פעל, אינני מוצאת לחייב את המנכ"ל באופן אישי בגין הזמנת עבודת הביקורת. גלאון, כמנכ"ל, פעלה בשם המרכז ופעולתה מחייבת אותו. לכן בנסיבות אלה, וחרף ההסתייגות לעיל, התביעה כנגד צד ג' נדחית. לסיכום 29. המסקנה המתבקשת היא כי הביקורת החקירתית הוזמנה על ידי המנכ"לית שמונתה כדין ופעלה במסגרת סמכותה ועל פי הנהלים ששררו במרכז. טיוטת דו"ח הביקורת החקירתית אף התקבלה על ידי ועדת הכספים של המרכז. ועדת הכספים המשיכה והזמינה את בר-לב לפגישות נוספות, לדון בממצאי הביקורת ועירבה את אנשי בר-לב בניסיון להגיע להסדר עם ברונשטיין. בכך יש משום אישרור הזמנת העבודה. אין ספק כי מהסדר זה נהנה המרכז ובדיעבד שירת הדבר את טובתו. הן במובן של קבלת החזרים בגין העבר, והן בחידוד המודעות לסדרים ונהלים תקינים בהמשך, ועל כן הוא חייב מכח דיני עשיית עושר. מכל ההיבטים האלה, בין בנפרד ובין במצטבר, זכאית בר-לב לתשלום בגין השירות שסיפקה והעבודה שנעשתה. יצוין כי בר-לב גילתה לכל אורך הדרך נכונות להגיע להסדר פשרה ואף להפחית מדרישתה. המרכז מצדו עמד בעקביות על רצונו להתדיין ולא היה מוכן לאף חלופה מההסדרים שהוצעו. אשר להודעת צד ג', לאור ניתוח הראיות והדיון הכולל המסקנה היא כי בנסיבות הענין, אין מקום לחייב את המנכ"לית גלאון באופן אישי בגין החיוב שהוטל על המרכז. 30. אשר על כן נפסק כדלקמן: א. הנתבע, המרכז הבינלאומי לשלום במזרח התיכון בע"מ, ישלם לתובעת, בר-לב ושות' רואי חשבון, סך 45,090 ש"ח בצירוף הצמדה וריבית כחוק מיום 22.12.1999 ועד ליום התשלום בפועל. כמו כן ישא הנתבע באגרת המשפט כשהיא צמודה ונושאת ריבית כחוק מיום ההוצאה וכן גם בשכ"ט עו"ד בסך 8,000 ש"ח בצירוף מע"מ. ב. הודעת צד ג' נדחית. הנתבע ישא בהוצאות ושכ"ט עו"ד צד ג' בסך כולל של 8,000 ש"ח בצירוף מע"מ. מיסיםשכר טרחהרואה חשבון