החלטה מונחת בפני בקשת חברת קונטיננט בע"מ (להלן: המבקשת) למתן צו כינוס כנגד מר יוסף כהן (להלן: המשיב). לאחר שעיינתי בכתבי הטענות ושמעתי את הצדדים והחקירות בדיון שהתקיים בפני, ניתנת החלטתי זאת. טענות המבקש הטענות נפרשות בתצהיר מנהל המבקשת התומך בבקשה. 1. המשיב ערב לפירעונם של אחד עשר שיקים שנמשכו לטובת המבקשת. השיקים נמשכו ע"י חברת מסטר לין תובלה בין לאומית (להלן: מסטר). על גבם של כלל השיקים מופיעה חותמת בנוסח: "אני החתום מטה ערב בזאת ערבות אוואל לפירעון שיק זה במועד הנקוב בו". זמן פירעון השיקים הוא בין ה- 8/4/01 ל - 17/5/01. סכום השיקים עולה לסך 118,500 ₪. 2. השיקים חוללו כולם. חלקם מחמת חוסר כיסוי, וחלקם מחמת הגבלת החשבון. דרישה המופנית מהמבקשת למשיב לפירעון החוב לא נענתה, והמבקשת פתחה בהליכי הוצל"פ. 3. המשיב הבריח שניים מנכסיו, בית המגורים שלו ושל אשתו, ומכונית. לטובת המשיב ואשתו הייתה רשומה הערת אזהרה על בית מגוריהם, בעקבות חוזה רכישה מחודש 8/00. ביום 24/4/01 נמחקה ההערה לטובת המשיב, והיא כעת לטובת אשתו בלבד. צורף נסח טאבו המעיד על המחיקה והרישום. מעשה מחיקת ההערה שהייתה רשומה לטובת המשיב, הוא מעשה פשיטת הרגל הנטען. יצוין כי בקשה זו למתן צו כינוס הוגשה ביום 8/7/01, בטרם חלפו שלשת החדשים הקבועים ע"פ חוק. לאחר מחיקת ההערה, נרשמה משכנתא לטובת בנק למשכנתאות ביום 26/6/01. על הודעת המישכון חתומים החייב ואשתו, למרות שבעת הזאת כבר הייתה הערת האזהרה רשומה לטובת האישה בלבד. 4. המשיב העביר את הרכב שהיה רשום על שמו , על שם בנו, ביום 7/5/01. 5. המבקש הטיל עיקולים על הדירה ועל הרכב, וכן צו מניעה כנגד אשת המשיב ובנו שלא לעשות עסקאות בנכסים הנ"ל. טענות המשיב: המשיב איננו כופר בערבותו לשיקים או בחילולם, וכן בביצוע פעולות העברת הנכסים הנ"ל, אלא שבפיו שתי הטענות הבאות: א. המבקשת קיבלה סכומי כסף ניכרים על חשבון חובה וסכום החוב נמוך מהנדרש למתן צו כינוס. ב. נסיבות העברת הבעלות בדירה ובמכונית כשרות לחלוטין, ואין בהן שמץ של הברחת נכסים. ואלו טענותיו בפירוט: 1. המשיב הגיש התנגדות לביצוע שטר כנגד השיקים, בטענת פרעתי, וכן בטענות קיזוז שונות. ההתנגדות נדחתה ע"י בימ"ש השלום. 2. להתנגדות שהוגשה ונדחתה כאמור, לא צורפו מסמכים המעידים על תשלום כל שהוא, כיון שבאותה עת לא היה בידי המשיב מידע לגבי הסכומים ששולמו על ידי שותפיו בחברת מסטר. המבקש הגיש בקשה להקטנת קרן, אשר טרם נדונה. המבקשת, בחוסר תום לב ועל מנת להפעיל לחץ על המשיב, איננה מקטינה את סכום החוב בהוצל"פ על אף ששולמו לידיה סכומים שונים. 3. אם אכן תיענה הבקשה להקטנת קרן, יעמוד סכום החוב בתיק מתחת לסך הנדרש לצורך מתן צו כינוס. 4. לעניין מכירת הרכב נטען, כי אף כאן מטעה המבקשת את ביהמ"ש. על הרכב רבץ שעבוד לטובת בנק, ותמורת הרכב ששולמה בידי בנו של המשיב, הועברה לבנק בשלמותה, ולא לידי המשיב. צורפו מסמכים המעידים על השעבוד והסרתו. 5. אשר לדירה, נטען כי מאז ומעולם היו כל הזכויות בדירות בהן גרו המבקש ורעייתו שייכות לבת הזוג. אלא שעקב טעות נרשמה הערת אזהרה אף לטובת המבקש. טעות זאת נעשתה ע"י עוה"ד שטיפל ברישום הדירה . המשיב חזר על טענה זו בחקירתו, ונקב בשם "ד"ר רמי, העו"ד של מסטר" כמי שרשם את ההערה בטעות לטובת שניהם. 6. כאשר התגלתה הטעות, מחקו השניים את הערת האזהרה לטובת המשיב. צורפו מסמכים המעידים כי בדירה קודמת היו כל הזכויות רשומות על שם האישה. מסמכים נוספים המתיימרים להעיד על כך לגבי דירה נוספת אינם קריאים. 7. נטען כי מכירת הדירה הקודמת, שכאמור הייתה שייכת לאישה בלבד, בצירוף מימוש תכניות חיסכון שלה, וכן עזרת הוריה, הניבו את הסכום שמימן את רכישת הדירה הנוכחית. צורפו מסמכים המעידים על הלוואה שנטלה האישה והמוחזרת על ידיה באופן בלעדי. כמו כן נטען כי המשכנתא נלקחה ע"י האישה בלבד. אמנם הודעת המישכון נוקבת בשם שני בני הזוג, אלא שטופס ההתחייבות לרישום משכנתא נוקב בשמה של האישה בלבד. 8. לאור כל האמור, סכום החוב איננו עומד בדרישות החוק, ולא התבצעו כל הברחות נכסים. על כן אין לתת צו לכינוס נכסי המשיב. עד כאן טענות הצדדים, ולהלן החלטתי: 1. אין בידי לקבל את טענתו הראשונה של המשיב כי סכום חובו נופל מהנקוב בפקודת פשיטת הרגל. חובו של המשיב במסמכי ההוצל"פ עולה על הנדרש. התנגדות שהגיש נדחתה, ונקבע בפסה"ד בפירוש כי אף אם שולמו סכומים כל שהם, הרי שהתשלום קודם לזמן פירעון השיקים, ועל כן אין להפחיתם מסכום החוב. 2. אף שעיינתי היטב בכל המסמכים שצורפו , לא מצאתי כל ראיה או מסמך המעיד על תשלום לטובת המבקשת. ויודגש: אינני יושבת כערכאת ערעור על החלטות בימ"ש השלום או הוצל"פ, אלא שמתוך זהירות רבה הנדרשת במתן צו כינוס נכסים ירדתי לעומק הטענות שמא יש בהן ממש, ואין בהם. לביהמ"ש של פירוק סמכות להרהר אחר פס"ד, לא במובן של ביטולו, אלא בהתחשב בצורך מתן צו הכינוס או לצורך הימנעות ממתן הצו. (לעניין זה ראה: ש. לוין א. גרוניס "פשיטת רגל" ירושלים תשס"א, עמ' 98 ואילך). 3. דומני כי אדם סביר לא היה משלם כסף על חשבון חובו הפסוק, ללא נטילת קבלה. על אחת כמה וכמה חייב אשר כנגדו תלוי ועומד הליך הוצאה לפועל. טענות כנגד שטר יש לתמוך בראיות טובות יותר מאלו שהביא המשיב, אשר אין בהם כל ראיה לתשלום. יתירה מזאת; מיום שהוגשה הבקשה חלפה כמעט שנה, ולמרות זאת לא המציא המשיב כל ראיה כי שולם דבר מה על חשבון חובו. 4. כאן המקום להעיר כי ההתנגדות לצו הכינוס הוגשה לביהמ"ש אך לפני יומיים, בניגוד לסדרי הדין. אינני פוסלת בשל כך כתבי טענות, אלא שהמשיב מנוע כעת לטעון כי מיום הגשת הבקשה הוקטן החוב, שכן איננו טוען כך בהתנגדות שהיא עדכנית לגמרי. 5. לאור האמור, עומדת הבקשה לצו כינוס כנגד המשיב בתנאי הפקודה. מעשי פשיטת הרגל 6. המבקשת טוענת כי החייב הבריח את בית המגורים לטובת אשתו, על מנת למנוע עיקולים, וכן הבריח את רכבו לטובת בנו. המשיב טוען כי רישום הבית על שמו מלכתחילה נעשה עקב "טעות בתום לב של עורך הדין". המשיב חזר על טענה זו בחקירתו הנגדית. 7. אינני מקבלת טענה זו מכל וכל, ואינני נדרשת לשם כך לכל המסמכים המצביעים לכאורה על רכישת הדירה ממקורות כספיים של אשת המשיב. אף אם הדבר נכון, עצם רישום ההערה על שם המבקש ומחיקתה, וזאת בסמיכות מפליאה לחילול השיקים, בעת שהמשיב מודע היטב למצבו הפיננסי כערב לאותם שיקים, מעיד על העברת מרמה של נכסים. 8. חוזה רכישת הדירה נערך בחודש ספטמבר 2000, ובחודש זה נרשמה הערת האזהרה לטובת המשיבים. רק שבעה חדשים לאחר מכן "נזכרו" בני הזוג למחוק את ההערה לטובת הבעל, בסמיכות לחילול השיקים, כאמור. 9. יתר על כן, לו הייתה הטענה בדבר טעות בתום לב של עו"ד נכונה, האם לא היה מקום לצרף תצהיר של עורך הדין שטיפל ברכישה? חסרונו של תצהיר זה אף הוא מעיד כי לא טעות הייתה כאן. מאחר והרישומים בפנקס המקרקעין מהווים ראיה לנכונות האמור בהם, הרי שדומני כי נטל הוכחת ה"טעות" נופל על שכם המשיב. 10. על אף שכבר בחודש 4/2001 נמחקה ההערה לטובת המבקש, עדיין הוא מופיע כאחד החייבים בהודעת מישכון מיום 31/5/2001. כמו כן נרשם המשיב ברשם המשכונות כמי שמישכן את כל זכויותיו בדירה. האם אף שני מסמכים אלו בטעות יסודם? ואם למשיב אין כל זכויות בדירה, את מה מישכן? האם יצר מצג שווא כלפי הבנק הממשכן כאילו יש לו זכויות כל שהן בדירה? 11. אין מנוס ממסקנה כי למשיב יש יחס דו - ערכי כלפי הדירה: כאשר הוא פועל במטרה למנוע עיקולים , אזי אין לו כל זיקה לנכס. לעומת זאת, במקרים אחרים יש לו זכויות בנכס, הבאות מפעם לפעם לידי ביטוי במסמכים שונים, אשר כלפי חלקם אין הוא טוען מאומה. 12. ניתן היה להתרשם באופן דומה מחקירת המשיב : ש. מי קנה את הדירה? ת. היא (אשת המשיב, ו.א) קנתה את הדירה. ש. אתה לא קנית את הדירה? ת. היא קנתה את הדירה. אני ואשתי יחד. ש. אתה חתום על חוזה הרכישה של הדירה. ת. כן. אני ואשתי חתומים. (עמ' 2 לפרוטוקול) וכך אף מחקירת אשת המשיב, גב' אביבה כהן: ש. מי רכש את הדירה ת. אני. אני חתמתי על החוזה. שנינו חתמנו. ש. זה נכון שדיווחתם למס שבח על העברה של מחצית הדירה מהשם של בעלך לשם שלך? ת. בודאי. (עמ' 3 לפרוטוקול) ניכר היה מחקירת המשיב ואשתו כי לשונם הטעתה אותם לא פעם, וכי רישום הערת האזהרה על שם האישה, בעיתוי הנוכחי, עומד כנגדם. יותר מכך, אשת החייב עמדה בחקירתה על כך כי כל הדירות הקודמות מומנו מאמצעיה ובעזרת הוריה, והיו רשומות על שמה בלבד. אף צורפו מסמכים המעידים על-כך. הכיצד קרה שדווקא היא, המנוסה כל כך ברישומים בעבר לא שמה לב לכך עד לאותו טלפון בו איימו עליה בנטילת הדירה?! זאת וגם זאת; שני בני הזוג חתומים על החוזה. האם גם עובדה זו נעלמה מעיניה? 13. בנקודה זו ברצוני להדגיש, חזור והדגש, כי אין בדברים אלו משום קביעת ממצא לגבי שאלת הבעלות בדירת המגורים, באם תוגש בקשה לביטול הענקות. בית המשפט נדרש לסוגיה זו אך ורק לעניין שאלת מתן צו הכינוס, ולא נבחנה לגופה שאלת הבעלות המהותית בנכס. 14. הדברים האמורים לעיל לגבי עיתוי ההעברה ונסיבותיה, נכונים אף לגבי העברת הרכב על שם בנו של המשיב. הרכב היה משועבד לטובת בנק, על כך אין לחלוק, שכן רשיון הרכב מעיד על כך. אלא שאף אם שילם הבן מכספו הוא תמורת הסרת השעבוד, עדיין הבעלות איננה עוברת אוטומטית לידיו. לשם כך יש להעביר את הבעלות באופן אקטיבי לידי הבן. 15. השעבוד על הרכב רובץ מאז שנת 87. באופן מפתיע הועברה הבעלות תמורת 51,000 ₪ בחודש מאי 2001 לידיו של הבן שהיה אז בן 21.5. המשיב טוען כי עיתוי הסרת השעבוד נובע מאיום של הבנק כי אם לא יפרע את ההלוואה ינקוט כלפיו הבנק בהליכים. אלא שלא צורפו כל מסמכים המעידים על כך. יתירה מזו: בכך אפשר להסביר את הסרת השעבוד, אלא שהעברת הבעלות איננה מוסברת על ידי כך. 16. בחקירתו הודה המשיב כי לא ניתן לקבל דף חשבון המראה כי בנו, (אשר בעת "רכישת הרכב" היה בן עשרים ואחת שנים ומשוחרר "טרי" מצה"ל) , משך חמישים ואחת אלף שקלים לצורך הרכישה. לכאורה אין כל קושי בהמצאת ראיה זאת, והעדרה מתייצב כנגד גרסת המשיב. 17. לאור כל האמור, נוכחתי לדעת כי המשיב עשה מעשי פשיטת רגל, על פי סעיף 5(1) לפקודה. צירוף שני המעשים, עיתויים וחולשת טענות המשיב, מובילים למסקנה האמורה. 18. במהלך הדיון הוצע למשיב כי יינתן צו כינוס אשר ייכנס לתוקפו תשעים יום לאחר נתינתו אם לא ייפרע החוב או לכל הפחות יירד סכום החוב מתחת לנדרש בחוק לצורך מתן כינוס. המשיב סירב להצעה, ובנסיבות אלו אין מנוס ממתן הצו, כמבוקש. א. ניתן בזה צו לכינוס נכסי החייב. ב. הכנ"ר מתמנה להיות כונס נכסיו של החייב. ג. מוצא בזה צו עיכוב יציאה מן הארץ נגד החייב, החייב יפקיד דרכונו בידי הכנ"ר תוך 24 שעות. ד. על החייב להגיש תוך 7 ימים דו"ח לכנ"ר על מצב נכסיו, הכנסותיו, הוצאותיו וחובותיו על פי דין. כמו כן, יגיש החייב לכנ"ר דו"ח חודשי על הכנסותיו והוצאותיו במועדים שיקבעו ע"י הכנ"ר. ה. כל ההליכים המשפטיים, לרבות הליכי הוצאה לפועל כנגד החייב, יעוכבו. ו. החייב יתייצב במשרדי הכנ"ר, בכל עת שידרש לכך, לצורך חקירה. ז. הכנ"ר יכנס בהקדם אסיפת נושים בעניין החייב. מסמכיםצו כינוסצוויםכינוס נכסים