פסק דין א. רקע וכתבי טענות 1. תובענה זו הוגשה בעקבות פירוק שותפות של עסק להתקנת מערכות סטריאו ומיגון לרכב בשם "סאונד קלאב" (להלן: "העסק"). 2. בהתאם לנטען בכתב התביעה, עבד התובע, שהינו טכנאי התקנות, אצל הנתבע שהיה הבעלים של העסק, כעובד שכיר מחודש אוגוסט 1992 ועד לחודש אפריל 1994. 3. עוד נטען בכתב התביעה, כי בחודש מרץ 1994 החליטו הצדדים להפוך לשותפים בעסק והתובע רכש 50% מהזכויות בעסק בתמורה של 27,000 ₪. 4. במסגרת השותפות הנ"ל - כך נטען בכתב התביעה - היה התובע אמור לקבל מן העסק משכורת חודשית בסך 3,000 ₪ ו- 50% מרווחי העסק, בעוד שהנתבע אמור היה למשוך מחשבון העסק סך של 50,000 ₪. 5. לטענת התובע לא צלח העסק עקב זיופים ומעשים אחרים שבוצעו ע"י הנתבע ולמשטרה אף הוגשה תלונה בגין זיוף נטען. 6. ביום 30.4.95 נחתם, בין הצדדים, זכרון דברים המסדיר את פירוק השותפות (להלן: "ההסכם"). 7. בהתאם לנטען בכתב התביעה התחייב הנתבע להמשיך את ניהול העסק ולקח על עצמו את חובותיו וזכויותיו כדלהלן: 7.1 בבנק מרכנתיל - חשבון השותפות; 7.2 לסוכנים ולעסקים למיניהם; 7.3 תכולת העסק באשר היא; 7.4 רכב מדגם רנו אקספרס. 8. במקביל, ויתר הנתבע - כך נטען בכתבי התביעה - על כל טענה ו/או דרישה כלפי התובע. 9. התובע טוען, כי למרות האמור בהסכם, הוא שילם ומשלם סכומי כסף גדולים על חשבון חובות העסק - חובות אשר היו אמורים להיות משולמים ע"י הנתבע. 9.1 פירוט הסכומים מצויין בכתב התביעה, וביחד עם הוצאות משפטיות ואחרות- מסתכם ב- 55,360 ₪. 10. לטענת התובע, הוא פנה אל הנתבע, פעמים רבות, בדרישה לשלם את הסכום הנ"ל אך לא נענה. 11. לטענת הנתבע, בכתב הגנתו, העסק אינו פעיל ונסגר חודשים מספר לפני מועד הגשת כתב ההגנה. 12. בהתאם לנטען בכתב ההגנה, התחייב התובע לשלם, בתמורה לרכישת 50% מן הזכויות בעסק, סך של 60,000 ₪ - מתוכם שילם רק 12,000 ₪, ונותר חייב לנתבע סך של 48,000 ₪, בגינם התכוון הנתבע להגיש כתב תביעה שכנגד. 13. הנתבע מכחיש ביצועם של זיופים או מעשים נפסדים אחרים במסגרת העסק, וטוען כי הגשת התלונה למשטרה ע"י התובע היתה צעד נואש המלמד עד כמה היה התובע נואש משהתברר לו כי בידי הנתבע נצטברו ראיות ועדויות הקושרות אותו להפרה יסודית של ההסכם, בגינה הוא מתעתד להגיש תובענה נגדית. 14. לטענת הנתבע, הפר התובע את ההסכם, הפרה חד צדדית, גסה ויסודית בכך שהמשיך בגביית תשלומים מלקוחות שונים בגין חובות שחב לעסק,בניגוד להתחייבויותיו בהסכם ולתנאי ההסכם הקובעים במפורש שהוא מוותר על כל זכויותיו בעסק. 14.1 לטענת הנתבע, פגעה גביית הכספים השייכים לעסק ומניעת כניסתם לקופתו באופן ישיר, בתזרים המזומנים של העסק וזה היה הגורם העיקרי שהוביל להתדרדרות העסק עד לקריסתו הטוטלית. 14.2 לטעמו של הנתבע, הפרת התובע את ההסכם הביאה, למעשה, לביטולו ומקנה לנתבע את כל התרופות והסעדים העומדים לו על פי דין, לרבות התרופות המנויות בחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה) תשל"א - 1970 (להלן: "חוק החוזים תרופות"). 15. לטענת הנתבע, בכתב הגנתו, הסכומים המפורטים בכתב התביעה הם מופרכים, מוגזמים וחסרי כל בסיס, וכל טענותיו של התובע כאילו הוא פורע חובות אלו, אינן נכונות, בלשון המעטה. 16. לחילופין - טוען הנתבע - באם שילם התובע את הסכומים המפורטים בכתב התביעה, אין לו אלא להלין על עצמו, שכן בעקבות הפרת ההסכם, חלות על התובע, באופן ישיר ובלעדי, הן החבות והן האחריות לתשלומים ופרעונם של החובות. ב. האם בוטל ההסכם (זכרון הדברים המסדיר את פירוק השותפות)? 1. לטענת הנתבע בכתב הגנתו ובתצהירו, הופר ההסכם ע"י התובע, הפרה חד צדדית, גסה ויסודית, וזאת בסמוך לאחר החתימה על ההסכם ופירוק השותפות, כאשר התובע, בניגוד להתחייבויותיו בהסכם, המשיך לגבות חובות מלקוחות שונים בגין תקופת השותפות. 1.1 על כן, לטעמו, הביא הדבר, למעשה, לביטולו של ההסכם, ומקנה לו את כל התרופות והסעדים העומדים לו על פי דין, לרבות אלו שבמסגרת חוק החוזים תרופות. 2. בסעיף 7 לסיכומי ההגנה נטען, כי ההסכם בוטל כדין ע"י הנתבע בגין הפרתו ע"י התובע: 2.1 ב"כ הנתבע מפנה לספרה של הפרופ' ג' שלו, לפיו, ביטול ההסכם אינו חייב להיות בכתב אלא יכול להיות בעל פה; 2.2 עוד נטען בסיכומים, כי בהתנהגות הנתבע בכך שלא הסכים לפרוע את יתרת החוב, יש לטעמו של ב"כ הנתבע, הודעה על ביטול וכן נלמד הדבר מעצם קיום ההליך המשפטי וההגיון המשפטי. 3. לא יכולתי לקבל טיעוני הנתבע, בשתי הגירסאות. 4. חוזה, אף שהופר, איננו מתבטל "אוטומטית" אלא בדרך של הודעת הנפגע למפר. 4.1 דרכי הביטול מפורטות בהוראות סעיף 8 לחוק החוזים תרופות. 5. על כן, אף אם סבר הנתבע שהתובע הפר "הפרה חד צדדית גסה ויסודית" את ההסכם, היה עליו להודיע לתובע על ביטולו של ההסכם מצידו. 5.1 בעמ' 24 לפרוט', ש': 21-23 נשאל הנתבע והשיב כדלהלן: "ש. לאחר שאתה רואה עכשיו שיגאל גובה כספים, מדוע לא שלחת לו מכתב הודעה שאתה מבטל את ההסכם ביניכם? ת. בתקופה הזו, הייתי שקוע אך ורק בלהרים את העסק, להציל מהבלאגן שיגאל גרם לעסק". 6. מסעיף 7ב' רישא לסיכומי ההגנה משתמע, כאילו הודיע הנתבע לתובע על הביטול, בעל פה, אולם לא עלתה כל טענה כזו בתצהיר הנתבע או בחקירתו בבית המשפט. 7. יצויין, כי מחקירתו הנגדית של הנתבע עולה, כי באותה תקופה היה לו ייעוץ משפטי (עמ' 24 לפרוט', ש': 24-25) ואין ספק, כי אם אכן היה סבור שהתובע הפר בצורה גסה ויסודית את ההסכם (עפ"י עדותו - נודע לו הדבר זמן קצר לאחר החתימה על ההסכם - סעיפים 6, 7 ו- 8 לתצהיר נ/1) ויש לבטל את ההסכם, היה מודיע על כך לתובע כבר אז, או בסמוך לאחר מכן, בכתב או בעל פה. 8. מחקירתו הנגדית של הנתבע גם עולה, כי כשגילה הנתבע שהתובע, לטענתו, גובה כספים, פנה אליו ושוחח איתו לגבי העבודה של בן שטרית, והתובע טען שגבה כספים בעבור עבודה פרטית. 8.1 גם לאחר שיחה זו לא הודיע הנתבע לתובע על ביטול ההסכם. 9. כמפורט להלן, לא שוכנעתי, כי התובע הפר את ההסכם, ואם הפר - שהיתה זו הפרה יסודית המזכה את הנתבע לבטל את ההסכם, אולם מהתנהגותו של הנתבע שהמשיך ושילם, לטענתו, חובות של העסק בסך של 150,000 ₪ - מבלי לפנות אל התובע, ניתן ללמוד כי גם הוא לא סבר שהתובע אכן הפר את ההסכם או שהמדובר בהפרה כה גסה ויסודית. 10. לא סברתי, כי מסירובו של הנתבע לפרוע את יתרת החוב, ניתן ללמוד על ביטול ההסכם על ידו, שאם תאמר כן, יהא צורך לראות בכל מפר הסכם מי שמודיע, בכך, על ביטולו. 11. לגבי הטענה שבעצם קיום ההליך המשפטי יש משום הודעה על ביטול (סעיף 7 ב' לסיכומי ההגנה) יש רק להזכיר, כי ההליך המשפטי הנוכחי ניזום בידי התובע ועילתו היא דווקא קיום ההסכם והוראותיו, כך שגם מכיוון זה אין לראות בנתבע כמי שביטל את ההסכם. 12. אכן, צודק ב"כ הנתבע בכך שקיימת גמישות בפירוש הודעת הביטול, בהעדר צורה פורמלית של ההודעה ואף תוכנה יכול להיות במשתמע. בתי המשפט הכירו גם בביטול ע"י התנהגות (אולם גם זו אמורה להגיע לידיעת המפר), הגם שלא כל המומחים שלמים עם הכרה זו, אולם מן החומר בתיק לא ניתן להסיק, כי הנתבע הודיע או לפחות גילה דעתו שהוא מבטל את ההסכם. ג. האם היתה הפרה של ההסכם ומה טיבה? 1. בתצהירו טוען הנתבע, כי התובע גבה, בניגוד להתחייבותו בהסכם, חובות ממר בני בן שטרית (סעיף 6 לתצהיר), ממר פטריק בנישו (סע' 7 לתצהיר), וכן נדהם לגלות כי "סך של 12,250 ₪ שגבה התובע, מגובה בחשבוניות, מעולם לא הופקד לחשבון הבנק" (סעיף 8 לתצהיר). 1.1 ביחס לחשבוניות המעידות על האמור בסעיף 8 לתצהיר הודיע הנתבע בתצהירו, כי הן מצויות אצל מנהל החשבונות שטיפל בעניינו של העסק ולצורך קבלתן הוא יזדקק לאשורו של התובע. 1.2 למותר לציין, כי הדבר לא הוזכר כלל במהלך המשפט וממילא החשבוניות לא הוצגו. 2. מר בנישו, משום מה, לא צירף תצהיר וכמובן לא הובא לעדות וכן לא צורפה כל אסמכתא לנטען ע"י הנתבע. 3. נותר, איפוא, הסכום שלטענת הנתבע גבה התובע ממר בן שטרית ומתצהירו של בן שטרית עולה שהמדובר בסך של 2,100 ₪. 4. התובע מכחיש מכל וכל שגבה כספים ממר בן-שטרית (או ממר בנישו) (עמ' 15 לפרוט', ש' 18 - 28). לגבי הסך של 12,250 ₪ שכביכול גבה ולא הפקיד - הוא לא נשאל כלל. 5. עדותו של מר שטרית היתה, בלשון המעטה "בעייתית", אולם גם אם אקבל את גירסתו (המאוחרת) של הנתבע בנדון, מסתבר שלגבי עבודה זו היו חילוקי דעות בין התובע לנתבע, בשיחה שקויימה ביניהם, התובע טען שהמדובר היה בעבודה פרטית שביצע בתוך החנות. 6. גירסה מאוחרת זו של הנתבע לגבי העסקה עם בן שטרית איננה מוצאת ביטוי בכתב ההגנה, ואף לא בתצהיר, והיא מועלית לראשונה במסגרת חקירתו הנגדית לאחר ששמע כבר את חקירת התובע. 6.1 ככזו משקלה, אם בכלל, מופחת. 7. אולם, גם אם טוען התובע לגביית סך של 2,100 ₪, בגין עבודה פרטית, ואפילו בתוך תחומי העסק, האם המדובר בהפרה כה יסודית שהיתה מצדיקה ביטולו של ההסכם גם אילו היה הנתבע מודיע על ביטול? 7.1 סבורני, כי יש לענות על שאלה זו בשלילה. 8. הרושם המתקבל הוא, כי הנתבע הניח לתובע להתמודד, בכוחות עצמו, עם תשלומי חובות העסק שנדרשו ממנו, למרות האמור בהסכם, ונדרש לטענות בדבר הפרה של ההסכם מצד התובע רק משהוגשה כנגדו התובענה. 9. המסקנה מכל האמור לעיל היא, כי ההסכם בין הצדדים לא בוטל מעולם. 10. מסקנה נוספת היא, כי ההסכם מגבש ומבטא את כל הסכמות הצדדים; ואין להדרש לטענות המתייחסות לתקופה שקדמה לחתימתו, אלא אם כן, הן מוסכמות ע"י שני הצדדים. ד. משמעות ההסכם (זכרון הדברים לענין פירוק השותפות) 1. מלשון ההסכם עולה, כי הנתבע התחייב ליטול על עצמו את העסק, על כל חובותיו וזכויותיו. 1.1 חשבון הבנק; 1.2 סוכנים וספקים למיניהם; 1.3 תכולת העסק; 1.4 הרכב. 2. עוד עולה מלשון ההסכם, כי לנתבע אין כל טענה או דרישה עתידית כלפי התובע - לא כספית ולא חמרית. 3. הנתבע, מאידך, מתחייב שלא לגבות ואף לא לנהל מו"מ לגבי כל חוב "הנמצא אצל לקוחות". 4. משמעות ההסכם היא, כי הנתבע מקבל לרשותו את העסק על תכולתו וזכויותיו, ללא כל תשלום, אולם במקביל נוטל על עצמו גם את כל חובותיו. 4.1 התובע, מצידו, מתחייב שלא לגבות ואף לא לנהל מו"מ ביחס לחובות קיימים מתקופת השותפות. 5. לאור הוראות אלו, יש לבחון את טענות הצדדים ואת הסכומים הנתבעים בכתב התביעה. ה. הסכומים הנתבעים 1. טענתו החלופית של הנתבע, בסיכומיו, באם לא תתקבל טענתו כי ההסכם בין הצדדים בוטל, היא שיש לדחות את תובענת התובע מן הטעם שהיא לא הוכחה. 2. טענה זו נכונה, בחלקה, כפי שיפורט להלן. 3. חוב ל - B.I.K 3.1 לטענת התובע, מסתכם סכום החוב לנושה הנ"ל ב- 23,000 ₪, והמדובר בסכום חוב המצויין בתיק הוצל"פ מס'' 7 - 95- 04606 - 12. 3.2 לטענת התובע, המדובר בחוב של העסק מתקופת השותפות והנתבע אכן מאשר זאת במהלך חקירתו הנגדית (עמ' 17, ש': 15-16): "ש. מה היה חוב לחברת בי.אי.קה? ת. בגין משיכה של סחורה שנעשתה ע"י סאונד קלאב בתקופת השותפות". 3.3 אלא שהנתבע טוען, כי לא נותר כל חוב לנושה זו כיוון שלנתבע היתה הגנה טובה כלפי ביצוע השיקים, שכן אותה חברה החזיקה שיקים כפולים וגם לא זיכתה את העסק בגין סחורה שהוחזרה. 3.4 לטענת הנתבע, ההתנגדות לביצוע השיקים לא הוגשה במועד ובקשה להארכת מועד להגשת ההתנגדות לא התקבלה בעקבות מחדל של התובע או בא כוחו. 3.5 בנסיבות אלה - טוען ב"כ הנתבע, אין כל חובה של התובע לשלם את "החוב" לספק, שהרי לפי הסכם פירוק השותפות התובע התחייב לשלם חובו לספקים שחייבים להם ולא כאלו שלא חייבים להם והם עושים שימוש לרעה בשיקים שנותרו בידם. 3.6 לחילופין, טוען הנתבע, כי לא ניתן לתבוע חוב שטרם שולם; בקבלות שצירף התובע אין כדי להוכיח כי החוב שולם ולא נתבקש כל סעד מעבר להחזר חוב ששולם. 3.7 מעיון בפרוטוקול הדיון בבקשה להארכת המועד, בבית משפט השלום בת"א - יפו, בענין ההתנגדות, בפני כב' הרשמת גרוסמן (ת/2) עולה, כי שני הצדדים היו המבקשים, שניהם נחקרו, עורכי דינם סיכמו ובתום הדיון הגיעו הצדדים והנושה לכלל הסדר, שאושר ע"י בית המשפט וניתן לו תוקף של החלטה, לפיה תידחנה ההתנגדות; הצדדים המבקשים ישלמו סך של 6,000 ₪ באמצעות חילוט הערבות ועוד סך של 22,000 ₪ ב- 11 תשלומים שווים. 3.8 בנסיבות אלו, לא ברורות הטענות מצד הנתבע לגבי מחדל של התובע במועד הגשת ההתנגדות. 3.9 גם לא ברורה הטענה, המועלית לראשונה בסיכומים, על כך שבידי הנושה היו שיקים שלא היה צריך לכבדם, משלא הוגשו בהליך הנוכחי, כתבי הטענות בענין ההתנגדות. 3.10 יחד עם זאת, צילומי שוברי התשלום שהוגשו מתעדים תשלום בסך כולל של 6,088 ₪ בלבד, ליום הגשת התובענה. 3.10.1 ביחד עם סכום הערבות שחולטה - עומד פריט זה על 9,088 ₪. 3.11 על כן, הנני מחייב את הנתבע לשלם לתובע, בגין פריט נזק זה, סך של 6,088 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית חוקית מיום הגשת התובענה 3.11.96 ועד ליום התשלום בפועל, וכן סך של 3,000 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית חוקית מיום 26.11.96 שהוא יום מתן ההחלטה בבית משפט השלום בת"א-יפו. 4. החוב לידיעות אחרונות 4.1 מלכתחילה נתבע בכתב התביעה ובתצהיר של התובע, בגין חוב זה, סך של 17,000 ₪, כסכום החוב שבתיק הוצל"פ בלשכת ההוצל"פ בת"א-יפו ובעדותו של התובע בבית המשפט מיום 26.12.99 (עמ' 13 לפרוט', ש' 22-23) הוא אמר שהחוב משולם על ידו בתשלומים. 4.2 בסיכומיו מגלה התובע, כי הגיע להסדר עם ב"כ הנושה ולאחר בקשות שונות סוכם לסגור את תיק ההוצל"פ כנגדו בסכום של 9,000 ₪, אשר שולם במהלך שנת 2000. 4.3 לטענת התובע, בעדותו, מקור החוב בהזמנת מודעות של הנתבע, באמצעות סוכן פרסום בשם העסק, עבור עסק אחר של הנתבע, עסק של ליסינג. 4.3.1 השיקים נמסרו מחשבונו של התובע, ששימש את העסק. 4.4 לטענת התובע, הוא פנה אל הנתבע לסגור חוב זה, והנתבע אף הבטיח לעשות כן. עוד טען הוא כי פנה גם לעו"ד מור כהן וזה הבטיחו לדאוג לסגירת התיק. 4.5 עוד סיפר התובע, כי העיתון פרסם רק פרסום אחד מתוך 4 שהוזמנו והשיקים בוטלו ע"י הנתבע, אולם ב"כ העיתון דרש את מלוא סכום השיקים בתוספת שכ"ט עו"ד. 4.6 מאידך הודה התובע, כי התנגדות שהגיש לביצועם של השיקים נדחתה מאחר והיא הוגשה באיחור. 4.6.1 "ההתנגדות נדחתה - משיב התובע לשאלה בנדון - בגלל שלא ידעתי שצריך להגיש התנגדות בתוך 21 יום... היא נדחתה בגלל שחלף המועד" (עמ' 13 לפרוט', ש': 26-29). 4.7 בנסיבות אלו, כשמודה גם התובע כי פורסם רק פרסום אחד מתוך הארבעה שהוזמנו; משמתברר כי לתובע היתה הגנה טובה לגבי שלושה רבעים מסכום השיקים ומשמתברר כי ההתנגדות נדחתה מחמת מחדל של התובע, אין זה מן הראוי לחייב את הנתבע אלא בסכום שהגיע לנושה, שהוא רבע מן הסכום שנתבע. 4.8 לא הובאה כל ראיה התומכת בטענתו של התובע, כי שילם לב"כ הנושה סך של 9,000 ₪, ובכל מקרה, גם לטענתו, שולם סכום זה בשנת 2000. 4.9 מעיון בצילומי הקבלות שהוצאו ע"י ב"כ העיתון עולה, כי סך הסכומים המפורטים בהן מגיע ל- 2,850 ₪. 4.10 אשר על כן, הנני מחייב את הנתבע לשלם לתובע, בגין פריט זה, 25% ממנו, 712.50 ₪ בצרוף הפרשי הצמדה וריבית חוקית ממועד הגשת התובענה, 3.11.96 ועד למועד התשלום בפועל. 5. החוב למר אדר שמעון 5.1 לטענת התובע, בסעיף 13 לתצהירו, הוא נאלץ לשלם למר אדר שמעון, ספק הכיסויים, סך של 7,016 ₪. 5.2 במהלך חקירתו הנגדית, סיפר התובע, כי קיבל מן הנושה מכתב שהוא אמור לשלם לפני שינקטו נגדו צעדים. 5.3 לדבריו, הנושה לא הפעיל הליכי הוצל"פ, אולם גם לא נתן לו אישור כלשהו על ביצוע התשלום (עמ' 15 לפרוט', ש': 1-4). 5.4 למותר לציין, כי התובע לא טרח לזמן את הנושה לעדות, לא המציא תצהיר עדות מטעמו או כל אישור מאוחר לביצוע התשלום הנטען. 5.5 בנסיבות אלו, לא הוכח קיומו של חוב זה כמו שלא הוכח תשלומו והתובע לא הצליח להרים את הנטל המוטל עליו, כתובע, להוכיח תשלום זה - ודין תביעתו, לגבי פריט זה, להידחות. 6. חוב לחברת מ.מ. אלקטרוניקה 6.1 בסעיף 13 לכתב תביעתו ובסעיף 15 לתצהיר עדותו הראשית טוען התובע, כי שילם את חוב השותפות לחברה זו. 6.2 בגין חוב זה, צורף צילום קבלה שהוצאה ע"י עו"ד רחל קוטלוביץ ביום 11.2.96 ע"ס 7,500 ₪. 6.3 התובע לא נחקר כלל ע"י ב"כ הנתבע לגבי סכום זה ועפ"י ההלכה יש להניח שהדברים שנאמרו בתצהירו, בנדון, הם נכונים. 6.4 יתרה מכך, בסעיף 10 לכתב הגנתו מוכחש הנטען, בין היתר בסעיף 13 לכתב התביעה, אולם אין הכחשה של העובדה שמדובר בחוב של השותפות. למעשה יש אף הודאה. 6.4.1 הנתבע טוען, בכתב הגנתו, כי הסכומים המפורטים בסעיפים המוכחשים "מופרכים מוגזמים וחסרי כל בסיס וכי טענות התובע, על פיהן פורע הוא חובות אלו, אינן נכונות בלשון המעטה". 6.4.2 לחילופין, טוען הנתבע בכתב הגנתו, כי במידה ויוכח כי התובע שילם את הסכומים המפורטים בסעיפים אלו או את חלקם, הרי אין לו אלא להלין על עצמו, שכן, חלה עליו האחריות לתשלומים בעקבות הפרת ההסכם. 6.5 בתצהיר עדותו הראשית - אין כל התייחסות מצד הנתבע לסכומי חוב ספציפיים, לרבות לסכום חוב זה. 6.6 כמפורט לעיל, לא קיבלתי את הטענה, כי התובע הפר את ההסכם או שהפר אותו באופן המבטל את ההסכם וממילא לא חלה על התובע חובת תשלום חובות השותפות. 6.7 אשר על כן, הנני מחייב את הנתבע לשלם לתובע את סך החוב הזה 7,500 ₪, כעולה מן הקבלה/ח-ן מס' של עו"ד רחל קוטלוביץ, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית חוקית מיום הגשת התובענה 3.11.96 ועד ליום התשלום בפועל. 7. תשלום לעורכי הדין: 7.1 התובע עתר לחייב את הנתבע בתשלום שכר טירחה ששילם לעורכי הדין בר- אולפן ומור כהן, בסך כולל של 2,844 ₪, וכן בסך של 1,500 ₪ נוספים, נכון לחודש ספטמבר 1995, ואשר שולמו לעו"ד מור כהן בגין בקשה לסעד הצהרתי בעקבות עיקולים שהוטלו בבית הוריו. 7.1.1 לגבי הסך של 1,500 ₪ לא צורפה קבלה. 7.2 לטענת הנתבע, בסיכומיו, לא צירף התובע את פסק הדין ההצהרתי כדי לאמת קיומו ולאמת את זהות הנושים וכן לא ניתן לדעת בעבור מה שולם שכר הטרחה המצויין בקבלות עוה"ד כ"שכ"ט" ללא פירוט. 7.3 עוד טוען הנתבע, כי עילת התביעה של התובע הינה מכח הסכם פירוק השותפות ובהסכם לא התחייב הנתבע כלל לשלם לעורכי דין. 7.3.1 לחילופין טוען הנתבע, כי לנתבע ישנם עורכי דין משלו והיתה חובה על התובע להקטין את הנזק ולהודיע על כך לנתבע כדי שיפעל באמצעות באי כוחו. 7.4 צודק הנתבע בטענותיו כלפי אי צירוף פסק הדין ההצהרתי ולכך מתווספת העובדה שלא צורפה כל אסמכתא לתשלום הסך הנטען של 1,500 ₪ לעו"ד מור כהן בגין טיפול לקראת אותו פסק דין הצהרתי. 7.5 צודק גם ב"כ הנתבע בטענתו, כי לא ניתן ללמוד מן הכיתוב על פני חשבוניות המס/קבלות של משרד עו"ד מור כהן, עבור מה שולם שכר הטרחה ע"י התובע, מאחר ובעמודת תכלית התשלום מצויין "שכ"ט" בלבד. 7.6 יחד עם זאת, בחשבונית מס/קבלה מטעמו של עו"ד בר-אולפן צויין, כי הסכום שולם בעבור ייצוג בהתנגדות ידיעות תקשורת בע"מ (מו"ל רשת המקומונים של ידיעות אחרונות). 7.7 התובע העיד - ועדותו לא נסתרה - כי פנה אל הנתבע בענין ההליכים שנקט נגדו העיתון וגם אל עו"ד מור-כהן וקיבל הבטחות שהענין יסודר ע"י הנתבע (עמ' 14 לפרוט', ש': 10-13). 7.8 בנסיבות אלו, הוכיח התובע, כי גם נזק זה נגרם לו בעטיה של התנהגות הנתבע ויש לחייב את הנתבע במלוא סכום שכה"ט למרות שהנתבע חויב רק ברבע מן התשלום ששולם בפועל לב"כ העתון וזאת לנוכח העובדה ששכה"ט נגבה מראש ובלי כל קשר לתוצאות. 7.9 אשר על כן, הנני מחייב את הנתבע לשלם לתובע את הסך של 1,244 ₪ אולם בצירוף הפרשי הצמדה וריבית חוקית רק מיום הגשת התובענה, 3.11.96 ועד ליום התשלום בפועל. 7.10 הנני דוחה את יתרת התובענה בפריט נזק זה. 8. נזקים כלליים והוצאות שונות 8.1 בגין נזקים והוצאות אלו נתבע, בכתב התביעה, סך של 4,000 ₪. 8.2 בסיכומי התובע נזנח ראש נזק זה וממילא אין לדון בו עוד. 8.3 למעלה מן הדרוש יוסף, כי צודק ב"כ הנתבע בציינו כי לא הוכח, במהלך המשפט, נזק נטען זה. 8.4 על כן, נדחית התובענה גם בכל הנוגע לפריט נזק זה. ו. טענת הקיזוז 1. בתצהיר עדותו הראשית מעלה הנתבע, לראשונה, טענת קיזוז, לפיה, לאור הפרתו הבוטה של התובע את ההסכם, ממשיכים החיובים בעסק לחול על התובע כשותף מלא לכל דבר ועניין ושאת מחציתם יש לקזז מן הסכומים אותם שילם הנתבע מכיסו עבור העסק. 2. מאחר ונקבע לעיל, כי לא הוכח שהתובע הפר את ההסכם, ומכל מקום, לא הפר אותו הפרה יסודית המזכה את הנתבע לבטל את ההסכם, מה גם שהודעת ביטול מעולם לא נמסרה, דינה של טענת הקיזוז להידחות. 3. למעלה מן הדרוש יצויין, כי הנתבע גם לא הוכיח מה הסכומים אותם שילם מכיסו עבור העסק ולבד מצילומי דפי חשבון הבנק ורשימה סתמית של שיקים - שמהם לא ניתן ללמוד דבר - לא צירף דבר. ז. סוף דבר 1. לאור כל האמור, הנני מחייב את הנתבע לשלם לתובע את הסכומים כדלהלן: 1.1 סך של 15,544.50 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית חוקית מיום הגשת התובענה - 3.11.96 ועד ליום התשלום בפועל. 1.2 סך של 3,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית חוקית מיום 26.11.96 ועד ליום התשלום בפועל. 2. בנסיבותיו של תיק זה ולאור תוצאותיו - יישא כל צד בהוצאותיו. 3. זכות ערעור בתוך 45 יום. חוזהדיני חברותזכרון דבריםפירוק שותפותשותפות