החלטה מונחת בפני בקשתו של מנהלה המיוחד של חברת רונדופלסט, המצויה בהקפאת הליכים (להלן: המנהל המיוחד והחברה, בהתאמה), כי אורה לחברת קרגו אמרפורד אינטרנשיונל (1980) בע"מ (להלן: המשיבה), לשחרר משלוחי סחורה השייכים לחברה. כונס הנכסים הרשמי תומך בבקשה, ואילו המשיבה מתנגדת לה, ומעלה טענת עיכבון. לאחר שהונחו בפני הבקשה, תגובת המשיבה, עמדת כונס הנכסים הרשמי וכתב תשובה מטעם המנהל המיוחד, מצאתי כי נסיבות המקרה הולמות שימוש בסמכותי לפי תקנה 241 לתקנות סדר הדין האזרחי, ליתן החלטה שלא במעמד הצדדים. וכך אני עושה. עובדות המקרה 1. ביום 9.4.01, התמנה המנהל המיוחד לתפקידו, זאת בעקבות צו הקפאת הליכים כנגד החברה לבקשתה. מאותו מועד, ניסה המנהל המיוחד לנהל את החברה כעסק חי כדי למכור את עסקיה במחיר מירבי לתועלת הנושים. 2. המשיבה הינה עמיל מכס, באמצעותו ייבאה החברה חומרי גלם מספקים בחו"ל. המשיבה מחזיקה, שלושה שטרי מטען בגין שלושה משלוחים שונים של חומרי גלם מאירופה, אלא, שהיא מסרבת לשחרר לידי החברה את חומרי הגלם, בטענה של עכבון. זאת, לטענתה, להבטחת חוב של 300,000 ₪, אשר בגינו תבעה את החברה בערכאה אזרחית. טענות המנהל המיוחד 3. הדין קובע כי עכבון אינו מבטיח אלא את החוב שנוצר עקב אותה עסקה. לעניין הגדרתה של "עסקה", מסתמך המבקש על ספרה של פרופ' זלצמן, אשר התייחס לעסקה כיחידה עסקית הניתנת לניתוק מעסקאות אחרות, אף אם קיימת מסגרת עסקית רחבה יותר המקשרת את כולן. אין חולק, כי כל החובות של החברה הנטענים על-ידי המשיבה, הינם חובות מעסקאות אחרות וקשורות במשלוחים אחרים, אשר שוחררו זה מכבר על-ידי המשיבה לעניין זה, מציין המנהל המיוחד, כי לכל עסקת משלוח שטר מטען נפרד משל עצמה, ואף התשלום חושב ושולם בנפרד. כמו כן, מציין המנהל המיוחד כי החברה כופרת בחלק מהחוב הנטען על-ידי המשיבה. מכאן, כי אין מדובר באותה עסקה, ואין מקום לטענת עכבון. 4. המשיבה נהגה בחוסר תום-לב; המנהל המיוחד, כדי להפעיל את החברה, פנה אל המשיבה כי תשחרר עבורו את המשלוחים מן המכס, ולצורך כך אף שילם לה את כל התשלומים הדרושים. זאת המשיבה לא טענה, בשום שלב, לזכות עכבון, לא בעת הגשת התביעה ולא בעת מתן צו הקפאת ההליכים. לשיטת המנהל המיוחד, שידרה המשיבה כל העת תחושה של "עסקים כרגיל". החברה שילמה למשיבה מראש את כל הסכומים הדרושים לשם שחרור המשלוח, תוך הסתמכות על מצג זה. כמו כן, שחררה המשיבה שניים מהמשלוחים שהוחזקו בנמל. טענת העכבון הועלתה במפתיע, לאחר שהוסדרו כל התשלומים הדרושים עבור המשלוחים, ולאחר ששטרי המטען נמסרו למשיבה על-ידי חברת הספנות בהוראות החברה. לטענת המנהל המיוחד, עולה התנהגות זו לכדי תרמית שנועדה להוציא כספים מקופת החברה, אשר "ניקו" את המשלוחים מזכויות צד ג', והפכו אותם מתאימים לטענת עכבון. מכאן עולה כי גם אם עמדה זכות עכבון למשיבה, הרי שזו הושגה בחוסר תום לב, תוך הצגת מצג שווא. אילו היה המנהל המיוחד יודע על כוונתה האמיתית של המשיבה, לא היה מתקשר עמה ולא היה מאפשר מסירת שטרי מטען לידיה. מסיבה זו, טוען המנהל המיוחד כי על המשיבה להשיב לידו סך של 58,000 ₪, אשר הועברו לצדדים שלישיים במסגרת הליכי שחרור הסחורה. 5. גם אילו היתה למשיבה זכות עכבון, הרי שהיא ויתרה עליו. זאת, משום שגם לאחר שתבעה את החברה ואף לאחר מתן צו הקפאת ההליכים, המשיכה לספק לחברה שירותי עמילות מכס ולשחרר לידיה סחורה, כולל סחורה אשר הגיעה באותה אוניה עם אחד המשלוחים נשוא המחלוקת. טענות המשיבה 6. לרשות המשיבה עומד עכבון הסכמי, אשר התגבש קודם לצו הקפאת ההליכים, ואין כל מקום לדרישת המבקש, אשר נועדה לפגוע בבטוחתה של המשיבה ובמעמדה כנושה מובטח. 7. לפי ההסכם בין הצדדים, סיפקה המשיבה שירותי עמילות מכס ושילוח בינלאומי באשראי, במסגרתן נשאה בהוצאות שונות. חוב החברה למשיבה הינו בגין אותה עסקת מסגרת של אספקת שירותי עמילות מכס: לראיה, טוענת המשיבה כי אופן הפעילות ותנאי התשלום בין כל העסקאות היו אחידים. עסקינן, אם כן, בעסקת מסגרת, המפוצלת למשלוחים שונים, ולא בעסקאות שונות. לעניין זה, מפנה המשיבה לע"א 82/81, דו עץ נ' וייסברג, ולע"א 1776/97 ליבוביץ נ' אוברזון תעשיות אופנה, פסקי דין של בית המשפט העליון אשר לשיטתה תומכים בטענתה. 8. לפי המוסכם בין הצדדים, שימשו המטענים נשוא הבקשה בטוחה בידי המשיבה להבטחת פרעון כלל חובות החברה, ולכן נמסרו הללו למשיבה טרם מתן צו ההקפאה. בין הצדדים סוכם על יחס ישיר בין מסגרת האשראי לבין הפעילות המשותפת, המתבטאת בהיקף המטענים אשר יהיו בכל רגע נתון בידי המשיבה, וזאת בתור בטוחה. המשלוחים נשוא הבקשה ניתנו למשיבה כבטחון, כדי שזו לא תקטין את מסגרת האשראי לחברה. מסיבה זו, קמה זכות העכבון עוד טרם תחילת הקפאת ההליכים. 9. הבעלות במטענים נגזרת לפי הבעלות בשטרי המטען, ואלו מוחזקים בידי המשיבה מאז חודש פברואר 2002. 10. צדדים להסכם רשאים להרחיב את זכות העכבון הנובעת ממנו אף לחיובים נוספים, פרי עסקאות אחרות ביניהם. לכן, די בזיקה רופפת בין החיוב הנערב לבין הנכס המעוכב כדי להקים זכות עכבון. 11. כמו כן, בהלכת ליבוביץ נקבע במפורש, כי שחרור מטענים אחרים לפני או אחרי מתן צו ההקפאה אינו מהווה ויתור על זכות העכבון ביתר הנכסים המוחזקים בידי הנושה. העובדה שחל ויתור על חלק מהבטוחה, אינו מחייב בהכרח ויתור על יתרתה. 12. דרך פעולתה של המשיבה היתה בהסכמתו וידיעתו של מנהל החברה, אשר ידע והסכים כי המטענים ישמשו בטוחה לחובות החברה. אמנם, המשיבה ביקשה מהחברה תשלום של הוצאות למיניהן, כאמור בבקשת המנהל המיוחד, אולם זאת "לצורך המשך התהליך", ולא לצורך שחרור המטענים. זאת במיוחד לאור העובדה כי דרישות אלו הינן חלק מתהליך העבודה הרגיל. 13. לפי ההחלטה בפש"ר 1001/00, סדיטק, נפסק כי חלק אינטגרלי מזכות העכבון, כל עוד אין החברה בפירוק, הינו החופש לעכב למרות טענות של החייב על נזקים שנגרמים לו, זאת גם אם החברה חדלת פרעון. תגובת המנהל המיוחד לתגובת המשיבה 14. טענת העכבון ההסכמי עולה לראשונה, בכתב ההגנה של המשיבה. טענה זו הינה מופרכת ומוכחשת, באשר המשיבה אינה מביאה ולו ראשית ראיה לתמוך בכך. גם במכתבים בין הצדדים אודות מסגרת האשראי, לא הוזכרה "בטוחה" זו ולו ברמז. בכל פסקי הדין שציטטה המשיבה, אשר עסקו בעיכבון הסכמי, דובר על עכבון פרי הסכם מפורש בכתב. אין די בהעלאת טענה זו בעלמא. לעניין זה, מוסיף המנהל המיוחד וטוען אף את הטענות הבאות: א. אין כל יסוד לטענת המשיבה כי שטרי המטען נמסרו בידיה בתור בטוחה. בין היתר, לא טרחה המשיבה לציין זאת אף לא בתביעה בסדר-דין מקוצר אשר הגישה כנגד החברה, אלא צירפה לאותה תביעה בקשה להטלת עיקולים על מלוא סכום תביעתה, ללא אזכור זכות עכבון. ב. בעת הדיון בבקשה למתן צו הקפאת הליכים, ביום 9.4.02, ציין בא כוחה של המשיבה במפורש כי הינה נושה לא מובטח, על סך 300,000 ₪. ג. מהמכתבים הרבים שהוחלפו עובר להקפאת ההליכים בין מנהלי החברה למשיבה, לא עלתה סוגיית העכבון ולו פעם אחת. נהפוך הוא; המשיבה אף גבתה כספים מן המנהל המיוחד, בנימוק כי הם דרושים לשחרור המטען. לו היה הסכם עכבון בין הצדדים, לא היתה החברה משלמת סכומי כסף נכבדים למען שחרור המשלוחים, אותם אין הם עומדים לקבל! זאת, כאשר המשיבה שולחת חשבון שכותרתו "פרוט הוצאות שחרור"? מכאן עולה אחת משתי אלו: או שהמשיבה פעלה בחוסר תום-לב משווע, או שלא סברה כלל ועיקר באותה עת כי עומדת לה זכות עכבון. 15. מהותה של ה"עסקה" בין הצדדים: המשיבה טוענת למעשה כי כל עסקיה עם החברה הינם "עסקה אחת", אותה היא מכנה "עסקת מסגרת". זאת למדה מכך שאופי הפעילות והתשלום הוא אחיד. מכך עולה, כי המשיבה אינה טוענת כלל ועיקר כי קיים הסכם במסגרתו התחייבה המשיבה לספק לחברה שירותי עמילות מכס למשך תקופה כלשהי או בקשר לעסקה גדולה כלשהי. כמו כן, אין חולק כי החברה היתה רשאית לייבא כל מטען דרך עמיל מכס אחר. בהלכה הפסוקה נקבע במפורש, כי אין די בקיום "מסגרת עסקית" כדי לגבש את כל מה שנעשה לגדר עסקה אחת. לעניין זה, מפנה המנהל המיוחד אל ע"א 725/87, חברת טל-ביר נ' אוליבקס. כדי לגבש "עסקה אחת", יש צורך בקיום מחוייבות מינימלית בין הצדדים למרכיבים היסודיים של העסקה, כגון התקשרות לגבי כמות מסויימת של סחורה או לפרק זמן מסויים. זאת, כאשר כל משלוח ספציפי הוא חלק ממילוי ההתחייבות הכללית. כך היה, למשל, כך קרה אף בפסקי הדין אותם מצטטת המשיבה, ולא כך הוא המקרה דנן. 16. כמו כן, מן הראוי לאבחן את המקרה דנן מהלכת ליבוביץ', שם לא נחשב שחרור מטען ספציפי מתוך נכסי העסקה כויתור על זכות העכבון, משום שבעת שחרור אותו מטען טרם נתגבש החוב נשוא העכבון. המקרה דנן דומה לאמור בהלכת גרוס נ' רשות שדות התעופה, שם נקבע במפורש כי שחרור מטען לאחר התגבשות החוב משמעו ויתור על העכבון לגביו. עמדת כונס הנכסים הרשמי 17. סוגיית קיומו של עכבון הסכמי נגזרת מנתונים עובדתיים, אלא שהמשיבה אינה מציגה כל מסמך המעיד באופן פוזיטיבי על יצירת עכבון הסכמי. ספק גדול אם ניתן לראות במכתבים בין הצדדים אינדיקציה לקיומו של עכבון כזה. 18. המשיבה שחררה את המטענים לאחר שהתגבש החוב, ואי לכך, ויתרה על העכבון שעמד לרשותה. כמו כן, אין להתעלם מהתנהגותה של המשיבה בזמן הקפאת ההליכים, כאשר הציגה עצמה במפורש כנושה בלתי מובטח. 19. מכל הסיבות דנן, תומך הכונס הרשמי בעמדת המנהל המיוחד. עד כאן עובדות המקרה וטענות הצדדים, ולהלן החלטתי; המסגרת הנורמטיבית 20. משמעותה של זכות עכבון הינה זכותו של נושה לעכב נכס הנמצא בחזקתו בידיו, ולא למוסרו לידי החייב למרות "חובתו" לכאורה, לעשות כן, וזאת עד לפרעון החוב נשוא העכבון. לזכות זו שתי פנים: א. הפן החוזי, אשר נפקותו בין שני הצדדים לעכבון, המאפשר לנושה להמנע מהשבת הנכס לחייב, ואף לחסום טענות נזיקיות שיעלו נגדו, כי במעשה זה גרם לחייב נזקים. ב. הפן הקנייני-בטוחתי, אשר מקנה לנושה, בתנאים מסויימים, מעמד של מעין נושה מובטח בפשיטת רגל או פירוק של החייב. 21. פן קנייני זה של העכבון בהליכי חדלות פרעון אינו נעדר בעייתיות, דבר בו הכירה ההלכה הפסוקה בעבר. כך נאמר, למשל, בעניין זה, בפש"ר 1001/00, בש"א 6913/01, בעניינה של חברת סדיטק: "אלא, שהגדרה גורפת של כל בעל עכבון, באשר הוא, כבעל נשיה מובטחת, אך ורק בשל החזקתו הפיזית בנכס אינה נטולת בעיות. מן המפורסמות הוא כי עקרון השיוויון בין הנושים הינו כלל יסוד של דיני פירוק ופשיטת רגל. האם עצם החזקה הפיזית בנכס מצדיקה סטיה מכלל זה? דיני פשיטת הרגל, כמכלול, שוללים גישה זו, ומכירים במפורש בכך כי במצבים מסויימים תופקע החזקה בנכס מנושה, אף בלא שנפרע כדי חובו" לראיה, מצוטט סעיף 98 לפקודת פשיטת הרגל, אשר מפקיע מידי נושה, בשל עקרון השיוויון, את החזקה בנכס, על-אף כי במצבים אחרים לא היה בהחזקה זו כל פסול. 22. עולה מכך, כי על בית המשפט "להציץ מעבר לפרגוד" של עצם החזקת הנכס בידי הנושה, ולבדוק מהו הקשר ה"מיוחד" בין הנושה לנכס, בעטיו מבקש הנושה כי זכותו תהיה עדיפה על זו של יתר הנושים. קשר כזה קיים גם קיים במקרה של עכבון על-ידי קבלן. זאת, בשל החיוב המיוחד פרי דיני עשיית עושר אשר נוצר עקב השבחת הנכס בידי אותו קבלן. קשר זה לא נוצר במצבים אחרים, בהם החזקת הנושה בנכס אינה כרוכה בהשבחתו, ואין ביניהם קשר מיוחד החורג מהקשר בין כל נושה רגיל לנכס פלוני בחברה. כך נאמר, לעניין זה בפרשת סדיטק: "עיון בזכויות העכבון נשוא הדיון דנן מדגים היטב את הבעייתיות שבהכרה גורפת במעמדן הקנייני של זכויות העכבון. הכרה במעמד בטוחתי של זכות עכבון לפי סעיף 19 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), תיצור פגיעה חריפה בעקרון השיוויון; מן המפורסמות הוא כי נשיית חלק ניכר מנושי חייב פושט רגל או חברה בפירוק נוצרה, כולה או מקצתה, בשל הפרת חוזים מסוגים שונים עליהם חתמו החייב או החברה חדלי הפרעון. אין מקום ליצירת אפליה בין נושים אלו אך ורק בשל השאלה המקרית האם הגיע נכס של החייב לידיהם. זאת כיון שתוצאה כזו הינה בלתי רצויה, וחותרת תחת אושיות דיני פשיטת הרגל והפירוק. לא זאת, אלא אף זאת; הכרה כזו תרוקן מתוכן במידה רבה את ההלכה, כי אין זכות עכבון כללית בשיטת המשפט הישראלית. כך למשל, מן המפורסמות הוא כי אין זכות עכבון לטובת משכיר, אלא שחובו של משכיר, אשר נובע בדרך הטבע מהפרה שהפר השוכר את הסכם השכירות, יזכה בזכות עכבון קניינית מניה וביה על דרך של הפעלת זכות עכבון לפי סעיף 19 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה) עלול להיווצר מצב, בו שאלות כבדות משקל של קדימות בדיני פירוק ופשיטת רגל יופקרו ליד המקרה, והלבוש המשפטי בו יציגו הצדדים את עמדתם. מצב כזה הינו בלתי סביר". ועל כך, הוספו דברים אף בהחלטה בפש"ר 1268/01, בש"א 24584/01, בעניין רדגארד, כדלהלן: "כאשר ב"עכבון כללי" עסקינן, הרי אין קושי "להלביש" עכבון פלוני בצורה זו או אחרת, לפי העניין, ולהפוך "עובד" ל"שלוח" או ל"נפגע מהפרת חוזה", לפי צרכיהם של בעלי הדין. אלא שהכרה בעכבונות מסוג זה כמקימים נשיה מובטחת בפשיטת רגל או פירוק, כפי שהובהר בפרשת סדיטק, באה על חשבון נושים אחרים מאותו סוג, אשר לא הזדמן להם לתפוס נכס מנכסי המעביד, וזאת תוך יצירת אפליה פסולה ללא הצדקה וללא שוני מהותי בין סוגי הנשיה, אלא אך ורק לפי "היסוד הפוססורי", אשר התפרשותו עשויה להיות אקראית לחלוטין" 23. על בסיס זה, נקבע בפש"ר 1268/01, בש"א 24584/01, בעניין עובדי רדגארד, כי בנסיבות המיוחדות של כניסת חברה להליכי פירוק, לא תנתן הכרה קניינית, אלא לבעל עכבון "מיוחד", אשר מצדיק חריגה מעקרון השיוויון, זאת בדרך כי אך ורק "עכבון מיוחד" יתפרש כ"עכבון" לעניין סעיף 1 לפקודת פשיטת הרגל. נושא זה נידון בהרחבה בהלכות סדיטק ורדגארד, ואין כל סיבה לחזור פעם נוספת על אותם הדברים במסגרת בקשה זו. הלכה זו עולה בקנה אחד עם העקרונות המהותיים העומדים בבסיס דיני הפירוק ופשיטת הרגל. היא עולה בקנה אחד עם מעמדו הנכבד של עקרון השיוויון ואיסור האפליה, אשר עוגן כזכות חוקתית בחוק יסוד כבוד האדם וחירותו. כמו כן, הוא עולה בקנה אחד אף עם פסיקת בית המשפט העליון בפרשת גרוס נ' רשות שדות התעופה וליבוביץ נ' אוברזון, אשר עסקו שתיהן, למעשה, בעכבון "מיוחד" לטובת קבלן, המצדיק גם מצדיק הכרה קניינית כמקנה מעמד עדיף, לפי סעיף 1 לפקודת פשיטת הרגל. 24. טענתה המרכזית של המשיבה, לעניין זה, היא כי הלכה זו אינה צריכה לחול על עניינה, היות והחברה דנן אינה בהליכי פירוק, אלא בהליכי הקפאת הליכים. לעניין זה מסתמכת המשיבה על האמור בסיפא להלכת סדיטק, אשר קבעה כדלקמן: "החברה נשוא הדיון דנן אינה נתונה, עדיין, בפירוק. המבקש אינו אלא כונס נכסים מכח שעבוד צף, אשר לא כלל בתוכו תנייה אשר אסרה על יצירת עכבון הסכמי. יוצא מכך, כי עקרון הקולקטיביות של דיני הפירוק לא חל במלואו, עדיין, ואין לו, לכונס, אלא נכסי החברה כפי שמצא אותם ובכפוף להתחייבויות אשר הוטלו עליהם, ועכבון בכלל זאת. לא נטען בפני, קל וחומר שלא הוכח, כי התקשרות בחוזה עם תניית עכבון הסכמי חורגת ממהלך עסקיה הרגיל של החברה. זאת, שלא לדבר על עכבון לפי סעיף 19 לחוק החוזים (תרופות בגין הפרת חוזה). כפיפות זו נובעת מעצם מהותו של השעבוד הצף, ואין, לעניין זה, כל נפקות לשאלת מעמדה הקנייני או המעין-קנייני של זכויות העכבון נשוא הדיון דנן. בהעדר ראיה לסתור, הרי משהתגבש השעבוד הצף לאחר הפרת החוזה בידי החברה, אין הכונס יכול לשלול מהמשיבה את זכותה לעכבון במעמדו כמייצג נושה מובטח בשעבוד צף. זאת, להבדיל ממפרק, אשר תופס את עצם ישותה המשפטית של החברה בנוסף לכלל נכסיה, כדי לחלקם בין כל הנושים לפי דיני הקדימה בפירוק". 25. השאלה העולה בנסיבות המקרה, מהו דינה של הקפאת הליכים לעניין מעמדו הבטוחתי של עכבון. האם דינו כפירוק, אזי תחול הלכת רדגארד, או שמא ככינוס בגין שעבוד צף, ואזי תחול הלכת סדיטק? דומה, כי יש רגליים לסברה כי הקפאת הליכים דומה יותר להליך של פירוק; בניגוד לכינוס, אשר הינו הליך שפותח נושה אחד, הוא הנושה המובטח, הרי הקפאת הליכים הינה הליך קולקטיבי במובהק, המערב את כל נושי החברה ודורש את השתתפותם הפעילה, ובסופו של דבר את הסכמת רובם המכריע להסדר נושים שיחל את הליך הבראת החברה. הנאמן בהקפאת הליכים, בדומה למפרק פועל בשם החברה ותופס את ישותה. הוא אינו משמש כבעל תפקיד מטעם נושה פלוני, אלא פועל למען כלל ציבור הנושים, ובעיקר למען הנושים הבלתי מובטחים, אשר עשויים להפגע במיוחד מהליך של פירוק. לא זאת, אלא אף זאת; בהקפאת הליכים, להבדיל מפירוק, קיים גם השיקול הנכבד של נסיון להבריא את החברה, וזאת על-ידי הסדרי נושים. 26. דומה, כי במקרים מסויימים עשויה הכרה גורפת במעמדו הקנייני של עכבון "כללי", להיות קשה ובלתי ראויה אף יותר מאשר בהליך פירוק, באשר היא עשויה לחבל לא רק בעקרון השיוויון בין הנושים, אלא אף בסיכויים להבריא את החברה, על כל המשתמע מכך. נסיבותיו של מקרה זה, בו משתמשת המשיבה בטענת עכבון כדי לעצור חומרי גלם החיוניים לפעילות החברה, מדגימות ומוכיחות היטב את הנזק המיוחד והחריף אשר צופנת הכרת-יתר בקנייניות עכבון בתחום הקפאת ההליכים. אלא, שבנסיבות המקרה אין צורך להכריע בסוגיה זו, משום שדין הבקשה להתקבל אף לו היה הדין בסוגיית הקפאת ההליכים כשיטת המבקשת. זאת, מכל הטעמים אשר יפורטו להלן. 27. עיון בנסיבות המקרה ובטענות הצדדים מראה, כי שלוש נקודות עיקריות נתונות במחלוקת בין הצדדים, ויש להכריע בהן כדי לפסוק במחלוקת. ואלו הן הנקודות: א. סוגיית העכבון ההסכמי: האם קיים עכבון הסכמי בנסיבות המקרה? ב. האם החוב נשוא העכבון הינו בגין "אותה עסקה" אליה שייכים המשלוחים המעוכבים? בנקודה זו, חלוקים הצדדים באשר למהות המושג "עסקת מסגרת" או "עסקה אחת", והאם חלות הגדרות אלו בנסיבות המקרה דנן. ג. האם ויתרה המשיבה על העכבון, במידה והיה לה כזה, בהתנהגותה ובמצגים אשר הציגה טרם או לאחר מתן צו הקפאת ההליכים? דיון זה יעשה, מתוך שבית המשפט יוצא מהנחה, לטובת המשיבה, כי יש מקום, במסגרת הקפאת הליכים, לתת מעמד קנייני לעכבון שאינו עכבון לטובת קבלן. 28. האם יכולה המשיבה להסתייע בעכבון הסכמי? עכבון הסכמי, במידה שהוא מוכר כיוצר זכות קניינית (להבדיל מהפן האובליגטורי של זכות העכבון), הופך למעשה לדרך ליצירת קניין באמצעות חוזה בין הצדדים. מרגע שהזכות דנן חרגה מן המתחם החוזי הרגיל, ועברה לתחום הקנייני, הרי מעצם מעבר זה, חלים עליה, בשינויים המחויבים, כל הכללים הרגילים הנוגעים לזכויות הקניין, ובינייהם עקרון פומביות הקניין, ו"כלל הרשימה הסגורה" של זכויות קנייניות. 29. פירושם של דברים אלו הינו: עכבון הסכמי מתיימר ליצור זכות קניינית עקב חוזה בין הצדדים, שאין לו דרישת רישום כלשהי. כיצד, אם כן, ניתן לספק את דרישת הפומביות, שהיא דרישת יסוד בל-תעבור בכל הקשור לדיני הקניין? לכאורה, אפשר לומר כי ניתן לספק את הדרישה על-ידי עצם החזקת הנכס על-ידי הנושה, בבוא העת. אלא, שפתרון זה רחוק מלהשביע רצון. זאת מדוע? התשובה היא כי בעוד שעכבון על-פי דין נוצר בסיטואציות מסויימות, אשר צד ג' היודע את הדין יכול לזהותם ולהשמר מפניהם, הרי שעכבון הסכמי אינו מוגבל למצבים אלו, ועשוי להתפרש על פני מצבים רבים אחרים, שבהעדר רישום לא ניתן לזהותם מבעוד מועד. זאת ועוד, קיימות נסיבות כדוגמת נסיבות המקרה דנן, כי העכבון אינו מתבטא בהחזקת הנכס דווקא, אלא בהחזקת שטרי מטען או מסמכים אחרים, המאפשרים שליטה בנכס בעוד הוא עצמו נמצא בחזקת צד ג', אשר איננו שלוחו של הנושה, כגון רשויות המכס. מכאן, עולה כי קיימת בעיה אינהרנטית וקשה של פומביות, בכל הקשור לעכבון הסכמי. המסקנה המתבקשת הוא כי על צדדים המבקשים לתת לעכבון כזה תוקף קנייני, להקפיד ולשמר את מעט הפומביות אשר באה בחשבון בנסיבות אלו, והוא עיגון העכבון ההסכמי בחוזה ברור ומפורש בכתב. אי לכך, אין צד יכול להשמע בטענות עמומות בעלמא כאילו אומד דעת הצדדים, אשר לא בא זכרו באף מסמך כתוב מפורש, יצר עכבון הסכמי אשר תקף כבטוחה כלפי כולי עלמא. לא זאת, אלא אף זאת; כאשר בהקפאת הליכים והסדרי נושים עסקינן, הרי למסמכיה הכתובים של החברה, כולל החוזים עליה היא חתומה, משמעות מיוחדת עבור ציבור נושיה. זאת, באשר הוא נעזר בהם, בין היתר, כדי לגבש את דעתו האם להסכים להסדר נושים מוצע או להתנגד לו. גם מכך עולה סיבה מצוינת לדרוש כי עכבון הסכמי לא יווצר אלא במסמך כתוב, מפורש ושאינו משתמע לשתי פנים, זאת כדי ליצור את המינימום של פומביות הדרוש לזכות קניין. מעבר לדרוש יוער, כי צודק הכונס הרשמי בטענתו, כי כל פסקי הדין של בית המשפט העליון בעניין עכבון הסכמי, בהם ניסתה המשיבה להעזר, דנו במצב בו עוגן עכבון זה בהסכם כתוב ומפורש. 30. כלל הרשימה הסגורה, שהינו כלל יסוד בשיטה המשפטית הישראלית, קובע רשימה סגורה ומוגדרת של זכויות קניין, אשר צדדים לחוזה אינם רשאים להוסיף עליהם חדשות, וזאת אך ורק מתוקף הסכמה ביניהם. אם ניסו לעשות כן, הרי שלזכות יציר החוזה יהיה תוקף אך ורק כלפי הצדדים לחוזה, אך לא כלפי צדדים שלישיים. כשם ש"כלל הרשימה הסגורה" מונע הוספת זכויות קניין חדשות שאינן פרי דין, כך מונע כלל זה יצירת "בני כלאיים" בין זכויות קיימות. הלכה זו שבה והוזכרה בשורה ארוכה של פסקי דין. כך למשל נאמר בפש"ר 1581/00, בעניין אחזקות אבוקדו בע"מ: "כלל זה חל גם על "זיווגים" בין שתי זכויות קניין חדשות היוצרות "בני כלאיים" אשר יש בהם תכונות מכאן ומכאן. הרציונל ל"הרחבה" זו של כלל הרשימה הסגורה הינו ברור; לכל זכות קניינית ישנו איזון פנימי משל עצמה, המזהיר צד ג' אשר נתקל בזכות מפני פגיעה אפשרית שיפגע אם יתנגש עניינו באותה זכות. כך למשל, יודע צד ג' המתקשר עם חברה אשר על נכסיה חל שעבוד צף כי כל נכס מנכסי החברה, כולל נכסים עתידיים שטרם נוצרו, יהיה כפוף לשעבוד זה, אולם מאידך, הוא "מפוצה" על-ידי זכות להסתמך על כך כי השעבוד הצף לא יחסום את דרכו בעסקאות הנערכות במהלך העסקים הרגיל. מאידך, שעבוד קבוע מוגבל לנכסים ספציפיים, אשר עליהם "תווית" המזהירה כי העדיפות המוחלטת בפרעון מהם הינה לנושה המובטח, ואך ורק לו. כך, יחסום כלל "הרשימה הסגורה" כל נסיון ליצור זכות קניינית, אשר תהנה מיתרונותיהן של שתי הזכויות דנן. מסיבה זו, לא יתכן שעבוד שהינו "קבוע וצף". יתכנו, כמובן, שעבוד קבוע ושעבוד צף זה לצד זה, אלא שאז מדובר על שתי זכויות שונות, עצמאיות זו כלפי זו, אשר כל אחד מהן צריכה חוזה יסוד משלה, אשר יעמוד, בפני עצמו, בדרישות הדין לגבי יצירתה ותקפותה של אותה זכות קנינית. על כל אחד מאותם חוזים להגדיר במפורש על אלו נכסים יחול. לא יתכן מצב, בו יוגדר שעבוד "קבוע וצף" במעורב, כאשר יוצריו מותירים את נושי החברה ואת בית המשפט לתהות אלו נכסים נופלים לכאן, ואלו נכסים נופלים לשם. היתר ליצירת זכות מסוג זה היתה הופכת, למעשה, את עקרון פומביות הקניין לפלסתר ריק מתוכן". (ההדגשות אינן במקור - ו.א). דברים אלו, אשר נאמרו באותה פרשה לעניין נסיון ליצור זיווג בין שעבוד קבוע ושעבוד צף, אשר יהנה מיתרונותיהן של שתי הזכויות בלא לשאת בחסרונותיהן, יפים ואף מכח קל וחומר אף לסוגיית עכבון הסכמי. במה אמורים דברים? מרגע שמוכר עכבון הסכמי כזכות קניינית, הרי שהוא מקובע ומגודר בתוך דלת אמותיה של הגדרת זכות העכבון - כולל כל מאפייניה וחסרונותיה, לרבות הכללים הקובעים כי עכבון חל רק על הנכס נשוא אותה עסקה ממנה נוצר החוב, וכי הוא פוקע עם הוצאתו הרצונית של הנכס מרשות הנושה המעכב. מסיבה זו, לא ישמע צד הטוען כי הוא מבקש ליצור "עכבון אחר ושונה" בעזרת חוזה גרידא. מרגע שבזכות קניין מדובר, הרי חוזה היוצר אותה חייב להגדירה כפי שהיא, ולא לעשות בה שינויים אשר ירחיבו את פרישתה מעבר לתחומה הטבעי. אם יעשה כן, הרי שיחול הכלל הרגיל, אשר יתן לאותה זכות תוקף אך ורק בין הצדדים לחוזה, אך לא לגבי צדדים שלישיים, כגון נושי החברה. זאת ועוד; נסיון ליתן לנכסים ערך בטוחתי החורג מתחומה המוגדר של זכות העכבון עשוי להפוך, למעשה, לנסיון להסוואת משכון. משהגענו לכך, חלה על נסיון זה הלכת קולומבו, ותובעת מהצדדים לעמוד בדרישות הקבועות בחוק המשכון. משלא עשו כן, אין לעסקה יציר כפיהם כל תוקף מחייב כלפי נושי החברה. 31. דומה, כי שני הליקויים שפורטו לעיל קיימים במקרה דנן, ושניהם עומדים לרועץ למשיבה; לא זאת בלבד, כי "העכבון ההסכמי" הנטען על-ידה לא הועלה מעולם על הכתב ולא קיבל כל ביטוי בחוזה כתוב, מפורט וערוך כדין, הרי שבטענותיה, מבקשת היא לפרוש את "זכות העכבון" הרחק מעבר לתחומה האמיתי, כפי שהוא מוגדר בדין ובהלכה הפסוקה, ולשוות לו מעמד גורף כל ונטול סייגים המאפיינים את מוסד העכבון. משעשתה כך, אין מנוס מלקבוע, כי "עכבון" לכאורי זה לא היה אלא נסיון להסוואת משכון, שלא בא זכרו לא רק ברישום כדין, אלא אף לא בחוזה כתוב בין הצדדים. משכך, אין מקום לתת ליציר זה בין הצדדים (אם היה קיים מלכתחילה, דבר שלא הוכח כלל וכלל), כל תוקף שהוא כלפי המנהל המיוחד ונושי החברה. 32. הסוגיה הבאה אליה יש להדרש, נוגעת לשאלת "עסקת המסגרת" בין הצדדים, כפי שמכנה זאת המשיבה, בנסותה לטעון כי קיים לה אף עכבון על-פי דין. בטענתה זאת, מסתמכת היא על ההחלטות בענין ליבוביץ ודו-עץ. דומה כי, אין המשל דומה לנמשל; בשני המקרים עליהם מסתמכת המשיבה, התבטאה "עסקת המסגרת" בעסקה מוחשית בפועל, אשר היו לה גבולות ותכנים מוגדרים ומחייבים, כך למשל, עסקה להספקת כמות מסוימת של בגדי-ים על בסיס עונתי, או עסקה להספקת כמות מסוימת של חומר גלם, כאשר הכמות נקבע באופן מחייב מראש. משנחתם חוזה שכזה בין הצדדים, קבע בית המשפט העליון כי חלוקתו ל"משלוחי משנה" אינה משנה את מהותו כעסקה אחת, ואילו הליכה לפי משלוחי המשנה וסיווג כל אחד מהם כעצמאי הינו פרשנות מלאכותית ובלתי מוצדקת. אלא, שנסיבות המקרה דנן, כפי שטוען המנהל המיוחד ובצדק, הינן שונות; כאן, אין עסקת מסגרת אחת, אלא לכל היותר אומד דעת כללי למספר בלתי מסויים ולא קבוע מראש של התקשרויות חוזיות שונות. אין כל התחייבות להתקשר במספר מסויים של חוזי משלוח, אם בכלל, ואין כל מסגרת זמן המתבנתת את ההתקשרות לכיוון של חוזה מסגרת אמיתי. 33. קבלת טענתה של המשיבה, כי מהתנהגות כגון זו עולה "עסקה אחת" היתה מרוקנת את מושג העסקה האחת והבחנתו מעסקאות מרובות מתוכן אמיתי, באשר ניתן היה לפרש בדרך זו כל מערכת יחסים מתמשכת, תהיה בלתי ספציפית ובלתי מחייבת כאשר תהיה כ"עסקה אחת". כמו כן, פרשנות זו היתה יוצרת סתירה פנימית בהלכתו הפסוקה של בית המשפט העליון, באשר היתה נוצרת סתירה בלתי ניתנת לישוב בין פסקי הדין שצוטטו לעיל לבין הלכת טל-ביר אותה ציטט המנהל המיוחד. אין כל מקום לקבל פרשנות זו, אשר הינה מוקצנת ומלאכותית. מכאן, שיש לקבוע חד-משמעית, שכדי ליצור מסגרת שניתן יהיה לכנותה "עסקה אחת", יש צורך בחוזה מחייב, הקובע מסגרת זמן וכמות אשר צד אחד מתחייב לספק והצד השני מתחייב לקבל. לא אלו הן נסיבות המקרה דנן, באשר אין כאן, כפי שמודה אף המשיבה עצמה בחצי פה, אלא מסגרת רופפת שקבעה תנאים מסוימים ולא מספקים למספר לא ידוע מראש ולא קבוע של התקשרויות עתידיות, בלא כל קביעה לגבי מהותן ולא כל חיוב של אחד הצדדים להתקשר בהן. אי לכך, "עסקת מסגרת" אמיתית איין, ואין מנוס מלקבוע כי החוב נשוא הבקשה נובע מעסקאות שונות לחלוטין מאלו בגינן הגיע הנכס המעוכב לידי המשיבה. גם מסיבה זו, אין להכיר בזכותה לעכבון. 34. לא ניתן לסיים החלטה זו, בלא להעיר הערות מספר לענין הדרך בה התנהגה המשיבה לאורך כל פרשה זו. זאת ביחוד משנקלעה החברה להקפאת הליכים, שלב שאין חולק על טבעו הקולקטיבי, הקוגנטי ואף הרה הגורל עבור החברה וכלל נושיה. המשיבה ידעה היטב, או למצער היה עליה להיות מודעת, כי היקף חובותיה של חברה בהקפאת הליכים, וביחוד מעמדם של נושים כמובטחים או שאינם מובטחים, הינו הנתון החשוב ביותר עליו מסתמכים בית המשפט, החברה והנושים גם יחד בבואם לדון באפשרות להשיג הסדר נושים עבור החברה. זאת אף מכח קל וחומר, כאשר "נשיה מובטחת" נטענת עשויה לעכב את הספקת חומרי הגלם בהם תלוי עצם הנסיון להמשיך ולהפעיל את החברה כעסק חי. אלא, שהמשיבה בחרה לגלות אדישות והתנכרות לכל זאת, וכאשר נשאלה בשלב הקפאת ההליכים למעמדה, בחרה "לשמור את קלפיה סמוך לחזה", ולא לגלות את טענתה לעכבון בעל נפקות קניינית, ולטעון כי אין היא אלא נושה בלתי מובטחת. זאת, בתוספת לעולה מהתביעות שהגישה כנגד החברה טרם הקפאת ההליכים, אשר מכולן עולה בבירור מצג, כי אין למשיבה כל בטוחה. מנהגה המשיבה בדרך זו, יצרה מצג מטעה אשר דומה כי די בו כדי להקים נגדה השתק ומניעות מלטעון לעכבון בדיעבד. אלא, שבנסיבות המקרה דנן, אין צורך להכריע בכך, באשר לא קם לטובתה עכבון מניה וביה, בין אם בעכבון הסכמי עסקינן ובין אם בעכבון על-פי דין. 35. מכל האמור לעיל, עולה כי למשיבה אין ולא היתה כל זכות עכבון במשלוחים נשוא הבקשה, ודין הבקשה להתקבל. בנסיבותיו המיוחדות של המקרה, ולנוכח הנזק החמור אשר נגרם לחברה בעודה בשלב הקפאת הליכים, תשא המשיבה בהוצאות החברה, בסך 30,000 ₪ + מע"מ, אשר ישאו ריבית והצמדה כדין מהיום ועד ליום התשלום בפועל. חוזהזכות עיכבון