הסכם הפסקת פעילות שותפות


החלטה

ב- 23/2/98 הוגשה תביעה זו לפירוק שותפות ועריכת חשבונותיה בין המבקש ושתי חברות שבבעלותו לבין המשיב. התביעה היתה לחיוב המשיב בסך של 423,233 ₪.


ישיבה ראשונה בתיק התקיימה ב- 24/6/98 ומונה בה רואה החשבון ברעם לערוך את ההתחשבנות שבין הצדדים.
מינוי זה לא צלח.


רק ב- 9/11/99 הגיש רואה החשבון את חוות דעתו ובה כתב כי הצדדים לא המציאו לו את המסמכים הרלוונטיים ואת המידע הדרוש, ומאחר והנהלת החשבונות של השותפויות לא נוהלה על פי הכללים החשבונאיים המקובלים וכרטסת הנהלת החשבונות שהמציאו לו לא היה שלמה ומעודכנת ומפורטת, לא יכול היה לחוות דעה ולהסיק מסקנות מבססות לאור המידע הסותר שנמסר לו על ידי הצדדים. על סמך זה הציע, תוך זהירות מרובה ובהעדר מסמכים מבססים ומידע מלא ועדכני ולאור האמור בחוות דעתו, לדחות את הדרישות הכספיות של המבקשים וכן לא לקבל את טענות המשיב.


לאור דבריו של רוה"ח לאורך כל חוות דעתו, כי איננו יכול לנקוט עמדה בטענות הצדדים בגלל העדר מסמכים או מידע, נראה לי כי יש להתעלם מכל וכל מחוות הדעת הזו. כך גם החלטתי ב- 12/12/99 בה ציינתי כי המומחה הגיש חוות דעת לאחר למעלה משנה, לא החליט בשאלות שהיה עליו להחליט ולא מילא את תפקידו. לפיכך, יחלו להישמע הוכחות.
ההוכחות נמשכו בעצלתיים עקב בקשות דחיה ואי הופעה של שני הצדדים, אך בעיקר מצד המשיב. כתוצאה מכך, נמשך הדיון בתיק תקופה ארוכה מהמקובל ורק ב- 4/4/02 הוגשו סיכומים מצד המשיב. הדבר יילקח בחשבון לצורך פסיקת ההוצאות.


את התביעה הגיש המבקש יחד עם שתי חברותיו, כאשר גם המבקש וגם החברות חתומות על הסכמים ועל מסמכים. כבר בפתח הדברים יש לציין מה שכבר הוחלט כי יש לראות את המבקש יחד עם שתי חברותיו כצד אחד לשותפות, מבלי שניתן להפריד ביניהם מאחר ובפועל לא היתה הפרדה משפטית ופיזית ביניהם. המסמכים וכרטיסי החשבונות וההסכמים נושאים את חתימת כל השלושה לסירוגין. במהלך הדיון התברר כי החברות המבקשות נמחקו מפנקס רשם החברות אולם הן הוחזרו אליו במהלך הדיון.


1. מבקש 1, באמצעות מבקשת 2 ולאחר מכן – מבקשת 3, עסק עד שנת 1994 בשיווק אביזרי רכב שיוצרו באמצעות קבלני משנה. לטענת המבקשים, לא החזיקו ברשותם בית מלאכה או ציוד מכני הנדרש לייצור אביזרי רכב וכן לייצור גגונים לרכב העשויים חלקי מתכת. לעומת זאת, היה המשיב בעל בית מלאכה פרטי בשם המסחרי "טכנוכול", באזור התעשיה בנצרת עילית, ובו ציוד מכני כבד לעבודות כבישה ועיבוד מתכת.


2. בתחילת שנת 1994, הקימו המשיב והמבקשים שותפות בלתי רשומה לייצור ושיווק גגונים רגילים לרכב, דהיינו, גגוני מתכת עם מרזב להרכבה על גבי גג כלי רכב בעלי מרזב. גגונים אלה כללו חלקי פלסטיק אחדים ומשניים המשמשים לחיבור הגגונים לגג הרכב והמכונים פרפרים או סופיות.


3. סוכם בין הצדדים כי במסגרת השותפות ייצר המשיב בבית המלאכה שברשותו את חלקי המתכת של הגגונים ויהיה אחראי על הרכבת חלקי הגגונים, ואילו המבקשים יעסקו בשיווק הגגונים. הכנסות השותפות ממכירות הגגונים וכן ההוצאות לצורך רכישת חומרי הגלם וייצור הגגונים, יחולקו בין הצדדים בחלקים שווים על פי התחשבוניות חודשיות.


התחשבנויות אלה, אינן שנויות במחלוקת ואינן כלולות במסגרת התביעה, למעט טענת המבקשים להחזר בגין דרישת המשיב לעלויות מופרזות של חלקי גגונים שהרכיב המשיב במפעל "המשקם".


4. הנכסים שנרכשו או יוצרו על ידי השותפות לצורך יצור חלקי הגגונים, הם כדלקמן:



א. בתחילת שנת 1994 נרכש מכבש מיוחד במשקל של כ- 60 טון הפועל בשיטת כבישה עמוקה לצורך ייצור חלקי המתכת של הגגונים. המכבש נרכש במכרז של התעשיה הצבאית בעלות של 20,068 ₪ [כולל מע"מ], המבקשים נשאו במחצית מעלות זו בסך 10,034 ₪;

ב. בבית המלאכה של המשיב ובאמצעות המכבש והציוד המכני הכבד שברשותו, יוצרו תבניות מתכת וכלים נוספים הנדרשים לייצור חלקי המתכת של הגגונים הקרויים "מבלטים" או "שטנצים" [להלן – "התבניות"], עבורן שילמו המבקשים סך של 12,722 ₪.
(התחשיב המקורי של המשיב היה אמנם 20,900 ₪ [ללא מע"מ], אולם, בפועל הגיעה העלות הכוללת של יצור התבניות ל- 25,444 ₪, שהמבקשים נשאו במחציתה.


5. השותפות פעלה בשנת 1994 ובתחילת שנת 1995 ובמהלך תקופה זו יוצרו לטענת המבקשים באמצעות השותפות כ- 5,500 גגונים רגילים (אין הסכמת משיב למספר המדויק).
בחודש נובמבר 1994 הסכימו הצדדים להתקשר בהסכם שותפות זהה נוסף ולהרחיב את פעילות השותפות גם לייצור ושיווק גגונים מיוחדים, דהיינו, גגונים בלא מרזב, המיועדים להרכבה על גבי רכבים אשר מרזב לא הותקן על גגם.
ביום 14.11.1994 ערך המשיב וחתם על מסמך הנושא את הכותרת "הסכם שותפות בגגון ללא מרזב" (נספח ו.2 לתצהירו של המבקש).


6. לצורך ייצור הגגונים המיוחדים נדרשו השותפים לשאת בעלויות ייצור התבניות המתאימות. המשיב ערך ביום 10.11.1994 הצעת מחיר על סך 45,630 ₪ [כולל מע"מ] לגבי 50% מהעלויות הקבועות הללו. המבקשים טוענים כי שלמו זאת וכי בנוסף לכך דרש מהם המשיב להעביר לידיו מראש תשלומים נוספים בסך של 37,109 ₪ ו- 14,303 ₪. ובסך הכל שילמו המבקשים למשיב סך של 97,042 ₪ לשם כיסוי 50% מעלויות הייצור של התבניות לגגונים המיוחדים.
7. המבקשים טוענים כי למרות ששילמו למשיב את הסכום הנ"ל לא השלים את ייצור התבניות הללו בתוך 45 יום, גם לא לאחר מכן ובכך מנע מהשותפות את האפשרות לייצר ולשווק גגונים מיוחדים. הפרת התחייבויות המשיב פגעה באמון שבין הצדדים. בנסיבות אלה החליטו על הפסקת פעילותה של השותפות. המשיב לעומת זאת טוען כי הסיבה להפסקת השותפות היתה השמועות שהגיעו לאוזניו על כך שהמבקשים אינם מכבדים את השיקים שהוצאו על ידם לנושיהם.


8. אם כה ואם כה, נרשם על ידי המשיב ביום 1.3.1995 הסכם להפסקת פעילות השותפות ביחס לייצור ושיווק גגונים רגילים. על פי הסכם זה מכר המשיב למשיבים את חלקו [50%] בתבניות לייצור גגונים רגילים, באופן שהבעלות המלאה בתבניות הללו עברה לידי המבקשים. וזה נוסח ההסכם (ת/5):
"1/3/95

הנדון

זכרון דברים.


צד א' ליעד שיווק בעלים מיקי X –

צד ב' X חיים –



סוכם בין הצדדים שצד ב' X חיים מוכר לליעד שיווק מבלטים ליצור גגון רגיל המיועדים לרכבים עם מרזב מים.
שולם עבור המבלטים סך של 2,000 ₪ בחשבון מס' ___________.
צד ב' ייצר לליעד שיווק גגונים בקבלנות משנה.
צד ב' מתחייב ליצר גגונים מהסוג הנ"ל אך ורק עבור ליעד שיווק, במידה וצד ב' ייצר עבור לקוחות אחרים מתחייב צד ב' לשלם לצד א' סך של 50,000 ₪.
סוכם בין הצדדים שחובת המס קניה על המוצר תחול אך ורק על צד א' הנ"ל מתחייב לפתוח תיק במס קניה ולאשר את השינוי.
נ.ב. התבניות להזרקת פרפרים וסופיות יהיו שייכים לליעד צד א'. צד ב' רשאי להשתמש בתבניות לצרכים אחרים"



9. ביום 10.4.95 נערך מסמך נוסף לחיסול השותפות בגגונים המיוחדים שנכתב על ידי המשיב. גם על פי הסכם זה רכשו המבקשים את זכויות המשיב בתבניות לגגונים המיוחדים שלטענת המבקשים הושלם בינתיים יצורן באופן שגם הבעלות המלאה בתבניות הללו עברה לידי המבקשים וזה נוסח ההסכם (ת/6):
"הנדון

זכרון דברים

בין: מיקי X ת.ז. X

X חיים ת.ז. X

הסכם מכירת ציוד.
אני החתום מטה מוכר למיקי X סדרת מבלטים ליצור גגון לרכב עם מתאמים, כמו כן תבנית ליצור מגן בוץ לרכב.
סה"כ הכלים נכרו בסך 2,000 ₪.
כמו כן טכנוכול ישמש כקבלן משנה ליצור הגגונים עבור ליעד שיווק (במידה ויסוכמו התנאים).
חובת מס הבניים על המוצרים הנ"ל תחול אך ורק על ליעד שיווק".


10. הן בהסכם להפסקת הפעילות בשותפות בגגונים הרגילים והן בהסכם להפסקת פעילות השותפות בגגונים המיוחדים סוכם כי המשיב ישמש להבא קבלן משנה של המבקשים לצורך יצור הגגונים עבור המבקשים בלבד. המשיב אף התחייב לשלם למבקשים סך של 50,000 ₪ אם יפר התחיבותו זו.
המבקשים טוענים כי נוכח הרווחים אותם ציפה המשיב להפיק מפעילותו כקבלן משנה הסכים למכור להם את מחצית זכויותיו בתבניות עבור 2,000 ₪ בגין כל אחד מסוגי התבניות, אף שסכומים אלו היו נמוכים ממחצית משווין הכולל של התבניות בשעת הפסקת פעילות השותפות.


11. המבקשים טוענים כי עם הפסקת פעילות השותפות ולאור ההסכמים שנעשו הם הינם בעלים של 50% מהזכויות במכבש אותן רכשו עם הקמת השותפות, וכן הפכו המבקשים לבעלים של מלוא הזכויות בתבניות לייצור גגונים רגילים ומיוחדים. לטענתם, פנו אליו פעמים רבות על מנת שיעביר להם את התבניות אך סרב. (סעיף 23 לתצהירו של המבקש).


12. לטענתם הותיר המשיב בחזקתו את הנכסים הללו, ולא העביר את שוויים לידי המבקשים עד היום. הוא גם לא השתמש בכלים אלה לצורך ייצור גגונים עבור המבקשים בקבלנות משנה כפי שהתחייב (המבקשים טוענים כי המשיב חב להם בגין הפרת התחיבויותיו כקבלן משנה סכום נוסף של 73,415 ₪ בגין חומרי גלם ועוד 50,000 ₪ פיצוי מוסכם אך אלה אינם נשוא תביעה זו שכן הדבר ארע לאחר הפסקת פעילות השותפות). לטענתם עשה שימוש במכבש ובתבניות שגזל מהמבקשים לצורך יצור גגונים בבית המלאכה שלו ושיווקם באופן עצמאי (כבר עכשיו ייאמר כי טענה זו, שימוש במכבש ובתבניות, אינה רלוונטית לתביעת המבקשים אלא כדי להוכיח כי לא העביר להם את המכבש והתבניות).


13. למבקשים ידוע, כי בתאריך בלתי ידוע להם בשנת 1997, מכר המשיב את תבניות המבקשים לידי צד ג' בחברון [אבו אמין] עבור סך של כ- 150,000 ש"ח [קרן], לכל הפחות. זאת, תוך התעשרות שלא כדין על חשבון המבקשים וגזילת רכושם.


14. כמו כן טוענים המבקשים כי במהלך פעילות השותפות הפקידו המבקשים בידי המשיב 1,000 מתקני קלטות (מתקנים מפלסטיק לאחסנת קלטות להרכבה על גבי מגן השמש בכלי רכב). לאחר הפסקת פעילות השותפות סרב המשיב להשיב לידי המבקשים את המתקנים הללו.


15. בנוסף לכך טוענים המבקשים כי לאחר הפסקת פעילות השותפות גלו כי המשיב הציג להם מצג שוא לגבי עלות הרכבת גגונים במפעל "המשקם" במהלך תקופת השותפות.
המשיב הציג כי נדרש לשלם למפעל "המשקם" סך של 2.5 ₪ בתוספת מע"מ, להרכבת גגון. ואילו במהלך הדיון התברר להם מתוך מסמכים שהוצגו על ידו ושנמצאו עד לאותה עת בחזקתו בלבד, כי למפעל "המשקם" שולם סך של 0.50 ₪ בלבד להרכבת כל גגון. מכאן שהמשיב חייב להחזיר להם סך של 1.21 ₪=0.25-1.46 (1.25 ₪ בתוספת מע"מ) לכל אחד מ-5,500 הגגונים שייצרה השותפות במהלך פעילותה.


16. התביעה הכספית של המבקשים מסתכמת בסכומים הבאים:
סכום קרן שערוך ליום

(₪) 23.2.1998 (₪)



א. מחצית משווי המכבש 10,034 17,103

ב. תבניות לייצור גגונים "רגילים" 25,444 43,793

ג. תבניות לייצור גגונים "מיוחדים" 97,042 146,758

ד. מכירת התבניות לידי צד ג' 150,000 195,843

ה. גזילת 1,000 מתקני הקלטות 12,000 12,000

ו. חיוב מופרז בגין הרכבה 10,678 6,655

במפעל "המשקם"

סה"כ 423,263 ₪



17. לעומת זאת, טוען המשיב כי החזיר למבקשים את התבניות; כי רכש מהמבקשים את זכויותיהם במכבש; כי לא הטעה אותם לגבי מחיר ההרכבה של הגגונים; וכי היה מוכן ועודנו מוכן להחזיר להם את הקלטות אשר הפקידו אצלו והפקירו.


המכבש:
18. אין ויכוח על כך כי בתחילת שנת 1994, בעת הקמת השותפות, רכשו המבקשים 50% מהזכויות במכבש, מתקן חיוני לייצור גגונים, תמורת הסך של 20,068 ₪ שאת מחציתה שילמו המבקשים למשיב.
לאחר הפסקת פעילות השותפות, המשיך המשיב להחזיק במכבש בבית המלאכה שלו, שם הוא מוחזק עד עצם היום הזה.
אם המשיב עשה שימוש במכבש לצורך עסקו לאחר הפסקת פעילות השותפות וגם דרש עבורו פחת – אינם שיקולים רלוונטיים מאחר והמשיב איננו מכחיש שהוא מחזיק במכבש אלא טוען שהוא קנה אותו מהמבקשים.


19. המבקשים טוענים כי לא מכרו את בעלותם במחצית המכבש למשיב. המשיב טוען כי סוכם על כך בעל פה. זוהי טענה כנגד שני מסמכי המכר של נכסי השותפות שאוזכרו לעיל בהסכמי הפסקת פעילות השותפות, בהם צוין דבר המכירה של זכויות המשיב בתבניות למבקשים אך לא צוינה בהם מכירה של זכויות המבקשים במכבש למשיב. (ת/5 ו- ת/6).
העובדה שמכירת המכבש לא נזכרה, בעוד מכירת התבניות נזכרה, איננה תומכת בטענה כי נתקיימה מכירה כזו. קיימת הנחה חלוטה שהחוזה מגלם בתוכו כל מה שהוסכם.(ע"א 738/80 נתן נ. א ו-ד זגורי פ"ד ל"ז (4) 387, 392).
בנוסף, אין להעלות טענה בעל פה כנגד שני המסמכים הכתובים.
הנטל להוכיח רכישה על ידי המבקשים מוטל על המשיב והוא לא עמד בנטל זה.
המשיב טען כי רכש את חלקה של המבקשת 2 במכבש אך בסיכומיו אמר כי אם המבקשים ישלמו לו חצי, הוא יעביר לרשותם את המכבש כולו. אם הבעלות במכבש הינה של המשיב, מדוע הוא מסתפק רק בחצי מעלותו?



התבניות:
20. המבקשים טוענים כי עם הפסקת פעילות השותפות רכשו בהתאם לשני ההסכמים שצוינו לעיל בעלות בתבניות הללו אלא שהמשיב לא מסר לידם את התבניות.
שוב, השאלה אם המשיב ייצר בבית המלאכה שלו גגונים לצרכי עסקו באמצעות התבניות, אינה רלוונטית אלא לצורך ההוכחה שהתבניות לא נמסרו למבקשים. כנ"ל לגבי הטענה שהוא מכר את התבניות לידי בעל עסק בשם אבו אמין מחברון.


21. המבקשים טוענים כי לא קיבלו מהמשיב את התבניות למרות שעם הפסקת פעילות השותפות עברה הפעילות בתבניות לידיהם מאחר והם השאירו את התבניות ברשות המשיב על מנת שישתמש בהן לצורך יצירת הגגונים כקבלן משנה של המבקשים.
על מי הנטל להוכיח כי המבקשים לא קיבלו את התבניות?

מטבע הדברים קשה להוכיח דבר שלילי. קל יותר להוכיח דבר חיובי. בנוסף, המשיב מודה בכך שהבעלות המלאה בתבניות לייצור גגונים רגילים ולייצור גגונים מיוחדים עברה לידי המבקשים.
לפיכך, הנטל להוכיח כי מסר אותם למבקשים לאחר המכירה מוטל עליו.
האם עמד בנטל זה?

22. מבדיקת חומר הראיות עולות העובדות הבאות:
א. כדי לייצר גגונים יש צורך במכבש ותבניות.
המשיב אישר בעדותו כי לאחר הפסקת פעילות השותפות בגין שני הגגונים, הוא הסכים להיות קבלן משנה של המבקשים לייצור גגונים, ומכאן שהיו בידו הכלים כדי ליצור את הגגונים הללו שכללו מכבש, תבניות ומבלטים, מאחר ובלי הכלים הללו לא ניתן לייצר תבניות.


ב. המשיב הודה כי כבש עבור המבקשים חומרי גלם שהגיעו מתומר צינורות במהלך שנת 1995 ומסרם לאחר הכבישה למבקש. המשיב גם הודה כי ייצר עבור המבקש גגונים לאחר פירוק השותפות. (עמ' 32 שורות 21-22).


ג. המשיב לא המציא שום מסמכים המעידים כי התבניות יצאו מעסקו ונמסרו למבקשים. המשיב טען בעדותו כי חשבונית 430 מיום 16/5/95 (ת/16) מעידה על מסירת התבניות לידי המבקשים. אולם, חשבונית זאת הוצאה זמן רב לאחר הפסקת פעילות השותפות, המבקשים טוענים כי הוצאה בגין קבלנות המשנה וסכום החשבונית 20,655 ₪ שונה לחלוטין מהסכום אותו שילמו המבקשים עבור רכישת זכויות המשיב בתבניות על פי הסכמי הפסקת פעילות השותפות.
למשיב לא היה הסבר לגבי הסתירות עליהן נשאל.
גרסתו זו עמדה גם בסתירה לגרסה אחרת שלו לפיה התבניות נמסרו לידי המבקשים כבר ביום 31/12/94 על פי חשבונית 12/00282. אולם בחשבונית נזכרים פרטי מלאי ופרופילי פלסטיק ולא תבניות מתכת והסכום הנזכר בחשבונית אינו תואם את הסכומים ששילמו המבקשים עבור זכויות המשיב בתבניות עבור הסכמי פעילות השותפות.
משנחקר המשיב על חשבונית זו, אמר שאיננו זוכר אם המלאי כולל גם תבניות.


ד. טענת המשיב כי המבקשים הביאו את התבניות לבית המלאכה שלו לצורך ייצור הגגונים שם והחזירו אותן אליהם איננה מתקבלת על הדעת.
לטענה זו אין גם ביטוי במסגרת הסכמי הפסקת פעילות השותפות שנערכו בידי המשיב עצמו.
בועז גלבוע ממפעל ורטהיים העיד כי היה זה המשיב שהביא לו את התבניות של השותפות לייצור חלקי פלסטיק (פרפרים וסופיות לגגונים). המשיב היה לוקח את התבניות לצורך שינוי או תיקון והיה מחזיר לו אותן. בסופו של דבר, התבניות נשארו אצלו ולא נמסרו למשיב. לטענתו, כשלא מבקשים ממנו את התבניות בחזרה הוא איננו מוכן להחזיר. סביר להניח שהן נמצאות אצלו גם עתה ואכן מצא לפחות אחת. כל תבנית ערכה כמה אלפי שקלים. הוא המשיך לעבוד עבור המשיב עם התבניות שהיו אצלו בתקופה שאחרי פירוק השותפות ועדיין עובד איתו, אבל במוצרים אחרים.
מכאן עולה שהתבניות המשמשות לייצור חלקי פלסטיק, נשארו בידי המשיב ובמקום למסור אותן למבקשים הוא מסר אותן לבועז גלבוע.
לפיכך, לא הרים המשיב את נטל ההוכחה המוטל עליו כי מסר את התבניות שהחזיק אצלו ושאת מחצית זכויותיו בהן מכר למבקשים.
עם זאת, לא הוכחה טענת המבקשים כי התבניות הללו נמכרו על ידי המשיב לסוחר בשם אבו אמין מחברון.
23. לאחר שקבעתי שהמשיב לא הוכיח כי התבניות נמסרו למבקשים, יש לקבוע את גובה הסכום בו יש לחייב את המשיב בגין אי החזרתן.
הבעיה שאני רואה בעניין זה היא, האם יש לחייב את המשיב על פי עלות ייצורן או על פי המחיר בו נמכרו למבקשים.
עם הפסקת פעילות השותפות, רכשו המבקשים מהמשיב 50% מזכויותיו בתבניות לייצור גגונים רגילים וגגונים מיוחדים בסכום של 2,000 ₪ לכל סוג של גגון.
המשיב עצמו כתב בהסכמי הפסקת פעילות השותפות (ת/5 – ת/6) כי התבניות נמכרו וכי התשלום עבורן שולם לידיו. גם בעדותו (עמ' 24 שורה 21) אישר כי היה הסכם בינו לבין המבקש המראה שהכלים שייכים למבקש. המשיב הנפיק למבקשים חשבונית מס' 368 ע"ס 2,340 ₪ מיום 2/3/95 וחשבונית מס' 397 מיום 9/4/95 והתשלומים הללו הועברו אליו כמפורט במוצג ת/15. המשיב ציין כי העובדה שהוציא חשבוניות מעידה על כך שנעשה תשלום עבורן.


24. אין מחלוקת שהמבקשים רכשו את מלוא הבעלות בתבניות.
באשר לתבניות של הגגונים הרגילים, שילמו 12,722 ₪ עבור 50% מהזכויות והמשיב הודה בכך. עבור המחצית השניה שילמו 2,340 ₪. חשבונית מס' 368 מ- 2/3/95 ע"ס 2,340 ₪ עבור מבלטים ותבניות לייצור גגון לרכב עם מרזב מים; ובסה"כ 15,062 ₪.
באשר לתבניות של הגגונים המיוחדים: המבקשים טוענים כי שילמו למשיב 97,042 ₪ עבור מחצית הזכויות.
אין קבלה על סך 45,630 ₪. מה שהוגש לי הוא הצעת מחיר ללקוח 018 מיום 10/11/94. בנוסף לכך, שתי חשבוניות מס של המשיב. האחת מס' 184 מיום 24/8/94, בה כתוב כי הוצאה בגין ייצור מבלטים לגגון מיוחד והשתתפות בקנית חומרי גלם בסך 37,109 ₪. בנוסף לכך, הוצגו לי שתי קבלות וכן חשבונית מס' 241 מיום 31/10/94 ע"ס 14,303 ₪ בה נאמר שהוצאה בגין השתתפות בייצור תבנית.
בכרטיס לקוח של המשיב אצל המבקשים מופיע כי הסכום של 37,109 ₪ שולם ב- 24/8/94.
גם בכרטיס לקוח של המבקשים אצל המשיב מופיע כי הסכום שולם לו ב- 24/8/94. תאריך זה הינו לפני ה- 14/11/94 ולפני ה- 10/11/94 שאז הכין המשיב את הצעת המחיר ללקוח ועשה את הסכם השותפות לגבי הגגון ללא מרזב. לפיכך, לא ייתכן שהסכום הנ"ל שולם עבור המבלטים לגגונים המיוחדים על פי הסכם השותפות.
הוא הדין לגבי הסכום של 14,303 ₪ שאף הוא מועדו 28/9/94 ולפני מועד ההסכם, ולכן אין לשייך אותו כתשלום עבור המבלטים.
לעומת זאת, אני מוכנה לזקוף על חשבון תשלום עבור ייצור המבלטים על ידי המבקשים למשיב את הסכום של 20,000 ₪ המופיע בקבלה מס' 157 מיום 23/11/94, בה נרשם כי שולם על חשבון ייצור מבלטים; ואת הסכום של 13,964 ₪ המופיע בקבלה מס' 172 מיום 23/12/94 בה נרשם כי שולם על חשבון ייצור מבלטים; וכן את הסך של 20,313 ₪ על פי קבלה מס' 240 מיום 16/5/95 (ת/14) בה נרשם כי הכסף שולם עבור מכירת מבלטים לייצור גגונים לרכב בעקבות חשבונית מס' 430; וכן חשבונית מס' 319 מיום 19/1/95 ע"ס 7,020 ₪ בה נרשם כי התשלום הינו עבור ייצור מבלטים; ועוד חשבונית מס' 397 מ- 9/4/95 ע"ס 2,340 ₪, בה נרשם כי הוצאה עבור מבלטים לייצור גגון ללא מרזב כולל מתאמים ותבנית למגן בוץ; ולבסוף, קבלה מס' 148 מיום 7/11/94 ע"ס 2,250 ₪ בה נרשם כי הוצאה על חשבון ייצור תבנית מגן בוץ.


מכאן, שעבור 100% של הזכויות בגגונים המיוחדים שילמו המבקשים למשיב סך של 65,887 ₪.


25. המבקשים טוענים כי יש לחייב את המשיב להחזיר להם את המחיר ששילמו למשיב עבור מחצית הזכויות בתבניות כפול 2, לאחר שרכשו 50% מבעלות המשיב בהן.
אינני סבורה כי זו הדרך הנכונה והראויה.
המבקשים מודים כי שילמו 2,340 ₪ עבור מחצית הזכויות וזאת מתוך הנחה כי המשיב יפוצה ברווח של קבלן משנה. שני הצדדים מודים כי רווח כזה לא הופק מאחר ונוצר ניתוק בין הצדדים.
יוצא אפוא שהמבקשים ששילמו 2,340 ₪ עבור מחצית זכויות המשיב מבקשים שבית המשפט יפסוק להם עבור מחצית זאת 12,777 ₪ עבור גגונים רגילים ו- 97,042 ₪ עבור גגונים מיוחדים.
גישה זו לא נראית לי. אם המבקשים לא שילמו 12,777 ₪ ו- 97,042 ₪ ובמקום זאת שילמו 2,340 ₪ עבור מחצית הזכויות בכל סוג של גגון – אין זה נראה לי לנכון ולצודק שידרשו מהמשיב סכומים שלא שילמו לו. מסקנה זאת נכונה גם אם איננה מתחשבת בשווי האמיתי של התבניות שלאור העדר מסמכים ועדויות סותרות ואי הבאת עובדות לבית המשפט, כמו גם למומחה, אינני יכולה לקבוע אותו.
לפיכך, מחיר התבניות לייצור גגונים רגילים שעל המשיב להחזיר למבקשים הואע בהתאם למה ששילמו עבורן, 12,777 ₪ + 2,340 ₪ סה"כ 15,117 ₪. השותפות בגגונים הרגילים התקיימה שנה (נפסקה ב- 1/3/95) ולכן יש לנכות 10% פחת. לפיכך יעמוד הסכום על 13,606 ₪. מחיר התבניות לייצור גגונים מיוחדים שעל המשיב להחזיר למבקשים הוא בהתאם למה ששילמו עבורן, 65,887 ₪ ללא ניכוי פחת וזאת משום שהשותפות החלה בסוף נובמבר 94 והסתיימה ב- 10/4/95 (ת/6).


26. המבקשים טוענים כי הפקידו בידי המשיב במהלך תקופת פעילות השותפות 1,000 מתקנים מפלסטיק לאחסנת קלטות המשמשים להרכבה על גבי מגן השמש בכלי רכב.
מחיר המכירה של כל מתקן במועד הגשת התביעה היה 12 ₪.
המבקשים טוענים כי בסיום השותפות פנו פעמים רבות אל המשיב וביקשו להחזיר להם את המתקנים הללו אך הוא סירב לעשות כן.
אין מחלוקת שבעת הפסקת פעילות השותפות נשארו הקלטות בחצרי המשיב ולא הוחזרו למבקשים למרות שלפי טענתם ביקשו אותם בחזרה.
המשיב טען כי המבקשים לא ביקשו את הקלטות בחזרה, בניגוד לטענת המבקש. אולם בעדותו חזר בו ואמר כי לא החזיר את מתקני הקלטות למבקשים משום שהם חייבים לו כספים (עמ' 16 שורה 1).
מכל מקום גם שנתברר לו מתוך תביעה זו כי המבקשים תובעים את הקלטות לא הזדרז להחזירן.


אני מעדיפה את גירסת המבקש.


המבקשים טוענים כי הקלטות אינן נמצאות כבר אצל המשיב, אך הוא נמנע מלהוכיח כי הם בידו ונמנע מלהעביר רשימות מלאי של העסק על מנת להיווכח אם מתקני הקלטות אכן נמצאים אצלו כפי שצווה בהחלטת בית המשפט.


המשיב הסכים על פי עדותו לאחסן את מתקני הקלטות ללא תשלום ולפיכך אין הוא יכול לבקש עתה תשלום עבור האחסון.


אינני מקבלת את הטענה כי המבקשים הפקירו את המתקנים כאשר השאירו אותם אצל המשיב מאחר והמשיב הוא אשר סירב להחזירם בגלל חוב המבקשים.


סעיף 52 לפקודת הנזיקין מגדיר את עוולת הגזל כדלקמן:
"גזל הוא כשהנתבע מעביר שלא כדין לשימוש עצמו מטלטלין שהזכות להחזיקם היא לתובע, על ידי שהנתבע לוקח אותם, מעכב אותם, משמיד אותם, מוסר אותם לאדם שלישי או שולל אותם מן התובע בדרך אחרת".


נראה שהמבקשים הוכיחו קיומה של עוולה זו נגדם בידי המשיב באי החזרת הקלטות.


המבקשים טוענים כי אינם עוסקים עוד בתחום שיווק אביזרי הרכב ואינם יכולים לעשות שימוש במתקני הקלטות הללו. מאז הופקדו בידי המשיב, עברו 7 שנים. המשיב לא חלק על שווי המכירה של מתקני הקלטות. מחיר המכירה של הקלטות בעת הגשת התביעה היה 12,000 ₪ וזה הנזק שנגרם למבקשים עקב אי החזרת הקלטות על ידי המשיב.


27. הרכבת גגונים:
המבקשים טוענים כי המשיב גזל מהם במשך תקופת פעילות השותפות סך של 1.21 ₪ לכל אחד מהגגונים שייצרו בבית המלאכה שלו בתקופת פעילות השותפות מאחר וחייב את המבקשים בסכומים אשר כלל לא שולמו למפעל המשקם עבור הרכבת הגגונים.
המשיב הסביר כי עלות ייצור הגגונים כללה הרכבת גגונים אשר נמסרה לביצוע אצל המשקם בצירוף עלות עבודה אשר בוצעה בבית המלאכה שלו. בנוסף לכך, העיד כי המבקשים ידעו את התמחור על פיו נעשה חישוב עלויות ההרכבה והתמחור נעשה בהסכמתם. מכאן עולה שבעלות הרכבת הגגונים כלולה לא רק עבודות שבוצעו אצל המשקם אלא גם עבודות שבוצעו אצל המשיב. המבקשים חויבו במחצית עלות עבודות אלה.
לסיכום – המבקשים לא הוכיחו תשתית עובדתית הנדרשת להוכחת הטענה כי הוטעו על ידי המשיב לגבי מחיר הרכבת הגגונים.


28. אינני דנה בכל יתר הטענות אשר אינן מתיחסות לתקופת פעילות השותפות ולא היה מקום לשרבב אותם באריכות יתרה בסיכומים.


כמו כן, התביעה הוגשה בשיהוי ניכר, כ- 3 שנים לאחר הפסקת פעילות השותפות. לאור הדחיות המרובות של שני הצדדים אשר גרמו לכך שתיק שנפתח ב- 23/2/98 הגיע לסופו במחצית הראשונה של 2002 (סיכומי המשיב הוגשו ב- 4/4/02), לא תוטל ריבית אלא מיום מתן פסק הדין והפרשי הצמדה יוטלו רק בגין 3 וחצי השנים האחרונות לפני מתן פסק הדין (מחצית התקופה מיום הפסקת פעילות השותפות), וזאת עד לתשלום המלא בפועל.


29. לאור האמור לעיל, אני מחייבת את המשיב לשלם למבקשים באופן הדדי מחצית משווי המכבש לאחר ניכוי פחת של 10% בסך 9,000 ₪; את מחיר התבניות לייצור גגונים רגילים בניכוי פחת בסך של 13,606 ₪; את מחיר התבניות לייצור גגונים מיוחדים בסך 65,887 ₪; וכן 12,000 ₪ בגין המתקנים.


בסה"כ – 100,493 ₪ שישא ריבית והפרשי הצמדה כאמור לעיל.


כמו כן, ישלם המשיב למבקשים הוצאות המשפט כולל אגרה, שכ"ט רוה"ח (לא כולל תשלום אגרות לרשם החברות), וכן שכ"ט עו"ד בסך 25,000 ₪ בצירוף מע"מ. (בסכום זה לקחתי בחשבון כי במהלך הדיון הגיש המשיב מספר לא מבוטל של בקשות סרק שנדחו וכן גרם לדחיות לא מוצדקות).





לתיאום פגישה עם עורך דין חייגו: 077-4008177




נושאים רלוונטיים נוספים

  1. מיסוי שותפות

  2. סיווג שותפות

  3. תקנות השותפות

  4. שותפות לא רשומה

  5. עורך דין שותפות

  6. הפרת הסכם שותפות

  7. פירוק שותפות עסקית

  8. פירוק שותפות בחברה

  9. הסכם פירוק שותפות

  10. שותפים לחיצת יד

  11. בעלות משותפת במושע

  12. הסכם הפסקת פעילות שותפות

  13. פירוק שותפות לראיית חשבון

  14. הוצאת שותף משותפות

  15. תביעה כספית בפירוק שותפות

  16. מלכ''ר או עוסק מורשה

  17. הסכם שותפות מוסך מכונאות רכב

  18. חוזה שותפות מועדון לילה

  19. חלוקת נכסי שותפות בפירוק

  20. הפרת הסכם שותפות - התיישנות

  21. פיצויי פיטורים בפירוק שותפות

  22. תביעה על שותפות עסקית בכפיה - פרוטקשן

  23. תביעה לתשלום שעניינה הסכם פירוק שותפות

  24. פקודת השותפויות נוסח חדש תשל''ה – 1975

  25. קניית קרקעות בחו''ל - הפרת הסכם שותפות עסקית

  26. הוסכם בין הצדדים כי התובע ירכוש 30% מהעסק ונחתם הסכם שותפות

  27. הסכם קונסיגנציה לפיו יספק לבית העסק שבבעלות משותפת משקאות חריפים במחירים מוסכמים

  28. סעיף 31 לחוק המקרקעין, כל שותף רשאי, בלי הסכמת יתר השותפים, להשתמש במקרקעין המשותפים

  29. שאלות ותשובות

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177
דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון