תעודת פיקדון

פסק דין 1. הנתבעת מפעילה סמוך לנמל אשדוד מכון תערובת להזנת בעלי חיים. צובר חברה למסחר בע"מ עסקה ביבוא, הפצה ושיווק של גרעיני מספוא. לבקשת צובר (ביום 14.4.97) הוציאה מתמור לבנק דיסקונט תעודת פיקדון שבה נאמר: תאריך 97 . 4. 14 "לכבוד בנק דיסקונט לישראל בע"מ סניף ראשי ת"א, רח' יהודה הלוי 27 תל - אביב הנדון: תעודת פקדון אנו מאשרים שקיבלנו לאחסנה במחסנינו את הטובין המפורטים להלן. הטובין מאוחסנים בהתאם לתנאים הכלליים הקיימים במחסנינו ואשר אושרו ע"י בית הדין לחוזים אחידים. כמות(טון) ציוןהמשלוח סוגהגרעין תאמספר 5000 4/97 תירס אניה L. WEVE 1. תעודה זו אינה ניתנת להעברה. 2. כל הוצאות האחסנה והביטוח יכוסו ע"י צובר חברה למסחר בע"מ. 3. שחרור חלקי או מלא של סחורה עפ"י אחסנה זו יעשה עפ"י אישורכם בכתב בלבד. בכבוד רב, מתמור בע"מ (תעודה זו מבטלת תעודות קודמות שנשלחו)." כעולה מהעותק המקורי של תעודת הפקדון (ת/1), נשלח טופס זה בפקס למתמור ובו ביום נחתם על ידה. כפי שהתברר במהלך המשפט חתם על טופס זה חיים בר לבב שעד לספטמבר 1997 שימש במתמור כגזבר. תעודת הפיקדון נדרשה על ידי הבנק על מנת שהתירס יהווה בטוחה לאשראי שניתן לצובר. צובר הודתה בחוב לבנק בסכום של 8,694,157 ₪ ליום 11.4.99, וזאת בבקשה שהגישה לבית משפט זה להקפאת הליכים. 2. אין מחלוקת שהטובין נשוא תעודת הפיקדון אינם מצויים בידי מתמור. הבנק הגיש נגד מתמור תביעה זו להשבת שוויים של הטובין ליום הגשת התביעה ב-11.4.99 בסכום של 3,327,225 ₪. לטענת מתמור יצאו הטובין מרשותה במסגרת הסכם שבינה לבין צובר, שנעשה בין הצדדים בחדשים מרס-אפריל 1997. לדברי מתמור הסכימה עם צובר על חילופין של גרעיני תירס: צובר תעביר לבעלות מתמור 5000 טון גרעיני תירס שיובאו על ידי צובר לנמל אשדוד, ואילו מתמור תעביר לצובר 5000 טון גרעיני תירס שיובאו על ידי מתמור לנמל חיפה. עניינה של מתמור בעסקה היה בכך שקיבלה גרעינים בנמל אשדוד שהמכון שלה סמוך אליו. 3. לטענת מתמור תעודת הפקדון לא נחתמה על ידי מי שהיו מוסמכים לחייב את מתמור, באשר חיים בר לבב לבדו לא היה מוסמך לחייב את מתמור. לטענת מתמור היה על הבנק לדעת שכך הוא וכי לא די בחתימה אחת. לא פירשה מתמור מכח מה היה על הבנק לדעת זאת. 4. יתר על כן, תעודת הפיקדון אינה התחייבות במובן הרגיל. אין במסמך התחייבות של מתמור לשלם סכום כלשהו. כל שנאמר הוא שהטובין מצויים ברשותה של מתמור וכי לא ישוחררו אלא על פי אישורו בכתב של הבנק. דומה הדבר להודעה שניתנת לחייב על המחאת חוב. אישור קבלתה של ההודעה על ידי החייב אינו עולה כדי התחייבות חדשה של החייב. כל שיש כאן הוא קביעה כי פרעון החוב ייעשה לנמחה תחת שיהיה לממחה. כך אף בענין שבפני. תעודת הפיקדון הינה אישור על הימצאות הטובין בידי מתמור ומשתמעת ממנה נכונות לפעול בהתאם להוראותיה של צובר. טענותיה של מתמור כלפי הבנק בהקשר לחתימתו היחידה של בר לבב, ראוי היה שלא תועלינה. מתמור אפשרה לעובד בכיר שלה לחתום על מסמך בתחום עיסוקו ועתה מנסה היא להטיל דופי בהתנהגותו של הבנק שסמך על מסמך זה, וטוענת כי הבנק התרשל בכך שלא בדק מי מוסמך לחתום על המסמך. מתמור לא טרחה להצביע מה מקור חובת הזהירות של הבנק כלפי מתמור. 5. בכתב ההגנה המתוקן הודתה מתמור בכך שחתמה על תעודת הפיקדון. אלא שלטענתה נעשתה תעודת הפיקדון לצורך עסקת החליפין בין מתמור לצובר ובמסגרתה של אותה עסקה. כך נאמר בכתב ההגנה: "6.3... בהתאם לסיכום עם צובר חתמה הנתבעת על המסמך... כך היה הסיכום עם צובר במסגרתה, והמסמך נחתם על ידי הנתבעת בכפוף ובהתאם לסיכום זה... 6.8... (הנתבעת) חתמה על המסמך בתום לב ומתוך אמונה כי הדבר נעשה במסגרת עסקת חליפין ובכפוף לתנאיה... 11.2 על ידי חתימת המסמך... לא ויתרה הנתבעת... בדברים האמורים יש הודאה חד משמעית בכך שמתמור חתמה על תעודת הפיקדון. אם לאמץ את גרסתה של מתמור באשר לנסיבות היווצרותה של תעודת הפיקדון, הרי היה עליה לדאוג ולסייג את תעודת הפיקדון ולקשרה לעסקת החליפין. משהוציאה מתחת ידה את תעודת הפיקדון המופנית לבנק, כפי שהיא, אין מתמור יכולה לטעון כלפי הבנק על יסוד עסקת החליפין. 6. מתמור טענה כי גרסת הבנק שלפיה חייבה תעודת הפקדון את מתמור להחזיק בגרעיני התירס במשך תקופה בלתי מוגבלת, אינה מתקבלת על הדעת, באשר ניתן לאחסן את התירס לתקופה מוגבלת בלבד, בהתחשב בחיי המדף של התירס. גרסה זו נסתרה על ידי מתמור עצמה אשר עדיה העידו כי במתמור לא היו רישומים בנפרד תירס של לקוח כלשהו. התירס היה מתערבב עם תירס של אחרים, וללקוח היתה שמורה הזכות לכמות שהפקיד אצל מתמור אך לא לגרעינים מסויימים. כך עולה מעדות גדות (ע' 4 וע' 8 לפרוטוקול מ-28.1.02 ועדות בקון ע' 36 לפרוטוקול מ-16.1.02). משכך הם הדברים אין חשיבות לאורך חיי המדף של גרעיני תירס מסויימים. 7. מתמור טוענת כי אין לבנק עילת תביעה כלפיה. איני רואה צורך לדון בכל עילות התביעה החלופיות שעליהן הצביע הבנק. די ברשלנותה של מתמור כדי להקים לבנק עילת תביעה. התמונה העולה מעדויותיהם של אנשי מתמור היא של אי סדר וחוסר נוהל להבטחת נפקותן של תעודות פיקדון. לא היה בידי עובדיה של מתמור תיאור של הסדר כלשהו למעקב אחרי תעודות פקדון וליישום המשתמע מהן. בעוד שבר לבב, הגזבר של מתמור אמר שהתנהל ספר ובו נרשמו כל תעודות הפםקדון (ע' 7 לפרוטוקול מ-28.1.02) שחק לא ידע כלל על קיומו של ספר כזה (ע' 23 לפרוטוקול מ-27.2.02). בבילה, שהעידה כי היתה זו שאישרה שחרורה של סחורה (ע' 10 לפרוטוקול מ-27.2.02) אמרה כי לא היה רישום של תעודות פיקדון (ע' 23 לפרוטוקול מ-27.2.02). התמונה המצטיירת מעדויותיהם של עובדי מתמור, היא של זלזול מוחלט במשמעותן של תעודות פיקדון אשר לדברי אותם עובדים אכן הוצאו על ידי מתמור. אחריותה של מתמור כלפי הבנק היא בשל רשלנותה שהפרה את חובת הזהירות של מתמור כלפי הבנק שהסתמך על תעודת פיקדון שעליה חתמה מתמור. 8. נזקו של הבנק שלפיצוי עליו הוא זכאי, הוא כשוויים של 5000 טון של תירס. מתמור טוענת שהבנק לא הוכיח שווי זה. מתמור עצמה לא העלתה גרסה כלשהי באשר לשוויו של התירס, למרות שמומחה מטעמה העיד בבית המשפט. אולם הנטל הוא על הבנק התובע להוכיח את שיעור נזקו. הבנק מעלה לענין זה כמה גרסאות חלופיות. הבנק טוען לשווי של 165$ לטון תירס. טיעון זה מתבסס על ת/21, שהוצא על ידי צובר. בצדק טוענת מתמור כי מסמך זה התקבל כראיה בכפוף להעדה של לינה (ע' 12 לפרוטוקול מ-28.1.02). אותה לינה לא העידה לכן אין להסתמך על מסמך זה. עוד מסתמך הבנק על ת/29 שזו חשבונית שהוצאה על ידי צובר לבית יצחק. במסמך זה צויין מחיר של 158$ לטון תירס. הבנק טוען כי חשבונית זו הוצאה על ידי מתמור. אלא שכאמור החשבונית הוצאה על ידי צובר, אינה מחייבת את מתמור ואינה ראיה לשוויו של התירס. הבנק הסתמך אף על ת/23 שלפיו מחיר טון תירס היה 150$. מסמך זה הוצא על ידי צובר, ולטענת הבנק אישר שטראוס את חתימתו על המסמך. אלא ששטראוס לא אישר את חתימתו על ת/23. 9. יוסף עפרון, העובד בבנק, העיד כי שולם לספק בארצות הברית סכום 130 תמורת טון תירס, וכי לסכום זה יש להוסיף הוצאות (ע' 12 לפרוטוקול מ-28.12.00) מתמור טוענת כי לעפרון אין מומחיות המסמיכה אותו להעיד על שוויו של טון תירס. אולם דברי עפרון מתייחסים לעובדה של אספקת טון תירס במחיר של 130 דולר, ולשם כך אין צורך במומחיות כלשהי. לא כן הוא לענין ההוצאות שעפרון דיבר עליהן. אין להוצאות כל פירוט עובדתי וכן אין לעד מומחיות המאפשרת עדות שאינה מתייחסת לעובדות. לאור האמור הנני קובע שהוכח שוויו של טון תירס בסכום של 130$. סכום זה שווה בשקלים ליום הגשת התביעה, לפי שער של 4.033 ש"ח לדולר, 2,621,450 ש"ח. 10. מתמור טוענת שמהסכום האמור יש להפחית את הוצאות האחסון. טענה זו לא באה בכתב ההגנה ואין להיזקק לה. כן טוענת מתמור לזכות עכבון בטובין, העומדת למתמור כלפי צובר שהיתה בעלת המטען. טענה זו הועלתה בשפה רפה, ועדיף היה שלא תועלה כלל. אין בפני בית המשפט ראיה לחוב של צובר למתמור, שלמימושו עשויה היתה לקום הזכות לעכבון. כמו כן טענת מתמור היא כי התירס נשוא תעודת הפיקדון אינו בידה. אם כך מה תעכב מכח זכות העכבון. 11. לפיכך הנני מחייב את הנתבעת לשלם לתובע את הסכום של 2,621,450 ש"ח בתוספת הפרשי הצמדה למדד המחירים לצרכן וכן ריבית צמודה ומצטברת אחת לשנה בשעור של 4% לשנה, הכל ממועד הגשת התביעה ביום 13.4.99, כמבוקש בכתב תהביעה. כן הנני מחייב את הנתבעת לשלם לתובע את הוצאות המשפט וכן שכר טרחת עורך דין בסכום של 100,000 ש"ח בתוספת מע"מ. מסמכיםפיקדון