החלטה מונחת בפני בקשתו של הבנק לפיתוח התעשייה בישראל (להלן: "המבקש") להורות כי הרכבים הרשומים ע"ש יאיר שבירו (להלן: "שבירו") מי שהיה מנהל חברת שבירו תעשיות זכוכית בע"מ (להלן: "החברה") ובעליה הם בבעלות החברה וכי השעבוד הצף הכולל סעיף מגביל הקיים לטובת המבקש גובר על השעבוד הרשום לטובת בנק ירושלים (להלן: "המשיב"). כנ"ר מצטרף לבקשה זו. טענות המבקש; 1. מסיבות שונות ובעיקר בשל הרצון לשמור על ערך הרכבים, רכשה החברה את הרכבים הבאים ורשמה אותם במשרד הרישוי על שמו של שבירו: רכב סוזוקי מ.ר. 77-681-28 רכב מיצובישי מ.ר 35-763-35 רכב מיצובישי מ.ר. 35-706-35 רכב פיג'ו מ.ר. 32-827-35 רכב מרצדס בנץ מ.ר. 84-243-24 רכבים אלו נרכשו מכספי החברה ואף נרשמו בספרי החברה כנכסיה. אף הוצאות האחזקה שולמו ע"י החברה. כל אלה, בצירוף הפסיקה לפיה הרישום במשרד הרישוי הנו דקלרטיבי בלבד, מעידים כי רכבים אלו הנם בבעלות החברה ולא בבעלות שבירו. 2. המבקש הנו בעל שעבוד צף ראשון בדרגה, שיעבוד זה כולל סעיף הגבלה האוסר על שעבוד או העברה של נכס ללא אישור המבקש. במהלך פעילות החברה העמיד המבקש אשראי בהסתמך על סך הרכוש הקבוע של החברה, אשר כלל ,אף בין היתר , את שווי כלי הרכב. נכון ליום 22/4/02 עומד חובה של החברה למבקש בסך של 8.7 מיליון ש"ח. 3. המשיב פעל ומימן את החברה וידע על השעבוד לטובת המבקש. כמו כן המשיב ידע כי הרכבים הנם בבעלות החברה וחרף זאת נמנע מלרשום את השעבוד עליהם ברשם החברות. 4. המשיב הסכים לרישום הרכבים על שם מנהל החברה ובכך סייע בעקיפין לפגיעה במבקש ע"י עקיפת השעבוד הצף. בהעדר רישום ברשם החברות אין לשעבודים של המשיב כל תוקף והם נסוגים בפני השעבוד הקיים למבקש. 5. לפיכך; על המשיב להחזיר למבקש את כל תמורת מימוש הרכבים או לחלופין את שווי הרכבים. תגובת המשיב; 6. בקשה זו אינה מתאימה להליך של בקשה למתן הוראות, זאת לנוכח הראיות הרבות, העדויות השונות והחקירות הנגדיות המתבקשות. 7. המשיב מימן את רכישת הרכבים המשועבדים ורשם עליהם לטובתו משכון ברשם המשכונות, לאור המצג החד- משמעי שהוצג בפניו, לפיו כלי הרכב הינם בבעלות שבירו. 8. שבירו חתם על המשכון כבעל הנכס, גם הרשיונות שהוצגו בפני הבנק היו על שם שבירו, כך גם בהסכם לרכישת רכב המרצדס, שהוצג בפני המשיב, מופיע שבירו כקונה. בהודעת המשכון וברשם המשכונות החברה חתומה כחייבת, שכן לה ניתן האשראי מטעם המשיב. אלמלא מצג זה המשיב היה דורש רישום החברה כבעלת כלי הרכב ורישום המשכון ברשם החברות כדין. 9. עפ"י סעיף 169ד לפקודת החברות [נוסח חדש], התשמ"ג-1983 גובר המשיב על המבקש הואיל ומימן את רכישת הרכבים. זאת ועוד; גם על פי סעיף 5 לחוק המשכון גובר המשיב על המבקש. 10. המבקש ידע כל העת כי המשיב מימן את רכישת כלי הרכב, כמו כן ידע המבקש כי כלי הרכב לא נרשמו על שם החברה ועל כן מנוע מלהעלות בקשה מעין זו. 11. לא זאת אף זאת; אף אם יקבע כי החברה היא בעלת הרכבים, דין הבקשה להדחות לאור ע"א 596/987 רופינה ישראל 1992 בע"מ(בפירוק) ואח' נ' בנק המזרחי המאוחד בע"מ. (להלן: "עניין רופינה") במקרה זה נפסק כי משרשמה חברה רכב בבעלותו הפרטית של מנהלה, הצהירה קבל עם כי הרכב הוא של המנהל ואין משנה כלל העובדה כי החברה מימנה את רכישת הרכב. 12. אף נסיבות תפיסת הרכבים מעידות על שימוש פרטי ברכבים. כך, למשל, נתפס רכב המרצדס בביתו של המשיב, נהוג בידי בנו. רכב המיצובישי אותר סמוך לבית אחיו של המשיב בשעות לילה ולא סמוך למפעל החברה. אף רכב הסוזוקי נתפס בהרצליה נהוג בידי אחות המשיב, לצורך שימושיה הפרטיים. 13. הרכבים הנם משנת ייצור 2001 ועל כן אינם נכללים במאזני השנים 1998-2000. הרכבים לא כלולים אף בנכסי החברה בנתונים הבלתי מבוקרים. תגובת המבקש; 14. הליך של בקשה למתן הוראות יכול ויוגש ע"י נושה ולאו דווקא על ידי בעל תפקיד ובלבד שהשאלות המתבררות בו הן שאלות עובדתיות פשוטות ו/או שאלות משפטיות. בקשה זו אכן עונה על תנאים אלו. אף המשיב, למרות הכרזתו כי יש צורך בראיות רבות, צירף שני תצהירים בלבד. המחלוקת העובדתית מצומצמת אך לשאלה האם המשיב ידע כי הרכבים שייכים לחברה ולא למנהלה, וכן לשאלה של מי היו הרכבים בפועל. יתרת בקשה זו דנה אך בשאלות משפטיות. 15. החשבון המתנהל אצל המשיב הנו חשבון החברה ,כאשר מימון הרכבים ניתן מחשבון זה. אין זה מתקבל על הדעת כי המשיב סבר כי כ- 20 כלי רכב אשר נקנו בסמיכות שייכים לאדם פרטי. המשיב ידע כי בספרי החברה הרכבים רשומים בבעלות החברה. 16. הזמנת הרכבים ואף זיכרון הדברים נעשו ע"ש החברה. רכבים אלו שימשו את עובדי החברה ולא כפי שנטען ע"י המשיב. המרצדס נהוג ע"י בן אישתו של שבירו כאשר זה עזר לשבירו כמנהל החברה. רכב המיצובישי נתפס, בסמיכות לביתו של מר עופר שבירו, אחד מבעלי החברה. רכב הסוזוקי נתפס אצל חשבת החברה ולא אצל אחות המשיב. 17. המשיב צריך היה לבקש אישור מהמבקש לשעבוד הרכבים כפי שביקש ביחס לשעבוד אחר של שטרות. 18. שלא כבמקרה שבפני עניין רופינה דן ביחסים בין החברה והבנק, כמו כן, הוסכם שם מפורשות כי השעבוד ירשם לטובת הבנק על יסוד ההנחה כי הבעלות ברכב היא של אדם אחר ולא של החברה. במקרה דנן יש לבחון האם המשיב יכול היה לרשום את השעבוד ברשם החברות. 19. תדפיס של הנהלת החשבונות של החברה מגלה כי הרכבים אכן שייכים למסת נכסי החברה. תגובת כנ"ר; 20. מקרה זו שונה מעניין רופינה, שכן בדידן המשיב ידע על קיומו של שעבוד עם סעיף הגבלה, כמו-כן המשיב העביר את ההלוואות לחשבון החברה ולא לחשבון הבנק, והחברה נרשמה כחייבת בהודעת המשכון. 21. כאמור, המימון ניתן לחשבון החברה ולא לחשבונו של שבירו אשר מתנהל גם הוא אצל המשיב, אם כן הכיצד טוען המשיב כי הוצג בפניו כאילו החברה היא בעלת הרכבים. 22. משלא נרשם שעבוד ברשם החברות ומנגד האשראי הוזרם לחשבון החברה, זכאי המבקש להסתמך על מצג זה ולהמשיך לעסוק מול החברה. 23. נוצר הרושם כי המשיב חיפש ומצא לעצמו דרך להבטיח את קדימותו על פני המבקש, אלא שדרך זו מעלה ספיקות ותמיהות ועל כן הדין עם עמדת המבקש. יוער: כי תוצאות ההליך לא ישפיעו על קופת הפירוק או הסדר הנושים. עד כאן טענות הצדים ולהלן החלטתי; 24. ניתן למצוא בבקשה זו 3 טיעונים שונים שהועלו כנגד המשיב, מבלי שנעשתה כל אבחנה ביניהם: א. תחרות בין שעבודים כאשר השעבוד הצף גובר. ב. ביטול השעבוד. ג. גרימת מצג שווא. 25. אדון בטענות אלו כסדרן, אולם קודם לכך, אסקור את מערכת העובדות כפי שעולה מהבקשה והתגובות לה: המשיב העביר מימון לחברה לשם רכישת הרכבים וכך אכן נעשה, המימון הועבר לחשבונות החברה אולם הבעלות ברכבים נרשמה על שם שבירו. משנרשמה הבעלות שלא על שם החברה, נרשם השעבוד ברשם המשכונות מבלי שיהא כל רישום ברשם החברות, אלא שהחברה רשמה את הרכבים בספריה, כנכסיה שלה. קודם לכן נרשם שעבוד צף הכולל הגבלה לטובת המבקש, ובהסתמך על רכושה של החברה ובכלל זה אף הרכבים, הגדיל המבקש את מסגרת האשראי. המחלוקת העובדתית הנטושה בין הצדדים היא האם המשיב ידע כי הבעלות היא של החברה כטענת המבקש או שמא המשיב סבר בתום לב כי שבירו הוא הבעלים, אלא שהתשלום לרכבים אלו נעשה ע"י החברה. לטעמי, אין כל נפקות למחלוקת העובדתית בין הצדדים כפי שיובהר להלן. 26. תחרות בין שעבודים תנאי הכרחי לתחרות בין שעבודים הינו כי עסקינן בגוף זהה ממנו נגרעים הנכסים. בדידן, בהנחה כי השעבוד הספציפי עומד על תלו, עסקינן בשעבודים הרשומים על אישיות נפרדת. השעבוד הצף רשום על נכסי החברה ואילו השעבוד הספציפי רשום על נכסי מר שבירו. אי לכך לא קיימת כל תחרות וממילא אין בידי האחד לגבור על השני. 27. ביטול השעבוד המבקש טוען: משלא נרשם השעבוד ברשם החברות אינו כל תוקף לשעבוד שנרשם ברשם המשכונות, שכן הרכבים הנם בבעלות החברה ולא בבעלות שבירו. אין חולק, כי אין הגבלה בדין לפיה מנועה החברה לרשום את רכביה אשר נרכשים במימונה על שם אנשים פרטיים. ובעניין זה טעה המבקש עת עירב בין תחומים שונים של בעלות, מימון ואחזקה. על הצד המבקש לקבוע כי הבעלים הרשומים אינם הבעלים האמיתיים, מוטל נטל הוכחה כי הדבר נעשה לשם הונאה, העדפת נושים או הברחת נכסים, ומשלא הוכחו אלה יש להיאחז ברישומי משרד הרישוי. (דין זה תואם את האמור בע"א 596/987 רופינה ישראל 1992 בע"מ(בפירוק) ואח' נ' בנק המזרחי המאוחד בע"מ) 28. כאן: רישום הבעלות על שם שבירו לא נעשה לשם הונאתו של המבקש או העדפת המשיב. במה דברים אמורים: אפילו נניח כי החברה היתה נרשמת כבעלת הרכבים ולא מר שבירו, אזי במקרה זה, אין חולק כי המשיב היה גובר על המבקש בהיותו עומד בכל תנאיו של סעיף 169(ד) לפקודת החברות [נוסח חדש], התשמ"ג-1983. זאת ללא כל צורך ליידע או לקבל אישור מאת המבקש חרף סעיף ההגבלה. שכן ממה נפשך; אם שעבוד נכס להבטחת אשראי שאיפשר רכישת נכס גובר על שעבוד צף, ממילא גובר אף על ההגבלה. מן האמור עולה כי אילו נרשמו הרכבים בבעלות החברה, היה גובר המשיב על המבקש. אם כן; מדוע יגרע מעמדו אך בשל רישום הרכבים בבעלות מר שבירו, כאשר רישום זה נעשה בהיתר.תוצאה זו עולה בקנה אחד אף עם תקנת השוק של דיני המשכון ( סעיף 5 לחוק המשכון, התשכ"ז- 1967) אין כל מקום וטעם, להכביד על גורם מממן רכישת נכס, במקרה כגון זה, לבצע רישום כפול הן אצל רשם המשכונות עקב רישום הבעלות על שם אדם פרטי והן אצל רשם החברות, בשל החשש כי ברבות הימים יתגלה כי רכבים אלו הנם בבעלות החברה. 29. מצג שווא לטענת המבקש ,בכך שהמשיב נתן יד לרישום הבעלות, שלא על שם החברה, גרם למצג שווא כלפי המבקש לפיו בבעלות החברה יש יותר נכסים ממה שבפועל יש בידה. ראשית; המבקש לא הוכיח כלל כי אכן הסתמך על הבעלות ברכבים נשוא הבקשה, כל שהוכח כי בדו"ח החברות נכללו רכבים, אולם לא הוכח כי הרכבים נשוא הבקשה נכללו בדו"ח . כמו כן לא הוכח כי זהו הגורם בגינו הוגדלה מסגרת האשראי. שנית; דומה כי טענה זו מופנית בעיקרה אל החברה, אלא בשל חדלות פירעונה של האחרונה, מטיל המבקש את יהבו על או כנגד המשיב. כאמור לעיל: לא הוכחה כלל הסתמכות על מצג שווא. לא זאת אף זאת; הדעת אינה נוחה מכך שתוטל אחריות על המשיב רק בשל מחדליה של החברה אשר רשמה את הרכבים כנכסיה שלה. 30. לאור כל האמור, דין הבקשה להדחות. 31. לטענת המשיב, בקשה זו אינה ראויה להידון במסגרת של הליך למתן הוראות בשל ריבוי ראיות, עדים וחקירות נגדיות נדרשות. אלא ש"נשיאים ורוח וגשם אין" בקשה זו אינה סבוכה מבחינה עובדתית כטענת המשיב, אף הוא עצמו צירף שני תצהירים בלבד. נראה; כי טיעון זה, נועד אך לדחות את הקץ ולהתיש את המבקש. לפיכך; הבאתי ענין זה בין שיקולי בעת פסיקת ההוצאות , והמבקש ישא בהוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך של 2,500 ש"ח בלבד, בתוספת מע"מ ובצירוף ריבית והצמדה מהיום ועד יום התשלום בפועל. שעבודבנקשאלות משפטיות