חקירת כונס רשמי

פסק דין 1. החייב הגיש לבית משפט זה בקשה למתן צו כינוס ולהכרזתו פושט רגל. בהחלטתי מיום 30/10/00 נעתרתי לבקשת החייב ונתתי, בהסכמת הכונס הרשמי, צו לכינוס נכסיו. באותה החלטה חייבתי את החייב לשלם לקופת הכינוס, לטובת נושיו, סך של 1,000 ש"ח מדי חודש בחודשו. מאוחר יותר, בהחלטתי מיום 12.12.01, הועמד התשלום החודשי על סך של 700 ₪ לחודש (בשא 16094/00). עתה עלי להחליט אם להכריז על החייב פושט רגל אם לאו. 2. הכונס הרשמי ערך חקירה בעניינו של החייב והגיש לבית המשפט חוות דעת לפי סעיף 18ד' לפקודת פשיטת הרגל (נוסח חדש), התש"ם - 1980 (להלן - "הפקודה"). מחוות דעתו של הכונס הרשמי עולה כדלקמן: א. החייב הגיש את בקשתו בגין חובות מוצהרים בסך של 2,300,000 ש"ח ל-13 נושים. נכון ליום עריכת חוות הדעת הוגשו כנגד החייב 11 תביעות חוב על סך כולל של 2,215,292 ₪. מתוכן נתבע על ידי המוסד לביטוח לאומי סכום של 316 ₪ בדין קדימה. ב. כנגד החייב נפתחו 13 תיקי הוצל"פ, נערכה לו חקירת יכולת וביום 21.9.00 נעשה לו איחוד תיקים. ג. החייב לא הציע הצעת הסדר לנושיו. ד. החייב טען בחקירתו במשרדי הכונס הרשמי כי חובותיו נובעים מכשלון עסקי. ואולם, לדברי עו"ד גב' יפית בק, באת כוחו המלומדת של הכונס הרשמי "החייב לא נכשל כלל בעסקיו בגין תום לב. נהפוך הוא". ה. ב- 26.11.93 הוקמה על ידי החייב ואחיו חברת אב-גל רקורד טריידינג בע"מ (להלן - "חברה א'"). חברה זו הפעילה חנות למוצרי חשמל בתל-אביב. ביום 28.10.96 הגיש בנק מרכנתיל דיסקונט בע"מ (להלן - "הבנק") תביעה כנגד החברה, כנגד אחיו של החייב וכנגד החייב עצמו, שערב לחובות החברה. הבנק זכה בתביעתו ופתח בהליכי הוצאה לפועל. ו. ביום 22.5.96 הקים החייב את חברת אביתר מחסני יבוא מוצרי חשמל בע"מ (להלן - "חברה ב'"). חברה זו הפעילה חנות בחיפה והחייב ערב לחשבונותיה העסקיים. על פי רישומי רשם החברות מדובר בחברה פעילה. ז. ביום 7.12.97 הגיש ספק של חברה א' בקשה דחופה למתן צו כינוס נכסים כנגד חברה ב'. במסגרת זו נתבקשה תפיסה והוצאה של סחורות ממחסן שבבעלות חברה ב'. ספק זה (אלקטרו קובי בע"מ) טען כי חברה א' הפסיקה את פעילותה וכי במקומה פעלו, באותו מקום, חברות נוספות, חברת שיווק - די - אור מוצרי חשמל ואלקטרוניקה בע"מ (להלן - "חברה ג'") וחברת שיווק - די - אור מוצרי חשמל ואלקטרוניקה ת"א (1995) בע"מ (להלן - "חברה ד'"). כל הציוד והמלאי של חברה א' הועבר, באמצעות החברות ג' וד', לחברה ב', ואילו החברות ג' וד' עצמן הפסיקו את פעילותן. "המסקנה אשר התבקשה היא כי החייב בעצמו הפעיל וניהל אף חברות אלה". ח. עו"ד גב' בק כתבה בחוות דעתה כי "בהתאם לחומר החקירה, החייב לא חשש להקים את חברה ב' תוך צבירת חובות בחברה א'". ט. באת כח הכונס הרשמי ציינה בחוות דעתה כי מסיכום החקירה שנערכה בעניינו של החייב עולה כי "התנהגותו של החייב עולה כדי זלזול בנושיו בגין חובות שצבר במרוצת השנים 93'-97' כלפי נושים שונים הן בתל-אביב ולאחר מכן באזור הצפון". י. עו"ד בק הוסיפה וכתבה בחוות דעתה כי - "(...) אכן בוצעה תפיסה והוצאת סחורה ממחסן בבעלות חברה ב' ע"י ספק חברה א' וזאת עפ"י צו שיפוטי. נסיבות אלה מעידות על כך כי המערכת המשפטית הכירה זה לא מכבר בכך שהחייב העביר נכסים שלא כדין בין חברה א' לחברה ב' מאחורי גבם של נושי חברה א' וכאשר חברה א' הפסיקה את פעילותה". יא. באת כח הכונס הרשמי עמדה בחוות דעתה על כך שהחייב לא המציא לכונס הרשמי דו"חות כספיים מבוקרים של חברות א' וב' למרות שנדרש לעשות כן. החייב לא המציא כרטיס חו"ז בעלים שלו ושל שאר בעלי העניין בחברות א' וב', דו"חות פחת של החברות א' וב', ריכוז נתוני שנות מס של חברות א' וב' ומצב חשבון של חברה א'. יב. באת כח הכונס הרשמי ציינה בחוות דעתה כי החייב טען כי עבד בחנות "פרי וירק" בחיפה ואולם לא המציא תלושי שכר עדכניים כשנדרש לעשות כן. בחקירתו ב-29.5.01 טען החייב כי הפסיק לעבוד בחנות וכי הוא עובד בשוק בקרית אתא תמורת סך של 900 ₪ לשבוע ללא תלוש משכורת. עו"ד בק הוסיפה וכתבה כי - "החייב פרט בדו"ח הכנסות והוצאות לחודש 5/01 כי שכרו (נטו) הינו 4,000 ₪ לחודש. החייב טוען כי הוא מתגורר עם אשתו ושני ילדיהם. ב"כ הכונס הרשמי תוסיף כי בהתאם לדו"ח, החייב מוציא בגין חשמל 1,013 ₪ לחודש ובגין טלפון 595 ₪ לחודש. סכומים אלה אינם מתיישבים עם יכולתו הכלכלית המועטה של החייב בהתאם להצהרתו ו/או מעידים על זלזול בהליכי פשיטת הרגל ובחובו לנושים" (ההדגשה במקור! ע.ג.). יג. עו"ד בק הוסיפה וכתבה בחוות דעתה כי החייב לא הצהיר בבקשתו לצו כינוס כי בבעלותו קופת גמל וכן רכב משא. יד. באת כח הכונס הרשמי הוסיפה וכתבה בחוות דעתה כי - "החייב משמיט את פרטיו האישיים ושל אשתו ומנסה לצייר תמונה מטושטשת של חייו האישיים. בעבר (בדו"ח על חובות ונכסים - טופס 5) רשם כי הוא "גרוש" ולא מילא כתובת מגוריו. כן טען כי דמי שכירות לדירה בה הינו מתגורר משולמים על ידי גרושתו. החייב טען בהזדמנויות אחרות כי הוא "מתגורר דרך קבע עם אשתו תרצה" (תצהיר החייב מ-1/01 בבש"א 16094/00) וכי הוא משלם את שכר הדירה". טו. באת כח הכונס הרשמי סיכמה את חוות דעתה באומרה כי החייב לא שיתף פעולה עם הכונס הרשמי וכי הסתבכותו הכלכלית אינה נובעת מכשלון עסקי. לדבריה, מסקנות החקירה מצביעות על כך שהחייב פעל בחוסר תום לב בכל הקשור להגשת הבקשה לפשיטת רגל "לרבות העלמת מידע מהותי". לדעת עו"ד בק החייב מנצל לרעה את הליכי פשיטת הרגל בכך שמן הצד האחד הוא זוכה לעיכוב הליכים בכל הקשור להליכים שננקטו נגדו, מן הצד השני הוא מתחמק ואינו משלם את התשלום החודשי שהושת עליו על ידי בית המשפט. נכון למועד הכנת חוות הדעת פיגר החייב בשבעה תשלומים חודשיים וסכום פיגוריו הגיע ל-7,000 ₪. בנסיבות אלה, הביעה עו"ד בק את דעתה כי אין להעתר לבקשתו של החייב להכריזו פושט רגל "שכן הבקשה הוגשה שלא בתום לב במטרה לנצל לרעה את הליכי פשיטת הרגל, והדרדרות החייב בעסקיו נעשתה תוך "פתיחת" ו"סגירת" חברות באיזורים שונים בארץ ותוך נטילת התחייבויות חדשות על גבם של נושים קודמים". 3. ביום 27.8.01 הגיש הכונס הרשמי את הבקשה שבבש"א 12404/01 ובה עתר לביטול צו הכינוס בשל כך שבמועד הגשת הבקשה פיגר החייב בתשעה תשלומים ופיגוריו הסתכמו בסך של 9,000 ₪. בא כוחו דאז של החייב, עו"ד מייק יורק-ריד, הגיש תגובה כתובה בשמו של החייב. לתגובה צורף תצהירו של החייב מיום 14.10.01. לטענת החייב, חוות דעתו של הכונס הרשמי אינה "עולה בקנה אחד עם המציאות": א. חברה ב', טען החייב, אינה חברה פעילה. מכל מקום, "למען הסר ספק" החייב פנה, ביום 3.10.00, לרשם החברות בבקשה "לסגירת החברה מרצון (ללא ייצוג משפטי)". ב. החייב טען כי טענות בא כח הכונ"ר על כך שהוא הפעיל וניהל את ארבע החברות הנ"ל הן "טענות סרק". לטענתו כל אחת מן החברות האמורות "היתה בבעלות מניות נפרדת, נוהלה עצמאית" ובכתובות שונות. לטענתו, "חב' א', ג' ו-ד' מעולם לא העבירה כל רכוש ו/או סחורה בהעברה ללא תמורה לחברה ב'. חברה ב' נהגה לרכוש מחברה א' היבואנית ו/ואו מחברה ג' וד' סחורה, שילמה בפועל וקבלה חשבוניות מס כדין!". ג. החייב טען כי למרות דברי ב"כ הכונ"ר בחוות דעתו מעולם לא היה בעל מניות בחברה א'; מעולם לא ניהל את חברה א'; מעולם לא יצר ו/או צבר חובות בחברה א' וחברה א' הפכה לחדלת פרעון בגין חובות של לקוחות שלא נפרעו ובגין מוסר תשלומים רע של לקוחות אשר גרמו לקריסת חברה א'. ד. החייב טען כי אין כל ראיה לכך שזלזל בנושיו בגין חובות שצבר. ה. החייב טען "אני ו/או חברה ב' מעולם לא הברחנו נכסים מחברה א'". לטענתו, "הנושה של הספק באמצעות עוה"ד דן בקר זכו על ידי מחטפים הן לרישום והן להוצאת המטלטלין בשווי 241,000 ₪ (שהיו מלוא המלאי העסקי) (...) חרף החלטת בית המשפט (...)". החייב טען כי הוא וחברה ב' הגישו ערעור מנומק לבית המשפט המחוזי אך הם לא עמדו בערבות הכספית הגבוהה שנקבעה על ידי בית המשפט של ערעור. ו. אכן, טען החייב, הוא לא המציא דו"ח כספיים מבוקרים וכן לא המציא כרטיס חו"ז, דו"ח פחת וריכוז שנות מס. זאת, משום שבמהלך קריסת חברה א' וחברה ב' בוצעו עיקולים והוצאת מעוקלים וביניהם מחשבי הנהלת חשבונות וספרי החברה. יתרה מכך: בהעדר סחורות לסחר, ובהעדר התייצבותו של החייב בבית העסק של חברה ב', "נתפסה החזקה על ידי בעלי הנכס אשר רוקנו ו/או פינו כל חפץ שהושאר במקום". בעקבות כך לא הועברו למנהל החשבונות ולרואה החשבון של חברות א' וב' מלוא הנתונים מיום הוצאת המעוקלים. וכן, "בגין הגרעון הכספי של החברות (...) לא היה לחברות אמצעי תשלום לרו"ח, על כן נותרו רוב עניינים אלו "באוויר"". החייב טען כי למן דרישתו של הכונס הרשמי הוא עושה מאמצים רבים להמציא את הנתונים הרלוונטיים "על מנת להוכיח גרסתי". ז. החייב הוסיף וטען כי העברת תלושי השכר התעכבה בשל חסרון כיס ובשל חילופי ייצוג. לדבריו, לא חוסר תום לב גרם לכך. החייב צירף לתגובתו את תלושי השכר שקבל מאת פרי וירק עדן - זגורי נסים, וכן את מכתב הפיטורין מיום 19.11.00. ח. באשר להוצאות שאליהן התייחסה חוות הדעת: החייב טען כי ההוצאות הנזכרות "אינן מדוייקות ואינן מהוות הממוצע החודשי פר שנה בעניין חשמל וטלפון". מה גם שמדובר בהוצאות של "פרודתי וילדי. אין לי כל שליטה על הוצאות אלו ובנסיבות הפירוד איני יכול לדרוש בכל דרך שהיא הקטנת הוצאות אלו". על שום כך, טען החייב - "(...) אין נתונים אלו קשורים כלל ועיקר ליכולתי הכלכלית, אלא, ליכולת הבזבוז של בני משפחתי וליכולתם ליצור חובות כלפי כולי עלמא". ט. החייב טען כי "נדהם" לקרוא בחוות דעת הכונס הרשמי כי ברשותו רכב משא. על כן הוא סר למשרד הרישוי ובקש אישורים על כל כלי הרכב שהיו בבעלותו, ועל פי האישורים היו לו בבעלותו אופנוע (עד 29.4.88), מכונית סובארו (עד ליום 30.6.93) ומכונית פיאט (עד ליום 29.9.95). י. החייב אישר כי אכן יש לו קופת גמל בבנק לאומי "אך זו עומדת על סכום זעום. למיטב ידיעתי קופ"ג זו מעוקלת בתיק הוצל"פ שונים לפני הליכי הכינוס. בנסיבות אלו מצהיר אני בזאת כי נשכחה מזכרוני קופ"ג זו ובהחלט לא בכוונה להסתיר ו/או להשאיר לעצמי כספים שלא כדין". יתרה מכך, החייב כתב בתצהירו כי "לאחר חיפוש מקיף מצאתי כי קיימת על שמי תוכנית ביטוח חיים-מנהלים בחברת מגדל (...) אשר הוצאה על ידי מעבידי בתחילת שנות התשעים ואשר הוא אינו משלמה משנת 1992 אשר גם היא בעלת ערך זעום (...)". לאחר שמיעת טענות באי כח הצדדים החלטתי, ביום 17.10.01, להסתפק בכך שאיפשרתי לחייב לשלם, בתוך 7 ימים מאותו מועד, סך של 5,000 ₪ שהחייב ציין כי הם מצויים בידו. בהחלטתי האמורה הדגשתי באוזני החייב כי עליו לשלם את התשלומים שנקבעו על ידי בית המשפט וכי אם לא יעשה כן "עלול הליך פשיטת הרגל להיות מבוטל". 4. כאמור לעיל, בהחלטתי מיום 12.12.01, הועמד התשלום החודשי על סך של 700 ₪ לחודש (בשא 16094/00). והנה, למרות כל האמור לעיל, הודיע לי עו"ד עופר גבריאלי, בא כוחו המלומד של הכונס הרשמי, בעת הדיון בבקשת החייב להכריזו פושט רגל (19.3.03), כי סכום הפיגורים של החייב עומד על סך של 11,200 ₪. עו"ד גבריאלי הדגיש כי למן חודש אוקטובר 2002 ועד למועד הדיון (19.3.03) לא שילם החייב כל תשלום שהוא. עו"ד גבריאלי הוסיף ואמר בדיון כי החייב לא המציא לכונס הרשמי דו"ח הוצאות והכנסות למן חודש מאי 2001 וכן לא המציא דו"חות כספיים של החברות כפי שנדרש. בא כוחו המלומד של החייב, עו"ד שמעון פרץ, חזר על האמור בתגובתו הנ"ל של החייב. עו"ד פרץ עתר ליתן לחייב ארכה של שבועיים "כדי ליישר את ההדורים עם הכונס הרשמי ובמידה ובאמת הסכום האמור נובע מפיגור בתשלומים, נגיש הצעה לסגור את הפער". עו"ד פרץ טען כי מצבו הכלכלי של החייב קשה והוא מתקשה לעמוד גם בתשלום החודשי של 700 ₪ שנקבע על ידי בית המשפט. באשר לדו"חות טען עו"ד פרץ כי הכין שלושה דו"חות אך טרם הגיש אותם לבא כח הכונ"ר "בין היתר משום שהייתי במילואים תקופה ממושכת". עו"ד פרץ טען כי פנה בכתב לרואה החשבון של החברה שבה החזיק החייב ודרש את המסמכים שנדרשו על ידי הכונס הרשמי. לדבריו, הוא לא זכה לתשובה "ואני מניח כזה נובע מהחוב הכספי של החייב לרו"ח". בא כח החייב טען כי החייב עושה מאמצים לאתר את החומר ולהציגו בפני בית המשפט. 5. דיון א. לאחר עיון בטענות באי כח הצדדים ובמכלול נסיבות העניין הגעתי למסקנה כי מן הדין לדחות את הבקשה. ב. השאלה העיקרית העומדת לנגד עיניו של בית המשפט בבואו להחליט אם להכריז על חייב, לבקשתו, פושט רגל אם לאו, היא השאלה אם פעל בתום לב אם לאו. הדגש באשר לתום לבו של החייב, לעניין התקופה שקדמה להגשת בקשתו להכריזו פושט רגל, מושם, מטבע הדברים, על דרך יצירתם של חובותיו: ראו בספרם של כבוד השופטים שלמה לוין ואשר גרוניס "פשיטת רגל", מהדורה שנייה, בעמ' 169; וראו את ע"א 5503/92 עדה קירצמן ואח' נגד כונס הנכסים הרשמי, פד"י מט(1) עמ' 749 בעמ' 756. ג. סעיף 18ג(ג) לפקודה קובע כי מקום שחייב נדרש על ידי הכונס הרשמי להמציא מידע או מסמכים והוא אינו עושה כן רשאי בית המשפט לדחות את הבקשה ולהורות על ביטול צו הכינוס. ד. בענייננו, כאמור לעיל, נכשל החייב כשלון חרוץ בנושא המצאת מסמכים שנדרשו ממנו. אכן, החייב טען כי פנה במכתב לרואה החשבון של החברה ודרש את המסמכים הרלוונטיים אך נענה. ברם, החייב לא עשה כל מאמץ להגיש בקשה מתאימה לבית המשפט כנגד רואה החשבון האמור כדי להביאו לכך שימסור את המסמכים כנדרש. למותר לציין שהעובדה שהחייב לא המציא את הדו"חות הכספיים של החברות גורמת לכך שבית המשפט אינו יכול לברר את אמיתות טענתו של החייב על כך שחובותיו נוצרו בשל כשלון עסקי בתום לב. ה. יתרה מכך, מן החומר שלפני עולה כי החייב מפגין זלזול, פשוטו כמשמעו, הן ביחס להחלטות בית המשפט והן באשר לדרישות הכונס הרשמי. שאם לא כן, כיצד ניתן להסביר את העובדה שהחייב לא המציא דו"חות בדבר הכנסות והוצאות למן חודש מאי 2001 ועד לדיון שהתקיים במרץ 2003? אני רואה לציין שכבר בהחלטתי מיום 30.10.2000 (שבה ניתן צו הכינוס) חייבתי את החייב להגיש לכונס הרשמי דו"ח חודשי על הכנסותיו ועל הוצאותיו (סעיף 4 להחלטה). וחשוב לזכור כי הגשת דו"חות כאמור אינה כרוכה בהענותו של רואה חשבון זה או אחר לפנייתו של בא כח החייב. מדובר בפעולה התלויה, כל כולה, ברצונו של החייב עצמו. אך לשוא. החייב בחר להתעלם מהחלטת בית המשפט ומדרישות הכונס הרשמי בעניין זה. כאשר חייב אינו ממציא לכונס הרשמי דו"חות בדבר הוצאות והכנסות הרי שנבצר מן הכונס הרשמי, ובעקבותיו גם מבית המשפט, לקבל תמונה שלמה ומלאה אודות מצבו הכלכלי האמיתי של החייב. למעשה, די באמור עד כאן כדי להצדיק את דחיית הבקשה. ו. אך החייב הגדיל לעשות והוא גילה זלזול הן בנושיו והן בהחלטות בית המשפט בכך שהוא אינו משלם לקופת הכינוס, לטובת נושיו, את התשלומים החודשיים שהושתו עליו על ידי בית המשפט. בכך מגלה החייב את דעתו שכל מעייניו, בנקיטת הליך פשיטת הרגל, הם לקבל את הגנת בית המשפט במסגרת הפקודה כאשר הוא מגלה אדישות מוחלטת באשר לאינטרסים של נושיו. החייב אינו מעוניין לשלם גם את המעט שבית המשפט חייבו לשלם לטובת נושיו למרות שחובותיו, על פי הצהרתו שלו, מגיעים ליותר משני מליון ₪. ז. לאור כל האמור לעיל אין לי אלא לומר כי החייב לא הרים את הנטל המוטל עליו להוכיח כי חובותיו נוצרו בתום לב, בשל כשלון עסקי, וכי החייב מנצל לרעה את הליכי פשיטת הרגל בכך שמן הצד האחד הוא נהנה מהגנת ההליך, ומן הצד השני הוא נמנע מלשלם את התשלומים שהושתו עליו. 6. אחרית דבר אשר על כן ולאור כל האמור לעיל אני מורה כדלקמן: א. אני דוחה את בקשתו של החייב להכריזו פושט רגל. ב. אני מבטל את צו הכינוס שניתן כנגד החייב ביום 30.10.00. ג. אני מבטל את צו עיכוב היציאה מן הארץ שניתן כנגד החייב במסגרת ההליכים בתיק פש"ר 554/00. פסק דין זה הושמע בפומבי בנוכחות עו"ד נטע מרום ממשרד עו"ד יורק, באת כח החייב והחייב בעצמו ובהעדר הופעה מטעם הכונס הרשמי. כינוס נכסים