פסק דין השופט יגאל פליטמן 1. זהו ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי בתל אביב - יפו (בל 92785/99; השופטת חנה בן-יוסף) בו התקבלה תביעת המשיב להכיר בליקוי בשמיעה ממנו הוא סובל כפגיעה בעבודה. בית הדין קמא קיבל בפסק דינו את התביעה בהסתמך על חוות דעתו של ד"ר פלוטקין, מומחה בתחום א.א.ג (להלן - "המומחה") שמונה בהסכמת הצדדים. לטענת המערער, בחוות דעת המומחה נפלו שגיאות חמורות והיה מקום לפסול את חוות הדעת ולמנות מומחה רפואי אחר תחתיו. להלן העובדות הנוגעות לעניין ועיקרי השתלשלות ההליך: 2. המשיב, יליד 1942, עבד בחברת "עסיס" במשך 20 שנה, תחילה כמנהל משק ומשנת 1987 עד שנת 2002 עבד כמנהל ייצור. לטענתו עבד כ-9 שעות ביום כאשר במהלך רוב שעות היום היה חשוף לרעש בעוצמה גבוהה כאשר הסתובב ופיקח במחלקות הייצור השונות. תביעתו הראשונה של המשיב להכיר בפגיעה כמחלת מקצוע נדחתה בפסק דין מיום 14.8.01. המשיב ערער לבית הדין הארצי, והצדדים הגיעו להסכמה לפיה המשיב יוכל להשלים את עדותו ולאחר מכן ימונה מומחה מטעם בית הדין אשר יבחן את הפגיעה בשמיעה עפ"י תורת המקרוטראומה. 3. ביום 31.3.04 התקבלה החלטה בבית הדין האזורי למינוי המומחה הרפואי מטעם בית הדין. המומחה נשאל את השאלות להלן: "א. האם יש בתשתית עובדתית זו כדי לבסס פגיעה עפ"י תורת המיקרוטראומה? ב. אם כן, האם קיים קשר בין הפגיעה לבין מצבו הרפואי של התובע? ג. האם השפעת העבודה פחותה בהרבה על מצבו הרפואי של התובע ממצבו הקונסטיטוציונלי?" 4. ביום 7.5.04 הגיש המומחה את חוות דעתו לבית הדין: "א. יש בתשתית העובדתית שהוצגה בהחלטת ביה"ד בסעיף 3 ומפוי מפלסי הרעש במפעל עסיס, על מנת לבסס פגיעה עפ"י תורת המיקרוטראומה. ב. קיים קשר בין הפגיעות האקוסטיות במקום העבודה לבין לקוי השמיעה של התובע. בתיק המוצגים עוד שתי בדיקות שמיעה (מ-29.6.99 ומ-2.9.99) שלא מוזכרות בחוות דעתו של המומחה למחלות אף, אוזן וגרון ד"ר ברמה. בפרט באודיוגרם האחרון (מ-2.9.99) קיים לקוי תחושתי עצבי דו"צ סמטרי המזכיר בצורתו כפית, כפי שיכול להתגבש כאשר הרעש התעסוקתי מזיק (מעל 85 דציבל). בתיק המוצגים של התובע לא מוזכרת שום מחלה או חבלת ראש / צוואר היכולה להיות סיבה נוספת ללקוי השמיעה שלו, ראה גם תשובה ג'. ג. לא: השפעת העבודה לא פחותה אלא זו ההשפעה העיקרית על מצבו הרפואי (אזניו) של התובע ולא מצבו הקונסטיטוציונאלי. אמנם לתובע יתר לחץ המטופל תרופתית ומחלה זו יכולה לתרום את חלקה לתחושת הטנטון (ועדה רפואית תצטרך להחליט האם לגרע חלק מהנכות בנושא זה עקב יתר לחץ דם) אך לחץ הדם אינו הסיבה לליקוי השמיעה של התובע". 5. בעקבות חוות הדעת ביקש המערער להעביר למומחה שאלות הבהרה, ובהחלטה מיום 14.10.04 התבקש המומחה להשיב לשאלות ההבהרה כדלקמן: "א. האם בנזק מרעש יש שינויים מבדיקה לבדיקה תוך שנה אחת? ב. כיצד אתה מסביר את ההבדלים בין הבדיקות שנערכו כולן באותה שנה? ג. האם אתה מסכים שישנו חוסר דיוק בבדיקות וששקע או כפית וירידה של 10 עד 15 דציבל אינם משמעותיים? ד. מה דעתך על ההמלצה וההוראה של האקדמיה האמריקאית לא.א.ג בנושא נזק רעש הרצ"ב? ה. מה תגובתך על המאמר המדריך של DOBIE 1995 הרצ"ב, והקריטריונים שהוא מציין כמקובלים בכל העולם לאיבחון נזקי רעש? ו. האם נכון שיש הרבה מקרים של ירידה בשמיעה מסיבה לא ידועה, גם ללא חשיפה לרעש ושכיחות זו עולה עם הגיל?" 6. המומחה השיב לשאלות אלה ביום 13.1.05 כדלקמן: "א. התגבשות לקוי שמיעה תחושתי עצבי כתוצאה מחשיפה לרעש תעסוקתי מזיק הינו תהליך פרוגרסיבי ולכן תוך שנה אחת יתכנו שינויים מאודיוגרם זה לאחר. ב. מקור ההבדלים בין הבדיקות יכול להיות מפאת דיוק שונה של האודיולוגים השונים, דיוק שונה של הנבדק בבדיקות עד ניסיונות התחזות (ניסיונות אלה לא ניכרים בבדיקות של התובע מר בוארון) וכיול שונה של האודיומטרים. ג. יתכן ויש חוסר דיוק קל בחלק מבדיקות השמיעה אך הבדל של 15 דציבל הוא בהחלט משמעותי. ד+ה. מוכרת לי היטב הספרות המקצועית העדכנית העוסקת בצד הקליני של נזקי רעש לאוזניים וההיבטים התעסוקתיים והמשפטיים של אלה, כמובן אלה מקובלים עלי, אך אין שום סיבה שאחווה את דעתי על המלצות של האקדמיה האמריקאית או של אלה המפורטים במאמרו של DOBIE, באמצעות שאלות ההבהרה... ו. נכון שיש מקרים רבים של לקוי שמיעה עצמוני, ללא חשיפה לרעש תעסוקתי מזיק, אך לא מוכר לי מהספרות הרפואית כי שכיחות מקרים אלה עולה עם הגיל מחד, מאידך לקוי השמיעה של התובע מר בוארון לא משקף תהליך הזדקנות טבעי של האוזן הפנימית.... לפיכך, ומכיוון שאנחנו עוסקים כאן בחוק סוציאלי, כל ספק חייב לבוא לטובת התובע. הספק בא לידי ביטוי - כפי שהצגתי בתשובתי ב' לביה"ד מ-7.5.04 - באמצעות האודיוגרם מתאריך 2.9.99 וצורתו המזכירה כפית. בתיק המוצגים לא מוזכרת שום מחלה כגון דלקות אוזניים או ניתוח אוזניים, חבלת ראש או עמוד שדרה צווארי, כסיבה אחרת ללקוי השמיעה. לכן אני רואה בעבודה כמשפיע העיקרי על מצב אוזניו של התובע ולא מצבו הקונסטיטוציונאלי". 7. המערער לא הסתפק בתשובות אלה, והפנה למומחה ביום 14.4.05 שאלות הבהרה נוספות, לאחר קבלת רשות מבית הדין: "א. ... האם נכון יהיה לומר כי קיים שיפור של 15 דציבל בסף השמיעה לדיבור שהוא משמעותי לשיטתך אחרי שהתובע היה חשוף לרעש במשך שנה? ב. במידה וכן האם ההסבר לכך שבשמיעת התובע חל שיפור בזמן חשיפתו לרעש נעוץ בקביעותיך בסעיף ו' בתשובתך מיום 13.1.05, לפיהן האוזניים הפנימיות של התובע לא מתנהגות על פי הקריטריונים המקובלים ובניגוד למתואר בספרות המקצועית? ג. האם נכון שבאף אודיוגרם של התובע לא קיים שקע אופייני ב-4,000 הרץ? ד. במידה והתשובה חיובית, האם נכון שכאשר קיים נזק מחשיפה לרעש צורת האודיוגרם תמיד דומה בבדיקות השונות ומאופיינת ע"י קיום שקע ב-4,000 הרץ? (גם אם יש שינויים קלים בגלל הבדלי בדיקות במכונים השונים)." 8. המומחה השיב לשאלות אלה ביום 11.5.05: "א. סף השמיעה לדיבור שווה פחות או יותר לממוצע בתדרי הדיבור בלבד (שלושה תדרים בלבד) בבדיקת הצלילים הטהורים (PURE TONES) ואין להסיק ממנו על מהלך כלל האודיוגרם. כמקובל בתיקי תביעה כמו הנוכחי תשובותיי מ 7.5.04 ניתנו על סמך צורת כל עקם השמיעה ולא על סמך בדיקת סף השמיעה לדיבור. ומדוע יש הבדלים בין תוצאות בדיקות ממכוני שמיעה שונים הסברתי בתשובתי ב' מתאריך 13.1.05. ב. מוכרים לי כל המקורות הספרותיים הרפואיים העדכניים העוסקים בלקויי שמיעה מושרי רעש תעסוקתי מזיק מחד, מאידך - כפי שכתבתי בתשובתי ו' מ-13.1.05 - אין שום הסבר אחר ללקוי השמיעה של התובע, אפילו לא גורם גנטי, אחרת היה לכך רישום משנים קודמות רבות. ג. שקע תחושתי עצבי דו"צ סמטרי - אפייני - קיים בבדיקות השמיעה מ-7.3.99 ומ-29.6.99: השקע לא חייב להיות רק בתדר הבודד KHz 4, יכול להופיע בכל אחד מתחום התדרים KHz 4-6. העובדה מוסברת אפילו במאמר המדעי שצורף לתיק המוצגים. ד. השקע התחושתי עצבי בתחום התדריםKHz 4-6 אופייני לתקופת החשיפה הראשונית לרעש, דהיינו 10-5 שנים. עפ"י עקומות שמיעה אופייניות נוספות כפי שפורסמו למשל ע"י המחבר W.D.WARD השקע 'נמחק' לאחר 15 שנות עבודה ויותר והופך לשיפועי. ושוב, למרות כל המאוזכר בספרות הרפואית העוסקת בנושא, כמוכן חוות דעתו של ד"ר ברמה למל"ל ושאלות ההבהרה אינני יכול לקבוע כי קיים כאן לקוי שמיעה שמקורו בתהליך ההזדקנות הטבעי של האוזן הפנימית או לקוי שמיעה מסיבה בלתי ידועה (גנטי?)." 9. בית הדין האזורי אימץ את הממצאים בחוות דעתו של המומחה ובתשובות לשאלות ההבהרה וקיבל את התביעה. מכאן הערעור שבפנינו. 10. הדיון בערעור זה נערך בדרך של סיכומים בכתב. טענות הצדדים: 11. המערער עותר לביטול פסק הדין האזורי ולמינוי מומחה אחר תחת ד"ר פלוטקין. תמצית טענות המערער: בחוות דעת המומחה נפלו שגיאות חמורות, והמומחה נמנע מליתן תשובות ברורות לשאלות שנשאל. חוות דעתו של המומחה מנוגדת לתיאוריה המקובלת בספרות הרפואית העדכנית לעניין ליקוי השמיעה, והיא מבוססת על עובדות שלא הוכחו ועל טיעונים משפטיים שאינם בגדר סמכותו. נמצאו פערים בבדיקות אודיולוגיות שנערכו למשיב בתוך שנה אחת, המצביעים על ניסיונות התחזות של המשיב. כמו כן, הבדיקות שנערכו למשיב הדגימו שיפור משמעותי בשמיעתו של המשיב במהלך שנה בה הוא היה חשוף לרעש מזיק, עפ"י טענתו, ועל כן אין לסווג את ליקוי השמיעה כליקוי מושרה רעש. הסברי המומחה במסגרת חוות הדעת ובתשובותיו לשאלות ההבהרה שנשלחו אליו ע"י המערער אינם מניחים את הדעת. המומחה קבע כי קיים קשר סיבתי מחמת הספק בלבד, ונימק זאת בכך שעסקינן בחוק סוציאלי. 12. מנגד, טוען המשיב כי לא נפל כל פגם בחוות הדעת של המומחה, ולא מתקיים בעניינינו נימוק ממשי המצדיק סטיה של בית הדין ממסקנות המומחה שמונה על ידו. לטענתו, תשובותיו של המומחה לשאלות שנשאל היו ברורות ונחרצות, והמערער למעשה מבקש מבית הדין להחליט בעניין שהוא בתחום מומחיות רפואית מקצועית. דיון והכרעה: 13. עניין לנו בערעור על פסק דין של בתי הדין האזורי אשר אימץ ממצאי חוות דעת של מומחה רפואי שמונה על ידו בהסכמת הצדדים, על מנת להכריע בשאלה רפואית במחלוקת. בית דין זה כבר פסק כי, חוות דעתו של המומחה מטעמו היא בבחינת "אורים ותומים" לבית הדין בתחום הרפואי וככלל, בית הדין מייחס משקל מיוחד לחוות הדעת המוגשת לו ע"י המומחה מטעמו, יסמוך ידו עליה ולא יסטה מקביעותיו אלא אם כן קיימת הצדקה עובדתית או משפטית יוצאת דופן לעשות כן (ראה לעניין זה דב"ע נו 244 - 0 המל"ל נגד יצחק פרבר, לא פורסם, עב"ל 1035/04 דינה ביקל נגד המוסד לביטוח לאומי, לא פורסם). בית הדין נוהג לייחס משקל רב לחוות דעתו של המומחה מטעמו, שכן האובייקטיביות של המומחה מטעם ביה"ד גדולה יותר ומובטחת במידה מירבית מעצם העובדה, כי אין הוא מעיד לבקשת צד ואין הוא מקבל את שכרו מידי בעלי הדין (ראה לעניין זה דב"ע 411/97 דחבור בוטרוס נגד המל"ל, לא פורסם וכן עב"ל 341/96 מליחי נגד המל"ל, פד"ע לד 377). יפים לעניין זה גם דברים שאמר בית המשפט העליון באשר למשקלה של חוות דעת שניתנה ע"י מומחה אשר נתמנה ע"י בית המשפט: "משממנה בית המשפט מומחה על מנת שחוות דעתו תספק לבית המשפט נתונים מקצועיים לצורך הכרעה בדין, סביר להניח שבית המשפט יאמץ ממצאיו של המומחה, אלא אם כן נראית סיבה בולטת לעין שלא לעשות זאת. אכן עד מומחה כמוהו ככל עד - שקילת אמינותו מסורה לבית המשפט ואין בעובדת היותו מומחה כדי להגביל את שיקול דעתו של בית המשפט. אך, כאמור, לא ייטה בית המשפט לסטות מחוות דעתו של המומחה בהעדר נימוקים כבדי משקל שיניעוהו לעשות כן" (ע"א 293/88 חברת יצחק ניימן להשכרה בע"מ נ' מונטי רבי ואח' (לא פורסם); ע"א 558/96 חב' שיכון עובדים בע"מ נ' רוזנטל ואח', דינים עליון, כרך נה 46). 14. ומן הכלל אל הפרט: נראה כי אין מנוס לדחות את הערעור מקום שאינם מתקיימים בעניינינו נימוקים כבדי משקל או נסיבות מיוחדות אשר יצדיקו סטיה של בית הדין ממסקנות המומחה. מעיון בחוות הדעת ובתשובות המומחה לשאלות ההבהרה שנשלחו אליו ע"י המערער, עולה כי המומחה הגיע למסקנות חד משמעיות ומנומקות היטב בנוגע למשיב. המומחה קבע כי ליקוי השמיעה ממנו סובל המשיב הינו בגדר פגיעה עפ"י תורת המיקרוטראומה. המומחה מצא כי קיים קשר סיבתי בין הירידה בשמיעה אצל המשיב לבין הפגיעות האקוסטיות בעבודה ושלל, בהיעדר תימוכין לכך במסמכים הרפואיים, את האפשרות שליקוי השמיעה נגרם כתוצאה מגורמים אחרים, כגון תהליך הזדקנות, לחץ דם, או מחלה כלשהי. המומחה הסביר כי התגבשות ליקוי שמיעה תחושתי עצבי הינו תהליך פרוגרסיבי ולכן ייתכנו שינויים בין הבדיקות אף במהלך אותה שנה, וסיפק הסברים אפשריים להבדלים שנתגלו בין בדיקות שנערכו באותה שנה, תוך שהוא שולל חד משמעית אפשרות של התחזות מצד המשיב. 15. אשר על כן, אין בידינו לקבל את טענות המערער לפיהן נפל בחוות הדעת ובשאלות ההבהרה פגם המצדיק את קבלת הערעור ומינוי מומחה אחר תחת ד"ר פלוטקין. ממצאיו ומסקנותיו של המומחה היו בתחום סמכותו, לאחר התייחסות מנומקת לבדיקות הרלוונטיות. לא השתכנענו כי המומחה קבע את קיומו של הקשר הסיבתי מחמת הספק בלבד, ותשובותיו של המומחה לשאלות ההבהרה הינן סבירות, מנומקות ומתקבלות על הדעת. יצוין, כי אין בידינו לקבל את טענת המערער לפיה היה על המומחה להתייחס בתשובות לשאלות הבהרה למאמר שהוצג לו ולהוראת האקדמיה האמריקאית לא.א.ג. אין כל צידוק להעדיף את דעתו של המערער לעניין אסכולות רפואיות ו"ספרות רפואית מקובלת" בנושאי א.א.ג על פני דעתו של מומחה רפואי שמונה ע"י בית הדין בהסכמת המערער. ביה"ד אינו נוטה לסטות ממסקנות וממצאים רפואיים של מומחה רפואי שמונה ע"י בית הדין, ולא מצאנו מקום לסטיה כזו גם בעניינינו. סוף דבר 16. הערעור נדחה. המוסד ישלם למשיב שכר טרחת עו"ד בסך של 3,000 ₪ בתוספת מע"מ, וזאת תוך 30 יום מהיום. פסילת מומחהחוות דעת מומחהפסילת חוות דעתמומחהביטוח לאומיחוות דעת