כבד - נכות ביטוח לאומי

פסק דין השופט יגאל פליטמן 1. בפנינו ערעור, לאחר קבלת רשות, על פסק דינו של בית הדין האזורי בתל אביב (השופט ד"ר יצחק לובוצקי; בל 6666/05) בו נדחה ערעורו של המערער על החלטת הוועדה הרפואית לעררים (נכות כללית) מיום 4.5.05 (להלן:"הוועדה"). 2. רשמת בית הדין קמא המליצה למערער למחוק את ערעורו ולפנות למוסד לביטוח לאומי ולבקש בדיקה חדשה "בדרך של החמרת מצב". המערער נאות, אולם חזר בו מאוחר יותר מהסכמתו למחיקת הערעור. לפיכך הועבר התיק למתן פסק דין. בית הדין קמא קבע, בפסק דינו, כי מצא בפרוטוקול הוועדה תיעוד על בדיקה מקיפה ויסודית וכי לא נפלה בהחלטת הוועדה כל טעות משפטית. בית הדין קמא דחה את ערעורו של המערער על החלטת הוועדה והפנהו לזכותו לבקש בדיקה מחדש אצל המוסד לביטוח לאומי. 3. המערער הגיש בקשת רשות ערעור על פסק הדין קמא. בית דין זה, בהחלטתו מיום 1.1.07, הורה על מתן רשות ערעור בעניין הפחתת אחוזי הנכות (הזמניים) שנקבעו לו בעבר בגין הליקוי בכבד מ- 40% ל - 20%. בישיבת קדם הערעור, מיום 21.3.07, ביקשו הצדדים, למען קצר זמן ההתדיינות, להכתיב לפרוטוקול את טענותיהם שיירשמו וייחשבו כסיכומים בכתב מטעם הצדדים וכי פסק הדין יינתן על ידי המותב על סמך זאת ועל סמך כל חומר התיק. 4. בא כוח המערער טען, בישיבת קדם הערעור, כי קביעת הוועדה, לפיה בדיקת תפקודי הכבד תקינים לכאורה, בטעות יסודה. זאת מאחר והערכים העולים מתפקודי הכבד נותרו בעינם ללא כל שיפור וכי ממצאי הביופסיה מראים כי המחלה פעילה וכי מצבו של הכבד הינו בכי רע. הוועדה עצמה קבעה כי אין שינוי במחלה היסודית. בא כוח המערער טען כי הסעיף שננקב על ידי הוועדה, כמתאר את הפגימה ממנה סובל המערער, אינו מתאים. לחילופין, טען בא כוח המערער, כי אף אם יקבע כי הסעיף האמור מתאים ומשקף את מצבו של המערער הרי שיש לשנות את שיעור אחוזי הנכות שנקבעו למערער לאור מצבו הבריאותי. בנוסף, המערער טען כי נאלץ להפסיק את נטילת הסטרואידים לא בגלל שיפור במצבו אלא בשל מחלת האוסטרואופוזיס הקשה שנגרמה לו. 5. בא כוח המוסד לביטוח לאומי טען כי נימוקי הערעור מתייחסים בעיקר לקביעות רפואיות של הוועדה ולכן דינן להידחות. נטען כי הוועדה ראתה לנכון לשנות מקביעת הוועדה הרפואית הקודמת, מנובמבר 2003 (להלן:"וועדה קודמת"), אשר קבעה אחוזי נכות זמנית, לאחר בחינתה את ממצאי הבדיקות הרפואיות העדכניות, בעניינו של המערער. הוועדה מצאה שינוי במצבו של המערער, כפי שניתן לראות בממצאים קליניים ובמיוחד בכבד אשר נימוש. הבדיקות שבוצעו בשנת 2005 הצביעו על מצב תקין בתפקודי הכבד. בנוסף, אפילו צויין כי לאחרונה המערער אינו מקבל סטרואידים וכי הוא נמצא במעקב תקופתי. כל האמור מסביר את ההבדל בין קביעת הוועדה הקודמת לקביעת הוועדה מושא הדיון. אומנם הוועדה ציינה שאין שינוי במצב המחלה היסודית, כלומר שהמחלה קיימת, עם זאת, נמצא הבדל בדרגת חומרת המחלה ולכן מן הראוי היה לקבוע את אותו סעיף שיושם על ידי הוועדה הקודמת משנת 2003 אולם בדרגת חומרה קלה יותר, לאור האמור, וכפי שהוועדה נהגה. 6. לאחר שעיינו בכלל חומר התיק ונתנו דעתנו לטענות הצדדים, סבורים אנו כי לא נמצא כל טעות משפטית בהחלטת הוועדה המצדיקה התערבותנו וכי דין הערעור להידחות. פסק דינו של בית הדין קמא ראוי להתאשר מטעמיו על פי תקנה 108(ב) לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין ) התשנ"ב - 1991. 7. בפני הוועדה הונחו ממצאי בדיקות עדכניות, לרבות ממצאי בדיקה, מיום 29.3.05, ממנה עלה כי תפקוד הכבד הינו "בגדר תקין פרט לערך מוגבר של פוסטטה בסיסית (ידוע מקודם)". עוד עיינה הוועדה בממצאי בדיקת הביופסיה, אליה מתייחס המערער בערעורו. הוועדה קבעה כי נמצא שיפור זמני בתפקודי הכבד וכי הכבד נימוש. נוכח כל האמור וכמפורט בממצאי הוועדה, ראתה הוועדה לנכון לשנות מממצאי הוועדה הקודמת, אשר קבעה למערער 40% נכות זמנית, בגין הליקוי בכבד, ולקבוע למערער, בהתאם לחומרת מצבו, דרגת נכות בשיעור של 20%, בגין אותו ליקוי. החלטת הוועדה בעניין זה מנומקת ושקולה ולא מצאנו כי יצתה שגגה מלפני בית הדין קמא, עת לא מצא לנכון להתערב בהחלטת הוועדה. תשומת ליבו של המערער מופנית, וכאמור בפסק דינו של בית הדין קמא, לאפשרותו לפנות למוסד לביטוח לאומי בבקשה לדיון מחדש. 8. סוף דבר - הערעור נדחה ללא צו להוצאות. נכותביטוח לאומי