החלטה עסקינן בבקשת מפרקה של חברת עיתונות ישראל מאוגדת (עתים) בע"מ- בפירוק (להלן: "המפרק") להורות למוסד לביטוח לאומי (להלן: "המל"ל") לשלם כספים לשישה מעובדי החברה (להלן: "העובדים"), אשר תשלומם אושר על ידי המנהל המיוחד אשר מונה לצורך בדיקת תביעות חוב שהגישו העובדים (להלן: המנהל המיוחד). 1. במסגרת הכרעתו של המנהל המיוחד, קבע האחרון כי לצורך חישוב הגמלה המגיעה מאת המל"ל לעובדים הספציפיים נשוא בקשה זו, יש מקום להוסיף לשכר היסוד, מרכיבי שכר מסוימים כגון "אחזקת טלפון", "כיבודים" ו"עיתונים". זאת, לאחר שהוכח לשביעות רצונו של המנהל מיוחד כי לגבי עובדים אלו מהווים אותם מרכיבים תוספת קבועה בשכרם, ולא החזר הוצאות. 2. החלטתו זו של המנהל המיוחד בעניין תוספת הרכיבים, בצירוף בקשתו לשלם לעובדים את התוספת כאמור, הועברה לידי המל"ל ביום 20/11/2005, אלא שהאחרון צירף למכתב המנהל המיוחד פתקית, ובה נרשם כי "המוסד לביטוח לאומי אינו משלם אחזקת רכב, טלפון לא בשכר עבודה ולא לבסיס לפיצויים". בעקבות "הודעה" זו, ולאחר שהמנהל המיוחד עדכן את המפרק אודותיה, פנה אף המפרק למל"ל, ביום 13/2/2006, וכן ביום 3/4/2006, בבקשה להעביר את הסכומים שאושרו לידי העובדים. דא עקא; שתי פניותיו אלו של המפרק כלל לא נענו. לא למותר לציין כי לאחר שהוגשה בקשתו זו של המפרק, עוד ביום 17/7/2006, וחרף החלטתי, בה נתבקשה תגובת המל"ל, לא טרח המל"ל להגיב לבקשה, ועשה כן אך לאחר שהתריתי בהטלת הוצאות לדוגמא, ואף הוריתי כי החלטתי תועבר לעיונו של היועץ המשפטי למל"ל. 3. בתגובת המל"ל מציינת באת כוחו כי מרכיבים אלו, אשר אושרו על ידי המנהל המיוחד, אינם נכללים כלל בין הרכיבים אשר יש להביא בחשבון במסגרת חישוב פיצויי הפיטורין. מוסיפת באת כוח המל"ל כי "בחינת תלושי השכר והמסמכים שצורפו לתביעות החוב" מובילה ל"מסקנה שונה" מזו שהסיק המנהל המיוחד בדבר היותם של המרכיבים האמורים "תוספת קבועה" בעניינם של העובדים האמורים בבקשה זו. 4. דא עקא; בתגובתו זו של המל"ל צפה ועולה שוב התנהלותו של גוף ציבורי זה המתעלם פעם אחר פעם מהחלטות שיפוטיות ומחובות פרוצדורליות הקבועות בדין. ובמה דברים אמורים? נראה כי פעם נוספת בחר המל"ל להפוך עצמו לערכאת ערעור מטעם עצמו על החלטתו שיפוטית של בעל תפקיד בהליך פירוק, המשמש "כזרועו הארוכה של בית המשפט" ולא טרח להגיש במועדים הקצובים לכך ערעור כדין בפני בית המשפט אשר מינה את המנהל המיוחד לתפקידו, הוא בית המשפט דנא. במקום להגיש ערעור בחר המל"ל להודיע על גבי פתקית (כך!) כי הוא מתנגד להכרעתו של המנהל המיוחד. כל זאת, למגינת הלב, תוך התעלמות מעוררת תרעומת מהחלטות רבות בעניין זה, ובראש ובראשונה ההחלטה בעניין איזדורפר נ' המוסד לביטוח לאומי (פש"ר 66/98, בש"א 8087/01), שאף אושרה בבית המשפט העליון בע"א 6070/01. לא למותר לציין כי המל"ל כלל לא התייחס להלכת איזדורפר בתגובתו לבקשה דנא, והעלה טעונים אשר המקום להשמיעם היה במסגרתו של ערעור המוגש במועדים הקבועים לכך על פי דין. 5. יצויין כי בהחלטתי מיום 30/11/2006 בעניין גולדשטיין טל (פש"ר 2144/03, בש"א 10579/06), הועלו על ידי המל"ל טענות דומות לאלו אשר מועלות בתגובתו לבקשה דנא. בהחלטתי שם נעתרתי חלקית להתנגדותו של המל"ל, שעניינה היה הכללתו של רכיב "דמי הכלכלה" בחישוב גמלת המל"ל, והוריתי על הפחתת רכיב זה מתביעות החוב של העובדים. ואולם, סבורה אני כי נסיבותיה של אותה בקשה שונות היו מנסיבותיה של בקשה זו, שכן במקרה דנא בחן המנהל המיוחד את הרכיבים הנוספים לפי נסיבותיהם המיוחדות של שישה העובדים אשר שימשו כעיתונאים, ומצא כי בנסיבות העניין אותם רכיבים היוו תוספת קבועה לשכרם. אשר על כן, ככל שלמל"ל היו הסתייגויות ממסקנות אלו של המנהל המיוחד, וזאת בין אם מדובר בהסתייגויות עובדתיות, ובין אם לאו, היה עליו להגיש ערעור בעניינן. זאת ואף זאת; החלטתי בעניין גולדשטיין ניתנה לפנים משורת הדין, ואף התייחסתי לכך במסגרת החלטתי, כדלקמן: "אין בהחלטתי זו, אשר ניתנה לפנים משורת הדין, כדי לאפשר למל"ל לשים עצמו ערכאת ערעור על החלטות בעל התפקיד המכריע בתביעות החוב המוגשות על ידי עובדים. המתווה אשר ניתן בהלכת איזדרופר ברור ומוחלט. המל"ל כפוף למועדי הערעור המופיעים בחוק, וככל שבדעתו לטעון כנגד הכרעות חוב, וזאת גם בעניינים שאינם ראייתיים או עובדתיים, עליו לעשות כן במסגרת ערעור המוגש בהתאם לסדרי הדין. " (ההדגשה במקור- ו.א) 6. לאור כל האמור הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להתקבל. אין לי, לצערי, דרך אחרת להביע את מורת רוחי מהתנהגות המל"ל והתעלמותו מהחלטות שיפוטיות לבד מהעברת החלטותי אל היועץ המשפטי למל"ל ולמנכ"ל המל"ל. עם זאת למרות החלטות רבות שניתנו על ידי בתקופה האחרונה לרבות היום בבקשה נוספת 19555/06 בפש"ר 1400/03, באותו נושא, לא מצא היועץ המשפטי של המל"ל או המנכ"ל, צורך או דרך להגיב לבית המשפט ולהסביר דרך התנהלות זו, ועל כך אני מצרה. אשר לדיון שקבעתי בבקשה: בין לבין התקבל מכתב פניה ממנכ"ל המל"ל. המנכ"ל הודיעני במכתב כי הוא מטפל בנושא, וביקש לדחות את הדיונים בשל עיסוק אחר, קודם, הקבוע לו. לאור זה החלטתי לבטל את הדיונים ואין מניעה כי תנתנה החלטותי על פי סמכותי בתקנה 214 לתקנות סדר הדין האזרחי, על סמך כתבי הטענות. כל זאת על מנת שלא לעכב עוד את החלטותי. החלטתי זו אף היא תועבר לעיונו של היועץ המשפטי למל"ל ולמנכ"ל המל"ל. בנסיבות העניין, ולאור התנהלותו של המל"ל, יישא האחרון בהוצאות המפרק ובשכ"ט עו"ד בסך 15,000 ₪ בתוספת מע"מ כדין, צמוד מהיום ועד ליום התשלום בפועל. מפרק (חברה)מנהל מיוחד