התפוצצות – ירידה בשמיעה


פסק דין

העורר, יליד 1936, תושב העיר נתניה ובעל משרד תיווך ברח' הרצל 5 בעיר, שהה ביום 1.1.2001 בשעות אחר הצהריים בקרבת מקום בו התפוצצה מכונית תופת בצומת הרחובות הרצל ודיזנגוף בנתניה. הוא טוען כי הוא נפגע באירוע זה, וסובל מאז מירידה בשמיעה, מטינטון קשה המלווה בכאבי ראש, חוסר יכולת להרדם, פחד משהיה במקומות סגורים, חוסר שיוויי משקל, ומיחושים נוספים. הוא מבקש להכיר בו כנפגע פעולת איבה כמשמעותו בחוק התגמולים לנפגעי פעולות איבה תש"ל- 1970 ( להלן- "החוק").

הרשות המאשרת בהחלטתה מיום 28.6.01 דחתה את תביעת העורר להכיר בו כנפגע פעולת איבה עפ"י החוק. הטעם לכך הוא, כי מבדיקת נסיבות המקרה ועל פי חוות הדעת של רופא המוסד לביטוח לאומי, אין קשר סיבתי בין הפגיעה הנטענת לקרות האירוע. כמו כן, נקבע כי התובע אינו מופיע ברשימת הנפגעים, ופנה לבדיקה 18 ימים לאחר האירוע.

ביום 28.5.03 הוגשה לתיק בית המשפט הודעה מוסכמת מטעם הצדדים, בה הם גיבשו הצדדים עובדות מוסכמות לצורך העברתם לחוות-דעת מומחה מטעם בית המשפט .ואלו העובדות המוסכמות על הצדדים:

העורר, יליד 1936, היה בכל הזמנים הרלבנטיים הבעלים והמנהל של משרד לתיווך בשם "תיווך לאומי בע"מ" ברח' הרצל 5 בנתניה. ביום 1.1.01, בשעות אחה"צ המאוחרות, הלך המערער בצומת הרחובות הרצל דיזנגוף בנתניה, בדרכו למשרדו כאשר לפתע ארע פיצוץ של מכונית תופת במרחק של כ- 20 מטרים ממנו. תחילה רץ העורר למשרדו לבדוק מה מצבו. המקום היה זרוע הרס רב. בימים שלאחר האירוע, הגיע העורר למקום עבודתו והיה טרוד בשיפוץ משרדו ובסיוע לנפגעים האחרים בסביבתו. לטענתו, לאחר האירוע החל לחוש ברעשים בראש ובאוזניים, אך לטיפול רפואי ניגש לראשונה רק בתאריך 18.1.01. העורר טוען כי בעקבות האמור לעיל, נגרמה לו ירידה בשמיעה וטינטון. כמו כן, יש לציין, כי להודעה המוסכמת הנ"ל מטעם הצדדים, צורפו חוות דעת של ד"ר זקס צבי מטעם העורר וחוות דעת של ד"ר הימלפרב מטעם המשיב.

לאור חוות הדעת הסותרות שניתנו מטעם המומחים בתחום א.א.ג. של הצדדים, האחת מצד העורר, ע"י ד"ר צבי זקס מיום 9.9.01 והאחרת מצד המשיב ע"י ד"ר מרדכי הימלפרב מיום 18.12.02, ובהסכמת הצדדים בית המשפט מינה בהחלטתו מיום 1.9.03, את ד"ר מריאן קלמנוביץ כמומחה מטעם בית המשפט בתחום אף אוזן גרון.

ביום 25.1.04 הוגשה לתיק בית המשפט חוות הדעת הרפואית בתחום א.א.ג. מטעמו של ד"ר קלמנוביץ מיום 8.1.04, אשר התבססה, בין היתר, על בדיקתו של העורר, חוות הדעת הנ"ל של שני המומחים מטעם הצדדים, ועל חומר רפואי רב, לרבות כמה בדיקות שמיעה שנערכו לעורר. חשוב לציין עוד, כי למומחה נשלחו שאלות הבהרה ושאלות הבהרה נוספות מטעם העורר, והמומחה השיב בכל פעם לשאלות ההבהרה שנשלחו אליו .

בהתיחסו לבדיקות השמיעה שנערכו לעורר במכון של גב' רחל פאיאנס, האחת מיום 19.3.01, והשניה מאותו המכון מיום 8.11.02, קובע ד"ר קלמנוביץ כי איננו מקבל את ממצאי הבדיקה השניה של מכון פאיאנס הנ"ל מיום 8.11.02, המראים החמרה בשמיעה, וזאת משום שלדבריו- "ההחמרה אינה מקובלת בפגיעות מרעש באוזניים והממצא מעלה סימן שאלה גדול לגבי אמינותו של הנבדק." עוד קובע ד"ר קלמנוביץ, כי לגבי בדיקת שמיעה מאוחרת יותר שעבר העורר ביום 20.11.02, מדובר ב-: "תמונה האודיומטרית המתאימה להזדקנות של מערכת השמיעתית (ירידה עצבית דו צדדית בתדירויות הגבוהות)." עוד מציין ד"ר קלמנוביץ בחוות דעתו את האנמנזה של העורר בגין פגיעתו בתאונת דרכים בתאריך 6.9.96 בארה"ב והופעתן אז של הפרעות בשיווי משקל, כאבי ראש וצואר, כאבים בצלעות ובכתף ימין. כן מציין ד"ר קלמנוביץ את תלונתו של העורר מתאריך 21.9.99 על דקירות בקרקפת מלווה בזמזום בראש. ד"ר קלמנוביץ רואה לנכון לציין עוד בחוות דעתו, כי שני אירועים אלו מעברו הרפואי של העורר, משנת 96 ומשנת 99 הנ"ל, לא נזכרו או נרשמו בתיעוד רפואי מאוחר יותר של העורר. עוד לגבי השמיעה של העורר, ד"ר קלמנוביץ ציין כי : "ידוע ומוסכם שחשיפה לרעש או הדף הינו ארוע חד פעמי ולא תהליך מתמשך וכי כל ירידה נוספת, אינה קשורה לאירוע".


לסיום מגיע ד"ר קלמנוביץ למסקנה, כי עקומות השמיעה המופיעות בבדיקות השמיעה של העורר אינן אופייניות לחשיפה לרעש וכי בדיקת השמיעה מיום 20.11.02 מצביעה, כאמור, על תהליך של הזדקנות מערכת השמיעה של העורר. ד"ר קלמנוביץ איננו מצביע על קשר סיבתי כלשהוא בין מצב השמיעה של העורר, לבין אירוע האיבה המתואר לעיל.

בסיכומים שהוגשו מטעם העורר, חולקת באת כוחו של העורר על האמור בחוו"ד של ד"ר קלמנוביץ ועל המסקנות הנובעות הימנה. ב"כ העורר ביקשה לאפשר לעורר לחקור את ד"ר קלמנוביץ על חוות דעתו ו/או לחילופין, למנות מומחה רפואי נוסף ו/או לחילופי חילופין, שלא לקבל את חוו"ד המומחה ולקבוע כי יש להכיר בעורר כנפגע פעולת איבה. בקשתה של ב"כ העוררת לחקור את המומחה מטעם בית המשפט נסמכת, על חוסר הבהירות והתחמקויותיו, כדבריה, ממתן תשובות לשאלות ההבהרה מטעם העורר. ב"כ העורר נסמכת בבקשתה לחקור את המומחה, בין היתר, על סעיף 26 (א) לפקודת הראיות ( נוסח חדש), התשל"א- 1971 ועל פסיקה הדנה בכך כי מקום שבעל דין מבקש לחקור מומחה חייב בית המשפט להתיר את החקירה.

מנגד, טוענת ב"כ המשיב, כי יש לקבל את חוו"ד של ד"ר קלמנוביץ, בהיותה חוו"ד ברורה, מנומקת היטב, וכי בתשובותיו של המומחה לשאלות ההבהרה נמצא פירוט והסבר נוסף המשלים את האמור בחוות הדעת. ב"כ המשיב התנגדה למינוי מומחה אחר וזאת, בין היתר, מן הטעם שהעורר לא מנה כל נימוק ענייני אמיתי מדוע יש למנות מומחה אחר. ב"כ המשיב התנגדה גם לזימונו של ד"ר קלמנוביץ לחקירה ע"י העורר, וזאת הן מן הטעם כי כבר ניתנה על כך החלטת בית המשפט והן מן הטעם כי אין לאפשר כענין שבשגרה חקירת מומחה, כאשר בפני בית המשפט מונחת חוות דעת ברורה ומנומקת היטב. לבסוף, מוסיפה ב"כ המשיב וטוענת כי במקרה זה, יש להקיש מכללי בית הדין לעבודה שם מוזמן מומחה לחקירה בבית משפט רק במקרים חריגים ביותר. מטבע הדברים, מבקשת לבסוף ב"כ המשיב בסיכומיה לדחות את הערר ולקבוע כי העורר אינו נפגע פעולת איבה.

בהקשר לחוות דעת של מומחה שמונה מטעם בית המשפט ראשית, אנו מבקשים להביא מדברי בית המשפט העליון מפי כב' השופטת שטרסברג- כהן בע"א 1156/92 סגל נ' סגל (לא פורסם) ולפיהם, אם אין בחוות הדעת מסקנות אשר אינן יכולות לעמוד במבחן הביקורת של ההגיון לאחר עיון בחוות הדעת ובראיות האחרות שבפניו, בית המשפט לא יטה להתערב במסקנותיו של המומחה.

בעניננו, לאחר ששקלנו את כל הראיות שהובאו בפנינו לרבות חוות הדעת של ד"ר קלמנוביץ מיום 8.1.2004, החומר הרפואי עליו הוא נסמך בחוות דעתו, הסבריו, מסקנותיו, ובדיקתו את העורר, ובמיוחד לאור תשובותיו לשאלות ההבהרה מטעם העורר מיום 10.1.05 ומיום 23.7.06, אשר לדעתנו רק מחזקות ומשלימות את האמור בחוות הדעת הנ"ל, אנו מקבלים את האמור בחוות דעתו באופן שאנו קובעים כי בתחום השמיעה לא קיים קשר סיבתי בין אירוע האיבה לבין הפגיעה בשמיעה של העורר.

כמו כן, לאחר ששקלנו את כל חומר הראיות שהובאו בפנינו, ובמיוחד את האמור בחוות הדעת של ד"ר קלמנוביץ, ותשובותיו (בשתי הפעמים) לשאלות ההבהרה מטעם העורר, לא מצאנו מקום למנות מומחה נוסף ולהזמין לחקירה את המומחה מטעם בית המשפט. לפיכך דחינו את בקשותיה של ב"כ העורר הן למנות מומחה נוסף והן ולחקור את המומחה מטעם בית המשפט וזאת מכל הטעמים שיפורטו להלן:-


אנו ערים לבקשות הרבות של ב"כ העורר להזמין לחקירה את המומחה מטעם בית המשפט, ומודעים לפסיקה הדנה בחשיבות הרבה הנודעת לזכות הבסיסית של צד לחקירה נגדית של מומחים, גם אלו המתמנים כמומחים ע"י בית המשפט, ואולם יאמר מיד כי זכות זו איננה זכות מוחלטת והיא נתונה, ככל זכות אחרת, לשיקול דעתו של בית משפט עפ"י נסיבותיו המיוחדות של כל מקרה ומקרה.

במקרה דנן, לאחר שנשלחו למומחה מטעם בית המשפט שאלות ההבהרה בפעם הראשונה, נידונה ונדחתה זה מכבר בקשת ב"כ העורר להזמין את המומחה לחקירה וזאת עוד בהחלטת ועדה זו מיום 14.2.05, לפיה הביעה ועדה זו את עמדתה כי שאלות ההבהרה הן הכלי המתאים ביותר בתיקים מעין אלה וכי אין ועדת ערר זו נוהגת להזמין מומחים לחקירה. על עמדתה זו, חזרה הועדה גם בהחלטתה מיום 18.4.05 , לפיה קבעה הועדה כי- "... לא מצאנו שום עילה בשלב הזה לקרוא למומחה לחקירה." לענין בקשת ב"כ העורר למנות מומחה אחר מאשר ד"ר קלמנוביץ, הרי שגם בקשה זו נידונה ונדחתה על ידינו ביום 25.9.06. לפיכך אין לנו אלא לחזור על עמדותינו אלה גם היום.

אנו סבורים כי התרשמותו הישירה של המומחה מהעורר תוך כדי בדיקתו, הסבריו והסתמכותו על חומר רפואי קודם של העורר, ובמיוחד בדיקות שמיעה קודמות, וקביעותיו בסוף חוות הדעת, בפרק העוסק ב- "סיכום ומסקנות", מתיישבים היטב עם מסקנותיו הסופיות לפיהן העורר לא נפגע בשמיעה כתוצאה מאירוע האיבה.

מפאת חשיבות הענין, אנו מבקשים להביא מדבריו של בית המשפט העליון, לפיהם זכות החקירה הנגדית, ככל זכות אחרת, אינה מוחלטת, אלא כפופה לסמכותו הכללית של בית המשפט למנוע שימוש לרעה בהליכיו על ידי איסור חקירות שאינן לענין הנדון. (ר' בג"צ 91/94 גבארה נ' בית המשפט המחוזי בתל- אביב, פד"י כח (2), בעמ' 523). גם בפרשת ע"א 107/88 רז נ' לאף, פד"י מד (1), 857 בעמ' 862, עמד בית המשפט העליון, מפי כב' השופט ת' אור, על שיקול הדעת של בית המשפט בבואו להחליט אם להזמין מומחה לחקירה כך:-

"... המגמה למנוע הזמנת מומחה לחקירה – אם אין צורך בכך- רצויה היא. אין טעם להזמין מומחים רפואיים לחקירה, ועל ידי כך להכביד עליהם, לגזול מזמנם המיועד לטיפול בחוליהם ולהמאיס עליהם את נכונותם לשמש מומחים רפואיים- אלא אם באמת נחוץ הדבר. כדי להגשים מגמה זו, רשאי בית המשפט, לפני הזמנת המומחה לחקירה, לברר מה החקירה שמבקשים לחקור את המומחה, שמא באמת מיותרת היא."


כך גם נקבע בבג"צ 1199/92 לוסקי נ' בית הדין לעבודה, מז (5), 734, שם גם עמד בית המשפט העליון על החשיבות הנודעת לזכותו של צד לחקירה הנגדית של מומחה על חוות דעתו, ויחד עם זאת קבע, כי בטרם יורה בית המשפט על הזמנת המומחה לחקירה הנגדית, רשאי הוא לברר מהם נושאיה ומהו פשרה כדי לבדוק אם היא אכן דרושה לעניין.

בכל הכבוד לטענות מטעם העורר, הרי שבמקרה דנן אנו מציינים את משך ההליכים ומיצויו עד תום של הליך שאלות ההבהרה מטעם העורר בתיק זה. כן לקחנו בחשבון הסבריו ומסקנותיו של המומחה מטעם בית המשפט, ד"ר קלמנוביץ, בתשובותיו לשאלות ההבהרה, המסבירים, משלימים ומחזקים את הגיון הדברים בחוות הדעת מטעמו. אי לכך מתייתר לדעתנו הצורך, בהזמנת המומחה לחקירה בבית המשפט.

לאור כל האמור לעיל, ועם כל ההבנה לנסיבות המקרה, אנו מחליטים לקבל את המסקנות שבחווה"ד מטעם המומחה, לדחות את הערר. אין העורר נפגע פעולת איבה.


ניתן היום (19 לפברואר 2007) בנוכחות ב"כ המשיב בלבד.


המזכירות תשלח העתק לב"כ העורר.

קיי בלנש, שופטת (בדימוס) עינת ריזברג-שושני,עו"ד משה מרבך, עו"ד

יו"ר הועדה חברה חבר






לתיאום פגישה עם עורך דין חייגו: 077-4008177




נושאים רלוונטיים נוספים

  1. תדירות שמיעה

  2. פגיעה שמיעה נגר

  3. מכשיר שמיעה ביטוח

  4. חבלה אקוסטית

  5. ליקוי שמיעה בעבודה

  6. ליקוי שמיעה - מסגר

  7. ליקוי שמיעה אסימטרי

  8. חשיפה לרעש ליקוי שמיעה

  9. בדיקת ברה (BERA) שמיעה

  10. נזק לא בלתי הפיך לשמיעה

  11. בעיות שמיעה בעקבות עבודה

  12. זכויות עובד פגיעה בשמיעה

  13. התפוצצות – ירידה בשמיעה

  14. ליקוי שמיעה בשתי אוזניים

  15. החזר מכשיר שמיעה - תביעה

  16. הכרה בפגיעה בשמיעה

  17. בדיקות שמיעה - ביטוח לאומי

  18. פיצוי על קניית מכשיר שמיעה

  19. ירידה הולכתית בשמיעה

  20. צפצופים באוזניים בעבודה

  21. עובד חשוף לרעש - ירידה בשמיעה

  22. ירידה בשמיעה - מנעולן משחיז

  23. ליקוי שמיעה בתדרי דיבור

  24. ליקוי שמיעה 0 אחוז נכות

  25. רעש יריות - ירידה בשמיעה

  26. ירידה בשמיעה ב-20 דציבל

  27. ליקוי שמיעה - כמה אחוזי נכות ?

  28. ירידה בשמיעה ב 20 דציבל

  29. בעיות שמיעה נהג אוטובוס

  30. דלקת אוזניים - כמה אחוזי נכות ?

  31. ירידה בשמיעה זכויות ביטוח לאומי

  32. בקשה לשמיעה חוזרת של עדים

  33. נזקים לשמיעה אצל עובדי נמל

  34. נזק אוזניים בעבודה – ביטוח לאומי

  35. עתירה להכרה בירידה בשמיעה

  36. פגיעה בעבודה - ליקוי שמיעה בגלל רעש

  37. קשר בין ירידה בשמיעה לעבודה

  38. נזק לשמיעה עקב חשיפה לרעש במסגרייה

  39. ירידת שמיעה מעבודה ברעש מזיק

  40. בדיקות שמיעה סותרות בועדה רפואית

  41. קבלת עדות שמיעה בהליכי ביניים - תקנה 521

  42. טענה כי הוועדה התעלמה מבדיקת ה-BERA

  43. אי התייחסות ועדה רפואית לבדיקת BERA

  44. בעיות שמיעה של די ג'יי - ביטוח לאומי

  45. בדיקת שמיעה אצל אודיולוג מטעם בית המשפט

  46. קשר סיבתי בין חשיפה לרעש בעבודה לבין ליקוי שמיעה

  47. פגיעה בשמיעה - סעיף 84א לחוק הביטוח הלאומי

  48. נדחתה תביעה להכיר בליקוי שמיעה כפגיעה בעבודה

  49. תנאי הכרה בליקוי שמיעה - הגשת תביעה תוך 12 חודשים ?

  50. פגיעה בשמיעה במסגרת העבודה עקב חשיפה לרעש מזיק

  51. האם עובד מסגרייה יכול לקבל פיצויים בגלל ירידה בשמיעה ?

  52. בדיקת BERA - החזרת תיק לוועדה הרפואית לעררים, בהרכב זהה

  53. ליקוי שמיעה: הגשת תביעה תוך 12 חודשים מהמועד שבו תועד הליקוי לפי סעיף 84א(א)(3) לחוק הביטוח הלאומי

  54. שאלות ותשובות

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177
דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון