פסק דין השופט יגאל פליטמן 1. לפנינו ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי בתל אביב (בל 5576/05 השופטת הדס יהלום), בו נדחתה תביעת המערערת להכרה באירוע המוחי שעברה כתאונת עבודה. 2. להלן המסכת העובדתית על פי פסק דינו של בית הדין: א. התובעת ילידת 1976, עבדה כדיילת אויר בחברת אל-על, מחודש 12/96. ב. במסגרת תפקידה, התובעת טסה לכל יעדי החברה בעולם, טיסות ארוכות וקצרות, כ-17 - 80 שעות טיסה לחודש. ג. כך תואר האירוע בתצהיר: "2. ב-23.9.04, במהלך טיסה מס' 032 מניו יורק לתל אביב חשתי לפתע ברע, סחרחורת קשה, חולשה וכאבים בחזה תקפו אותי, ראייתי התערפלה, פי התעוות וחשתי נימולות בפלג גופי הימני, עד כדי שיתוק ושינוי מצב ההכרה. 3. רופא - נוסע שנמצא במטוס הוזעק לטפל בי; הושכבתי על רצפת המטוס, לחוץ דמי נמדד, חוברתי לחמצן והושכבתי בשורת מושבים עד לנחיתה בישראל. 4. לאחר הנחיתה בתל אביב הועברתי לבית החולים תל השומר. בקבלתי בחדר המיון התלוננתי, בין היתר, על ראייה כפולה, סחרחורת, חוסר שיווי משקל, חולשה בפנים וביד ימין, כאבי ראש כאבים בחזה. במהלך שהותי במחלקה הנוירולוגית אירע אירוע מוחי נוסף, שכלל סחרחורת, חוסר שיווי משקל, כאבי ראש וכאבים בחזה, שנמשכו מספר שעות. קיבלתי טיפול באספירין והומלץ שאמנע מטיסות עד להשלמת הבירור". 3. בית הדין האזורי דחה את תביעת המערערת באשר: א. הכרה באירוע מוחי כתאונת עבודה נבחנת על פי המבחנים להכרה באוטם שריר הלב כתאונת עבודה. ב. "עבודתה של התובעת היא בטיסות, ביניהן טיסות טראנסאטלנטיות. לא נטען ולא הוכח כי טיסה זו היתה חריגה לטיסות האחרות שבהן השתתפה התובעת. עסקינן ב-5-6 טיסות לחודש, ביניהן טיסות ארוכות וטיסות קצרות. לא נטען לאירוע חריג כלשהו במהלך הטיסה שבה ארע האירוע. עצם העובדה שהאירוע ארע במהלך טיסה טרנסאטלנטית, אין בו כדי להוות אירוע חריג כשלעצמו. הטיסה הטרנסאטלנטית היא היא עבודתה של התובעת. אין היא חריגה מהעבודה עצמה". ג. "לאור האמור לעיל ולאור המבחנים שהותוו בפסיקת בית הדין הארצי לעבודה, אין מנוס אלא לקבוע כי בהעדר הוכחה לקיומו של אירוע חריג במהלך קרות האירוע או בסמוך לכך, הרי שדין התביעה להידחות." 4. המערערת ערערה על פסק הדין ועיקר טיעונה היה כי, "התהליך התחלואתי שקינן בגופה בצירוף היווצרות קרישי הדם שמקורם היחיד הוא בשילוב הגורמים בטיסה ארוכת טווח (טראנסאטלנטית) הוא הוא האירוע החריג המהווה תאונה". 5. לוז תשובת המוסד לנטען היה כי, "עולה מהודאתה של המערערת בפני חוקר המוסד מיום 11.1.05 שלא אירע כל אירוע, לא כל שכן אירוע חריג בעבודה והמדובר היה בטיסה שגרתית למדי. לפיכך צדק כב' בית הדין קמא בדחייתו את תביעת המערערת מבלי למנות מומחה רפואי". 6. אשר לדעתנו - א. לכתב תביעתו בבית הדין האזורי צירפה המערערת חוות דעת מיום 3.7.05 של פרופ' הוד. על פי אותה חוות דעת, אזי - "הספרות הרפואית מעידה על כך שטיסות ארוכות טווח גורמות להופעת קרישי דם במערכת הורידית של הגוף וקרישי דם אלה יכולים לנוע במחזור הדם הורידי, לעבור דרך העלייה והחדר הימניים של הלב ועורק הראות ולשקוע בראות. אצל רויטל מופיע הצרוף הנדיר של : סיכון ללקות, בשעת הטיסה הארוכה ועקב הטיסה הארוכה, בקרישי דם ורידיים, עם תסחיפי קרישי דם אל הראות ומום לב מלידה: פתח מעבר מהעלייה הימנית לשמאלית, המאפשר לתסחיפי קרישי הדם, לפנות גם לעליה ולחדר השמאליים של הלב ומשם, לזרום באב העורקים (הותין) של הלב, אשר סעיפיו החשובים הם עורקי המוח. כך, יכולים קרישי דם, הנוצרים בשעת טיסה ממושכת, בורידים, להגיע, בעת ובעונה אחת אל הראות (הכאבים בחזה) ואל המח (האירוע המוחי החולף), כפי שקרה גם למעשה, לרויטל!!" אני קובע בזה שרויטל סבלה מהתופעה המוגדרת במאמר המצורף לחוות דעת זו: TRAVEL AS A RISK FACTOR FOR VENOUS THROMBOEMBOLIC DISEASE. הטיסה הממושכת, היוותה גורם סיכון דומיננטי אשר גרם לה לחלות באותה טיסה, עקב תוצאות גורם הסיכון בעבודה (הקרישים של הדם בורידים), אשר גרם לה לתסחיפים של קרישי דם לריאותיה (הכאבים בחזה) ולאירוע מוחי חולף. לכן אני ממליץ לקבל את תביעתה כפגיעה בעבודה, עקב התממשות בפועל של גורם סיכון בעבודה." ב. את חוות דעת פרופ' הוד ניתן לסכם כך: על פי הספרות הרפואית, בטיסות ממושכות יכולים להיווצר קרישי דם,שאם יסחפו למוח עלולים הם לגרום לאירוע מוחי. במאמר מוסגר יוסף, כי אין זו הפעם הראשונה שאנו נתקלים בחוות דעת שכזאת. בתיקים אחרים מצאנו חוות דעת דומות, בהבדל אחד, שאצל המערערת להבדיל מהמבוטחים האחרים, אותו סיכון להופעת קריש דם עקב טיסה ממושכת היה סיכון בעבודה, נוכח עיסוקה כדיילת. ג. חברי הנשיא עמד בפסק דין מכלביץ בפרוטרוט על המנגנון הרפואי של קרות אוטם (עב"ל 477/00 המוסד לביטוח לאומי - דוב מכלביץ) - תמצית האמור שם הינה כי: לחץ נפשי או פיזי פתאומי, עלולים לגרום להפרשה עודפת של אדרנלין. זו מצידה גורמת להתכווצות העורק, לקרע ברובד השומני שלו - PLAQUE - ולהיווצרות קריש היוצר חסימה של העורק ומפסיק את זרימת הדם לשרירי הלב (PLAQUA RUPTURES INDUCE CLOT DEVELOPMENT, BLOCKAGE OF THE ARTERY AND CESSATION OF BLOOD FIOW TO HEART MUSCLE). בהתחשב במנגנון הרפואי האמור, המוביל להופעת אוטם, פיתחו בתי המשפט בארץ ובחו"ל את תורת "הגורם המשרה" (זרז) (TRIGGER)." ד. לאור חוות דעת פרופ' הוד ולאור הילכת מכלוביץ שני מגנונים שונים עלולים לגרום להיווצרות קרישי דם, שתוצאת היסחפותם תהא אוטם שריר הלב או אירוע המוחי. האחד - האירוע החריג; השני - הטיסה הממושכת. משכך הם הדברים, ברור, כי אין לבחון את הקשר הסיבתי בין האירוע המוחי לבין האירוע החיצוני של הטיסה הממושכת על פי המנגנון הרפואי של האירוע החריג. ה. בהילכת מכלוביץ עמדנו על אופן קביעת המבחן המשפטי של האירוע החריג. באותו פסק דין הובהר כי: "משעבר הנפגע אוטם בשריר הלב מתעוררת שאלת הקשר הסיבתי בינו לבין האירוע בעבודה. הבחינה הראשונית לענין זה הינה על פי מבחן האירוע החריג, לפיו קובע בית הדין אם מדובר באירוע חריג בחיי עבודת הנפגע המצדיק מינוי מומחה רפואי בשל אפשרות לכאורה של קיום קשר סיבתי בין השניים. לגבי מבחן זה ייאמר, כי אין זכר לו בחוק ואין צורך שיהא לו זכר בחוק, מפני שיסודו למעשה במבחן הרפואי, ממנו למד בית הדין, כי רק אירוע חריג של מאמץ גופני מיוחד או דחק נפשי בלתי רגיל, אפשר שיהיה מגורמיו של אוטם שריר הלב או אירוע קרדיאלי אחר. משכך הם פני הדברים, המבחן המשפטי של האירוע החריג, שאם התרחש, מצביע לכאורה על קיומו של קשר סיבתי בינו לבין האוטם, חייב להיות מתואם עם המבחן הרפואי לפיו הוא נקבע; ולפיכך, מן הבחינה המשפטית, אין לקבוע את מבחן האירוע החריג באופן המצמצמו מעבר למה שהמומחה היועץ הרפואי היה רואה כאירוע חריג. אם יאמר אחרת, דהיינו, אם יקשה בית הדין את מבחן האירוע החריג מעבר לדרישת המומחה הרפואי לעניין זה, יווצר מצב אבסורדי לפיו תידחנה תביעות על ידי בית הדין על הסף מן הסיבה הרפואית של העדר אירוע חריג, כלומר בשל העדר קשר סיבתי בין האירוע בעבודה לאוטם; שעה שעפ"י חוות דעתו המקצועית של המומחה היועץ הרפואי, אפשר שהיה נקבע לגבי אותו אירוע - הקשר הסיבתי בינו לאוטם שריר הלב." ו. אותו עקרון שהנחה אותנו לקביעת המבחן המשפטי של האירוע החריג לשם הכרה באוטם כתאונה בעבודה, על פי המבחן הרפואי לפיו הוא נקבע; אותו עיקרון צריך להנחות אותנו גם בקביעת המבחן המשפטי של הטיסה הממושכת לשם הכרה באירוע מוחי כתאונת עבודה, לאור המנגנון הרפואי של הסיכון להיווצרות קרשי דם במשך טיסה שכזאת. ז. משכך הם הדברים - דין הערעור להתקבל. 7. סוף דבר א. לאור האמור מוחזר בזאת עניינה של המערערת לבית הדין האזורי. ב. בית הדין האזורי ימנה נוירולוג מומחה מטעמו. מוצע כי פרופ' רכס ימונה כמומחה יועץ רפואי מטעם בית הדין. ג. למומחה שימונה יומצא כל החומר הרפואי הרלבנטי לרבות חוות דעת פרופ' הוד . ד. החלטת העובדות לגביה יתבקש המומחה לחוות דעתו תהא כמפורט בסעיף 3 לפסק דינו של בית הדין קמא וסעיף 6 רישא (שתי השורות הראשונות). ה. המומחה שימונה יישאל,בין היתר, את השאלות הבאות: 1. האם הדעה הרווחת היום הינה, כי טיסה ממושכת יכולה להיות בגדר סיכון מקצועי לדיילת שעלולה לגרום לה להופעת קרישי דם לאירוע מוחי בעקבותיהם. 2. ככל שהתשובה לשאלה הראשונה הינה בחיוב, יתבקש המומחה להשיב לשאלה השניה - האם לאור החלטת העובדות והחומר הרפואי, סביר להניח קיומו של קשר סיבתי בין האירוע החיצוני של טיסת המערערת ביום 23.9.04 מניו-יורק לתל אביב לבין האירוע המוחי שעברה, או שסביר יותר להניח אי קיומו של קשר סיבתי שכזה. בתשובה לשאלה יש להתייחס במנומק לחוות דעת פרופ' הוד. 3. ככל שהתשובה לשאלה השניה הינה בחיוב יתבקש המומחה להשיב לשאלה השלישית - האם סביר להניח שהאירוע המוחי היה מתרחש במועד שהתרחש גם אילמלי טיסת המערערת באותו מועד מניו-יורק לתל אביב; או שסביר יותר להניח שמועדו היה נדחה או שהוא לא היה מתרחש כלל, אילמלי אותה טיסה. 8. כל צד ישא בהוצאותיו. אירוע מוחי