פסק דין השופט עמירם רבינוביץ 1. המנוח פלוני ז"ל (להלן- המנוח) עבד בקריה למחקר גרעיני (להלן - קמ"ג) משנת 1964 ועד ליום 12.10.1992, מועד בו הלך לעולמו עקב מחלת סרטן הריאות (להלן - המחלה), בה לקה בחודש אפריל 1992. 2. בשנת 1995 הגיש עזבון המנוח (להלן - העזבון) תביעת נזיקין נגד מדינת ישראל בבית המשפט המחוזי בירושלים (ת.א 198/95 - 212/95). בתביעה נטען קשר סיבתי בין המחלה לבין עבודתו של המנוח בקמ"ג. זמן מה לאחר הגשת התביעה בבית המשפט המחוזי, הגיש העזבון תביעה לבית הדין האזורי לעבודה בבאר שבע, בה השיג על דחיית תביעתו על ידי המוסד לביטוח לאומי להכיר במחלה כ"פגיעה בעבודה" כמשמעה בחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995 (להלן - חוק הביטוח הלאומי). 3. במסגרת ההליכים שהתקיימו בבית המשפט המחוזי בין המדינה לבין עיזבון המנוח ובין תובעים אחרים שעבדו בקמ"ג וטענו לקשר סיבתי בין מחלת הסרטן בה לקו ובין מקום עבודתם, הגיעו הצדדים לידי הסכם, לפיו ימונה הנשיא (בדימוס) ו' זיילר כבורר. עוד הוסכם כי תמונה ועדת מומחים מתחום האונקולוגיה, שתבחן את שאלת הקשר הסיבתי בין מחלות התובעים (בענייננו - המנוח) ובין עבודתם בקמ"ג. חברי הוועדה נבחרו על ידי הבורר , הנשיא (בדימ') זיילר ובראשה עמד פרופ' ערן דולב. ועדת המומחים (להלן - הוועדה או ועדת דולב) הגיעה למסקנות לגבי התובעים השונים, כאשר לגבי חלקם, הכירה בקשר סיבתי אפשרי בין מחלתם ובין מקום עבודתם בקמ"ג ולגבי אחרים, שללה קשר סיבתי זה. 4. בעקבות חוות דעת ועדת דולב, הסכימה המדינה להכיר, לפנים משורת הדין, בקשר סיבתי בין המחלה למקום עבודתם של אותם תובעים, שוועדת דולב הכירה בקשר סיבתי אפשרי כזה. ההכרה בקשר הסיבתי נעשתה ו"בלבד שהדבר לא יחשב כאילו היא [המדינה - ע.ר] מודה בקיומו של קשר סיבתי כאמור" (ראה סיכומי המדינה בשאלת הקשר הסיבתי שהוגשו לבורר). 5. עניינו של המנוח היה בין המקרים, שוועדת דולב הכירה בקשר סיבתי אפשרי בין מחלתם ומקום עבודתם בקמ"ג, כשהיא קובעת לעניין זה את הדברים הבאים: "מדובר בגבר יליד מרוקו, 1942, ללא היסטוריה משפחתית של תחלואה ידועה. עבד ב-קמ"ג בתפקיד חרט וטכנאי. עישן במשך כשלושים שנה, שתי חפיסות סיגריות ביום. העובד במנוח [צ.ל המנוח - ע.ר] נחשף לקרינה מייננת 0.97% : (BEIR V) POC, כן נחשף לחמרים המוכרים כמסרטנים לריאה והם כרום ו-ניקל. בשנת 1992, בגיל 50 חלה המנוח ב - NON SMALL CELL CARCINOMA OF LUNG WITH METASTASES. המנוח נפטר ממחלתו באותה שנה. אמנם העובד היה ידוע כמעשן בכמות רבה, ולית מאן דפליג כי עישון בכמות כזו ידוע כגורם מסרטן לריאות, אולם במקרה זה אין להערכתנו כל אפשרות לבודד את גורם הסיכון לסרטן הריאות שעלול היה לנבוע הן מחשיפותיו לכימיקלים שצויינו, בנוסף לקרינה ועישון. אין גם כל אפשרות לשלול אפקט סינרגיסטי ואפילו מכפלתי ביניהם. תקופת חביון של 10 שנים אף היא מקובלת לגבי סרטן ריאה שמחמת תעסוקה. אי לכך אנו מכירים בקשר אפשרי בין עיסוקו של העובד המנוח לבין מחלתו". 6. בית הדין האזורי בבאר-שבע (בל 1821/98 ; השופט אילן סופר), אשר דן בתביעת עיזבון המנוח להכיר במחלה כפגיעה בעבודה, קבע שיש להכיר בה כפגיעה בעבודה, כשהוא מבסס את קביעתו זו בעיקר על חוות דעת ועדת דולב, שהכירה כאמור בקשר סיבתי אפשרי בין עבודת המנוח בקמ"ג ובין המחלה. בית הדין האזורי ראה בקביעת ועדת דולב בדבר קשר סיבתי אפשרי בין מחלת הסרטן והעבודה בקמ"ג השתק פלוגתא המצדיק הכרה במחלה, בה לקה המנוח, כפגיעה בעבודה. יש לציין, כי בית הדין האזורי לא הסתפק בחוות דעת דולב, אלא שמע ראיות שכללו גם חוות דעת של רופאים. 7. בערעור שהגיש המוסד לביטוח לאומי על פסק דינו של בית הדין האזורי, תקף המוסד, בין השאר, את חוות דעת המומחים הרפואיים מטעם עיזבון המנוח, בהצביעו על חוסר האמינות וחוסר המקצועיות המאפיין לטענתו חוות דעת אלה. עוד טען המוסד לביטוח לאומי, כי המנוח לא היה חשוף לקרינה במידה שעלולה הייתה לסכן אותו ולגרום למחלתו. המוסד לביטוח לאומי ציין במיוחד, כי המנוח בעבודתו כחרט, לא יכול היה לנשום חלקיקים זעירים של מתכת מסוכנת, וכראיה הציג סליל מתכת, תוצר עבודתו של המנוח, שאיננו חלקיק זעיר אותו ניתן לנשום. 8. טענות אלה של המוסד לביטוח לאומי נטענו, בעיקרו של דבר גם בבית הדין האזורי, אך בית הדין האזורי דחה אותן בעיקר בהתבסס על חוות דעת ועדת דולב ועל תשובות הוועדה לשאלות הבהרה של המדינה. על פי חוות דעת ועדת דולב, לרבות תשובותיה לשאלות ההבהרה, די בכך שהמנוח עבד בסביבה הטומנת בחובה פוטנציאל של סיכון, כדי לקבוע שקיים קשר סיבתי אפשרי בין מקום עבודתו למחלה. עוד קבעה הוועדה, כי "במקום שיש ספק, אין ספק", או במילים אחרות - ספק במקרים אלה לגבי קיום קשר סיבתי בין מקום העבודה למחלה, יפעל לטובת התובע. 9. קביעה זו של ועדת דולב, יכולה לעורר שאלות לגבי דיות הוודאות באמור בה להוכחת הקשר הסיבתי בין מקום העבודה למחלה. ראשית, חוות הדעת עצמה אינה חד משמעית, אלא קובעת קשר סיבתי אפשרי בין מקום העבודה למחלה. שנית, הכלל הבסיסי הוא שעל התובע להוכיח את תביעתו, עליו נטל השכנוע וגם נטל הראיה, כאשר ספק במקרה כזה פועל בדרך כלל לרעת התובע. על פי חומר הראיות, המנוח, למרות שעבד בסביבה מסוכנת, לא היה חשוף במידה כה גדולה לחומרים המסוכנים. נתון זה מעמיד בספק את מידת הקשר הסיבתי בין מקום עבודתו לגרימת המחלה. 10. חרף כל אלה סוברים אנו שבנסיבות המיוחדות שבפנינו, צדק בית הדין האזורי, כשהכיר במחלה כפגיעה בעבודה, גם אם אין לראות בחוות הדעת של ועדת דולב השתק פלוגתא לגבי תביעות עובדי קמ"ג נגד המוסד לביטוח לאומי בנושאים אלה. 11. האמור בחוות דעת ועדת דולב, אינו מהווה השתק פלוגתא לגבי המוסד לביטוח לאומי, בין השאר, משום שלא היה צד לדיון בבית המשפט המחוזי, ומשום שאימוץ מסקנות הוועדה התקבלו במסגרת הסדר פשרה, כאשר המדינה מצהירה כי לפנים משורת הדין אין היא עומדת על טענתה בדבר העדר קשר סיבתי בין מחלת המנוח לעבודתו. זאת ועוד זאת. חוות דעת ועדת דולב אינה בגדר הכרעה שיפוטית. בנסיבות אלה, סבורים אנו כי לא ניתן לראות בחוות הדעת "השתק פלוגתא". ממבט ראשון, חוות דעת ועדת דולב היא ראיה כדין כל חוות הדעת הרפואיות המהוות ראיות בערכאות השונות, לרבות בבית הדין לעבודה. הא ותו לא. ברם, לחוות דעת זו יש משקל סגולי מיוחד, משום שהיא ניתנה במסגרת הסדר בין המדינה לתובעים, שבא לפתור את המחלוקת ביניהם בקשר לטענותיהם לקשר סיבתי בין עבודתם בקמ"ג לבין מחלת הסרטן בה לקו. ההסדר בא ליתן פתרון יעיל ומהיר לתביעות רבים על ידי מינוי מומחים בתחום האונקולוגי, כשהם מצוידים בכל החומר הרלבנטי העובדתי והרפואי הנוגע לתביעות. מבחינה זו חוות דעת ועדת דולב ניתנה, כך נראה, לאחר שניתנו בידה הכלים המתאימים ביותר, מתוך מגמה להגיע למסקנות שאמורות לשים, בעיקרו של דבר, סוף פסוק למחלוקות בין הצדדים. 12. אותה מחלוקת, שבגינה ניתנה חוות דעת הוועדה, קיימת, למעשה, בין המוסד לביטוח לאומי ובין אותם תובעים והמנוח ביניהם, שהגישו תביעה למוסד לביטוח לאומי להכיר במחלתם כפגיעה בעבודה. הדעת נותנת, שאם נקבע על ידי הוועדה קשר סיבתי בין המחלה למקום העבודה, ראוי בנסיבות העניין, שקשר סיבתי זה יוכר בתביעות אלה נגד המוסד לביטוח לאומי, שבמהותן, עוסקות באותו עניין, אך בהן לא נדרשת הוכחת אחריות של המעביד לפגיעה, ואין מתחשבים ברשלנות תורמת של הנפגע. בתביעות אלה נגד המוסד לביטוח לאומי די בכך שקיים קשר סיבתי בין המחלה למקום העבודה ומתקיימים יתר התנאים הקבועים בחוק הביטוח הלאומי ותקנותיו, כדי שהמחלה תוכר כפגיעה בעבודה. 13. על פי הגיון דברים זה ובנסיבות העניין, די בכך שהוועדה מצאה קשר סיבתי אפשרי בין המחלה למקום העבודה, כדי להכיר במחלה כפגיעה בעבודה. אלא שהמוסד לביטוח לאומי טען, שהתשתית העובדתית לא מוכיחה חשיפה מספקת של המנוח לחומרים מסוכנים, למרות שעבד בסביבה מסוכנת, וכי חוות הדעת של הוועדה קובעת קיומו של קשר סיבתי אפשרי ולא ודאי. 14. בית דין זה השמיע בסוגיה זו של קשר סיבתי רפואי דעות, שלכאורה, סותרות זו את זו. מחד נקבע בעבר, שחוות דעת רפואית המנוסחת בלשון "יתכן" או "עלול" אין בה הוודאות המספקת להוכחת התביעה (דב"ע (ארצי) לב/104-0 אברהם משולם - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע ג' 443; דב"ע (ארצי) נה/116-0 המוסד לביטוח לאומי - איטה שטיין, פד"ע לז 577). הלכה זו סויגה מאוחר יותר בצורך לבחון את הקשרם של כלל הדברים הנאמרים בחוות הדעת ושאר הנתונים הרלבנטים (דעתי בעב"ל (ארצי) 213/98 שרלוט וינמן - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע לח, 558). מאידך, קבע בית זה לא אחת שבתחום הביטחון הסוציאלי ספק פועל לטובת המבוטח, וכי בתחום משפטי זה, לא תמיד יחול הכלל של "המוציא מחברו עליו הראיה", (עב"ל 1055/02 סולטן - המוסד לביטוח לאומי; דב"ע (ארצי) ל/10-0 יוסף דוידיאן - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע ב, 3, 10 ; דב"ע (ארצי) לט/6-3 בלה אבניאלי-קרן הגמלאות המרכזית של עובדי ההסתדרות בע"מ, פד"ע יא 209 ; עב"ל 141/97 המוסד לביטוח לאומי- יהונתן פורת). 15. אשר לספק בקשר הסיבתי, יצויין אף זאת, שמין הנתונים שהיו בפני בית הדין קמא עולה, כי המנוח היה מעשן כבד. בעניין אחרון זה, לא למותר לציין, כי במחקרים רפואיים שנערכו הוכח, כי הסיכויים למות עקב חשיפה לאסבסט גבוהים הרבה יותר בקרב מעשנים. נתון זה, התומך במסקנת הוועדה שצירוף שני הגורמים של עישון וחשיפה לחומרים מסוכנים עלול להגדיל הסיכויים ללקות בסרטן, מעלה את שאלת תרומת כל אחד מהגורמים לתוצאה הרפואית הכוללת. וראו בסוגיה זו, את המצויין במאמר: "TOBACCO SMOKING AND EXPOSURE TO ASBESTOS DUST AS CAUSES OF LUNG DISEASE - SOME PROBLEMS OF CAUSATION IN RELATION TO INDUSTRIAL INJURY BENEFIT", Written by Professor Asbjqrn Kjqnstad, Published in MEDICAL - LEGAL ASPECTS OF WORK INJURIES, pages 237, 241 16. לכאורה, בפתרון שאלה זו - לטובת מי פועל הספק באשר לקיומו של קשר סיבתי, שותפים הרופא והמשפטן, איש איש בתחומו. בעבר פסקנו שאיש הרפואה הוא האורים ותומים של בית הדין בשדה הרפואה, וכי בדרך כלל לאורו נלך, בכפוף לקיומם של חריגים. איש הרפואה - היא ועדת דולב בענייננו - קבע במקרה הנוכחי, כי גם כאשר יש ספק ביחס לקשר הסיבתי בין המחלה למקום העבודה, יתפרש הדבר באופן שאין ספק לגבי קשר סיבתי זה. אף לדידי במקרה הנוכחי, ספק בתחום הרפואי באשר לקשר הסיבתי, צריך לפעול לטובת המבוטח. 17. כן עולה במקרה דנא השאלה, האם איש הרפואה מוסמך לקבוע קיום אפשרות של נזק מחומרים מסוכנים שעה שמקום העבודה טמן בחובו סיכון, אף אם לא הוכחה בוודאות חשיפה משמעותית מזיקה של המנוח לאותם חומרים, כפי טענת המוסד לביטוח לאומי בסעיף 7 לעיל. כאמור, ועדת דולב, קבעה קשר סיבתי רפואי, אף שלא הוכח בוודאות עד כמה היו התובעים, והמנוח בכללם, חשופים לסיכונים שבמקום העבודה. קביעה זו נראית לנו נכונה במקרה הנוכחי, על נסיבותיו המיוחדות. זאת, משמדובר בקביעה של ועדה שבאה לעולם כדי לפתור פתרון כולל את בעייתם של אותם חולים במקום העבודה היחודי הזה, שרב בו הנסתר על הגלוי. נוסיף, כי אכן לכאורה, אין ודאות מוחלטת, האם כל מה שנמסר לוועדה הוא כל הדרוש לקביעת הקשר הסיבתי, ואפשר שיש תהליכים סמויים שלא נחקרה השפעתם על בריאות העובדים בשל האופי הסודי של מקום העבודה. בנסיבות אלה, יש ליתן לחוות דעת הוועדה משקל משמעותי ביותר, בהתחשב בכך שלפניה נפרשו לכאורה מירב הנתונים, יותר מאשר בפני כל גורם חוץ אחר, להגיע למסקנה שהגיעה על סמך אותו מידע שהיה בידה. אנו גם סבורים, שלאור המגמה שהתגבשה בהקמת הוועדה לפיתרון כולל של תביעות חולי סרטן באותו מקום עבודה, מדיניות שיפוטית נכונה היא לשאוף לאחידות, בקביעת הקשר הסיבתי בין המחלה ומקום העבודה על בסיס חוות דעת הוועדה, ולא "לייצר" פסקי דין שונים של הערכאות השונות באותם מקרים, שהם בעיקרם זהים. בדרך זו ניתן לחסוך עינוי דין נוסף. 18. אין בדברים אלה משום קביעה, שחוות דעת הוועדה תהיה בכל המקרים ראיה מכרעת בתביעות אלה, אלא כל מקרה צריך להיבחן לגופו, אך לחוות דעת הוועדה יהיה משקל משמעותי ובנסיבות המתאימות גם מכריע לזכות וגם לחובה בקביעת הקשר הסיבתי בין המחלה למקום העבודה, אלא אם כן יוכח בנתונים בעלי משקל, שאין מקום ליתן לה משקל זה. במקרה הנוכחי לא הוכחו נתונים בעלי משקל המצדיקים שלא ליתן לחוות הדעת את משקלה המכריע. 19. סוף דבר - בנסיבותיו של הליך זה, הערעור נדחה. המוסד לביטוח לאומי ישלם למשיב שכר טרחת עו"ד בסך 6,000 ₪. לא ישולם הסכום הנפסק לעיל תוך 30 יום ממועד מתן פסק דין זה, יתווספו לו הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל מיום מתן פסק דין זה ועד התשלום המלא בפועל. ביטוח לאומי