החלטה השופטת נילי ארד הרקע 1. בית הדין האזורי לעבודה בבאר שבע (השופט אילן סופר; בל 2846/04) דחה את ערעורו של המבקש על החלטת הוועדה לעררים (שירותים מיוחדים). על החלטתו של בית הדין האזורי, הגיש המבקש בקשת רשות ערעור לבית דין זה. השופט יגאל פליטמן דחה את בקשת רשות הערעור, בהחלטה מיום 14.12.05 (בר"ע 448/05). זאת, לאחר שעיין בכלל החומר שהובא בפניו, לרבות בחומר שנדרש המוסד לביטוח לאומי להמציא לבית הדין והוא "...מסמכים בדבר נכותו הרפואית של המבקש במרוצת השנים ובדבר תקופה קודמת בה נמצא זכאי לגמלת שרותים מיוחדים". עיקר טעמיו של השופט פליטמן לדחיית הבקשה היו אלה: "עניינו של המבקש הושב לוועדה בפסק דין בהליך קודם, על מנת שתבחן את הסיוע הנדרש למבקש בהלבשה ורחצה ועל מנת שתתייחס לשאלת כושר רצייתו לבצע את פעולות היום יום, נוכח הנכות הרפואית הנפשית שנקבעה לו... הוועדה עשתה כל שלאל ידה על מנת לבחון את תפקודו של המבקש, אף כי הנ"ל לא הופיע לדיון בפניה כאמור. וזאת באמצעות דו"ח הערכת התפקוד של האחות גב' יהלומה אלמועלם. האחרונה מצאה כי המבקש זקוק לנוכחות בעת הרחצה אך יכול להתלבש ללא עזרה. עיון בכלל דו"ח הערכת התלות, אינו מעלה כי נמצא שהמבקש זקוק לעזרה רבה מן הזולת ברוב פעולות היום - יום, אף בהתחשב בסוגיית הרציה. מן הנתונים שהמציא המוסד לביטוח לאומי עולה כי המבקש נמצא זכאי בעבר (1987 - 1990) לגמלת שרותים מיוחדים, זאת בתקופה שנקבעו לו 70% נכות נפשית (סעיף 34 ו' למבחנים). כיום, על פי הנתונים שבפנינו נכותו הנפשית הינה בשיעור 40% (סעיף 33 ג' - ד'), יש באמור כדי לסבר את האוזן באשר לשוני בקביעות וועדות הערר במרוצת השנים. זאת ועוד, בחינת הזקקות המבקש לגמלת שרותים מיוחדים נבחנת בראש ובראשונה על פי תפקודו, אשר כאמור לעיל לא נמצא מצדיק מתן הגמלה". 2. כשנה לאחר שנדחתה בקשתו למתן רשות הערעור, בתאריך 3.12.06 חזר המבקש והגיש "עתירה לבית הדין הארצי לעבודה בעניין ראיה נוספת אשר יש בה כדי לתמוך על זכאותי לשירותים מיוחדים משנת 87" נוכח חולשה וירידה בתפקוד בעקבות ניתוח שעבר בראשו. (להלן: הבקשה). בהחלטה מיום 19.12.06 קבעה רשמת בית דין זה השופטת לאה גליקסמן (להלן: הרשמת): "בית הדין סיים את מלאכתו בהליך זה, ואינו מוסמך לדון בטענות נוספות של המבקש" (להלן: החלטת הרשמת). לא נחה דעתו של המבקש, וביום 27.12.06 חזר על הנטען בבקשה, והוסיף והגיש ביום 1.1.07 "הודעה מטעם המבקש כי בית משפט נתן החלטות בתיק זה ולא קיים החלטותיו בעניין נושא שירותים מיוחדים עוד מלכתחילה ומן הראוי ליתן התייחסות והכרה בזכויותי באופן רדורקטיבי משנת: 87 ועד עצם היום הזה כזכאי לשירותים מיוחדים באופן מלא". בהודעתו זו, הלין המבקש על כך שבית הדין לא התייחס לאישור רפואי מיום 5.5.05 שניתן על ידי פרופ' בן יהודה לפיו יש ליתן לו סיוע במשך 24 שעות ביממה. 3. בהחלטתה מיום 9.1.07 קבעה הרשמת: "כפי שהובהר בהחלטות קודמות של בית הדין, בית הדין סיים את מלאכתו בהליך זה" (להלן: ההחלטה השנייה). על החלטתה השנייה של הרשמת הגיש המבקש ערעור ביום 30.1.07 ולמחרת היום, הוסיף והגיש "בקשה בהמשך לערעור על החלטת רשם המהווה תימוכין למצבי הבריאותי הקשה". בנוסף פנה המבקש לבית דין זה בתאריכים 4.3.07; 6.3.07; 14.3.07; 28.3.07 ;13.5.07 (להלן: הבקשות הנוספות). הכרעה 4. עיקר טענותיו של המבקש בכתב הערעור ובמכלול הבקשות הנוספות, הוא באלה: בית דין זה לא התייחס בהחלטותיו לאישור רפואי מיום 5.5.05 ולתרשומת הרפואית שהגיש; לא הייתה התייחסות ל"אביזרי שירותים מיוחדים" ששלח כתימוכין למצבו הרפואי; בית הדין לא נתן דעתו לקשייו ולהחמרה במצבו הבריאותי; סיכוייו בערעור טובים; "יש ראיות די מבוססות, שיש בהם להוכיח כי בית דין זה טרם סיים מלאכתו"; "יש עילה די מספקת, שבית דין זה יערוך דיון מחודש " בעניינו. 5. לאחר שעיינתי בכלל טיעוניו של המבקש המכוונים כנגד החלטת הרשמת השנייה, כפי שמצאו ביטויים בחומר שהובא לפני, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הערעור והבקשות הנוספות להדחות, בהעדר טעם משפטי כלשהו המצדיק היענות להם. דין הערעור והבקשות הנוספות להידחות מן הטעם שהוגשו באיחור, כמבואר מטה: בהחלטת הרשמת מיום 19.12.06 נקבע, כי "בית הדין סיים את מלאכתו בהליך זה, ואינו מוסמך לדון בטענות נוספות של המבקש". בהחלטתה השנייה, מיום 9.1.07, מושא כתב הערעור, חזרה הרשמת וקבעה: "כפי שהובהר בהחלטות קודמות של בית הדין, בית הדין סיים את מלאכתו בהליך זה". החלטתה השנייה של הרשמת היא "החלטה אחרת" בהיותה החלטה בעניין שהוא "טפל לנושא המחלוקת גופה" [ראו והשוו: בשא 517/05 בתי מלון מאוחדים בע"מ - יעקב לאונזון, החלטתו של השופט רבינוביץ מיום 7.7.05]. לפי שנקבע בתקנה 79 לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין) תשנ"ב - 1991 המועד להגשת ערעור על החלטה אחרת של רשם בית הדין הארצי הוא שבעה ימים "...מיום מתן ההחלטה אם ניתנה בפני המערער, או מהיום שבו הודעה לו ההחלטה אם ניתנה שלא בפניו...". כפי שהוברר מרשימת אישורי מסירה שבתוכנת המזכירות, החלטת הרשמת מיום 9.1.07, נמסרה לידי המבקש ביום 17.1.07 ואילו כתב הערעור ו"הבקשה בהמשך לערעור" הוגשו בהתאמה ביום 30.1.07 וביום 31.1.07. נמצא, כי הערעור על ההחלטה האחרת של הרשמת הוגש לאחר שחלפו למעלה משבעה ימים ממועד מתן החלטתה של הרשמת. אף לא נמצא טעם מיוחד המצדיק הארכת המועד להגשת הערעור לפי תקנה 125 לתקנות, נוכח סיכוייו הנמוכים של הערעור ומשלא נמצא כל ממש בטענותיו כנגד החלטת הרשמת. 7. סוף דבר - הבקשה נדחית. בנסיבות המקרה אין צו להוצאות. ערעור על החלטת רשםערעור