תקנה 15 - וועדה רפואית לעררים

החלטה 1. לפני בקשת רשות ערעור (להלן: הבקשה) על פסק דינו של בית הדין האזורי בחיפה (השופטת קציר; בל 643/06) מיום 24.10.06, בו נדחה ערעור המבקש על החלטת הוועדה הרפואית לעררים (נפגעי עבודה) מיום 25.1.06 שלא להפעיל את תקנה 15 לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז -1956 (להלן - ההחלטה). 2. המבקש לקה באוטם שריר הלב (להלן - האוטם) בתאריך 28.6.99. 3. בתאריך 15.2.00 ניתן פסק דינן לפיו נתקבלה תביעתו של המבקש להכיר באוטם כפגיעה בעבודה. 4. בתאריך 28.2.01 קבעה ועדה רפואית לעררים למערער דרגת נכות של 25%. 5. עניין דרגת נכותו של המערער לרבות הפעלת תקנה 15 נידון מספר פעמים על ידי ועדות רפואיות שונות ואף בהרכבים שונים, אך דרגת נכותו לא שונתה. 6. הועדה מושא ערעור זה (להלן - הוועדה) כקודמותיה לא שנתה דרגת נכותו של המערער, ומכאן בקשתו הנוספת של המבקש. 7. לטענת המבקש, הוועדה לא התייחסה כלל למכלול טענותיו בתצהירו מיום 9.6.04, לרבות טענותיו ביחס לפגיעה הקשה ביכולתו לבצע עבודה פיזית, ולרבות הפגיעה בהכנסותיו. כמו כן קביעת הוועדה, כי רוב החולים חוזרים לעבודה לאחר אירוע לבבי, כמו זה שעבר המבקש, איננה נכונה לגביו, משום שהוא לא חזר לעבוד באותה מסגרת שעות ופעילות בה עבד לפני הופעת האוטם. 8. דין הבקשה להידחות. הדיון בעניינו של המבקש הוחזר לוועדה על פי הוראת בית הדין האזורי (בל 1445/05; השופטת קציר) שקבע: "כי הועדה, עת שקלה הפעלת תקנה 15, לא התייחסה התייחסות מנומקת ומפורטת להשגותיו של המערער המפורטות בתצהירו מיום 9.6.04, כמצוות פסק הדין והסתפקה באזכור התצהיר ובמתן החלטה כללית ללא התייחסות ספציפית לאמור בתצהיר שהונח בפניה". 9. כפי שקבע בית הדין האזורי בפסק הדין מושא ערעור זה: "א. הועדה התכנסה בישיבתה מיום 25.1.06, עיינה בפסק הדין, שמעה ורשמה את תלונות המערער, ערכה לו בדיקה קלינית ועיינה בתיקו הרפואי של המערער וקבעה, כי למערער גורמי סיכון מובהקים, כולל סכרת המטופלת באינסולין, יתר לחץ דם, עישון בעבר, עודף משקל וסיפור משפחתי. עוד קבעה הועדה, כי ביום התאונה הנדונה המערער לקה באוטם קטן לא חודר, שלא פגע בתפקוד הלב וכי במהלך האשפוז, לקראת שחרורו, עבר בדיקה ארגומטרית ואף ביצע 7 בדיקות מאמץ. כמו כן בצנתור שעבר מספר ימים לאחר מכן, נמצאו היצרויות תורשתיות בעורק הקדמי והאלכסוני, הצרויות שהיו קיימות קודם לאירוע וכי העורך הקדמי הורחב בהצלחה. הועדה קבעה, כי לאור מצבו הרפואי של המערער בנקודת זמן זו ניתן להגיע למסקנה, שהמערער יכול היה לחזור לעבודה מלאה במקצועו כקבלן וכי בהמשך, מצבו הגופני הכללי המשיך להתדרדר עקב הסכרת וללא קשר לאוטם המזערי. ב. הועדה אף התייחסה לתצהיר המערער מיום 9.6.04 וקבעה, כי היא אכן מקבלת את הצהרותיו, שיכולתו הפיזית מאז התאונה התדרדרה, אך אין להתדרדרות זו קשר עם האירוע הנידון. הועדה ציינה, כי למרות שמדובר כאילו באירוע אחד, התרחש כאן רצף של אירועים נוספים באיברים שונים הקשורים לסכרת ולחץ הדם, ואלה הם שגרמו למצוקה הגופנית ואלמלא מחלות אלה יכול היה המערער לחזור לעבודתו ללא בעיות כלשהן. על כן קבעה הועדה, כי אין מקום להפעלת תקנה 15. ג. יודגש, כי אף ועדת הרשות, בישיבתה מיום 3.11.05 הגיעה לאותה מסקנה וקבעה, כי עניינו של המערער נידון 3 פעמים וכי הועדה סבורה, כי שלושת הדיונים הקודמים הקיפו את כל הדיונים בנושא תקנה 15 ובהם היתה התייחסות מפורשת, הן לקריטריון המקצוע והן לקריטריון הגיל." 10. מסקנת הדברים היא, שהוועדה האחרונה, אכן פעלה על פי הוראת פסק הדין. הוועדה לא התעלמה מתצהיר המבקש וקיבלה את טענתו שיכולתו הפיזית מאז התאונה התדרדרה, אך לפי דעתה המקצועית היא לא נגרמה מן האוטם, אלא ממחלותיו השונות; כמו סכרת ויתר לחץ דם. 11. הוועדה בדקה את המבקש בדיקה קלינית מקיפה ומצאה, כי הדופק סדיר, וכי אין ממצאים חריגים בלב, בריאות, או סימנים לאי ספיקת לב. הוועדה קבעה, כי "מדובר בגבר עם גורמי סיכון מובהקים כולל סוכרת מטופלת באינסולין, יתר לחץ דם, עישון בעבר, עודף משקל וסיפור משפחתי". 12. קביעות הוועדה מבוססות על ידע רפואי וסקירת כל החומר הרפואי שבפניה, תוך התייחסות לקביעות ועדות הרשות. המבקש סובר אחרת, אך לא מצאתי פגם משפטי בהחלטת הוועדה. בממצאים רפואיים, אין בית הדין מוסמך וכשיר להתערב. 13. הבקשה נדחית ללא צו להוצאות. רפואהתקנה 15 (ביטוח לאומי)ועדה רפואיתערר