החלטה 1. המבקשת הגישה ביום 20.12.1998 תביעה לקצבת נכות כללית למשיב (להלן - המוסד). ועדות רפואיות שונות שדנו בעניינה בשנים 1998 - 1999 קבעו למבקשת נכות בשיעור 50% לפי סעיף 34ה לרשימת הליקויים שבתוספת לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז - 1956 (להלן רשימת הליקויים), שזו לשונו : "ישנם סימנים קליניים מובהקים וקבועים שאין בהם הפסקות המגבילות את ההתאמה הסוציאלית ואת כושר העבודה באופן ניכר". בקביעת אחוזי הנכות אימצו הוועדות את חוות הדעת שהוגשו על ידי המבקשת מטעם ד"ר בראל וד"ר גולדין. כפועל יוצא מקביעת הנכות הנפשית בשיעור 50% קבע פקיד התביעות כי המבקשת איבדה 75% מכושרה להשתכר, ומשכך זכאית היא לקצבת נכות בשיעור מלא. 2. בחודש מאי 2000 הגיש המוסד לבית הדין האזורי בחיפה תביעה כנגד המבקשת (בל 2374/00 ; סגנית השופט הראשי איטה קציר), בה נטען כי המסמכים הרפואיים שהמציאה המבקשת לצורך קביעת אחוזי נכותה מזוייפים. לאור האמור, התבקש בית הדין האזורי להורות למבקשת להשיב את הכספים ששולמו לה על ידי המוסד. זאת מאחר ש"הנתבעת נהגה בקבלת התשלום שלא בתום לב ו/או תוך הטעיית התובע [המוסד - ע.ר]". 3. במהלך הדיון שהתנהל בבית הדין האזורי בעניינה של המבקשת ובעניינם של נתבעים אחרים לגביהם הועלו טענות דומות הוחלט כי על המוסד לכנס ועדה נוספת לקביעת דרגת נכותם. בהחלטה מיום 23.11.2005 קבע בית הדין האזורי כי "הנתבעים יהיו רשאים להציג בפני הוועדה חוות דעת פסיכיאטריות מעודכנות נכון להיום, כשמדובר בחוות דעת מקוריות ולא בצילומים. אין להמציא לועדה רפואית חוות דעת רפואיות קודמות המצויות בתיקים המתנהלים בביה"ד. מותר להגיש רק מסמכים מבתי חולים על אשפוזים ו/או תיק קופת חולים, שם טופלו המבוטחים". 4. לאור החלטת בית הדין האזורי כונסה ביום 10.7.2006 וביום 7.8.2006 ועדה רפואית לעררים בעניינה של המבקשת, במסגרתה הוחלט להעניק למבקשת דרגת נכות בשיעור 50% לפי סעיף 33ד לרשימת הליקויים, שזו לשונו: "הפרעות פסיכוטיות מצבי remissio חלקית המלווים סימנים ניכרים של אי התאמה סוציאלית, ישנה הגבלה על כושר העבודה". בהחלטת הוועדה נכתב כי "הנ"ל מוכרת במערכת הפסיכיאטרית ולשלטונות מל"ל מזה מספר שנים. הועדה עיינה בתצלומי הפרוטוקולים של הועדה מביטוח לאומי ד"ר גורליק (פסיכיאטרית) מ-21.12.96 וכן בפרוטוקול הועדה של ביטוח לאומי ד"ר פיבורוצקי (פסיכיאטרית) מ - 4.2.99. שני הפסיכיאטרים קבעו 50% נכות בתחולה מ - 26.11.96". 5. באת כוח המוסד ביקשה לפסול את החלטת הוועדה מן הטעם שהוועדה עיינה וביססה החלטתה על הד"וחות הקודמים של הוועדות הרפואיות בעניינה של המבקשת שהסתמכו בקביעת נכותה על חוות הדעת לגביהן נטען כי הן מזוייפות. 6. בית הדין האזורי בחיפה קיבל טענת המוסד וקבע כי "היות ובפני וועדת הערר היו המסמכים שהוריתי במפורש [כי] לא יהיו בפניה, על כן אני פוסלת את החלטת הוועדה מיום 7.8.06". בית הדין האזורי הורה על העברת עניינה של המבקשת לוועדה בהרכב אחר. על החלטה זו מוסבת בקשת רשות הערעור שלפני. 7. לאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור הגעתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות. כפי שעולה מהחלטת בית הדין האזורי מיום 23.11.2005 הוחלט להעביר את עניינה של המבקשת לוועדה חדשה על מנת שתבחן מצבה מחדש ומבלי שיהיו בפניה מסמכים רפואיים קודמים בעניינה, לגביהם הועלה ספק ביחס לכשרותם. את החלטת בית הדין האוסרת להעביר לוועדה חוות דעת רפואיות קודמות בעניינה של המבקשת יש להבין כאוסרת גם להעביר לוועדה ממצאים אחרים המסתמכים על חוות הדעת הרפואיות הקודמות. במקרה הנוכחי, הסתמכה הוועדה בקביעת הנכות על פרוטוקולים של ועדות קודמות בעניינה של המבקשת שביססו ממצאיהן על חוות הדעת הרפואיות שתוקפן מוטל בספק. הסתמכות זו אינה עולה בקנה אחד עם החלטת בית הדין האזורי, ומשכך צדק בית הדין האזורי בהחלטתו לפסול הוועדה. עוד יוער, כי כלל הוא כי כאשר מועבר עניינו של מבוטח לועדה בהרכב אחר, אין להניח בפני הוועדה בהרכב אחר את הפרוטוקלים הקודמים בעניינו של אותו מבוטח. לאור האמור, גם לולא החלטת בית הדין האזורי, לא הייתה רשאית הוועדה להסתמך על הממצאים של הוועדות הקודמות בעניינה של המבקשת. 8. משאלו הם פני הדברים, דין בקשת רשות הערעור להידחות, ללא צו להוצאות. קצבת נכותנכות כלליתנכות