פסק דין השופטת ורדה וירט - ליבנה 1. הערעור שבפנינו נסוב על פסק דינו של בית הדין האזורי בחיפה (סגנית השופט הראשי - איטה קציר ונציגי הציבור גב' שוש פליבה ומר שלמה קראוס; בל 2560/02), אשר קיבל את תביעתו של העובד והכיר באירוע מיום 17.8.00 כפגיעה בעבודה על פי הוראות חוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב) התשנ"ה - 1995 (להלן גם: "החוק"). וקבע שעומר ובנו נסים חבים ביחד ולחוד לשפות את המוסד לביטוח לאומי בגין הפגיעה בעבודה. בערעור המערער טוען שהוא אינו המעביד. 2. הרקע לתביעה א. העובד יליד שנת 1979, תושב קבאטיה בשטחים אושפז בבית חולים ביום 17.8.00 . ב. העובד הגיש תביעה למוסד לביטוח לאומי ביום 18.4.01, לקבלת דמי פגיעה בגין תאונת עבודה שארעה לו ביום 17.8.00 בכפר ורדים. לטענתו, במהלך עבודתו נדרש להרים קומפרסור שהיה מונח במקום צר, תוך כדי הרמת הכלי החליק העובד ממקום גבוה ונפל ביחד עם הכלי כבד המשקל. כתוצאה מכך נפגעה רגלו השמאלית ונגרמו לו שברים מרוסקים. ג. המוסד לביטוח לאומי דחה את התביעה ביום 19.3.02 מהטעמים הבאים: האחד - העובד לא המציא פרטים ומסמכים המבססים את גרסתו, לכן לא הוכיח קיומו של אירוע תאונתי ביום 17.8.00 כמשמעותו בסעיף 79 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] התשנ"ה - 1995. השני - מעסיקו של העובד לא חתם על טופס התביעה של המוסד לביטוח לאומי, לכן העובד לא הוכיח קיום יחסי עובד ומעביד בינו לבין המעסיק המוצהר על ידו. ד. אי לכך העובד הגיש תביעה לבית הדין האזורי. ה. ברשות בית הדין הוגשו הודעות צד ג' כנגד מי שנטענים על ידי המשיב, כי היו מעבידיו בזמן קרות האירוע, והם עומר ובנו המערער, מר נסים. 3. בית הדין האזורי קבע שעומר והמערער העסיקו במשותף את העובד. עוד צוין כי אב המשפחה עומר נכח עת שנפצע העובד, הובילו לטיפול רפואי, ואשפז אותו בזהות בדויה על שם בנו עבדאללה מפני שהעובד הינו שוהה בלתי חוקי. בעקבות תלונת העובד למשטרה אף הוגש כתב אישום בדבר אשפוז תחת זהות בדויה נגד מר עומר ובנו והם הורשעו. בית הדין האזורי קבע שישנן סתירות מהותית בעדותו של מר עומר סח, בין חקירת המשטרה בה טען שלא ידע שהעובד שוהה בלתי חוקי, לבין גרסתו בתצהיר ובפרוטוקול לפיה ידע שהעובד שוהה בלתי חוקי. כמו- כן גרסתו של המערער אינה מהימנה, שכן לא יתכן שבמשך כל התקופה בה האב השתמש בכרטיס ביקור המפנה לטלפון של המערער, המערער לא ידע על קיומו של כרטיס ביקור וכשקיבל שיחות עבור אביו לא טרח לשאול מניין השיגו את מספר הטלפון האישי שלו. עוד קבע שאירעה תאונה בעבודה ביום 17.8.00 כמשמעה בחוק ובהתאם לכך על המוסד לביטוח לאומי לשלם לעובד דמי פגיעה. בנוסף לכך, עומר סח והמערער אשר לא דיווחו ולא שילמו דמי ביטוח לאומי עבור העובד, חבים ביחד ולחוד לשפות ולפצות את המוסד לביטוח לאומי בגין כל סכום שיחויב לשלם לעובד מכוח סעיף 369 לחוק. 4. הצדדים התייצבו לקדם ערעור במהלכו הוצע למוסד לביטוח לאומי לבחון הסכמתו לעמדה, לפיה המעסיק יהיה מר עומר סח בלבד. המוסד לביטוח לאומי סירב להצעה היות ומדובר בעבירה פלילית חמורה של העסקת שוהה בלתי חוקי, אי דיווח על עובד למוסד לביטוח לאומי וכן אשפוזו תחת זהות בדויה. המוסד לביטוח לאומי צירף בשלב הערעור ראיות חדשות: פרוטוקולים של דיונים שנערכו במוסד לביטוח לאומי ביום 13.3.05 וביום 18.6.06 ותלושי שכר. המשיב בתגובה דרש להוציא מהתיק ראיות אשר הוגשו בשלב הערעור ללא אישור. בהחלטה נקבע, כי ההכרעה בשאלה של צירוף הראיה בשלב הערעור תידון במסגרת פסק הדין. 5. הצדדים העלו טענותיהם על דרך של סיכומים בכתב בהתאם לתקנה 103 לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי - דין), התשנ"ב - 1991, ואלו הועברו למותב לצורך כתיבת פסק דין. 6. בא כוח המערער טען, כי אינו המעביד, לטענתו לו ולאביו כל אחד עסק בנפרד והם מסוכסכים ביניהם לכן אביו רצה להפליל אותו. בנוסף לשיטתו איש מהם לא העסיק את המערער. 7. בא כוח המשיב טען לעומתו, שעומר סח והמערער הם מעבידים במשותף כעולה מפסק דינו של בית הדין האזורי ומהראיות המצורפות. דיון והכרעה 8. הכלל הוא, כי אין לצרף ראיות חדשות בשלב הערעור, אלא אם המערער לא היה יכול בשקידה סבירה לדעת על קיומן של הראיות עת הגיש את כתב התביעה ככתוב בספרו של השופט י. לובוצקי "סדר הדין במשפט העבודה" פרק 1, בע' 11: "בעניין הגשת ראיות בשלב הערעור, קיבל עליו בית הדין הארצי לעבודה את כללי סדר הדין האזרחי, ולפיהם נקבע כי אין זו דרכה של ערכאת הערעור להתיר ראיות נוספות המתייחסות לאשר קדם למתן פסק הדין נשוא הערעור אלא במקרים בהם לא ידע המבקש על דבר קיומה של הראיה, ולא היה בידו לגלותה אף בשקידה ראויה. פרשת הראיות בהליך הערעור תפתח רק במקרים נדירים." 9. נקדים ונאמר כי המוסד לביטוח לאומי ברצונו להגיש ראיות חדשות בערעור חייב לעשות זאת בדרך המקובלת והיא - בקשה לצירוף ראיות חדשות. המוסד לביטוח לאומי בחר בדרך אחרת, שאינה מקובלת והיא צירוף הראיות לסיכום טענותיו וזאת מבלי לקבל אישור לכך. הן לאור הדרך בה הוגשו הראיות והן לגופן של הראיות לא מצאנו כי יש מקום להגיש את הראיות בשלב זה. הראיות לא נבחנו בבית הדין האזורי ואף למערער לא היתה הזדמנות להגיב או לחקור עליהן. לפיכך הבקשה לצירוף הראיות בשלב הערעור נדחית. 10. לגופו של הערעור - הכלל הוא כי ערכאת הערעור אינה נוהגת להתערב בקביעות העובדתיות של הערכאה הדיונית ובמיוחד בהתרשמותו של בית הדין האזורי מן העדויות שנשמעו בפניו. בית הדין האזורי נימק מסקנותיו לאחר דיון הוכחות מעמיק ושמיעת עדויות של כל הנוגעים בדבר, ולא מצאתי כי יש מקום להתערב בהתרשמותו ובקביעותיו העובדתיות המסתמכות גם על התרשמותו הישירה מן העדויות וגם על הראיות שהובאו בפניו. 11. השאלה העומדת לדיון בפנינו הינה האם המערער היה מעביד במשותף יחד עם אביו של העובד שנפגע בתאונה. תלושי השכר מנובמבר 2001 עד פברואר 2002 הונפקו על ידי "סח נסים עמר קבלן עבודות עפר ופיתוח", משכך ברי כי המערער ואביו עבדו יחדיו בתקופה הרלבנטית. ראיה נוספת התומכת במסקנה זו היא שכרטיס הביקור העסקי של האב מפנה למספר הטלפון של הבן. קביעה זו מתיישבת גם עם עדותו של הפועל כמיל נאסר, אשר בנוכחותו עומר סח והמערער הציעו לעובד להעסיקו. וכן עם עדות מר יאסין, חברו של האב, לפיה עומר סח ובנו עובדים יחדיו. ובעיקר התרשמותו הישירה של בית הדין האזורי מן העדויות שהיו בפניו. לאור האמור לעיל ומטעמיו של בית הדין האזורי, דין הערעור להידחות. סוף דבר- הערעור נדחה, ללא צו להוצאות. תאונת עבודה