החלטה 1. בפני בקשה להארכת מועד להגשת ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב (בל/8080/04). פסק הדין הומצא למוסד ביום 3.9.2006, כך שהמועד האחרון להגשת ערעור היה יום 3.10.2006. הבקשה להארכת מועד הוגשה ביום 17.10.2006. 2. בפסק הדין מושא הבקשה קיבל בית הדין את תביעתו של המשיב להכיר במחלת הסכיזופרניה בה לקה כפגיעה בעבודה. בהחלטה מיום 20.7.2005 קבע בית הדין קמא כי ביום 11.5.00 התרחש אירוע חריג, ומינה מומחה יועץ רפואי למתן חוות דעת בתיק. בסיכום פסק הדין קבע בית הדין קמא כך: "מחומר הראיות, מהעובדות כפי שנקבע במקרה דנן ולאור האמור בחוות דעתו, לרבות חוות הדעת המשלימות של המומחה, עולה מפורשות שאמנם סממנים פסיכוטיים, כאשר הופיעו במקרה דנן, מעידים על מצב נפשי מעורער קודם לאירוע. אך עם זאת, משקבע המומחה מפורשות בחוות דעתו המקורית, שהאירוע היווה טריגר להתפרצות המחלה, ובהמשך כי הסבירות שהתובע היה נשאר בבריאות נפשית עשרות שנים נראית לו נמוכה, ומכאן עולה שמצבו הנפשי הוחש עקב האירוע, הרי שהעיתוי בו התפרצה המחלה די בה כדי להכיר בקשר הסיבתי בין המחלה לבין האירוע". 3. נימוקי הבקשה הם: 3.1. ב"כ המוסד סבר בטעות ובתום לב כי המועד להגשת הערעור הוא בתום פגרת סוכות. 3.2. מדובר באיחור בן ימים בודדים, ועל כן לא ייגרם כל נזק למשיב אם תתקבל הבקשה. 3.3. סיכויי הערעור טובים, לנוכח העובדה שבחוות הדעת הרפואית נקבע כי סממנים פסיכוטיים כפי שהופיעו אצל המשיב הינם עדות למצב נפשי מעורער קודם לאירוע, ומשכך אין כל קשר סיבתי בין האירוע החריג לבין מחלת המשיב. 4. המשיב התנגד לבקשה, מנימוקים אלה: 4.1. הבקשה לא נתמכה בתצהיר לאימות העובדות הנטענות בה. בנסיבות המקרה הנדון, היה מקום לתמוך את הבקשה בתצהיר. 4.2. טעות במניין המועדים אינה מהווה טעם מיוחד המצדיק הארכת מועד להגשת ערעור. מעבר לכך, המבקש לא נתן כל הסבר בנוגע לטיבה של הטעות. 4.3. המשיב גיבש צפייה והסתמכות לסופיות ההליכים, ואין הוא צריך לשאת בטעות המוסד. לפיכך, יש להעדיף את זכותו של המשיב לסופיות ההתדיינות. בהקשר זה צוין כי המבקש נקט בהליכים למימוש פסק הדין והסדיר את תשלום ההוצאות, ולא העמיד את המבקש על כוונתו להגיש ערעור. כמו כן, המשיב נשא בהוצאות הכרוכות בביצוע הליכים בפני הוועדה הרפואית. בהקשר זה ציין המשיב כי מדובר באירוע שהתרחש בשנת 2000, כאשר ההליכים בבית הדין קמא התמשכו למעלה משנתיים. 4.4. סיכויי הערעור נמוכים, לנוכח העובדה כי הערעור נסב על קביעות עובדתיות של בית הדין קמא. 5. בהתאם לתקנה 125 לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), תשנ"ב - 1991, בית הדין מוסמך להאריך את המועד להגשת בקשת רשות ערעור "מטעמים מיוחדים שיירשמו". בהתאם לפסיקה, אין בנמצא, בחוק או בפסיקה, רשימה סגורה של טעמים העולים כדי "טעם מיוחד". ספק אף אם ניתן לגבש נוסחה נוקשה אשר כוחה יפה לכל המקרים. אשר על כן, יש לבחון כל מקרה על פי נסיבותיו הוא. עא"ח 56/05 מאיר איתן נ' הילטון תל אביב בע"מ (23.5.2005). 6. לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, אני קובעת כי דין הבקשה להתקבל, מנימוקים שיפורטו להלן. 7. אכן, בעבר, ההלכה היתה כי טעות של בעל דין או של בא כוחו אינה מהווה טעם מיוחד להארכת מועד. אולם, כפי שנפסק במספר פסקי דין של בית המשפט העליון לאחרונה חל ריכוך של ההלכה הנוקשה שנהגה עד כה בסוגיית הארכת המועד מחמת טעות. כך נפסק, כי אין לשלול בכל מקרה בקשה למתן ארכה מחמת טעות שבדין, וכי מקום שעצמת הפגיעה בציפיות בעל הדין האחר היא פחותה, ניתן יהיה להכיר בטעות זו כטעם מיוחד להארכת המועד. כך יהיה, למשל, מקום בו נתן בעל הדין הודעה לבעל הדין האחר ביחס לכוונתו להגיש ערעור או עתירה לדיון נוסף. לעתים, חשיבות האינטרס של בעל הדין הטועה תכתיב את התוצאה. .. כל מקרה ונסיבותיו. רע"א 9073/01 יהודית פרנקו - סידי נ' הרשות המוסמכת לפי חוק נכי רדיפות הנאצים, דינים עליון כרך סא 32. 8. אין לקבל את טענת המוסד כי לא ייגרם נזק למשיב כתוצאה מהארכת המועד המבוקשת. הערעור הוגש באיחור של שבועיים ימים, ובפרק זמן זה התגבשה למשיב צפייה סבירה לסיום ההתדיינות. מה גם, שלפי הנטען בתגובה המוסד ביצע את פסק הדין, ולא הודיע למשיב כי בכוונתו להגיש ערעור. עוד יש לציין, כי בבקשה שהוגשה על ידי המוסד לא ניתן פירוט ראוי לעניין הטעות, דהיינו מה הביא לכך שב"כ המוסד סבר שהמועד האחרון להגשת ערעור הוא לאחר פגרת סוכות. 9. למרות האמור, בנסיבותיו של המקרה הנדון יש להאריך את המועד להגשת ערעור. כאמור לעיל, כפי שנפסק על ידי בית המשפט העליון, במקרים מסוימים, "חשיבות האינטרס של בעל הדין הטועה תכתיב את התוצאה" (בש"א 6708/00 יוסף אהרן נ' אהרון אמנון ואח', פ"ד נד (4), 702). לדעתי, כאשר שוקלים את חשיבות האינטרס של בעל הדין הטועה, יש להביא בחשבון את סיכויי הערעור. ואכן, בפסיקת בית דין זה נקבע כי סיכויי הערעור מהווים שיקול מרכזי בהכרעה אם להאריך את המועד להגשת ערעור. (בש"א 604/05 טובה אירלנדר נ' הסתדרות העובדים הכללית החדשה (מיום 21.8.2005). כאשר מדובר במתן ארכה להגשת ערעור על ידי המוסד לביטוח לאומי, יש להביא בחשבון כי כספי המוסד הם כספי ציבור. לפיכך, יש לאזן בין השיקול של מניעת תשלום כספי הציבור למי שאינו זכאי להם, לבין זכותו של המבוטח הבודד לסופיות ההתדיינות בעניינו. במקרה הנדון, לאחר בחינת הודעת הערעור ופסק דינו של בית הדין קמא, נראה לי כי מן הראוי שטענות המוסד ייבחנו על ידי ערכאת הערעור. בהקשר זה יש לציין כי לא די בכך שהמומחה הרפואי קבע שקיים קשר סיבתי בין האירוע החריג לבין התפרצות מחלת התובע, אלא יש לבחון גם האם השפעת האירוע החריג על מחלת המשיב גבוהה או פחותה מהשפעת הגורמים האחרים, אשר המומחה הרפואי קבע כי התקיימו בתובע. 10. סוף דבר: לאור האמור בסעיף 9 לעיל, הבקשה להארכת מועד להגשת ערעור מתקבלת, והמזכירות תרשום את הערעור. עם זאת, יש מקום לחייב את המוסד בתשלום הוצאות הבקשה. לפיכך, המוסד ישלם למשיב הוצאות בסך של 1,500 ₪, בצירוף מע"מ כדין. אם סכום זה לא ישולם בתוך 30 יום מהמועד בו תומצא למוסד החלטה זו, ישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד למועד התשלום בפועל. הארכת מועד להגשת ערעורהארכת מועדהמועד להגשת ערעוריםערעורביטוח לאומי