פסק דין 1. עניין לנו בתביעה שהגישו המבקשים בה מבקשים הם לחייב את המשיבים להשיב למבקשים את הסך של 13,579.- ש"ח אותו שילמו המבקשים למשיבים. 2. המסכת העובדתית: א. המשיבים הינם הבעלים של הבית הנמצא ברחוב גדרה 22 תל אביב [להלן: "הבית"]. ב. המבקשים הינם דיירים מוגנים בבית. הדיירות המוגנת הינה של מסעדה [להלן: "מסעדה"], ושל דירת מגורים [להלן: "הדירה"]. 3. הפלוגתאות בין בעלי הדין: טיעוני המבקשים: א. מיד לאחר שרכשו המשיבים את הבית, בשנת 1993 הם החלו בשיפוצו, ללא שהודיעו למבקשים על הכוונה לשפץ ועל העלות הצפוייה של שיפוצים אלה. ב. המבקשים שילמו למשיבים את הסך של 17,500.- ש"ח בעבור השיפוצים. ג. חוות דעת שמאי מטעם המבקשים קבעה כי העלות הכוללת הינה רק כשליש מהעלות אותה הציגו המשיבים. על כן חלקם של המבקשים צריך להיות רק כ 5,556.- ש"ח, ולפיכך מבקשים הם לחייב את המשיבים להשיב להם את היתרה בסך 11,944,- ש"ח, שהם סך של 13,579.- ש"ח נכון ליום הגשת התביעה. טיעוני המשיבים: א. המבקשים 2 ו - 3 אינם דיירים מוגנים בדירה ובמסעדה. ב. המבקש 1 היה ער לבצוע השיפוצים, והתערב במהלך ביצוע השיפוצים פעמים רבות. ג. ההסכם בעניין השיפוצים, קבלות על ביצוע התשלומים, ואופן חלוקתן של ההוצאות בין בעל הבית לבין דיירי הבית לבין עצמם, הוצגו למבקש 1. ד. המבקש 1 מנוע ו/או מושתק מלהגיש בקשה זו שכן, לאחר משא ומתן הסכים המבקש לשלם את הסכום שדרשו המשיבים. 4. המסכת הדיונית: ביום 30.05.95 החל כבוד השופט קרניאלי לדון בתיק הנ"ל. ביום 29.10.97 המשכתי לשמוע תיק זה , לאחר שהחלפתי את כבוד שופט קרניאלי בשמיעת תיק זה. בתיק נשמעו ראיות. מטעם המבקשים: הוגש פסק דין בית משפט שלום ת"א , מיום 22.03.94 - ת1/. העיד עת1/ המבקש 1, מר נאג'י עודה, אשר נחקר בחקירה ראשית, חקירה נגדית וחקירה חוזרת. העיד עת2/, מר אבי כהן, אשר נחקר על חוות דעתו ת1/. העיד עת3/ , מר שמואל וירט, אשר נחקר על חוות דעתו ת3/. הוגש הסכם בין משיב לקבלן שיפוץ ת4/. העיד מר מחג'נה מוסטפה, אשר נחקר בחקירה ראשית וחקירה נגדית. מטעם המשיבים: הוגשו צילומי המחאות נ1/, נ2/, מכתב נ3/ ופסק דין בית משפט השלום ת"א מיום 04.10.94 - נ4/. העיד עה1/, מר מאיר הברמן, אשר נחקר על חוות דעתו נ5/. העיד משיב 1 עה2/, אביחי דרזנר, אשר נחקר על תצהירו נ6/. 5. דיון והכרעה: לאחר ניתוח ושקילת העדויות והראיות, קריאת החומר המצוי בתיק, ועיון מעמיק בסיכומי ב"כ הצדדים הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להדחות. להלן נימוקי למסקנתי זו: 6. נטל הראייה: מן המפורסמות הוא כי המוציא מחברו עליו הראיה; "כלל אוניברסלי הוא, כי בעל דין הטוען טענה מסויימת החשובה לעמדתו במשפט, בין טענה חיובית ובין שלילית עליו הראיה". [ע"פ 28/49 סעיד חסין זרקא נ. היועץ המשפטי פ"ד ד[1], 522]. וכן כי: "בעל דין במשפט אזרחי הטוען טענה משפטית התומכת או מבססת עמדתו, ישא בנטל להניח את התשתית העובדתית הנחוצה לביסוס טענתו, ולשכנע כי זו אכן מתקיימת". [ע"א 357/72 שנסי עזיז כנגד בצלציוני, פ"ד כ"ז[1] 744,741]. במקרה דנן, שילמו המבקשים את הסכום שדרשו מהם בעלי הבית [המשיבים], וכעת כופרים המבקשים בגובה סכום השתתפותם בהוצאות המשיבים. על כן נכנסים המבקשים לגדר המוציא מחברו עליו הראייה ועליהם נטל ההוכחה כי הסכום ששילמו למשיבים הינו מופרז. כתמיכה לטענה כי סכום ההשתתפות הינו מופרז, מסתמכים המבקשים על חוות דעתו של שמואל וירט עת3/ - ת3/. המומחה ביקר בבית לאחר ביצוע עבודות השיפוצים , והעיד באולם בית משפט כי את כל הנתונים קיבל ממבקש 1 ותו לא. כמו כן, כך העיד: "לא ראיתי את הבניין לפני ביצוע העבודות ולא במהלכן, קיבלתי את כל הפרטים על העבודות קיבלתי מעודה נאג'י ולא מאף אחד אחר. אני לא מהנדס בניין. אני לא עסקתי בקבלנות בניין. אני לא שמאי מקרקעין. אני שמאי בענף אלמנטרי" [פרוטוקול עמ' 15]. לדידי, שמאי בענף אלמנטרי שאין לו ניסיון בהנדסה או בקבלנות בניין ואינו שמאי מקרקעין. לא די לי בחוות דעתו על מנת להוכיח את עמידת המבקשים בנטל הראייה. בנוסף לכך, לא ברור לי האם יחוס מחצית עלות התיקונים נעשה כדין: "חוות הדעת של כהן מצורפת לחוות הדעת שלי. אני לקחתי את המספרים מכהן. אני לא ער לכך שכהן עשה כבר חשבון של 50% פעם אחת". [פרוטוקול עמ' 15]. אם הופחת 50% מהסכום פעמיים, אזי מדובר ב 25% בלבד שהוא מצב משפטי לא נכון. לאור הבעייתיות שהצבעתי עליה בחוות הדעת ת3/, אין אני סומך ידי עליה, ומשכך קובע אני כי המבקשים לא עמדו בנטל הראייה ודין טענתם זו להדחות. 7. אילוץ: ב"כ המבקשים טוען בסיכומיו כי משיב 2 אילץ את מבקש 1 לשלם את חלקו בהוצאות השיפוץ. טענה זו לא הופיעה במקורה בכתב התביעה ובידוע הוא כי; "סיכומים בכתב אינם המקום להביא בו ראיות וטענות נוספות על אלו שהובאו במהלך המשפט כאשר היתה לצדדים שהות להתייחס לטענות הן בעל פה והן על דרך של הבאת עדים. בית משפט לא יסתמך על טענה שהוספה לסיכומים בנסיבות כאמור". [ע"א 469/89 סלאם סלאמה אל קאלאב נ. אוניברסיטת בן גוריון בנגב פ"ד מ"ה[4] 347,343]. על כן דוחה אני טענה זו. 8. לאור כל האמור לעיל, התוצאה היא כדלקמן: א. אני דוחה את התביעה. ב. אני מחייב את המבקשים לשלם למשיבים הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בתוספת מע"מ כחוק בסך כולל של 10,000.- ש"ח בצירוף ריבית והצמדה מהיום ועד ליום התשלום המלא בפועל. מקרקעיןדייר מוגן (הגנת הדייר)