זכויות ב"רכוש עזוב" (מקרקעין) שנמכר ע"י אפוטרופוס

פסק דין 1. התובע הוא תושב ואזרח רומניה. 2. לטענתו, כפי שפירט את עמדתו בכתב התביעה המתוקן, אדם בשם פישמן דוד, אשר התגורר בחייו ברומניה, רכש בשנת 1928 או בסמוך לתאריך זה, מחצית מחלקה מס' 143, הרשומה כיום בלשכת המקרקעין כחלקה מס' 35 בגוש 10779. דוד פישמן נפטר ביום 27.6.29 ברומניה. יורשיו היו אישתו, רוזה פישמן, אשר נפטרה ביום 23.2.35, ובתו דורותיאה מרקו. 3. לטענת התובע, בחודש ינואר 1941 מכרה לו דורותיאה מרקו את מחצית החלקה הנ"ל. בהקשר זה מוסיף התובע וטוען, כי דורותיאה מרקו ערכה יפוי כוח בשפה הצרפתית לפיו מסרה את הטיפול בהעברת הזכויות בקרקע ורישומן על שם הקונה, הוא התובע, לעו"ד בשם ס. כוכבי העובד בתל- אביב. יפוי הכוח חתום ע"י הצדדים לעסקה, וחתימותיהם אושרו ע"י המנהל והמזכיר של המשרד הארץ ישראלי בבוקרשט באותו הזמן. 4. על פי צו של בית המשפט המחוזי בחיפה, החל האפוטרופוס הכללי לנהל את רכושו של המנוח פישמן דוד מיום 25.12.52. 5. "הרכוש העזוב" כלל בין היתר, חצי מחלקה הידועה כחלקה 35 בגוש 10779 (מקרקעין מוסדרים הרשומים בפנקסי המקרקעין בחיפה). המקרקעין נמכרו ע"י האפוטרופוס, על פי צו בית המשפט המחוזי בחיפה מיום 30.5.58. והכל - מכיוון שנכס זה לא הניב פרי, ובמקביל רבצו עליו חובות כבדים. תמורת הממכר התקבל סכום של 8,600 ל"י. לאחר הפחתת הוצאות ומסים, הסתכמו כספי הממכר בסך של 6,546.89 ל"י. סכום זה הושקע עד שנת 1985 בבנק ישראל ומשנת 1986 בקרן השקעות משותפת לפי יחידות השתתפות בסך כולל של 9,515.69 יחידות, שערכן ליום 15.3.01, הוא סך של 74,452.66 ש"ח. 6. בנובמבר 1992 פנה התובע לנתבע מס' 1 בבקשה לשחרר את כספי הממכר, בטענה שרכש בשנת 1941 את הנכס מדורותיאה מרקו, שהינה היורשת של הנעדר פישמן דוד. 7. לבקשת הנתבע מס' 1, המציא התובע תצהירי זהות וכן צווי ירושה אחר המנוחים דוד ורוזה פישמן, הקובעים כי דורותיאה מרקו היא היורשת היחידה של העיזבון נשוא תביעה זו. ביתה היחידה של הגברת מרקו, הגב' דניזה ויויאנה מרקו, אותרה בברזיל, והוכרזה כיורשת היחידה של המנוחה דורותיאה מרקו. הגב' דניזה מרקו צורפה לתביעה כנתבעת מס' 2. 8. בעתירתו, מבקש התובע ובלשונו: "... מתבקש כבוד בית המשפט להזמין את הנתבעת לדין ולחייבה למסור לתובע פרטים: א. על פי מה הוערך שווי החלקה במועד המכירה. ב. לגבי גובה הסכום שהופקד בידיו ואת מועד הפקדתו וכיצד נערך חישוב ערך הכסף להיום. וכ"כ להצהיר, כי: א. דורותיאה בהיותה היורשת החוקית היחידה של אביה ואמה הייתה זכאית למכור את הקרקע לתובע. ב. כי התובע זכאי לקבל את מחירה דהיום של מחצית החלקה. ג. לחילופין כי, התובע זכאי לקבלת התמורה שנתנה לנתבעת בגין מחצית החלקה הנ"ל בתוספת ריבית והפרשי הצמדה ממועד קבלתה ועד לתשלומה בפועל...". 9. הנתבעת מס' 2, הגישה לנתבע מס' 1, בקשה לשחרר את כל נכסי הנעדר דוד פישמן. בבקשה זו היא הנחתה את הנתבע מס' 1 להעביר את הכספים שנתקבלו בגין מכירת מחצית חלקה 35, לתובע. ועדת השחרורים של הנתבע מס' 1, נעתרה לבקשה לרבות הבקשה להעביר כספי המכר לתובע, וזאת לאחר קבלת כתב התחייבות שאין לו כל תביעות נוספות מהנתבע מס' 1. 10. בסיכומיו התובע טוען, כי הנתבע מס' 1 לא השקיע את כספי הממכר כך שערכם הריאלי ישמר נכון ליום בו תוגש התביעה להחזר הכספים ע"י הזכאי להם. לטענתו, לו היו אותם כספים מושקעים כהלכה מלכתחילה, כי אז היה שווים ליום התביעה 163,000 ש"ח. עוד מוסיף התובע וטוען, ומשום מה במקביל, כי יש לרשום אותו כבעלים של מחצית תתי החלקות 1 ו- 2, בחלקה 35 בגוש 10779, אשר בעת המכירה ע"י הנתבע מס' 1 לא נרשמו, בפנקסי רישום המקרקעין. 11. דין התביעה, על כל חלקיה, להדחות. 12. התובע, שהינו היום בן 81 שנה, רכש לטענתו, את מחצית החלקה 35 בשנת 1941, לפני 60 שנה. במשך זמן זה, לא טרח לבדוק מה עלה בגורל הנכס שרכש. כל אשר הציג בפנינו הוא הסכם מכר, אך אין בידיו אישור המעיד כי שילם את כל תמורת הממכר, או כי הוא זכאי לרשום את הנכס על שמו בפנקסי רישום המקרקעין. יתר על כן, אביו של התובע, על פי האמור בסעיף 10 לכתב התביעה המתוקן, היה אחד הנאמנים בקרן הנאמנות שהוקמה לטובת דורותיאה, לאחר פטירת דוד פישמן, כיוון שהיתה קטינה. התובע מעיד שאביו שימש מן הצד האחד נאמן על רכושה של דורותיאה ומן הצד האחר היה מעורב בעסקת המכר שבה רכש בנו, התובע, את הנכס. עובדות המעלות חשש לניגוד עניינים. החשד בכשרות העסקה מתחזק לאור העובדה, שהתובע שהיה קרוב למשפחת פישמן, לא עשה כל מאמץ על מנת לאתר את דורותיאה כל השנים, או לבוא עמה בדברים. התובע אף לא טרח במשך כל השנים לפנות לעו"ד כוכבי, שלטענתו היה אמור לטפל ברישום העסקה בארץ. 13. התובע מתייחס לחוזה מכר, הנחזה להיות חתום על ידי דורותיאה מרקו ז"ל כמוכרת והתובע כקונה. מסמך זה נחתם, כך לכאורה, ביום 15.1.41 בבוקרשט שברומניה. במקביל מוסיף התובע ומתייחס לייפוי כח שנחתם ביום 26.6.44, ואשר אושר על ידי המזכיר והמנהל הכללי של המשרד הארצישראלי בבוקרשט באותה העת. לא אוכל להתייחס למסמכים אלו כאל מסמכי מכר ברי נפקות. בפועל, גם התובע איננו מבקש זאת שכן כאמור, העתירה כפי שפורטה בכתב התביעה המתוקן, מצויה במישור הממוני בלבד. המסמכים נחתמו, אם בכלל, האחד בשנת 1941 והאחר בשנת 1944. מאז לא נעשה בהם כל שימוש שהוא. תוכנם לא הובא גם לידיעת איזה גורם שהוא בישראל, לא אז ולא מאז ועד הנה. למעלה מן הצורך אוסיף, כי אותו מסמך שנחזה להיות ייפוי כח, איננו בלתי חוזר וכל שנאמר בו הוא, שהגב' דורותיאה מרקו ז"ל החתומה על ייפוי הכח, מסמיכה אדם בשם ס. כוכבי, "עו"ד מתל-אביב", לפעול להעברת זכויותיה בממכר על שם התובע. אשר על כן תוקפו של יפוי הכח פג עם מותו של הנותן אותו. עוד אוסיף שהגב' דניזה מרקו, לא הסמיכה את התובע לבקש אכיפת הסכם המכר. הגב' מרקו רק הסמיכה את נתבע מס' 1 להעביר את כספי הממכר המצויים ברשותו, הכל ישירות לתובע. 14. לאור כל האמור לעיל, נהג הנתבע כדין כאשר לא נחה דעתו ולא השתכנע להכיר בזכאותו של התובע לקבלת כספי הממכר. לעומת זאת הכיר הנתבע בזכאותה של הנתבעת מס' 2, לקבלת כספי העיזבון וכן נענה להנחייתה למסור לתובע את כספי מכירת הממכר (הודעה בנדון נמסרה לבית המשפט ביום 26.3.00) ובתנאי שינתן ע"י התובע אישור בכתב שאין לו דרישות נוספות מאת הנתבע מס' 1. 15. זכותו של התובע לקבל את כספי המכר אינה זכות עצמאית. היא נגזרת מזכאותה של הנתבעת מס' 2, שהוכרזה כיורשת יחידה של רכושו העזוב של הנעדר דוד פישמן. רק הנחייתה של היורשת, דניזה מרקו, היא שמקנה לתובע זכות לקבלת כספי הממכר. בנסיבות הנ"ל, אין התובע רשאי להעלות טענות כל שהן על דרך ניהול העיזבון ע"י הנתבע, ואין הוא רשאי לדרוש או להעלות טענה בכל הקשור לשווי הריאלי של הסכום שהתקבל מכספי המכירה. תביעות בכגון דא, כנגד נתבע מס' 1, רשאית רק היורשת לטעון. גם כך וגם כך, על פי דוחות שהמציא הנתבע מס' 1, ניתן ללמוד כי פעל על פי חובותיו וסמכויותיו הקבועים בחוק. הנתבע מס' 1 השקיע את הכספים על פי המצווה בחוק, הדוחות התקופתיים שהמציא, בוקרו ע"י רואי חשבון והכספים המושקעים, נושאים רווחים בסכום הגבוה ב- 12,577 ש"ח מן הסכום שהיו הכספים מניבים לו הוצמדו למדד המחירים בלבד. 16. התובע מודה בעובדה, כי הנכס נמכר, ובתביעה נשוא דיון זה, הוא דורש את כספי הממכר. בענין זה כבר רשמנו לעיל, כי מכח הנחייתה של היורשת, הגב' דניזה מרקו, החליטה ועדת השיחרורים של הנתבע מס' 1, כי ניתן להעביר את כספי הממכר לתובע ישירות, אך זאת בתנאי שיאשר בכתב שאין לו יותר כל תביעות כנגד הנתבע מס' 1. 17. בסיכומיו, העלה התובע את הדרישה לרשום על שמו מחצית משתי דירות שנבנו על ידי קונה הנכס. ענין זה יש בו משום הרחבת חזית, הרחבה שנתבע מס' 1 התנגד לה ובית המשפט קיבל בענין זה את עמדת ב"כ הנתבע (ראה פרוט' מיום 16.5.01, והחלטת בית המשפט באותו היום שנרשמה שם בהמשך). גם כך וגם כך נתבע מס' 1 פעל בענין זה לאורך כל הדרך על פי הדין המחייב אותו. היה זה בית משפט שהתיר לנתבע מס' 1 למכור את הנכס תמורת סכום שנקבע. בהמשך היה זה המחוקק שהורה כיצד יש לנהוג בכספי הממכר. הנתבע מס' 1 אכן נהג בדרך המחייבת אותו וכמפורט לעיל. 18. מעבר לכל אלה, נטל הראיה, להוכיח בתביעה המוגשת נגד האפוטרופוס לקבלת העיזבון הוא על התובע, בבחינת "המוציא מחברו עליו הראיה". בתביעה המוגשת נגד העיזבון יש להחמיר עם התובע מבחינת כמות ההוכחה הנדרשת, נוכח העובדה שהמנוח אינו יכול להזים או לסתור את טענות התובע. בענייננו, לא עמד התובע בנטל ההוכחה שאכן הושלמה עיסקת המכר, והוא זכאי לכספי הממכר רק מכוח הסכמתה של יורשת העיזבון,היא הנתבעת מס' 2. 19. סוף דבר. א. תביעת התובע בכל המתייחס לזכויות בממכר הוא גופו נדחית בזה, גם משום שלא באה תביעה בהקשר זה מלכתחילה, וגם לגופו של ענין. ב. תביעת התובע לזכויות בתמורת הממכר מכוחו הוא נדחית אף היא. התובע זכאי לקבל ישירות את מלוא התמורה העומדת לזכותה של היורשת הגב' דניזה מרקו, נכון להיום, וזאת מכח הנחייתה לנתבע מס' 1 כמפורט לעיל. ג. בית משפט מתיר בזה לנתבע מס' 1 להעביר לתובע ישירות את מלוא התמורה שהיורשת, הגב' דניזה מרקו, זכאית לה. בהקשר זה יהיה על התובע לחתום על כל מסמך כפי המקובל אצל נתבע מס' 1 למקרים דומים. 20. בנסיבות, כל צד ישא בהוצאותיו. מקרקעיןאפוטרופסות