פסק דין 1. עניין לנו בתביעה לפינוי וסילוק יד שהגישו התובעים כנגד הנתבעים מהדירה [להלן: "הדירה"], הנמצאת בקומה א' של הבית [להלן: "הבית"] ברחוב גדרה 22 תל אביב, ולהחזיר את החזקה בה לתובעים כשהיא פנוייה מכל אדם וחפץ מטעם הנתבעים. 2. עיקרי המסכת העובדתית: א. התובעים הם בעלי הדירה [לא הוגש נסח רישום מקרקעין]. ב. הנתבעים הינם דיירים מוגנים על פי הסכמת הבעלים ובעלי הבית בהתאם לפסק דין בת.א. 11778/94 [נספח ב' לת1/]. 3. הפלוגתאות בין בעלי הדין: טיעוני התובעים: א. נתבע 1 מאחסן בחצר המדרגות זוגות אופניים, וכי מספרם של זוגות האופניים משתנה, עיתים עולה ועיתים יורד. ב. התנהגות זו מהווה הפרה של סעיף 7 לחוזה השכירות, על פי תנאי השכירות, זכותם של התובעים לתבוע את פינויה של הדירה. טיעוני הנתבעים: א. בבניין ברחוב גדרה 22 קיימות דירות נוספות, אשר גם דייריהם משתמשים בחדר המדרגות. גם אנשים זרים לפעמים השתמשו בחדר המדרגות. זוגות אופניים, אם עמדו שם לזמנים קצרים מאד, היו כנראה שייכים גם לאנשים אחרים בלתי ידועים לנתבעים. ב. הנתבעים אכן לפעמים משאירים לשעה או שעתיים את זוג האופניים שלהם בחדר המדרגות. אין בהשארת האופנים משום כל פגיעה במעבר ו/או כל טרדה אחרת, שכן זהו שימוש סביר ברכוש המשותף. אין הנתבעים עוסקים בסחר באופניים. 4. המסכת הדיונית: כבוד השופט קרניאלי החל בשמיעת תיק זה. בתאריך 31.03.98 החלפתי את כבוד השופט קרניאלי כשופט בתיק זה. בתיק נשמעו ראיות: מטעם התובעים: העיד תובע 2, עו"ד אביחי דרזנר עת1/, אשר נחקר על תצהירו ת1/. העיד עת2/, מר חזי מורן, אשר נחקר על תצהירו ת2/. מטעם הנתבעים: העיד נתבע 1, מר יחזקאל עודה עה1/, אשר נחקר על תצהירו נ1/. בתום הבאת הראיות, הגישו הצדדים את סיכומי טענותיהם בכתב. 5. דיון והכרעה: לאחר שקראתי בעיון רב את החומר המצוי בתיק, שמעתי את עדויות הצדדים, ונתתי דעתי לסיכומי ב"כ הצדדים, הגעתי למסקנה כי דין התביעה להדחות. להלן נימוקי למסקנתי זו: 6. עילת פינוי בגין הפרת חוזה השכירות: א. התובעים טוענים כי הופר חוזה השכירות בעניין אחסנת כלי רכב בחדר המדרגות של הבית, בניגוד לחוזה השכירות. ב. סעיף 131 לחוק קובע כהאי לישנא: "על אף האמור בכל חוזה או הסכם, אולם בלי לגרוע מהוראות חיקוק אחר, אלא בלבד הן עילות הפינוי: 1. ... 2. הדייר לא קיים תנאי מתנאי השכירות אשר אי קיומו מעניק לבעל הבית לפי תנאי השכירות את הזכות לתבוע פינוי". ג. אחסנת כלי רכב בחדר המדרגות של הבית, אינה מנויה במסגרת העילות המופיעות בסעיף 131 לחוק, ועל כן, על הטוענים להם להוכיח שלושה תנאים מצטברים: 1. תנאי מפורש בחוזה השכירות אשר אוסר על עשייתו (להלן: "התנאי הראשון"). 2. התנאי הנ"ל הופר על ידי הנתבעים (להלן: "התנאי השני"). 3. הפרת תנאי זה מקנה לתובעות את הזכות על פי חוזה השכירות לתבוע את פינוי הנתבעים מהחנות (להלן: "התנאי השלישי"). [ד. בר אופיר סוגיות בדיני הגנת הדייר, הוצאת פרלשטיין גינוסר, עמ' 65, ראה לעניין זה גם ע"א 460/77 דרוקר נ' פלטין פ"ד לב' (2) 869]. 7. ניתוח התנאים לעניין שימוש בחדר המדרגות לצורך אחסנת כלי רכב: א. התנאי הראשון: כך קובע סעיף 7 לחוזה השכירות: "השוכר לא יהיה רשאי... או להשתמש בחדר המדרגות לצורך אחסנה או החזקה של כלי רכב אלא למעבר בלבד..." משמע שהתנאי הראשון מתקיים. ב. התנאי השני: טוען התובע 2 כי הנתבעים אחסנו אופניים בחדר המדרגות, בניגוד לאמור בסעיף 7 לחוזה השכירות. להוכחת טענתו זו הגיש תמונות שצורפו לת1/, וכן תמלול תקציר שיחה בין עת2/ לבין נתבע 1. מהתמונות שצורפו לת1/ שצולמו בין התאריכים 31.08.95 ל - 10.09.95 - הוכח לי כי אכן אוחסנו בחדר המדרגות בבית זוגות אופניים השייכות למאן דבעי. לטענת תובע 2, תמלול תקציר שיחה שנערכה בין עת2/ לבין נתבע 1 מעיד כי זוגות האופניים שייכים לנתבע 1. ב"כ הנתבעים מנגד טוען כי השיחה לא היתה ולא נבראה, וצילומי האופנים אינם קושרים את מי מהנתבעים אליהם, וכניסוחו בסיכומיו: "ולו בבדיל או קמצוץ של ראייה". שיקול מרכזי שהנחני בפסיקת הדין, במקרה דנן, הוא כי התובעים הם "המוציא מחברם", וככאלה מוטל עליהם הנטל, להניח תשתית ראייתית מוצקה לביסוס עילת תביעתם על כל יסודותיה: "הכלל הוא כי נטל השכנוע מוטל על "המוציא מחברו", אשר על כן: התובע- נושא בנטל השכנוע לגבי כל יסודותיה העובדתיים של עילת תביעתו" [ההדגשה במקור]. [י. קדמי, על הראיות, הדין בראי הפסיקה, מהדורה משולבת תשנ"ט1999- , עמ' 1273 ואילך]. אם "בסופו של יום" לא ישתכנע בית המשפט, כי התובעים השכילו להראות, לפחות במידת ההוכחה הנדרשת במשפט אזרחי, כי מי מהנתבעים הם הם שאחסנו את האופניים בחדר המדרגות של הבית, הרי שתביעתם תדחה. לענייננו, מעיון מעמיק בתימלול תקציר השיחה ועדותו של עת2/, לא הוכח לי כי האופניים שבחדר המדרגות של הבית קשורות לנתבעים. כך העיד עת2/: "ש. אתה צילמת משך 10 ימים את זוגות האופניים נמצאות בכניסה. ת. כן. ש. צילמת במשך 10 ימים - במשך שעות היממה השונות את זוגות האופניים בכניסה, אבל לא צילמת את הנתבע לידם מנהל מקח וממכר לידם? ת. לא צילמתי את הנתבע מנהל מקח וממכר, אני לא צילמתי את האופניים. על מנת לצלם אותו מנהל מקח וממכר אני הייתי צריך לבצע תצפיות במשך 24 שעות ביממה, ולהגיע לנקודה מסויימת כי הוא נמצא ליד האופניים, ולהחדיר מצלמה זה דבר מסובך". [פרוטוקול עמ' 20]. לדידי, לא הוכח לי כל עיקר כי הנתבעים אכן איחסנו את האופניים בחדר המדרגות של הבית. עת2/ לא צילם את נתבע 1 בסמוך לאופניים, או מסיר את השרשרת המחברת אותם לקיר. אין די בצילום האופניים לבדם, כדי לקשור אותם למי מהנתבעים, הרי שלפי התמונות שצורפו לת1/ מספר האופניים השתנה מידי יום ביומו, ומכאן נובע כי מידי יום ביומו הסיר מאן דבעי את השרשרת וביצע פעולה כזו או אחרת באופניים. את כל זה לא חיפש החוקר עת2/, וליקוי הוכחתי זה יש בו כדי לדחות את טענת התובעים כי האופניים שאוחסנו בחדר המדרגות של הבית קשורות לנתבעים. מן המקובץ עולה כי התנאי השני לא התקיים, ועל כן עולה כי עילת פינוי בגין אחסנת כלי רכב בחדר המדרגות בניגוד לחוזה השכירות, לא הוכחה , ודין תביעה זו להדחות. 8. לאור כל האמור לעיל, התוצאה היא כדלקמן: א. אני דוחה את התביעה. ב. אני מחייב את התובעים לשלם לנתבעים הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בתוספת מע"מ כחוק בסך כולל של 10,000.- ש"ח בצירוף ריבית והצמדה מהיום ועד ליום התשלום המלא בפועל. תביעת פינויאופנייםמדרגותפינוי