החלטה בקשה ליתן צו מניעה זמני לעיכוב הליכי מימוש של שטר משכנתא. רקע 1. המבקשים 1-2 הם אחים (להלן נכנה אותם גם - האחים או החייבים). הם נשואים למבקשות 3-4, בהתאמה (ואותן נכנה להלן גם - הנשים). האחים הם הבעלים הרשומים של חלקת קרקע פלונית, ועליה בנוי מבנה בן חמש קומות. את המקרקעין הללו הם מישכנו, ביום 4.3.1991, לטובת הבנק המשיב. הנכס משמש למסחר ולעסקים. 2. המשיב החל פועל לאחרונה למימוש שטר המשכנתא בלשכת ההוצאה לפועל, משהאחים לא שילמו לו את חובם, העומד היום (לשיטתו) על כשלושה מיליון ש"ח. בימים אלה החל המשיב פועל לפנות את נכס המקרקעין, במסגרת הליכי המימוש. ראו כך האחים, והגישו תובענה בבית משפט זה, יחד עם נשותיהם, ובה הם עותרים ליתן מספר סעדים: הנשים עותרות להצהיר, כי הן בעלות מחצית הזכויות בנכס המקרקעין - מכוח הלכת השיתוף, ולכן בעליהן - האחים - לא רשאים היו למשכן את המקרקעין מלכתחילה בלא לקבל על כך את הסכמתן; לכן, כך הטענה, אין כל תוקף לשטר המשכנתא, ככל שהוא מתיחס למחצית הנכס (השייכת להן). הבעלים-האחים טוענים, כי שטר המשכנתא נועד להבטיח החזר הלוואות שונות שהם נטלו מהבנק המשיב, אך לא חובות אחרים שלהם כלפי הבנק. הם טוענים, כי פרעו את הלוואותיהם לבנק (ולכן פקע שטר המשכנתא), והבנק איננו יכול לממש את השטר בשל קיומה של יתרת חובה בחשבונם. הם טוענים, כי הבנק הטעה אותם כשהחתים אותם על שטר, שלפי לשונו הוא מבטיח כל יתרת חוב שלהם כלפי הבנק, בעוד שהם הסכימו עם הבנק, כי המשכנתא תבטיח רק את החזר ההלוואות. האחים טוענים עוד, כי הבנק-המשיב חייב אותם לבטח את הנכס בביטוח, שסכומו עלה על יתרת ההלוואות המשוערכות הבלתי מסולקות. משפחתה יתרת ההלוואות - לא פחתו דמי הביטוח שהבנק חייב אותם בתשלומם. הם טוענים, כי הבנק גרם להם עקב כך חסרון כיס. לבסוף - האחים חולקים על גובה החוב כפי שהמשיב טוען לו. הם פורסים שורה של טענות, כגון שהבנק חייב אותם בריבית, העולה על המוסכם ועל המותר בדין, טענות המביאות - לשיטתם - לכך, שחובם נופל מן החוב הנטען על ידי הבנק-המשיב, עד כי הוא לא קיים כלל. המבקשים טוענים, כי פנו לאחרונה למומחה לשיחזור חשבונות בנקים, וביקשוהו לערוך עבורם חוות דעת אודות המצב הנכון לשיטתם של חשבון החוב כלפי הבנק. הם זקוקים ל- 60 יום לשם עריכת החשבון. 3. בד בבד עם הגשת תובענתם הגישו המבקשים בקשה זו שלפנינו, והם עותרים ליתן צו מניעה זמני, האוסר את המשכם של הליכי מימוש המשכנתא. צו מניעה זמני- כללי 4. שני עניינים יש לשקול, על מנת ליתן צו מניעה זמני (אליהם מיתוספים שיקולים שביושר, כגון שיהוי, נקיון כפיים וכיו"ב): "האחד - סיכויי התביעה העיקרית או למצער - האם עומדת שאלה רצינית לדיון, או שמא מדובר בתביעת סרק על פניה; השני - מאזן הנוחות בין הצדדים, קרי - האם - בהערכת מכלול הסיכויים והסיכונים הנילווים לתביעה העיקרית עלול אי מתן הצו להסב נזק גדול יותר למבקש מאשר נזק העשוי להיגרם ממתן הצו למשיב המתנגד לו. בדיקת קיומו של התנאי הראשון נעשית באורח לכאורי בלבד ואין היא אמורה לשקף עמדה נחרצת לגבי סיכויי התביעה העיקרית; בחינת התנאי השני היא, בעיקרה, מעשה של איזון אינטרסים" (כב' השופטת א' פרוקצ'ה, רע"א 6994/00 בנק מרכנתיל דיסקונט בע"מ נ' יצחק אמר ואח', פורסם באתר האינטרנט של הנהלת בתי המשפט). שיתוף בנכס המקרקעין בין בני הזוג 5. נשות האחים טוענות לתחולתה של הלכת השיתוף, לפיה נתונה להן מחצית מן הזכויות בנכס. הן פרסו את הנסיבות, שבגללן חלה ביחסים שבינן לבין בני זוגן הלכת השיתוף. אני נכון להניח, לשם הדיון, כי אמנם נתקיימו כל התנאים הצריכים כדי להחיל את הלכת השיתוף אצל שני הזוגות. אני אניח, לשם הדיון כאמור, כי השיתוף חל גם על נכס המקרקעין נשוא הדיון, כלומר - נשות האחים הינן בעלות זכויות במחצית הנכס הנדון. 6. ומהי משמעות הדברים הללו. באי כוח המשיב ביקשו לשכנע, כי הלכת השיתוף חלה לא רק על נכסים, כי אם על חובות. ולכן - הנשים אינן יכולות לקבל את הנכס, בשל קיומה של הלכת השיתוף, תוך שהן מתנערות מן החובות שיצרו בעליהן במהלך חיי הנישואין, כך הטענה. אני סבור, כי לא זו היא הסוגייה המונחת לפנינו להכרעה. השאלה שבמחלוקת היא האם רשאי בן זוג אחד, שנכס כלשהו רשום על שמו, לעשות עסקה בנכס בלא שיטול על כך את הסכמת בן זוגו, כאשר ביחסים ביניהם חלה הלכת השיתוף. והשאלה הנגזרת ממנה - כיצד משפיעים הדברים הללו על הצד השלישי, שעימו עושה בן הזוג את העיסקה. בענייננו - שני האחים, שהנכס רשום בשמם, עשו עיסקה עם הבנק-המשיב, הם מישכנו את הנכס לטובתו, כנגד נטילת כספים ממנו. האם פעולה זו של האחים תקפה כלפי הבנק המשיב, כאשר לא באה עליה הסכמה של נשותיהם של האחים? זוהי השאלה הצריכה הכרעה. התשובה לשאלה זו צריך שתיגזר מן התשובה לשאלה אחרת, והיא שאלת טיבה של הזכות של בן הזוג השותף, אם זכות אובליגטורית היא (כלפי בן הזוג), או שמא קניינית (ולכן טובה גם כלפי צד שלישי). 7. מחלוקת פוסקים ומלומדים נודעה בסוגיה זו שהעמדנו למעלה. יש הרואים את הזכות של בן הזוג השותף, מי שאינו רשום כבעלים של הנכס, כזכות אובליגטורית גרידא, כזו הנותנת בידו זכות לתבוע את בן זוגו כדי מחצית הנכס. אם זהו טיבה של הזכות, כי אז עיסקה שיעשה בן הזוג, שעל שמו רשום הנכס, עם צד שלישי - תהא טובה ולא תיפגם בשל כך שבן הזוג השותף לא נתן את הסכמתו עליה. ויש שראו את הזכות כזכות קניינית, שאז היא טובה כלפי כולי עלמא, לרבות צד שלישי, העושה עם בן הזוג עיסקה באותו נכס, שאז - צריכה הסכמתו של בן הזוג השותף לעיסקה זו, על מנת שתקבל את מלוא תוקפה. ראה לעניין זה: ע"א 253/65 זהבה בריקר נ' ישראל בריקר, פד' כ(1) 589; ע"א 135/68 טובה בראלי ואח' נ' מנהל מס עזבון ירושלים, פד' כג(1), 393; ע"א 446/69 יובל לוי, הנאמן על נכסי בצלאל גולדברג נ' שושנה גולדברג, פד' כד(1), 813; ע"א 595/69 אפטה נ' אפטה, פד' כה(1), 561; ע"א 388/76, הניה כבשני ואח' נ' מנהל מס שבח מקרקעין, פד' לא(3), 253; ע"א 5774/91 מרים יהלום נ' מנהל מס שבח מקרקעין חיפה, פד' מח(3), 372; ע"א 3563/92 עזבון המנוח מאיר גיטלר ז"ל נ' דבורה גיטלר, פד' מח(5), 489; ע"א 3002/93 יעקב בן-צבי נ' מיכל סיטין ואח', פד' מט(3), 5; פרופ' י. וייסמן, דיני קניין, בעלות ושיתוף, עמ' 184; פרופ' א. רוזן-צבי, יחסי ממון בין בני זוג, ע' 262-263; 8. אין אנו צריכים, במקרה שהונח לפנינו, להכריע בסוגיה נכבדה זו, באשר בכל דרך שלא נפנה, אנו נבוא כדי כך, שמישכונו של הנכס על ידי האחים - תקף לחלוטין, גם כלפי נשותיהם. אמרנו, כי אם זכותן של הנשים בנכס היא אובליגטורית, כי אז למישכון הנכס על ידי הבעלים-האחים לבנק יש מלוא התוקף. לא כאן טמונה הבעיה. זו מצויה כאשר אנו מדברים באסכולה האחרת, לפיה הזכות היא קניינית. בקליפת אגוז נציין, כי הבעייתיות בה אנו נתקלים בגישה זו נעוצה בפגיעה האפשרית בצד שלישי, המבקש לעשות עיסקה בנכס עם בן הזוג שבשמו רשום הנכס, כמו גם פגיעה במהלך התקין של חיי המסחר. האם, מבחינת מדיניות משפטית רצויה, אנו נדרוש מצד שלישי לדרוש ולחקור האם בעל דברו הוא אדם נשוי, מה טיב חיי נישואיו וכיוצא באלה פרטים, הצריכים לשם גיבוש מסקנה, אם הלכת השיתוף חלה ביחסים שבינו לבין בן/בת זוגו אם לאו. ואפילו אז, הבטחון שבמסקנה זו לעולם אינו קיים. אלו הדוגלים בגישה הקניינית נותנים מענה לבעייתיות זו שביחסים עם צד שלישי. כך, פרופ' י. ויסמן בספרו הנ"ל (שם, עמ' 187) נותן מספר פתרונות אפשריים להתמודדות עם הפגיעה האפשרית בצד שלישי: האפשרות האחת - "תקנת שוק": על הצד השלישי להראות, כי עשה את העסקה בתנאי תקנת שוק, משמע (בעיקר) - עליו להראות את תום ליבו בעשיית העסקה. והאפשרות האחרת - ניתן לראות את בן הזוג, שהנכס רשום בשמו, כשלוח של בן זוגו. כאשר בן הזוג האחר מניח לבן זוגו להיות רשום לבדו כבעלים של הנכס, הוא מביע את דעתו קבל עם ועולם, כי הוא נתן לבן זוגו הרשאה לעשות בשמו עסקאות בנכס. משמע - מהתנהגות זו של בני הזוג ניתן ללמוד על קיומם של יחסי שליחות ביניהם (ראה לעניין זה גם הערת אגב של כב' הנשיא א' ברק, רע"א 1711/98 דוד שפי ואח' נ' עזבון המנוחה שושנה שדז'ונסקי ז"ל ואח', פד' נד(1), 394). 9. בענייננו - אם נלך לפי הדרך האחת, משמע - תום ליבו של הבנק-המשיב בעיסקת מישכון הנכס, אין לראות בהתנהגותו משום חוסר תום לב, גם לא לכאורה. ראוי כי נציין בהקשר זה, כי עניין לנו בנכס מקרקעין המשמש למסחר ולעסקים, להבדיל, למשל, מדירת המגורים של בני הזוג. לו היה עניין לנו בדירת מגורים של בני זוג, ניתן היה לראות צידוק (בנסיבות מתאימות) לדעה, כי צד שלישי, המבקש לעשות עיסקה ביחס לדירת מגורים של בעל דברו, יבדוק, במסגרת חובת תום הלב, אם בדירה המוצעת למכירה מתגוררת משפחתו של האיש (שעל שמו בלבד רשומה הדירה), אם יש לו בן/בת זוג, וכיוצא באלה דרישות, ולו מזעריות, שאם לא יעשה כן, יחטא בחוסר תום לב. ואם נלך לפי האפשרות האחרת, זו המציעה יחסי שליחות בין בני הזוג ביחס לנכס הרשום על שם אחד מהם: אני סבור, כי ביחסים בין בני הזוג בשני הזוגות בהם עסקינן - ניתן ללמוד על שליחות, על הסמכה שהסמיכו הנשים את בעליהן לעשות עסקות בנכסים הנדונים. חשוב להדגיש בהקשר זה, שוב, כי הנכס בו עסקינן אינו דירת מגורים של בני הזוג, שאז יתכן והשיקולים יהיו שונים, גם בסוגיית השליחות. כשעניין לנו בנכס לשם עסקים, שהבעלים-האחים ניהלוהו מאז ומתמיד, והנכס רשום על שמם משך שנים רבות, והנשים הירשו כי הרישום כך יהא, הרי שניתן בהחלט ללמוד על הסמכה שהסמיכו הנשים את בעליהן לעשות בנכס, זה שהניב הכנסה למשפחותיהן, עסקות שונות, ובהן מישכון של הנכס. ראוי כי נזכיר בהקשר זה את העובדה, כי בעבר מכרו האחים את הקומה הראשונה של הנכס, בהסכמת הבנק, לשם כיסוי חובות לבנק. האם אז קיבלו את הסכמת הנשים לעסקה? דומה, שאז כמו לפני עשר שנים, הנשים הסמיכו את בעליהן לעשות עם הנכס המשפחתי ככל שהבנתם מגעת, וכך היה וכך נעשה. 10. מכל אלה אנו באים לכך, כי אין לקבל את הטענה, כי זכותן של הנשים בנכס נשוא הדיון, בין אם היא אובליגטורית ובין אם היא קניינית, פוגעת פגיעה כלשהי במעשה מישכונו של הנכס לטובת הבנק-המשיב. יש לומר, איפוא, כי יש תוקף מלא לשטר המשכנתא, גם כשהוא מתייחס לחלקן של הנשים בנכס. "השטר מתיחס להחזר הלוואות בלבד" 11. האחים טענו, כי לפי שהסכימו עם הבנק - שטר המשכנתא אמור היה להבטיח החזר של הלוואות שהם נטלו מהבנק, ולא החזר כל חוב שהם יחובו כלפי הבנק. אין חולק, כי שטר המשכנתא מתייחס לכל חוב מכל סוג שהוא, שהחייבים-האחים יחובו כלפי הבנק. טענתם של האחים, כאילו הוסכם בעל פה על יחוד המשכנתא להחזר ההלוואות בלבד נטענת בעלמא ובלא כל ביסוס. אני סבור, כי בטענה זו אין כדי לבסס ולו זכות לכאורה. עניין לנו במשכנתא, שנרשמה לפני כעשור שנים, ההלוואות שניטלו באותה העת הוחזרו מן הסתם לפני זמן רב, ואף על פי כן לא נמחקה המשכנתא, ללמדך על קלישותה של הטענה שבאה היום מפי האחים. אמנם יתכן, כי בבוא העת, כשתתברר תביעת התובעים, בית משפט ימצא ליתן בעדותם אמון, וכך יקבע. ואף על פי כן, אנו חייבים, בשלב זה של הדיון בבקשה ליתן צו מניעה זמני, לבחון את סיכוייה של טענה שכזו להתקבל, ואנו סבורים, כי סיכויים אלה הם ברמה שכזו, שאינה עולה כדי הצדקה ליתן צו מניעה זמני. ביטוח הנכס ושאר טענות ביחס לחוב 12. האחים ממשיכים וטוענים עוד טענות, שכולן מתיחסות להתנהגותו של הבנק כלפיהם, התנהגות שגרמה להם חסרון כיס, והיא מביאה, בחשבון נכון, לכך שהם אינם חייבים כלל לבנק. 13. גם טענה זו נטענת בעלמא. טענה שכזו צריך שתיתמך בראיות טובות ובחוות דעת ראויה. המבקשים אמנם ציינו בבקשתם ובתביעתם, כי הם מתכוונים לפנות למומחה, כי יתן להם חוות דעת כי הם לא חבים לבנק. הם מניחים, כך ניתן לראות את הטענה, כי זו אכן תהא תוצאת חוות הדעת של המומחה מטעמם. מדוע? הכיצד יכולים המבקשים לדעת את תוצאת חוות הדעת, בטרם החל המומחה מטעמם במלאכתו? ואפילו יש אמת בטענותיהם (כגון ביחס לביטוח וגו'), הרי שהם אינם יכולים לכמת את חסרון הכיס שנגרם להם בשל הליקויים שבעבודת הבנק. אני סבור, כי גם בפרק זה של טענות המבקשים - הטענות אינן מגיעות, לפי טיבן, לעוצמה שכזו, המצדיקה מתן צו מניעה זמני. "המשכנתא אינה חלה על הקומה החמישית" 14. בטרם נתקיים דיון בבקשתם ליתן צו מניעה זמני הגישו המבקשים בקשה לתקן את בקשתם המקורית, על ידי שבמקום סעיף 8 המקורי ייאמר, "ביקש הנתבע מהתובעים, שימשכנו לו את זכויותיהם בנכס האמור, כדי ארבע קומות מהבניין (הבניין דאז היה בן ארבע קומות), כתנאי למתן ההלוואות המבוקשות..." (ההדגשות וההערה שבסוגריים - במקור, א.א.). המבקשים טוענים, כי עם השנים הם הוסיפו קומה חמישית לבניין נשוא הדיון, ולכן, משהבנק הסכים מלכתחילה, כי המשכנתא תחול על ארבע קומות בלבד - כי אז המשכנתא אינה יכולה שתחול על הקומה החמישית. 15. טוב היה לה, לטענה זו, שלא תבוא כלל לעולם. אין צריך לומר, היא אינה מתיישבת עם האמור בשטר המשכנתא, המתייחס לכל המקרקעין הנדונים, ועל הבנוי ועל שייבנה עליהם. הטענה, כאילו הבנק היתנה, כי המשכנתא תחול רק על ארבע קומות בבניין - אין לה הגיון, לא כלכלי ולא אחר. מנוסח התיקון המבוקש ניתן ללמוד, כאילו מישהו, הבנק או האחים או שניהם יחדיו, ידע כי עומדת לקום עוד קומה, והם היתנו במפורש (אם כי בעל פה, כמובן), כי המשכנתא תחול רק על ארבע קומות, ולא עוד. בדברים אין כל הגיון, כאמור, ואינני רואה בנקאי סביר, שכך יתנה וכך יסכים. גם בטענה זו, אם כך, אין משום ישועה למבקשים. מאזן הנוחות 16. המבקשים טענו, כי מאזן הנוחות נוטה לטובתם. לשיטתם - אם לא יינתן הצו הזמני, כי אז יימשכו הליכי המימוש והנכס יימכר, וייגרם להם נזק לאו בר השבה. מאידך, יש בכוחו הכלכלי של הבנק להמתין עם מימוש הנכס, עד כי תוכרע תובענתם. 17. כה נאמר מפי כב' השופטת א' פרוקצ'ה, ברע"א 6994/00 (שם, שם): - "שני התנאים למתן הסעד הזמני (סיכויי התביעה ומאזן הנוחות - א.א.) אינם בלתי תלויים זה בזה. ישנם יחסי גומלין הדדיים ביניהם, קרי: ככל שמאזן הנוחות נוטה יותר לכיוונו של מבקש הסעד ומעמיד בסכנה ממשית את היכולת להחזיר מצב לקדמותו באם הסעד הזמני יסורב ובסופו של ההליך העיקרי טענותיו של המבקש תתקבלנה, כך הדרישה להתקיימותו של התנאי הראשון בדבר סיכויי התביעה או קיומה של שאלה רצינית לדיון מתמתנת. מובן, כי אין מדובר במצב שבו נראה, על פניו, כי התביעה היא תביעת סרק, שאז אין מקום לסעד זמני גם אם מאזן הנוחות נוטה לעבר המבקש. אולם מקום שאין עניין בתביעה כזו אלא בשאלת-סף האם מעלה התביעה שאלה שראוי לבררה, הרי משקלה של שאלה כזו פוחת ככל שמאזן הנוחות נוטה יותר לטובתו של מבקש הסעד, ולהיפך. זאת, על שום הסיכון הרב שבמניעת יכולת השבת מצב המבקש לקדמותו באם תתקבל, בסופו של דבר, התביעה העיקרית." בענייננו - ראינו כי המבקשים הראו סיכויים נמוכים מאוד לזכייה בתביעתם. מאידך, אם לא יינתן הצו - הם עשויים לעמוד בפני מצב, שנכס המקרקעין שלהם יימכר בהליכי המימוש. ואף על פי כן, כשאנו מאזנים בין השיקולים השונים הצריכים לעניין, הכף נוטה לטובת המסקנה, כי אין ליתן צו זמני. אף כי סירוב ליתן צו זמני עשוי להביא למכירתו של נכס המקרקעין, שומה עלינו להביא בחשבון השיקולים בהקשר זה את העובדה, כי אין מדובר בדירת מגורים (או נכס אחר בעל ערכים אחרים שאינם כלכליים גרידא), כי אם בנכס עסקי מניב, והנזק של המבקשים ממכירתו היה ונותר נזק כלכלי. ומאחר ועניין לנו בבנק, הרי שאם יזכו המבקשים בתובענתם, כי אז יוכלו להיפרע מן הבנק את מלוא הנזק הכלכלי שייגרם להם כתוצאה ממימוש המשכנתא ומאובדן הנכס. שומה עלינו ליתן את דעתנו למצבם של נושים במקומותינו, המוצאים עצמם לא אחת מול טחינה איטית של הצדק עד יאוש. מאמצים אין סוף משקיע נושה, עד כי הוא מגיע לסוף הדרך של מימוש בטוחה שניתנה לו, והנה אז החייב מנסה לעצור את החזר החוב, על ידי פניה לבית משפט ופריסת טענות מטענות שונות ביחס לחוב או לתקפותה של הבטוחה. צו זמני כגון זה שנתבקש בעניננו עשוי לעצור את תהליך החזר החוב, שהובטח במשכנתא במקרקעין, משך חודשים רבים, ואולי לשנים אחדות. יש בכך משום פגיעה קשה בבנק-הנושה. יש בכך משום עידוד לחייבים שלא להחזיר את חובם. יש בכך משום פגיעה במוסר החזר החובות בכלל, שהוא ממילא ירוד במקומותינו. אני סבור, כי בית משפט צריך שייזהר זהירות רבה בבחינת מהלכים משפטיים בהם נוקט חייב כגון המבקשים במקרה שלפנינו, כאשר התוצאה המיידית עשויה שתהא דחייה של החזר החוב בחודשים רבים. 18. על כל אלה יש להביא בחשבון השיקולים גם את העובדה, כי המבקשים השתהו בהגשת בקשתם, באשר צו הפינוי של הנכס ניתן עוד בחודש מרס שנה זו, והבקשה שלפנינו הוגשה ימים אחדים בטרם נכנס לתוקפו צו הפינוי. הוא שאמרנו, חייבים במקומותינו עושים להם מנהג לפנות לבית משפט גם ברגע האחרון שלפני ביצוע צו פינוי, ובית משפט, מתוך החשש מפני התוצאה הקשה של פינוי, עוצר בעד המפנים, והחייב נמצא שוב מסכל את החזר חובו, והנושה ניזוק שוב. השיהוי בן מספר החודשים, לבד מהיותו שיהוי, העשוי לסכל, כשהוא לעצמו, מתן צו מניעה זמני שמקורו בדינים של יושר, מלמד, אם כן, על הניצול לרעה שמנצלים חייבים את ההליך המשפטי על מנת לסכל את הליכי גביית חובותיהם. סיכום 19. סיכומו של דבר, אני סבור כי אין ליתן בידי המבקשים את מבוקשם. אין לעצור את הליכי מימוש המשכנתא. הבקשה ליתן צו מניעה זמני נדחית, איפוא. המבקשים ישאו בהוצאות הבקשה בסך של 10,000 ₪ ומע"מ, בתלות בתוצאות התביעה העיקרית. משכנתאמקרקעיןצוויםצו מניעהשטר