פסק דין 1. התביעה, טענות הצדדים ודרכי ההליך (א) תביעת "ליקויי בניה" - לפיצויים בגין פגמים שונים שנמצאו בדירה אותה רכשו התובעים מהנתבעת; (ב) תמצית טענות התובעים עפ"י כתב התביעה: הדירה, בת 5 חדרים, נרכשה מהנתבעת עפ"י חוזה מ-13/07/92; החזקה בדירה נמסרה לתובעים ב-15/07/94; בדירה נמצאו ליקויי בניה שונים; לכתב התביעה צורפה חוו"ד מומחה האומד את עלות תיקון הליקוים הללו בסך -.13,170 $ (נכון לאוגוסט 1994), שערכם במועד הגשת כתב התביעה (28/01/97), כולל מע"מ -.45,516 ₪; אותם ליקוים אף הביאו - כך נטען - לפחיתת ערך הדירה, המוערכת ב-.26,000 ₪; בנוסף על הליקויים נתבע החזר בעבור חוסרים שונים (קרמיקה חסרה, קונבקטורים לחימום שלא נמסרו וכו') ותיקונים אותם ביצעו התובעים על חשבונם. בגין אובדן הנאה, אי נוחות, מטרד ועגמת נפש כמו גם בגין הטיפול בתיקון הליקויים, אובדן זמן במהלך התיקון וכו' נתבעים -.22,500 ₪. סה"כ הסכום הנתבע - 115,676.60 ₪. (ג) בכתב ההגנה מוכחשות ו/או נדחות כל טענות התובעים; נטען כי עפ"י החוזה מוגבלת חבות הנתבעת לתיקון ליקויים (אך איננה חבה בכל חיובים "עקיפים"); התובעים צריכים היו להפנות טענותיהם בדבר הליקויים לאדריכל הבניין אשר נקבע, עפ"י החוזה, כגורם המכריע במחלוקות אלו; לא ניתנה לנתבעת הזדמנות לתקן הליקויים הנטענים; כל מה שהיה על הנתבעת לספק עפ"י התחייבותה כמפורט במפרט הנספח לחוזה המכר - סיפקה ואין היא מכירה בהסכמות או הבטחות (המוכחשות) שלא מצאו ביטויים במפרט או במסמך חתום. (ד) לאחר חילופי כתבי הטענות הסכימו הצדדים למינוי המהנדס (ושמאי) מר ח. בריסקמן כמומחה מוסכם להערכת הליקויים, אם קיימים, עלות תיקונם וכיוצ"ב. חוות הדעת התעכבה כמחצית השנה (במהלכה הירבו הצדדים בחילופי האשמות וטענות בגין אי המצאת מסמכים הדרושים למומחה, אי תשלום שכרו וכיוצ"ב) והגשה לבית המשפט ב-20/08/99. חלק נכבד מהליקוים הנטענים ע"י התובעים לא אושרו ע"י המומחה; השורה התחתונה של חוות דעתו עלות תיקון כל הליקוים -.7,640 ₪, עלות לנתבעת - במחירי מאי 1998 בצירוף מע"מ; לאחר זאת השיב המומחה לשאלות הבהרה אשר הופנו אליו ע"י התובעים; (ה) הנתבעת עמדה על זכותה - וביצעה תיקונים עפ"י חוו"ד המומחה ולאחר זאת הוגשה (ב-14/04/99) חוו"ד סופית של המומחה ועל פיה נותרו עדיין מספר ליקויים שעלות תיקונים -.2,340 ₪ (במחירי מאי 1998) בצירוף מע"מ. בתשובה לשאלות הבהרה אישר המומחה כי העלות לתובעים, באמצעות "קבלן מזדמן" גבוהה ב-50%. (ו) סבור הייתי שבשלב זה הגיע זמן התביעה לסיום; לא היה לי ספק כי במעט רצון וגמישות ניתן להסכים על מעט הנושאים שעדיין נותרו במחלוקת; בקד"מ שהתקיים ב-04/05/99 אף הוריתי לצדדדים מפורשות לקיים פגישה לצורך בחינת אפשרויות להסדר; לדאבוני לא קיימו הצדדים החלטתי זו; לא נותר אלא לקבוע מועד לשמיעת הראיות; (ז) התובעים העידו שניהם ומטעם הנתבעת העיד עד יחיד מר פנחס כהן; בתום פרשת הראיות הגישו הצדדים (לפי בקשתם) סיכומים בכתב (ואף שהתחייבו לסיכומים קצרים - מונחים בפני 30 עמודי סיכומים ...); הסיכומים אשר הוגשו ע"י ב"כ המלומדים של בעלי הדין אישרו וביססו הנחתי שניתן וצריך היה לסיים את הדיון בשלב שלאחר הגשת חוות הדעת המסכמת של המומחה; סה"כ הסכום המירבי המגיע עפ"י כל חישובי ב"כ התובעים מסתכם בפחות מ-.40,000 ₪ (כשמתוך כך -.20,000 ₪ פיצויי עגמת נפש, מטרד וכיוצ"ב); במהלך הדיונים הוצעה ע"י הנתבעת, למיטב זכרוני, כפשרה, הצעה לתשלום כמחצית מסכום זה [אף שבא כחה הדגיש שסכום זה עולה בהרבה על המגיע לתובעים לטענת הנתבעת !]. כאמור סבורני שניתן היה בלא קושי רב לגשר על ההבדלים הללו. 3. לא נותר אלא לדון בפרטי הנזק והפיצוי הנתבעים, אחד לאחד: (א) עלות תיקון ליקויים שנותרו: אין, למעשה, מחלוקת בנושא זה; הסכום המגיע לתובעים הינו -.4,107 ₪ (מע"מ + 150% X 2340); בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כדין מ-01/06/98; (ב) ירידת ערך הדירה: אין כל ראיה לירידת הערך; אף בליקויים עצמם אין כל אינדיקציה לנזק כזה. אין לפסוק בגינו כל מאומה; (ג) קונווקטורים: לנושא זה שני ראשים: אי הספקת מלוא הקונווקטורים המגיעים לתובעים ואיחור באספקת אלו אשר סופקו; עפ"י המפרט הנספח לחוזה המכר אין חימום מרכזי לדירה. החימום הוא באמצעות קונווקטורים (גופי חימום); לא מצויין מה מספר הקונווקטורים שיש לספק לדירה, אך מקובלת עלי טענת התובעים [שאושרה מפורשות בעדות עד ההגנה מר פנחס כהן (עמ' 38 ש' 6)] שמגיעים לדירה 7 קונווקטורים; התובעים העידו שניהם כי קיבלו 3 בלבד; הנתבעת טוענת כנגדם שכל ה-7 סופקו ואולם לא היה לאל ידה לציין מתי בדיוק ולהצביע על אסמכתא כלשהי להמצאת מלוא הקונווקטורים. את טענתה מבססת הנתבעת למעשה על דבר המומחה מר בריסקמן כי נאמר לו ע"י התובע שכל הקונווקטורים אכן נמסרו, אך לא ניתן לו לראותם בהיותם במחסן. מקובלת עלי טענת התובעים כי קביעה זו מקורה בטעות או אי הבנה וכי בפועל קיבלו רק 3 יחידות. הנתבעת חייבת איפוא בתשלום עבור 4 קונווקטורים שלא סופקו. ערך כל אחד (אף זאת מפי עד ההגנה ) כ-.250 ₪. לפיכך על הנתבעת לשלם לתובעים -.1,000 ₪ - בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מ-01/06/98; הפן האחר בנושא זה: אותם 3 קונווקטורים הקיימים סופקו רק באיחור ניכר בעיצומו של החורף, לאחר שהתובעים היו בדירה כבר מאז אוגוסט 1994; כתוצאה מהעדר קונווקטורים בחודשי החורף הראשונים סבלו התובעים וילדיהם מקור עז נאלצו להעזר בתחליפים למיניהם, שלא הועילו לחימום הדירה. עדות התובעים בנושא זה לא נסתרה, ויש לפצות את התובעים בגין זאת במסגרת ראש הנזק הכללי (עגמת נפש וכו'). (ד) אדמת גן לטענת התובעים הנתמכת בקביעות המומחה מטעמם קיבלו את הדירה כאשר חסרה אדמת גן. הגינה היתה מלאה באבנים וחלקים ממערכת הביוב גלויים; המומחה המוסכם מצא בעת ביקורו כי קיימת אדמת גינה במידה מספקת; התובעים טוענים שהם אשר מילאו את החסר באדמת הגן; לא הוצגו בפני כל ראיות על הוצאה שהוצאה בנושא זה ואין לפסוק בגין הוצאה נטענת זו כל מאומה; (ה) התקנת מרזב: אף שאין ראיה בדוקה שהיה צורך בעבודה זו וחרף תמיהות ביחס לקבלות המעידות על ההוצאה מוכן אני לקבל גירסת התובעים כי נאלצו לשלם כ-.220 ₪ עבור תיקון ליקוי זה ולפיכך על הנתבעת לשלם לתובעים -.220 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מ-01/06/96; (ו) החזר בעבור כיורים: במטבח הדירה הותקן כיור כפול; התובעים טוענים כי הנתבעת הסכימה להתקין במקום זאת שני כיורים אך לא קיימה התחייבותה; אין לפסוק לתובעים בנושא זה כל מאומה: עפ"י המפרט צוין במפורש כי יותקן בדירה כיור כפול וכך נעשה; אין כל אסמכתא להסכמה על שינוי לבד מעדות התובעים. מקובל עלי - בפרט כשמדובר בחברה כגון הנתבעת העוסקת בבניה בהיקף רחב וכפי שאף העיד עד ההגנה מר כהן - כי שינוים מוסכמים מאושרים רק בכתב לאחר קבלת אישורו. התובעים דאגו היטב לתעד כל דבר והירבו בפניות ומכתבים, אין זה מתקבל על הדעת שלא טרחו לגבות "הסכמה" לשינוי כאמור במסמך כתוב ומאושר. יתרה מזאת - ואולי עיקר - סעיף 33 של חוזה המכר קובע בלשון שאיננה משתמעת לשתי פנים: "שום ויתור ארכה הנחה או שינוי בתנאי כלשהו של חוזה זה על נספחיו (הדגשה אינה במקור - ר.ש.) לא יהיו בני תוקף אלא אם יעשו בכתב". תנאי זה משמיט את הקרקע מתחת לטענת "הסכמה בע"פ" בנושא זה כמו גם בנושאים אחרים שאף בהם נטענת אותה טענה. עם זאת, אין חולקין שבעת שנכנסו התובעים לדירה עדיין לא היה גם הכיור הכפול מותקן במקומו, אלא מושלך על רצפת המטבח. לא נסתרה טענת התובעים כי חלפו כ-3 שבועות, בהם נאלצו לשהות בדירה בלא כיור במטבח - עד אשר הותקן הכיור במקומו. לעניין זה יש לתת ביטוי בפסיקת הפיצוי הכללי (עגמת נפש וכו'). (ז) חוסר קרמיקה במטבח: גם נושא זה שני ראשים לו (כאשר "ראש" אחד צמח רק במהלך המשפט); בכתב התביעה מדובר בתוספת קרמיקה בשטח 38 מ"ר אותה ביקשו התובעים להוסיף במטבח, מעבר למתחייב עפ"י המפרט ועבורה שילמו (הן תמורת החומר והן עבודה) - ולא הותקנה כלל. במהלך הדיון התברר כי כלל לא הותקנה כל קרמיקה במטבח - אף לא זו המחוייבת עפ"י המפרט. אין כל אישור להסכמת הנתבעת לתוספת הקרמיקה ובהקשר זה יש לשוב אל הנאמר לעיל בעניין הוראת החוזה המחייבת אישור בכתב לכל הסכמה על שינוי או תוספת; התובעים אכן הוכיחו כי שילמו סכומים שונים - עבור אריחי הקרמיקה לחברת שמר המספקת את האריחים ולקבלן המשנה של הנתבעת מר ששון עבור העבודה; אין מחלוקת שתוספת קרמיקה זו לא בוצעה - והשאלה היא האם יש לחייב את הנתבעת בשל אובדן זה; אין כל ראיה מה אירע לאותה קרמיקה - האם כלל לא סופקה ? האם סופקה אך נגנבה ? התובעים שעול הוכחת תביעתם מוטל עליהם לא עשו דבר להבהרת שאלות אלו. אין אני מקבל את טענתו הכללית והסתמית של ב"כ המלומד של התובעים כי יש לראות בקבלני המשנה וספקי הסחורה כשליחי הנתבעת שמעשיהם ו/או מחדליהם מחייבים את הנתבעת. לא זו בלבד שגם בנושא זה לא מצויה בפני כל ראיה ואין כל מידע אודות מערכת היחסים בין הנתבעת לקבלני המשנה או ספקי הסחורה, אלא אף ידוע ומקובל שבמהלך בניה נוצרים קשרים ישירים בין רוכשי דירה לבין קבלני משנה ובעלי מקצוע לביצוע תוספות או שינויים שונים המבוצעים ע"י אותם בעלי מקצוע ומשולמים להם ישירות ע"י המזמינים. אינני סבור שיש עילה משפטית לחייב את מוכר הדירה בחיובים הנובעים מהתקשרויות אלו, בהעדר ראיה להסכמתו או מעורבותו באותן התקשרויות. (ח) נראה כי כאן המקום להקדיש מלים מספר לתהליך הרכישה, הבלתי שגרתי, שאפשר שניתן למצוא בו הסבר לכמה מן התמיהות שהתעוררו; ראשית הקשר בין התובעים לנתבעת בספטמבר שנת 1991 עת התקשרו בחוזה לרכישת דירה בת 4 חדרים בפרוייקט המגורים שהוקם ע"י הנתבעת בפסגת זאב; לאחר חלוף קרוב לשנה נמלכו התובעים בדעתם וביקשו להחליף את הדירה בגדולה ממנה, בת 5 חדרים, באותו פרוייקט. על כן נחתם החוזה מ-13/07/92 (אשר העתקו צורף לכתב התביעה); בעת ההתקשרות היתה דירה זו, השניה, כבר בנויה, או בתהליך סופי של בניה. בנייתה הסתיימה לכל המאוחר בשלהי 1992 או ראשית 1993, שאז כבר ניתן היה לתובעים לקבל את החזקה - אלא שאז "נעלמו התובעים מהשטח" (ככל שהבנתי בשל בעיות רפואיות קשות או קשיים אחרים במשפחתם). הם עקרו למקום מגורים אחר, לא יצרו קשר עם הנתבעת ואף לא שילמו את תשלומי התמורה אותם היה עליהם להשלים (כ-.370,000 ₪). פניות ומכתבים של הנתבעת אל התובעים, לשם חידוש הקשר, לא צלחו. כך במשך כשנה ומחצה, כאשר הנתבעת כבר עמדה לבטל את החוזה שבו התובעים לבקש דירתם. בעקבות זאת נחתם ב-25/04/94 חוזה נוסף (נ/1) בו מאשרים התובעים כי לא עמדו בתנאי הסכם המכר (מיולי 1992) ומתחייבים להשלים תשלום היתרה, במועדים לתנאים שנקבעו בחוזה נוסף זה; גם בתנאי תשלום אלו לא עמדו התובעים, על כן עדיין לא נמסרה להם החזקה בדירה. רק ב-11/07/94 שילמו יתרת תמורת הדירה (ואף ניתנה להם הנחה של -.4,133 ₪ !) וימים ספורים לאחר זאת נמסרה להם החזקה בדירה. הדירה עמדה איפוא ריקה, לאחר סיום הבניה, כשנתים ימים, באין דורש. הארכתי קמעה בפירוט השתלשלות זו, שלכאורה איננה שייכת לנושאים הנדונים בתביעה [אף שב"כ המלומד של הנתבעת ביקש נמרצות להעלות את הנשוא על "סדר היום" של התביעה], שכן, כאמור, ייתכן שיש בה הסבר לתמיהות שונות; חוסר מעקב מה סופק ע"י מי ומתי, ומה נעשה עם מה שסופק. העדר מסמכים שאולי ניתן היה למצוא בשעתו; אפשרות לגניבה מתוך הדירה וכיוצ"ב. מכל מקום, מהטעמים המפורטים לעיל איני רואה לחייב את הנתבעת בתשלום כלשהו בעבור תוספת הקרמיקה. (ט) אשר לקרמיקה המתחייבת מן המפרט: הנתבעת התחייבה לספק קרמיקה בשטח כולל 18 מ"ר "בקירות אמבטיה, קירות השירותים ומעל משטח שיש בארון מטבח בגובה 0.60 מ'". אין מחלוקת שבמטבח לא הותקנה כל קרמיקה כשם שאין מחלוקת שכן הותקנה באמבטיה ובשירותים. אין בפני כל ראיה כמה מתוך ה-18 מ"ר הותקנו וכמה יועדו למטבח (לכאורה נראה שמדובר בשטח קטן מאוד). בנסיבות אלו אין כל דרך לאמוד ולפסוק פיצוי בשל העדר הקרמיקה (המחוייבת מהמפרט) במטבח [עם זאת יש לציין כי הנושא מופיע בחוות הדעת המסכמת של המומחה מר בריסקמן שאף פסק סכום מסויים לתיקון הליקוי - ס' 5.1]. (י) סורגים: אין מקום לפסוק פיצוי בעבור סורגים משאין מחלוקת שהתובע הוא שהתנגד להתקנתם. (יא) תיקון דלת כניסה: אין לפסוק כל פיצוי משקבע המומחה כי נזקי הדלת נגרמו בשל תחזוקה לקויה (כולל פריצת הדלת ואי החזרתה כדבעי); (יב) נזק שאיננו נזק ממון (עגמת נפש, אי נוחות, בזבוז זמן וכו'): אין בעיני ספק שהסכום הנתבע בראש נזק זה מופרז עד מאוד; לא הוכחו מטרדים וקשיים חורגים באורח משמעותי מהטרדות "המקובלות" בעת כניסה לדירה חדשה. עם זאת אין להתעלם מאותם נושאים אותם הזכרתי - העדר כיור למטבח במשך 3 שבועות ובילוי מחצית החורף בלא חימום נאות כמו גם אי נוחות מסויימת שבודאי נגרמה בעת ביצוע התיקונים. אני אומד את הפיצוי הראוי לכל אלו בסך -.6,000 ₪ (נכון למועד פסה"ד). (יג) הוצאות המומחים ושכ"ט עו"ד: נושא זה כלל איננו קל להכרעה: הסכום אשר נפסק בסופו של דיון לא קצר (כמפורט לעיל) מגיע בקושי (גם אם אביא בחשבון את עלות התיקונים עפ"י חוות הדעת הראשונה של המהנדס בריסקמן - קודם ביצוע התיקונים האחרונים) לכדי כ-15% מן הסכום אשר נתבע. במהלך הדיון הודעתי לצדדים כי הוצאות המשפט יהיו "ריאליות" ואין ספק כי שני הצדדים השקיעו עמל לא מבוטל בניהול התביעה. לאחר ששקלתי את כל נסיבות העניין אני קובע: (1) התובעים זכאים להחזר הוצאות המומחה מטעמם - שכן בלא חוות דעתו לא ניתן היה להם להגיש תביעתם, ואחרי ככלות הכל עצם הגשת התביעה נמצאה מוצדקת. לפיכך אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובעים בנוסף על הנפסק לעיל -.1,392 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מתאריך 01/10/94. (2) איני רואה הצדקה לחייב את הנתבעת בהחזר הוצאות השמאי בריסקמן (המחצית אשר שולמה ע"י התובעים). (3) איני פוסק שכ"ט עו"ד לטובת מי מן הצדדים; 4. שורה תחתונה: אני מחייב את הנתבעת לשלם את הסכומים הקבועים בסעיפים 3(א), 3(ג), 3(ה), 3(יב), 3(יג)(1). פיצוייםליקויי בניה