החלטה עומדת בפני בקשתו של מר יעקוב אהרונוב (להלן: "המבקש"), כי אורה על ביטול הערה על כינוס נכסים שנרשמה על ביתו של החייב יעקב טל, אשר נגדו הוגשה בקשה למתן צו כינוס נכסים. עיקר טענתו של המבקש כי אין הוא, למעשה, אלא צד ג', אשר ערך עסקה בתום-לב ובתמורה עם החייב, ואי לכך זכותו להשלים את העסקה ברישום על שמו גוברת על זכותו של המשיב, רושם האזהרה, וזאת מכח הלכת ע"א 189/95 בנק אוצר החייל נ' מזל אהרונוב. לאחר שעיינתי בבקשה, בתגובת המשיב ובתגובת המבקש לתגובת המשיב, נחה דעתי כי ניתן לעשות שימוש במקרה דנן בסמכותי מכח תקנה 241 לתקנות סדר הדין האזרחי, וליתן החלטה שלא במעמד הצדדים - וכך אני עושה. עובדות המקרה 1. המבקש הינו אבי כלתו של בן החייב - עובדה אשר התבררה מטענות המשיב, בעוד המבקש עצמו נמנע, מטעמים השמורים עמו, מלציין זאת בגוף הבקשה. הוא עצמו מתגורר בארה"ב. 2. ב30.1.01- נקשר חוזה בין המבקש לחייב ואשתו, לפיו יקנה המבקש את בית החייב בתמורה של 1.28 מיליון דולר, אשר יתחלקו שווה בשווה בין החייב לאשתו, על פי הסכם הגירושין שנחתם ביניהם. 3. התשלום נעשה בשיעורים שנקבעו בחוזה. מאחר ועל הבית הוטלו עיקולים שונים לטובת המשיב, קבע החוזה כי אם לא יוסרו הללו, יעכב המבקש בחזקתו סך של 120,000$ מכספי התמורה. כמו כן, הוסכם בחוזה על תניית פיצויים מוסכמים אשר תחול במקרה של אחור בעמידת החייב בהסכם, כולל אי-הסרת העיקולים. 4. המבקש מסר שיקים לחייב בסכום התשלום. בין הצדדים נטושה מחלוקת עובדתית בשאלה האם פרע החייב בפועל את השיקים. 5. דא עקא, שהחייב לא עשה דבר בכדי לנסות ולהסיר את העיקולים, ולכן הפעיל המבקש את זכותו החוזית לעיכוב 120,000$, וכמו כן טען לזכותו לקזזם על-חשבון הפיצויים המוסכמים שחב לו החייב בגין אי עמידה במועדי ההסכם. 6. ב 19.3.01, לאחר שניתן כנגד החייב פסק דין המחייבו לשלם 1.5 מיליון ש"ח לטובת המשיב, רשם המשיב הערת אזהרה בגין עיקול, וכן הערה בדבר ניהול ע"י כונס נכסים. 7. אין חולק, כי על פי הלכת בנק אוצר החייל הנ"ל, זכותו של קונה מקרקעין בתום-לב ובתמורה, אף אם לא נרשמה, עדיפה על זכותו של מעקל מאוחר. אלא מרכז המחלוקת ועיקרה, בין הצדדים, הינה שאלת עצם תום-ליבו של המבקש. טענות המבקש; 8. לא הוכח כי אין הוא קונה בתום-לב ובתמורה. מאחר ורשם הערת אזהרה לזכותו, הרי זו גוברת על הערת האזהרה המאוחרת בדבר כינוס נכסים שרשם המשיב. נטל ההוכחה להוכחת החריג שבסיפא לסעיף 127(ב) לחוק המקרקעין (עסקה הניתנת לביטול בפני עצמה ע"י נאמן בפשיטת רגל) מוטל על המשיב, והוא לא עמד בנטל זה. זאת, לטענת המבקש, מהסיבות הבאות: א. אין כל פסול מובנה בעסקה הנעשית בין קרובי משפחה. ב. הוכח כי המבקש שילם בשיקים את מלוא התמורה, מלבד הסך שעוכב תחת ידו. ג. מדובר בעסקה בתנאי השוק, שדווחה לשלטונות מס שבח בכדי לקבל פטור על דירת מגורים, אשר כללה מנגנון בטחון לגיטימי לעניין העיקולים, אשר ערכם נמוך יחסית, והמבקש האמין לחייב כי עשה ויעשה כל מאמץ להסירם. 9. העסקה נעשתה חודש וחצי בטרם מתן פסק הדין כנגד החייב, אשר יצר את ה"מניע" של החייב (אם אכן כך הוא) להבריח נכסים. אין זה סביר, כי הצדדים "חזו פני עתיד" ופעלו מראש בכדי לסכל הוצאה לפועל של פסק דין שטרם ניתן באותה עת. טענות המשיב; 10. החוזה דנן הינו חוזה למראית עיין, שכל מטרתו להבריח את הבית ותמורתו יחד מנושיו של החייב. בנוסף להיותו חוזה בין קרובי משפחה, עולות תמיהות ואי-סבירויות רבות מעצם החוזה גופו: א. תנאיו של החוזה בלתי הגיוניים, באופן כזה כי קונה תם-לב לא היה מסכים לעולם להכנס לחוזה מסוג זה, זאת בעיקר משום שהקונה משלם מעל למיליון דולר (90% מהתמורה), בלא שהוא זוכה בהעברת בעלות על שמו, ובלא שיש לו בטחון כלשהו להסרת העיקולים. ב. כמו כן, החוזה "דואג" להרחיק מהמשיב גם את סכום ה120,000$- המעוכבים, בכך שהוא מייצר למבקש, מן המוכן, טענת קיזוז בגין פיצויים מוסכמים. 11. עצם העובדה כי המבקש בחר להסתיר מביהמ"ש בבקשתו את העובדה כי הוא קרוב משפחה של החייב אומרת דרשני. 12. לא הוכח כי החייב פרע כלל ועיקר את השיקים שניתנו לו בידי המבקש. 13. היחס של המבקש כלפי החייב, משתנה לפי הצורך, אך מחזק את החשד בדבר חוסר תום-ליבו. מחד גיסא, בפנייתו לבית משפט זה, טוען הוא כי החייב עמד בהסכם, טוען לזכות החייב כי הוא עושה כל מאמץ להסירם, וכ"ו. היחסים הטובים בינו לבין החייב באים לידי ביטוי מובהק בכך כי החייב עצמו הוא שעשה את התצהיר שצורף לבקשה. האם יתכן כי התנהגות זו תאפיין שני צדדים להסכם, בנסיבות בו הקונה מאשים את המוכר בהפרת ההסכם ומבקש לממש את תניית הפיצויים המוסכמים, כאשר אותו תצהיר עצמו מאושש טענות אלו - זאת בעוד המוכר חב כספים רבים, ועומדת נגדו בקשה למתן צו כינוס? לשיטת המשיב, מעידים דברים אלו אך ורק על קנוניה בין המבקש לחייב. עד כאן העובדות וטענות הצדדים. 14. ראשית, יש להדגיש כי הבקשה המונחת בפני אינה בקשה לביטול הענקה, אשר אם תוכרע לטובת המבקש, יבוטל הסכם המכר לאלתר, והקונה ימצא עצמו בלא הנכס ובלא כספו, שאין לו אלא נשיה בלתי מובטחת כנגד חייב פושט-רגל. הבקשה הטעונה הכרעה אינה אלא בקשה הנוגעת לגורל ההערות בגין ניהול ע"י כונס נכסים אשר נרשמו על בית החייב: האם להותירן על כנן עד להכרעה בהליכי פשיטת הרגל, כבקשת המשיב, או שמא לבטלן לאלתר, כטענת המבקש. 15. בכדי להכריע בבקשה זו, אם כן, אין צורך להכריע האם החוזה שנעשה בין החייב לבין המבקש הינו חוזה למראית עין בלבד, שמטרתו להבריח את נכסי החייב. מעבר לדרוש, יוער כי העובדה המרכזית הטעונה הוכחה כדי לקבוע את גורל החוזה, היא שאלת מעבר כספי התמורה בפועל לחשבונו של החייב, להבדיל ממעבר שיקים שלא נפרעו. סביר להניח כי חייב דחוק באמצעים, אשר תלויה ועומדת נגדו בקשה לפשיטת רגל, היה ממהר לפרוע שיקים כאלה כדי לנסות ולשלם בעזרתם את חובותיו. קל וחומר, כי לא היה מותיר את הכספים בידי הקונה, וזאת כאשר העסקה נקלעה לקשיים, והקונה מעלה כנגד החייב טענות של הפרת חוזה. 16. למעשה, כדי להכריע בבקשה, יש לפסוק בשניים אלה: א. הוכחה לכאורה כי העסקה חשודה כעסקה למראית עין - קרי, כי קיים סיכוי סביר לבטלה בהליכי פשיטת רגל. ב. שקילת רצינותן של הראיות לכאורה כנגד העסקה אל מול מאזן הנוחות, קרי, למי מהצדדים צפוי נזק רב יותר ו/או נזק בלתי הפיך אם תוכרע הבקשה דנן כנגדו. 17. ראיות לכאורה כנגד תום-ליבו של המבקש: לאחר עיון בכתבי בית הדין של הצדדים, נחה דעתי כי קיימות תמיהות רבות ביחס לחוזה והתנהגות הצדדים לו, אשר די בהן בכדי להוות ראשית ראיה לחוסר-תום לב של המבקש, אשר קיים לגביה סיכוי סביר כי בהתווסף ראיות אחרות, אשר יתגלו בהמשך הליכי פשיטת הרגל (אם אמנם יתגלו) עשויה להוות עילה, בבוא העת, לבקשת בטלות העסקה כלפי נאמן בפשיטת רגל. א. הקרבה המשפחתית בין הצדדים: אמנם, צודק המבקש בטענתו כי עסקה בין קרובי משפחה אינה פסולה לכשעצמה, וזאת אף אם אחד הצדדים מצוי בסכנה של חדלות-פרעון. אלא, שעל-סמך נסיון החיים, נוטה בית המשפט לבחון עסקאות כאלו בזהירות רבה, וזאת בעיקר לעניין התאמתן לתנאי השוק. אקדים ואומר, כי תנאי השוק אינם משתקפים אך ורק במחיר החוזי, אלא גם בתנאי המכר ובסיכונים שמוכנים הצדדים לקחת ליטול על עצמם. אכן, לא די בקרבת משפחה בין הצדדים כדי לעלות לכדי ראיה לכאורה להסכם למראית עיין, שכן אין די בחשד ערטילאי גרידא. אלא, שלא נעלם מעיני כי המבקש לא הזכיר את קרבת המשפחה בינו לבין החייב בבקשתו המפורטת להורות על ביטול ההערה, ודבר זה נחשף לראשונה בתגובת המשיב. אין נפקא מינא אם הזכיר זאת המבקש בהליך אחר בין הצדדים, אשר התנהל בערכאה אחרת ולפני שופט אחר. הליך זה לא היה בפני בעת קבלת הבקשה, והמידע שנמסר או לא נמסר בו אינו רלוונטי לבחינת ראיות לכאורה העולות במסגרת בקשה זו. כל המצב אשר יצר המשיב בבקשתו המפורטת נועד להציגו כצד ג' תמים וזר לחייב, אשר נקלע שלא בטובתו למאבק בינו לבין נושיו- וזאת גם אם לא טען זאת במפורש. ב. סבירות החוזה עצמו: דומה, כי יש טעם בטענת המשיב, כי חוזה בו מוכן קונה לשלם את מלוא התמורה טרם יועבר הנכס על שמו, וזאת עבור בית אשר הוא יודע היטב כי מוטלים עליו עיקולים ושעבודים שונים, וכל זאת אך ורק בעבור זכות לעכב 10% מהתמורה, הינו חוזה האומר דרשני. עם זאת, לא היה מקום למהר ולהסיק בכך מסקנות לרעת המבקש, אלמלא העובדות הבאות. חוזה המכר נכרת כחודש וחצי לפני מתן פסק הדין אשר יצר את חבותו של החייב כלפי המשיב (ואין בכך כדי לפסוק דבר לעניין יכולת החייב והמבקש לנחש את תוצאתו הצפויה של פסק דין זה, דבר שאינו בגדר בלתי-אפשרי). אלא שב18.3.01- ניתן פסק הדין על-סמך 1.5 מיליון ש"ח, ולדברי המבקש עצמו, מיהר המבקש והטיל עיקול על הבית כבר למחרת היום - בעוד אשר ב 26.3.01 דיווחו המבקש והחייב, יחדיו, למס שבח על העסקה, תוך עריכת שומה עצמית אשר לפיה מתחייב הקונה לשלם 242,000 ש"ח נוספים! כלום יתכן הדבר כי קונה סביר היה מוסיף לפעול לפי העסקה במצב בו, לפי דבריו שלו, כבר הוטל עיקול על הנכס בלא שנרשם זה על שמו, העיקולים שהתחייב המוכר להסיר לא הוסרו, וזאת על אף התחייבותו המפורשת? לאור העובדות דנן, הרי טענתו של המבקש לפיה נודע לו על העיקול אך ורק ביום ה29.4.01- הינה תמוהה ומופרכת על פניו, אלא אם כן מדובר במקרה בו רימה אותו החייב במצח נחושה, שהרי החייב ידע היטב על פסק הדין והעיקול. טענה כזו של מרמה לא בא זכרה בגוף הבקשה, ודומה כי לא בכדי. לו היתה אכן מרמה כה בוטה וגסה של החייב כלפי קרוב-משפחתו, היה כל מבקש תם-לב מזדעק מיד, וסביר להניח כי היה מגיש בקשה לביטול ההסכם, קל וחומר שלא היה מוסיף לשתף פעולה עם החייב, תוך כניסה להתחייבויות נוספות, ואף מבקש מהחייב להגיש תצהיר בשמו! ג. הגשת תצהירו של החייב בשם המבקש: תמוה מכל הינו מהלך חריג ויוצא דופן זה. בעת הגשת הבקשה, למצער, וזאת על פי טענות המבקש עצמו, ידע המבקש היטב כי החייב לא עמד בהתחייבותו להסיר את העיקולים, העמיד את עסקת המכר ואת התמורה ששולמה בעדה בסכנה, ויתכן מאד כי אף העלים מהקונה (אם אמנם בקונה תם-לב עסקינן) עובדות מהותיות. אין חולק, כי על פי הבקשה אמורים היו כבר צדדים אלה להיות בעיצומו של סכסוך חוזי, כאשר המבקש מפעיל כנגד המשיב (הדחוק כספית וחייב כספים) תניה של פיצויים מוסכמים. די בשיתוף פעולה מוזר אשר כזה כדי להעלות חשדות רבים בלב בית המשפט בדבר כנותו של המבקש. ד. מועדי התשלומים: חזיון נפרץ בעולם עסקאות הנדל"ן הינו חלוקת התמורה למספר תשלומים, אשר תפקידם, בדרך כלל, הינו לחלק את העומס הכלכלי המוטל על הקונה המשלם, או להוות כלי לניווט שלבי ביצוע החוזה בהתאם להגשמת חיובים נגדיים מצד המוכר. אלא, שבמקרה דנן, נפרשו כל ארבעת התשלומים בתוך עשרה ימים בלבד. לא זו, אלא אף זו; רק התשלום הרביעי, בסך 440,000$, הותנה במסירת החזקה ומסמכים אחרים לידי הרוכש. אף לא אחד התשלומים הותנה כנגד השלמת העסקה ברישום, דבר שאין חולק כי הינו נדבך חשוב ועקרוני ביותר עבור הקונה בעסקות כגון אלו. בהביטו על עסקה לא שגרתית זו, אין בית המשפט יכול להמנע מלחשוד כי אצה הדרך לצדדים, לאור חששם כי פסק הדין כנגד החייב קרוב לבוא, וחלוקת העסקה לתשלומים היתה אך למראית עיין, כדי לנסות וליצור מצג של עסקת מקרקעין רגילה, הנערכת בתום-לב ובדרך מקובלת. הוכחה במידה הדרושה במשפט אזרחי, אמנם, אין כאן - אולם חשד מהותי קיים אף קיים. 18. כאמור, אין בכל אלה כדי להוכיח שאמנם מדובר בעסקה למראית עין ו/או עסקה הניתנת לביטול בהליכי פשיטת רגל - אלא שאין צורך בהוכחה כזו במסגרת הבקשה דנן. מאידך גיסא, די בכל האמור לעיל כדי להעלות חשדות כנגד המבקש ברמה כזו, העולה לכדי ראשית ראיה אשר עשויה, בתוספת ראיות אחרות שיתכן ויובאו בהמשך הליכי פשיטת הרגל (למשל: בדיקת תדפיסי חשבונות הבנקים של החייב בידי נאמן), יש להן סיכוי סביר לעלות לכדי הוכחת הענקה בטלה. 19. בנקודה זו, לא נותר אלא לבדוק ולאזן בין מידת החשדות העולים בנסיבות המקרה דנן, לבין מאזן הנוחות שבין הצדדים. דומה כי בדיקה זו מביאה לתוצאה החד-משמעית לפיה דין הבקשה להדחות, שכן מאזן הנוחות נוטה בבירור לטובת המשיב: א. לדברי המבקש עצמו, לא נועדה קניית הבית עבורו, בהיותו תושב חוץ, אלא בכדי להוות השקעת נדל"ן עבורו בארץ "כדרכם של תושבי חוץ", כך לטענתו הוא. יוצא מזאת, כי כוונת המבקש לא היתה להתגורר בבית, ואף לא למהר ולמכור אותו, אלא אך ורק להחזיקו בו כהשקעה. בנסיבות אלו, יגעתי ולא מצאתי מה נזק יגרם לו, למבקש, אם תשאר על כנה ההערה בדבר כינוס הנכסים על הנכס. אין חולק, כי בשלב זה אין מדובר במכירת הנכס לטובת המשיב, ואף לא נפגעה עסקה קרובה כלשהי שניסה המבקש לערוך. כמו כן, המשיב אינו עושה שימוש בבית, ואינו מנצלו לצרכיו או מפיק ממנו רווחים שלא כדין. כמו כן, לא הוכח ולא נטען כי ההערה על הנכס מונעת מהמבקש לנצל את הבית בדרך אחרת, כגון השכרתו לצד ג'. ב. מאידך גיסא, אם אכן יש ממש בטענות המשיב בדבר עסקה שלא בתום-לב אשר מטרתה הברחת נכסים (דבר שאינו מן הנמנע, לנוכח החשדות שפורטו לעיל), הרי ביטול הערות הכינוס על הבית עשויות להוביל למכירתו לצד ג' תם-לב, ובכך לגרום למשיב נזק בלתי הפיך, זאת בעוד קרן החוב כלפיו, לא כולל ריבית והוצאות משפטיות שנפסקו לטובתו בשל הליכים משפטיים מאוחרים יותר בינו לבין החייב, הינה לפחות 1.5 מיליון ש"ח. זאת בעוד נכסו העיקרי השני של החייב, המסבאה שהיתה ברשותו, ניזוקה קשות עקב מעשים ומחדלים אסורים של החייב עצמו, ואי לכך ערכה רחוק מלכסות, ככל הנראה, את סכום החוב. די בכך בכדי להצביע על כך כי טענת המבקש, שלרשות המשיב נכסים רבים אחרים להפרע מהם, הינה חסרת בסיס. 20. מכל האמור לעיל עולה, כי דין הבקשה להדחות. בשולי הדברים יוער, כי כל האמור לעיל מעלה שאלות ביחס לחייב: א. אם נערכה בין החייב לקרובו המבקש עסקה פיקטיבית להברחת נכסים, עולה חשש למעשה פש"ר. ב. אם לא כן, ומדובר בעסקה אמיתית ובתמורה, הרי שהחייב קיבל מהמבקש כספים בסך העולה על מיליון דולר - סכום שאין חולק הוא עולה בהרבה על סכום החוב כלפי המשיב. אף אם מחצית מהסכום תעבור לידי אשת החייב במסגרת הסכם גירושין אמיתי (אם אמנם כך הם פני הדברים), הרי שנותרו בידי החייב כ- 500,000$ לפחות, סכום שגם אם תנוקה ממנו רכישת דירה צנועה עבור החייב, די בו בכדי לשלם את סכום החוב כלפי המבקש, או לפחות להציע לו הצעת הסדר סבירה, אשר תתן בידו את החלק הארי של חובו. מכל מקום אין בהערה זו כדי לקבוע מאומה כלפי החייב בשלב זה. 21. מכל האמור לעיל, יוצא כי דין הבקשה להדחות. המבקש ישלם למשיב הוצאות משפט בסך 10,000 ש"ח בתוספת מע"מ, ריבית והצמדה כדין מהיום ועד יום התשלום בפועל. חוזהחוזה למראית עיןהברחת נכסיםלמראית עין