סעיף 18 לחוק שכר מינימום קובע, כי לעניין עובדים ששכרם אינו משתלם על בסיס יחידת זמן, יותקנו תקנות אולם למרות שהחוק הינו משנת 87', טרם הותקנו תקנות מתאימות. בדב"ע תשן/3/101, פלתורס נ' פדן, פד"ע כב' 356, נפסק כי: "13. אין אנו יכולים להתעלם מהרקע לחקיקת החוק בבואנו לפרש את החוק ולקבוע אם בהעדר תקנות על-פי סעיף 18(ב)(1) ו-(2) לחוק, חל סעיף 2 לחוק על עובד המקבל שכר שלא על בסיס יחידת זמן אם לאו. אנו סבורים כי נוסחו של סעיף 18(ב) אין בו התנאה של תחולת החוק כל עוד לא הותקנו תקנות על פיו. הוראות סעיף זה הן בגדר הוראות "ביצוע ותקנות", ויש בהן סמכויות הדרושות להשלמת הוראות החוק עצמו ולהפעלתן היעילה (SECUNDUM LEGEM). מודעים אנו גם לעיקרון הכלליות של חוקי העבודה החלים על כל העובדים, אלא אם נקבע אחרת בחוק, ובהתאם לכך מסקנתנו היא כי העדר תקנות לפי סעיף 18(ב) (1) ו-(2) לחוק אין משמעותה שסעיף 2 לחוק אינו חל על עובד המקבל שכרו על בסיס אחר מאשר יחידת זמן. תוצאה זו אינה קלה ופשוטה, באשר קיים קושי לתאם, לדוגמא, את סעיף 3 לחוק במקרה דנן לשכרו של העובד המקבל שכר קבלני או באחוז מהמכירות. ואולם, כאמור לעיל, מטרת החוק ועיקריו מחייבים מציאת פתרון בכל מקרה לגופו, כדי להתגבר על הקשיים בפרשנות הוראות תיאום מסוימות בו, וזאת עד להתקנת התקנות על-פי סעיף 18(ב) (2) לחוק שכר מינימום." בדב"ע נד/1/1 אליצור קדושי נ' ידיעות תקשורת בע"מ נפסק: "כיצד יחושב "שכר המינימום" מקום בו העבודה בוצעה שלא על יסוד יחידת זמן? במקרה מעין זה, חייב העובד להוכיח את שכרו הראוי "על פי שומת מומחים שאינם תלויים בדבר", וכיצד יפסוק בית הדין מקום שאין לפניו שומה שכזאת? במקרה מעין זה, על העובד לשכנע את בית הדין מהו אורך הזמן שאותו הקדיש לכל "יחידה", ובהתאם ייערך חשבון הזכאות. לאור התוצאה, אשר אליה אנו מגיעים, נשאיר בצריך עיון את השאלה אם מקום בו אין ראיה על אורך הזמן הדרוש לביצועה של "יחידת תוצרת", דינה של תביעה להידחות, או שמה על בית הדין לפסוק על סמך אומדנא, על מנת שלא לסכל את מטרת המחוקק, על פיה כל עובד זכאי לפחות לשכר מינימום". שכר מינימום