פסק דין השופט עמירם רבינוביץ: 1. א. המערער הועסק כגזבר על ידי המשיבה (להלן גם - המועצה) החל מיום 1.7.1985 ועד ליום 31.12.1995, עת פרש לגימלאות. ב. ביום 15.5.1995 נחתם בין המערער למשיבה הסכם פרישה המעגן את תנאי פרישתו של המערער (להלן - הסכם הפרישה). ג. בחודש מאי 1996 הגיש המערער תביעה כנגד המשיבה לבית הדין האזורי בתל-אביב (עב 2122/96 - 3; השופטת שרה מאירי ונציגי הציבור ה"ה פרידלנדר ויום טוב), בה תבע סכומים שונים הנוגעים לזכויות, להן הוא זכאי, לטענתו, מתוקף עבודתו אצל המשיבה וסיומה. ד. בית הדין האזורי דחה את תביעת המערער על כל רכיביה, ומכאן הערעור שבפנינו. נתייחס אחת לאחת להשגות המערער. 2. תוספת פיצול א. המערער טען בבית הדין האזורי, כי זכאי הוא לתשלום רכיב שכונה "תוספת פיצול", וכי יש לכלול רכיב זה בחישוב משכורתו הקובעת לצורך חישוב גימלאותיו ולצורך חישוב פדיון ימי החופשה והמחלה להם הוא זכאי. ב. בית הדין האזורי דחה את תביעתו זו של המערער מהטעמים הבאים: 1. תנאי עבודתו של המערער עוגנו במכתב מיום 12.6.1985 (נ/2, להלן - מכתב 85) ולא במכתב מיום 3.5.1984 (נ/3, להלן - מכתב 84). במכתב 85 לא מופיעה זכאות לתוספת פיצול. 2. המערער לא עמד על זכותו לתשלום תוספת פיצול במהלך שנות עבודתו, מלבד פנייה אחת לראש המועצה. גם במו"מ שקדם לפרישתו לא דרש המערער תוספת זו. מהתנהגותו זו ניתן ללמוד, כי המערער ויתר על זכותו לתוספת זו. ג. ג. בערעורו לפנינו טען המערער את הטענות הבאות: 1. מכתב 84, בו נאמר, כי המערער זכאי לתוספת פיצול, לא בוטל מעולם, ולכן יש לתת לנאמר בו תוקף. 2. במכתב 85 הוסכם, כי זכויות אשר היה זכאי להן המערער במקום עבודתו הקודם, יעמדו לזכותו גם אצל המשיבה. כיוון שבמקום עבודתו הקודם היה זכאי המערער לתוספת פיצול, זכאי הוא מכוח מכתב 85 לתוספת פיצול גם במהלך שנות עבודתו אצל המשיבה. 3. בפרוטוקול המועצה מיום 8.5.1984 נכתב, כי המערער זכאי לתוספת פיצול, וכך גם במכתב שנשלח ביום 1.5.1988 למועצה על ידי יו"ר איגוד הגזברים. ד. ד. המשיבה תמכה, בעיקרו של דבר, בפסק דינו של בית הדין האזורי מטעמיו וטענה, כי מהאמור במכתב 85 לא ניתן להסיק, כי המערער זכאי לזכויות שהוקנו לו במקום עבודתו הקודם, וכי מכל מקום לא הוכיח המערער את הסכום הנתבע על ידו. עוד טענה המשיבה, כי המערער לא הוכיח, כי עבד בפועל בפיצול. ה. ה. לאחר עיון בטענות הצדדים סבורים אנו, כי דין ערעורו של המערער בעניין זה להידחות מטעמיו של בית הדין האזורי ועל פי טיעוני המשיבה, הכל כמפורט להלן. ו. ו. הוכח לשביעות רצוננו, כי תנאי עבודתו של המערער סוכמו במכתב 85 ואין האמור במכתב 84 חל על המערער. המערער החל לעבוד אצל המשיבה רק לאחר כשנה וחודשיים מיום כתיבת מכתב 84 ולא על פי תנאיו. המערער עצמו אמר בסעיף 3 לתצהירו את הדברים הבאים: "לא נכנסתי לעבודתי מיד עם קבלתי לעבודה עוד בחודש מאי 84 וזאת מהסיבה שהיה ויכוח על תנאי שכרי". מדברים אלה עולה, כי האמור במכתב 84 לא השתכלל להסכם מחייב בין המערער למשיבה. מכתב 84 היה הצעה ששונתה במכתב 85, וזה האחרון קובל על ידי המערער. ההצעה והקיבול של מכתב 85 כרתו הסכם חדש, שהוא הסכם מאוחר המבטל הסכם קודם (מכתב 84), כפי שעולה במפורש גם מן התנאים השונים זה מזה של שני המכתבים, המעידים על יצירה חדשה לחלוטין במכתב 85. ז. זאת ועוד, טענתו של המערער, כי ניתן להסיק מהאמור במכתב 85, כי המערער זכאי לזכויות שהוקנו לו במקום עבודתו הקודם אין לה על מה שתסמוך. כל שנאמר במכתב 85 הם הדברים הבאים: "הננו להודיעך כי שמורות לך כחוק - עפ'י הסכם רציפות הזכויות - כל הזכויות להן הינך זכאי ממקום עבודתך הקודם". הסכם רציפות הזכויות החל על מערכת היחסים שבין המערער למשיבה צריך להתפרש כ"הסכם רציפות הזכויות בין הממשלה לבין מרכז השלטון המקומי" (להלן - הסכם רציפות הזכויות), אשר עניינו התחשבות בתקופות עבודה קודמות של עובדים ברשויות המקומיות לעניין זכויות גימלה. מן האמור בהסכם זה לא ניתן להסיק, כי כל הזכויות, שהוקנו למערער במקום עבודתו הקודם, יוקנו לו גם במקום עבודתו הנוכחי, למעט ותק לעניין גימלה, שאכן הובא בחשבון בהסכם הפרישה של המערער (סעיף 3ד' לנספח ו' לתצהיר פנינה דנה, מזכירת המועצה). מי שמבקש ליתן להסכם רציפות הזכויות משמעות שונה מהמשמעות הקיימת במשפט העבודה להסכם רציפות הזכויות, עליו הראייה. המערער לא עמד בנטל זה. יצויין עוד, כי המערער יכול היה גם להביא לעדות את מר מיכה הלוי, ראש המועצה דאז, החתום על מכתב 85, אילו רצה לאשש את טיעונו, אך הוא לא עשה כן. ח. משנדחתה טענתו של המערער, כי זכאי הוא לתוספת פיצול מכוח האמור במכתב 84 ומכוח מכתב 85, כל שנותר לנו לבחון הוא, האם זכאי המערער לתוספת זו מכוח חוקת העבודה לעובדים ברשויות המקומיות ובמועצות האזוריות (להלן - חוקת העבודה). בשולי הדברים יאמר, כי המערער לא ביסס זכאותו לתוספת פיצול על חוקת העבודה כי אם על מכתב 84 ומכתב 85. ט. עיון בחוקת העבודה בנושא הנידון, מגלה, שגם מחוקה זו לא ניתן לדלות מקור לתביעת המערער בנושא זה, לאור הנתונים העובדתיים. י. סעיף 27(כב) לחוקת העבודה קובע את הדברים הבאים: "העובדים הנדרשים לעבוד ביום עבודה מפוצל יהיו זכאים לתשלום כמפורט להלן, אם נתקיימו בהם כל התנאים הבאים: (1) משך הפסקת הצהריים הוא שלוש שעות לפחות. (2) העובד מועסק דרך קבע בשני ימי עבודה מפוצלים לפחות לשבוע; (3) העובד אינו זכאי לכל הטבה אחרת (כגון קיצור יום העבודה) בעד יום העבודה המפוצל ; (4) העובד מועסק בשבוע עבודה של 45 שעות לפחות בחורף ו - 40 שעות לפחות בקיץ" (ההדגשה הוספה - ע.ר). יא. מעיון בתיק בית הדין האזורי עולה, כי מהלך הדיון לא נותב לדיון בנקודה זו. עם זה, בחקירתו הנגדית אמר המערער לעניין זה את הדברים הבאים: "במועצה המקומית עובדים כל יום שני בפיצול, משעה 8 עד 16, אני מתקן מ-8 עד 13 ומשעה 16 עד 19" (עמ' 15 לפרוטוקול שורות 6-7). בדברים אלו תמכה עדת המשיבה, הגב' פנינה דנה, בתצהירה. על פני הדברים, העסקת המערער בעבודה מפוצלת יום אחד בשבוע ולא שניים, די בה כדי לשלול את זכאותו לתוספת פיצול, שהרי סעיף 27(כב) לחוקת העבודה דורש את קיום כל התנאים, ומכאן שאי קיומו של תנאי אחד, די בו לשלול את הזכאות לתוספת פיצול. לא למותר לציין, כי יש לראות את המערער כמי שוויתר על קבלת תוספת זו, גם אילו היה זכאי לה, כפי שהיטיב להסביר בית הדין האזורי בפסק דינו, ואנו מאמצים את נימוקיו בעניין זה ללא סייג. בנסיבות אלה, אין מנוס מדחיית הערעור בנושא זה. 3. תוספת שעות נוספות גלובליות א. א. המערער טען בבית הדין האזורי, כי יש לכלול רכיב שכונה "תוספת שעות נוספות גלובליות" בשכרו הקובע לצורך חישוב הגימלאות, וכן לכלול רכיב זה בחישוב פדיון חופשה ומחלה. ב. ב. בית הדין האזורי דחה את תביעתו של המערער בעניין זה, בזו הלשון: "... בעדותו אישר התובע כי השתתף בדיוני ועדות שונות בנתבעת, כי משכך עבד בשעות שמעבר לשעות העבודה אך אישר כי עשה כן רק 'דקות', וכי ביום שיש ישיבה דאג לצאת בצהריים לפרק זמן מקביל לביתו ; בתשובה לשאלת ב"כ הנתבעת אישר כי אף אם נמשכה ישיבה מעבר לזמן ההפסקה שנטל לעצמו - לא הפסיק השתתפותו בישיבה. ואישר כי 'זה לפי מהות התפקיד כשיש צורך אני נשאר ועובד גם שעות נוספות'. התובע לא הוכיח באיזשהו אופן כי יצא מעבודתו לביתו להפסקה בימים שנדרש להשאר, ולמעשה כרטיסי הנוכחות שבפנינו, סותרים מיניה וביה טענתו זו. הטענה שלא טרח להחתים כרטיסו ביציאתו ובשובו - אין לקבלה. ראשית, אין להשוות יציאה וכניסה כאלה, לדומותיהן עת יצא לעבודתו (מס הכנסה, משרד הפנים וכו'). שנית - האמנם סבור התובע כי בתוקף תפקידו כגזבר רשות מקומית להבדיל מ'פקיד טכני' יכול הוא לנהוג בכרטיס הנוכחות ככל העולה על רוחו?! גם הסבריו בנושא השתתפותו בישיבות (עמ' 6 שורות 15-16) נשמעו לא סבירים, מאולצים והעיקר לא מדוייקים ואמינים. ... עוד רואים אנו לקבוע כי בתפקיד כשל התובע, סביר כי תעשה הערכה של כמות השעות הנוספות הנדרשת, וזו תשולם מדי חודש בחודשו, ועדיין יהא בה, על אף שמה, תשלום אמת בגין שעות נוספות שעבד העובד, ואין בה רכיב פיקטיבי שהינו חלק משכר העבודה" ג. ג. לכתב הערעור צירף המערער את בקשת המשיבה "להגדלת שירות באמצעות הרשות המקומית", ובה נכתב בתחתית העמוד הראשון לבקשה, כי תוספת השעות הנוספות הגלובליות היא תוספת קבועה. המערער טען, כי האמור בבקשה זו מהווה הודאת בעל דין, ועל כן יש לקבוע כי תוספת זו היא תוספת קבועה. עוד טען המערער, כי לא עבד במשך שנות עבודתו שעות נוספות. ד. ד. המשיבה טענה, כי תוספת השעות הנוספות הגלובליות לא הייתה תוספת קבועה, באשר הייתה מותנית בתנאי. עוד טענה, כי אין ליתן נפקות לאמור בבקשה, מאחר שהוסכם, כי מסמך זה לא ישמש ראייה. לטענת המשיבה, יש לראות במערער כמי שוויתר על הכללת תוספת זו, מאחר שלא דרש במהלך המו"מ לקראת פרישתו את הכללתה בחישוב בסיס הגימלה המגיעה לו, וזו אכן לא נכללה במפורש בהסכם פרישתו. ה. ה. אין חולק, כי תוספת השעות הנוספות הגלובליות לא הוכרה כ"תוספת קבועה" לצורך חישוב גימלאות, כאמור בסעיף 8 לחוק שירות המדינה (גמלאות) [נוסח משולב], תש"ל - 1970, אשר הוחל על המערער מכוח סעיף 79 לחוקת העבודה. אשר על כן, עלינו לבחון האם תוספת זו היא תוספת אמיתית המותנית בתנאי או גורם מיוחד (דב"ע לד/3-7 מדינת ישראל - ביטמן פד"ע ה', 421). לעניין זה נפסק במספר לא מועט של פסקי דין, כי תוספת שעות נוספות גלובליות הניתנת תמורת עבודה בשעות נוספות אינה פיקציה אלא תוספת אמיתית (דב"ע נא/4-7 מדינת ישראל - יעקב זכאי ואח' פד"ע כד 193, אושר בבג"צ 5572/92 יעקב זכאי ואח' נ' בית הדין הארצי לעבודה פ"ד מז(3) 602 וכן דב"ע נז/3-2 דוד ישראל - עיריית ירושלים, עבודה ועוד, עבודה ארצי, כרך ל(4), 83). ו. ו. במקרה דנן, העיד המערער בחקירתו נגדית מספר פעמים, כי נהג לעבוד שעות נוספות. כך למשל אמר : "נכון שאם ישיבה התארכה מעבר למה שתכננתי לא הייתי קם באמצע והולך, זה לפי מהות התפקיד כשיש צורך אני נשאר ועובד גם שעות נוספות" (עמ' 6 לפרוטוקול שורות 11-13). עוד אמר בעניין זה את הדברים הבאים: "השתתפתי בישיבת מועצה שהיו מעבר לשעות העבודה הרגילות שלי...היו גם ישיבות הנהלה שלא היו בשעות העבודה הרגילות" (עמ' 4 לפרוטוקול שורות 26-29). "נכון שהיו ימים שיצאתי גם בשעה 21:00 מהעבודה" (עמ' 5 לפרוטוקול שורה 2). עדת המשיבה, הגב' פנינה דנה, אמרה בחקירתה הנגדית: "עבדתי איתו הרבה שנים השתתפתי בכל ישיבות מועצה, הנהלה, ועדות, וקיטרנו יחד על השעות הנוספות" (עמ' 22 לפרוטוקול שורות 8-9). הדברים כפי שצוטטו לעיל הם ברורים וחד משמעיים, ולפיהם עבד המערער שעות נוספות. משאלה פני הדברים, סבורים אנו, כי המסקנה אליה הגיע בית הדין האזורי, ולפיה תוספת השעות הנוספות הגלובליות לא הייתה תוספת קבועה, כי אם תוספת המותנית בתנאי, היא מסקנה נכונה, ולכן בדין לא נכללה תוספת זו במשכורת הקובעת לצורך חישוב גימלאותיו. ז. אשר לאמור בבקשת המשיבה להגדלת שירות - הוסכם שמסמך זה לא ישמש ראייה, ועל כן לא נבחנה קבילותו של מסמך זה ומשקלו. עדת המשיבה נשאלה בחקירתה הנגדית באשר לאמור בבקשה זו ואמרה, כי הבקשה נכתבה על ידי המערער (עמ' 23 לפרוטוקול שורות 10-11). בנסיבות אלה, בהם המציאות העובדתית ברורה, וממנה עולה, כי המערער עבד שעות נוספות בפועל, ומשלא נבחן המסמך בבית הדין האזורי בהסכמה, אין ליתן לאמור בו את הנפקות אותה מבקש המערער ליתן לו. ח. אנו סבורים, כי גם אין לכלול את תוספת השעות הנוספות הגלובליות בחישוב פדיון ימי המחלה ופדיון ימי החופשה שזכאי להם המערער מטעמים אלה: אשר לפדיון ימי המחלה - הסכם הפרישה של המערער אימץ בעניין זה את הוראות חוקת העבודה. סעיף 53ב(1)(א)(5) לחוקת העבודה קובע , כי חישוב פדיון המחלה ייעשה על בסיס המשכורת החודשית שהיא "המשכורת המשולבת, וכל תוספת אחרת המובאת בחשבון, בהתאם להוראות, לצורך חישוב פיצויי פיטורים" (ההדגשה הוספה - ע.ר). משקבענו כי תוספת השעות הנוספות הגלובליות היתה תוספת המותנית בתנאי, ולכן אין להכלילה במשכורת הקובעת לצורך חישוב פיצויי פיטורים, אין גם להכלילה, על פי ההוראה הנ"ל בחוקת העבודה, בחישוב פדיון ימי המחלה להם זכאי המערער. אשר לפדיון החופשה השנתית - סעיף 10 לחוק חופשה שנתית, התשי"א - 1951 (להלן - חוק חופשה שנתית) קובע: "(א) המעביד חייב לשלם לעובד בעד ימי חופשה דמי חופשה בסכום השווה לשכרו הרגיל. (ב) השכר הרגיל לענין סעיף זה הוא: (1) לגבי עובד שגמול עבודתו, כולו או חלקו, משתלם על בסיס של חודש או תקופה ארוכה מזו - שכר העבודה שהעובד היה מקבל בעד אותו פרק זמן אילו לא יצא לחופשה והמשיך לעבוד. ... (ג) שכר עבודה לענין סעיף (ב) הוא כל תמורה, בכסף או בשווה כסף, המשתלמת לעובד על ידי מעביד בעד שעות העבודה הרגילות, זולת אם נקבע אחרת בהסכם קיבוצי שאושר לענין זה על ידי שר העבודה. סכום המשתלם לעובד לכיסוי הוצאות מיוחדות שאינן קיימות בעת חופשה, אין רואים אותו כחלק משכר העבודה" (ההדגשות הוספו - ע.ר). לעניין זה נפסק כי "הדיבור 'שעות עבודה רגילות' בא להבדיל שעות אלה מ'שעות נוספות' " (דב"ע ל/1-1 בתי הזיקוק חיפה בע"מ - אליעזר הלל פד"ע ב' 155, 165) משקבענו כי המערער עבד בפועל שעות נוספות, אין מקום, כאמור עיל, לכלול את תוספת השעות הנוספות הגלובליות בחישוב פדיון החופשה. ערעור המערער בנושא זה נדחה. 4. תשלום הוצאות רכב א. א. המערער טען, כי המשיבה נהגה לשלם לו תשלום כהוצאות רכב עבור 1500 ק"מ ללא דיווח וכן תשלום עבור 1500 ק"מ נוספים לפי דיווח. לטענת המערער, תוספת זו הייתה תוספת קבועה, ועל כן יש לכלול אותה במשכורתו הקובעת לצורך חישוב גימלאות ולצורך חישוב פדיון ימי חופשה ומחלה. ב. ב. בית הדין האזורי קבע לעניין זה את הדברים הבאים: "... מנ/2 למדים אנו כי 1,500 ק"מ שולמו כבסיס, והיתרה עפ"י דיווח. דהיינו, הצדדים היו ערים לכך כי התובע ידרש לנסיעות לצורך מילוי תפקידו, ומשמשתמש הוא ברכבו לצורך כך - זכאי הוא להחזר הוצאותיו. שוב נקבע ערך בסיסי משוער, וההוצאה העודפת תשולם עפ"י דיווח. התובע אישר כי הגיש דיווחים כמתחייב מדי חודש אלא שלפתע טוען הוא כי לא ידע שדיווחיו הם תנאי לקבלת רכיב זה. טענה זו תמוהה, במיוחד כשעוסקים אנו בגזבר, שמשך 10 שנים מדי חודש בחודשו טרח למלא דיווח ולהצהיר כי הינו מחזיק ברכב ! ודאי כי טענתו תמוהה לאור האמור בנ/1 ממנו עולה ברורות כי הוא עצמו מבין כי עסקינן ב"החזר הוצאות" ובהוצאות בפועל" (ההדגשות במקור - ע.ר). ג. ג. בערעורו לפנינו טען המערער, כי מהאמור במכתבים המפרטים את תנאי עבודתו ניתן להסיק, כי החזר הוצאות הנסיעה שלא הותנו בדיווח הם תוספת קבועה. כמו כן טען המערער, כי בבקשת המשיבה להגדלת שירות הודיעה המשיבה, כי תוספת זו היא תוספת קבועה, ויש לראות בהודעתה זו הודאת בעל דין. ד. ד. המשיבה טענה, כי במהלך עבודתו של המערער אצלה השתמש ברכבו הפרטי לצורכי עבודה, ועל כן תוספת זו אינה תוספת קבועה. עוד טענה המשיבה, כי המערער ויתר על הכללת רכיב זה לצורך חישוב הגימלאות. המשיבה ביקשה להתעלם מהאמור בבקשה הנ"ל, מאחר שהוסכם שלא תשמש ראייה. ה. ה. לאחר עיון בטענות הצדדים ובפסק דינו של בית הדין האזורי סבורים אנו, כי מסקנתו של בית הדין האזורי, לפיה אין לכלול רכיב זה בחישוב המשכורת הקובעת לצורך גימלאות ובחישוב פדיון החופשה והמחלה, נכונה היא, כפי שנפרט להלן. ו. ו. בחקירתו הנגדית אמר המערער את הדברים הבאים: "נכון שכדי לקבל את קצובת הרכב חתמתי ומילאתי כל חודש דוח. היה לי רכב, רשיון בר-תוקף. לא ידעתי שזה היה תנאי לקבלת אחזקה" (עמוד 4 לפרוטוקול שורות 23-24). עוד אמר לענין זה: "אני מאשר שהתפקיד שלי חייב נסיעות בתפקיד, והוא כלל נסיעות למס הכנסה, לכל המוסדות שהמועצה קשורה בהם הוא כלל נסיעה לאוטומציה בת"א בין פעם לפעמיים בחודש אבל לא כל השנה לקצין המחוז ברמלה באותו קצב אפילו פחות, לימי עיון שונים, דפוס" (עמ' 7 לפרוטוקול שורות 2-6). לא זו אף זו, המערער עצמו ביקש במזכר שהופנה לראש המועצה (נ/1) תוספת להחזר הנסיעות בשל "הנסיעות הרבות" אותן הוא מבצע. ז. ז. אשר לבקשת המשיבה להגדלת שירות בה נאמר, כי החזר הוצאות הנסיעה הוא "תוספת קבועה", הרי שהוסכם שמסמך זה, כאמור, לא ישמש ראייה, ולכן אין ליתן לו נפקות מהטעמים שפורטו בסעיף 3 ז' לפסק דין זה. ח. ח. מהאמור לעיל, עולה המסקנה כי רכיב הנסיעות היה, למעשה, החזר הוצאות, ולכן לא היה מקום להכלילו בחישוב המשכורת הקובעת לצורך גימלאות וכן בחישוב פדיון חופשה ומחלה, אף אם לא דיווח המערער על היקף נסיעותיו (ראה דב"ע לט/56-3 רשות הנמלים בישראל - מאיר מיקא ואח' פד"ע יא, 44, 50 וכן דב"ע נו/22-3 דורית פני-גיל - טכנולוגיה מתקדמת בע"מ (לא פורסם), עבודה ועוד, עבודה ארצי, כרך כט(1), 111). ערעור המערער בנושא זה נדחה. 5. טענת הוויתור א. סוגיית הוויתור היא משנית במקרה דנן, מאחר שהגענו למסקנה, כי המערער לא זכאי לתוספת פיצול ולהכללת התוספות אותן דרש בחישוב הגימלאות. עם זה, מאחר שהצדדים טענו בנושא זה, מצאנו לנכון להתייחס אליו בקצרה. ב. לאחר שבחננו את חומר הראיות בנושא זה הגענו למסקנה, כי המערער ויתר על תוספת הפיצול ועל הכללת הרכיבים שפורטו לעיל בחישוב הגימלאות. על הוויתור ניתן ללמוד מהתנהגותו של המערער במהלך שנות עבודתו, וכן מהתנהגותו של המערער במהלך המו"מ שקדם להסכם הפרישה. המערער היה גזבר וככזה בקי בנושא רכיבי שכר. מלבד פנייה אחת לראש המועצה בעניין תוספת הפיצול לא מצאנו כל דרישה נוספת שהופנתה למועצה בעניין הרכיבים שפורטו בכתב התביעה. זאת ועוד. עובר לפרישתו של המערער מהמשיבה התנהל מו"מ ביחס לתנאי פרישתו. בא כוחו של המערער השתתף במו"מ שהוגדר על ידי שני הצדדים כארוך ומייגע. בפרוטוקול ישיבת ההנהלה של המשיבה מיום 8.5.1995, שצורף כנספח ח' לתצהירה של עדת המשיבה, הגב' פנינה דנה, לא מתועדת כל דרישה של המערער או בא כוחו להכללת הרכיבים שפורטו לעיל באחוזי הגימלה של המערער, על אף שנושא הישיבה היה תנאי הפרישה של המערער. המסקנה היחידה העולה מהתנהגות המערער היא, כי המערער אכן ויתר על זכאותו להכללת הרכיבים שפורטו בכתב תביעתו בחישוב הגימלאות המגיעות לו. 5. הוצאת מסמכים מתיק בית הדין האזורי א. המערער הלין על כך, שבית הדין האזורי התעלם, לטענתו, משורה של מסמכים שצורפו לתצהיר העדות הראשית ולתצהיר גילוי המסמכים. ב. המשיבה טענה, כי מאחר ובא כוח המערער הסכים שמסמכים אלו לא ישמשו ראייה, בדין התעלם בית הדין האזורי ממסמכים אלו. עוד טענה, כי אין לייחס למסמכים אלו כל נפקות, כיוון שלא צורפו לתצהיר העדות הראשית של המערער. ג. מעיון בתיק בית הדין האזורי עולה, כי הוסכם, שהמסמכים שמהם התעלם, לטענת המערער, בית הדין האזורי, לא ישמשו ראייה (עמ' 12-13 לפרוטוקול). מסיבה זו לא התבררה בבית הדין האזורי שאלת קבילות ראיות אלו ומשקלם. משכך הם פני הדברים, בדין התעלם בית הדין האזורי ממסמכים אלו. ד. נוסיף ונציין, כי האמור במסמכים אלו, לאור הנתונים העובדתיים שהוכחו בתביעה מושא ערעור זה, אין בהם כדי לשנות את התוצאה אליה הגענו בערעור זה. 6. סוף דבר - הערעור נדחה. המערער ישלם למשיבה הוצאות משפט בסך 4000 ₪, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל ממועד מתן פסק דין זה ועד התשלום בפועל. תוספות שכרחוזההסכם פרישהפרישה