פסק דין 1. לפנינו לתביעה לחייב הנתבעת לשלם לתובעת הסכומים הבאים: א) לתקופה עבור 5 שנות עבודה עד 31/3/98 - 123,626 ₪; ב) לתקופה עבור שנתיים- 1/4/98 עד 31/3/00 - 108,137 ₪; ג) תשלומים לתקופה בת חמישה חודשים - 21,749 ₪; ד) פיצויי פיטורים - 124,445 ₪; ה) פיצויים בשל פיטורים בחוסר תום לב - 102,564 ₪. ס ה " כ 480,521 ₪. בנוסף לכך פיצויי הלנת שכר ו/או הלנת פיצויי פיטורים. זאת בגין יחסי עובד ומעביד שהתקיימו בין הצדדים מ- 1/9/82 עד 31/8/00, המועד בו פוטרה התובעת מהעבודה. 2. בכתב ההגנה הוכשו טענות התובעת, נטען שבין הצדדים לא התקיימו יחסי עובד ומעביד, אלא יחסי קבלן - מזמין. התובעת הועסקה במסגרת הנתבעת כקבלנית עצמאית בתחום הנהלת החשבונות. כמו כן לא נחתם עם התובעת הסכם עבודה בכתב. שכרה של התובעת שולם כנגד הצגת חשבוניות, ותשלום מס הכנסה וביטוח לאומי התבצע על ידי התובעת כעצמאית. חלק משירותי הנהלת החשבונות נעשו בביתה של התובעת, באמצעות מחשב ותוכנה של התובעת, שהיו בדרך קבע בביתה. לנתבעת לא היתה כל שליטה מקצועית ו/או פיקוח על עבודת של התובעת ודרך ביצועה. הנתבעת עמדה בכל תנאי ההסכם שבין הצדדים במלואם, ושילמה את התשלומים המגיעים לתובעת בגין כל שירות שסיפקה במועד. התכחשותה של התובעת כיום, לאחר כ- 18 שנים, למסגרת ההתקשרות בין הצדדים, מעידה על חוסר תום ליבה של התובעת המנסה ליצור יש מאין, ויחסי עבודה מקום בו שוררים יחסי קבלן - מקבל שירותים. גם לאחר הגדלת היקף השירותים שניתנו על ידי התובעת, המשיכה התובעת לבצע חלק מעבודתה מביתה באמצעות מחשב ותוכנה מתאימים שהיו כאמור, בבעלותה. כן נטען כי כל תביעה לגבי עילה שנולדה לפני יום 25/5/93 התיישנה, וכי הסכומים הנתבעים הנם מוגזמים, מופרכים ואינם מבוססים. כן נטען כי מכל סכום שייפסק לתובעת, אם בכלל - דבר המוכחש, יש לקזז את התשלומים ששולמו לתובעת ביתר. במהלך כל שנות מתן השירותים לנתבעת, סכומים אשר בהם נלקחו בחשבון עלויות התובעת כקבלנית עצמאית. התביעה כולה הוגשה בחוסר תום לב ומתוך כוונה לעשות עושר ולא במשפט, בניגוד למוסכם בין הצדדים ובניגוד למצגים שהוצגו במהלך השנים. לחילופין, ולשם הזהירות בלבד תטען הנתבעת כי גם אילו היו יחסי עובד - מעביד בין הצדדים, אזי תביעת התובעת בגין חופשה שנתית הנן מוגזמת, לכל היותר זכאית התובעת לחופשה ולפדיון חופשה, אם בכלל, כקבוע בחוק ולא מעבר לכך, כנ"ל לדמי הבראה. תביעת התובעת לביגוד הנה מופרכת מאחר ואין כל מקור בדין לחיוב בבגוד. תביעת התובעת לגמל ולקרן השתלמות נעדרות כל עילה, שכן אין כל חובה על המעביד להפריש סכומים אלו, גם אם היו מתקיימים יחסי עובד מעביד, ואלה מוכחשים מכל וכל. בכל הנוגע לתביעת התובעת להוצאות נסיעה, הרי שגם זאת מופרכת, גם אם הייתה התובעת עובדת אצל הנתבעת (דבר המוכחש), הרי שהוצאות נסיעה כבר כלולות בשכרה. התביעה בעניין תגמולי בטוח לאומי מדגישה את האבסורד וחוסר תום הלב שבתביעה. לענין פיצויי פיטורים - לשם הזהירות בלבד, גם אם יקבע כי התקיימו יחסי עובד ומעביד בין התובעת לנתבעת, דבר אשר מוכחש, הרי מהשכר על פיו יחושבו פיצויי הפיטורים יש לקזז לפחות 40%, מאחר והתשלומים אותם קיבלה התובעת מהנתבעת כנגד הצגת חשבוניות, מהווים עלות שכר כוללת, המגלמת בתוכה את עלויות התובעת כקבלנית עצמאית. אין כל מקום לפיצוי בגין הפרת חוזה, אלא אם כן נגרם נזק, ומשלא נטען נזק כלשהו, אין לפסוק לתובעת פיצוי כלשהו. לחילופין, תטען הנתבעת כי לתובעת לא נגרם נזק כלשהוא. הנתבעת תטען כי מאפייני העבודה של התובעת הם מאפיינים מובהקים של קבלן עצמאי, וכי כך עבדה התובעת בפועל, לכן סבורה הנתבעת כי אין לבית הדין הנכבד סמכות עניינית לדון בתובענה. 3. להלן העובדות הנוגעות לענין העולות מחומר הראיות: א) הנתבעת הנה עמותה רשומה כדין , וכשמה כן היא מנהלת מרכז קהילתי באזור רמת הגולן. ב) התובעת הועסקה ע"י הנתבעת מ- 1/9/82 - 31/8/00. ג) התובעת התקבלה לתפקיד מנהלת חשבונות במשרה חלקית (3 ימים בשבוע), במהלך השנים הורחב תפקידה והיקף משרתה ל- 5 ימים בשבוע. לקראת סיום עבודתה שימשה כמנהלת חשבונות, מנהלנית ואחראית על טיפול בשכרם ובתנאי העסקתם של עובדי הנתבעת (לענין זה ראה נספח ח' 2 מסמך המפרט תפקידי התובעת אצל הנתבעת, וכן ראה סעיפים 22 - 25 לת/1). ד) במהלך שנות עבודתה יצאה התובעת להשתלמויות (ראה ת/3). מהראיות שהוצגו בפנינו לא עולה כי התובעת נדרשה לשלם עבור ההשתלמויות או ששכרה בתקופת ההשתלמות נפגע. אחת ההשתלמויות עסקה בהיבט המשפטי בהעסקת עובדים והגדרתם להבדיל מעובד עצמאי (ראה נספח ב' לת/1), ובכלל זה מעמד מנהלי חשבונות. ה) במהלך חודש 5/98 נתבקשה התובעת להגדיל היקף משרתה ל- 5 ימים בשבוע, וכן לעגן המשך העסקתה בהסכם, דבר שלא נעשה לפני כן. במועד זה היו חילופי דברים והתכתבויות בקשר למעמדה של התובעת (ראה נספחים ב' - ט' לת/2). ו) התובעת נתבקשה לחתום על הסכם המסדיר יחסי העבודה ביניהם (ראה נ/1), ובקשה זאת נדחתה על ידה. ז) בין הנתבעת לתובעת נעשו נסיונות להסדר המשך העסקת התובעת אך נסיונות אלה לא צלחו (ראה נספחים ד - ה לת/1). לצורכי נוחות להלן הקטע הנוגע לענינינו בפרוטוקול מישיבת ועדת כח אדם מיום 1/5/00 (נספח ה' לת/1). " חני יפהר למרות החלטתנו הקודמת (בעקבות הצעת הגישור) להקצות 100,000 ₪ להסדיר את זכויותיה מיום כניסתה לעבודה עד 1/4/98 קיימת בעיה. חני העריכה את זכויותיה בסכום של כ- 200,000 ₪ (העניין נבדק עם הרפרנט במחוזי אבי אגמי) בתשלום לפי חשבונית. ברור מתמשך של העניין העלה סוגיה חדשה, חני עבדה וקיבלה את שכרה כעצמאית, בחשבונית מבחינת שלוטונות המס. העברת סכום של 100,000 ₪ לידיה בחשבונית יחייב ניכוי מס של כ- 50% (העניין נבדק עם גב' לוינסון רו"ח) גילום סכום זה יחייב את המתנ"ס בתשלום של כ- 200,000 ₪. דרישתה של חני לקבל פצוי בסך 100,000 ₪ נטו יחייב את המתנ"ס לשלם כ- 200,000 ₪. (לפי נתוני הפצוי המצטברים "זכאית" חני ל- 200,000 ₪). החלטות: 1. ההנהלה מוכנה להעמיד לטובת ההסדר הסופי של הפרשה סך 100,000 ₪ הכוללים בתוכם גילום. 2. עד סוף מאי תשלים חני את חתימת חוזה ההעסקה כשכירה שהיה בתוקף ה- 1/5/98. 3. כל הסדר יחייב אישורו של היועץ המשפטי שיעגן את המתנ"ס מפני אפשרות של תביעות בעתיד. 4. במידה וחני תחליט לדחות את הצעתנו ותבחר בדרך משפטית, לא תוכל להמשיך את עבודתה במתנ"ס. 5. חני והמתנ"ס צריכים להשלים את כל המסמכים וההסכמים עד סוף מאי 2000. 6. תחולת ההסכם החדש 1/6/2000 (הכוללת בתוכה את התקופה מ-1/4/98, תחילת עבודה במשרה מלאה)." ח) ביום 17/7/00 נשלח לתובעת מכתב המודיע לה על הפסקת ההתקשרות עמה החל מיום 31/8/00 (ראה נספח ו' לת/1). ט) במהלך שנת 1996 החלה התובעת לדווח על העדרויות (ראה נספח י' לת/1). י) בחצי השנה הראשונה לעבודת התובעת, עבדה התובעת לפי דרישה, לאחר מכן ועד שנת 1998 עבדה שלושה ימים בשבוע, כאשר באה, עבדה הרציפות. במקביל עבדה במתנ"ס ראש פינה, ובמתנ"ס טובא זנגריה, התמורה בעד עבודתה שולמה כנגד חשבונית מס שהגישה. בשנת 1998, הוצע לתובעת להעלות את היקף המשרה למשרה מלאה, תוך הרחבת מסגרת התפקיד והסמכויות, כמצויין לעיל. כשעברה לעבוד 5 ימים בשבוע, שעות העבודה היו 7:30 עד 16:00, 7:30 עד 13:00 ביום ו', יום ה' נותר פנוי. בימים אלה עבדה אצל הנתבעת, ביום ב' לאחר סיום העבודה במתנ"ס, נסעה למתנ"ס ראש פינה. מדי פעם עבדה ביום פנוי במתנ"ס טובא זנגריה, בערך אחת לחודש. יא) כל תפקידי התובעת בוצעו במבני הנתבעת, למעט הכנת המשכורות. מטלה זו התבצעה במחשב שלה בביתה, בעזרת תוכנה שרכשה הנתבעת לצורך זה במיוחד, הקרויה "הרגל". לענין בצוע הכנסת המשכורות בביתה נתן ע"י התובעת ההסבר כדלקמן (ראה סעיף 19 לתצהירה): "במשך כחמש שנים בחרו המתנ"סים בהם עבדה לאחד משאבים לצורך עניין זה, בכדי לרכוש במשותף את התוכנה היקרה להכנת משכורות. המחיר הגבוה של התוכנה גרם להם לבנות מתכונת "מיוחדת" לצורך כך. לכן, נרכשה רק תוכנה אחת, ועליה הכינה המשכורות עבור הנתבעת בה עבדה 3 ימים בשבוע (משעה 8 עד 15) וכן עבור 2 מתנ"סים נוספים בהם עבדה באותה העת. מובן, כי ביום בו הכינה המשכורות, לא באה למשרדי הנתבעת. מדובר ביום אחד בחודש, בדרך כלל. התוכנה לא היתה של התובעת, המתנ"ס הוא שרכש אותה, והתובעת רק הפיקה בעזרתה את המשכורות". יב) במשרדי הנתבעת בוצעה עבודתה, שם היה לה חדר עם כל הדרוש לעבודתה והיתה בפיקוח מנהל המתנ"ס, הכל בימים קבועים ובשעות קבועות. אחת לחודש העבירה דיווח כתוב לרפרנט הכספי של החברה למתנ"סים, קבלה את הערותיו, ובהתאם לכך נעשו תיקונים בעבודה. כן השתתפה בישיבות צוות כאחת מצוות העובדים, בתורנות בארועים מיוחדים. כן השתתפה גם בסדנאות והשתלמויות שנערכו לצוות המתנ"ס. יג) לעבודתה הגיעה התובעת ברכבה הפרטי, לגירסתה, לא קבלה תמורה בגין נסיעה זאת (ראה עמוד 7 שורה 7). יד) התובעת בצעה העבודה באופן אישי ולא ע"י אחר. 4. א) העידו בפנינו התובעת, מר איבגי מנהל המתנ"ס וכן מר זיגלר יו"ר הנהלת המתנ"ס אשר נחקרו חקירה נגדית על תצהיריהם, כמו כן צורפו מסמכים בצרוף לתצהירים ובלעדיהם. ב) באשר לעובדות, העדפנו להשתיתן על פי גירסת התובעת, מה גם וחיזוק לאותן עובדות נתן למצוא בגירסת עדי הנתבעת. (1) באשר לתחומי הגדרת תפקידי התובעת - בהגינותו התייחס לכך מר איבגי בעדותו, ומהפרטים שמסר נתן ללמוד על אותם תחומים שהתייחסה אליהם התובעת בתצהירה (לענין זה ראה עמוד 13 שורות 4 - 7, וכן ראה עדות מר זיגלר בעמוד 16 שורות 8 - 12). (2) לענין בצוע הכנת המשכורות בביתה של התובעת - לנוכח גודש תפקידי התובעת אצל הנתבעת והזמן הנדרש לבצעם כעולה מהראיות שהוצגו בנינו, הרי משך זמן הכנת המשכורות בביתה של התובע בטל בשישים. בעדותו נדרש מר זיגלר להתייחס למשך העבודה בבית ותשובתו היתה שאינו יכול להגדיר מה עשתה בביתה, כן לא יכל להשיב אם מדובר ביום אחד בחודש או לא (ראה עמוד 16 שורות 14, 15). יש גם לקחת בחשבון שהכנת המשכורות נעשתה בחלק מתקופת עבודתה על תוכנה המשרתת מספר מרכזים קהילתיים. לפיכך, יש להתייחס לעבודה זאת כאל עבודה שולית שאינה מצביעה על הכלל (ראה דיון לב/1-3 גלוב נ. לוי פד"ע ג' 246 בעמוד 250). ג) באשר לעובדה לפיה התובעת נתנה שרותי הנהלת חשבונות גם למתנ"ס בראש פינה וזנגריה במועדים שנתנו, הרי עובדה זאת אינה משנה לעצם הענין מהטעם שיש לבחון את מערכת היחסים שנוצרה בין התובעת לנתבעת כשלעצמם, הואיל ולענין משפט העבודה יתכן שאדם ביחסיו עם פלוני יהיה במעמד של עובד וביחסיו עם אחר יהיה במעמד של מפרנס עצמאי (ראה דיון לב1-3 הנ"ל) זאת מבלי לקבוע בשלב זה קביעה לגבי מעמד התובעת באותם מרכזים. ד) בפועל, העובדות אותן בצעה התובעת נתנו על ידה באופן אישי וכך הדבר נעשה כל תקופת הקשר המשפטי, מכאן, הקשר המשפטי בין התובעת לנתבעת היה עם התובעת באופן אישי ולא עם משרדה. לנו יש ספקות אם בכלל היה לה משרד למתן שרותי הנהלת חשבונות, הואיל והעבודה שבוצעה ע"י התובעת במקומות העבודה האחרים נעשו במשרדי אותם גופים. ה) טענת ב"כ הנתבעת כי התובעת לא ביקשה אישור לבצוע העבודות אצל הלקוחות האחרים אינה משנה לעצם הענין, מהטעם שהוסבר לעיל, והוא שמה שנבחן על ידינו הנה מערכת היחסים שנוצרה בין התובעת לנתבעת, ואם העובדות שנקבעו יש בהן כדי לקבוע מעמדו של אדם "כעובד" או "נותן שרותים". היות והלקוחות הנוספים הנם מרכזים קהילתיים בראש פינה וזנגריה נראה לנו תמוהה שהנתבעת לא ידעה על אותן עבודות, מה גם והתובעת הכינה עבור אותן לקוחות משכורות, לקוחות המצויים ברשת החברה למתנ"סים. ו) באשר לעובדת מתן התמורה שזכאית לה התובעת כנגד חשבונית מס, הרי בהתאם להלכה הפסוקה מדובר בעובדה ניטרלית שאין בה כדי לקבוע או לשלול מעמד של אדם (ראה גולדברג, דיני עבודה פרק 1 עמ' 14). גם הטענה שהתובעת קבלה תמורה גבוה יותר משל עובד שכיר אין די בה כדי לקבוע מעמד, לכל היותר יש לטענה מקום בקביעת זכויות התובעת כתוצאה מקביעת מעמדה. ז) הטענה שלנתבעת לא היתה שליטה על עבודת התובעת דינה להדחות מכל וכל ומוטב שהטענה לא היתה נטענת. תפקידי התובעת כפי שפורטו לעיל מחייבים שליטה ופקוח. כיצד יכלה התובעת לבצע תפקידה ללא שליטה ופקוח מצד הנהלת הנתבעת, כיצד ידעה באיזה תיק אישי לטפל, באיזה חוזה, למי לשלם, למי למסור דוחות, כיצד להכין משכורות וכד'. התובעת היתה גם מנהלנית של המתנ"ס וככזאת היתה נתונה לשליטה ופקוח של מנהל המתנ"ס (לענין זה ראה עדות מר זיגלר בעמוד 10 שורות 8 - 10). ח) העובדה שהתובעת לא קבלה הוצאות נסיעה אינה מעידה על שלילת יחסי עובד ומעביד, מהטעם, שמעמדה המשפטי כפי שהוגדר ע"י הנתבעת שלל החזר הוצאות, אלא אם היתה הסכמה לכך. ט) הטענה כי שרותי הנהח"ש שנתנה התובעת אינם בגדר פעילות רגילה של הנתבעת דינה להדחות. פעילותו של המתנ"ס דורשת עובדים, קיום חוגים, קשר עם ספקים וכד' מטבע הדברים דרישות אלה מצריכות נהול חשבונות, מכאן חיונית עבודת התובעת לנהול תקין של הנתבעת והשליטה בה. י) התנהגות הצדדים במהלך השנים אין בה כדי להעיד על מעמדו של אדם אם הוא עובד או מפרנס עצמאי, לכל היותר מוטל על הטוען אחרת הנטל להוכיח שבעובד מדובר, ונטל זה הורם בנסיבות הענין. לענין זה יש לזכור שהתובעת אינה משפטנית במקצועה, היא השתתפה בהשתלמויות ובאחת מהן אף נתנה סקירה על המצב המשפטי בתחום זה, וכן על מעמד מנהלי חשבונות עצמאיים. בהתייחס לאמור לעיל, אם התובעת סברה כל אותה עת שאכן מעמדה הנו כשל עצמאי, עד שקבלה חוות דעת נוספת, מה לנו כי נלין על כך. 5. ישום המבחן המעורב שמרכזו מבחן ההשתלמות מוביל למסקנה שבין התובעת לנתבעת התקיימו יחסי עובד ומעביד, והננו להצהיר על כך. עולה מהנ"ל שהתובעת עונה על הפן החיובי בהשתלבותה בעבודת הנתבעת, וכן חסרים אותם מאפיינים המזהים עובד עצמאי, בנוסף, התובעת בצעה עבודתה באופן אישי תוך פיקוח מצד הנתבעת. 6. טענת ב"כ הנתבעת בסיכומיו, לפיה, התובעת נהגה כלפי הנתבעת בחוסר תום לב דינה להדחות, מהטעמים הבאים: א) טעם אחד אוזכר לעיל, לפיו התובעת הסתמכה על חוות דעת שהוצגה בפני המשתלמים בהשתלמות שעסקה בנושא כח אדם. ב) גם הנתבעת היתה בספק באשר למעמדה של התובעת, אחרת לא היה מקום לבקש חוות דעת משפטית בקשר לכך (לענין זה ראה נספחים ב - ג לנ/3). ג) אם אכן מעמדה של התובעת לא עורר ספיקות לא היה מקום להציע לתובעת לקלוט אותה כעובדת מן המנין (ראה נספח ד לת/1). ד) לענין טענת תום הלב, הרי בענין זה יש להתייחס גם לתום הלב מצד הנתבעת, עצמה. 7. לענין הזכויות שזכאית להן התובעת כתוצאה מקביעת מעמדה - א) בסיכומיו התייחס ב"כ התובעת לסכומים הנתבעים, אך בראיות שהוצגו בפנינו, לא הוכיחה התובעת מהם הסכומים ששולמו לתובעת במהלך השנים ואשר על פיהם נתן לקבוע השכר הקובע לצורך מתן זכויות, לפיכך לא נותר אלא להסתמך על גירסת מר איבגי בתצהירו (נ/3). ב) בסעיף 35 לנ/2 מצהיר מר איבגי כדלקמן: " כיום מועסק בנתבעת מנהל חשבונות במשרה מלאה כשכיר ושכרו כ- 5,000 ₪ ברוטו העתק תלוש משכורתו מצורף ומסומן נספח ט'. (כמחצית משכרה של התובעת), מה שמלמד על הפער הקיים בין השתכרותו של שכיר להשתכרותה של התובעת כקבלנית עצמאית". ג) יש להניח שהסכום המצויין ע"י מר איבגי כולל מע"מ, לפיכך יש לקבוע סכום של 8,574 ₪ כשכר קובע (ראה ס' 2 לכתב התביעה המתוקן). ד) יש לדחות טענת ב"כ הנתבעת בסיכומיו, שאם יקבע שבין הצדדים התקיימו יחסי עובד ומעביד, הרי יש לקבוע המשכורת הקובעת כשל עובד שכיר, מהטעם, שעל פי ההלכה הפסוקה על הנתבעת להוכיח שבפני התובעת הועמדו אפשרויות העסקה כאמור, או מה יקרה אם בית הדין יקבע שהתקיימו יחסי עובד ומעביד (ראה הלכת גדרון). לענין זה הנתבעת לא הרימה הנטל המוטל עליה בנסיבות הענין, לפיכך אין מקום לעשות שימוש באותן הלכות שנפסקו, כי יש לקבוע משכורתה הקובעת של התובעת כשל עובד שכיר. ה) בהתאם לתקופת העבודה זכאית התובעת לסכומים הבאים: 1) פיצויי פיטורים - 99,886 ₪; 2) פדיון חופשה שנתית - 28,380 ₪; 3) דמי הבראה עבוד שנתיים - 5,076 ₪. ו) יתר תביעות התובעת דינן להדחות, מהטעם שלא הוכח המקור המשפטי לקבלתן, וטענה בלבד לתשלום הזכויות אינה מקנה סעד. ז) באשר לנסיעות - כדי לקבל נסיעות על התובעת להוכיח שאכן היתה צריכה לנסוע מעל מספר תחנות אוטובוס כמצויין בצו ההרחבה, ובראיות שהוצגו בפנינו התובעת לא הרימה הנטל הנדרש ממנה בנסיבות הענין. 8. לענין הסעד של פיטורים שלא בתום לב - א) מהראיות שהוצגו בפנינו עולה שהתובעת נדרשה לחתום על הסכם המסדיר המשך יחסיה המשפטיים עם הנתבעת, כאשר היחסים המשפטיים לא הוסדרו כפי שהדבר משתקף בעובדות, עשתה הנתבעת שימוש בזכותה כדין לסיום הקשר החוזי, וכן לסיום יחסי העבודה בין הצדדים. ב) איננו סבורים שהנתבעת יכלה לפעול אחרת משפעלה, דהיינו, סיום הקשר החוזי בין הצדדים, כאשר הצדדים לא הגיעו להסכמה בדבר המשך הקשר המשפטי בין הצדדים. ג) טענות ב"כ התובעת, לפיהן הנתבעת עשתה נסיונות לפתור המחלוקת בדרכי נועם אין בכך כדי לסייע לתובעת, הואיל ונסיונות להסדר שלא צלחו אין להתלות בהם כדי לשמש מנוף נגד המנסה להגיע להסדר, אחרת צדדים יבחרו לא לעשות נסיונות להגיע להסדר זה או אחר כאשר ידעו שאותו הסדר יפעל נגדם. ד) בסיכומיו בחר ב"כ התובעת להתייחס לפרוטוקול מיום 1/5/00, לפיו, נאמר לתובעת שאם תחליט זאת לדחות הצעתם הרי היא לא תוכל להמשיך עבודתה במתנ"ס, מכאן מסיק ב"כ התובעת כי מדובר בפיטורים שלא בתום לב, וכי מאז 1998 היתה התובעת נתונה באיומי פיטורים . יש לדחות מסקנת ב"כ התובעת כאמור, מהטעם, שהנתבעת עשתה שימוש חוקי באמצעי הנתון בידה והוא סיום הקשר החוזי, בשעה שהצדדים לא יכלו להגיע להסכמה לגבי המשכו, לפיכך, איננו רואים מדוע יש לקבוע שהיה חוסר תום לב מצד הנתבעת. ה) בהתייחס לאמור לעיל, נדחית הטענה לפיטורים מחוסר תום לב, מכאן גם נדחה הסעד של החזרה לעבודה. ו) טענות ב"כ התובעת לענין דרך סיום יחסי העבודה דינן להדחות, מהטעם, שעד מועד מתן פסק הדין, ראתה הנתבעת את התובעת כעצמאית, ואם כך כיצד סבור ב"כ התובעת שהנתבעת היתה צריכה לנהוג כלפיה, הרי כל הדרישות שהועלו בכתב התביעה ובתצהיר הן דרישות המיוחסות לעובד ולא לקבלן. יש טעם בטענות ב"כ הנתבעת בסיכומיו, לפיהן, הנתבעת מאוגדת כעמותה פרטית והיא פועלת ככזאת בתחום המשפט הפרטי, ובנסיבות הענין איננו סבורים שיש מקום להחיל עליה ההלכות מתחום המשפט הציבורי, ואף אם כן הרי בהעסקת התובעת פעלה הנתבעת בגדר סמכותה בתחום המשפטי הפרטי. 9. לפיכך, יש לחייב הנתבעת לשלם לתובעת סכום כולל של 133,342 ₪, כאשר סכום זה ישא הצמדה וריבית מ- 1/9/00 ועד התשלום המלא בפועל. בנסיבות הענין אין מקום לפיצוי הלנה לאור המחלוקת המשפטית בין הצדדים עליה פרושה הגנת סעיף 18 לחוק הגנת השכר. כן תשלם הנתבעת לתובעת הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסכום כולל של 10,000 ₪, סכום זה ישא הצמדה וריבית מהיום עד התשלום בפועל. יחסי עובד מעבידקבלןעצמאים