פסק דין השופטת נילי ארד: 1. 1. המערערת עבדה כחוקרת במשיבה (להלן: האוניברסיטה) החל מיום 1.6.77, על פי כתבי מינוי, אשר חודשו מעת לעת, בהיקפי משרה שונים. בתאריך 31.1.97 לא הוארכה עוד העסקתה של המערערת ועבודתה באוניברסיטה הופסקה. האוניברסיטה הודיעה למערערת על זכויותיה בגין הפסקת עבודתה ובהן פיצויי פיטורים וכספי תגמולים העומדים לזכותה בקרן הפנסיה "מבטחים" (להלן : מבטחים). 2. 2. המערערת ביקשה לקבל מן האוניברסיטה זכויות פנסיה לתקופת ביניים עד הגיעה לגיל 60. משנדחה מבוקשה הגישה תביעה לבית הדין האזורי בירושלים (השופט הראשי יעקב נויגבורן - כדן יחיד; תב"ע נז/ 1010 - 3) בה בקשה ליתן צו הקובע, כי המערערת זכאית לגמלה מקופת הפנסיה של האוניברסיטה מיום הגיעה לגיל 56 עד לגיל 60 (להלן: זכויות פנסיה בתקופת הביניים), שלאחריו מבוטחת היא, ממילא, ב "מבטחים". וכן ליתן צו הקובע, כי היא זכאית להשתתפות בשכר לימוד "של צאצאיה". משנדחתה תביעתה הוגש ערעורה בפנינו. הערעור כוון כנגד דחיית תביעתה לזכויות פנסיה בתקופת הביניים וכן כנגד שיעור ההוצאות הגבוה בהן חוייבה. 3. 3. את תביעתה השתיתה המערערת על הוראות בהסכמים קיבוציים שנחתמו בתקופת עבודתה באוניברסיטה. השאלה לה נדרשים אנו בערעור זה היא, האם זכאית המערערת לזכויות הנתבעות, מתוקף אותם הסכמים, לאור מעמדה ותנאי העסקתה. ההסכמים הקיבוציים 4. ביום 26 באפריל 1977 נחתם בין האוניברסיטה ובין ארגון המרצים המדריכים והאסיסטנטים באוניברסיטה העברית הסכם קיבוצי (492/77) להסדרת רציפות ביטוח החיים והנכות בתקופת האכשרה (להלן:הסכם 77). בסעיף 7 להסכם זה שכותרתו: זכויות עובד לאחר 13 שנות עבודה נאמר כך: "חבר סגל אקדמי שהגיע לגיל 42 ושירת באוניברסיטה 13 שנים (לא כולל תקופת השתלמות ולא כולל תקופת מינוי כעוזר הוראה ומחקר) והופסקה עבודתו, יהיה זכאי לפנסיה ולמענקים עפ"י הסכם הפנסיה לעובדים האקדמאיים בהגיעו לגיל 55 וכן למחצית פיצויי הפיטורין עם תום עבודתו. על סמך פניה, יתקיים דיון לגופו של ענין בבקשה לאשר היוון תשלומי הפנסיה עד שנה אחת מיד עם תום עבודתו של העובד. במקרה זה הזכות לפנסיה תתחיל בגיל 56". ביום 12 באוגוסט 1983 נחתמו, בד בבד, שני הסכמים קיבוציים: הסכם קיבוצי מיוחד בין האוניברסיטה העברית, לבין ארגון המרצים המדריכים והאסיסטנטים באוניברסיטה, לבין מבטחים (להלן: ההסכם המשולש) והסכם קיבוצי מיוחד בין האוניברסיטה העברית לבין ארגון המרצים המדריכים והאסיסטנטים באוניברסיטה (להלן: הסכם 83). הוראתו של סעיף 7 בהסכם 83 מאמצת, בעיקרו של דבר, את הוראתו של סעיף 7 בהסכם 77 (הוראה אליה נשוב בהמשך הדברים) ( [1]). כפי שיובהר להלן, שתי הוראות אלה, הבאות זו בזו, הן מושא דיוננו בפרשה שלפנינו. טענות הצדדים 5. לשיטתה של המערערת, זכויות הפנסיה בתקופת הביניים להן היא טוענת, מעוגנות בהסכם המשולש, אשר בו נקבעה גם זכאותה הכוללת לפנסיה ממבטחים וכפועל יוצא הימנו באה היא גם בגדר הוראתו של סעיף 7 שבהסכם 83. כדי שתוכל לבוא בדלת אמותיה של הוראה זו מבקשת המערערת לקבוע, כי יש לראות בה "חברת הסגל האקדמי". לפי הודאתו של בא-כוחה בטיעונו בפנינו: "היא לא היתה שיכת לצוות ההוראה ... היא הייתה חוקרת, והיא לא נכנסה למסלול האקדמי הרגיל"; דרגת המרצה ש"העניקו לה" נובעת מתוקף כך "שהעניקו לה שכר של מרצה" וניכו משכרה ניכויים המנוכים מחברי סגל אקדמי. ב"סימנים" אלה רואה המערערת חיזוק לטענתה לפיה יש לראותה כמי שבאה בגדר תחולתו של סעיף 7 בהסכם 83, המאמץ את הוראתו של סעיף 7 להסכם 77. 6. האוניברסיטה, מנגד, מבקשת לדחות את תביעתה של המערערת, בטענות אלה: ככלל, לחוקרים אין הסכם קיבוצי, הם מועסקים על פי כתבי מינוי המוארכים מעת לעת. מאחר שלחוקרים אין דירוג עצמאי, משתלם שכרם בהקבלה לדירוג האקדמי הרגיל. החידוש שבהסכם המשולש היה בכך, שבין "כל העובדים" בוטחו גם זכויות הפנסיה של החוקרים. על כן, מכך בלבד ששכרה של המערערת שולם לפי דרגת מרצה, אין ללמוד על מעמדה כמרצה באוניברסיטה, או כמי שיש לה זכויות של מרצה לפי ההסכמים הקיבוציים. מעמדה של המערערת ותנאי עבודתה 7. לפי המפורט בתצהירו של מר אלי ברקוביץ (להלן: מר ברקוביץ), מנהל כוח אדם של האוניברסיטה (להלן: התצהיר), "תנאי העסקתם של חוקרים מפורטים בכתב המינוי אשר קבלה התובעת". בכתב המינוי הראשון שהוצא לה ביום 28 ביולי 1977, נקבע, בין היתר, כי היא מועסקת ב-1/4 משרה לתקופה של ארבעה חדשים; כי בשים לב לאופי המשרה ולמשך ההעסקה ובכך שהעסקתה היא "עבודה נוספת על משרתך הרגילה, כלול בשכר העבודה האמור תשלום בעד כל הזכויות הסוציאליות" ואין היא זכאית לכל תוספות אחרות, פרט לאלה הקבועות בחוק (נספח 3 לכתב ההגנה). הארכות המינוי של המערערת נעשו לפי תנאים אלה, עד להוצאתו של כתב המינוי השני מיום 16.12.85 (נספח 2 לכתב ההגנה, להלן: כתב המינוי השני) אשר בו "פורטו תנאי העסקתה של התובעת מחדש. תנאים אלו חלו על כל הארכות מינויה מאותו מועד" (סעיף 5 לתצהיר). בין היתר, נקבעה באותו כתב מינוי גם זכאותה לפנסיה מ"מבטחים". בין לבין 8. 8. קודם שנבוא לגוף הדברים, נציין, כי עניינו של ערעור זה אינו במעמדו של עובד המועסק בעבודה ארעית המתמשכת על פני שנים רבות, או במהותה ובתוצאותיה של דרך העסקה מעין זו. על כך עמד בית דין זה, לאחרונה, בפסק דינה של סגנית הנשיא אלישבע ברק בעניין נתאי (עע 300053/96 אסנת נתאי - בית התפוצות על שם נחום גולדמן ואח', טרם פורסם, ניתן ביום 24.4.2002). אולם, כאמור, לא בכך נדרשת הכרעתנו במסגרת דיוננו. אדרבא, מבוקשה של המערערת לזכויות הפנסיה בתקופת הביניים, נסמך על מעמדה כעובדת בלתי קבועה באוניברסיטה. בתוקף מעמדה כעובדת ארעית מבקשת המערערת, כי יוחלו עליה הוראות ההסכמים הקיבוציים החלות על חברי הסגל האקדמי - מדריך, אסיסטנט ומרצה, שלא הוענקה להם קביעות באוניברסיטה. 9. הלכה פסוקה היא, כי פרשנותו של הסכם קיבוצי תיעשה על פי תכליתו של ההסכם הקיבוצי ומטרתו ואומד דעתם של הצדדים; לאור לשונו של ההסכם; ולפי "ההקשר התעשייתי" של המפעל - בשים לב לנסיבות העניין הנדון, לאופיו ומהותו של ההסכם אותו באים אנו לפרש ( [2]). על רקע עקרונות פרשנות אלה נבחן את שלושת ההסכמים הקיבוציים בהם מבקשת המערערת לבוא; את נפקותם של ההסכמים והשלכותיהם לעניין מושא ערעור זה; ואת הוראותיהם של ההסכמים האלה - אם בכלל ועד כמה חלות הן על המערערת. הסכם 77 - נערך עם חברי הארגון בלבד 10. לפי שנאמר בתצהירו של מר ברקוביץ - עליו לא נחקר - הסכם 77 נערך בין האוניברסיטה לבין ארגון המרצים, המדריכים והאסיסטנטים באוניברסיטה העברית (להלן: הארגון). הסכם זה חל אר ורק על חברי הארגון ואין הוא חל על עובדים בדירוגים אחרים, ובתוך כך, אין ההסכם 77 חל על חוקרים. מצב דברים עולה מן האמור בתצהיר, כדלהלן: "(ב) מרצים מועסקים באוניברסיטה במסלול הידוע כ'מסלול הרגיל' שהינו המסלול האקדמי העיקרי, אשר מציע קביעות לעובדים העוברים את הפרצדורה (צ.ל הפרוצדורה :נ'א') האקדמית הדרושה. (ג) אציין עוד שהרקע לסעיף הנ"ל (סעיף 7 - נ'א') בהסכם מקורו בתביעה של ארגון המרצים בזמנו. התקופה המירבית בה ניתן היה ע"פ התקנון להעסיק מדריך ואסיסטנט היתה 7 שנים. תקופת המינוי לנסיון של מרצה היתה 5 שנים. הארגון טען אז שהאוניברסיטה 'מושכת' תקופת העסקה של מרצים מבלי לתת להם קביעות מעל המותר ע"פ התקנון (12 שנה - סה"כ) התוצאה היתה ההסדר המעוגן בסעיף 7 לפיו עובדים אשר יועסקו מעל 13 שנה ויפוטרו יקבלו פנסיה בגיל 55. ודאי שלא היתה כל כוונה להחיל זאת על עובדים אשר מהות העסקתם הינה ארעית. (ד) האוניברסיטה מעולם לא החילה את הסעיף הנ"ל על דירוג החוקרים". הוסיף מר ברקוביץ וטען, כי מן המפורט בתקנון האקדמי לאסיסטנטים ומדריכים (שצורף כנספח לתצהיר) עולה שאין הם יכולים לעבוד במעמדם זה 13 שנה. נמצא, איפוא, שהוראתו של סעיף 7 בהסכם 77 נועדה להבטיח זכויות פנסיה מוקדמת של מרצים שנפלטו מן המערכת האקדמית לאחר קריירה ארוכה מבלי שקיבלו קביעות. בשל אותו טעם, "הפיצוי" שניתן בסעיף 7 למרצים שלא הגיעו לכלל קבלת קביעות במשרתם, אינו חל על חוקרים. שכן, מהות עבודתם, הינה ארעית ומעצם טיבה, אינה מגיעה לכדי שכלול זכויות קביעות במסלול האקדמי. 11. לאחר שנתנו דעתנו להוראותיו של סעיף 7 בהסכם 77, מטרתן, תכליתן ו"הקשרן התעשייתי", מקובלות עלינו טענותיה של האוניברסיטה לפיהן אין הוראות סעיף 7 להסכם חלות על חוקרים ומכאן שאף אינן חלות על המערערת. ההסכם המשולש - הרחבת זכאי הביטוח 12. בשנת 1983 נחתם ההסכם המשולש במטרה: "לצרף כחברים בקרן הפנסיה על-פי התקנות והסכם זה את כל העובדים, כהגדרתם בהסכם זה, המועסקים על-ידי האוניברסיטה בתאריך כניסת הסכם זה לתוקף......" ( [3]) בהתאם, ובין היתר, נקבע בסעיף 5 כי : (א)ההסכם יחול על כל העובדים המועסקים באוניברסיטה בתאריך כניסת ההסכם לתוקף וכן על כל העובדים שיתקבלו לעבוד באוניברסיטה בתאריך כניסתו לתוקף ואילך. (ב)הוראות הסכם זה יחדלו לחול על עובד משעה שהוענקה לו קביעות באוניברסיטה..." סוגי העובדים עליהם הוחל הסכם הפנסיה עם מבטחים, היו אלה אשר פורטו בסעיף 3(א) בפרק ההגדרות: "עובד" - חבר סגל אקדמי המועסק באוניברסיטה שמשכורתו משתלמת לפי דרגת מרצה מדריך או אסיסטנט כמשמעותו בחוקת העבודה של המרצים, המדריכים והאסיסטנטים. וכן ח"הוח"מ וחוקרים בכירים לא קבועים" (הוסף בהסכם בכתב יד; ראשי התיבות ח"הוח"מ פירושן, כפי שהובהר לנו: חברי הוראה וחברי מחקר - נ'א') במלים אחרות: ההסכם המשולש חל על ארבע קבוצות של עובדים, שאינם עובדים קבועים באוניברסיטה ואלה הם: מרצים, מדריכים ואסיסטנטים; עובדים שמשכורתם משתלמת לפי דרגות של מרצים, מדריכים ואסיסטנטים; עובדים שהם חברי הוראה וחברי מחקר; ועובדים שהם חוקרים בכירים לא קבועים. על אלה האחרונים הייתה מנויה גם המערערת שהייתה, כאמור, חוקרת. בהתאם, ומכוח הוראותיו של ההסכם המשולש וממועד תחולתו ואילך, הוקנו גם לה זכויות פנסיה ב"מבטחים", כאמור במכתב המינוי השני שלה ( [4]) , אשר ישולמו לה בהגיעה לגיל 60. הסכם 83 - שמירת זכויות חברי הארגון בלבד 13. בד בבד עם חתימתו של ההסכם המשולש נחתם הסכם 83, בו נקבעה שמירת הזכויות שהוקנו לחברי הארגון בהסכם 77. בהיבט הכללי ניתן לכך ביטוי, בין היתר, בסעיף 2 (א) בו נאמר: "כל תנאי העבודה, תנאי השכר הזכויות וההטבות (להלן - התנאים) שהיו מוסכמים בין הצדדים עפ"י הסכמים ו/או הסדרים קודמים ואותם התנאים בתוקף עובר חתימה על חוזה זה ולא בוטלו או שונו מפורשות עפ"י הוראות חוזה זה או עפ"י ההסכם הקיבוצי המיוחד שבין האוניברסיטה לבין נציגות העובדים ולבין מבטחים....(להלן ההסכם המשולש), ימשיכו לעמוד בתוקף ומחייבים את הצדדים ....." בהיבט הספציפי, ולעניננו, נקבע בסעיף 7 מפורשות כך: "מבלי לפגוע או לגרוע מהקבוע בהסכם מיום 26.4.77 בקשר 'לחבר סגל אקדמי שהגיע לגיל 42 ששרת באוניברסיטה 13 שנה וכו' נקבע עתה כי כשפוטר עובד הנ"ל תשלם לו האוניברסיטה את גמלתו מיום זכאותו (עפ"י הסכם מיום 26.4.77) ועד ליום בו תחל גמלתו להשתלם עפ"י תקנות מבטחים". מלשון ההסכם, מהותו, מטרתו ותכליתו, מכוונת הצדדים ואומד דעתם, כפי שהם באים בו לידי ביטוי בכלל הוראותיו של ההסכם - ברור ונהיר שההסכם נועד לחול על הצדדים לו ועליהם בלבד: הלא הם האוניברסיטה וחברי הארגון. יתירה מזאת: אילו הייתה כוונה להחיל את הסכם 83 בכלל ואת הוראת סעיף 7 בפרט גם על חברי הקבוצות האחרות הנזכרות בסעיף 3(א) להסכם המשולש, או על מי מהם, היה נאמר כך במפורש. לקיומה של הוראה כזו, בהסכם 83, לא טענה המערערת ולא בכדי. הסכם 83 עומד לעצמו, ואין הוא חל על אף אחת מקבוצות העובדים האחרות המנויות בהגדרת "עובד" שבהסכם המשולש. בתוך כך, וכמוהו כהסכם 77, אין ההסכם 83 חל על חוקרים, אין הוא נוגע בעניינם ואין הם נזכרים בו במפורש או במשתמע. הסכם 83 מחזיק בקרבו את הסכם 77, ועימו באו חברי הארגון גם בדלת אמותיו של ההסכם המשולש. ככלל, מכוון הסכם 83 לשמירת זכויות העבר של חברי הארגון ובתוך כך באה אף הוראתו המפורשת של סעיף 7 הימנו, אשר חוזרת ומורה על שמירת הזכויות הפנסיוניות שהוקנו לחברי הארגון בסעיף 7 להסכם 77, כמבואר בסעיף 10 לעיל. הסכם 83 אינו חל על המערערת 14. ההסכם המשולש אינו מדבר כלל בהקניית זכויות פנסיה בתקופת ביניים. למרות כן, טוענת המערערת כי זכות זו צומחת לה מהוראתו של סעיף 3(א), מן הטעם שמשכורתה השתלמה לפי דרגת מרצה. בכך מבקשת המערערת לקשור עצמה לחברי הארגון שעליהם חלים, כאמור, הסכמי 77 ו-83. סימן נוסף למעמדה מבקשת המערערת לראות בכך שבתלוש השכר שלה נכתב "דרוג אקדמי" "דרגה מרצה" ובין היתר, נמצאים בו ניכויים בגין "מבטחים סגל אקדמי" ו"מס ועד סגל זוטר" ( [5]). לטענת המערערת, יש לראותה, כ"חבר סגל אקדמי" ולוּ מן הטעם, שבהיותה נמנית על ה"חוקרים" באה היא בכפיפה אחת עם חברי הארגון תחת "הוראת הגג" של סעיף 3(א) להסכם המשולש. ומשכך, ממשיכה היא וטוענת, קמה לה מאליה הזכאות להמשיך ולבוא גם בגדר הוראתו של סעיף 7 מהסכם 83 שעניינו ב"חבר סגל אקדמי", אשר חוזר ומאמץ את הוראתו של סעיף 7 להסכם 77, בכל הנוגע להקניית זכויות פנסיה בתקופת הביניים לחברי הארגון. 15. טענות אלה אין בידינו לקבלן, באשר המערערת קושרת מין בשאינו מינו. כפי שכבר ציינו לעיל, מטרתו של הסכם 83 שנחתם, כאמור, בד בבד על ההסכם המשולש, הייתה להבטיח כי יישמרו ולא ייפגעו זכויותיהם הקיימות של חברי הארגון - הלא הם מרצים, מדריכים ואסיסטנטים באוניברסיטה, אשר בוטחו ב"מבטחים" על פי הסכם 77. כמבואר לעיל, חברי הארגון הינם, אחת בלבד מארבע קבוצות העובדים בהן מדבר סעיף 3(א) שבהסכם המשולש. על קבוצת עובדים זו בלבד - חברי הארגון חל הסכם 83 - עליה נועד לחול מלכתחילה ואין הוא חל על העובדים הנמנים על הקבוצות האחרות, אף לא על החוקרים. זאת ועוד. ככל שניתן לראות בהסכם 83 חלק מן ההסכם המשולש, ניתן לראותו ככזה, החל על קבוצת העובדים האחת שהיא בלבד צד לו, הרי היא קבוצת העובדים שהם חברי הארגון בלבד. קבוצה זו שונה במהותה מקבוצת העובדים האחרות לרבות החוקרים ולרבות אלה ששכרם משתלם לפי דרגותיהם של חברי הארגון. אין לקשור בין אלה לבין אלה, לא בשל האכסניה שהם מצויים בה ולא בשל ההקבלה באופן תשלום השכר. 16. מסקנה זו חלה גם על תביעתה של המערערת. משך כל תקופת עבודתה באוניברסיטה הייתה המערערת חוקרת ולא נמנתה על הסגל האקדמי. הדבר עולה בבירור מכתב המינוי השני שניתן לה בו נאמר, בין היתר: "הנך מוזמנת לשמש כחוקרת בדיקנט מדעי החברה בדרגה ג' במסלול האוניברסיטאי למורים-חוקרים ... במסגרת מינוי זה תועסקי בהיקף של ½ משרה וישולם לך שכר מקביל לשכר של מרצה בהתאם לכללים שיהיו מזמן לזמן... תנאי העבודה, הזכויות הסוציאליות והתשלומים הנלווים יהיו אלה הנהוגים באוניברסיטה לגבי מורים-חוקרים כפי שהם נקבעים מזמן לזמן. בהתאם לכך ועל פי ההוראות הקיימות, יהיו תנאי העבודה כלהלן: 1. 1. תחולנה עליך הוראות סכם הפנסיה של "מבטחים". ........................................... 9. 9. תהיי זכאית למלגת שכר לימוד לך, לבעלך, לבניך ובנותיך בהתאם להוראות . 10. 10. בהתאם להוראות לא ישא שרותך זכות לשבתון, אולם אם תקבלי בעתיד, ברציפות לשרותך כחוקרת מינוי אקדמי רגיל, תידון בקשתך לגבי צבירת זכויות שבתון בגין שרותך כחוקרת וההחלטה בקשר לכך תתבסס על מידת העסקתך בהוראה כפי שהופיעה בשבתון הפקולטה ויחסית לנטל ההוראה בתקופה הרלוונטית" ( [6]) . הנה כי כן, הדברים מדברים בעד עצמם: הן באשר למינויה של המערערת כחוקרת; הן באשר לאפשרות הסבתה ממעמד של חוקרת למינוי אקדמי רגיל, אפשרות שלא נטען כי הגיעה לכלל מימוש; והן בהתייחס לשכרה שיהיה מקביל לשכר של מרצה. נמצא, איפוא, כי המערערת נחשבה כ"עובד" לפי הוראתו של סעיף 3(א) להסכם המשולש, בין מתוקף היותה חוקרת, ובין מאופן תשלום שכרה. כך או כך, לפי כל אחת מחלופות אלה, אין המערערת באה בגדר קבוצת העובדים הנמנית על חברי הארגון, בהם כלולים גם אלה שהם במעמד של "מרצה". על אלה האחרונים בלבד, חלות - כמבואר לעיל - הוראותיהם המצטברות, או המשלימות, של הסכם 77 ושל הסכם 83, לפי העניין, ואין אותם הסכמים מדברים במי מבין העובדים בקבוצות האחרות, לרבות אלה בהן כלולה המערערת. 17. מסקנת הדברים הינה, שהסכם 83 בכלל והוראת סעיף 7 הימנו, בפרט, אינם חלים על המערערת. כיוון שכך, אין ניתן לקבל את ערעורה ואין מנוס מדחיית מבוקשה לקבוע שזכאית היא לזכויות פנסיה בתקופת הביניים. סוף דבר: 18. הערעור נדחה. בשים לב לכלל נסיבות העניין, אין אנו מחייבים את המערערת בהוצאות. כמו כן, מורים אנו על ביטול החיוב שהושת עליה בבית הדין קמא לתשלום הוצאות, לאחר שנחה דעתנו כי, המערערת לא גרמה לשיהוי הדיון או ההליכים. השכלה גבוההאוניברסיטה