פסק דין השופט י' פליטמן 1. שני המערערים סווירי (להלן - מר סווירי) ושלום (להלן - מר שלום), הועסקו על ידי המשיבה המפעילה רשת של חניונים לרכב, כקופאים בחניון תל ברוך. שניהם פוטרו מעבודתם לאותה עת לערך בתואנה שגנבו כספים מקופת החניון. אחר הפיטורים תבעו השניים את המשיבה לתשלומים שונים בגין עבודתם אצלה וסיומה. בית הדין האזורי בתל אביב (סגנית השופט הראשי ע' גבריאלי ונציגי הציבור ד' רגו'אן יהלום וע' עוזרי עב 4/92-243) קיבל תביעותיהם של המערערים בחלקן - ודחה את חלקן. על התביעות שנדחו ועל הבסיס לחישוב הזכאות לגבי התביעות שהתקבלו - הוגשו הערעורים שבפנינו. לאור האמור - תיבחנה אחת לאחת התביעות מושא הערעור. 2. התביעה לפיצוי פיטורים א. מר סווירי הועסק כקופאי בחניון מיום 6.8.99 ועד 28.1.92. שלום הועסק כקופאי בחניון מיום 31.5.89 ועד ליום 5.2.92. שניהם פוטרו בנסיבות דומות. לגבי נסיבות הפיטורים נקבע בפסק דינו של בית הדין האזורי, כי חוסר התיאום בין מספר המכוניות שנכנס לחניון ביום 25.1.92 בין השעות 21:00 ל-24:00 ודמי החניה שהיו צריכים להיגבות בגין זאת מהנהגים, בהשוואה למספר כרטיסי החניה שנמכרו בפועל - הצביע על כך, כי את הפדיון עבור כ-15 מכוניות שלשל מר סווירי לכיסו. כזאת גם נקבע לגבי מר שלום בעקבות בדיקה דומה באותן שעות שנערכה ביום 27.1.92. גם לגביו היתה המסקנה בפסק הדין האזורי, כי הוא נטל לעצמו את הפדיון עבור 13 מכוניות שנכנסו לחניון בתשלום, מבלי לתת לנהגיהן קבלה. את קביעותיו העובדתיות הללו ביסס בית הדין קמא על עדות מר קופרברג מנהל החניון שבדק את מצב הקופה לפני ואחרי כניסת המכוניות לחניון ביום הבחינה, ועל סמך עדותו מר טל כהן שמנה את המכוניות שנכנסו לחניון ביום בו עבד בו מר סווירי. עדויות אלה היו מהימנות בעיניו להבדיל מעדות המערערים. ב. בערעורו חלק ב"כ המערערים, הן על עובדות הגניבה ביחוד בהתחשב בכך, שמשטרת ישראל אליה הוגשה תלונה בענין - לא מצאה לנכון להגיש כתב אישום כנגדם, והן על שלילתם המלאה של פיצויי הפיטורים. ב"כ המשיבה מאידך, תמך יתדותיו בטעמי פסק הדין והוסיף על כך, כי חרף מעשי המערערים לא מוצה עימם הדין, משנקבעה זכאותם בפסק הדין לתשלום תמורת הודעה מוקדמת. ג. אשר לדעתנו על פי סעיף 17 לחוק פיצויי פיטורים התשכ"ג-1963, רשאי בית הדין לקבוע, "שפיטוריו של עובד היו בנסיבות המצדיקות פיטורים ללא פיצויים או בפיצויים חלקיים שיקבע. בדונו בענין זה יונחה בית הדין האזורי על פי הכללים שבהסכם הקיבוצי החל על המספר הגדול ביותר של עובדים". בהעדר הסכם קיבוצי בין הצדדים יש לראות את תקנון העבודה לפועלי התעשיה לענינינו כהסכם הקיבוצי המנחה. לפי הוראת סעיף 53 לאותו הסכם - במקרה של גניבה, רשאי המעביד להחליט על פיטורים תוך שלילה חלקית או מלאה של פיצוי הפיטורים. בנסיבות המקרה לא מצאנו מקום להתערב בקביעתו של בית הדין קמא לגבי גניבת הכספים על ידי המערערים. כבעיני בית הדין ששמע את העדים והתרשם מעדותם כך בעינינו מהימנים מימצאי הבדיקות שנערכו ושהוכיחו חוסר תיאום בין מספר כרטיסי החניה שנמכרו למספר המכוניות שנכנסו לחניון באותה עת. תירוציהם של המערערים לישוב אותו פער, שלא נתקבלו על ידי הערכאות הדיוניות לאור העדות ששמע - אינם מתקבלים אף על דעתנו. בסיכומו של דבר ראויה לכן להישאר על כנה המסקנה המשתמעת בעליל ממימצאי בדיקות, כי המערערים נטלו לעצמם את התשלומים עבור החניה שקיבלו מנהגים שנכנסו לחניון ללא מתן קבלה. מסקנה זו הוכחה במידת הוודאות הנדרשת מעבר למאזן ההסתברויות. משאין מקום כאמור להתערבותנו במסקנתו של בית הדין קמא לעניין גניבת הכספים על ידי המערערים כאמור, אין גם מקום להתערבותנו, בנסיבות המקרה, בשקול דעתו לשלול מהם את פיצויי הפיטורים. 3. התביעות לתמורת הודעה מוקדמת ופדיון חופשה א. חרף מסקנתו של בית הדין קמא, כי המערערים "נתפסו בגניבה" הוא לא מצא טעם לשלול מהם את תשלום תמורת ההודעה מוקדמת. חיובו את המשיבה בתשלומים הנ"ל נעשה בהתבסס על משכורת המערערים בלבד תוך התעלמות מעובדת פיצולה של אותה המשכורת כפי שיבואר בהמשך. גם חישוב המגיע בגין פדיון חופשה נעשה תוך התעלמות מעובדת הפיצול. ב. לעניין פיצול השכר קבע בית הדין קמא, שלגבי מר סווירי, מאז תחילת עבודתו חולק שכרו לשניים. חלקו שולם לו על פי התלוש משכורת שנרשם על שמו וחלקו שולם לו על פי תלוש שהונפק על שם אשתו, למרות שאשתו לא עבדה כלל אצל המשיבה. מר סווירי ואשתו היו פרודים בעת הרלוונטית ומר סווירי חי באותה עת עם ידועה בציבור, שלגביה נפסק ש"בוודאי שהיא לא עבדה את השעות הרשומות בתלוש המשכורת של יפה סווירי." מר סווירי היה זה שגבה את ההמחאות שצורפו לתלושי השכר שנרשמו על שמו על שם אשתו. לגבי מר שלום נפסק על ידי בית הדין האזורי, כי אף הוא קיבל את שכרו בשני תלושי שכר. האחד - רשום על שמו, והשני - רשום על שם בנו, שהיה חייל בעת הרלבנטית ואין מחלוקת כי הוא מעולם לא עבד אצל המשיבה. מר שלום פדה את ההמחאות בגין השכר על פי שני התלושים שלו ושל בנו. השכר בתלוש הרשום על שם בנו של מר שלום והשכר בתלוש הרשום על שם אשתו של מר סווירי - חושבו לפי 100 שעות עבודה לחודש. בערעורו טען טען ב"כ המערער כי בנסיבות המקרה היה מקום לחייב את המשיבה בתשלום תמורת הודעה מוקדמת ופדיון חופשה בהתבסס על משכורתם הכוללת של המערערים. ב"כ המשיבה טען, מאידך, כי המערערים מנועים מלטעון לחישוב זכאותם על פי השכר הלא מפוצל מאחר שהשלימו מראש עם הפיצול. ג. אשר לדעתנו - על פני הדברים ברור, כי הסיכום בין המערערים למשיבה היה, שתשולם להם המשכורת כוללת ובלתי מפוצלת, אלא שהם עשו יד אחת לפצלה, ככל הנראה על מנת להקטין בין השאר את חבות המס. לאור האמור, יש להוסיף לסכום הקובע של המערערים לחישוב זכאותם לתמורת הודעה מוקדמת ופדיון חופשה סך של 731.17 ₪. אשר על כן לגבי תמורת הודעה מוקדמת, תשלם המשיבה לכל אחד מהמערערים סך של 731.17 ₪. הסך הנ"ל ישולם למר סווירי בתוספת הפרשי ריבית והצמדה כחוק מיום 1.2.92 ועד למועד הפרעון. למר שלום ישולם הסך הכל בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.3.92 עד למועד הפרעון. לגבי פדיון חופשה בגין 22 יום, ישולם למר סווירי על ידי המשיבה סך של 618.68 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.2.92 ועד למועד הפרעון. ולגבי מר שלום, בגין 7 ימי חופשה, תשלם לו המשיבה סך של 196.85 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.3.92 ועד למועד הפרעון. גם פדיון חופשה וגם תמורת הודעה מוקדמת - אינם נושאים פיצוי הלנה. במאמר מוסגר נעיר, כי אף דמי הבראה אינה נושאים אותו פיצוי. 4. התביעה לדמי אבטלה הזכאות לדמי אבטלה הינה על פי חוק הביטוח הלאומי. בנסיבות המקרה לא קמה למערערים עילת תביעה כנגד המעביד לתשלום הפרש דמי אבטלה בגין פיצול שכרם, אלא ככל שיש להם תביעה בענין זה - עליהם להפנותה למוסד לביטוח לאומי שיבחן זכאותם על פי חוק לתשלום אותו ההפרש. 5. התביעה לגמול שעות עבודה בשבתות וחגים התביעה לגמול שעות עבודה בימי המנוחה השבועית ובחגים על פי חוק שעות עבודה ומנוחה התש"א-1951, הינה מסוג התביעות, בהן על התובע אותו גמול להוכיח את ימי השבת והחג בהם עבד ואת השעות בהן עבד באותם הימים; וזאת על מנת שבית הדין יפסוק לו סכום קצוב ולא על פי אומדנא. מטעם זה בין השאר דחה בית הדין קמא את תביעת המערערים לאותו גמול ואין מקום להתערבותנו בנפסק, באשר המערערים אכן לא הוכיחו כנדרש את תביעתם לגמול העבודה בימי המנוחה בשבתות ובחגים. 6. תביעתו של מר סווירי לברר עבודתו בחודשים 10/91 עד 12/91. א. בכתב התביעה תבע מר סויירי את המשיבה לשלם לו שכר אותם שלושה חודשים. לגירסתו בתצהיר, הוטל עיקול על משכורתו בחודשים אלה על ידי הביטוח הלאומי ואשתו גם יחד, בגין חוב מזונות ולפיכך שולם לו רק אותו חלק ממשכורתו שהוצא על שמה של אשתו בתלוש נפרד. בכתב הגנתה לא טענה המשיבה, כי שילמה למר סווירי. את שכר אותם החודשים. מר גרוס, מנהל המשיבה, העיד בענין זה, כי "בטוח שהמשכורות של אשתו שולמו אין ספק, אבל לגבי המשכורות שלו היה עיקול ולדעתי זה שולם לאחר ששוחרר העיקול. אני לא יודע אם התובע פרע את הצ'קים שנתתי לו עבור החודשים הנ"ל." ב. בית הדין לא התייחס בפסק דינו לתביעתו זו של מר סווירי. ב"כ המשיבה שלא התייחס אף הוא לאותה תביעה בעיקרי טיעונו, טען בהופעתו בפנינו, כי לא עלה בידי המשיבה לבדוק האם נפרעו ההמחאות שניתנו בגין שכר אותם חודשים ועל כל פנים חובת ההוכחה לאי תשלום השכר - רובצת על שכם המערער. ג. אשר לדעתנו - בהעדר מחלוקת כי המערער עבר בחודשים אוקטובר - דצמבר 1991, על המשיבה חובת ההוכחה, כי שולם לו שכר אותם חודשים. משהיא לא מלאה אחר אותה חובה חרף ההזדמנות שניתנה לה, מן הראוי לקבוע, כי המערער זכאי לשכר החודשים אוקטובר - דצמבר 1991 כנתבע על ידו. לאור האמור, תשלם המשיבה למר סווירי: את משכורת חודש 10/91 בסך 1610 ₪. את משכורת חודש 11/91 בסך - 1463 ש"ח ואת משכורת חודש 12/91 בסך 1327 ₪, סך הכל - 4,400 ₪. מסכום זה יופחת סך 200 ₪, סכום הקופה הקטנה, שאין חולק שנשאר בידיו של מר סווירי. לפיכך בסיכומו של דבר, תשלם המשיבה למר סווירי סך 4,200 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.2.91 ועד למועד הפרעון. אין מקום לחיוב המשיבה בפיצוי הלנת שכר אותם חודשים, באשר אי תשלום השכר הינו בעטיו של מר סווירי, שביקש שלא להפקיד ההמחאות שניתנו בחשבונו בבנק, למען לא תשמש תמורתן לכיסוי העיקול, ואילו המשיבה סברה כל אותה עת, כי שולם לו כל המגיע לו. בנסיבות אלה ראויה להתקבל טענתה בכתב הגנתה, כי שכר העבודה בגין אותם החודשים לא שולם על-ידה עקב טעות כנה. 7. סוף דבר - א. לאור האמור לעיל תשלם המשיבה למערערים תוך 30 יום מהיום בו יומצא לה פסק הדין (להלן - מועד הפרעון) את התשלומים הבאים בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כמפורט לעיל: למר סווירי- תמורת הודעה מוקדמת בסך 731.17 ₪. פדיון חופשה בסך 618.63 ₪. שכר חודשים 12/91 - 10/91 בסך 4,200 ₪. למר שלום - תמורת הודעה מוקדמת בסך של 731.37 ₪. פדיון חופשה בסך 196.85 ₪. ב. בנסיבות המקרה שכל צד זכה והפסיד בדינו - אין מקום לחיוב מי מהצדדים בתשלום שכ"ט עו"ד והוצאות משפט למשנהו. ג. העתק מפסק דין זה ומפסק דינו של בית הדין האזורי - יועברו לנציבות מס הכנסה ולביטוח לאומי. 8. נציג הציבור ב' ליברמן: קבלתי את פסק הדין שבנדון ואני מסכים לעיקרו, למעט תיקון המתייחס להגבלת השכר לחישוב תשלומי ההודעה המוקדמת ופדיון החופשה, ולהלן טעמי - בנסיבות העניין איני סבור שיש לשלם למערערים את התמורה בגין הודעה מוקדמת ופדיון חופשה הנובעים מפיצול השכר, ולכך שני נמוקים - הנימוק הראשון הוא, שהמערערים הם אלה שנהנו מהפיקציה הלא חוקית של פיצול השכר בכך שהקטינו את חבות המס שלהם ולכן אין כל סיבה שיהנו פעם שניה מהונאה זו. הנימוק השני הוא עקרוני, שכן מקובל עלינו ש"מעילה בת עוולה לא תצמח זכות תביעה". פיצול המשכורת הוא מעשה הונאה שמטרתו להתחמק מתשלום מס וככזה היה מקום, לו דעתי היתה נשמעת, לדחות את תביעת המערערים על הסף. בכפוף להסתייגות זו אני מסכים עם עיקר פסק דינו של כב' השופט י' פליטמן, אם כי כתוצאה מהסתייגותי דלעיל, הייתי מטיל הוצאות בסך של 4,500 ש"ח על כל אחד מהמערערים. 9. הוחלט כאמור בפסק דינו של השופט י' פליטמן. שלילת פיצויי פיטורים (חשד לגניבה)פיטוריםהודעה מוקדמת