סמכות בית דין לדון בהשלכותיו של מכרז

פסק דין הנשיא ס' אדלר: 1. לפנינו ערעור ברשות (בר"ע 1152/02) על החלטת בית הדין האזורי בתל-אביב (השופטת מ' לויט ונציגי הציבור ימיני והלר: בש"א 2119/02, בש"א 1955/02), מיום 18.3.2002, אשר לא נענה לבקשת המערערת לדחות את תביעת המשיב מס' 1 על הסף. 2. בעלי הדין: [א] הבנק בנק אוצר החייל (להלן - הבנק) קיים כ - 55 שנים ומעסיק למעלה מ - 800 עובדים. עד לשנת 1993, התחלקה השליטה במניות הבנק כדלקמן; בנק הפועלים - 50% מניות שליטה ו- 30% מניות הון; "חבר" משרתי צבא קבע - 40% מניות שליטה ו- 24% מניות הון; קופת גמל של התעשיות הביטחוניות - 10% מניות שליטה. בשנת 1993 קיבלה ממשלת ישראל החלטה על פיה ימכור בנק הפועלים (שהיה אז בבעלות המדינה) את מניותיו בבנק אוצר החייל. עד שנת 1997 היה בנק הפועלים בשליטת המדינה באמצעות "נכסים מ.י. בע"מ". ביום 8.9.1997 הופרט בנק הפועלים ונמכר על ידי ממשלת ישראל ונכסים מ.י. בע"מ לגורמים פרטיים שונים. בעת רכישת בנק הפועלים התחייבו הרוכשים, בהתקשרויותיהם עם המדינה ונכסים מ.י. בע"מ, לשמור על זכויות מסוימות של עובדי הבנק. בשנת 1999 רכש בנק הפועלים את מניות קופת הגמל של התעשיות הביטחוניות בבנק אוצר החייל, תוך התחייבות למכור את כל מניותיו בבנק אוצר החייל עד ליום 31.12.2003. ביום 5.7.1999 נחתם הסכם קיבוצי מיוחד בין בנק אוצר החייל לבין ההסתדרות הכללית החדשה, בו נאמר כי בכוונתו של הבנק להמשיך לתפקד כבנק עצמאי. יתרה מזו, ביום 9.1.2000 כתבה הנהלת בנק הפועלים אל מר דן ארז מבנק אוצר החייל, כי אין בכוונתו של בנק הפועלים למזג את בנק אוצר החייל עם בנק הפועלים. [ב] המשיב מס' 1 (המבקשים בבית הדין האזורי - להלן: עובדי הבנק או המשיב) - מר קוטאי הוא יו"ר ועד עובדי הבנק, ויתר המשיבים הם עובדיו הקבועים של הבנק. [ג] מדינת ישראל - משרד הביטחון - מדינת ישראל - משרד הביטחון מעולם לא העסיקה באופן ישיר את המשיבים, אלא היתה בעלת מניות ובעלת השליטה בבנק, באמצעות אחזקותיה בבנק הפועלים, עד שמכרה מניותיה בבנק הפועלים לגורמים פרטיים ביום 8.9.1997. עם זאת, משרד הביטחון ביצע הלוואות לאנשי מערכת הביטחון באמצעות בנק אוצר החייל. כיום, משהבנק מוחזק כולו בידיים פרטיות, לא קיים קשר חוזי בין המדינה - משרד הביטחון לבין עובדי הבנק. פעילות הבנק והמכרז מושא עתירה זו 3. בנק אוצר החייל פועל מאז היווסדו ועד היום לפיתוח שירותים בנקאיים לעובדי מערכת הביטחון ובני משפחותיהם. סניפים של הבנק פזורים בין בסיסי צה"ל השונים ומעניקים שירותי בנק זמינים לחיילי צה"ל בבסיסיהם ולאנשי כוחות הביטחון ביחידותיהם. ביום 31.12.1995 או ביום 7.1.1996 (שני התאריכים מופיעים בהסכם) נחתם הסכם בין מדינת ישראל-משרד הביטחון לבין בנק אוצר החייל למתן הלוואות לאנשי כוחות הביטחון באמצעות הבנק. בהסכם נכתב, כי הבנק נבחר לבצע משימה זו במכרז. במחצית נובמבר 2001, הביא מנכ"ל הבנק לידיעת יו"ר ועד עובדי הבנק, כי ההסכם האמור, בין הבנק לבין משרד הביטחון, עומד לפני סיומו וכי בכוונת המשרד לפרסם מכרז פומבי למתן ההלוואות. מאז, פעל יו"ר הוועד כדי למנוע את קיום המכרז. לדבריו, נאמר לו על ידי מנכ"ל הבנק, כי ניתן לקבל "פטור" ממכרז ולאפשר לבנק להמשיך לספק את השירות. לטענת יו"ר הוועד, בחירת בנק אחר לספק שירות זה תפגע פגיעה קשה בבנק אוצר החייל ותביא לפיטורי עובדים רבים. לדברי יו"ר הוועד, אף מנכ"ל משרד הביטחון בדעה, כי אין צורך בקיומו של מכרז וכי יש להמשיך את ההתקשרות הקיימת עם בנק אוצר החייל. חרף האמור, ניתנה הוראה, ביום 20.2.2002, לפרסם את המכרז. ההליכים בבית הדין האזורי 4. בעקבות ההחלטה לפרסום המכרז, פנו המשיבים מס. 1 לבית הדין האזורי בעתירה (בש"א 1955/02) ליתן צו אשר ימנע את פרסום המכרז עד לאחר ה- 31.12.2003, מועד בו יוצעו מניות בנק אוצר החייל למכירה. עתירה זאת הוגשה על ידי שניים מעובדי הבנק, שהם יו"ר הוועד וחבר הוועד. יתר עובדי הבנק הגישו בקשה להצטרף לעתירה (בשא 002087/02). בהחלטה מיום 18.3.2002, נדחתה בקשת ההצטרפות ועל כך לא הוגשה בקשה רשות ערעור. המדינה מצידה, הגישה בקשה לדחות את הבקשה לצו מניעה על הסף מחמת חוסר סמכות של בית הדין לדון בה (בשא 002119/02), בקשה זאת נדחתה על ידי בית הדין האזורי בהחלטתו מיום 18.3.2002, שעיקריה יובאו להלן. 5. אליבא דבית הדין קמא, השאלה האמיתית העומדת לדיון בפרשה זאת היא, כיצד ישפיע המכרז על עובדי הבנק ולא שאלות הנוגעות לקיומו ותוקפו של המכרז. לטענת העובדים, זכייתו של בנק אחר במכרז תפגע פגיעה קשה בזכויותיהם כעובדי הבנק ואף עלולה לגרום לפיטוריהם. הבקשה אינה נוגעת לתוכן המכרז, להליך המכרז או להצעות שיוגשו במכרז, אלא אך ורק להשפעתו על זכויות עובדי בנק אוצר החייל. משכך ומאחר שזכויות עובדי הבנק הינן נושא שבסמכותו של בית הדין לעבודה, הרי שאין לדחות את התביעה על הסף מחוסר סמכות. בית הדין האזורי אף קבע, כי בין הצדדים קיים "סכסוך משולש" שהצדדים לו הם; עובדי הבנק, הבנק ומדינת ישראל - משרד הביטחון. משכך, קמה לבית הדין לעבודה סמכות עניינית בהתאם להלכה שנפסקה בדב"ע נז/ 16 - 4 מרכז השלטון המקומי - ההסתדרות הכללית החדשה, פד"ע לב עמ' 1 (להלן - פסק דין מרכז השלטון המקומי) . בית הדין קמא הוסיף כי גם אם עשויות להתעורר בפניו שאלות לגבי תוכן המכרז, מוסמך בית הדין לדון בהן במסגרת התביעה העיקרית, וזאת מכוח הסמכות הנגררת הקבועה בסעיף 76 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד - 1984. בית הדין האזורי אף הזכיר את מדיניות בתי הדין לעבודה לרכז בידיהם את מלוא סמכות הדיון בשאלות הנוגעות ליחסי עובד - מעסיק, הן במישור האישי והן במישור הקיבוצי. על החלטה זאת הוגשה בקשת רשות ערעור, שנתקבלה. בית דין זה שמע את טענות הצדדים בערעור ולהלן החלטתנו. הכרעה סמכות בית הדין 6. אנו סבורים כי אין לבית הדין לעבודה סמכות לדון בהשלכותיו של מכרז, שיפורסם על ידי משרד הביטחון, על עובדיו של בנק אוצר החייל, שהוא גוף מסחרי המצוי כיום בידיים פרטיות. שכן, היחסים המשפטיים בין המדינה לבין הבנק מסתכמים כל כולם בחוזה למתן שירותים שנכרת בין משרד הבטחון לבין הבנק. משכך, לא קיים קשר של יחסי עבודה בין משרד הביטחון לבין עובדי הבנק. לא זו אף זו וכפי שצויין לעיל, המדינה ממילא מעולם לא היתה בעלת מניות בבנק אוצר החייל, אלא היתה בעלת מניות בבנק הפועלים בלבד, ואף זאת טרם ההחלטה בדבר פרסום המכרז, מושא הליך זה. היות המדינה בעלת מניות בבנק הפועלים, לתקופה מסוימת, אף בה אין כדי לסייע לעותרים, שכן המדינה, כמחזיקה במניות בנק הפועלים, לא קיבלה על עצמה התחייבויות כלפיהם, בכל הנוגע להמשך ההתקשרות המסחרית עם בנק אוצר החייל. העדר יחסים משולשים 7. שונה המקרה דנן מזה שנדון בדב"ע 98/7-3 מנשה מועדים - משרד הבטחון ואח', פד"ע לג, 441 (להלן - פסק דין שק"ם). שם, דובר בסכסוך שהתגלע במערכת יחסים תלת מישורית, כאשר לבד ממערכת היחסים החוזית שהיתה קיימת בין המדינה לבין השק"ם, המדינה היתה אף בעלת מניות בשק"ם, עד להפרטתו, שגם לאחריה, החזיקה חלק ממניותיו. אמנם, לכאורה, אף במקרה דנן מעורבים שלושה גופים בסכסוך; המדינה - המבקשת לערוך מכרז, המעסיק - בנק אוצר החייל ועובדיו. ואולם, בעניין שבפנינו, לא קיים קשר משפטי בין עובדי הבנק לבין המדינה-משרד הביטחון. שהרי, כבר בספטמבר 1997 הוציאה המדינה את הבנק משליטתה העקיפה והעבירה אותו לידיים פרטיות. משכך, ברי כי בין המדינה לבין בנק אוצר החייל לא קיימים יחסי בעלות או יחסים משפטיים בעלי דפוס אחר, לבד מיחסים חוזיים מסחרים, אשר נתונים לשינוי. 8. אשר לפסק דין מרכז השלטון המקומי יאמרו שניים אלה; ראשית - מרכז השלטון המקומי הוא גוף שלטוני הכפוף, בעניינים שונים, להוראותיה של המדינה. משכך, ההפרדה בינו לבין המדינה הינה מלאכותית, משלהוראותיה של המדינה, במסגרת סמכויותיה השלטוניות, השפעה ישירה על יחסי העבודה בגוף זה. שכן, יש לזכור כי ההתקשרות שבין המעסיק הישיר לבין עובדיו במקרה של רשות או חברה ממשלתית, מותנית באישורים שונים מטעם המדינה כנדרש בחוק, כדוגמת האישור הנדרש מן הממונה על השכר באוצר בסעיף 29(א) לחוק יסודות התקציב, התשמ"א - 1981 לשם קביעת תנאי עבודתם של עובדי רשות מקומית. שונה המצב לגבי בנק אוצר החייל, המוחזק בידי גורמים פרטיים והמתקשר עם המדינה, אם בכלל, בהסכם מסחרי. שנית - העילה בפסק דין מרכז השלטון המקומי היתה שונה מזו שלפנינו. בעניין השלטון המקומי, קמה לעובדים עילה הנובעת מיחסי העבודה, שכן המדינה חייבה את מרכז השלטון המקומי לבצע שינויים בתנאי עבודתם של עובדי השלטון המקומי, מה שאין כן במקרה דנן. 9. מן האמור לעיל עולה, כי הסכסוך דנן אינו סכסוך תלת מישורי במהותו, אלא סכסוך בין שתי מערכות נפרדות; זו שבין הבנק לעובדיו וזו שבין הבנק למדינה בכל הנוגע לפרסום המכרז המסחרי. הניתוק המשפטי שבין עובדי הבנק לבין המדינה מוציא את הסכסוך משעריו של בית דין זה. משלא התקיימו יחסי עובד - מעסיק בין משרד הביטחון לבין עובדי הבנק ומשלא קיימים אף יחסי עבודה משולשים, אין לבתי הדין לעבודה סמכות לדון בהליכים דנן מכח סעיף 24(א)(1) לחוק בית הדין לעבודה, התשכ"ט - 1969 (להלן - חוק בית הדין לעבודה). גרם הפרת חוזה 10. עובדי בנק אוצר החייל טענו, כי הוצאת המכרז על ידי משרד הביטחון תגרום להפרת ההסכמים בינם לבין הבנק ועל כן קמה להם עילה בנזיקין של גרם הפרת חוזה, אשר מצויה בסמכותו של בית הדין לפי סעיף 24א(1)(ב) לחוק בית הדין לעבודה. אין לקבל טענה זו. במשק תחרותי, בו מתקיימים מכרזים, קיימת תמיד האפשרות שעובדי הגופים שלא זכו במכרז ייפגעו יחד עם מעסיקיהם. אין בעובדה זאת כדי להקים עילה בנזיקין נגד הוצאתו של המכרז. יתרה מזו, סמכותו הנזיקית האמורה של בית הדין, אינה מאפשרת לעובדי גוף מסחרי המוחזק בידיים פרטיות, למנוע הוצאת מכרז של המדינה בשל חשש לפגיעה בזכויותיהם, היה ומעסיקם לא יזכה במכרז. בדומה, ברי כי לא מצויה עילה שעל פיה עובדי הבנקים האחרים, העשויים להשתתף במכרז לאספקת שירותי בנקאות לאנשי מערכת הביטחון, יוכלו לתקוף את המכרז בטענה שאם מעסיקם לא יזכה בו, הדבר עלול להשפיע על העסקתם. נציין, כי נושאים הנוגעים לתקפות המכרז לתוכנו או להליך המכרז עצמו, מקומם להתברר בין המדינה לבין הגופים המעונינים להציע הצעות במסגרת המכרז ובערכאה המתאימה לכך. סוף דבר 11. הערעור מתקבל. עובדי בנק אוצר החייל לא הצביעו על עילה במשפט העבודה המעניקה להם זכות למנוע את הוצאת המכרז. לפיכך, דין ערעור המדינה להתקבל באופן שבקשת המשיבים מס. 1, למתן צו מניעה זמני המונע ממדינת ישראל - משרד הבטחון לפרסם "מכרז הלוואות מערכת הבטחון" ביום 24.2.02 או במועד אחר, נדחית בזאת על הסף מחוסר סמכות. הבקשה למתן צו זמני, המורה להשהות את פרסום המכרז עד לאחר יום ה - 31.12.03, מועד בו יוצעו מניות הבנק למכירה, נדחית אף היא על הסף מחוסר סמכות. בנסיבות העניין, אין צו להוצאות. מכרז