פיטורים סוכן ביטוח

פסק דין עובדות המקרה 1. התובע ביצע עבודה אצל הנתבעים משנת 1993 ועד לשנת 1999 בסביבות חודש אפריל, כאשר בתקופה שבין 8/1995 ועד 2/1996 היתה הפסקה בעבודת התובע אצל הנתבעים, ולאחריה חזר לעבוד אצל הנתבעים. הנתבעת 1 היא סוכנות לביטוח, ואילו הנתבע 2 הוא מנהלה. עבודתו של התובע בנתבעת היתה להיפגש עם לקוחות פוטנציאליים בבתיהם ולהחתימם על פוליסת הביטוח או על הארכתה. התובע הגיע מדי יום למשרדי הנתבעים, שם קיבל רשימה של הפגישות הקבועות לו אצל לקוחות פוטנציאלים במהלך הימים הקרובים שלאחר מכן, שהוכנה ע"י מחלקת השיווק של הנתבעים. שכרו של העובד שולם בהתאם לתפוקת עבודתו, כאשר עבור כל החתמה על פוליסה היה מקבל סכום כסף מסוים, עבור הארכת פוליסה היה מקבל סכום כסף אחר וכן הלאה. התובע היה רשום כעסק פרטי בשם "אייל שיווק והפצה" והוא קיבל את שכרו מהנתבעת כנגד חשבוניות שהוציא. מסוף חודש 2/1999 עבד התובע אצל הנתבעת כמנהל, בנוסף להמשך עבודתו הקודמת בהיקף קטן יותר. בין הצדדים הוסכם כי בתקופה זו יהא התובע זכאי לקבל שכר בסיס של 10,000 ₪ ויתווסף על זה הסכום שירוויח התובע מעבודתו הקודמת כמחתים אנשים על פוליסות. החל מתקופה זו קיבל התובע תלושי משכורת [נספח ו' להודעת התובע על הגשת אישורי דוחות מס הכנסה מתאריך 14/5/01, אליו מצורף תלוש שכר בו לא מצוין בגין איזה חודש הוא, אך מצוין שתחילת העבודה היא בתאריך 3/96]. התובע לא קיבל כל הטבות או זכויות להן זכאי עובד. כמו כן, התובע פעל כעסק עצמאי והיה רשום כך במשרדי מס הכנסה ומע"מ, העסיק רו"ח ושילם תשלומים לביטוח לאומי. כחודש וחצי לאחר תחילת עבודתו של התובע כמנהל, הופסק תפקידו זה, וזמן לא רב לאחר מכן התפטר התובע עקב הרעת תנאי עבודה. 2. תביעתו של התובע היא לתשלום פיצויי פיטורים, להשלמת משכורת, ולקבלת זכויות נוספות המגיעות לו כתוצאה מהיותו עובד. הצדדים הסכימו על פיצול הדיון כך שבתחילה תידון שאלת יחסי עובד-מעביד בין הצדדים. אשר על כן השאלה העומדת בפנינו כעת היא האם התקיימו יחסי העבודה בין הצדדים. טענות התובע 3. התובע היה נציגם של הנתבעים והיווה, בעצם, חוליה אחת בשרשרת פעולות עליה מפקחים סוכני ביטוח היושבים בנתבעת, שסופה החתמת לקוחות על פוליסות ביטוח. התובע אינו סוכן ביטוח ולכן אסור לו למכור פוליסות ביטוח. עובדה זו מהווה ראיה לכך שהתובע היה אך חלק ממערך פעילות שלם. סדר יומו של התובע נקבע ע"י צוות טלפני החברה שקבעו לו רשימת פגישות, כאשר לתובע לא היתה שליטה על הרשימה, והנתבעים ציפו ממנו שיבצע את כל הפגישות שנקבעו לו, וכשלא עשה זאת היו נוזפים בו. לתובע לא היה קשר אישי עם הלקוחות ואת שמות הלקוחות הפוטנציאליים שהשיג העביר מיד לנתבעים. עבודתו של התובע היא עבודה בה חשוב מי מבצעה, והתובע נדרש לעבודה אישית ולא יכול היה לתת לאחר למלא את תפקידו. התובע הגיע לנתבעים ללא הכשרה מוקדמת, והוא הודרך ע"י הנתבעים. כמו כן, גייס התובע עובדים חדשים והעביר להם השתלמויות. התובע עבד במפעל הנתבעים, הפוליסות שמכר היו של הנתבעים ובהתאם למדיניות שקבעו הנתבעים והוא חילק ללקוחות מתנות מאת הנתבעים. התובע קיבל החזר הוצאות מלא על כל נסיעה שעשה. התובע לא עסק בעבודות אחרות, כפי שטענו הנתבעים, תוך כדי עבודתו אצל הנתבעים. גם לו היה שמץ אמת בטענה זו הרי שמדובר בעבודות שונות שאין ביניהן קשר. עובדת אחת פוטרה בהתאם להמלצתו של התובע, ועובדת חדשה הובאה ע"י התובע. כמו כן, התובע עזר בהעברת ציוד למשרדם הראשי של הנתבעים. יתרה מכך, בין התובע לנתבעים היו יחסי כפיפות כך שהוא נאלץ לעשות דברים שנתבקש לעשות ע"י מנהלת הסניף בו עבד התובע,דורית ישר (להלן: המנהלת), אף אם לא רצה לעשות כן, כגון עבודה עד שעות מאוחרות. עבור חלק מהתקופה קיבל התובע תלושי שכר, והיתה תקופה בה החתים התובע כרטיס עבודה. תנאי עבודתו של התובע לא היו שונים מהותית מתנאיהם של חבריו לעבודה שקיבלו תלושי שכר, למרות שיכול להיות שהתובע תוגמל יותר שכן הוא היה העובד הוותיק ביותר. כמו כן, היו עובדים נוספים שביצעו עבודת שכיר והפיקו חשבוניות מס. אמנם התובע ניהל תיק של עצמאי ובתקופה מסוימת שולם לו שכרו כנגד חשבוניות, אך כאמור לעיל תפקידו ותנאיו היו כשל שכיר. התובע קודם במהלך עבודתו בנתבעת ואף הגיע למשרת ניהול בה. כל האמור לעיל מראה כי התובע היה עובד הנתבעים וכי מבחני ההשתלבות, הפיקוח והקשר האישי מתמלאים בו. הלכה פסוקה היא שמעמדו של עובד הוא סטטוס, ואין בהסכמת הצדדים כדי לשנות סטטוס זה. טענות הנתבעים 4. עבודתו של התובע כעצמאי וכנגד קבלות היתה מיוזמתו וברצונו. התובע עבד כשכיר אצל הנתבעים רק במשך תקופה קצרה בשנים 1993-199, ובמשך כחודשיים-שלושה בשנת 1999, כאשר עבד כמנהל בחברה. למעט תקופות אלו, עבד התובע כקבלן עצמאי. התובע וחבריו לעבודה יכולים היו להעביר ביניהם את פגישות העבודה שנקבעו להם, לפי נוחותם ואף עשו זאת. התובע העסיק רואה חשבון מטעמו. התובע עבד בעבודות שונות תוך כדי עבודתו בנתבעים- כמחלק עיתונים, בעסק של משפחת אשתו, בעסקי נעליים וכמדריך נוער. התובע לא קיבל משכורת חודשית, אלא שולם לו לפי תפוקת עבודתו. לאור האמור, התובע לא היה שכיר של הנתבעים אלא עבד עבורה כקבלן, לכן יש לקבוע כי לא התקיימו יחסי עבודה בין הצדדים. פסק דין חלקי 5. על מנת לבחון האם התקיימו יחסי עובד-מעביד, יש להשתמש במבחן ההשתלבות כמבחן עיקרי, כאשר שני מבחני עזר, שלמעשה מובלעים במבחן ההשתלבות, הם מבחן הקשר האישי ומבחן השליטה. למבחן ההשתלבות פן חיובי ופן שלילי. הפן החיובי הוא שקיים "מפעל" יצרני לשירותים או אחר, שניתן להשתלב בו- דהיינו נחוץ ביצוע העבודה באופן אישי, ומבצע העבודה מקבל הוראות וצריך לציית להן (בנקודה זו ניתן לראות את ביטויים של מבחן הקשר האישי ומבחן ההשתלבות), הפעילות המבוצעת היא חלק מהפעילות הרגילה של המפעל, ומבצע העבודה מהווה חלק מהמערך הארגוני של המפעל כך שהוא מובא בחשבון בעת ארגון העבודה והוא שותף לפעילות השוטפת של יחידתו ולכן יכול ויידרש לעשות דברים מעבר לנדרש ממנו ישירות עקב עיסוקו הספציפי. הפן השלילי הוא שמבצע העבודה אינו בעל עסק עצמאי משלו המשרת את המפעל כגורם חיצוני [וראה: דב"ע לא/ 3-27 עיריית נתניה נ' דוד בירגר, פד"ע ג 177; דב"ע מח/ 3-137 אדר תמר נ' פרסום מלניק בע"מ, פד"ע כ 60; דב"ע נב/ 3-158 רות יאיר נ' אהרון גליברמן, פד"ע כה 31; דב"ע נב/ 3-266 גדעון אנגל נ' שמואל מור, עבודה ארצי כו(1) 140; דב"ע נד/ 3-238 ד"ר יאיר בן-דוד נ' המועצה האזורית מרחבים, פד"ע כח 461; דב"ע נה/ 2-5 ורדה דעבול נ' מדינת ישראל, פד"ע כט 481; בג"צ 123/81 אלקטרה (ישראל) בע"מ נ' בית הדין הארצי לעבודה, פ"ד לו(1) 423; בג"צ 176/90 גד מכנס נ' שר העבודה והרווחה, פ"ד מז(5), 711; בג"צ 5168/93 שמואל מור נ' בית הדין הארצי לעבודה, פ"ד נ(4) 628]. 6. ולענייננו, לנתבעים "מפעל" של סוכנות ביטוח. מטרתו של המפעל היא מכירת פוליסות ביטוח, כאשר חלק מהפעילות הנעשית על מנת להשיג מטרה זו היא החתמת לקוחות ולקוחות פוטנציאליים בביתם ואיסוף שמות נוספים של לקוחות פוטנציאליים. התובע הוא המחתים על פוליסות הביטוח ובאמצעותו מעניקים הנתבעים פוליסות ביטוח. התובע וחבריו לתפקיד עבדו בצוותים שהרכיבו הנתבעים, וכאשר התובע לא הסתדר עם אחת מהעובדות הוא הועבר לצוות אחר [עדות המנהלת, עמ' 12 שו' 16-17]. עבודתו של התובע ודומיו מהווה, אם כן, חלק מהמערך הארגוני של המפעל, מגשימה ומשתלבת בפעולתו הרגילה. יש לבצע את העבודה באופן אישי, שכן, כפי שאמרה המנהלת בעדותה, אישיותו של המחתים חשובה ויש לה השפעה על מוכנותו של הלקוח לחתום על הפוליסה [פרוטוקול מיום 18/4/02 (להלן: הפרוטוקול) עמ' 13 שו' 18-20]. אמנם, התובע וחבריו לתפקיד יכולים היו להעביר פגישות שנקבעו להם ביניהם לפי נוחותם [עדות התובע, פרוטוקול עמ' 10 שו' 9-13; תצהיר יגאל יער און, שעבד עם התובע, סעיף 5], אולם הם לא היו יכולים להעביר את מטלותיהם לכל העולה בדעתם, ובלבד שיספקו לנתבעים פוליסות חתומות, אלא רק בינם לבין עצמם, דהיינו לעובדים אחרים שנבחרו ע"י הנתבעים ושהנתבעים סומכים עליהם. לכן, מתקיים היסוד של ביצוע העבודה באופן אישי למרות שבינם לבין עצמם יכולים היו התובע וחבריו לתפקיד להעביר פגישות. יתרה מכך, העברת הפגישות בין העובדים מראה על כי מדובר בצוות עובדים השייך למפעל ולא בעצמאי שעליו לבצע תפוקה מסוימת. התובע קיבל הוראות מהנתבעים- הוא קיבל מהם את רשימת פגישותיו, לעיתים היה עובד אף מעבר לשעות הרצויות לו, לאור בקשת הנתבעת [עדות המנהלת, עמ' 13 שו' 1-7], הוא פעל לפי הוראות הנתבעת באשר למתן תגמולים מתגמולים שונים ללקוחות על מתן שמות נוספים במתכונת של "חבר מביא חבר" וכדומה. על מעשיו של התובע היה פיקוח, והוא היה צריך להגיש בסופו של חודש דו"ח המפרט באופן מפורט את הפגישות שערך במהלך החודש [עדות המנהלת, עמ' 13 שו' 10-15, 21-22], במידה ולא ביצע את כל הפגישות שנקבעו לו הנתבעים העירו לו על כך [עדות המנהלת, עמ' 13 שו' 23-24; תצהיר חביבה בן עטר, שהיתה עובדת הנתבעים, סעיף 3,5]. הנתבעים שילמו לתובע עבור הוצאות הרכב שלו [עדות המנהלת, עמ' 14 שו' 4]. התובע עשה פעולות שהיו דרושות למקום עבודתו, אף מעבר לתפקידו הספציפי, למשל כאשר העביר חומר להרצליה, שם נמצא סניף של הנתבעים [עדות המנהלת, עמ' 14 שו' 6-13], וכאשר סייע בהעברת המשרד בירושלים למקום חדש [עדות התובע, עמ' שו' 11-26]. הכספים שנגבו ע"י התובע מלקוחות נגבו לפקודת הנתבעת 1 [עדות המנהלת, עמ' 13 שו' 25-26] אמנם, שכרו של התובע שולם לו לפי אחוזים מתפוקתו, אולם: הבסיס לחישוב שכר העבודה הוא, שהבסיס לחישוב שכר העבודה- בין אם הוא יחידת זמן, בין אם הוא יחידת תוצרת, ובין אם הוא חלק מפרי העבודה, או אף חלק מהרווחים- אינו קובע בשאלת קיומם או אי קיומם של יחסי עובד-מעביד" [דב"ע נב/ 3-158 לעיל; דב"ע לה/ 3-36 נוימן- כץ פד"ע ו 333]. לאור כל האמור לעיל, ניתן לראות כי הפן החיובי של מבחן ההשתלבות מתקיים בתובע ושהוא היווה חלק אינהרנטי מפעילות המפעל, השתלב בו והיה נתון לפיקוח האחראים עליו. 7. באשר לפן השלילי, לפיו יש צורך לבדוק האם מבצע העבודה מבצעה במסגרת עסק חיצוני המשרת את המפעל, טענו הנתבעים כי לתובע היו עסקים נוספים, לכן הוא נרשם מיוזמתו כעצמאי, ולכן יש לראות בו כבעל עסק עצמאי ולקבוע שהוא אינו עובד. באשר לעניין זה נאמר בפסיקה כי: "יכול אדם להיות בעל "מפעל" משלו, או לפעול בדרך אחרת כ'מפרנס עצמאי' חלק מהזמן, ובחלק אחר של זמנו- לפעול כ'עובד' בשירותו של הזולת" [דב"ע נב/ 3-18 לעיל; דב"ע לב/ 3-1 "גלוב" שירותי נסיעות בע"מ - לוי, פד"ע ג 246; דב"ע לו/ 3-110 טויטו - מגן דוד אדום, פד"ע ט 238; דב"ע נד/3-238 לעיל]. כלומר, צריך שהעסק העצמאי יהיה כזה שבמסגרתו ניתן שירות ל"מפעל", ואין די בכך שלמספק העבודה יהיה עסק עצמאי כלשהו. העסקים, שנטען ע"י הנתבעים כי התובע מנהל, הינם עסקים מעסקים שונים- החל ממכירת עיתונים, עבור דרך עסקי נעליים ועסק משפחתי בתחום התמרוקים, וכלה בתפקידי חינוך- ואין כל קשר ביניהם לבין התפקיד אותו ביצע התובע אצל הנתבעים. לכן, אף לו היה מוכח כי התובע פעל כעסק עצמאי בעניינים אחרים, דבר שלא הוכח כל צרכו, אין בכך כדי לשלול את היותו עובד אצל הנתבעים. בנוסף לאמור, התובע לא השקיע כספים במשרד משלו, אין לו עלויות הנובעות מעבודתו אצל הנתבעים, אין לו מערך ארגוני משל עצמו, אין לו לקוחות משל עצמו, ההשקעה היוזמה לקבלת לקוחות, וסיכוני רווח והפסד, אינם מוטלים על כתפיו שלו כי אם על כתפי הנתבעים. 8. באשר לרישום כעצמאי במשרדי מס הכנסה ומע"מ, ובאשר לתשלום השכר כנגד חשבוניות שהוציא התובע, הרי שאין בכך כדי לקבוע את מעמדו של התובע כעצמאי, אלא אך לחזק מסקנה זו בהצטרף לשאר הסממנים, שבמקרה זה לא מתקיימים. 9. לאור האמור לעיל, גם הפן השלילי של מבחן ההשתלבות מתקיים שכן הוכח כי השירות שנתן התובע לנתבעים לא היה במסגרתו של עסק עצמאי הנותן שירותים כגון אלו. סיכומו של דבר, במקרה זה מתקיים הן הפן החיובי והן הפן השלילי של מבחן ההשתלבות, והוכח כי התובע היה חלק ממערך העבודה במפעל, היה נתון לשליטת ופיקוח מעסיקיו, ולא היה בעל עסק עצמאי משלו. זאת בשונה ממתן שירות ע"י עסק עצמאי כאשר לא משנה כיצד מתבצעת העבודה כל עוד היא מבוצעת. לאור האמור, אנו קובעים כי בין התובע לנתבעים התקיימו יחסי עובד מעביד. פיטוריםסוכן ביטוח