פיטורים בגין אי התאמה

פסק דין השופט שמואל צור 1. דר' שלמה בלס (להלן- דר' בלס) היה מנהל מחלקת נשים ויולדות בבית החולים הממשלתי בצפת. בחודש דצמבר בשנת 1984 נבחר דר' בלס, במכרז, לכהן כמנהל מחלקת נשים ויולדות של בית החולים שערי צדק (להלן - שערי צדק). בחודש יולי 1987 פוטר דר' בלס מתפקידו. בעקבות פיטוריו, היה דר' בלס מובטל לחלוטין עד חודש מאי 1989, בלא שעלה בידו - למרות מאמציו - למצוא עבודה, ולו כרופא מן השורה (סעיף 15 (א) לפסק הדין של בית הדין האזורי). בחודש מאי 1989 החל דר' בלס לעבוד כרופא נשים מן השורה בבית החולים שמואל הרופא בצריפין ורק בחודש פברואר 1991 הוא שב לכהן כמנהל מחלקת נשים, הפעם בבית החולים הלל יפה בחדרה. 2. נסיבות כהונתו, תיפקודו ופיטוריו של דר' בלס מנהול מחלקת נשים ויולדות בשערי צדק נגולו, בהרחבה, בתביעה שהתבררה בבית הדין האזורי לעבודה בירושלים (השופט מרדכי כליף ונציגי ציבור צבי כספי ואריה בר-ציון - תיק נג/325-3). בפסק דין מקיף ויסודי מתוארת פרשה קשה של התנכלות רצופה מצד שני רופאים שהיו כפופים לדר' בלס, אשר פגעה בתיפקודו ובתיפקוד המחלקה בראשה עמד, ושל אזלת יד חמורה מצד הנהלת בית החולים בטיפולה בפרשה. לא נחזור כאן על מסכת העניינים המורכבת שנפרשה בפני בית הדין האזורי ורק נפנה לשני קטעים מפסק הדין המשקפים, בתמצית, את הפרשה: "מכל מה שהובא בפני בית-הדין עולה כי לא היה מדובר ב"אי-התאמה" של התובע (הוא דר' בלס - ש.צ.) לתפקידו. התובע, ככל העולה מהתיק שבפנינו, פתח, עם התמנותו לתפקידו, בתנופה רבתי לשיקום המחלקה ואף זכה להצלחה לא מבוטלת וכבר היה נדמה כי הוא עלה על דרך המלך והביא את המחלקה למצב שבו החלה לתפקד בצורה נאותה. דא עקא, הנהלת בית-החולים ובעקבות כך גם התובע עצמו, לא יכלו להתמודד עם המאבקים שניהל דר' וייס וניסיונותיו שלו וגם של דר' אבולעפיה, לקעקע את מעמדו של התובע ולחתור תחתיו. אמרנו, כי הדברים עולים רק ממה שהובא בפני בית-הדין, שכן דר' וייס וד,ר אבולעפיה לא היו שותפים לדיון בתיק זה, כמו גם אחרים שנוכחותם היתה אולי חיונית להבהרת הדברים. לפיכך, ככל שאנו מקבלים את גירסתו של התובע, אנו עושים זאת בזהירות ומבלי להתפס להגזמה. מצד אחד, ערים אנו לכך, שוועדת אינסלר, קבעה במסקנותיה (ת/18) שכל עוד דר' דוד וייס ימשיך לעבוד במחלקה - גם הטוב שבמנהלים נדון להכשל בניהול המחלקה. מאידך, לא נעלם מעינינו שהוועדה קבעה גם שהתובע לא הוכיח כושר מנהיגות וכושר ניהול מעולים. עם זאת, בית הדין התרשם שהמדובר בכשל ניהולי חמור של בית החולים עצמו ולא של התובע. רק בשל הכשל הניהולי של בית החולים נכשלו מאמציו של התובע לשקם סופית את המחלקה ולהביאה למצב הרצוי". (סעיף 11 לפסק הדין). ובהמשך - "המדובר בפיטורים בלתי הוגנים בעילה בדויה; תוך הפרה של ההסכם הקיבוצי והאישי; ללא כל סיבה מוצדקת וללא משא ומתן קיבוצי או אחר עם נציגיו של העובד; תוך הפרת זכות השימוע וכללי הצדק הטבעי ותוך האשמת העובד באופן בלעדי בכשלון הניהול.מבחינה זו, אנו מסכימים עם כל האמור בסיכומי ב"כ התובע ומאמצים את האמור שם בכל הקשור לפיטוריו הפסולים של התובע". (סעיף 14 לפסק הדין). דברים אלה קשים וחמורים והם הביאו את בית הדין האזורי לקבל את עיקר תביעתו של דר' בלס. בית הדין האזורי פסק לדר' בלס פיצוי על הפסד שכר מלא לתקופת היותו מובטל (נובמבר 87 - מאי 89) ופיצוי על הפסד שכר חלקי לתקופת עבודתו בבית-החולים שמואל הרופא (יוני 1989 - פברואר 1991). כמו כן פסק בית הדין האזורי לדר' בלס פיצוי על הפסד שתי שנות ותק, פיצוי על אי הפרשה לקופת תגמולים לתקופה של 40 חדשים מיום פיטוריו, פיצוי על איבוד זכויות פנסיה מצטברות למשך שנתיים, פיצוי על אי הפרשה לקרן השתלמות וכן פיצוי בסכום כולל על נזק לא ממוני. עם זאת בית הדין האזורי דחה את תביעתו של דר' בלס לפסוק לו פיצוי על הפסד הכנסה משרות רפואה פרטי (שר"פ) בשערי צדק. 4. על פסק הדין של בית הדין האזורי לעבודה הוגשו שני ערעורים. ערעורה של שערי צדק (ע"ע 300350/97) נסוב הן על מימצאיו ומסקנותיו של בית הדין האזורי לגבי נסיבות פיטוריו של דר' בלס והן על גובה הפיצוי הכספי שנפסק לו. ערעורו של דר' בלס (ע"ע 300355/97) מופנה כלפי שלושה מרכיבים בפסק הדין בהם לא התקבלה תביעתו או לא התקבלה במלואה והם: תקופת חישוב רבית והצמדה על הפיצוי בשל הפסד שכר; פיצוי עבור הפסד השתכרות משרות רפואי פרטי (שר"פ) והוצאות משפט שנפסקו, לטענתו של דר' בלס, בסכום נמוך. 5. אשר לערעורה של שערי צדק - לאחר שנתנו דעתנו למכלול טענותיה בהודעת הערעור, בסיכומים בכתב ובהשלמת הטיעון בעל פה, לא מצאנו יסוד להתערב בפסק הדין של בית הדין האזורי. פסק הדין של בית הדין האזורי מבוסס על מסכת עובדתית מפורטת שהובאה בפניו. קביעותיו ומסקנותיו מעוגנות בחומר הראיות ואין כל עילה להתערב בכך. נחה דעתנו כי צדק בית הדין בקביעותיו כי פיטוריו של דר' בלס היו פסולים, הם נעשו בניגוד לכללים המחייבים והיו, כדברי בית הדין, "בלתי הוגנים בעילה בדויה". כמו כן לא מצאנו מקום להתערב בפסיקת בית הדין האזורי באשר לעילות הפיצוי ולגובה הפיצוי. פסק הדין של בית הדין האזורי חייב אמנם את שערי צדק לשלם לדר' בלס פיצוי בסכומים נכבדים, אלא שהפיצוי הגבוה הוא תולדה ישירה של נסיבות פיטוריו של דר' בלס ושל העוול והנזק הישיר והעקיף שנגרם לו. יש לזכור שדר' בלס כיהן בתפקיד בכיר של מנהל מחלקה בבית-החולים שערי צדק, תפקיד שעם סיומו לא קל למצוא לו חלופה הולמת התואמת את רמת השכר ואת רמת התיפקוד המקצועי. ואכן, כפי שקבע בית הדין האזורי, משעה שפוטר דר' בלס, עברו עליו כ-3.5 שנים קשות של בטלה מאונס ושל עבודה ברמה הנמוכה משמעותית מרמתו המקצועית. כל אלה הם מרכיבים מרכזיים בפיצוי שהושת על שערי צדק, פיצוי שהוא מוצדק וראוי בנסיבות העניין. 6. מוצאים אנו לנכון לקבל את ערעורה של שערי צדק בנקודה אחת בלבד: בית הדין האזורי קיבל את חישוב הפסד השכר שערך דר' בלס לתקופת היותו מובטל ולתקופת עבודתו בבית-החולים "שמואל הרופא" בסכום של 173,750 ש"ח ברוטו (סעיף 16 א' לפסק הדין). עם זאת בית הדין לא ניכה מסכום זה את סך השתכרותו של דר' בלס בתקופת עבודתו בבית-החולים שמואל הרופא. מדובר בסכום של 50,966 ש"ח אשר אף דר' בלס מודה שקיבל בתקופת שרותו באותו בית-חולים (סעיף 131 לתצהירו בבית הדין האזורי). אין חולק כי מסך הפיצוי שנפסק לדר' בלס על הפסד השכר לתקופה שמיום פיטוריו ועד פברואר 1991 (173,750 ש"ח), יש להפחית את סך השתכרותו בבית-החולים "שמואל הרופא" (50,996 ש"ח) וכך אנו מורים. 7. אשר לערעורו של דר' בלס - טענתו האחת מתייחסת לתקופת החיוב בהפרשי הצמדה וריבית על סכום הפיצוי בשל הפסד השתכרות. מדובר, כזכור, בפיצוי על הפסד שכר עבור התקופה שמיום הפיטורים ועד פברואר 1991, מועד בו החל דר' בלס לעבוד כמנהל מחלקת נשים בבית-החולים "הלל יפה". בית הדין קבע כי על סכום הפיצוי יתווספו הפרשי הצמדה וריבית מיום 1.2.91 (סעיף 16 א' פיסקה שניה לפסק הדין). טוען דר' בלס כי יש לפסוק לו הפרשי הצמדה וריבית מיום פיטוריו (יולי 1987). סבורים אנו שטענתו זו של דר' בלס מוצדקת, אך רק בחלקה. אם נניח - כפי שניתן להניח - שהפיצוי על הפסד השכר נועד לשחזר את ההשתכרות החודשית שנמנעה מן הנפגע בתקופה נתונה, הרי יש מקום לפסוק הפרשי הצמדה וריבית על הפסדי השכר כפי שהיו מידי חודש בחודשו. הואיל והפיצוי על הפסד השכר הוא בסכום אחד אך מתייחס, רעיונית, למרכיבים חדשיים הנפרשים על פני רצף של זמן, נכון הוא לפסוק הפרשי הצמדה וריבית למחצית התקופה. אנו מקבלים איפוא את הערעור בנקודה זו ופוסקים כי על הפיצוי בשל הפסד שכר לפי סעיף 16 א' לפסק הדין - בניכוי הסכום כפי שהורינו בסעיף 7 לעיל - יתווספו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.5.1989. 8. טענתו השניה של דר' בלס בערעור מתייחסת להחלטת בית הדין האזורי להימנע מלפסוק לו פיצוי על אי השתכרות משרות רפואי פרטי (שר"פ). בנקודה זו תבע דר' בלס פיצוי על הפסד הכנסה חודשית בסכום ממוצע של 15,000 ש"ח לתקופה של 64 חודשים. בית הדין האזורי מצא כי דר' בלס לא הרים את נטל הראיה ולא הוכיח כי הוא זכאי לסכום זה. בית הדין קבע כי מדובר בסכומים משוערים ואין לדעת מתי וכיצד יכול היה דר' בלס להשתכר סכומים אלה ואם אכן היו עומדים לרשותו לקוחות שבאמצעותם היה משתכר סכומים בשיעור כזה (סעיף 16 ג' בעמוד 25 לפסק הדין). גם כאן סבורים אנו כי דין הערעור להתקבל, בחלקו. חלק מתנאי שרותו של דר' בלס בבית החולים שערי צדק היה האפשרות לטפל בחולים פרטים במסגרת שר"פ. תנאים אלה קיימים רק במקצת מבתי-החולים ואין ספק כי הם מהווים מרכיב כלכלי ניכר במערכת תנאי השרות של רופא בבית-החולים בו מתאפשר שרות זה. במיוחד נכונים הדברים בנוגע לרופא בכיר בתפקיד של מנהל מחלקה, אשר בכירותו ותפקידו יוצרים לו מוניטין בקרב פציינטים פונטנצייאלים. לא יכול להיות ספק שנזקיו של רופא המפוטר שלא כדין מבית חולים בו מתאפשר לו להשתלב במערכת שר"פ, כוללים גם מרכיב זה של הפסד הכנסה. 9. שאלה אחרת היא מה גובה הפיצוי המתאים ומה משך הזמן עבורו ייפסק הפיצוי. שאלות אלה טעונות הוכחה. בבית הדין האזורי - ואף בפנינו - טען דר' בלס כי יש לפצותו על הפסד הכנסה משר"פ בסכום של 15,000 ש"ח לחודש, שהוא סכום ההכנסה הממוצע של רופא אחר המשתלב בשרותי שר"פ. טענה זו דינה להדחות. אנו סבורים שסכום הפיצוי צריך להיקבע על יסוד הנתונים המיוחדים של הרופא בו מדובר ונתונים שכאלה היו בפני בית הדין האזורי. מן העדויות שנפרשו בפני בית הדין האזורי עולה שבתחילת דרכו של דר' בלס בשערי צדק, לא הותר לו לעסוק בשר"פ והוא השלים עם כך. עם זאת, אין חולק כי בהמשך הדרך ובמועד פיטוריו כבר עבד דר' בלס בשר"פ והיה לו חוג לקוחות משל עצמו. טענתו של דר' בלס היתה, כי אילו המשיך בעבודתו בבית-החולים שערי צדק היה חוג לקוחותיו בשר"פ מתרחב - והכנסתו מעיסוק זה היתה גדלה. גם אם טענה זו אינה מופרכת, הרי שלא הובאו על כך ראיות מספיקות, מעבר לתחזית המבוססת על תיקווה או ציפיה גרידא. עם זאת בבית הדין האזורי הובאו נתונים כי הכנסתו הממוצעת בפועל של דר' בלס בשלושת חדשי שירותיו האחרונים בשערי צדק (החדשים יוני-אוגוסט 1987) עמדה על 2,670 ש"ח (מוצגים ת/73, נ/18 ונ/19). בית הדין האזורי התעלם מנתון זה. 10. טוען דר' בלס כי יש לפסוק לו פיצוי על הפסד השתכרות משר"פ לתקופה של 64 חדשים מיום פיטוריו מ"שערי צדק" ועד למועד הגשת התביעה. אנו סבורים שתביעה זו מוגזמת. בהתחשב בכך שרק בחלק מתקופת שרותו של דר' בלס ב"שערי צדק" התאפשר לו להשתלב בשרותי הרפואה הפרטיים, ובהתחשב בכך שלא ניתן להעריך אם במרוצת השנים לאחר פיטוריו היקף עבודתו בפועל היה גדל או קטן, נראה לנו סביר, בנסיבות העניין, לפסוק פיצוי על הפסד השתכרות משר"פ בסכום גלובלי. בהתחשב בכלל הנתונים נראה לנו סביר להעמיד את הפיצוי על הסכום כולל של 200,000 ש"ח, נכון ליום מתן פסק דין זה. 11. טענתו השלישית של דר' בלס מתייחסת לסכום ההוצאות שנפסק לו בבית הדין האזורי. מדובר בסכום של 15,000 ש"ח ולטענתו של דר' בלס סכום זה הוא חלק קטן בלבד מן ההוצאות הממשיות שהיו לו בקשר עם ניהול התביעה. אין זה מדרכה של ערכאת הערעור להתערב בסכום הוצאות שנפסק בערכאה הראשונה. אף אם סכום ההוצאות שנפסק נופל באורח ניכר מן ההוצאות הממשיות שהיו, אין ספק שבהתחשב בסכומי ההוצאות הנפסקים בבתי הדין לעבודה, מדובר בסכום גבוה יחסית. לאחר ששקלנו בדבר החלטתנו לדחות את ערעורו של דר' בלס בנקודה זו. 10. לסיכום - (1) ערעורה של שערי צדק נדחה בכפוף לכך שסכום הפיצוי עבור הפסד שכר הקבוע בסעיף 16 א' לפסק הדין יעמוד על סך של 122,754 ש"ח (במקום 173,750 ש"ח). (2) ערעורו של דר' בלס מתקבל בחלקו: (א) סכום הפיצוי הקבוע בסעיף קטן (1) לעיל יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.5.89 עד התשלום בפועל. (ב) שערי צדק תשלם לד"ר בלס פיצוי על הפסד הכנסה משרותי רפואה פרטי (שר"פ) בסכום כולל של 200,000 ש"ח, נכון ליום מתן פסק דין זה. (3) טענותיו האחרות של דר' בלס בערעורו נדחות. (4) שערי צדק תישא בהוצאותיו של דר' בלס בערעורים אלה בסכום כולל של 7,500 ש"ח, נכון להיום. פיטוריםאי התאמה (פיטורים)