מדריך חבורות רחוב - זכויות לתוספת שכר

פסק דין השופט שמואל צור 1. ביום 16.12.85 התמנה המערער על ידי ראש המשיבה כ"מדריך לקידום נוער" במשיבה בחצי משרה (מוצג ע/6). עבור תפקיד זה קיבל המערער תוספת לשכר בשיעור של 20%. 2. ביום 16.3.87 התמנה המערער "לחצי משרה במרכז המפצה" (מוצג ע/7), שהוא "מרכז מפצה רשותי - היל"ה" (להלן - מרכז הילה). עבור תפקיד זה קיבל המערער שכר רגיל בלא תוספת של 20% לשכר. על רקע זה הגיש המערער תביעה לבית הדין האזורי לעבודה בחיפה, בה ביקש לחייב את המשיבה לשלם לו תוספת של 20% לשכר עבור מחצית המשרה במרכז היל"ה. לטענתו, מרכז הילה הוא חלק בלתי נפרד ממערכת "קידום נוער" ולפיכך מגיעה לו עבור מחצית משרה זו, אותה תוספת המשולמת לו עבור תפקידו כ"מדריך קידום נוער". 3. בית הדין האזורי לעבודה בחיפה, (סגן הנשיא הש' גוטמכר ונציגי ציבור ש. מסורי מ. גלנטי תיק ע"ב 302798/97) דחה את התביעה. בית הדין קבע: "לאחר שעיינו בקפידה בכל חומר הראיות מן המסד ועד לטפחות נמצאנו למדים כי על פי סעיף א' (1) להסכם הקיבוצי התובע אינו נכנס בתחום גידרו של מדריך חבורות רחוב והנערה במצוקה והוא לא הרים את נטל ההוכחה כי מרכז הילה אכן נחשב ככלול במערכת קידום נוער". (סעיף 7 לפסק הדין). למרבה הצער פסק הדין של בית הדין קמא לוקה בחסר, אין בו הצגה מספקת של התשתית הראייתית שהובאה בפניו ואין בו דיון מנומק ומספיק במסקנות העולות מתשתית זו. 4. בערעור בפנינו חוזר המערער על מכלול טענותיו, שהובאו בפני בית דין קמא . לטענתו, התעלם בית הדין קמא מן האמור בתצהיר המערער לפיו תפקידו במרכז הילה עונה על הקריטריונים הקבועים בהסכם הקיבוצי לתשלום תוספת השכר. טוען המערער כי עבודתו בהילה היא עבודה בקידום נוער ולפיכך מגיעה לו התוספת. עוד טוען המערער כי החל מתחילת שנת 2000 משלמת לו המשיבה את התוספת גם עבור עבודתו במרכז הילה ולכן - כך לטענתו - מגיעה לו תוספת זו מתחילת עבודתו שם. 5. המשיבה תומכת טענותיה במסקנת בית הדין קמא. לטענתה, המערער לא הוכיח כי הוא ממלא אחר אותם תנאים הקבועים בהסכם הקיבוצי המזכים אותו בתשלום התוספת. לטענת המשיבה, המערער אף לא טען כי במחצית המשרה במרכז הילה הוא עובד כמדריך חבורות רחוב, שהוא התנאי המזכה אותו בתשלום התוספת, ומוסיפה כי עבודה במרכז הילה אינה עבודה כמדריך חבורות רחוב. מוסיפה המשיבה וטוענת כי גם אם מרכז הילה שייך למחלקה לקידום נוער - כגירסת המערער - אין בכך כדי לזכותו בתשלום התוספת שכן לא כל עובד בקידום נוער זכאי לה אלא רק אלה הממלאים אחר התנאים הקבועים לכך בהסכם הקיבוצי. אשר לעובדה שהחל מראשית שנת 2000 המערער מקבל את התוספת בפועל, טוענת המשיבה כי תשלום זה משולם לו לפנים משורת הדין ואין הוא זכאי להסתמך על עובדה זו לצורך הוכחת זכאותו. 6. נקודת המוצא לדיוננו הוא ההסכם הקיבוצי הכללי לעובדי חינוך, נוער וחברה (החינוך המשלים) ועובדי קידום נוער (חבורות רחוב והנערה במצוקה). הסכם זה נכרת ביום 14.9.87 בין מרכז השלטון המקומי ושלוש הערים הגדולות לבין הסתדרות הפקידים וארגון עובדי החינוך המשלים. סעיף ח' להסכם הקיבוצי עוסק ב"גמולים" ולענייננו הוא קובע לאמור: "עובד בחינוך המשלים וקידום נוער, הזכאי על פי הסכם לגמול תפקיד, יקבלו כל עוד הוא ממלא את התפקיד עבורו ניתן הגמול. במקרה של חילוקי דעות על המשך תשלום הגמול או הפסקתו בתפקידו החדש, יובא להכרעת הועדה הפריטטית..." (1) גמול מיוחד לעובדי קידום נוער מדריך חבורת רחוב והנערה במצוקה יקבל את שכרו בתוספת של 20% עבור מאמץ מיוחד הנובע מאופי עבודתו ומשעות העבודה הבלתי סדירות. (2) - (8)..." בקשר לכך נקבע בסעיף ההגדרות להסכם (סעיף (א) (3)): "עובדי קידום נוער (א) "חבורות רחוב" מסגרות לטיפול בנוער מתבגר (14-21, שיש לו קשיי הסתגלות למסגרות חברתיות, לימודיות, תעסוקתיות ושירות בצה"ל ואשר מאפיין בניתוק חברתי וערכי מכלל החברה הישראלית והמתקשים להסתגל למסגרות ראשונות בחברה (להלן - "קידום נוער"). (ב) "הנערה במצוקה" טיפול בנערות הנמצאות במצוקה והפונות לשירות ומקבלות ליווי מקצועי - אישי לקראת נסיון לפתור בעיותיהן, ובמסגרות של מקלטים, מועדונים טיפוליים, בית מעבר, הוסטלים ופרוייקט צה"ל (להלן - "קידום נוער")." השאלה שבפנינו היא אפוא האם המערער, בתפקידו במרכז הילה, זכאי תוספת השכר הניתנת לעובדי קידום נוער. 7. מכלול הראיות שבפנינו - אלה שהיו בפני בית הדין קמא ואלה שהוגשו לנו בערעור - אינו תומך בטענותיו של המערער: (1) בסעיף 9 לתצהיר העדות הראשית שלו, הצהיר המערער כי "... דרגתי במרכז הילה נקבעה בהתאם להסכם הקיבוצי על פי דירוג עובדי הוראה. דבר זה מוצא ביטוי במכתבו של ראש עיריית אום אל פחם ואשר מצ"ב ומסומן באות ת/4". לפי זה, אין המערער זכאי לתוספות שכר הניתנות לפי ההסכם הקיבוצי מיום 14.9.87 לעובדי החינוך המשלים, הוא המקור לתוספת השכר בה מדובר. (2) העובדה ששכרו של המערער הוא לפי דירוג עובדי הוראה מקבלת חיזוק מעדותו של מזכיר המשיבה, מר מחמיד ג' מאל עבדאל, אשר העיד כי במרכז הילה נאספים תלמידים ממספר בתי ספר הזקוקים לחיזוק בלימודים ומשכורתם של המורים משולמת על ידי משרד החינוך ולא על ידי המשיבה (עמוד 4 לפרוטוקול). בהקשר זה יוזכר כי משרד החינוך אינו צד להסכם הקיבוצי בקשר לעובדי החינוך המשלים. (3) בפני בית הדין קמא הוצג מסמך "הגדרות תפקידים לעובדי נוער וקהילה ברשויות המקומיות" (מוצג ע/12). במסמך זה קיים תיאור תפקידו של מנהל מרכז מפצה רשותי (היל"ה). מהגדרת תפקיד זה עולה כי מדובר ב"מערכת למידה בלתי פורמלית במסגרת היחידה לקידום נוער ברשות המקומית. הלמידה מכוונת להשלמת השכלה פורמלית ולהעשרה לבני נוער הנמצאים מחוץ למסגרת חינוכית פורמלית". תאור זה משקף תפקיד מתחום ההוראה, ודרישות התפקיד הן השכלה בתחום ההוראה ותעודת הוראה, תוך העדפת מורים. אין בתיאור התפקיד כל התייחסות לתפקידם של עובדי קדום נוער בכלל ובטיפולם בחבורות רחוב בפרט. (4) לפי ההסכם הקיבוצי של עובדי החינוך המיוחד, הזכויות לתוספת שכר בשיעור של 20% אינה משולמת לכל עובדי "קידום נוער". לפי הסכם קיבוצי זה משולמת התוספת לאותם עובדי "קידום נוער" המתפקדים כ"מדריכי חבורות רחוב והנערה במצוקה" (סעיף ח' (1) שצוטט לעיל). לפיכך, גם אם, כגירסת המערער, מרכז הילה הוא חלק מ"קידום נוער" ורכז הילה הוא עובד היחידה לקידום ונוער (כפי שעולה גם מסעיף 7 לתצהירו וממוצג ע/8) - אין כל תימוכין לכך שהמערער, בתפקידו במרכז הילה, עובד בתפקיד של מדריך חבורות רחוב או נערה במצוקה אשר הוא ורק הוא מזכה בתוספת השכר. 8. שאלה היא מה המשקל שעלינו לייחס לעובדה שהחל מראשית שנת 2000 המשיבה החלה לשלם למערער את התוספת גם עבור עבודתו במרכז הילה. עניין זה לא הובהר כראוי, ובמיוחד לא הונחו בפנינו נתונים על השיקולים שהביאו את המשיבה לשלם את התוספת, לא בכלל ולא מתאריך מסוים דווקא. כזכור, הודיע בא-כח העירייה כי תוספת זו משולמת למערער לפנים משורת הדין אך גם לגבי החלטה זו אין בפנינו כל מידע מה הניע את המשיבה לשלם את התוספת מתאריך מסויים דווקא ואם הדבר נעשה בשל שינוי תפקודי כלשהו הכרוך בתפקידו של המערער. בנסיבות אלה לא ניתן לבסס את זכותו של המערער לתוספת שכר לגבי התקופה שלפני ראשית שנת 2000, על עמדת המשיבה. 9. לסיכום, לפי מכלול הנתונים שבפנינו, אין המערער זכאי לתוספת אותה תבע. הערעור נדחה. המערער יישא בהוצאות המשיבה בערעור זה בסכום של 3,500 ש"ח. תוספות שכר