פסק דין הצדדים לתביעה והעובדות הצריכות לה 1. התובע 2 (להלן: "אלדר" )מנהל עסק המכונה "לייזר קוסמטיקס", היא התובעת 1. העסק הינו מכון להסרת שיער הממוקם ברח' סוקולוב 13 בהרצליה. למעשה, מדובר בשם מסחרי בלבד ולא בחברה רשומה, ולא היה מקום להגיש תביעה בשם התובעת 1, אישיות משפטית שאינה קיימת. התובעת 2 תכונה להלן "המכון". 2. בחודש פברואר שנת 2001 רכש אלדר עבור המכון מכשיר לייזר להסרת שיער מדגם אפרודיט אלקסנדריט (להלן : "המכשיר"), המיוצר על ידי החברה האיטלקית QUANTA SYSTEM (להלן : "קוונטה" ו/או "היצרן האיטלקי"). תמורת המכשיר נקבעה לסך של 48,000 $, ואין מחלוקת כי זו שולמה לידי היצרן האיטלקי ישירות. כמו כן אין מחלוקת כי בטרם נרכש המכשיר, שלח אלדר את מר ארנלדו פארמן (להלן : "ארנלדו"), נציג הנתבעת 2, נציגים, היא החברה שהעניקה באותה עת את השירות הטכני למכשירי הלייזר שבמכון (להלן: "נציגים"), לבדוק את תקינותו של המכשיר ואת התאמתו למוזמן. עם מתן אישורו של ארנלדו, יצאה עסקת המכר אל הפועל. 3. המכשיר הגיע לישראל בחודש מרץ 2001 ונכנס לפעילות במכון. לטענת אלדר, המכשיר פעל כראוי רק במשך כארבעה חודשים, או אז החלו לצוץ בעיות רבות וקשות בתפעולו. אין מחלוקת כי נציגים טיפלה במכשיר וניסתה לפתור את הבעיות; אין מחלוקת המכשיר הוטס פעמיים לאיטליה ליצרן לצורך תיקונו שם; אין מחלוקת שלאחר שנשלח המכשיר בפעם האחרונה, בחודש ינואר 2003, הוא נותר שם ולא הושב לישראל. 4. המחלוקת בתיק זה נוגעת לשתי שאלות מרכזיות: מהו מעמדה של הנתבעת 1, ש.צ.ת נציגויות בע"מ (להלן: "ש.צ.ת"), בכל הנוגע למכשיר - האם, כטענת אלדר, ש.צ.ת היא נציגה של קוונטה בישראל ולפיכך היא בעל הדין הנכון והראוי בתביעה זו ; וכן מהו הפגם הקיים, אם בכלל במכשיר - האם מדובר בפגם מולד, כטענת התובעת, שאז יש מקום לחייב את היצרן ו/או את נציגו, ש.צ.ת, אם וככל שמדובר ב"נציג"; או שמא מדובר בפגם הנובע מבלאי סביר, שימוש לא הולם ו/או ביצוע תיקונים לקויים, שלהם ש.צ.ת אינה יכולה להיות אחראית בכל מקרה. 5. זה המקום לציין כי התביעה במקורה הוגשה גם כנגד נציגים, והטענה העיקרית שהופנתה כנגדה היא מתן שירות לקוי ומחדלה לתקן את המכשיר ולהביאו לכלל פעולה. נציגים הגישה בקשה למחיקת התביעה על הסף בהעדר יריבות (בש"א 155952/04), ובקשתה התקבלה, בהחלטה מנומקת של כב' השופטת גרוסמן מיום 2/6/04. בקשה דומה אשר הוגשה על ידי ש.צ.ת (בש"א 156270/04) נדחתה, וכב' השופטת גרוסמן קבעה בין השאר כי יש לברר את סוגיית היריבות (הנציגות) בראיות. אלה אם כן השאלות העיקריות העומדות לדיון, להלן עמדות הצדדים. טענות אלדר 6. אלדר טען בתצהירו (סעיף 6 לת/1) כי כשחיפש לרכוש מכשיר לייזר למכון, הוא החל לנהל משא ומתן עם מנהל ש.צ.ת, מר יאיר כהן (להלן : "כהן"). במסגרת מו"מ זה, נערכה פגישה מרובעת בה השתתפו, מלבד אלדר, גם כהן; ארנלדו, נציג חברת נציגים, ומנהל קוונטה, ד"ר אנג'לו פרריו (להלן : "ד"ר פרריו"). בפגישה זו המליצו הנוכחים לאלדר על רכישת המכשיר, וזה האחרון התרשם כי כהן הוא נציגה של קוונטה בישראל. עוד טען אלדר בתצהירו כי הצעת המחיר לגבי רכישת המכשיר נשלחה על גבי נייר לוגו של ש.צ.ת (סעיף 7 לת/1). 7. אלדר מוסיף וטוען כי כל המו"מ התנהל באמצעות ש.צ.ת; ההזמנה נעשתה באמצעותה; העברת הכספים נעשתה דרכה; ש.צ.ת הייתה הכתובת לכל תקלה, בעיה או הזמנת חלפים למכשיר; וקוונטה היא שהפנתה את אלדר לש.צ.ת כנציגתה בישראל, ראה למשל מכתב קוונטה לאלדר מיום 9/8/01, צורף כנספח ו' לת/1. 8. אלדר טוען כי לאחר כארבעה חודשים ממועד קבלת המכשיר, החלו להתגלות בו בעיות אשר העידו על "פגם מולד" במכשיר (סעיף 13 לת/1); כך, החל המכשיר ל"קרטע" ואובחנה בו ירידה משמעותית ברמת אספקת האנרגיה למכשיר. בעצה אחת עם כהן ונציגים, הוחלט לזמן טכנאים של חברת קוונטה, ואלה אכן הגיעו ובדקו את המכשיר, בנוכחות אנשי נציגים. בעקבות ביקור זה, הוחלף רכיב אלקטרוני במכשיר. 9. החלפת הרכיב לא הועילה ואף הזיקה למנורה של המכשיר (סעיף 16 לת/1), ולפיכך הוחזר הרכיב הקודם למכשיר. בנוסף, התגלו בעיות נוספת דוגמת נזילת מים, תאורת לייזר פגומה; שבירת רגלית המכשיר (סעיף 18 לת/1). לאור הבעיות הרבות שהתגלו, סוכם בעצה אחת עם ש.צ.ת ונציגים שהמערך האופטי של המכשיר ישלח לאיטליה לצורך שיפוץ, וכך אכן נעשה, כשמר איתי רוט, נציג חברת נציגים (להלן : "רוט"), מתלווה לנסיעה זו. 10. המכשיר ואיתו רוט נסעו לאיטליה, כשאלדר נושא בעלויות אלו, אולם גם ניסיון תיקון זה לא הועיל למכשיר, והשימוש בו המשיך להסב למכון הוצאות רבות, נזקים ועוגמת נפש. אי לכך, רכש אלדר מכשיר חלופי מחברת "מדיטכניקה", בעלות המסתכמת לטענתו בסך של 85,000 $ (נספח ח' לת/1). 11. בנוסף, הפסיק אלדר את ההתקשרות עם נציגים ופנה לחברת "אליגל", העוסקת במתן שירותי אחזקה וביטוח למכשירי לייזר (להלן: "אליגל") בניהולו של ניסים לביא (להלן: "לביא"). בטרם הסכימה אליגל לערוך ביטוח למכשיר, זה האחרון נבדק על ידה ולטענת אלדר נמצאו בו כשלים רבים (נספח י' לת/1). בעצה אחת עם אליגל, נשלח המכשיר לאיטליה בשנייה (למרות שבתצהיר נאמר "בשלישית", ראה סעיף 28 לת/1). 12. ממועד משלוח המכשיר בשנית לאיטליה, עומד הוא, לטענת אלדר, כאבן שאין לה הופכין; קוונטה, ש.צ.ת ונציגים מתנערים כל אחד מאחריותו ומגלגלים אותה לפתחי האחר, וזאת הגם שבשיחת טלפון אשר הוקלטה על ידי אלדר, אמר לו ד"ר פרריו באופן מפורש כי ש.צ.ת הינה נציגת קוונטה בישראל, ודבר זה אף זכה, לטענת אלדר, להכרה בהליך משפטי אחר שהתנהל כנגד ש.צ.ת, במסגרת ת.א 20740/99 בבית המשפט השלום בירושלים (להלן : "התיק בירושלים"). 13. לפיכך, טוען אלדר, על ש.צ.ת לשאת בנזקים אשר נגרמו כתוצאה מאספקת המכשיר הפגום. נזקים אלו כוללים את עלות המכשיר; עלות הטסת ארנלדו לאיטליה בטרם רכישת המכשיר; עלות שני המשלוחים של המכשיר לתיקון, בתוספת עלויות רוט; אובדן שעות עבודה; החזר כספי לקוחות; החלפת מנורות; הוצאות ביטוח המכשיר החלופי; החזר התשלום לנציגים; נזק תדמיתי ופגיעה למוניטין. סך הכל הועמדה התביעה על סך של 758,150 ש"ח. טענות ש.צ. 14. ש.צ.ת טוענת כי אין בינה לבין אלדר יריבות, ותביעה זו בחטא נולדה; ש.צ.ת טוענת כי הסיבה היחידה בגינה הוגשה התביעה כנגדה הינה חוסר רצונו של אלדר להגיש תביעה כנגד קוונטה ולהתמודד עם המצאת התביעה מחוץ לתחומי המדינה, ו/או עם אכיפת פסק דין כנגד חברה שמקום מושבה באיטליה, ולפיכך בחר אלדר לעשות "קיצור דרך" ולתבוע את ש.צ.ת, בטענה תמוהה של "נציגות", מתוך תקווה ש ש.צ.ת תגיש הודעת צד ג' כנגד קוונטה, וכל ההוצאות הכרוכות בכך תהיינה על ראשה. 15. ש.צ.ת הכחישה את טענת היותה נציגה של קוונטה; ש.צ.ת טענה כי בינה לבין קוונטה היו יחסים מסחריים בלבד, עת רכשה מקוונטה לייזרים רפואיים בלבד. ש.צ.ת טענה כי כל מעורבותה בהליך מכירת המכשיר לאלדר הסתכם בהיותו של כהן נוכח באותה פגישה, מבלי שהייתה לו כל מעורבות פעילה במו"מ ו/או אחר כריתת העסקה. 16. ש.צ.ת טוענת כי ההסכם נכרת ישירות בין אלדר לבין קוונטה; תמורת המכירה נשלחה ישירות מאלדר לקוונטה; המכשיר נשלח ישירות מקוונטה לאלדר; "הצעת המחיר" הנושאת את הלוגו של ש.צ.ת מעולם לא הוצגה ואין ולו מסמך אחד המעיד על מעורבות של ש.צ.ת במכירה. 17. לא זו אף זו, ש.צ.ת טוענת שגם לאחר שהחלו להתגלות הבעיות הנטענות במכשיר, לא נעשתה אליה כל פניה; לא נערכה עימה התייעצות, כנטען על ידי אלדר בתצהיר, בנוגע למשלוח המכשיר לאיטליה; מי מנציגי ש.צ.ת לא נכח בעת ביקור טכנאי קוונטה בארץ; הפעם הראשונה בה נערכה פנייה לש.צ.ת בעניין אחריותה למכשיר, הייתה ביום 6/10/02, נספח ב' לתצהיר כהן (נ/8), ושמה כלל אינו נזכר במסגרת ההליכים שהתנהלו בין נציגים לאלדר, ראה תצהירו של אלדר שהוגש בתמיכה לבקשת הרשות להגן, סומן כנ/1. 18. ש.צ.ת טוענת שאין כל ממש בהסתמכות אלדר על נספח ו' לת/1 ו/או על תמליל השיחה עם ד"ר פרריו, מהם עולה לכאורה שד"ר פרריו אמר שש.צ.ת הינה נציגתה של קוונטה בישראל. לגבי נספח ו' טוענת ש.צ.ת כי מדובר על עסקה אחרת , ובכל מקרה אין ללמוד מהמילה "נציג", שנכתבה, אם בכלל , על דעת קוונטה, על אחריות אישית של ש.צ.ת למכשיר. ש.צ.ת טוענת כי ד"ר פרריו לא הובא לעדות ולא ניתן היה לחקור אותו על תוכן השיחה המגמתית עם אלדר, שיחה לגביה הודה אלדר כי ננקטה על ידו לצורך ההליכים המשפטיים. עוד הציגה ש.צ.ת מכתב מד"ר פרריו ממנו עולה מפורשות כי אין בין קוונטה לש.צ.ת הסכם נציגות, ראה נספח א' תצהיר כהן. 19. מעבר לטענה העובדתית שהעלתה ש.צ.ת, קרי שאיננה נציגתה של קוונטה בישראל, העלתה ש.צ.ת מספר טענות משפטיות כבדות משקל בעניין זה: ש.צ.ת טוענת כי אין מחלוקת בתיק זה שהמוכרת והיצרנית הינה קוונטה. גם אם הייתה ש.צ.ת מעורבת בדרך כזו או אחרת בהליך מכירה, אם כ"מתווך", אם כ"שלוח", אם כ"נציג", הרי מרגע כריתת העסקה בעל הדין היחיד של אלדר הוא המוכר-היצרן, ולא הגורם שעומד בתווך. ש.צ.ת מוסיפה וטוענת כי אם פעלה כ"שלוח" בעסקה זו, הרי על פי חוק השליחות ,התשכ"ה - 1965 (להלן : "חוק השליחות"), פעולת השלוח מחייבת את השולח לכל דבר ועניין ולא להיפך. 20. עוד טוענת ש.צ.ת שאלדר לא הוכיח מהו הפגם שקיים במכשיר: אלדר לא הגיש חוות דעת מומחה מטעמו, ומהראיות שנשמעו בתיק לא ניתן קבוע כי אכן מדובר ב"פגם מולד". גם אם נניח שש.צ.ת הינה נציג היצרן, ברי כי היצרן אינו אחראי לנזקים אשר נגרמו למכשיר כתוצאה משימוש בלתי ראוי; מבלאי סביר ו/או מתחזוקה לקויה שניתנה למכשיר. לכן, גם אם יקבע שש.צ.ת היא "נציגת" קוונטה בישראל, אזי כל עוד לא הוכח שהמכשיר פגום מיסודו, אין מקום לחייבה בדבר. 21. לבסוף טענה ש.צ.ת כי נזקיו של אלדר לא הוכחו בראיות; אין קשר סיבתי בין הפגם הנטען למכלול הנזקים שנתבעו, וכי זהו המקרה בו יש להטיל הוצאות משפט ריאליות על אלדר, מקום שהוגשה תביעה על סכום כה נכבד, ללא בסיס משפטי. ההכרעה 22. לאחר שבחנתי את הראיות שהונחו בפניי ושמעתי את העדויות, קובעת אני כי דין התביעה להידחות. אלדר לא הצליח להוכיח כי ש.צ.ת שימשה כנציגת קוונטה בישראל. יתרה מזו, אודה ולא אבוש כי הפכתי והפכתי בטענת ה"נציגות" ולא הצלחתי לרדת לעומק הטענה ולהבין על אילו אדנים משפטיים מסתמך אלדר בהעלותו טענת "נציגות" ומה המשמעות המשפטית המתלווה לטענה זו ; בנוסף, אלדר לא הרים את נטל ההוכחה כי במכשיר קיים "פגם מולד"; בהעדר הוכחה כזו, אין כל מקום לחייב את היצרן (ולשיטת אלדר, את נציגו, ש.צ.ת). אלדר לא הוכיח כדבעי את נזקיו והרושם הכללי שהתקבל הוא שמדובר בתביעה מנופחת ומוגזמת אשר הוגשה שלא כנגד הנתבעים הראויים, יתכן במטרה ובמחשבה שאותם גורמים יבהלו וידאגו לצרף את הגורם היחיד שעשוי להיות רלוונטי לתביעה זו - קוונטה. להלן נימוקיי לקביעות המפורטות לעיל. האם ש.צ.ת שימשה כנציגת קוונטה בישראל? 23. מהראיות שהונחו בפניי, סבורתני כי יש להשיב בשלילה לשאלה. ניצבות בפניי שתי גרסאות, זו של אלדר, המסתמך על הרושם שקיבל בפגישה; על הדברים שכביכול נאמרו לו על ידי נציגים (אלדר בעמ' 16 שו' 1-2; עמ' 17 שו' 9); על נספח ו' לתצהירו; על תמליל השיחה עם ד"ר פרריו; ועל פסק הדין בירושלים, שלדידו מהווה קביעה חלוטה שש.צ.ת הינה נציגות קוונטה בישראל. מנגד, ניצבת גרסתה של ש.צ.ת השוללת באופן קטגורי את טענת הנציגות, וראיותיה עמה. 24. אין בראיות התביעה כדי לבסס את טענת הנציגות, וראיות ההגנה רק מחזקות מסקנתי זו. לגבי התרשמותו של אלדר מהגדרת מעמדה של ש.צ.ת, סבורני כי התרשמות זו, כמו עדותו בכלל, הייתה מגמתית, בלתי עקבית ונועדה לשרת את המטרה אותה בקש אלדר להשיג. 25. אלדר לא הסס להעלות בתצהירו טענות שהתגלו בהמשך כלא נכונות בעליל: כך טען בתצהיר שכהן הוא זה ש"התניע" את המשא ומתן ואליו פנה בטרם נפגש עם ד"ר פרריו (סעיף 4 לת/1), לעומת זאת בעדותו אשר שלא פנה לש.צ.ת לצורך קבלת הצעת מחיר, ולא יכול היה לאשר שפגש את כהן לפני הפגישה המרובעת (עמ' 18 שו' 5-10); כך טענתו בסעיף 8 לתצהיר לפיה כהן השתתף בכל הפגישות שהיו בנושא המכשיר, הצטמקה בעת חקירתו להשתתפות בודדה באותה פגישה מרובעת (עמ' 18 שו' 11-25); כך, אותה הצעת מחיר נושאת לוגו של ש.צ.ת שנזכרה בסעיף 7 לתצהיר אלדר לא נמצאה ולא הוצגה עד למועד זה (אלדר בעמ' 26 שו' 18); כך, למרות ההצהרות החוזרות ונשנות בתצהיר מהן עולה כי כביכול ש.צ.ת הייתה מעורבת בכל החלטות התיקון והטיפול במכשיר, הודה אלדר בחקירתו כי אינו יודע אם כהן היה מעורב בהחלטת משלוח המכשיר לאיטליה (עמ' 31 שו' 10). 26. עיינו הרואות, עדותו של אלדר מגמתית והתבררה כבלתי מבוססת. אולם גם אם אתעלם מעניין האמינות שהתעורר כאמור לעיל, אזי גם בחינת העדות באופן יבש אינה מסייעת לאלדר: מסתבר כי לטענתו, הגורם שאמר לו שש.צ.ת היא הנציג של קוונטה, הינה נציגים (אלדר בעמ' 16 שו' 1-2; עמ' 17 שו' 9). רוט מטעם נציגים הכחיש שאלדר הופנה על ידו לש.צ.ת (עמ' 43 שו' 21) וטען כי דווקא נציגים הם "הידיים הרחוקות" של קוונטה בישראל (עמ' 51 שו' 20). 27. אלדר עצמו התקשה להגדיר את מעמדה של ש.צ.ת, ואת מערכת היחסים המשולשת בין קוונטה, ש.צ.ת ונציגים: כך, בסעיף 7 לתצהירו טען אלדר שד"ר פרריו אמר לו שש.צ.ת מקבלת סכומי כסף עבור "תיווך" בעסקאות רכישה של מכשיר - האם הטענה שש.צ.ת פעלה כמתווך בעסקה?!. לא זו אף זו, מסתבר כי אלדר נוהג להתעלם מאישיות משפטית של חברה, ועל פי האינטרסים העומדים על הפרק רואה בגוף אחד כאילו הוא הגוף האחר: כנשאל אלדר מדוע לא הזכיר את ש.צ.ת בנ/1, הוא תצהירו במסגרת בקשת הרשות להגן, השיב: "בשבילי נציגים והנתבעת (ש.צ.ת) הם אותו דבר" (עמ' 29 שו' 11). כשנשאל אלדר לגבי נ/4, והאם נכון שראה רק בנציגים כאחראים למחדלים, השיב : "לא. ברור לי שהנתבעת והאיטלקים זה היינו הך" (עמ' 32 שו' 23). אם כך הדבר, מיהי ש.צ.ת לשיטת אלדר, האיטלקים או שמא נציגים? 28. נראה שדי בעדות מבולבלת זו כדי לקבוע שאפילו אלדר עצמו אינו סובר שש.צ.ת הינה נציגת קוונטה בישראל. למעלה מן הצורך, אפרט ראיות נוספות התומכות במסקנה זו. 29. מהעדויות התברר שמכשיר הלייזר הנדון אינו הראשון שנרכש על ידי אלדר , וכבר היה בידו מכשיר של קוונטה. הסתבר מהראיות שברכישת המכשיר הראשון, ש.צ.ת לא הייתה מעורבת כלל וכלל (עמ' 14 שו' 15). ניתן היה לצפות שאם ש.צ.ת הינה נציגת קוונטה בישראל, תהיה היא מעורבת בכל עסק מכירה, ולא היא. 30. גם במכירת המכשיר הנדון, המעורבות של ש.צ.ת הסתכמה בנוכחות בפגישה. אלדר הודה שהתמורה שולמה ישירות לקוונטה; ההסכם נחתם עימה; היא זו שטיפלה במשלוח המכשיר לישראל; שמה של ש.צ.ת לא נזכר במסמכי המכס. אציין כי אינני מקבלת את טענותיו של אלדר, שלא נזכרו בתצהיר, לפיהן הקשר הישיר עם קוונטה נעשה לבקשת ש.צ.ת (עמ' 21 שו' 11-14). על האמינות של אלדר כבר עמדתי לעיל, ולכך יש הוסיף את הודאתו שהסכום שנרשם במסמכי המכס אינו משקף את המציאות, לצורכי "הפחתת מכס" (עמ' 27 שו' 17). 31. ש.צ.ת גם לא הייתה מעורבת בהתקנת המכשיר ובהדרכה לגבי תפעולו, כל זה נעשה על ידי נציגים (עדות אלדר בעמ' 22 שו' 14;16). אם נסכם עד כה, אזי ש.צ.ת לא הייתה זו שייעצה לרכוש את המכשיר מקוונטה (אלדר בעמ' 19 שו' 19), לא חתמה על הסכם מכר; לא קיבלה כספים לידיה; לא טיפלה במשלוח המכשיר לישראל; לא התקינה אותו /או נתנה הדרכה לגביו. ומה הייתה מעורבתה? נראה כי אלדר סיפק לבסוף את התשובה הנכונה, העולה בקנה אחד עם עדויות ש.צ.ת ונציגים: "בפירוש אמרו לי שהנתבעת הם הגוף שדרכו קונים את חלקי החילוף" (עמ' 18 שו' 1-2). האם הגוף שממנו קונים חלקי חילוף הוא הוא חליפו של היצרן?! האם הוא "נציגו" לכל דבר ועניין? האם ה"גוף שממנו קונים חלקי חילוף" הוא הגוף האמור להחזיר את כספי תמורת המכשיר, שכאמור כלל לא שולשלו לכיסו ולשאת בכל נזקי אלדר?! לאלדר פתרונים. 32. כנראה, בזמן אמת ידע אלדר שאין בין ש.צ.ת לבין המכשיר ולא כלום, למעט מעורבותו של כהן בהליך הרכישה (רוט בעמ' 44 שו' 8), מעורבות שיתכן ומזכה אותו בעמלת תיווך (סעיף 7 לתצהיר אלדר) , למרות שהדבר הוכחש על ידי כהן (עמ' 75 שו' 11). משום כך, לא מצא לנכון אלדר להפנות לש.צ.ת את תלונותיו לגבי תפקוד המכשיר, אלא ישירות לקוונטה ולנציגים. ולראיה, הפעם הראשונה בה פונה אלדר לש.צ.ת בכתב היא ביום 6/10/02 (נספח ב' לתצהיר כהן), זמן רב לאחר שהמכשיר נשלח לאיטליה לצורך תיקונו בפעם הראשונה. ראיה נוספת ניתן למצוא בנ/1, הוא התצהיר שהוגש על ידי אלדר לבית המשפט, שם לא נזכר שמה של ש.צ.ת ולו פעם אחת! אציין כי הסבריו של אלדר בנקודה זו לא הניחו את דעתי (עמ' 28-29 לפרו'). ואם יש צורך בעוד ראיה, אזי באה עדותו של לביא מאליגל, והודאתו כי הדוח"ות בדבר תקינות המכשיר לא נשלחו לש.צ.ת, ותמיהתו של לביא "זה לא הגיוני שהיא (אליגל) תשלח אליה (לש.צ.ת)" (עמ' 61 שו' 13). אם אלדר היה רואה בש.צ.ת כיצרן המכשיר, מן הסתם היה זה הגיוני מאוד לשלוח את הדו"חות הללו אליה! 33. ואכן, מעדויות ההגנה עולה כי ש.צ.ת לא היו נציגים של קוונטה, אלא רכשו ממנה לייזרים תעשייתים (כהן בעמ' 65 שו' 8; רוט בעמ' 37 שו' 17); באותם זמנים, או בזמנים סמוכים, יתכן והיה לקוונטה נציג אחר, מידאס אוררה ו/או מנהלה, יונתן איטינג (עדויות כהן בעמ' 65 שור 12-14), אם כי לא הוצג בפניי הסכם כלשהו ואיני קובעת עניין זה כממצא עובדתי; ש.צ.ת מכרה חלפים שנוגעים למכשירים (רוט בעמ' 38 שו' 13; לביא בעמ' 61 שו' 15; כהן בעמ' 70 שו' 12). ש.צ.ת אכן קיימה יחסים מסחריים עם קוונטה, אך אין להקיש מקיומם של יחסים מסחריים אלו על היות ש.צ.ת "נציגות" של קוונטה בישראל. פסק הדין בירושלים 34. טוען אלדר כי פסק הדין בירושלים מבסס את הקביעה המבוקשת גם בתיק שבפניי, וב"כ אלדר מרבה לצטט בסיכומיו חלקים מפסק דין זה, בבחינת ראה וקדש. איני סוברת כי פסק הדין בירושלים מסייע לאלדר. אלדר כלל לא היה צד לדיון בירושלים, ולכן פסק דין זה אינו יכול להוות מעשה בית דין בתיק הנדון; איני יכולה לעמוד על מערכת היחסים שהייתה בין אותם צדדים בתיק בירושלים, ולהשליך הימנה על העובדות שבפניי; גם אם באותו מקרה נקבע שש.צ.ת הייתה נציג של קוונטה, אזי אין בהכרח מתבקשת המסקנה שגם בעסקה שבפניי פעלה היא ככזו; הנטל להוכחת טענה זו רובץ על אלדר. 35. למעלה מן הצורך אציין כי איני משוכנעת כי פסק הדין בירושלים מסייע לאלדר ולא להיפך: באותו מקרה (שנלמד אך ורק מתוך עיון בפסק הדין), המכשיר של קוונטה נרכש מגורם אחר אשר שיווק את מוצרי קוונטה בישראל (מיראס אורורה בע"מ); אותו גורם הגיש הודעות צד ג' כנגד שני צדדי ג': קוונטה וש.צ.ת, כשהתביעה כנגד ש.צ.ת הינה מכוח היותה החברה נותנת השירות על פי הסכם שירות חתום (במקרה שלפנינו, חברת השירות היא נציגים, והתביעה כנגדה נדחתה כאמור). הקביעה כי ש.צ.ת הינה "נציגות" קוונטה בישראל התבססה בפסק הדין בירושלים על הסכם השירות החתום, שהציג את ש.צ.ת ככזו, כזכור במקרה שלפנינו לא הוצג בפניי הסכם שכזה. למרות האמירות אליהן מפנה ב"כ אלדר בסיכומיו, הודעות צד ג' נדחו בסופו של יום וש.צ.ת לא חוייבה בדבר. האם פסק דין זה אכן מסייע לאלדר?! אמרות ד"ר פרריו 36. אלדר הפנה לנספח ו' לתצהירו, שם נאמר כביכול על ידי ד"ר פרריו כי ש.צ.ת הינה נציגה של קוונטה; וכן לתמליל השיחה שנערכה עם אלדר. מנגד, כהן הפנה למכתבו של ד"ר פרריו שצורף כמספח א' לתצהירו, ממנו עולה כי ש.צ.ת אינה נציגה של קוונטה. 37. די בקיומם של מסמכים סותרים אלו כדי ללמד על המשקל האפסי שיש ליתן להם, כשמי מהצדדים לא דאג לזימונו של ד"ר פרריו כעד. כידוע, מסמך ניתן להגיש רק באמצעות עורכו, ואם מוגש מסמך על ידי הנמען, מהווה הוא אך ראיה לקיומו ולא לתוכנו. לכן, הן נספח ו' לתצהיר אלדר והן נספח א' לתצהיר כהן אינם מהווים ראיה לתוכן האמור בהם. 38. לעניין תמליל השיחה, אזי אלדר הודה כי הקליט את השיחה לאחר שכבר גמלה בליבו ההחלטה להגיש תביעה (עמ' 34 שו' 3-4), ולמעשה מטרתה הייתה "חילוץ" הודאה שש.צ.ת משמשת נציגות. הודאה כזו אינה משתמעת באופן מפורש וחד משמעי מהתמליל, ומעיון בעמודים הרלוונטים (עמ' 2 ו-3 לתמליל) עולים קטעי שיחה מבולבלים, קטועים, מלווים בצחוק של ד"ר פרריו. ד"ר פרריו מזכיר שמות של שני נציגים, בני ויריב, שכלל לא זוהו על ידי ש.צ.ת. איני סבורה שדי בתמליל שהוצג, במיוחד לאור ניתוח יתר הראיות כפי שהובא לעיל, כדי לקבוע כממצא שבעובדה שש.צ.ת שימשה "נציגות" של קוונטה בישראל. ומהי "נציגות"? 39. גם אם הייתי מגיעה למסקנה שונה ומאמצת את גרסת אלדר כפי שהיא ולפיה ש.צ.ת שימשה כנציגת קוונטה בישראל, עולה השאלה מה המשמעות המשפטית של קביעה זו, והאם די בכך כדי לחייב את ש.צ.ת, ואת ש.צ.ת בלבד, בנזקים הנטענים. אציין כי אלדר בסיכומיו נמנע מלנתח סוגייה זו, ואף לא הוגשו סיכומי תגובה במועדם, למרות שהטענה המשפטית הועלתה בסיכומי הנתבעת. 40. מושג הנציג אינו מושג משפטי כולל. מקורות חקיקה שונים מזכירים מונח זה ויוצקים לו תוכן משפטי, ראה למשל סעיף 69 לחוק המקרקעין, התשכ"ט - 1969 הדן בנציגות בית משותף ובסמכות שהוקנתה מכוח חוק להתקשר בחוזים ולהיות צד בהליך משפטי; לצד ההוראות הספציפיות, יש להזכיר את חוק השליחות המגדיר מהי שליחות בסעיף 2 לחוק, וכן ישנן הוראות חקיקה ספציפיות המגדירות שלוח, למשל מינוי שלוח לצורך הצבעה באסיפה כללית של בעלי מניות, ראה סעיף 83 לחוק החברות, התשנ"ט - 1999. 41. במקרה שלפנינו, לא הגדיר אלדר את כוונותיו בשימוש מילה "נציגות". אם התכוון במילה זו לשליחות במובנה הכללי בחוק, כלומר שש.צ.ת הינה שלוחה של קוונטה בישראל, אזי קונסטרוקציה משפטית זו אינה יכולה להועיל לאלדר. ראשית - הגעתי לכלל מסקנה שהעסקה נקשרה ישירות בין אלדר לבין קוונטה (ההסכם; תשלום התמורה; המשלוח; התיקון). כלומר, השולח התקשר ישירות בהסכם עם צד ג', אלדר, ולא נזקקו כלל לשירותי השלוח. 42. שנית, וגם אם היה נקשר ההסכם באמצעות השלוח, ואז ניתן היה לראות בכך שליחות לצורך ביצוע פעולה משפטית, עדיין פעולת השלוח מזכה ומחייבת את השולח לכל דבר ועניין, אלא אם מוכח כי מדובר בחריגה מהרשאה (סעיף 6 (ב) לחוק השליחות) או בשליחות נסתרת (סעיף 7 לחוק השליחות). טענה שכזו כלל לא נטענה, ההיפך הוא הנכון, לכל אורך הדרך הדגיש אלדר כי היצוג של ש.צ.ת הוא בהסכמת ד"ר פרריו. במקרה שלפנינו, מבקש אלדר למעשה לחייב את השלוח בפעולת השולח, והחוק אינו מכיר באפשרות שכזו, למעט החריגים שנזכרו לעיל. 43. שוב נותרים אנו עם אותו מושג ערטלאי "נציגות". בחנתי ומצאתי כי מושג זה נזכר לעיתים קרובות עת דנים בתי המשפט השונים בהמצאת כתבי בית דין לידי מורשה בהנהלת עסקים, מכוח סעיף 482 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד - 1984, הקובע כהיא לישנא: " 482. (א)הייתה התובענה בעניין עסק או עבודה נגד אדם שאינו גר באזור השיפוט של בית המשפט המוציא כתב בי-דין, די בהמצאת הכתב למנהל או למורשה, העוסק אותה שעה בעצמו מטעם האדם בהנהלת העסק או העבודה באותו אזור שיפוט." 44. אם נבחן סעיף זה, הרי מתיר הוא ביצוע המצאת כתבי בי-דין לידי מורשה, אולם אין הכוונה שהמורשה הוא הנתבע, שבסופו של יום יחויב בדין כלפי התובע! דהיינו, לכל היותר רשאי היה אלדר לבקש לבצע המצאה של כתבי בית הדין עבור קוונטה באמצעות ש.צ.ת, הא ותו לא, וגם אז היה עליו להוכיח כי מתקיימים היסודות הנדרשים לכך בפסיקה. 45. בחנתי את הפסיקה בעניין זה וסבורה אני כי ש.צ.ת אפילו לא עונה על הקריטריונים הנדרשים בפסיקה על מנת שתחשב כ"מורשה" או כ"נציגות" לצורך המצאת כתבי בית דין: "בית משפט זה עמד לא אחת בעבר על כך שאין לפרש את הדיבור "מורשה" במשמעות הטכנית של שלוח וכי יש להחיל פרשנות מרחיבה על תקנה 482 (רע"א 39/89 הנ"ל; ע"א 2652/94 הנ"ל). המבחן העיקרי שאומץ בפסיקה לצורך קיומה של דרישת ההרשאה, הוא אינטנסיביות הקשר בין הנתבע לבין המורשה. המבקש להמציא כתב בי-דין לידי מורשה נדרש להראות קיומו של שיתוף פעולה בין המורשה לבין הנתבע, במידה כזו שסביר להניח כי המורשה יעביר לידיעת הנתבע את דבר ההליכים שהוגשו נגדו (שם). על בית המשפט לבחון את דרגת האינטנסיביות של הקשר בהתאם לנסיבות הספציפיות של כל מקרה ומקרה". ראה רע"א 05 / 11556 קמור רכב בע"מ נ' חיים חימו , פורסם במאגרים. 46. "השאלה, מה מידת האינטנסיביות של הקשר בין הנתבע לבין ה"מורשה" הנדרשת כדי לעשות את ההמצאה בת-פועל, היא שאלה שבדרגה, ובכגון דא - אם הערכאות שקדמו לי לא שגו באופן בולט, וכך נראה לי - אין צידוק למתן רשות ערעור; בעניין זה לא הייתי מחמיר עם התובע. מחד גיסא, לא הייתי רואה "סוכן מכירות", הקונה טובין מחברה זרה ומוכרם בארץ על חשבונו הוא, הא ותו לא, כ"מורשה, העוסק אותה שעה מטעם האדם בהנהלת העסק"; אך מאידך גיסא, ככל שניתן יהיה לדלות מן העובדות יותר סממנים של שיתוף פעולה עסקי בין הנתבע לבין מנהל "עסקיו" כן תגבר הנטייה לראות ב"סוכן המכירות" "מורשה". ראה דברי כב' השופט ש. לוין ברע"א 89 / 39 GENERAL ELECRTIC CORP נ' מגדל חברה לבטוח בע"מ מב (4) 762, עמוד 768. 47. הנטל להוכיח את קיומה של דרישת ההרשאה רובץ על כתפי הטוען לה, במקרה זה אלדר. לא הונח בפניי כאמור כל הסכם בין קוונטה לש.צ.ת ממנו ניתן לעמוד על הקשר העסקי בינהן ומידת האינטנסיביות שלו; למעט (אולי) עסקה אחת, לא הוכח בפניי שש.צ.ת הייתה מעורבת במכירת מכשירי לייזר רפואיים מתוצרתה של קוונטה, אלא סיפקה חלקי חילוף בלבד; האמירות של ד"ר פרריו כבודן במקומן מונח; ש.צ.ת כאמור לא הייתה הכתובת לטיפול בתלונות בנוגע למכשיר. לא הוכח בפניי שש.צ.ת הינה מורשה של קוונטה, אפילו לא לצורך המצאת כתבי בית דין. אם זו מסקנתי, כיצד אוכל לקבוע שש.צ.ת היא למעשה ה"אלטר אגו" של קוונטה , כפי שמבקש אלדר לקבוע, על ידי הגשת תביעה ישירה כנגד ש.צ.ת בלבד, אגב זניחת המוכרת והיצרנית עצמה, קוונטה?! 48. לאור כל האמור לעיל קובעת אני כי גם אם ש.צ.ת שימשה כ"נציגת" קוונטה בישראל, אזי לא הוכח בפניי מהות אותה נציגות; מהו שיתוף הפעולה העיסקי בין השתיים; מהי מיידת אינטנסיביות הקשר בין ש.צ.ת לבין קוונטה. לפיכך, לא הייתי מתירה במקרה הנדון המצאת מסמכי בית דין לידי ש.צ.ת עבור קוונטה (בניגוד לתיק בירושלים), קל וחומר שאין לחייב את ש.צ.ת בגין נזקים שנגרמו, אם בכלל, על ידי קוונטה. קביעה זו מייתרת את הצורך לדון בנזקים, אולם במספר מילים אתייחס גם לסוגייה זו. הנזק - האם הוכח שמדובר בפגם מולד? 49. גם לגישת אלדר, ש.צ.ת יכולה להיות אחראית לפגמים שהתגלו במכשיר רק אם מדובר ב"פגם מולד", שהרי דין ש.צ.ת כביכול כדין היצרן. אציין כי זו הייתה אחת הסיבות שהובילו את כב' השופטת גרוסמן לדחות על הסף את התביעה כנגד נציגים, שהרי טענת "פגם מולד" וטענת תחזוקה לקויה למכשיר תקין אינן יכולות לדור בכפיפה אחת. 50. הנטל להוכיח את עובדת היות הפגם "פגם מולד" רובץ לפתחי התובעת. התובעת לא הגישה כל חוות דעת מומחה מטעמה, והסתפקה בעדויות אלדר ולביא, שעם כל הכבוד אינם יכולים להיחשב כעדים מומחים. אמת נכון הדבר, לעניין נחיצות הצגת חוות דעת מומחה, קובעת ההלכה כדלקמן: " פשוט וברור הוא, כי בית המשפט דן בכל עניין על-פי מכלול הראיות שלפניו. בנושאים, שבהם דרושים ידע והתמצאות מדעיים או טכניים, רשאי בית המשפט להיזקק לעדים מומחים... זאת ועוד, בנסיבות מסוימות מותרת גם ההסתמכות על הידיעה השיפוטית של בית המשפט, והעובדה, שחברתנו מתקדמת מבחינת מטען הידע שבידי האדם הסביר, יש בה, כמובן, גם כדי להשפיע על היקפם של התחומים, שאותם רואה בית המשפט כמצויים בתחום הידיעה השיפוטית (ע"א 689/69 [1] בעמ' 83). זאת ועוד, אין על בית המשפט חובה להישען על עדות מומחה דווקא (ע"א 86/58 [2], בעמ' 478), שהרי כל עניין ונסיבותיו ונתוניו. בית המשפט הוא המכריע בשאלה, אם ואימתי תישמע עדות מומחה ואימתי היא חיונית, והוא גם המכריע במחלוקת בין מומחים", וראה ד"נ 85 / 20 אברהם בחרי נ' משה פדלון, פד"י לט (4) 463, בעמ' 465; ע"א 5293/90 בנק הפועלים בע"מ נ' שאול רחמים בע"מ פד' מז (3) 240. 51. במקרה הנדון סבורני כי לא ניתן לחלוץ מהעדויות את המסקנה כי מדובר ב"פגם מולד": אלדר אשר בעדותו שהמכשיר נרכש רק לאחר שארנלדו נסע לאיטליה, בדק את המכשיר ואופן תפקודו ואישר את התאמתו למוזמן (אלדר בעמ' 20 שו' 14-20); אלדר אשר בעדותו שהמכשיר פעל כראוי במשך ארבעה חודשים (עמ' 28 שו' 7). טענת הפגם המולד לא נזכרה בפניות הראשונות, לא לקוונטה ולא לנציגים, אלא התעוררה רק בשלב תביעה זו. 52. רוט, אשר טפל במכשיר מטעם נציגים, פירט בפניי בית המשפט את הסיבות האפשריות לתקלות (עמ' 43 שו' 7-13); רוט העיד כי לא שמע מפי אלדר טענה בדבר פגם מולד (עמ' 43 שו' 17). גם לביא מאליגל לא נתקל בטענה מצד אלדר בדבר "פגם מולד" (עמ' 59 שו' 16), וכשפרט בפניי בית המשפט את הפגמים שהתגלו במכשיר, טען שהרוב זניחים (עמ' 55 שו' 11). כשנשאל לביא, עד התביעה, האם יכול הוא לומר מהו המקור לתקלות שמפורטות בדו"ח אשר נערך על ידו, השיב: "בכלל לא. אני גם לא בדקתי את זה אישית." (עמ' 62 וש' 8). עולה השאלה, אם עד התביעה שבדק את המכשיר אינו יכול קבוע מהו המקור לתקלות, כיצד יכול לעשות זאת בית המשפט, החסר כל ידע ומומחיות בתחום זה? 53. לאותה מסקנה ממש הגיע כב' השופט מינץ בתיק בירושלים: "על מנת לעמוד מקרוב על שאלות אלו, היה מקום וחשיבות מכרעת להגיש חוות דעת מקצועית של מומחה על מנת שניתן היה להתחקות אחר מקור הבעיות שהיו או שנולדו במכשיר. כל המעיין בחומר הראיות (ולוּ גם ללא הזדקקות בחוות דעת של מומחה, אלא על פי מבחן מאזן ההסתברות), יגלה על נקלה, שכיום (לאור התנערותם מהאחריות של כל המעורבים), לא ניתן לדעת מדוע המכשיר לא עובד. האם זה משום שלא סופקו כל חלקיו? האם זה בגלל שהייצור מתחילה היה לקוי? האם זה בגלל שהוא לא טופל כהלכה בעת השימוש? המענה על כל אחת מהשאלות האלו היתה הכרחית על מנת לחלק את האחריות בין הצדדים או לקבוע, למצער, על מי באופן בלעדי היא קיימת. ברם, השאלות תיוותרנה מיותמות ממענה". כך גם במקרה שלפנינו. 54. לאור הדברים האמרים לעיל, אין כל מקום לדון בנזקים הנטענים על ידי אלדר בתצהירו, נזקים שלפחות חלקם (הפסד שעות עבודה, פגיעה במוניטין) לא זכו לעיגון ראייתי כלשהו. סוף דבר 55. לאור כל האמור לעיל, התביעה נדחית. אלדר ישלם לש.צ.ת את הוצאות עדיה כפי שנפסקו על ידי בית משפט וכן שכר טרחה בסך 40,000 ש"ח בצירוף מע"מ כדין. סכום ההוצאות ישא הפרשי הצמדה וריבית מתום 30 יום מיום מתן פסק הדין ועד התשלום המלא בפועל. אציין כי בפסיקת סכום ההוצאות לקחתי בחשבון, בין השאר, את סכום התביעה הגבוה; הוצאות הישיבה הנוספת (ראה החלטתי בעמ' 63 שו' 5); והאיחור בהגשת הסיכומים מטעם אלדר (ראה החלטתי מיום 20/7/08). רשלנות רפואית (הסרת שיער)תביעות רשלנות רפואית