פסק דין התובעת הגישה תביעה לביטול עיסקה של רכישת "ריהוט סלוני הכולל: מזנון, שולחן וסלון ישיבה" (כתב התביעה) אותם רכשה מהנתבעת. לטענתה הריהוט שסופק לא תאם לזה שהוזמן, כך הגיע המזנון "בגודל של פחות 20 ס"מ יותר פחות בגובה" (מכתב התביעה) את המושב בקשה להגדיל ב-2 ס"מ "אך גם זה לא נעשה" ובכריות הסלון "חסר חומר מילוי והן מאבדות מהצורה שלהם ומהנוחות" (כתב התביעה). לטענתה פנתה מספר פעמים לנתבעת, ואף למנהלת מרכז הריהוט הישראלי, ואחרי חודשיים החליפה הנתבעת את המזנון "ע"פ המידות שהזמנתי" לטענתה היה המזנון החלופי "שונה לחלוטין גם בצבע וגם בתוספות" (עמ' 2 לכתב התביעה), כשהתריעה על כך נאמר לה "שאם אני רוצה אז אחליף גם את השולחן" (שם). לדברי התובעת "חיכיתי עוד חודש לאחר ריצות לבית העסק בקשתי שיבואו ויבדקו את הגוון הנכון, את הבעיות בסלון וינסו לסדר את הקיים" הנתבעת שוב שלחה מזנון "אמנם במידות הנכונות אך הצבע שוב שונה הפעם זה היה ללא שולחן" (עמ' 2 לכתב התביעה); בית העסק שנואש מלספק את התובעת "גוער בי ולא מוכן להקשיב לי" (כתב התביעה). לכן פנתה לבית המשפט כי "אני כבר מיואשת מהם. איני נהנית מהרהיטים. המזנון תופס לי את רוב הקיר וקשה לעבור. גם בגובה יש בעיה. הסלון לא נוח" (עמ' 2 לכתב התביעה). משכך מבקשת התובעת "להחליף לי לפי הזמנתי או לקבל את כל כספי בחזרה" (עמ' 2 לכתב התביעה). ביום 20.5.08 בדיון שהתקיים לפני חזרה התובעת על דבריה שבכתב התביעה, וציינה כי "שנה שלמה אני רצה אחריהם...הבית שלי במימדים קטנים הזמנתי לפי הצרכים שלי. המידות הכל מצויינות. גם את כריות הישיבה הזמנתי לפי מידה של שני ס"מ בולט כדי שזה יהיה יותר ארוך, ולא עשו לי את זה. אני מדדתי כי הרגשתי שזה לא בסדר ואכן הם לא סיפקו לי כפי שהזמנתי. המזנון סופק לי לפי מידה של 2.20 מ' ולא לפי מידה של 2 מ' כפי שהזמנתי. הגובה הוא 50 ולא 55 כפי שהזמנתי. אלה דברים שמפריעים לי..." (עמ' 1 ש' 9-14). לטענתה גם כריות הגב של הסלון "לא מרופדות בכלל, ממש חסר שם מילוי, וזה לא נוח" (עמ' 1 ש' 16-17). התובעת תארה את עיסוקה בהחלפת הריהוט או בתיקונו, כך ציינה כי "עשיתי הרבה טלפונים, רצתי הרבה ריצות, כל הזמן לא התייחסו אלי, זלזלו בי..."(עמ' 2 ש' 4); "הייתי אפילו בקשר עם מרכז הריהוט הישראלי, עם נילי, וכל הזמן היא אמרה לי את מדברת איתם, אין עם מי לדבר, וכל הזמן אני יושבת להם על הראש ואין מה לעשות" (עמ' 2 ש' 9 -11). לטענתה סופק לה מזנון חלופי, אך הוא לא התאים לשולחן ולרגליים של הספה, ו"היום יש לי את המזנון אבל אני לא מרוצה ממנו בגלל הגודל, בספות אין מילוי והם גם לא לפי ההזמנה שלי 2 ס"מ בולטים. לענין השולחן אין לי טענות אבל הוא חלק מהסט" (עמ' 3 ש' 1-2). למול טענותיה התייצבו נציגי הנתבעת שהבהירו כי המזנון שרכשה התובעת הוא "מזנון מוכן. היא אמרה שהיא רוצה בצבע אמבויה, אגוז. הסברתי לה שיש גוונים, יש שינויים בגוונים, יש פוליטורה. הסברתי לה את זה שיכול להיות שינוים בגוונים" (עמ' 3 ש' 6- 8). לדברי הנתבעת מפי נציגה, במועד האספקה היתה התובעת מרוצה, אך ציינה כי המזנון גדול מדי ועל כן "הבאנו לה מזנון בגודל המתאים" (עמ' 3 ש' 12) אבל אז טענה כי "זה לא אותו צבע בדיוק (עמ' 3 ש' 12). לאחר שהנגר הסביר לה שמדובר בעץ ו"שיש טיפה שינויים בצבע וזה טבעי. היא הסכימה והכל בסדר. אני אומר שהיום נמצא בביתה המזנון של 2.00 מ' ולא של 2.20 מ'" (עמ' 3 ש' 13-14); לדבריו היא היתה מרוצה ואף נהגה לבוא לחנות וקבלה "מתנה כד בשווי של 800 ₪ מעץ ופתרנו את הבעיה" (עמ' 3 ש' 15-16). בבית המשפט ציין נציג הנתבעת כי הוא מוכן להחליף לתובעת את הריהוט ולספק לה לשביעות רצונה את הריהוט לגודל שהיא מבקשת ולאותו גוון אבל התובעת אמרה כי "אני היום לא מאמינה בהם. אני רוצה את אותו גוון שיש לי בבית. ..אני רוצה כסף על עגמת הנפש אני דורשת את ההוצאות ששלמתי לבית המשפט. כל שקל בשבילי הוא חשוב. הפסדתי עבודה" (עמ' 4 ש' 2-5). לאחר ששמעתי את הצדדים סברתי כי לאור הצהרת הנתבעת ומאחר שבית המשפט לתביעות קטנות הוא בי"מ שמטרותיו בין השאר להסדיר יחסים בין המוכרים לצרכנים ראיתי לאפשר לנתבעת לספק את הטעון תיקון; כך ציינתי בהחלטה מיום 20.5.08 בפירוט את הגדלים ואת הטעון תיקון או החלפה, קבעתי את המועד בו תיקח הנתבעת "מגירה מהשולחן לצורך התאמת הצבע" וכן ציינתי את המועד למילוי הכריות (עמ' 4). קבעתי את התיק לתזכורת פנימית ליום 22.6.08, כדי לעקוב האם באה המחלוקת לפתרונה. ביום 26.5.08 קבלתי מכתב מהתובעת, וממנו עלה כי הנתבעת כלל לא הגיעה אליה חרף ההסכמות. בקשתי את תגובת הנתבעת; זו לא התקבלה תחת זאת שלחה התובעת מכתב נוסף - כי ביום 16.6.08 קבלה התובעת "מזנון חדש אחר" אך הוא "לא לטעמי" ו"חוץ מזה המוביל לקח לי מגירה אחת מהמזנון כדי להביא לי שולחן סלון באותו הצבע...ועד כתיבת המכתב זה לא קבלתי את המגירה, לא באו לבדוק בנוגע למדפים שלגביהם אמרו שישלחו מישהו שיקח מידות...אני שוב דורשת ביטול העיסקה והחזר כספי מלא כולל כל ההוצאות+הפסד ימי עבודה ושעות עבודה" (מתוך המכתב מה-13.7.08). לאור דברים אלה ראיתי לזמן את הצדדים לדיון לפני. ביום 31.8.08 נתקבלה בבית המשפט הודעה מאת הנתבעת לפיה "בתאריך 16.7.08 קיבלה אורנה כהן את המוצרים להחלפה-מזנון 2.00/60 +שולחן +מגירה 140/60 והכל נעשה לפי שביעות רצונה...". מאחר שההודעה היתה רק מפי הנתבעת, הרי בטרם 'אסגור' את התיק בקשתי את תגובת התובעת. ביום 15.9.08 שלחה התובעת מכתב נוסף ובו תארה שוב את כל השתלשלות העניינים ובסוף המכתב ציינה כי "אני מבקשת מבית המשפט התחשבות בכל הטרטורים והשגעונות שנגרמו לי תיקון המעוות והחזר ההוצאות ב. משפט הפסדים עבודה ועגמת נפש כללית". לאחר שקראתי את המכתב ראיתי לתת החלטה וביום 5.10.08 כתבתי: "בתיק זה נעשו מאמצים רבים להביאו לסיום בלי צורך בהכרעה שיפוטית...ראיתי כי יש פער בין הודעת הנתבעת לבין זו של התובעת ולפיכך אני מורה לזמן את הצדדים לדיון נוסף..." ביום 18.11.08 לא הופיעה הנתבעת לדיון ומאחר שלא היתה אינדיקציה כי קבלה את ההזמנה לדיון דחיתי את הדיון למועד נוסף ווידאתי שהנתבעת תדע על מועד זה. ביום 8.12.08 התייצבו בעלי הדין. לתובעת טענות רבות "הם החליפו לי מזנון, יש שני גוונים. חסרים שני מדפים. הוא אמר שיעשה לי מדפים...המזנון זה לא הטעם שלי..." (עמ' 6 ש' 4-6). מנגד טענה הנתבעת כי "פעם ראשונה שאני שומעת שאין מדפים" (עמ' 6 ש' 9) וגם "לא יתכן ש-4, 5 פעמים יחליפו וזה לא יהיה אותו דבר" (עמ' 6 ש' 19). והתובעת חזרה על טענות כמו "הכריות שלי לא מרופדות כמו שצריך...הריפוד של הכריות משהו לא מסתדר שם... אני לא יודעת. הצבעים לא תואמים...נכון שהם הביאו לי שולחן, אך הוא בכלל לא הטעם שלי, הוא מגושם..." (עמ' 7 ש' 2+10-11). והנתבעת:"...4 מובילים היו אצלה בבית, הם כבר לא רוצים ללכת אליה. השכנים אמרו לנו שאנחנו מסכנים זו הטרדה, זה ימי עבודה...4 פעמים שולחן זה לא יאמן...הובלות זה 2,500 ₪...תגידי את האמת שאת רוצה כסף. הגענו סדרנו...כמה פעמים החלפנו לה, 5, 6 פעמים החלפנו..." (עמ' 7 ש' 5-6; 15-16; 22; עמ' 8 ש' 2). תארתי בהרחבה את הטענות הרבות שיש לתובעת נגד הנתבעת, את חוסר שביעות רצונה ואת בקשתה העקרית לבטל את העיסקה. האירועים הרבים שתוארו בהרחבה היו מתוך רצון לתקן את הטעון תיקון לשביעות רצונה של התובעת, ולצערי בסופו של יום לא צלח הדבר ואני נאלצת להביא המחלוקת בדרך של הכרעה שיפוטית. הרצון היה להביא הצדדים לסיום ללא הכרעה שיפוטית נבע מהעובדה שאני סבורה כי התובעת אינה זכאית לסעד של ביטול העיסקה ומשכך גם לא להשבה. שמעתי כאמור בפירוט את דברי התובעת, גם בדיון אליו לא הופיעה הנתבעת מצאה התובעת לפרט את דבריה, מנגד שמעתי את דברי נציגי הנתבעת, עיינתי בטופס ההזמנה של הריהוט, התבוננתי בתמונות וכאמור קראתי את המכתבים, והשתכנעתי, כי הובהר לתובעת, בעיקר כשהוחלפו הפריטים השונים (גירסה שלא נסתרה על ידי התובעת), שהצבעים של הריהוט אינם יכולים להיות אחידים בגלל מירקם העץ ושינוי בגוון העץ שהוא טבעי ועליהם עוד נוספת הפוליטורה שמקנה גוונים שונים. אומר גם כי התובעת לא השכילה לבסס את טענתה לענין הגוונים השונים של הפריטים, לא הציגה כל ראיות מהן ניתן היה להסיק מסקנות לענין הגוונים, לאחר ההחלפה האחרונה שביצעה הנתבעת. התרשמתי מדברי התובעת לאורך הדיונים ומהמכתבים ששלחה לבית המשפט כי התובעת מלינה למעשה על 'חוסר התאמה' בין הריהוט שהזמינה לבין השתלבותו בביתה, ונראה לי כי סברה שהריהוט יתאים לביתה אך בפועל מצאה שהוא 'כבד' או 'גדול מדי לבית שלה' או 'מגושם', או שונה מכפי שתארה לעצמה ועל כן 'אינו לטעמה'. התרשמתי כי הנתבעת החליפה לתובעת מספר פעמים את הפריטים, וכל ההובלות היו על חשבון הנתבעת, הכל כדי להשביע את רצון התובעת - אך הדבר לא צלח. נראה לי כי אין בציפיה של התובעת, כשלעצמה להטיל אחריות על הנתבעת; וממילא אין מקום לבטל את העיסקה ולהורות על השבה. העובדה כי הצבע אינו מוצא חן בעיני התובעת או כי השולחן והמזנון נראים לה כבדים אחרי שהוחלפו למידות שהזמינה אינן עילה לביטול העיסקה. אני סבורה כי זכויות התובעת כקונה לא קופחו; הנתבעת סיפקה את הריהוט ופעם אחר פעם החליפה את הפריטים בין אם לאחר פניות התובעת באמצעות המרכז הישראלי לריהוט ובין לאחר שהוריתי על כך בבית המשפט. ממכתביה של התובעת הבנתי כי היא מלינה בעיקר על ריהוט שאינו מוצא חן בעיניה, על כי הכריות אינן מלאות דיין, אם כי הבנתי מהנתבעת ומדברי התובעת שמילוי הכריות סופק לה, כן היא מלינה על חוסר במדפים במזנון ועל הוצאות משפט. לא מצאתי בסיס לטענת התובעת כי לאחר כל ההחלפות סופק לה ריהוט שונה מזה שהוזמן, ולמעשה נותר לפתרון עניין המדפים, שהנתבעת ציינה כי "פעם ראשונה שאני שומעת שאין לה מדפים. נביא לה מדפים" (עמ' 7 ש' 7). מכל אלה לא מצאתי לחייב את הנתבעת בגלל חוסר שביעות רצון סובייקטיבית מהריהוט שרכשה התובעת. כאמור לתחושתי ולהבנתי קיים פער בין צפיות התובעת מהריהוט שהזמינה לבין הריהוט המוגמר כפי שהוא נמצא בביתה אך בכך לא די כדי להטיל את האחריות על הנתבעת וממילא לא לבטל את העיסקה. מצאתי שהנתבעת שהתייחסה לפניות התובעת, החליפה וחזרה והחליפה פריטים שונים - נהגה כדין, כי ניסתה להביא ריהוט שצבעו יהיה מותאם ככל שניתן אך מטבע הדברים, לא ניתן לבטל את טבעו של העץ ולהביאו לרמה אחידה לחלוטין כפי שהוסבר לתובעת. במציאות היומיומית בה אנו חיים נתקלים בתי המשפט לא אחת בסכסוכים על רקע של חוסר שביעות רצון של הקונה כלפי מוכר בנוגע לעסקת מכר, לעיתים כמו בענייננו מוצא חוסר שביעות הרצון ביטוי בולט. משנותר לספק את המדפים שהבטיחה הנתבעת להביא לתובעת, והכנסת מילוי נוסף לכריות הסלון, פגמים שאינם יורדים לשורש העיסקה, ומשלא השתכנעתי כי טענות התובעת לחוסר התאמה לאחר שהפריטים השונים הוחלפו הם עילה לביטול העסקה, אני מורה לנתבעת לספק שני מדפים החסרים במזנון, ולמלא הכריות, והכל תוך 30 יום ולאחר תיאום עם התובעת. כדי שניתן יהיה לאכוף את החיוב לספק את האמור (שני מדפים ומילוי כריות) אני מורה כי אם אלה לא יסופקו תוך 30 יום מקבלת פסק הדין ולאחר שהתובעת תאפשר לנתבעת למלא את הוראה זו, תחויב הנתבעת לשלם לתובעת סך של 750 ₪ (עבור המדפים ומילוי הכריות). לאחר השתלשלות הדברים הארוכה, לאור העובדה כי הנתבעת אכן החליפה את המוצרים לאחר שהתקיימו דיונים בבית המשפט, וללא קשר למדפים ולמילוי הכריות (או חלף אלה בכסף כפי שקבעתי) אני מחייבת או הנתבעת בנוסף לאספקת המדפים גם בהוצאות משפט בסך 300 ₪. הסכום ישולם לתובעת תוך 30 יום שאם לא כן ישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום פסק הדין ועד התשלום בפועל. רהיטים (תביעות)ביטול עסקה (הגנת הצרכן)אירועים (תביעות)