פסק דין 1. התובעים הזמינו חופשה לחו"ל במלון 5 כוכבים. החופשה הוזמנה באמצעות סוכנות נסיעות, ספקי תיירות בארץ וספקי תיירות מחו"ל. בעת שהותם של התובעים במלון פרצה שרפה אשר השלכות נזקיה הורגשו משך כל החופשה. 2. יין זה שנשאלת השאלה האם שרפה הוא בגדר האירועים שעל הנתבעות לפצות בגינו? והתשובה לכך שלילית. נראה בהמשך כי אין אחריות מוחלטת על ספקי התיירות לכל פגם או ליקויי בחופשה. וכי לא כל תקלה היא ברת תביעה. מקרים כגון דא הם אותם מקרים שאין ספקית התיירות יכלה לצפותם ושהם אינם בשליטתה. בהתאם לאמור שרפה היא בבחינת מקרה שאינו בר תביעה. ושלא ניתן יהיה לחייב את הנתבעות בפיצויי בגינו. אולם התנהגות הנתבעות לאחר השריפה הייתה לקויה ועל כך צריכות הן לפצות את התובעים. והכל כפי שיפורט. הצדדים ומסגרת העיסקא 3. דילרה באירוב ומר אדם דובז'ינסקי (להלן: "התובעים"), התקשרו עם הדקה ה-90 בע"מ (להלן: "הנתבעת 1") באמצעות האינטרנט, על מנת שהאחרונה תספק להם חבילת תיור. חבילת התיור כללה טיסות ומלון 5 כוכבים (להלן: "הנתבעת 4" או "המלון") על בסיס "הכל כלול". התשלום עבור החבילה נעשה באמצעות כרטיס אשראי. 4. חברת קווי חופשה בע"מ (להלן: "הנתבעת 2"), משמשת כסיטונאית תיירות. במקרה דנן שמשה בתור הספק בארץ לצורך רכישת כרטיסי הטיסה והמלון. כאשר את הטיסה רכשה הנתבעת 2 מחברת השטיח המעופף בע"מ (להלן: "צד ג'"), שאליה נשלחה בהמשך גם הודעת צד ג'. כמו כן, את המלון רכשה הנתבעת 2 מחברת Belmondo Travel (להלן: "הנתבעת 3"). יתרה מזאת, צד ג' שלחה הודעת צד ד' לחברה התורכית "אונור אייר" (להלן: "צד ד'"), אשר היא המוביל האווירי. 5. נציין כבר עתה כי הנתבעות 3 ו-4 אינן מאוגדות בישראל וכי הצגתן כנתבעות בתביעה היא פורמאלית בלבד. אירוע השרפה 6. בתאריך 21/7/07, יום לאחר הגעת התובעים למלון פרצה שרפה במלון אשר בדיעבד התברר כי מקור השרפה בבעיה במערכת החשמל של המלון. בעקבות השרפה פונו התובעים מחדריהם באמצע הלילה. תוך שהם לוקחים כל דבר יקר ערך שניתן היה להציל לרבות טבעת יהלום שלאחר מכן נפלה לתובעת. התובעים מציינים כי פונו לרחוב סמוך למלון ולאחר מכן לברכת המלון. הפינוי והשהייה ארכו מספר שעות. נזקים שלאחר השרפה והתנהגות (או חוסר התנהגות) הנתבעות 7. בימים שלאחר השרפה, התובעים נאלצו לספוג ריח רע של פלסטיק חרוך. ובעיקר, השרפה גרמה לבעיות חשמל בכל רחבי המלון. מערכת החשמל התקולה גרמה לבעיות חמורות הן במתקני המלון והן במכשירי חשמל שבו. בין היתר, המזגנים לא פעלו, המעליות היו מושבתות, במקלחות היו מים קרים, מתקני נופש שעבדו על חשמל יצאו מכלל שימוש, אינטרנט לא עבד, מקרר, אורות וכיוצא באלה. כל האמור לעיל גרם לשהייה במלון ועם אורחי המלון להיות בלתי נסבלת. 8. התובעים טענו והנתבעות לא חלקו על כך שהנוהג במקרים כגון דא, שנציגי הסוכנויות נסיעות מגיעים למלון לטפל בלקוחותיהם. בין היתר, אמורים הם לטפל בכל מה שקשור לאירוע, אישור המלון על כך וכו'. ברם, בעוד נציגי סוכנויות רבות הגיעו, נציגי הנתבעת 3 מיאנו מלהופיע. 9. ביום הלפני אחרון בשעות הערב מנהלת השוק הישראלי אצל הנתבעת 3 הורתה לתובעים להתקשר עצמאית לנציג המקומי של הנתבעת 3, מר שחר בן אריה, וכך עשו התובעים. ברם להפתעתם הרבה גם התנהגות הנציג הייתה בכי רע. וכי הנציג האמור הבהיר לתובעים שאין בכוונתו להופיע, תוך שמאיים ומגדף את התובעים. בשיחה מאוחרת שנעשתה לאחראית, התנצלה האחרונה על התנהגות הנציג והוסיפה כי אין לה שליטה עליו. גדר המחלוקת וטענות הצדדים 10. התובעים טוענים כי בפנייתם אל הנתבעות, השיבו האחרונות פינם ריקם. וכן התנערו מכל אחריות לאירוע שהוכחש גם כן. לא זו אף זו, הנתבעות לא ניסו אף לבוא במו"מ עם התובעים או לשמוע טענותיהם בעניין. 11. התובעים מוסיפים כי הנתבעות חבות כלפיהם ע"פ דיני החוזים ודיני הנזיקין. וכי היו אמצעים בידי הנתבעות כדי להקטין את נזקם של התובעים. כך למשל יכלו הנתבעות לדאוג להעברה למלון אחר וכדומה. 12. התובעים טוענים עוד כי הנתבעת 1 הפרה חובת הגילוי הנאות כשחדלה מלציין פרטים אודות המלון, התנהגות הנתבעות האחרות וכו'. כמו כן, חדלה הנתבעת 1 כמו הנתבעת 2 מלגלות לתובעים כי אין המלון מחזיק בתו תקן בטיחותי (מערכות גילוי עשן, מערכת אזעקת אש, דרכי מילוט, ריסוס מים אוטומטי וכיוצא באלה), בכך חדלה כלפי התובעים ועל כן אחראית בפיצויים. 13. עוד מלינים התובעים באשר לקבלת החדרים המאוחרת שלוותה בלחצים מצד התובעים בשל כך שנאמר להם שאין מקומו במלון. כמו כן, מלינים התובעים לעניין הטיסות שנדחו פעמיים, פעם ראשונה במספר ימים ופעם שנייה במספר שעות. בדחייה השנייה, נודע לתובעים על כך רק בשדה התעופה וכן ללא ננקבה שעת טיסה. חוסר הוודאות בעניין זה נגרם בשל שביתה בנמל התעופה הטורקי שגרם לתובעים לחץ וחשש כבד שמא יאלצו להישאר שמן ממושך שנמל. 14. הנזקים להם טוענים התובעים הם כדלקמן: כשלון תמורה, הפסד הנאה, עוגמת נפש, נזק בריאותי שנגרם לתובע באשר הנ"ל נכה ונאלץ להתרוצץ במקום לנוח, אובדן רכוש של טבעת יהלום, הוצאות עבור שיחות טלפון מרובות והשפלה ע"י הנציג של הנתבעת 3 ויחסו המחפיר. 15. לנתבעות כמובן הסתכלות אחרת לגמרי על הסכסוך. בקצרה נעיר כי כל נתבעת מטילה את האחריות על האחרות כאשר הנתבעות הרלוונטיות רואות את עצמן כמתווכות בלבד. 16. נתבעת 1- הדקה ה90: הנתבעת 1 טוענת להעדר עילה ומטילה את כל האחריות על ספקי/סיטונאי התיירות השונים (הספק המקומי, הספק בחו"ל, המלון, חב' התעופה). לטענתה, היא איננה מארגנת ו/או מתכננת ו/אט מבצעת חבילות הנופש שכן אלה מסופקות ע"י ספקי התיירות השונים. 17. עוד טוענת הנתבעת 1 כי דאגה להעביר את פרטי חבילת הנופש של התובעים לידי הנתבעת 2 (המארגנת) ואף דאגה לוודא אישור על קליטת ההזמנה ע"י הספק. בכך יצאה הנתבעת 1 ידי חובתה ותפקידה. הנתבעת 1 מוסיפה כי כל התנאים הנ"ל היו בידיעת התובעים שכן האחרונים אישרו בחתימה אלקטרונית את טופס "פרטי הזמנה ותנאיה". 18. הנתבעת 1 מוסיפה לעניין הטיסות כי יש לזכור שהינם טיסות שכר, על כן ייתכנו שינויים במועדיהם. יתרה מזאת טוענת הנתבעת 1 כי כל טענה הנוגעת לאיכות וזמינות הטיסות יש להפנות לספק ו/או למוביל האווירי (צד ד', ע"פ אמנת ורשה שאומצה ע"י חוק התובלה האווירית, התש"ם-1980). למעלה מן הצורך טוענת הנתבעת 1 כי הייתה דחייה אחת שהובאה לידיעת התובעים יום לפני הטיסה. 19. נתבעת 2- קווי חופשה: בדומה לנתבעת 1 מטילה הנתבעת 2 אחריות בעניין הנדון על ספקיות התיירות השונות לרבות הנתבעת 1. לטענתה לא היה לה שום קשר עם התובעים וכי כל הקשר נעשה באמצעות הנתבעת 1. כמו כן, תפקידה של הנתבעת 2 הסתכם בתיווך בין ספקיות התיירות לנתבעת 1 ותו לא. הנתבעת 2 מוסיפה כי משקיבלה את כל האישורים הנדרשים מהספקים השונים יצאה היא ידי חובתה כלפי התובעים. 20. עוד טוענת הנתבעת 2 כי אכן הייתה שרפה אך זו הייתה קטנה ושולית ולא כפי שמנסים התובעים לתארה. כמו כן, שרפה זו כובתה תוך דקות ללא נפגעים והמלון חזר לפעילות רגילה לרבות מלוא השירותים. יתר על האמור הנתבעת לא אחראית על הפעילות היומיומית של המלון לרבות תקינות מערכותיו ותחזוקתו. 21. הודעת צד ג' - מטעם הנתבעת 2 לחברת השטיח המעופף: ההודעה האמורה מתייחסת רק לעניין הטיסה. צד ג' הוא סיטונאי תיירות אשר מכר את מקומות הטיסה לאנטליה לתובעים. המודיעה הגישה הודעה זו משום שאינה ספק הטיסה או המוביל האווירי ועל כן מחדל אם נעשה בעניין יש לשייכו לצד ג'. הנתבעת 2 טוענת כי היא שימשה בעניין דנן כמתווך בין התובעים לצד ג' ובעניין זה עשתה תפקידה. 22. הודעת צד ד' - מטעם צד ג' לחברת אונור אייר באמצעות "קיבריש טורקיש איירליינס" בע"מ: צד ד' הינו המוביל האווירי. צד ד' הוא שה שסיפק את הטיסות נשוא המקרה דנן. ואם אספקת הטיסות בפועל הייתה לקויה הרי האחריות בעניין מוטלת על צד ד'. כמו כן, האחריות לכל שינוי בזמני הובלה אווירית מכח הדין מוטלת על המוביל האווירי. חבות ספקי התיירות כלפי נוסעים - לא מדובר במתווכים בלבד 23. כבר דובר לא אחת בפסיקה על מעמדם של ספקיות התיירות. וכן, אחריותם כלפי הלקוחות. בין היתר חבות הם כלפי הלקוח בחובות נאמנות, חובות מכח תום הלב, גילוי נאות וכיוצא באלה . חובות אלה ואחרות נובעות מיחסיהם החוזיים, הצרכניים וכדומה. 24. לעניינינו יפים דברי כב' השופט שטרסמן בעניין תק (פ"ת) 2993/05 ויסוצקי נ' איסתא ישראל בע"מ, (להלן: "פרשת ויסוצקי"), בו קבע כי: "הטענות הסתמיות בדבר היות הנתבעות "מתווך" בלבד בין התובעים - בפרשה זו ובדומות לה - שאין עליו כל אחריות בהתקשרות עם נוסעים לחו"ל, אינן ראויות עוד להישמע בעידן, שבו תום הלב הוא יסוד מוסד בהתקשרות חוזית בין צדדים... הטענה שאין לנתבעות שליטה על הספק המקומי, אף היא לאו טענה היא. אם אין להן כל חובה כלפי התובע, לכאורה גם אין להן כלפיו גם זכויות ותפקידן של הנתבעות נעשה כמעט מיותר בימים אלה, כשכל נוסע יכול לבחור לעצמו את המלון שבו ירצה לשהות באמצעות האינטרנט". אם כן, חובותיו של סוכן הנסיעות, ככל נותן שירות רגיל, נובעות מתניות החוזה, אלו המפורשות או אלו שמכללא, הנגזרות מעקרון תום הלב...". כמו כן ראה תק (ב"ש) 2996/06,יעקב מנשה נ' אופיר טורס בע"מ: "הסוכנות והספק מציגים עצמם כבעלי ידע וכמומחים לנופשונים שונים. חובה עליהם לבדוק את בתי המלון והנופשים אותם הם מפרסמים ואותם הם מוכרים ללקוחותיהם. שאם לא כן, מדוע ייגבו כספים. הרי הלקוח המזדמן יוכל לבצע בעצמו את רכישת החופשה בעצמו ובמיוחד קל הדבר בימינו בעידן האינטרנט המאפשר הזמנת טיסות בכל רחבי העולם ואף הזמנת בתי מלון מן הארץ לחו"ל." 25. עוד בעניין ראה תק (ת"א)7384/02 רבין נ' עקיבא טורס, תק- של 2003(1), 687, תק (י-ם) 2168/07 צדוק חפצי נ' רג'ינה טורס בע"מ, תק (ב"ש) 2996/06,יעקב מנשה נ' אופיר טורס בע"מ, לעניין מעמדה של סוכנות הנסיעות ראה תק (ב"ש) 1860/07 שפרוני נ' מלכין אדוה, ראה תא 60108/90 אילנה טנא נ' סטאר טורס בע"מ, רענן בר טוביה נ' רג'ואן נסיעות בע"מ פ"מ תשס"א (1) 628, שניתן ע"י השופטת שידלובסקי אור. 26. ברם, לא יעלה על הדעת כי הנתבעות יהיו חבות בכל תקלה ובעיה שלא ניתן היה לצפותה. כך למשל לא נחייב את הנתבעות על כל פגם מזערי שלא מצא חן בעיני הנוסעים או להפך כל אירוע קטסטרופאלי שלא יכלו הנתבעות למנועו. 27. לעניינינו ראו דברי בית משפט השלום בת"א בפרשת מגל נ' דיזנהויז (ת"א (שלום ת"א) 24034/04, יונה מגל נ' דיזנהויז סיטונאי תיירות בע"מ, תק-של 2006(3), 14733 , 14738 (2006)): "...ואמנם- אחריותה של הנתבעת כסוכנות נסיעות איננה מוחלטת..." כמו כן ראו ת.א (י-ם) 165/88 דהן נ' רפאל, שם קבע כב' השופט זיילר כדלקמן: "חוששני שנקודת המוצא המשפטית של התובעים בהליך זה אינה מדויקת. הם יוצאים מהנחה שהנתבע אחראי לכל פגם שהיה בטיול. לפי טיעון זה הוא יהיה אחראי לכל פגם שהיה בטיול. לפי טיעון זה הוא יהיה אחראי גם אם מכונית התקלקלה והתובעים נאלצו להמתין שעות עד לתיקונה, וגם אם סדין במלון לא היה נקי ונגרמה לתובע כלשהו עגמת נפש. אינני סבור שזהו המצב המשפטי. הנתבע הינו סוכן נסיעות. אני מוכן "להדביק" לו תואר נוסף המיטיב עם התובעים, הוא התואר של מארגן הטיול. בתור שכזה מוטל עליו לבחור את השירותים ושאר האמצעים הדרושים כדי שהטיול יקוים במועדים עליהם התחייב וברמה עליה התחייב. משבחר בשירותים, ואם בחר בהם במיומנות ראויה, אין הוא אחראי לשיבושים שחלו, אם חלו, ושאותם לא ניתן היה ולא צריך היה לצפות". וכן ראה דברי בית משפט בפרשת ויסוצקי שלעיל: "....יש לבחון אפוא את רמת השירותים, אשר סופקו בפועל, אל מול התחייבויותיו של סוכן הנסיעות בכלים של סבירות ושל שכל ישר, תוך שימת הדעת, כי תקלות במהלך טיול או חופשה הן חלק ממציאות יום יומית, אשר אינה נגזרת בהכרח ממחדליו של סוכן הנסיעות או שהן במתחם צפייתו..." 28. לגופו של עניין, השרפה שקרתה במקרה דנן היא מסוג האירועים שלא ניתן להטיל אחריות בגינם על הנתבעות. שרפה במלון הוא אירוע שאין לנתבעות שליטה עליו או יכולת לצפותו ועל כן בעניין זה לא קיבלתי עמדתם של התובעים. וכן, אוסיף כי הנזקים שקרו בעקבות השרפה דינם כדין השרפה עצמה וכי אין הנתבעות ייחובו בגינם. 29. אציין כי התובעים טענו כי הנתבעות הפרו חובת הגילוי הנאות כלפיהם בכך שלא גילו להם כי אין תו תקן בטיחותי למלון. דין טענתם זו של התובעים להידחות בשל כך שלא הוכיחו אותה בפני. נעיר כי בעניין זה נשאלת השאלה האם גילוי דבר תקן בטיחותי הינו בבחינת פרט מהותי שעל הנתבעות לגלותו שאם לא כן יפרו את חובת הגילוי? ברם, אין אנו נזקקים לסוגיה האמורה והיא תיוותר בצריך עיון. 30. לסיכומו של עניין, הספקיות אינן מתווכות בלבד ואחריותם נמשכת לכל העיסקא, אך אין מדובר גם באחריות מוחלטת. במקרה שלפנינו, אין הנתבעות אחראיות לשריפה ולנזקים הישירים שגרמה. התנהגות הנתבעות 31. נותרנו אם כן אם טענתם של התובעים בנוגע ליחס הנתבעות לאחר השרפה. נראה כי ישנה פרקטיקה בתחום שהצדדים לא חלקו עליה, ועיקרה כי לאחר אירוע כגון דא על נציגי התיירות להופיע במלון ולגבות הודעה מהתובעים לרבות הגשת מסמכים והחתמת המלון על האירוע. לא זו אף זו, שאף נציג לא הגיע למלון לטפל בתובעים. יתרה מזו התובעים נאלצו להיתקל ביחס מחפיר מצד נציג הנתבעת 3, מר שחר בן אריה. 32. בעניין האמור קיבלתי גרסת התובעים. התובע 1 העיד בפני נאמנה כי יחס נציג הנתבעת 3 היה מבזה והעמיד את התובעים כשידם על התחתונה. עוד העיד התובע 1 כי בעוד שבעניינם אף נציג תיירות לא בא לטפל תיירים אחרים ששהו במלון קיבלו את הטיפול המבוקש. על התנהגות לקוייה זו של הנתבעות. זכאים התובעים לפיצוי. סוגיית האיחור בטיסות שכר 33. התובעים בין שאר טענותיהם טענו גם כי נאלצו להמתין בשדה התעופה בשל איחור בטיסה. איחור זה כאמור נבע משביתה שהייתה אמורה לפרוץ בנמל התעופה בן גוריון. גם בעניין זה לא קיבלתי טענתם של התובעים. 34. ראשית, הלכה ידועה היא כי "מי שמבקש ליהנות מן היתרון של כרטיס מוזל, מקבל על עצמו מניה וביה את החיסרון של לוח זמנים שאינו וודאי" כך נפסק בפרשת סעדון (ת"ק (ת"א) 10248/06, סעדון דני נ' חב' צבר תיירות נופש ואירועים בע"מ, תק-של 2007(1), 3378 , 3379 (2007)). (ראו גם: תא (ת"א) 23827/06, סביר יורם נ' השטיח המעופף בע"מ, ת"ק (ת"א) 2578/06 גיפס דן נ' השטיח המעופף בע"מ) 35. שנית, בעניין דנן הדחיות במועדי הטיסות נבעו מאיום של הסתדרות העובדים על שביתה כללית. מצב זה גרם לשיבושים בטיסות ושוב אין זה בגדר המקרים אשר ניתן להטיל על הנתבעות או במקרה הזה על צד ג' וד' אחריות היות ועניין זה לא בשליטתן. כמו גם אין הנתבעות יכלו לצפותו. סוף דבר 36. סיכומו של דבר, לאחר ששמעתי את הצדדים ועיינתי בדין ובמסמכים שהוצגו מצאתי לקבל את התביעה בחלקה בקשר להתנהגות הנתבעות לאחר השריפה. 37. באשר לגובה הפיצויים, הרי באומדן אני פוסק לתובעים את הסכום של 2,500 ₪. סכום זה הינו בגין התנהגות הנתבעות, עוגמת הנפש והוצאות ומהווה סילוק סופי ומוחלט של כל טענות התובעים בקשר לטיול. הסכום ישולם ע"י נתבעות 1 (הדקה התשעים) ו-2 (קווי חופשה בע"מ) ביחד ולחוד תוך 30 יום מהיום. לא ישולם ישא ריבית והצמדה כחוק מהיום ועד לתשלום בפועל . זכות בקשת רשות ערעור תוך 15 יום מיום קבלת פסק הדין לבית משפט המחוזי . שריפהבית מלוןבתי מלון (תביעות)