פסק דין 1. טענה להפרת חוזה בגין איחור במסירת משקפיים, וזימון הקונה לחנות בטרם היו מוכנות. 2. התובע רכש משקפיים מהנתבעת. לפי הסיכום היה על הנתבעת להכין את המשקפיים עד ליום 3.12.08. 3. ביום 2.12.08 נמסר לו להגיע לקבל לידיו את המשקפיים. לפיכך נסע כ- 70 קילומטרים אך משהתייצב התברר שאינן מוכנות. 4. בכתב ההגנה, אין מחלוקת לגבי עצם העסקה אך נטען שתואם מועד שבו יוזמן לקחת וכי הובהרה אפשרות של סטייה במועדים. התברר לנתבעת שמשקפיים שהגיעו במועד שבו צפתה להגעתם לקו באי התאמה מינורית שבכל זאת נמצא שיש מקום לתקן לפיכך היה אחור של יום אחד. למרות שמדובר בהתנהלות קטנונית לגביה הוצע פיצוי. 5. אגב, לצדדים נתנה הזדמנות לגישור אך משלא הניבה פשרה תינתן הכרעה. דיון והכרעה: 6. בדיון העידו התובע ונציג הנתבעת. 7. התובע העיד בין היתר כדלהלן: א. הוא הוזמן למרות שהמשקפיים לא היו מוכנות ועל כך עיקר עיקר הטרוניה ולא כנגד העיתוי בו הוזמן. ב. התובע נסע למרחק 70 קילומטר כדי לקבל את המשקפיים שנמסר לו שמוכנות. ג. אין לתובע הוכחה להוצאה או הפסד בגין הנסיעה. למעשה בכל מקרה צריך היה לנסוע אותו מרחק אף אם ביום אחר כדי לקבל את המשקפיים. ד. לא הייתה חשיבות לקבלת משקפיים ביום בו הוזמן. 8. נציג הנתבעת העיד בין היתר כלדלהלן: א. המשקפיים אכן לא היו מוכנים בזמן, אך זאת עקב סטיות קלות שהתגלתה. ב. הנתבעת הייתה נכונה לשלוח לתובע משקפיים למחרת בעזרת שליח מיוחד על חשבונה. דיון והכרעה: 9. אין מחלוקת שהתובע זומן לשווא ושעדיף היה אילו הפגם היה נמצא לפני שטרח והגיע אך השאלה המרכזית המתעוררת כאן היא לגבי זכות לביטול חוזה בנסיבות דנן, כפי שביקש, ולתרופה שעל קבלתה עמד. 10. לאחר שעיינתי בכתבי הטענות, ובנספחיהם, שמעתי את הצדדים והתרשמתי במישרין מעדותם הגעתי למסקנה שהתשובה לשאילה לעיל שלילית דהינו לתובע לא צמחה זכות הביטול ולא צמחה זכות לתרופהת שדרש עקב האחור והזמנת השווא. ואנמק את הדברים להלן. 11. אף אם החוזה שלפנינו הופר, מבחינת עיתוי המסירה, וההזמנה, התרשמתי שאין המדובר בהפרה יסודית. מעדות התובע בפני עלה ששינוי של יום אחד במועד לא מהווה הפרה יסודית. ודומה שאדם סביר לא היה נמנע מלהתקשר בחוזה מכר, אילו ראה מראש שהמוכר יאחר יום במסירת המשקפיים בנסיבות דנן, ובלבד שהמוצר יימסר ברמה ובאיכות טובה, קל וחומר במקום ששבו אם נגרם איחור שהזיק, הוצע לפצות בגינו. המדובר באיחור קל יחסית ובנסיבות מיוחדות שלכאורה מצדיקות אותו. השווה לדברי כב' השופט ברנזון בע"א 76 / 207 מילק נחמן הרשקו נ' יעקב וכטר לא (2) 85, עמוד 85 "לא במקרה או מתוך היסח - הדעת אמרתי בענין פרץ נ' ביטון, [5], (ע"א 91/75, 135/75, בע' 371) שרק איחור קל של מספר ימים בתשלום סכום כסף על חשבון דמי-קניה של נכס יוכל להיחשב כהפרה לא- יסודית של חוזה-המכר מצד הקונה, וזאת בתנאי שהיו נסיבות חיצוניות שגרמו לכך והדבר לא נעשה בכוונה או מתוך יחס של זלזול או לא-אכפתיות לקיום התחייבות". 12. הואיל והמדובר בהפרה שאינה יסודית זכות ביטול החוזה בעקבותיה מותנית בכך שנתנה בתחילה למפר, דהיינו לפי הנטען לנתבעת, ארכה לקיום, והחוזה לא קוים בתוך זמן סביר לאחר מתן הארכה. בנוסף, לביטול בעקבות הפרה לא יסודית קיים סייג הצדק שהנטל להוכחתו הוא על המפר. ובלשון סעיף 7(ב) לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה) התשלא 1970(להלן: "חוק התרופות"): "היתה הפרת החוזה לא-יסודית, זכאי הנפגע לבטל את החוזה לאחר שנתן תחילה למפר ארכה לקיומו והחוזה לא קויים תוך זמן סביר לאחר מתן הארכה, זולת אם בנסיבות הענין היה ביטול החוזה בלתי-צודק; לא תישמע טענה שביטול החוזה היה בלתי-צודק אלא אם המפר התנגד לביטול תוך זמן סביר לאחר מתן הודעת הביטול." 13. במקרה דנן, לא נתנה לנתבעת כל ארכה לקיום החוזה, וממילא גם לא נתנה ארכה המאפשרת למפר לקיים חוזה. כדברי הנשיא שמגר בע"א 89 / 187 אבשלום רובין נ' יהודה זהר מה (5) 824, עמוד 835 (25.11.91): "ארכה מכל סוג שהוא לביצוע חוזה צריכה להיות למשך זמן סביר שיאפשר למפר לקיים את הנדרש ממנו על-פי החוזה. בענייננו, אין מחלוקת לעניין סבירותו של משך הארכה שהוענקה למערערים." 14. אוסיף שהנתבעת שהתנגדה לביטול, והייתה נכונה לקיום כעבור יום אחד אף הציעה לשלוח את המשקפיים. ובנסיבות אלה לא מצאתי הצדקה לביטול. לא כל הפרה מזכה בביטול. בהקשר זה יפים דברי פרופסור שלו ב ג' שלו דיני חוזים (מהדורה שנייה, תשנ"ה) 556 לפיהם: "ביטול בשל הפרה לא יסודית צריך להיות צודק, כלומר: "מאוזן והוגן תוך התחשבות בענינם של שני הצדדים הנפגע והמפר". פיצויים: 15. על תובע להוכיח לא רק את ההפרה אלא גם את הנזק ואת הזכות לפיצוי. בהקשר זה הודה התובע, ביושר, שבכל מקרה היה נוסע לקבל את המשקפיים ולא הייתה מחלוקת על כך שלאחר המקרה הוצע שישלח שליח מיוחד שהייה חוסך נסיעה נוספת מצד התובע . בנסיבות אלה לא מצאתי לנכון לפצותו על נזק ממוני זה. יחד עם זאת הציעה לו הנתבעת פיצוי לנזק לא ממוני וטרחה בסך של 200 ₪, וחזרה על נכונותה גם בדיון. סוף דבר 16. הנתבעת תשא בסך של 200 ₪ בהחזר אגרה ובהוצאות הדיון בסך של 200 ₪ סכומים אלה ישאו הפרשי הצמדה וריבית מהיום. התובע זכאי כמובן לקבל לידיו את המשקפיים. זכות להגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בתוך 15 יום. עינייםאופטיקהמשקפיים