באשר לפיצוי בגין עוגמת נפש אשר נגרמה כתוצאה ממחדלים בחתונות, פסקו בתי המשפט השונים סכומים על פי שיקול דעתם, כפונקציה של חומרת ההפרה ומידת הפגיעה באירוע החתונה בכללותו: כך, למשל, נפסק פיצוי בסך של 50,000 ש"ח, עקב התרשלות המועצה הדתית והגעת הרב לקיום טקס החופה בשעה 23:00 (תא (ת"א) 59985/04 גלית עמר נ' המועצה הדתית ת"א - יפו); פיצוי בסך 50,000 ש"ח בשל זמר שהתרשל ולא הגיע לארוע חתונה, למרות שנמצא בסופו של הערב זמר חלופי (תא (עפולה) 2093/02 ארשיד נ' אבו נקולא); פיצוי בסך 33,236 ש"ח בגין חדירת מי גשמים למתחם ארוע חתונה, אשר גגו לא קורה ונאטם כנדרש (תא (ת"א) 63722/00 כחלני שניר נ' נורית ואלדד קייטרינג בע"מ); פיצוי של 30,000 ש"ח בשל מחדל האולם לספק גנרטור, דבר שגרם להפסקת חשמל בין השעות 21:00 ל 22:30 (תא (רח') 1614/98 ליאת דקל נ' מ.ו.ר מלכא אירועים בע"מ); פיצוי בסך 25,000 ש"ח בשל חסרונן של קלטות החתונה אשר נגנבו מרכבו של הצלם (תא (ב"ש) גואחניש מימון ינון נ' סקופ (מ.י.) צילום והפקות בע"מ); פיצוי בסך 15,000 ש"ח, היות ושמלת הכלה "אימללה" את הכלה (תא (ת"א) 72855/04 מחלב מירב נ' סאל שמלות כלה וערב בע"מ); פיצוי בסך 6,000 ש"ח מצלם החתונה, היות והסרט אינו משקף את החתונה (תק (י-ם) 1004/06 אשר כליף נ' שרון ויינשטיין); פיצוי בסך של 7,000 ש"ח, לנוכח תקלות במתקני האולם (תק (ב"ש) 4310/00 ענבל אודיז נ' אולמי רויאל הגן המלאכותי בע"מ פסק דין המחלוקות נשוא התובענות 1. במרכזן של שתי התובענות שבפניי עומד אירוע החתונה של בני הזוג אלי ולנה נקש, אשר התקיים באולם בבני ברק המופעל על ידי הנתבעת, התובעת שכנגד (להלן : "הנתבעת"), ביום 21/6/06 (להלן : "החתונה"). אלי, הנתבע שכנגד 1, (להלן : "אלי" ו/או "החתן") הינו בנם של חיים ושושנה נקש, התובעים 1 ו-2 (להלן : "חיים" ו"שושנה", בהתאמה), ואילו לנה (להלן: "לנה" ו/או "הכלה" ) הינה בתם של רפאל ודורה מאירוב, התובעים 3 ו-4 (להלן : "רפאל" ו"דורה", בהתאמה). 2. אין מחלוקת בין הצדדים כי במהלך החתונה הייתה תקלה באספקת החשמל לאירוע, אם כי יש מחלוקת מתי החלה ומתי הסתיימה התקלה וכן מה היה היקפה. בכל מקרה, כתוצאה מאותה תקלה הוגשו התביעות שבפניי: הוריי החתן והכלה הגישו תביעה על סך של 500,000 ש"ח, המבוססת על טענה של הפרת חוזה ועל עוולת הרשלנות; ואילו הנתבעת הגישה תביעה המכוונת כנגד החתן והכלה וכן כנגד חיים, אבי החתן, לתשלום יתרת התמורה המוסכמת עבור האירוע, בסך של 28,845 ש"ח (קרן). להלן גרסאות הצדדים לאירועים וכן תמצית טענותיהם המשפטיות. טענות התובעים/ הנתבעים שכנגד 3. ביום 7/5/06 נחתמה הזמנה בין חיים , אלי ולנה מצד אחד לבין הנתבעת מצד שני, (נספח א' לכתב ההגנה), הזמנה המהווה למעשה את ההסכם בין הצדדים (להלן : "ההסכם"). על פי ההסכם, חתונת בני הזוג אלי ולנה אמורה הייתה להיערך ביום 21/6/06 באולם המופעל על ידי הנתבעת; כמות המנות המוזמנת עמדה על 250; מחיר המנה עמד על 30$ למנה ללא מע"מ; ושעות האירוע בין 19:00 ל- 24:00. 4. בסעיף ו' לתנאי ההזמנה נאמר : "כל מקרה של הפסקת חשמל או קצר חשמלי לא יגרור כל דרישה מצד המזמין בלבד שתסופק לו תאורת חירום (באולם קיים גנרטור שאולם יעמיד לרשות המזמין בעת האירוע במקרה הצורך) האולם לא יהיה אחראי כלפי מזמין כלפי נזק או הפסד שיגרם או הוצאות עקב כוח עליון שלא ניתן לצפותו מראש". עם חתימת ההסכם, נמסרו שיקים בסכום כולל של 31,000 ש"ח, שמתוכם נפרע סכום של 10,000 ש"ח. 5. לטענת התובעים בכתב תביעתם, עם תחילת החתונה החלו הפסקות חשמל, ואספקתו הסדירה לא חודשה למשך כל האירוע. בשל כך, כובתה מערכת מיזוג האוויר שבאולם ושרר בו חום כבד; החופה נערכה בחושך; המוזיקה פסקה ולא ניתן היה לרקוד ולשמוח עם החתן והכלה; התנורים במטבח לא פעלו ולכן הוגש האוכל קר ובחלקו קפוא. המחדלים באספקת החשמל גרמו לכך שמרבית האורחים נמלטו על נפשם ו"עד השעה 09:15 לעירך, כמעט לא נותר איש באולם סביב השולחנות" (סעיף 14 לכתב התביעה). 6. לטענת התובעים, כתוצאה מהאירוע הכושל נגרמו להם צער, בושה ועוגמת נפש מרובה, ולא זה האירוע לו יחלו לילדיהם. לא זו אף זו, על מנת להציל חלק מכבודם הזמין חיים את אורחיו למסעדה ובית מלון בעלות כוללת של 9,000 ש"ח . 7. התובעים טוענים כי מעשי ומחדלי הנתבעת מהווים משום הפרת הסכם: לשיטתם, סעיף ו' להסכם (שצוטט בסעיף 4 לעיל) אינו חל במקרה הנדון היו ולא מדובר בקצר חשמלי ו/או בהפסקת חשמל שמקורה במקור חיצוני, כי אם מדובר בתקלה שארעה בחצרי הנתבעת, ולכן לסעיף זה אין תחולה. לחלופין טוענים התובעים כי מדובר בתנאי מקפח בחוזה אחיד. עוד טוענים התובעים כי הנתבעת הפרה את ההסכם בכך שלא העמידה גנרטור, בניגוד להצהרתה בהסכם. 8. בנוסף טוענים התובעים כי הנתבעת התרשלה וקמה עילה על פי דיני הנזיקין: לטענת התובעים, הנתבעת התרשלה בכך שלא דאגה לגנרטור ו/או לא דאגה שכל מערכות האולם תקינות ו/או לא החזיקה חשמלאי צמוד בעת האירוע ו/או איחרה בזימון הטכנאי שטיפל בסופו של דבר בתקלה. 9. התובעים טוענים כי הינם בעלי הדין הנכונים לתביעה אם משום שהחתן והכלה המחו להם את זכויותיהם; אם משום שהם או מי מהם הינם המזמינים בהסכם והם או מי מהם אף נשאו בתשלום בגין האירוע; אם משום שהם הנהנים על פי ההסכם וקיימת גם כלפיהם חובת זהירות מושגית וקונקרטית. 10. לעניין הנזקים טוענים התובעים כי נגרמו להם הוצאות ישירות שהוצאו על מנת לפצות את חלק מהאורחים על האירוע הכושל (מסעדה ומלון בירושלים), ובנוסף דרשו פסיקת פיצוי כספי גבוה בגין עוגמת נפש, לנוכח הנסיבות החמורות של המקרה, לשיטתם. התובעים הפנו את בית המשפט למספר פסקי דין שדנו בתקלות שאירעו במהלך חתונות, וציינו כי במקרה הנדון יש לפסוק פיצוי גבוה במיוחד היות ו"טרם נדון בישראל אירוע חתונה שהשתבש באופן כה חמור, שטופל באופן כה רשלני וכה חסר אחריות ושתוצאות השיבוש היו כה מרחיקות לכת" (סעיף 37 לסיכומים). 11. יצוין כי לתמיכה בטענותיהם אלה, הגישו התובעים תצהירים של התובעים כולם ובנוסף הוגש תצהירו של עו"ד עוזי נקש, אחיין של חיים; תצהיר של מר זאב חסקי, חבר של חיים; ותצהיר של איציק פרץ, חתנו של חיים. לא הוגשו תצהירים מטעם החתן והכלה, וכן למעט שת תמונות אשר צורפו כנספח 4 לתצהיר חיים, לא הוצגו בפניי בית המשפט אלבום החתונה ו/או סרט הוידאו של החתונה, למרות שאין מחלוקת כי היה צלם בחתונה (עדות רפאל בעמ' 22 שו' 7; חיים בעמ' 29 שו' 2). טענות הנתבעת/התובעת שכנגד 12. ראשית טוענת הנתבעת כי אין כל יריבות בינה לבין התובעים או מי מהם. לשיטתה, בעלי הדין היחידים, אם בכלל, הינם החתן והכלה, ומשבחרו אלה שלא להגיש תביעה, אין התובעים יכולים להגיש תביעה זו בשמם. בעניין זה טוענת הנתבעת כי הטענה בדבר המחאת זכות התביעה לא הוכחה כלל ועיקר ואילו תביעה בנזיקין לא ניתנת להמחאה, זאת לפי סעיף 22 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש]. 13. שנית טוענת הנתבעת כי סעיף ו' להסכם מקים תניית פטור למקרה דוגמת זה שאירע: לשיטתה, אכן מדובר בהפסקת חשמל, ומשעמדה בחובתה לספק גנרטור (בניגוד לטענת התובעים), אזי יצאה ידי חובתה כפי שקבוע בהסכם ולא ניתן לתבוע פיצוי בגין האירוע נשוא התובענה. 14. הנתבעת מכחישה כי פעלה ברשלנות במקרה הנדון: לשיטתה, מקור התקלה היה חבלה במערכת אחד הגלאים של מערכת החשמל, שגילה לכאורה אש. עקב זיהוי מוטעה זה, עברה מערכת החשמל ל"נוהל שריפה", והגנרטור נכנס לפעולה. עם זאת, במקרה של שריפה הגנרטור אינו מפעיל את כל המערכות בהן הוא תומך, כך לדוגמה מערכת מיזוג האוויר אינה מופעלת , כדי לא ללבות את האש. 15. הנתבעת טוענת כי התקלה התרחשה בסמוך לשעה 21:00 בערב, בשעה שהחופה התנהלה מחוץ לאולם. הנתבעת מכחישה את טענות התובעים בסיכומיהם (סעיפים 5-12) מהן עולה כביכול שהתקלה החלה עוד בטרם האירוע וטוענת כי מדובר בספקולציות בלתי מבוססות. הנתבעת טוענת כי עם קרות התקלה ניסה לטפל בבעיה מר ציון ברוך (להלן: "ברוך"), אחד ממנהלי הנתבעת, שהינו חשמלאי מוסמך, אולם כשהבין כי מדובר בתקלה בגלאים, הזמין את הטכנאי המוסמך. מאישור ביצוע ביקורת/תיקונים שהוגש על ידי התובעים (ת/9) עולה, לטענת הנתבעת, כי אכן התקלה מקורה בגלאים, והתיקון התרחש בין השעות 22:10 לשעה 22:30. 16. הנתבעת מכחישה כי התקלה האמורה גרמה לעלטה מוחלטת: לגרסתה, הייתה אספקת חשמל מצומצמת לאולם, ומכוחה הייתה תאורה מסוימת באולם; הייתה מוסיקה לריקודים; האוכל הוגש כסדרו. הנתבעת הציגה בפניי בית המשפט את טופס קבלת האולם (נספח ב' לנ/3), ממנו ניתן ללמוד כי נפתחו עוד שולחנות "אקסטרה", וטוענת כי אם נכונות טענות התובעים, הכיצד נפתחו שולחנות נוספים לאירוע? עוד מקשה הנתבעת שואלת הכיצד ומדוע לא הגישו התובעים את תמונות החתונה ו/או את סרט וידאו אשר יכולים היו להעיד, כאלף עדים, על המצב שהיה באולם בעת האירוע? ומדוע לא זומנו עדים חיצוניים בלתי תלויים אשר יעידו על המצב באולם, והעדים כולם הו התובעים ו/או בני משפחה וחבר קרוב? 17. הנתבעת טוענת שהתובעים הפריזו והגזימו בתיאורם את התקלה והשלכותיה, ואף בחרו להגזים ולהפריז בתחושותיהם ועוגמת הנפש שכביכול נגרמה להם בעקבות האירוע. עוד טוענת הנתבעת כי ההוצאה בגין המלון והמסעדה בירושלים תוכננה עוד לפני החתונה, ומדובר בשבת חתן שתוכננה כאמור מראש, ללא קשר לאירועים נשוא תביעות אלו. 18. הנתבעת מפנה אף היא את בית המשפט לפסיקות בתי המשפט השונים בענייני תקלות בחתונה, ומציינת כי טווח הפיצוי נע בין 7,500 ש"ח ל - 50,000 ש"ח, במקרה חמור וקיצוני. הנתבעת מציינת כי במקרה הנדון אין מדובר בהרס טוטלי של החתונה ואין מקום לפסוק פיצוי גבוה, בוודאי לא בסכום של 500,000 ש"ח כפי שנתבע במסגרת כתב התביעה, ועוד לא על ידי בני הזוג עצמם אלא על ידי הוריהם. 19. הנתבעת טוענת כי דין התביעה שכנגד להתקבל במלואה, היות ואין מחלוקת שהאירוע נערך ויש לשלם את תמורתו המוסכמת. יצוין כי לתמיכה בטענותיה העידה הנתבעת את שני מנהליה, מר משה מרציאנו (להלן: "מרציאנו") ומר ברוך . השאלות הדורשות הכרעה 20. השאלות הדורשות הכרעה הינן במישור העובדתי ובמישור המשפטי. במישור העובדתי יש לקבוע מה היה מקור התקלה, מה היה היקפה וכמה זמן נמשכה התקלה; במישור המשפטי יש להכריע בשאלת היריבות; יש לקבוע האם ההסכם הופר ; יש לדון בשאלת הרשלנות ולבסוף בשאלת גובה הנזק. כמו כן אתייחס לשאלת מהימנות ואמינות העדים. אדון בשאלות אלה אגב ניתוח העדויות והמסמכים אשר הונחו בפניי. מקור התקלה 21. דומה שבשאלה שבכותרת, לא יכולה להיות מחלוקת: מקור התקלה הינו בגלאי האש, אשר גרמו להפסקת פעולת אספקת החשמל. בעניין המקור לתקלה, הונח בפני אישור ביצוע תיקונים, ת/9, אשר הוגש על ידי התובעים, דהיינו מדובר בראיה מטעמם! אין בפניי כל ראיה סותרת לאמור בת/9; מי מהצדדים לא הגיש חוות דעת של מומחה הסותרת את הממצאים המפורטים בת/9; מי מהצדדים לא בקש לחקור את עורך המסמך, הטכנאי המתקן. לפיכך, ובהעדר ראיה סותרת, יש קבוע כממצא שבעובדה שהתקלה ארעה בגלאי האש, דבר שגרם להפסקת אספקת החשמל באולם, וזאת כגרסת הנתבעת. 22. חיזוק למסקנתי הנ"ל שואבת אני מהמערכות שפעלו באולם בעת התקלה, כפי שיובהר להלן. איני מקבלת את טענת התובעים כי בזמן התקלה הייתה עלטה מוחלטת, ועל כך ארחיב בפרק הדן בהיקף התקלה. שוכנעתי כי הייתה אספקת חשמל לאולם בזמן התקלה, אם כי במתכונת מצומצמת, וכי הגנרטור פעל. סיטואציה זו מתיישבת עם תקלה במערכת הגלאים, כפי שהסביר זאת ברוך:"ברגע שיש תקלה באחד הגלאים של מכבי האש... יש/ זכוכית מאוד דקה שמיועדת לשבירה בזמן שריפה, מנתקים את החשמל וגנרטור נכנס לפעולה ומפעיל את הדברים החיוניים - תאורת התמצאות, תאורת חירום שעובדת באופן אוטומטי וכל השקעים החיוניים עובדים". ובהמשך: "יש להפסיק את זה כדי שמערכת מיזוג האוויר לא תעבוד ולא תגביר את האש יותר. במקרה כזה מתחילים לעבוד המפוחים ומוציאים עשן החוצה. זה מפסיק את המיזוג וחלק מהתאורה". (ברוך בעמ' 42). מכיוון ששוכנעתי שאכן התקלה באה לידי ביטוי בהשבתת מערכת מיזוג האוויר, בתאורה מצומצמת ובהשבתת חלק מהשקעים, ממצאים אלו תומכים במסקנה שהתקלה ארעה בגלאים. משך התקלה 23. ראשית, אם סמכתי ידי על ת/9, אזי מסמך זה מהווה אינדיקציה גם למועד סיום התקלה: 22:30. על כך לא יכולה להיות מחלוקת. המחלוקת הקיימת הינה לגבי מועד תחילת התקלה. גם בעניין זה, מבכרת אני את גרסת הנתבעת לאירועים ומסקנתי היא כי התקלה החלה בשעה 21:00 או בסמוך לכך, אבהיר קביעתי זו. 24. בשאלת המועד לתחילת התקלה, עדויות עדי התובעים לא היו מוצקות ועקביות,התגלו סתירות בין העדים לבין עצמם ונראה שגם בנושא זה, כמו בנושאים רבים אחרים, בחרו התובעים בדרך ההגזמה והניפוח. כך למשל, בחר עוזי להעיד כי הפסקות החשמל החלו בשעה 20:00 לעירך, ועד החופה היו לפחות 10 הפסקות חשמל (עמ' 8 שו' 11-14). לעומת זאת, חסקי (עמ' 12 שו' 8); שושנה (עמ' 15 שו' 12); דורה (עמ' 18 שו' 12); וחיים (עמ' 27 שו' 10) העידו כי הפסקות החשמל החלו במהלך החופה. שושנה אף העידה כי בתחילת האירוע "הגענו לבר, היה מאוד יפה, אכלנו ושתינו" (עמ' 15 שו' 10). 25. מרבית עדי התביעה העידו אם כן כי הפסקות החשמל החלו בזמן עריכת החופה. יש לזכור כי החתונה נערכה ביום הארוך ביותר בשנה, ה - 21 לחודש יוני. לשיטת עדי התביעה, החופה נערכה בחושך מחלט: ביום הארוך ביותר בשנה, אין חושך מוחלט בשעה 20:00, השמש שוקעת בסמוך לשעה זו. לפיכך, מבחינת לוח השנה הגיוני יותר שאם אכן היה חושך בזמן החופה, היא נערכה בסמוך לשעה 21:00. 26. לא זו אף זו. האורחים זומנו לשעה 19:30; בשעה 19:51 ניתנה בידי חיים הקבלה על הסך של 21,000 ש"ח אותם שילם לטענתו "לפני האירוע" (עמ' 27 שו' 7). אין זה סביר והגיוני שבעשה 20:00 כבר החלה החופה, כל זאת כאשר במקום התרחש אירוע נוסף (סעיף 12 לתצהיר ברוך, שתוכנו לא נסתר, ועדות מרציאנו בעמ' 39 שו' 4). 27. לסיום פרק זה אציין את הסתירה המהותית שהתגלתה בין האמור בכתב התביעה לבין האמור בעדויות עדי התביעה ובסיכומי התובעים לגבי מועד קרות התקלה, כשאמור בעדויות ובסיכומים מהווה טענה חדשה שלא בא זכרה בכתבי הטענות ואף לא בתצהירים! בעוד שבכתב התביעה טענו התובעים שהחשמל כבה בתחילת החתונה ו"בניסיון להתגבר על הכשל, הפסיקו עובדי הנתבעת את מערכת המיזוג מיד בתחילת הארוע ולא חידשו את הפעלתה למשך כל הערב" (סעיף 11 לכתב התביעה), וטענה זו נכללה גם בתצהירי התובעים (ראה סעיף 18 לתצהיר חיים), אזי בסיכומים, בהתבססם על השערות, הנחות וחצאי אמירות של עדי הנתבעת (מרציאנו בעמ' 34 שו' 8-15), טענו התובעים כי התקלה ארעה עוד לפני תחילת האירוע, והאולם לא היה ממוזג מלכתחילה. חיים אף הטיח בנתבעת כי ידעה על התקלה ולמרות זאת גבתה את הכסף: "הבן אדם הזה ידע מה שהולך לקרות. הוא הרגיש מה צפוי באותו הערב. אמרתי לו בבוקר שהיום יום הביל וביקשתי שהמיזוג יפעל טוב. אמרתי לו בבוקר להפעיל והוא אמר שהוא יפעיל כמה שעות לפני. כשבאתי לאולם לא היה מיזוג. הוא ידע מה הולך לקרות ודרש את הכסף. נתתי את ה-21,000 ₪ לפני האירוע". (חיים בעמ' 27 שו' 4-7). 28. אם טענתו של חיים בעדותו נכונה, הכיצד נשמט פרט כה מהותי זה מכתב התביעה ומהתצהירים? הכיצד נטענו טענות עובדתיות סותרות בכתבי הטענות ובתצהירים, שלפיהן הופסקה פעילות המזגנים לצורך הטיפול בתקלה? ואם אכן האולם היה לא ממוזג בעת הגעתו של חיים לאירוע, מדוע לא התריע בפני מנהלי הנתבעת ושילם להם את התמורה הנדרשת? סתירות מהותיות אלו והתמיהות שפורטו לעיל מלמדות על כך שיש לבחון את עדויות התובעים בקפידה יתרה ולא ניתן לאמץ את גרסתם לגבי מועד תחילת התקלה. מסקנתי מכל המקובץ היא כי התקלה החלה בשעה 21:00 או בסמוך לכך, והסתיימה כאמור בעשה 22:30. היקף התקלה 29. התבטאתי כבר לעיל כי איני יכולה לסמוך את שתי ידי על גרסת התובעים, וזו התגלתה כבלתי מבוססת, הן עניין המקור לתקלה והן לעניין משכה. לאחר בחינת העדויות הרלוונטיות לנושא שבכותרת, הגעתי לאותה מסקנה גם בנושא היקף התקלה, ושוכנעתי כי גם בעניין זה בחרו התובעים להגזים ולהעצים את ממדי התקלה, הגם שזו אינה שנויה במחלוקת וראה עדויות עדי הנתבעת: "אני לא מכחיש שהייתה מציאות לא נעימה. אני לא בא לצייר תמונה הפוכה. כשחם ואין מזגן - זאת הרגשה לא נעימה ואני מסכים".(מרציאנו בעמ' 36 שו' 1-2). 30. שוכנעתי כי מיזוג האויר פסק מלפעול בשעה 21:00, סמוך למועד התקלה, ונראה כי אכן כשמדובר בחודשי הקיץ והאולם מלא באורחים, החום והלחות הורגשו מיד בסמוך למועד זה; שוכנעתי כי התאורה פעלה באופן מצומצם "מערכת ההלוגנים עבדה", עדות מרציאנו בעמ' 33 שו' 18-19); שוכנעתי כי המוסיקה נוגנה, אם כי לא באופן רציף (סעיף 14 לתצהיר חסקי). איני מקבלת את טענת התובעים ולפיה באולם הייתה חשיכה מוחלטת וכי לא היו ריקודים כלל וכלל: בעניין זה ניתנו עדויות סותרות מצד עדי התביעה: עוזי העיד על "ריקודים בחושך" (עמ' 11 שו' 1); חסקי העיד ש"לא היו ריקודים אלא כמה חבר'ה דתיים שמחאו כפיים" (עמ' 13 שו' 12); ואילו שתי התמונות הבודדות שצורפו לתצהיר חיים דווקא מלמדות על ריקודים- באחת התמונות נראה חיים רוקד עם הרב ובשנייה הכלה שרוקדת עם חברותיה. מכאן - שהייתה לפרקים מוסיקה לריקודים ולפחות חלק מאורחים נטלו בהם חלק. 31. לעניין האוכל - מניחה אני, לטובת התובעים, כי הפסקת החשמל גרמה לשיבושים גם בהכנת האוכל, אם כי לא במימדים עליהם העידו בצורה מגמתית עדי התביעה. כך, למשל, נשאל עוזי איזה אוכל הוגש קר, תחילה השיב כי אינו זוכר אולם אחר כל נזכר ב"דג קר, קפוא, בלתי אכיל" (עמ' 9 שו' 22). מרציאנו בעדותי הסביר את תהליך הכנת דג המושט שהוזמן לאירוע (עמ' 37 שו' 4-6) וטען בחקירתו: "במקרה, באירוע הנוכחי מדובר היה במושט שלא עובר תהליך של צינון ויוצא מהצ'יפסר לאירוע, אז הוא לא יכול להיות קפוא. ש. הגנרטור תומך בצ'יפסר? ת.כן." (עמ' 36 שו' 20-23). בנוסף, העיד עוזי על מלצרים שעברו בין השולחנות והגישו אוכל לשולחנות (עמ' 9 שו' 12-14). שושנה העידה שבתחילת האירוע היה אוכל ואנשים אכלו ושתו (עמ' 15 שו' 10), כל זאת כאמור שלטענתם (המאוחרת ) של התובעים התקלה אירעה עוד בטרם החלה החתונה. אם כך, מעדויות תובעים עצמם ניתן לחלוץ את המסקנה כי אוכל הוגש באירוע, אך כדברי מרציאנו : "יכול להיות שחלק מהאנשים קיבלו אותו פושר או לא מספיק חם. זה יכול לקרות גם כשהאולם עובד כרגיל". (עמ' 36 שו' 4-5). 32. לעניין מועד עזיבת האורחים ומצב הרוח ששרר באירוע עצמו - שמעתי את עדויותיהם הנרגשות של בני המשפחה המעורבים: "התחילה החופה והקהל לא שמע. אנחנו היינו קרובים לרב ואנחנו שמענו אותו אבל הקהל לא שמע אותו. האוכל היה על הפנים, אנשים לא נגעו בו כי הוא התקרר. כולם ברחו החוצה כי לא היה מיזוג והם נטפו זיעה. כשישבתי בחוץ התחלתי ללוות נשים מבוגרות לשירותים כי לא היה חשמל. זה מה שעשיתי ביום הכלולות של הבן שלי. לא ריקודים, לא שמחה, לא היה לי כלום מזה". (שושנה בעמ' 15 שו' 17-22, וכן עדויות עוזי עמ' 10 שו' 24; עדות דורה בעמ' 18). 33. עם זאת, לא התרשמתי כאמור כי הייתה עלטה מוחלטת ושהאורחים עזבו כבר בשעה 21:15, כטענת עוזי בתצהירו. כאמור, ניתנו עדויות שאוכל הוגש לשולחנות ומלצרים הסתובבו; ניתנו עדויות על ריקודים ושירים (דורה בעמ' 18 שו' 24); הוצגו שתי תמונות המתעדות ריקודים (נספח ד' לתצהיר חיים); הוצגה בפניי ראיה כי במהלך הערב נפתחו עוד שני שולחנות רזרביים (נספח ב' לתצהיר מרציאנו), וכשנחקרו התובעים בסוגייה זו בחרו להשמיע גרסה מהוססת ובלתי מובנת : רפאל לא ידע להסביר מדוע נפתחו השולחנות (עמ' 21 שו' 8); חיים הודה כי הוא חתם על המסמך, אך טען שזה היה בתחילת הערב (עמ' 28 שו' 10-12). תשובה זו אינה הגיונית, היות ובדרך כלל שולחנות רזרביים נפתחים רק לאחר שהאורחים תופסים את המקומות באולם, ודבר זה התרחש לאחר השעה 21:00, רק כשהסתיימה החופה שנערכה בחוץ. לפיכך, אם אכן המצב היה כה קטסטרופלי כפי שתואר על ידי עדי התביעה, מדוע אישר חיים למרציאנו לפתוח שולחנות נוספים (חיים בעמ' 28 שו' 19-21)? 34. לא זו אף זו. התובעים בקשו לשכנע את בית המשפט בדבר היקף התקלה והשלכותיה העגומות על האירוע, שלטענתם נהרס לחלוטין. לצורך כך, העידו התובעים עצמם, קרובי משפחה (עוזי ופרץ) וחבר קרוב של חיים (חסקי). התובעים נמנעו מלהעיד אנשים אובייקטיבים שלא ממעגל המשפחה ו/המוזמנים, כדוגמת הרב; התקליטן; הצלם; מלצרים. זועק לשמיים הוא חסרונם של סרט הוידאו והתמונות, אשר היו יכולים להציג, בזמן אמת, את שהתרחש באולם. כשנחקרו התובעים בעניין זה אשרו כי היה צלם והיה תקליטן באירוע, שאף קבלו את כספם (רפאל בעמ' 7-13, חיים בעמ' 29 שו' 2). כשנשאל חיים מדוע לא הביא תיעוד, בחר להשיב: "יכולתי לצפות שיקרה לי דבר כזה? באותו הרגע הייתי עסוק והיה יום חמסין" (עמ' 29 שו' 10). 35. איני מקבלת תשובה מתחמקת זו. אין זה סביר בעייני שלא קיים אלבום תמונות, ולו המתעד את תחילת החתונה, שלכל הדעות התחילה בצורה מרגשת ויפה (דורה בעמ' 18 שו' 11); לא יתכן כי אין סרט וידאו, ממנו ניתן היה ללמוד מתי החלו השיבושים ומה קרה באולם מאוחר יותר. הימנעות התובעים מלהציג ראיות אלה מקימה את החזקה שראיות אלו היו פועלות לרעתם. מסקנתי מכל המקובץ היא כי התקלה בחשמל גרמה לשיבושים במהלך התקין של החתונה, הן לעניין התאורה; הן לעניין הריקודים; הן לעניין המיזוג; הן לעניין האוכל, אם כי לא ניתן לומר שהחתונה נהרסה כולה. עוד קובעת אני כי תקלות אלו נמשכו על פני כשעה ומחצה לכל היותר. אלו קביעותיי העובדתיות, מכאן לשאלות משפטיות. שאלת היריבות 36. אמנם, התובעים לא הוכיחו את טענתם בדבר המחאת זכות התביעה, ואכן בנזיקין כלל לא ניתן להמחות זכות תביעה, ראה סעיף 22 לפקודת הנזיקין. בעניין זה לא הוצג מסמך בכתב המוכיח את אותה המחאה נטענת ובני הזוג לא הובאו לעדות. 37. עם זאת, חיים נזכר בהסכם כחלק מצד א', ולכן הינו צד ישיר להסכם ועומדת לו זכות תביעה מכוחו. בנוסף, סבורני כי גם על פי דיני הנזיקין ניתן להכיר בזכות התביעה הישירה של הורי החתן והכלה: הוכח בפניי כי מימון החתונה, ולפחות בחלקו, נעשה על ידי ההורים; הוכח בפניי שההורים נטלו חלק במשא ומתן ובטעימות שהתנהלו לפני החתונה; ידוע כי מרבית האורחים בחתונה הם אורחי ההורים. בנסיבות כאלה, חובת הזהירות המושגית והקונקרטית שחלה על הנתבעת כוללת בחובה, בנוסף לבני הזוג, גם את הוריהם. 38. גם אם קיימת כאמור עילת תביעה, יש להבהיר כי לנוכח הצהרות התובעים בדבר המחאת זכות התביעה אזי תביעה זו ממצה וחוסמת גם את תביעות בני הזוג בנושא החתונה, והנתבעת ללא תתבע בגין אותו אירוע גם על ידי בני הזוג; בנוסף, לעובדה שבני הזוג בחרו שלא לתבוע באופן אישי וההורים הם אלה שתובעים בין השאר בעבור עוגמת הנפש, יש השלכה גם על גובה הפיצוי, כפי שאקבע להלן. שאלת הפרת ההסכם 39. איני סוברת שסעיף ו' להסכם מקנה נתבעת חסינות מפני תביעה במקרה הנדון. התקלה בה עסקינן אינה נופלת להגדרה "קצר חשמלי" או "הפסקת חשמל" אליהם התכוונו הצדדים בעת כריתת ההסכם, מה עוד שההסכם נוסח על ידי הנתבעת. סבורני כי סעיף ו' מכוון למקרים שאינם בשליטת הנתבעת ונגרמים על ידי מקור חיצוני כלשהו. במקרה הנדון מדובר בתקלה פנימית במערכות הנתבעת, ולכן אין תחולה לפטור הנכלל בסעיף ו'. 40. סעיף טז' להסכם קובע כי הנתבעת תערוך את האירוע על הצד הטוב ביותר לשביעות רצון המזמין. במקרה הנדון, ארעה תקלה. התקלה נובעת כאמור ממערכת פנימית של הנתבעת. בעקבות תקלה זו, לא ספקה הנתבעת באופן סדיר את השירותים עליהם התחייבה. לפיכך, מדובר בהפרת הסכם ויש לדון בגובה הפיצוי. שאלת הרשלנות 41. אציין כי בעניין הרשלנות הנטענת, בחרו התובעים לטעון בכתב תביעתם טענות כלליות ולא פרטו מהם המעשיים הרשלניים המיוחסים לנתבעת: קיומה של תקלה אינה מלמד בהכרח על רשלנות והפרת נורמות התנהגות סבירות. כשהתבקש חיים בעדותו לפרט את העוול שנעשה, ציין הוא: "יש לי הרבה חברים שהם מנכ"לים של בתי מלון ואנשים חשובים. הם אומרים שלא היה צריך לקרות כזה דבר. אני מאשים אותו שהגנרטור לא פעל והוא לא דאג לכך שהבעיה תטופל מיידית ולא היה טכנאי צמוד". (עמ' 30 שו' 1-4). 42. לעניין הגנטור, קבעתי כבר לעיל כי מקבלת אני את גרסת הנתבעת לפיה היה גנרטור שנכנס לפעולה, אם כי פעילותו הייתה מצומצמת לנוכח זיהוי התקלה כשריפה. עוד מקבלת אני את טענות מרציאנו בעניין זה כי לעסק לא היה ניתן רישיון אם לא היה קיים גנרטור (סעיף 10 לנ/3). 43. איני סוברת שעל הנתבעת להחזיק "טכנאי צמוד" כטענת חיים, ולפיכך אם אין בנמצא טכנאי צמוד - אין הדבר מהווה רשלנות, מה גם שהוכח בפניי שברוך הינו חשמלאי מוסמך, ראה פרו עמ' 41 שו' 16-19. 44. עם זאת, לא שוכנעתי כי בעת האירוע ניסה ברוך לטפל בתקלה: משום מה, חסרים תצהירי הנתבעת את סיפור ניסיון התיקון על ידי ברוך, ולא נזכרה כל עובדה בעניין זה בתצהירים. דווקא בעדות בעל פה בחרו הן מרציאנו (עמ' 34 שו' 24-25) והן ברוך לפרט את ניסיונות התיקון (עמ' 42 שו' 6-10), והם אכן רלוונטים לענייננו. העובדה כי מדובר בגרסה כבושה מחייבת מתן ליתן לה משקל ראייתי בהתאם. 45. לא זו אף זו, וגם אם ניסיונות התיקון הנטענים על ידי ברוך נכונים המה, אזי התברר כי ברוך אינו מוסמך לטפל במערכות החשמל המותקנות אצל הנתבעת: " אני לא יודע. יש שם מערכת מאוד מתוחכמת, של מעל 1,600 אמפר. אני הגעתי רק עד 200 אמפר. תזמין מומחים יותר גדולים ממני ותשאל אותם". (עמ' 46 שו' 4-5). 46. מתוך הראיות הסתבר כי התקלה אירעה בסביבות השעה 21:00; במקום לא היה טכנאי צמוד והמנהל שהיה במקום, למרות היותו חשמלאי מוסמך, אינו יודע לטפל במערכות בסדרי הגודל המותקנים אצל הנתבעת. לפיכך, הנתבעת מחויבת הייתה לפעול מהר ככל האפשר לתיקון התקלה, שאירעה בשעת השיא של החתונה. מת/9 אינו יכולים ללמוד באיזו שעה זומן הטכנאי, אלא מתי החל התיקון, בשעה 22:10. כלומר, חלפה יותר משעה משעת התרחשות התקלה ועד שהטכנאי החל בטיפול בה. הטכנאי כאמור לא הובא לעדות ואין כאמור מסמך אחר (תדפיס שיחות יוצאות למשל) ממנו ניתן ללמוד מהי שעת הקריאה. בנוסף, לא הציגה הנתבעת דוח"ות קודמים מהם ניתן ללמוד כיצד תוחזקה המערכת ומהי תכיפות הבדיקות שנעשו בה, למרות הצהרת מרציאנו שכאלה בנמצא (עמ' 40 שו' 20-25). 47. בנסיבות העניין, יש תחולה להוראות סעיף 41 לפקודת הנזיקין (הדבר מדבר בעדו), היות וארע נזק; לתובעים אין ולא יכולה להיות ידיעה באשר למקור הנזק; הנזק ארע ממערכת הגלאים שלנתבעת הייתה שליטה עליהם; ולכן- על הנתבעת היה להביא ראיות ולשכנע את בית המשפט שלא התרשלה. הנתבעת לא עמדה בנטל זה, כפי שפירטתי בסעיף 46 לעיל, ולכן המסקנה המתבקשת היא שהנתבעת התרשלה. 48. קבעתי שהנתבעת הפרה את ההסכם עם בני הזוג וחיים; קבעתי שהנתבעת התרשלה בטיפול בתקלה, וכי לתובעים יש יריבות ישירה עם הנתבעת, היות וגם כלפיהם חבה הנתבעת את חובת הזהירות המושגית והקונקרטית; קבעתי כי לתובעים ארע נזק, בכך שאירוע החתונה לא התקיים כסדרו והיו מחדלים באספקת החשמל. כל שנותר כעת לדיון הוא בשאלת גובה הנזק והתביעה שכנגד. גובה הנזק/הפיצוי 49. איני מקבלת את דרישותיהם של התובעים לפצותם בסכום ההוצאות בגין המלון המסעדה בירושלים. שוכנעתי מעדותו של חיים עצמו כי אירוע זה היה מתוכנן עוד לפני החתונה ואין מדובר בהזמנה שנעשתה כ"תחליף" לאירוע החתונה (חיים בעמ' 28 שו' 23). הצגת העובדות כאילו, כביכול, האירוע נעשה כפיצוי לחלק מהאורחים הוכח כשקרי ופוגע באמינות גרסת התובעים בכללותה. 50. לפיכך, ובהעדר הוצאות ישירות אחרות שנתבעו, נותרנו עם תביעה לפיצוי בגין עוגמת נפש, פיצוי הנתון כל כולו להערכת בית המשפט היושב בדין, ראה ע"א 8279/02 זאב גולן ואח' נ' עזבון המנוח דר מנחם אלברט ז"ל ע"י דורה מנחם. בעניין זה, בחרו התובעים להגיש תביעה על סכום דמיוני של 500,000 ש"ח, ועדויותיהם בעניין זה היו אף הן מעוררות השתהות, בודאי שבעיני האדם הסביר. 51. ויאמר - איני מפקפקת לרגע בשאלה האם נגרמה לתובעים עוגמת נפש; שוכנעתי מעדויותיהם כי כזו אכן נגרמה, וכי כולם חוו חוויה בלתי נעימה, וזו לא החתונה לה פיללו וציפו. עם זאת סבורני כי גם בעניין זה, כמו בעניינים האחרים שמניתי לעיל (ובמיוחד היקף התקלה), עדויות התובעים ניתנו בדרך ההגזמה וההפרזה, ואביא דברים בשם אומרם: " בכל חיי עברתי הרבה חוויות קשות, בין היתר ישיבה בכלא הסורי, השתתפתי במלחמות וראיתי חוויות לא נעימות, אבל הערב הזה הוא הטרגדיה הכי גדולה שלי. אלה רחשי הלב שלי וזה ילווה אותי הרבה זמן. המום הזה תמיד יישאר, גם אם אקבל סכום כסף" (חיים בעמ' 24 שו' 9-12); "מאז אני שותה תרופות הרגעה. אני לא יכולה להסתכל מאז בעיניים של אנשים שמכירים אותי כי אני גמורה בנפש. אתם לא יודעים מה הם עשו לנו. החתונה עברה אבל הכתם והצלקת נשארו. אני הולכת לעבודה וצוחקים עליי בפנים איזו חתונה עשיתי. אני לא יכולה להיות רגועה, אין לי חברות בגלל זה, אני מתביישת, צוחקים עליי איזו חתונה בוכרים עושים". (דורה בעמ' 18 שו' 2-6); "אתה יודע מה זה שפיכת דמים בגוף של בן אדם? זה מה שקרה בחתונה הזאת. האורחים שילמו כסף לבוא לחתונה והלכו בצער. אם הייתה האדמה נפתחת - הייתי נכנס מהבושה". (רפאל בעמ' 20 שו' 2-5). 52. אמנם, עוגמת נפש הינה דבר אישי, כל אחד ומידת הצער אותה הוא חווה ולא כל אדם מגיב לדברים באותה צורה. יתכן ועבור אדם אחד כישלון אירוע חתונה יכול להיחשב כחוויה טראומטית יותר מישיבה בכלא הסורי ויתכן שאדם אחר כלל לא היה מגיש תביעה וממשיך לדרכו, באומרו שהחתונה כבודה במקומה מונח וחיי בני הזוג בהמשך חשובים יותר. לכן, בבואי לפסוק פיצוי במקרה כזה, יש לפסוק פיצוי סביר ונורמטיבי, הלוא גם חיים הודה בעדותו ש: "שום סכום לא ימחה לי את הזיכרון" (עמ' 29 שו' 25). 53. באשר לפיצוי בגין עוגמת נפש אשר נגרמה כתוצאה ממחדלים בחתונות, פסקו בתי המשפט השונים סכומים על פי שיקול דעתם, כפונקציה של חומרת ההפרה ומידת הפגיעה באירוע החתונה בכללותו: כך, למשל, נפסק פיצוי בסך של 50,000 ש"ח, עקב התרשלות המועצה הדתית והגעת הרב לקיום טקס החופה בשעה 23:00 (תא (ת"א) 59985/04 גלית עמר נ' המועצה הדתית ת"א - יפו); פיצוי בסך 50,000 ש"ח בשל זמר שהתרשל ולא הגיע לארוע חתונה, למרות שנמצא בסופו של הערב זמר חלופי (תא (עפולה) 2093/02 ארשיד נ' אבו נקולא); פיצוי בסך 33,236 ש"ח בגין חדירת מי גשמים למתחם ארוע חתונה, אשר גגו לא קורה ונאטם כנדרש (תא (ת"א) 63722/00 כחלני שניר נ' נורית ואלדד קייטרינג בע"מ); פיצוי של 30,000 ש"ח בשל מחדל האולם לספק גנרטור, דבר שגרם להפסקת חשמל בין השעות 21:00 ל 22:30 (תא (רח') 1614/98 ליאת דקל נ' מ.ו.ר מלכא אירועים בע"מ); פיצוי בסך 25,000 ש"ח בשל חסרונן של קלטות החתונה אשר נגנבו מרכבו של הצלם (תא (ב"ש) גואחניש מימון ינון נ' סקופ (מ.י.) צילום והפקות בע"מ); פיצוי בסך 15,000 ש"ח, היות ושמלת הכלה "אימללה" את הכלה (תא (ת"א) 72855/04 מחלב מירב נ' סאל שמלות כלה וערב בע"מ); פיצוי בסך 6,000 ש"ח מצלם החתונה, היות והסרט אינו משקף את החתונה (תק (י-ם) 1004/06 אשר כליף נ' שרון ויינשטיין); פיצוי בסך של 7,000 ש"ח, לנוכח תקלות במתקני האולם (תק (ב"ש) 4310/00 ענבל אודיז נ' אולמי רויאל הגן המלאכותי בע"מ, כל פסקי הדין המובאים לעיל פורסמו במאגר נבו). 54. במקרה הנדון, סבורני כי מידת ההפרה וההתרשלות אינה כה גבוהה, ומדובר בתקלה שספק אם יכולה הייתה הנתבעת לגלות מראש; לגבי מידת הפגיעה באירוע כולו, שוכנעתי כי התקלה אכן אירעה בשעות הקריטיות ביתור לחתונה (21:00 עד 22:30), והשפיעה על תחומים שונים (אוכל; ריקודים; תאורה; מיזוג אויר), עם כי לא גרמה להרס טוטאלי של האירוע וניתן היה קיימו, למרות ההפרעות שלכל הדעות גרמו לאי נוחות. בנוסף, לקחתי בחשבון כי עוגמת הנפש הנטענת הינה להוריי בני הזוג ואילו הזוג עצמו בחר כלל לא להגיש תביעה, ואין ספק כי לא ניתן להמחות תביעה בגין עוגמת נפש... יצוין כי במרבית פסקי הדין בהם ניתן פיצוי בגין עוגמת נפש, ציינו המותבים השונים את חשיבות האירוע לבני הזוג, ולא נדון מקרה בו בני הזוג כלל אינם תובעים. 55. לאחר ששקלתי את כל השיקולים המפורטים לעיל, הגעתי לכלל מסקנה שפיצוי בגובה החוב שנותר לאולם (28,845 ש"ח), הינו הפיצוי הנכון והראוי בנסיבות העניין. אי לכך, סכום הפיצוי יקוזז כנגד הסכומים אותם חייבים התובעים לנתבעת בגין האירוע, והצדדים לא ישלמו דבר האחד לרעהו. סוף דבר 56. התביעה העיקרית מתקבלת בחלקה, כמפורט בסעיף 55 לעיל; התביעה שכנגד מתקבלת, היות וסכום החוב אינו שנוי במחלוקת, וטענות ההגנה באות לידי ביטוי בקבלה החלקית של התביעה העיקרית. לפיכך, התוצאה האופרטיבית היא כי התביעות מקזזות האחת את השנייה. אין צו להוצאות. אירועים (תביעות)נישואין / חתונהעוגמת נפש / נזק לא ממוני