פסק דין 1. התובעים התקשרו עם הנתבעת לקבל שירותי כבלים. בבית המשפט התייצבה התובעת בלבד. לאחר כשנה וחצי התברר לתובעת, שהנתבעת מבצעת גביה כפולה: הן על פי כרטיס אשראי שברשות התובעת והן על פי כרטיס אשראי שברשות התובע. לאחר בירורים ממושכים, הודתה הנתבעת, שאמנם נעשתה טעות ב"הוט" צפון ושם "עלו" על כרטיס אשראי של התובעים במקום לקוח אחר בשם זובידאת מוחמד (צד ג' 1 - להלן: "זובידאת"). לאחר שהתובעים גילו את החיוב הכפול, פנו הם פעמים רבות לנתבעת ו"הוט" צפון מתנער מטענות התובעים וטוענים שחברת האשראי צריכה לפנות אליהם ולא התובעים. לעומת זאת, טוענת חברת האשראי, שהיא יכולה להשיב לתובעים רק 2- 3 תשלומים של החודשים האחרונים ולבטל את העסקה. בשל השתלשלות העניינים הנ"ל, הגישה התובעת תביעה זו בה ביקשה התובעת לחייב את הנתבעת לשלם לה את הסך של 12,000 ₪, הכולל בחובו סך של כ- 6,000 ₪ בגין החזר גביה כפולה ועוד סך של 6,000 ₪ בגין הוצאות פלאפון במשך 4 חודשים ועגמת נפש. 2. א. בתחילת כתב ההגנה, טוענת הנתבעת, שתביעת התובעים היא קנטרנית וטורדנית והיא מוגשת בחוסר תום לב ובמטרה לעשיית עושר שלא במשפט על חשבון הנתבעת, שכן התובעים עושים ניסיון להיפרע שלא כדין מהנתבעת. לגופו של עניין, טוענת הנתבעת, כי התובעים הצטרפו לשירותי הנתבעת ביום 1.9.06 ולא בחודש אוקטובר 2006 כטענת התובעים. בעת הצטרפותם, מסרו התובעים את פרטי כרטיס האשראי המסתיים בספרות 6333. הנתבעת מכחישה טענת התובעים, על כי חייבה שני חשבונות שונים של התובעים במשך שנה וחצי. מדובר בתקופה של שנה ו-5 חודשים ואין מדובר בחיובים כפולים או בטעות כלשהי מצד הנתבעת, אלא בשימוש לכאורה שלא כדין בכרטיס אשראי אחר של התובעים. (להלן: "כרטיס אשראי האחר"). הנתבעת מציינת, כי פרטי כרטיס האשראי האחר נמסרו על ידי לקוח אחר של הנתבעת, בשם זובידאת ולנתבעת לא היה כל מידע באשר לסוג היחסים בין התובעת ובין זובידאת. לכן, אותם חיובים בוצעו בהתאם לנתונים שנמסרו לנתבעת על ידי התובעים ועל ידי זובידאת ולנתבעת אין כל דרך לברר מי בעל כרטיס האשראי והיא גם לא מחויבת לעשות כן. הנתבעת טוענת כנגד חברת האשראי אשר לא זיכתה את התובעים בגין החיובים שבוצעו מכרטיס האשראי, למעט שני חיובים אחרונים ולא פעלה כדי להשיב לתובעים את כספם מזובידאת. ב. (1) לאור טענות הנתבעת אשר הועלו כנגד זובידאת וכנגד חברת האשראי, שלחה הנתבעת הודעת צד ג' נגד זובידאת ונגד כרטיסי אשראי לישראל בע"מ (להלן: "חברת האשראי"). הנתבעת סבורה שיש להשית את החיוב על זובידאת, אשר קיבל שירות מהנתבעת מבלי לשאת בתשלום כלשהו, יען כי הוא נהנה מאותם חיובים בהם חויב כרטיס התובעים ולכן פנתה הנתבעת אליו על מנת שיישא בעלות החיובים ומשסירב - נשלחה אליו הודעת צד ג' זו. כנגד חברת האשראי, נטען, שהנתבעת רשאית לחייב כרטיס אשראי גם אם אינו של בעל המנוי. (2) זובידאת טוען, שהוא מסר לנתבעת פרטים נכונים וכי הייתה זו הנתבעת אשר הקלידה פרטים שגויים ולכן לא חלה עליו אחריות כלשהי. (3) גם חברת האשראי הגישה כתב הגנה להודעת צד ג' בה מבקשת היא לדחות את ההודעה. לטענתה, מנסה שולחת ההודעה-הנתבעת- לחמוק מאחריות על ידי טיעונים שונים ומנסה להטיל האחריות על חברת האשראי. חברת האשראי טוענת, שהיא פעלה בהתאם לחוק כרטיסי חיוב. היא פעלה במקצועיות, בתום לב ובהתאם לאמות המידה המקובלות בענף כרטיסי האשראי ואילו הנתבעת היא זו אשר פעלה ברשלנות. עוד טוענת חברת האשראי, שהיא -כשלעצמה- אינה צד לסכסוך בין הצדדים האחרים, שכן חברת האשראי משמשת אך ורק כאמצעי תשלום בעסקה. 3. זובידאת הקדיש חלק מכתב ההגנה להיעדר סמכות של הנתבעת להגיש הודעת צד ג' - זאת בטענה שהנתבעת בהיותה תאגיד אין היא יכולה להגיש תביעה בבית משפט לתביעות קטנות ומשאין היא יכולה להגיש תביעה - אין היא יכולה, כתאגיד, גם להגיש הודעה לצד ג'. זובידאת גם הגיש בקשה נפרדת בנדון - היא הבשא 1114/08. ביום הדיון התייצבו הצדדים לדיון ולא העלו טענה בנדון דנן ולפיכך נזנחה הטענה - וטוב שכך משום שאם הצדדים כבר הגיעו טוב עשו שלא העלו הטענה וכך נסתיים המשפט בין כל הצדדים הרלוונטיים ללא צורך לפצל דיונים ולהטריד הצדדים להתייצב בבתי משפט שונים ובמועדים שונים. 4. א. את נימוקי למתן פסק הדין אתחיל בכך, שלולא סברה התובעת שהיא עשויה לקבל את מלוא סכום התביעה, אין להוציא מכלל אפשרות שהייתה מוכנה להגיע להסדר עם הנתבעת או עם זובידאת - עוד בטרם הגיעו הצדדים לנהל את הדיון בפני. לאור הדאת זובידאת על קיום החוב ולאור הודעתו בבית המשפט, שהוא מוכן לשלם את מה שהוא חייב- הצעתי לתובעת לשקול ההצעה - אך התובעת לא נענתה להצעה. (ראה דברי זובידאת בעמ' 3 לפ', ש' 21). ב. מעניין לציין, שבסכום של 12,000 ₪ הנתבע על ידי התובעים כוללים הם את הסכום הכפול שנגבה מהם והיתרה היא בגין עגמת הנפש , הוצאות פלאפון ובזבוז זמן שנגרמו להם. את הסכום שנגבה כסכום כפול מעריכים התובעים בכ- 6,000 ₪, כאשר בפועל לא יכלה התובעת לנקוב בסכום הכפול הממשי. בעדותה בבית המשפט נתבקשה התובעת לנקוב בסכום שיש להשיב לה, ברם היא לא יכלה לעשות כן ונקבה מדי פעם בסכום אחר: פעם אמרה "כמעט 6,000 ₪" ופעם אמרה: "גבו ממני יכול להיות 5,400 ₪" (עמ' 2 לפ', ש' 16- 17). על תובע להוכיח תביעתו ואת הסעד המבוקש על ידו ואין הוא יכול לבוא לבית המשפט ללא הכנה ולנקוב בסכומי "כמעט" או בסכומי "יכול להיות". בית המשפט אינו נותן פסקי דין על "כמעט סכום" או על "יכול להיות". אגב, על מנת להוכיח תשלום כפול, צרפה התובעת אך ורק 3 דפי חיוב של כרטיס האשראי של התובע: של חודש אוקטובר 2007 על סך 337.63 ₪, של חודש נובמבר 2007 על סך 288.63 ₪ ושל חודש דצמבר 2007 על סך 302.35 ₪. אם הייתי צריך להחליט על פי רמת ההוכחה הדרושה, היה עלי לקבוע - למעשה- כי התובעת הוכיחה תשלום כפול בסך 928.61 ₪ בלבד. ברם, זכו התובעים ומלאכתם נעשתה על ידי אחרים וקיבלו פעמיים את עזרתה של הנתבעת. פעם בכתב ההגנה, כאשר הנתבעת ציינה: "...היא התקופה שבה בוצע החיוב מכרטיסם של התובעים בסך 4,156.22 ₪..." ופעם שנייה, בעדותה של נציגת הנתבעת באומרה: "יש לנו את הפירוט של החיובים הכפולים מכרטיס האשראי על שם כהן מאיר וזה 4,756.34 ₪". לצורך הצגת החיובים הנ"ל הציגה נציגת הנתבעת את הפירוט נ/2. (ראה עמ' 3 לפ', ש' 9- 10). לכן, אין לי ספק כי נקיבת הסכום העגול של 6,000 ₪ בכתב התביעה היא סתמית, לא בדוקה ובית המשפט לא נותן ידו להענקת סכומים בעלמא, שאין לתובע הוכחה לסכום המוגזם שנתבע. עם זאת, בעוד שהתובעת כשלה מלהוכיח את הסכום אשר נתבע על ידה הרי שבעזרת הנתבעת אני קובע כי סכום החיוב הכפול שנגבה מכרטיס האשראי של התובעים הוא הסך של 4,756.34 ₪. שאלה נוספת הראויה לדיון היא, האם - גם אם אקבל את טענות התובעים על עגמת הנפש ובזבוז הזמן לפעולות שנעשו לשם בירור העניין - מצדיק סכום פיצוי בסך 6,000 ₪. 5. א. שמעתי את התובעת, את נציגת הנתבעת, את זובידאת ואת נציג חברת האשראי וכמו כן עיינתי במסמכים שהוגשו בתיק בית המשפט. הן בכתב התביעה והן בעדותה בפני מציינת התובעת, שרק לאחר שנה וחצי גילתה שהנתבעת מבצעת גביה כפולה. עם כל הכבוד לתובעת, גילוי זה רק לאחר שנה וחצי אומר לנו, שהתובעת לא בדקה את החיובים השוטפים ולא פנתה במועד על מנת להתריע על החיובים הכפולים. פנייה מוקדמת בנדון דנן, יכלה להפסיק את המשך החיובים הכפולים והיו נחסכות מהתובעת שיחות טלפון או פלאפון וגם עגמת נפש. התובעים חתמו על חוזה שירות בשנת 2006 . מאז 30.10.06 מחייבים אותם בחיוב כפול ורק בחודש ינואר 2008 פנו להתריע על כך.! (ראה מכתב התובעים מיום 9.4.08). ב. נציגת הנתבעת הגב' בן שושן העידה בפני, שעוד ביום 8.10.06 יצר עמם קשר אדם בשם זובידאת על מנת לעדכן פרטי תשלום שונים במנוי שלו, והנתבעת פעלה לפי נוהלי משרד התקשורת ונוהלי הנתבעת וברגע שיש להם עסקה טלפונית וברגע שלקוח מעוניין לשנות תנאי תשלום, הם מאפשרים זאת על ידי לקיחת פרטי תשלום מחמירים ובין היתר מבקשים ת"ז על שם בעל הכרטיס, מספר כרטיס, תוקפו וכן מתקשרים לחברת האשראי לבקש מספר אישור. כל זה נכון וכך אמנם צריך להיות, אך אני מאמין לתובעת, כי בשיחה טלפונית עם נציגת הנתבעת הודיעה לה נציגת הנתבעת שעלו על הבעיה ושעשו טעות, אך בפועל לא תוקנה טעות זו ולא הוחזר לתובעים הסכום בו חויבו. 6. א. ייתכן, ועניין מסירת הפרטים של הכרטיס האחר התואמים את פרטי הכרטיס של התובע, הוא עניין שעל המשטרה לחקור בו, והאם נעשה שימוש שלא כדין באותו כרטיס שאת פרטיו מסר זובידאת לנתבעת או האם הייתה זאת טעות מקרית שנרשם מספר כרטיס שזובידאת איננו הבעלים שלו אלא התובע. עם זאת, עדיין נותרה השאלה, האם בנסיבות המקרה נהגה הנתבעת על פי הכללים שהיא התוותה לעצמה. כפי שעולה מהעובדות ומהראיות שהובאו בפני, לא נהגה הנתבעת על פי הכללים שהיא התוותה לעצמה והטעות אשר אירעה היא טעות מצערת, אשר גרמה לחיוב כפול של התובעים. ב. הנתבעת איתרה את מקור החיובים בהמשך ישיר לבקשת התובעים, הפסיקה את החיובים באופן מיידי ואף לפנים משורת הדין פנתה אל זובידאת בדרישה, שיחוייב בעבור אותה תקופה שבה חוייב כרטיס התובעים. הנתבעת המקבלת כרטיס אשראי או רק את 4 הספרות של הכרטיס הייתה חייבת לברר האם מי שמוסר את המספר הוא אכן המחזיק החוקי או הרשאי לעשות בו שימוש. בעניין זיהוי הלקוח כבר נאמר, שבעת ביצוע עסקה תיערך בדיקה אם קיימת זהות בין פרטי הכרטיס לבין המחזיק בו. בעצם הימנעות הנתבעת מנקיטת בדיקות, כגון הצגת תעודת זהות או את כרטיס האשראי עצמו, או קבלת כתובת ומספר טלפון שבאמצעותם אפשר לאשר ביצוע העסקה, מביאה היא על עצמה את מלוא האחריות לתקלה מסוג התקלות שאירעו במקרה זה. העסק הסוגר עסקה טלפונית ומנסה על ידי כך להגדיל את היקף לקוחותיו, חייב גם לקחת על עצמו את האחריות לטעויות או לתקלות הגורמות נזק ללקוח - אם גרימת הנזק נובעת מחוסר זהירות מספקת של בעל העסק. על בעל העסק-הנתבעת- העושה את העסקה, לוודא את זהות המתקשר ולהפחית את הסיכונים הן מבעל העסק והן מהלקוח המתקשר. ברע"א 8501/04 - (ישדר המרהט חיפה בע"מ נ' כרטיסי אשראי לישראל בע"מ. תק-על 2005(3), 1741) מובאים דברי המלומדים פרופ' ברק ופרופ' פרידמן, שם נאמר: "בעסקאות אלו (של הזמנה טלפונית-ג.ב) מחויב הספק לדרוש מידע מזהה מן הגורם המזמין ואם לאחר עסקה טלפונית מסתבר שהייתה נוכלות יחויב הספק מכוח החוזה האחיד שבינו לבין החברה המנפיקה לשאת בסכום העסקה, זולת אם קיים חובתו ודרש מהמזמין להזדהות על ידי מסירת תעודת זהות,כתובת,מספר כרטיס,מועד תוקפו של הכרטיס ולעתים אף פרטים נוספים". 7. בנסיבות כפי שהובהרו בפני, אני קובע שהנתבעת לא נהגה בזהירות הדרושה ולא ערכה הבדיקה הראויה על מנת למנוע קבלת מספר כרטיס טלפוני, מבלי לבדוק זיהוי מתאים בין מספר הכרטיס ובין בעליו של הכרטיס. זאת ועוד, על ידי אי נקיטת אמצעי זהירות הולמים, זכה זובידאת לקבל שירות מבלי לשלם עבור התקופה הרלוונטית בעוד שהוא נהנה מתשלום שנגבה ממאן דהוא אחר. אין לי ספק, שזובידאת ידע שלמרות שהוא מקבל שירות, אין מורידים מחשבונו עבור השירות שניתן לו והוא ניצל עובדה זאת ושתק. רק כאשר הועמד על הטעות והודע לו, שלמעשה הוא מקבל שירות מבלי לשלם כל תמורה, מצא לנכון להתקשר לחברת האשראי וזו הודיעה לו, שאמנם לא שילם שנה וחצי. (ראה עדותו בעמ' 3 לפ', ש' 16- 20). זובידאת היה מוכן להשיב את התשלום, ברם העניין כבר התקדם למשפט שבפני והתובעת לא הסכימה להסתפק בתשלום זה אלא עמדה על כך שיש להעניק לה את מלוא סכום התביעה. 8. א. מהנימוקים שהובאו בהרחבה בפסק דין זה, אני קובע שלנתבעת האחריות על עצם הגביה הכפולה - זאת מאותם נימוקים שפרטתי לעיל ולכן יש לחייב אותה להשיב לתובעים את הסכום הכפול שנגבה בפועל. יחד עם זאת, אני קובע שבפועל מי שנהנה מטעות הנתבעת הוא זובידאת אשר קיבל שירות מהנתבעת מבלי לשלם עבור שירות זה ולכן עליו לשפות את הנתבעת. ב. על כן, אני מחליט לחייב את הנתבעת לשלם לתובעים, באופן סולידרי, את הסך של 4,756.34 ₪ בצירוף ריבית והפרשי הצמדה כחוק מיום הגשת התביעה- 5.6.08- ועד התשלום בפועל. באשר לסכום הפיצוי של סך 6,000 ₪ אותו תובעים התובעים בגין הוצאות פלאפון, בזבוז זמן ועגמת נפש - לא מצאתי שיש מקום להעניק לתובעים סכום מוגזם זה, שכן התובעים לא הוכיחו הוצאות בגין שיחות טלפון ו/או פלאפון ובאשר לעגמת נפש ובזבוז זמן, הרי כפי שציינתי לעיל, תרמו גם התובעים את תרומתם בזמן הארוך שעבר עד לגילוי החיוב הכפול. אם התובעים היו בודקים את החיובים השוטפים במועדם, לא היה קורה מצב שרק לאחר שנה וחצי היו מגלים את החיוב הכפול. משכך, אני מסכים שמגיע לתובעים פיצוי מסויים בגין ההוצאות, בזבוז זמן של פניות אל הנתבעת ועגמת נפש, אך הסכום חייב להיות יחסי ומידתי לעובדות, כפי שאירעו ולכן אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובעים, שניהם ביחד ו/או לכ"א מהם בנפרד, פיצוי בסך 1,500 ₪ בצירוף רבית והפרשי הצמדה כחוק מהיום ועד התשלום בפועל. ג. כמו כן, אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובעים,באופן סולידרי, הוצאות משפט בסך 400 ₪ בצירוף רבית והפרשי הצמדה כחוק מהיום ועד התשלום בפועל. ד. מאחר וקבעתי שזובידאת עצם עיניו וקיבל שירות ללא תשלום והוא למעשה ניזון מהתשלומים ששלמו התובעים, אני מחייב את זובידאת מוחמד לשפות את הנתבעת על כל הסכומים הנ"ל, בהם חוייבה הנתבעת בפסק דין זה. 9. הנתבעת הגישה הודעת צד ג' גם נגד חברת האשראי . לאחר עיון בחומר המונח בפני, הגעתי למסקנה שיש לדחות את ההודעה שנשלחה לחברת האשראי - זאת מן הנימוקים הבאים : א. אין בכתב ההגנה שהגישה הנתבעת כל טענה ממשית בדבר אחריותה של חברת האשראי ועל סמך מה יש לחייבה לשפות את הנתבעת. ב. אין טענה, מדוע רואה הנתבעת בחברת האשראי אחראית, מהם מעשיה או מחדליה אשר הביאו לתוצאה בה עסקינן. הטעות שהביאה לחיוב הכפול היא הטעות הבלבדית של הנתבעת ואין לחברת האשראי כל קשר לטעות זו. ג. אני מחייב את הנתבעת לשלם לצד ג' 2 הוצאות משפט בסך 250 ₪ בצירוף ריבית והפרשי הצמדה כחוק מהיום ועד התשלום בפועל. ד. לאור האמור בסעיף 3 לעיל, אני מחליט למחוק את הבשא 1114/08. אשראיכרטיס חיוב (אשראי)טלויזיה