פסק דין הרקע לתביעה: 1. עניינה של התביעה שלפניי ביתרת חוב, בגין אירוע חתונה שקיימו הנתבעים אצל התובעת. במסגרת הסכם שנערך בין התובעת לנתבעים, הזמינו הנתבעים מהתובעת שרותי אירוח וקייטרינג בגן האירועים שבניהולה, בתמורה לתשלום בסך 82,339 ₪. לטענת התובעת, האירוע התקיים ביום 16.6.05 והתובעת מילאה את חלקה בהסכם, אך הנתבעים שילמו רק 49,404 ₪, כך שנותרה יתרת חוב בסך 32,935 ₪. משלא שולמה יתרת החוב הוגשה התביעה דנא. 2. התביעה החלה להתברר בהליך "סדר דין מקוצר". רשות להתגונן כנגד התביעה ניתנה בכפוף להפקדת ערבות בנקאית בגובה 33,000 ש"ח. במסגרת בקשת הרשות להגן, ציין עו”ד רפפורט, בא כוחם של הנתבעים ואבי הנתבע 1, שהוא בקיא בפרטי האירוע ואילו הנתבעים מתגוררים בחו"ל ועל כן לא יתייצבו לדיונים. מכל מקום, הנתבעים לא התייצבו לפניי וממילא לא נשמעה גרסתם. טענות התובעת: 3. התובעת הינה אגודה שיתופית שמפעילה את גן האירועים "על הים" (להלן: "גן אירועים" או "הגן") ומספקת שירותי הסעדה וקייטרינג תחת המותג "אינדיגו" (להלן: "הקייטרינג"). 4. הנתבעים התחתנו בגן האירועים בתאריך 16.6.05. 5. בין התובעת לנתבעים נחתם הסכם (להלן: "ההסכם"). על פי ההסכם, התחייבה התובעת לספק לנתבעים, ביום 16.6.05, שירותי אירוח בגן אירועים, שירותי קייטרינג ל 300 אורחים, גשר תאורה, מערכת הגברה ושירותי בר. בתמורה לשירותים אלו, התחייבו הנתבעים לשלם לתובעת סך 82,339 ₪. 6. אופן התשלום נקבע בסעיף 3 להסכם: הנתבעים התחייבו לשלם מקדמה בשיעור 30% מהתמורה במועד החתימה על ההסכם. את יתרת התמורה התחייבו הנתבעים לשלם לתובעת, תוך 48 שעות לאחר מועד האירוע. 7. האירוע התקיים בגן במועדו. התובעת קיימה את כל התחייבויותיה על פי ההסכם. יחד עם זאת, הנתבעים שילמו לתובעת רק חלק מהסכום שנקבע בהסכם בסך 49,404 ₪, כך שנותרה יתרת חוב בסך 32,935 ₪. 8. התובעת פנתה לנתבעים מספר פעמים בדרישה לתשלום החוב, בכתב ובע"פ, אך הנתבעים סרבו לשלם את יתרת החוב. משכך, עתרה התובעת, בתביעה דנא, לתשלום יתרת החוב בסך 32,935 ₪. טענות הנתבעים: 9. הנתבעים אינם מכחישים את חתימתם על ההסכם ואת עצם קיום יתרת החוב. הנתבעים מאשרים שאירוע החתונה התקיים במועדו. 10. עם זאת, טענו הנתבעים שבמהלך האירוע נשבו רוחות עזות אשר הפריעו לקיום תקין של החתונה. כתוצאה מכך אורחים רבים עזבו את הגן ועד השעה 22:00 נותרו בגן רק 50 צעירים שרקדו ברחבה. 11. הואיל וגן האירועים ממוקם על צוק מעל הים, היה על התובעת לידע את הנתבעים שקיימת אפשרות כי ינשבו רוחות בעוצמה כה חזקה. על התובעת היה להיערך לרוחות כך שהרוחות לא יפגמו בהנאת האורחים מהאירוע. 12. לטענת הנתבעים, על התובעת לשאת באחריות לרשלנותה בשיעור העולה כדי הסכום שנותר לנתבעים לשלם לה ומהווה כ 40 אחוז מכלל התשלום עבור האירוע. לחלופין טענו הנתבעים, כי בהסכם נקבע שבמקרה של רוחות הם זכאים לאירוע אלטרנטיבי ועל כן יש לחייב את התובעת לערוך להם אירוע חוזר. 13. בדיון שנערך לפניי העידו: מטעם התובעת- מר טל איילון (מנהל גן האירועים), גב' לידי בדוסי (מנהלת אירועים בגן) ומר אהוד בר (גזבר התובעת). מטעם הנתבעים- גב' שרה טל (אורחת בחתונה), עו”ד עידית גולדמן (אורחת בחתונה) ועו”ד רפפורט (שקיבל אישור מלשכת עוה"ד לייצג את הנתבעים והעיד מטעמם - פר' עמ' 22 ש' 7). דיון: 14. עיקר טענתה של התובעת הינה, שהנתבעים הפרו את ההסכם, במובן זה שלא שילמו 40% מהתמורה לה התחייבו. 15. הנתבעים לא כפרו בעצם החוב, אולם טענו טענת קיזוז. לשיטתם, יש לקזז את יתרת החוב בסך 32,935 ₪, בגין עוגמת הנפש שנגרמה להם כתוצאה מהרוחות העזות שנשבו בעת האירוע ובגין רשלנות התובעת שלא התריעה לפניהם על אפשרות כזו ואף לא נערכה בהתאם לגונן על האורחים בחתונתם מפני הרוחות העזות. 16. הטוען טענת "קיזוז" עליו נטל ההוכחה [ע"א 2196/93 מכבסת שלג חרמון נ' סלע חברה לביטוח, פ"ד נ(3) 744, 747 (1996)]. לנוכח מהות טענת ההגנה מצד הנתבעים, יש לבחון אם הרימו את נטל ההוכחה המוטל עליהם על פי דין. 17. עו”ד רפפורט, בא כוחם של הנתבעים ואביו של נתבע 1 (להלן: "עו”ד רפפורט"), הדגיש בעדותו לפניי שגב' קרן ליבוביץ' (להלן: "גב' ליבוביץ'"), אשר ניהלה עימו את המו"מ בטרם החתימה על ההסכם, אמרה שבדרך כלל עם רדת החשכה נפסקת הרוח לחלוטין: "חבל מאוד שויתרתם על העדות של גב' ליבוביץ ... היא יודעת שאני צודק, היא יודעת שכך היא אמרה לי שבדרך כלל הרוחות עם רדת החשכה שוכחות." [פר' עמ' 22 ש' 22-23] 18. עו”ד רפפורט תיאר בעדותו לפניי, את עוגמת הנפש שנגרמה לו כתוצאה מהרוחות שנשבו בזמן החתונה ותגובות האורחים: "... זו הייתה שיחת היום למחרת. אני מוכר ביהוד, הייתי סגן ראש העיר, כל העיר מכירה אותי וחתונה כזאת עלובה ספגתי בושת פנים בלתי רגילה" [פר' עמ' 24 ש' 1-2] ועוד נאמר בהקשר זה: "עוגמת הנפש שנגרמה לי היתה כל כך גדולה שאפילו 100 אחוז הייתי מקזז. מה שקרה שם בחתונה באמת היה הזוי. זה לא להאמין. אי אפשר לדמיין דבר כזה שלפחות 15 איש מתעטפים במפות שולחן גדולות ... החתונה נהרסת" [פר' עמ' 26 ש' 3] 19. לחיזוק גרסת הנתבעים, העידו לפניי שתי אורחות שהשתתפו באירוע החתונה בגן: גב' שרה טל (להלן: "גב' טל") ועו”ד עידית גולדמן (להלן: "עו"ד גולדמן"). גב' טל, חברת משפחה של הנתבעים, ציינה בעדותה, כי הרוחות העזות שנשבו גרמו לאורחים לעזוב: "אי אפשר היה לעמוד שם, הרוחות היו כל כך חזקות, זה היה בסביבות 22:00. זו היתה קבוצה שהסתלקה, כמה שולחנות שום התרוקנו במהירות. אי אפשר היה לעמוד שם, זה היה כמו סיפון של אוניה." [פר' עמ' 14 ש' 18-20] לטענת גב' טל, היא הבינה שהאורחים עוזבים את האירוע בגלל הרוח בעקבות שיחה שניהלה איתם. יחד עם זאת, ציינה שמדובר ב: "כשש, שבע זוגות לפחות" [פר' עמ' 14 ש' 23]. 20. עו”ד גולדמן, שעבדה שזמנים הרלוונטיים במשרדו של עו”ד רפפורט (ואף ייצגה בתחילת ההליך את הנתבעים), ציינה בעדותה לפניי שאחרי השעה 22:00 נשארו "מעט מעט אורחים" [פר' עמ' 20 ש' 26] וכי עזיבת האורחים התנהלה בשלבים: "אנשים עזבו בשלבים, אחרי החופה עזבו מעט אנשים ושהגישו את האוכל עזבו יותר. לקפה ולקינוחים לא נשארו כמעט אנשים. ... הצעירים נשארו ברחבת הריקודים, היא מונמכת ושם לא מרגישים את הרוח". [פר' עמ' 21 ש' 8-15] עו”ד גולדמן הדגישה בעדותה, שדיברה עם "לפחות 20 איש" [פר' עמ' 21 ש' 11] "שברחו" בגלל הרוח. 21. לטענת הנתבעים, עוגמת הנפש שנגרמה להם הייתה נמנעת, אם התובעת הייתה נערכת לרוחות בעוצמה חזקה. עו”ד רפפורט ציין בתצהירו [ס' 23-25 לנ/3] כי לאחר שהחלו הרוחות לנשב בחוזקה, ניגש למנהלת האירוע, הגב' לידי בדוסי (להלן: "גב' בדוסי") וביקש שתסב את הפרגוד שחצץ בין המטבח לגן, להגנת האורחים מפני הרוח העזה שפגעה בהנאתם מהאירוע. הגב' בדוסי סירבה לבקשתו של עו”ד רפפורט מסיבה בטיחותית. 22. לטענת התובעת, בגן הממוקם בסמוך לים, נשבה רוח קלה בלבד. לחיזוק גרסת התובעת העידה לפניי גב' בדוסי, מנהלת האירוע, שציינה שהרוח שנשבה הייתה נעימה: "היתה רוח נעימה. אני לא אומרת שלא היתה רוח והיה חמסין, היתה רוח" [פר' עמ' 9 ש' 16]. יחד עם זאת, אישרה גב' בדוסי בעדותה, ששתי אורחות ביקשו מפות להתעטף בהן מפאת הקור: "שתי נשים ביקשו מפות ממני כמנהלת האירוע והבאתי להם". [פר' עמ' 8 ש' 13] גב' בדוסי הסבירה שלטעמה התגובה לרוח היא אינדיווידואלית: "יש אנשים מבוגרים שיותר קר להם, יש כאלה שפחות קר להם... זה אינדיבידואלי הרוח. עובדה שחוץ משני אנשים אף אחד לא פנה אלי." [פר' עמ' 9 ש' 22-24] 23. חיזוק נוסף לגרסת התובעת, מצוי בעדותו של מר איילון טל (להן: "מר טל"), מנהל גן האירועים. גם מר טל ציין שבערב האירוע לא נשבה רוח חזקה: "ש. זכור לך שהייתה רוח חזקה ובלאגן? ת. זכור לי שהיתה רוח, לא חזקה מידי." [פר' עמ' 4 ש' 15-16] 24. התובעת טענה שלא התחייבה כלפי הנתבעים לעניין מזג האוויר. מר טל הסביר בעדותו, שאין זה מתפקיד התובעת לברר את מזג האוויר והוא ממליץ לזוגות שיפנו לשירות המטאורולוגי [פר' עמ' 5 ש' 25]. כך, גם גב' בדוסי ציינה בעדותה שהיא מבררת את מזג האוויר רק במידה ומקבלת בקשה מבעלי האירוע לעשות כן ולא על דעת עצמה. לשאלת עו”ד רפפורט מדוע הנתבעים לא קיבלו התרעה לעניין הרוחות, השיבה הגב' בדוסי שבזמן ההכנות לאירוע לא הבחינה בשום דבר חריג: "...אני מקימה את האירוע לפני שהוא מתחיל, אם היה משהו חריג הייתי מתקשרת ומודיעה לכם. אני אחראית לסדר את השולחנות והכל אם היה משהו חריג בזמן הקמת האירוע הייתי מודיעה לכם". [פר' עמ' 10 ש' 18-20] 25. התובעת הוסיפה, כי גם אם נשבו רוחות חזקות, כטענת הנתבעים, אזיי על פי סעיף 8 להסכם לא חלה עליה אחריות בגין נזקים כלשהם שנגרמו כתוצאה "מכוח עליון", ובין היתר, מרוחות: "8. מובהר בזאת כי על כיף-ים והקייטרינג לא תחול אחריות כלשהי לנזק כלשהו שיגרם למזמין כתוצאה מכוח עליון, לרבות ומבלי לפגוע בכלליות האמור לעיל מוות מקרבה ראשונה, פיגוע טרור ו/או פעולות איבה ו/או מלחמה ו/או שיטפונות ו/או גשמים ו/או רוחות והפסקות חשמל קצרות (עד להפעלת הגנרטור)..." 26. לאחר שבחנתי את מאזן העדויות והראיות שהוצגו לפניי, אני סבור שאין בו להדוף את התביעה כנגד הנתבעים: ראשית, לא הוכח לפניי שאכן נשבו רוחות עזות וחזקות, כפי שתארו הנתבעים. הנתבעים העידו מטעמם שתי אורחות בלבד, כאשר הגיעו לחתונה לפי גרסתם כ - 250 אורחים [ס' 7 לת/4]. מפי שתי העדות, עו”ד גולדמן וגב' טל, לא ניתן היה ללמוד על נטישה המונית של החתונה, אלא על 20 אורחים בלבד שעזבו את החתונה בגלל רוחות שנשבו בגן. כך, גם עו”ד רפפורט העיד על 15 אורחים שהתעטפו במפות ולא מעבר לכך [פר' עמ' 26 ש' 2]. לא העידו לפני אנשים דומיננטיים שיכלו לשפוך אור על שאירע בחתונה: בראש ובראשונה הנתבעים, הרי הם החתן והכלה, בעלי השמחה. הסבריו של עו”ד רפפורט לאי העדתם של אורחים נוספים ושל גורמים כה מרכזיים באירוע מפאת הרצון שלא להטריחם, אינה יכולה להתקבל, לנוכח מהות הטענות כנגד התביעה. כך, גם לא הוצג לפניי סרט הוידיאו שצולם בחתונה. אם הרוחות שנשבו בחתונה אכן היו כה עזות, שכוסות עפו ואנשים רבים התכסו במפות ואף עזבו את האירוע מוקדם, כך שהגן היה כמו "סיפון אוניה", הרי שסרט וידיאו של האירוע יכול היה להציג ולו מעט מהאווירה "הסוערת". שנית, לא שוכנעתי שהתובעת התחייבה כי לא יהיו רוחות בשעת האירוע. עו”ד רפפורט הוא שציין בתצהירו שבטרם החתימה על ההסכם, סייר עם אישתו בגן ו"הואיל וגן האירועים נמצא על צוק גבוה, צמוד לחוף הים, נשבה במקום רוח ערה". לפיכך, שאל את גב' ליבוביץ' האם הרוח לא תפריע לחתונה והיא השיבה כי "בדרך כלל עם רדת החשכה נפסקת הרוח לחלוטין" [ס' 9-11 לנ/3]. גב' ליבוביץ' לא העידה לפניי ואכן, עובדה זו אינה עומדת לזכותה של התובעת. יחד עם זאת, גם אם אניח שהדברים שהציג עו”ד רפפורט בתצהירו נאמרו על ידי הגב' ליבוביץ', איני סבור שאמירה מסוייגת זו מצידה של גב' ליבוביץ, מהווה הבטחה שלא ינשבו רוחות בזמן האירוע. אפילו התחייבה התובעת לפני עו"ד רפפורט כי לא ינשבו רוחות, אין בכך כדי להקים קשר סיבתי בין המצג הרשלני לבין הנזק שנגרם לעו"ד רפפורט. עו”ד רפפורט בעצמו העיד שלא היה מוותר על החתונה בגלל האפשרות שתנשב רוח: "ש. אתה שומע את הדברים האלה במיוחד את המילה בדרך כלל ואתה בכל זאת ממשיך בהסכם. ת. ... מה הייתי צריך להגיד שאני מוותר על החתונה בגלל שיתכן ותהיה רוח. איזה מן דבר זה" [פר' עמ' 22 ש' 16-17]. שלישית, הן עו”ד רפפורט והן עו”ד גולדמן ציינו, שרחבת הריקודים הייתה מלאה עד תום הערב. עו”ד רפפורט אף ציין שהיו צעירים שאפילו הורידו חולצות: "הם היו צעירים, שתו טוב, התפשטו, הורידו חולצות, השתוללו ולא הרגישו כלום מפני שהאווירה הייתה כזאת, אם זה היה 3 מדרגות, לא נראה לי שהם היו מרגישים, הם היו מסטולים." [פר' עמ' 25 ש' 26-27] עדות זו מחלישה את גרסת הנתבעים ומחזקת דווקא את גרסת התובעת, לפיה הייתה רוח שאינה חזקה ואינה עזה, אשר מטבע הדברים הינה "אינדיווידואלית" לכל אדם: צעיר, מבוגר, אישה וגבר. הסבריו של עו”ד רפפורט שברחבת הריקודים הרוח פחות מורגשת נוכח פער של שלוש מדרגות בין הגן לרחבה לא הוכחה לפניי בעדויות ישירות ואיני יכול לקבל טענה זו. 27. סיכומו של דבר - אני קובע שביום האירוע לא נשבו רוחות עזות וחזקות בגן, באופן ששלל את אופייה החגיגי והמהנה של החתונה. אני קובע שהנתבעים לא קיבלו "הבטחה" חד משמעית לעניין מזג האוויר מאת התובעת. 28. לא זו אף זאת: סעיף 8 להסכם מאיין את אחריותה של התובעת לכל נזק שיגרם למזמין. על פי לשונו המפורשת של הסעיף, על התובעת "לא תחול אחריות כלשהי לנזק כלשהו שיגרם למזמין כתוצאה מכוח עליון, לרבות ומבלי לפגוע בכלליות האמור לעיל ... רוחות...". נוסח הסעיף שולל את אחריות התובעת לכל נזק שנגרם כתוצאה מרוחות. 29. מעבר לצורך אציין, הנתבעים, דוד ואורית, לא הוכיחו לפניי שנגרם להם נזק כל שהוא בעקבות האירוע. הנתבעים בחרו שלא להעיד לפניי. עו”ד רפפורט ציין לאורך עדותו את עוגמת הנפש שנגרמה לו, עוגמת נפש שלא ניתן לייחס אותה לנתבעים עצמם, שהם בלבד היו הצד המזמין בהסכם. יש לציין, מדבריו של עו”ד רפפורט בעדותו, אני למד שהנתבעים דווקא נהנו מאוד מחתונתם: "אני חושב שהם לא כל כך הרגישו, הם רקדו והשתוללו והיו באופוריה. כמו כל זוג שמתחתן הוא לא מרגיש בדיוק, אם הוא היה בארץ והייתי שואל אותו מתי האורחים הלכו לא נראה לי שהוא היה יודע". [פר' עמ' 24 ש' 28-30] אף אם אניח, כי נגרמה עוגמת נפש לעו"ד רפפורט, כתוצאה מעזיבת חלק מאורחיו את האירוע בשעה 22:00, הרי אין מדובר בנזק בר קיזוז מהחיוב החוזי, מאחר ועו"ד רפפורט אינו צד להסכם שבין התובעת לנתבעים. 30. הנתבעים העלו טענה חלופית, לפיה אף אם יקבע בית המשפט שעליהם לשלם את יתרת החוב, הרי שבהתאם לסעיף 8 להסכם, הם זכאים לקיומו של אירוע חלופי, מאת התובעת זאת על יסוד הסיפא של סעיף 8 להסכם: "...בקרות אחד מהמקרים המפורטים לעיל, למעט גשמים ו/או הפסקות חשמל קצרות (עד להפעלת גנרטור), תשמר למזמין הזכות לקיים את האירוע בתאריך אלטרנטיבי, לאחר תיאום עם כיף ים ועל בסיס מקום פנוי". 31. לאחר שעיינתי בהסכם ובסעיף 8 בפרט, אני סבור שאין בו כדי ללמד על זכות הנתבעים לאירוע חוזר, לאחר שהאירוע נשוא ההסכם התקיים במלואו. על פי הקונטקסט של הסעיף במלואו וההסכם כולו לא ניתן לפרש אירוע "אלטרנטיבי" כאירוע נוסף. מלשון הסעיף אני למד שהזכאות לאירוע חוזר חלה אך ורק כאשר האירוע המקורי לא התקיים. 32. יודגש כי גם הנתבעים לא דרשו מהתובעת אירוע חלופי בסמוך לאירוע שהתקיים ובחרו לקזז 40 אחוז מהסכום שחבו לתובעת. זאת אני למד הן מהמכתב שהציג לפניי עו”ד רפפורט [ת/4] והן מעדותו של עו”ד רפפורט: "לא ביקשתי אירוע חלופי. אבל לעומת זאת קיזזתי לכם מהמחיר שאתם דורשים את ה- 40 אחוז." [פר' עמ' 23 ש' 29] בכך יש ללמד, כי גם הנתבעים עצמם החזיקו בדיעה שלשון הסעיף אינה מקנה להם אירוע נוסף, אלא אירוע חלופי בתאריך אלטרנטיבי במקום "האירוע". הנני קובע ,איפוא, שהנתבעים אינם זכאים לאירוע נוסף. 33. לא מצאתי ממש ביתרת טענות הצדדים והן נידחות. 34. סוף דבר- התביעה מתקבלת במלואה. הנני מחייב את הנתבעים, ביחד ולחוד, לשלם לתובעת סך 32,935 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה. בנוסף יישאו הנתבעים באגרת בית המשפט, בשכר העדים כפי שנקצב על ידי וכן בשכר טרחת ב"כ התובעת, בהתחשב בהוצאות שכבר נפסקו, בסך 3,000 ₪ בצירוף מע"מ כדין. סכום פסק הדין ישולם לא יאוחר מיום 5.1.09. אירועים (תביעות)נישואין / חתונהחוב