פסק דין 1. עניינה של התובענה שלפנינו, אגרת רדיו וטלויזיה (להלן - האגרה) אשר, לטענת התובע, נגבתה ממנו שלא כדין. 2. על פי כתב התביעה, התובע מתגורר מזה שנים רבות עם הוריו ברחוב בארות 25 בגבעת-זאב (להלן - הבית), כאשר ההורים הם הבעלים של הבית. לטענת התובע, מדובר ביחידת דיור אחת, ועל אף שהטלויזיה נרכשה על ידו לפני שנים רבות - שולמה האגרה במשך כל השנים על ידי אביו, שהוא כאמור הבעלים של הבית. לימים יצא האב לגמלאות ומכיוון שכך, לא חלה עליו חובת תשלום האגרה. התובע טוען, כי הנתבעת דורשת ממנו תשלום האגרה באופן רטרואקטיבי, ואף העבירה את החיוב על שמו על אף שהבית אינו רשום על שם התובע. עוד נטען, כי הנתבעת ביצעה עיקול על משכורתו של התובע בסכום של 4,359 ₪. 3. התובע דורש החזר הסכום שעוקל ממשכורתו, וכן החזרת המצב לקדמותו, דהיינו קביעה שהתובע, המתגורר ביחידת דיור אחת עם הוריו, אינו חייב בתשלום האגרה. 4. לטענת הנתבעת בכתב ההגנה, הואיל ואין התובע מכחיש כי ברשותו מקלט טלויזיה, חלה עליו חובת תשלום האגרה כמחזיק במקלט, ואין כל רלבנטיות על פי דין לשאלה מיהו הבעלים של הבית שבו מוחזק המקלט. הנתבעת טוענת כי בית התובע הוא יחידה נפרדת מהוריו, בין היתר בשל כניסה נפרדת ובשל היותו מצוי בקומה נפרדת לחלוטין, ועל פי הפסיקה מתקיימים במקרה דנן מאפייני ההפרדה ליחידות דיור קרובות. דיון 5. לפי סעיף 28א(א) לחוק רשות השידור, התשכ"ה-1965 (להלן - החוק), המחזיק במקלט טלויזיה ישלם אגרה שנתית לרשות השידור. כוונת המחוקק בהטלת האגרה הינה לממן באמצעות האגרה את השירותים שנותנת רשות השידור, קרי, לממן את תכני השידור שהמחזיק במקלט טלויזיה יכול לצפות בהם באמצעות המכשיר. 6. לצרכי אכיפת החוק וגביה יעילה של האגרה הוטלו חובות שונות, הן על מוכר מקלט הטלויזיה והן על הרוכש, ובעיקר חובת הודעה לרשות השידור על רכישת מקלט ועל מכירה או העברה של מקלט. החובות נקבעו הן בחוק והן בתקנות רשות השידור (אגרה בעד החזקת מקלט טלויזיה), התשמ"א-1981 (להלן - תקנות האגרה). בין היתר נקבע בתקנה 4 לתקנות האגרה, כי המחזיק במקלט טלויזיה יראה לנציג הרשות, לפי דרישתו, את המקלט ואת האישור על תשלום האגרה. מכאן, שעל המחזיק במקלט טלויזיה לאפשר לנציג רשות השידור, לפי דרישתו, להיכנס למקום שבו מוחזק המקלט על מנת לבדוק אם האגרה שולמה כדין. 7. בתקנות רשות השידור (אגרות, פטורים, קנסות והצמדה), התשל"ד-1974 (להלן - התקנות), נקבע, בין היתר, פטור מאגרה על החזקת מקלט בידי אדם עיוור (תקנה 5(א)(5) לתקנות, על מכשיר מקולקל שאי אפשר להשתמש בו לאחר שבודק מוסמך מטעם רשות השידור אישר את הדבר (תקנה 5(א)(6) לתקנות, וכן בידי אדם חרש-אילם (תקנה 5(ג) לתקנות). הפטורים ניתנו לאור המטרה של גביית האגרה שצויינה לעיל - מימון השידורים. מי שאינו מסוגל לצפות בשידורים - פטור מחובת תשלום האגרה. בתקנות מפורטים פטורים נוספים, אך אין הם רלבנטיים לענייננו. כמו כן, לא רלבנטית לענייננו השאלה האם הוריו של התובע פטורים מאגרה אם לאו. 8. בתקנה 5(ב)(1) לתקנות נקבע, כי לא תוטל אגרה אם מקלט הטלויזיה "מוחזק ביחידת הדיור שבה מתגורר המחזיק במקלט (להלן - מען) ובה מוחזק בידי המחזיק מקלט טלויזיה אחר, אשר בעדו שולמה אגרה בעד אותה שנה". בתקנה 5(ב)(2) לתקנות נקבע כי לא תוטל אגרה אם מקלט הטלויזיה "מוחזק בידי בן משפחתו של המחזיק במקלט טלויזיה אשר בעדו שולמה אגרה והוא מתגורר איתו באותו מען". מטרתן של הוראות אלה, ליתן הקלה לענין תשלום האגרה כאשר שולמה אגרה בעד מקלט אחד בסיטואציה שבה למחזיק המקלט מספר מכשירים בביתו או כאשר ביחידת דיור אחת מתגוררים מספר בני משפחה המשתמשים במספר מקלטים, והכל מתוך הנחה שאין זה מוצדק לגבות כפל אגרה בסיטואציות האמורות. 9. במקרה דנן הודה התובע במהלך הדיון שהתקיים בפני ביום 2/11/08 כי הוא גר במחסן בתוך וילה של הוריו, עם כניסה נפרדת, דלת נפרדת, וכי הוא מחזיק מקלט טלויזיה נפרד (פרוטוקול עמ' 1 שורות 6-4). מהתרשים נ/1 שהוגש על ידי נציג הנתבעת עולה, על פני הדברים, כי מדובר ביחידת דיור נפרדת. על כן, לא נכנס התובע לאף אחת מן הסיטואציות המפורטות בתקנה 5(ב)(1) ו-(2) לתקנות. 10. הואיל והתובע הודה שלא איפשר לנציג הנתבעת להיכנס ולבדוק את הדירה (פרוטוקול עמ' 2 שורה 7), וזאת בניגוד לחובתו על פי תקנה 4 לתקנות האגרה - אני קובעת כי התובע לא הרים את הנטל המוטל עליו להוכחת טענתו כי מדובר ביחידת דיור אחת ולא ביחידת דיור נפרדת. על כן דין התביעה להידחות וכך אני קובעת. התובע ישלם לנתבעת, תוך 30 ימים, הוצאות משפט בסך 300 ₪. סכום זה ישא הפרשי הצמדה וריבית מיום מתן פסק הדין ועד לתשלום המלא בפועל. ניתן להגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בירושלים תוך 15 יום. אגרהיחידת דיור